ת מצוות רועה במלחמה│ בחצוצרות טבדי בנימין הרב
ו הדין מקור הבבלי בתלמוד הסוגיות סתירת
1. י א- פסוק י פרק במדבר
כֶסֶף חֲצוֹצְרֹת שְתֵּי לְךָ עֲשֵּה (ב): לֵּאמֹר מֹשֶה אֶל ה' וַיְדַבֵּר (א) (ג הַמַחֲנוֹת: אֶת לְמַסַע ו הָעֵּדָה לְמִקְרָא לְךָ וְהָיו אֹתָם תַעֲשֶה )מִקְשָה וְאִם (ד) מוֹעֵּד: אֹהֶל פֶתַח אֶל הָעֵּדָה כָל אֵּלֶיךָ וְנוֹעֲדו בָהֵּן וְתָקְעו
(ה יִשְרָאֵּל: אַלְפֵּי רָאשֵּי )נְשִיאִים ה אֵּלֶיךָ וְנוֹעֲדו יִתְקָעו ַבְאַחַת עָה תְרו תְקַעְתֶם ו (ו) קֵּדְמָה: הַחֹנִים הַמַחֲנוֹת וְנָסְעו עָה תְרו תְקַעְתֶם ו (ז לְמַסְעֵּיהֶם: יִתְקְעו עָה תְרו תֵּימָנָה הַחֹנִים הַמַחֲנוֹת וְנָסְעו )שֵּנִית
תִתְקְעו הַקָהָל אֶת בְהַקְהִיל ו הַכֹהֲנִים אַהֲרֹן בְנֵּי ו (ח: תָרִיעו )וְלֹא תָבֹאו (טּוְכִי ): לְדֹרֹתֵּיכֶם עוֹלָם לְחֻקַת לָכֶם וְהָיו בַחֲצֹצְרוֹת יִתְקְעו
אֶתְכֶם הַצֹּרֵר הַצַּר עַל בְּאַרְצְכֶם מִלְחָמָה וַהֲרֵעֹתֶם וְנִזְכַּרְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת
וְנוֹש אֱלֹהֵיכֶם ה' לִפְנֵי ַ מֵאֹיְבֵיכֶם: עְתֶּם שִמְחַתְכֶם בְיוֹם ו (י) וְעַל עֹלֹתֵּיכֶם עַל בַחֲצֹצְרֹת תְקַעְתֶם ו חָדְשֵּיכֶם בְרָאשֵּי ו בְמוֹעֲדֵּיכֶם ו
אֱלֹהֵּיכֶם ה' אֲנִי אֱלֹהֵּיכֶם לִפְנֵּי לְזִכָרוֹן לָכֶם וְהָיו שַלְמֵּיכֶם: זִבְחֵּי
עו פיסקא בהעלותך פרשת במדבר ספרי 2.
אתה מדבר הכתוב ומגוג גוג במלחמת הצרר הצר על
אומר. מדבר אינו או מדבר הכתוב ומגוג גוג במלחמת
מאויביכם, ונושעתם ת״ל שבתורה, המלחמות בכל אלא נושעים שישראל מלחמה היא איזו וראה צא אמרת
שעבוד- אחריה ואין ממנה מלחמת אלא מוצא אתה אין
ומגוג. גוג
ג יד (זכריה ההם בגוים ונלחם )' ה ויצא אומר הוא וכן הארץ. כל על למלך ה' והיה אומר מהו
מלחמה, אלא לי אין אומר עקיבא ר' וירקון שדפון
ת״ל" מנין בים המטרפת וספינה לילד מקשה ואשה על
" אתכם הצורר הצר - על תבוא שלא וצרה צרה כל על
הצבור:
נה הש ראש 3. א כז, ; ב כו,
ופיו פשוט יעל, של השנה ראש של שופר משנה. ושתי, זהב מצופה היום שמצות מקצרות, וחצוצרות מאריך שופר הצדדין. מן חצוצרות
. בשופר ובתעניות כפופין זכרים, בשל, כסף מצופה ופיהן חצוצרות ושתי
בחצוצרות. היום, שמצות מאריכות וחצוצרות מקצר שופר באמצע. . .
התם שנא מאי כסף. מצופה ופיו כפופין זכרים בשל ובתעניות …'מ ג עשה דכתיב הוא, דכסף כינופיא כל: אב״א דכסף הכא שנא ומאי? דזהב,
וא כסף חצוצרת שתי. לך - ישראל של ממונן על חסה התורה ב״א. : התם
דכסף- נעביד! נמי עדיף טוב יום כבוד הכי, . אפילו
לא רבא: ליה אמר כמתניתין. עובדא ד למיעב סבר שמואל בר פפא רב אמורים- דברים במה הכי: נמי תניא במקדש. אלא אמרו אבל, במקדש
חצוצרות- שיש מקום בגבולין: שופר- שיש מקום שופר, אין אין
. חצוצרות בסיכני תרדיון בן חנניא ורבי בציפורי, חלפתא רבי הנהיג, וכן
מזרח בשערי אלא כן ין נוהג היו לא אמרו: חכמים אצל דבר וכשבא
בלבד הבית. ובהר קראה- מאי לוי: בן יהושע רבי ואיתימא רבא, אמר בחצצרות דכתיב
ה- המלך לפני ה', המלך לפני הריעו שופר 'וקול חצוצרות דבעינן הוא
בעלמא- אבל שופר, וקול. לא
4. רש״י שם
באמצע- חצוצרות ושתי …'מתני להן שופרות, שני
באמצע והן ואחד. מכאן, מכאן אחד
בחצוצרות- היום שמצות וכל נינהו, בעלמא דלכנופיא
למקרא לך והיו י (במדבר דכתיב בחצוצרות, )כנופיא
העדה.
חסה- התורה …'גמ ופנו הכהן וצוה יד) (ויקרא דכתיב טהרה להם שאין שבתוכו, חרס כלי יטמאו שלא הבית את
. במקוה
עובדא- למיעבד ושופר. בחצוצרות
שופר- שיש מקום ויובל השנה ראש. כגון
חצוצרות- שיש מקום תעניות. כגון
הנהיג- וכך וחצוצרות שופר. כמשנתינו
הבית- ובהר מזרח בשערי בשערי היא: מילתא חדא
מזרח- בשערי אומרים: ויש הבית, בהר מזרח בעזרת
. נשים
תענית 5. א יד, ב יב, ;
משנה… נענו- ולא אלו עברו עליהן גוזרין דין בית
הרי הצבור על תעניות עשרה שלוש שהן שבע, . עוד
ונועלין. מתריעין שבאלו הראשונות, על יתרות אלו
החנויות… את
…'גמ הראשונות? על יתירות אלו מה אלו שב אלא
החנויות את ונועלין. מתריעין
יהודה ורב בשופרות, אמר: יהודה רב? מתריעין במאי אמר דרב משמיה שילת בר: ל שמוא דרב בריה
. בעננו… בשופרות- התרעה לה דקרי פליגי לא עלמא. דכולי
פליגי- כי סבר ומר התרעה, לה קרי סבר: מר: בעננו;
בעננו- דאמר למאן התרעה. לה קרי לא שכן כל
לא בענ. נו אבל בשופרות- דאמר אן ולמ בשופרות,
6. רש״י שם
בשופרות- תרועה וסתם תרועה, כמו התרעה ולשון ההתרעות עושין, היו
מתריעין ואהכי א), (לד, השנה ראש במסכת, ולאחריה לפניה פשוטה כדי בשופרות תוקעין וגו', בחצוצרות, ותקעתם י) (במדבר כדכתיב בשופרות,
שהיו רכות ב ואשש מחטאתם, נרתעים ויהיו השופר, לקול לבם שיכניעו שמונה שהן אחת, יבבא ברכה כל על תוקעין היו התענית ביום מוסיפין
התרעות. עשרה - אמר יהודה רב עננו עננו, אבינו עננו צועקים: היו רם בקול עננו, מתריעין כפי הכל עננו, יעקב אלהי עננו עננו, יצחק אלהי עננו עננו, אברהם אלהי
הסליחות בסוף …שאומרים
וכו- עלמא כולי 'ות בשופר אלא במתניתין הכא דקתני מתריעין, דהא
בשופרות בתעניות. דעבדינן
- בעננו פליגי כי בעלמא דאמרינן במתריעין פליגי כי, פורענויות שאר על
מתריעין– בעלמא דקתני והאי התרעה, נמי עננו סבר מר דאמר ומאן בעננו,
בשופרות- לא בעננו. אבל
ל ביחס הראשונים יישובי ב סתירות הבבלי תלמוד
א עמוד יד דף תענית מסכת הריטב״א חדושי 7.
דבתעניות [ד]התרעה משמע [ד]הכא למידק איכא מיהו אמרינן ב') (כ״ו ב״ד ראוהו פרק ר״ה במסכת ואילו הוא, בשופרות אין תעניות כגון חצוצרות שיש מקום בגבולין אבל ובחצוצרות, בשופר תוקעים ובמקדש בחצוצרות, היום מצות דבתעניות
בחצוצרות. והרעותם אתכם הצורר הצר על בארצכם מלחמה תבואו וכי י') (במדבר אומר הכתוב וכן שופר,
שמייהו דאישתני א') ל״ד (סוכה טרפות אלו בפרק אמרינן דהא ותו שופרות, קרי ולחצוצרות דק לא דהכא פירשו ובתוספות
לעולם לתקוע שלא בצרפת נהגו זו סברא ולפי בחצוצרות ותוקעין הי״ד) (פ״ד ז״ל הרמב״ם כתב וכן חצוצרתא, לשופרא, דקרי
חצוצרות. לנו שאין כיון צבור בתענית
א עמוד לד דף סוכה 8.
חסדא, רב אמר המקדש בית חרב מכי שמייהו אשתני מילי תלת: הני
מינה- נפקא מאי חלפתא. ערבתא ערבתא, חלפתא. ללולב
מינה- נפקא מאי שיפורא, חצוצרתא חצוצרתא שיפורא של לשופר
השנה. ראש מינה- נפקא למאי פתורתא, פתורא פתורא, פתורתא וממכר. למקח
9. רש״י שם
ערבתא- חילפא צפצפה אלא גילא, חילפא היינו, לאו
ערבה לה וקורין משמה, נשתנית. ועכשיו
שיפורא-. כפוף
חצוצרתא- איל של ואינה. פשוטה,
פתורא- פתורתא היו ושם קטנה, והאחת גדולה האחת
לגדולה קטנה ושל קטנה, חלף לגדולה לקרות. רגילין
11 א עמוד טו דף תענית מסכת הרמב״ן חדושי.
בשופרות, הכא אמרינן היכי לן וקשיא ופיו כפופים זכרים בשל ובתעניות כ״ו) (ר״ה כדתנן היא בחצוצרות דתעניות התרעה והא
שמצ מאריכות וחצוצרות מקצר שופר צדדים משני חצוצרות ושתי כסף מצופה בחצוצרות. היום ות דהיינו חצוצרות שיש מקום חצוצרות, אין ויובל השנה בראש דהיינו שופר שיש מקום בגבולין אבל במקדש בד״א התם ותניא
שופר? אין תעניות
בתעניות… שופרות דאיכא קאי, במקדש תנא דהאי וי״ל שמייהו דאשתני לחצוצרתא שופרא למיקרי תנא קפיד דלא י״ל עוד
בפה התרעה לאפוקי אלא אתא ולא א') ל״ו. (שבת
11 תעניות הלכות רמב״ם. ד א- הלכה, א
. א הלכה התורה מן עשה מצות לזעוק
בחצוצרות ולהריע על שתבא צרה כל על
י] שנאמר[במדבר הצבור, הצורר הצר על
והרעותם אתכם כל כלומר בחצוצרות, וארבה ודבר בצורת כגון לכם שייצר דבר
והריעו. . עליהן זעקו בהן. וכיוצא
. ד הלכה סופרים ומדברי להתענות כל על מן שירוחמו עד הצבור על שתבוא צרה
השמים. זועקין האלו התעניות ובימי
בחצוצרות ומריעין ומתחננים בתפלות
במקדש בלבד היו ואם מריעין, בחצוצ ובשופר מקצר רות השופר, היום שמצות מאריכות, והחצוצרות בחצוצרות תוקעין ואין בחצוצרות, שנאמר[ במקדש אלא כאחד ושופר תהלים
צ״ח] לפני הריעו שופר וקול בחצוצרות
ה.'המלך
12 ד הלכה א פרק תעניות הלכות משנה מגיד.
וכו אלו תעניות.'ובימי בגבולין צוצרות בח אלא תוקעין שאין נראה רבינו מדברי
(דף בר״ה ב״ד ראוהו שבפרק הברייתא מן לכאורה נראה וכן. כלל בשופר ולא רוב וכן ז״ל ופירש״י שופר. אין חצוצרות שיש מקום בגבולין שם שאמרו כ״ז)
תעניות כגון חצוצרות שיש מקום המפרשי. ם
שופר אלא י״ד) (דף דתענית פ״ק שאמרו ממה לזה והקשו דכ״ע ות פליגי לא
התרעה לה. דקרי
ז״ל הראב״ד ותירץ הנזכרות ברכות סדר על היתה החצוצרות שתקיעת בפירושיו
מתפללין שהיו בשעה הי. ום בשאר היתה בשופרות אבל רביעי פרק
רבינו ולדברי כלל בגבולין שופר הזכיר שלא דוקא, לאו דשופרות לומר לי יש
הז בפה שהיא בעננו התרעה שאמרו כלפי אלא מקום, בכל הרגילין שופרות כירו
אין בולין בג אבל שופרות, הזכירו המקדש בית ועל שופרות במקדש שיש ולפי
חצוצרות אלא לעולם. שם
ז״ל הרשב״א כדברי המחוור ומ״מ ושופר חצוצרות תרתי איכא דבמקדש תקיעה הגאונים בדברי וז״ש שופר. או חצוצרות מיניהו חד אלא ליכא ובגבולין
ב בשופר תעניות, אלא שניהם יביא שלא ובלבד רשאי שירצה מהן זה שבאי לפי
עכ."ד במקדש
הירושלמי- שיטת הראשונים ושיטות
13 ד הלכה ג פרק השנה ראש מסכת ירושלמי תלמוד.
כפופין זכרים של ובתעניות מתני' חצוצרות ושתי כסף מצופה ופיו
בחצוצרות היום שמצות מאריכות וחצוצרות מקצר שופר: באמצע
… 'גמ קומיי ויתקעון בעי יוסה רבי בתעניתא. תקעין ריב״ל קומי
בגבולין חצוצרות אין במקדש חצוצרות דתני שמיע ולא. בחצוצרתא.
14. העדה קרבן שם
בשופרות בתענית תקעו ריב״ל. קומי: לפני
בחצוצרות אף לפניהם לתקוע וכו: ה״ל.'קעון וית במקדש בחצוצרות דתניא הא יוסה לר' ליה שמיע. ולא הריעו שופר וקול בחצוצרות דכתיב במדינה לא אבל תוקעין
לא ה' המלך לפני שלא אין ה' המלך לפני ה' המלך: לפני
15. מסכת ירושלמי תלמוד א הלכה ב פרק תענית
חשבינו לומר עיר של לרחובה יוצאין ולמה בא בר חייה א״ר ולא בצינעה שנתפללו לפי לוי בן יהושע א״ר לפניך. גולים כאילו מוציאין ולמה בא בר חייה א״ר ויתפרסמו. לחוץ יצאו לפיכך נענו לנו שהיה חמדה של אחד כלי לומר עיר של לרחובה התיבה את
עונותינו גרמו חיפו אבותינו אמר דציפורין רבה חונה ר' שיתבזה.
תוקעין ולמה דרומיא יעקב א״ר אפר אותו חיפינו ואנו זהב. אותו לפניך. כבהמה גועים כאילו חשבינו לומר בקרנות ולמה לוי א״ר
לפניך מתים כאילו חשבינו לומר הקברות בין. יוצאין
16. העדה קרבן שם
עון מכפרת גולין: וגלות. כאילו
הכנסת. בצינעא: בבית בזיון. ויתפרסמו: דהוי באפר אותו מחפין ואנחנו זהב הארון חיפו: את. אבותינו בקרנות תוקעין. ולמה בחצוצרות ולא בשופרות כדכתיב כפופין זכרים בשל תוקעין למה ל״א בחצוצרות. והרעותם
: כקרנות גועין. כאילו עלינו ותרחם קרנים בעלת כבהמה צועקין: כאילו
17 ב פרק תענית מסכת משה פני.
השופרות שהן בהמה של בקרנות. תוקעין ולמה כפופין: זכרים בשל בתעניות השנה דראש בפ״ג כדתנן
18 א טו, תענית רמב״ן.
היא. ממש בשופרות דתענית דתקיעה סבורין שהם נראה בירושלמי אבל לפי
ר״ה במס' שם שמצינו בשופר. בתעניתא תוקעין לוי בן יהושע ר' קומי בעי יוסי ר'
בגבולין. לא אבל במקדש חצוצרות דתני שמיע ולא בחצוצרתא קמוי דיתקעון
גועים כאלו חושבינהו לומר בקרנתא תוקעין למה בירושלמי אמור נמי ובמכלתין
לפניך. כבהמה מצאתי ושוב בשופרות. בתעניות לתקוע שמנהגנו ז״ל הגאונים בתשובות
ולומר לדחוק לי יש זה ולפי מלחמה בשעת אלא בגבולין ליתנהו דחצוצרות
הילכך, כתיב ישראל דכל בכנופיא, חצוצרות מלחמה תבואו כי דכתיב ובשופר בחצוצרות, היום מצות ישראל דכל כנופיא דהיא בתעניות במקדש
ד משום תוקעין נמי ה. המלך לפני הריעו שופר וקול בחצוצר׳ות כתיב
בגבולין, אבל כסדר ומתפללין תוקעין בלבד בחצוצרות מלחמה בשעת
התעניות… התרועה תעניות בשאר הא נינהו, דקראי בחצוצרות ותוקעין
בהו, גמרינן השנה. דראש דומיא הוא בשופרות אבל
א מ״ג מלחמה)'(סוטה משוח ובפ' בידו התרועה וחצוצרות דריש מדין מלחמת גבי
השופרות אלו בלשונם, דקדקו שלא אם ידעתי ולא, אלא חצוצרות שאין או הצורר הצר על בארצכם כדכתיב בארץ עליהם הצרים אויבים במלחמת
לכך. אלא השופרות אלו לפרש להם דלמה אתכם
19. דף השנה ראש הרי״ף) (על ר״ן א ו,
תעניות. כגון חצוצרות. שיש ומקום פרש״י כך
ז״ל… בתשובת שראה כתב ז״ל הלוי הר״ז אבל בשופר בתעניות לתקוע שנהגו ז״ל הגאונים
… בירושלמי מוכח וה״נ מקום דתנן הא זה לפי
מלחמה בשעת היינו שופר אין חצוצרות שיש
בחצוצרות שתוקעין י (במדבר )כדכתיב
בחצוצרות, והרעותם בגבולין בתעניות אבל
בחצוצרות. ולא מתריעין בשופרות
בשעת דאמרינן דכיון משום טעמא והיינו וצוקה צרה לכל מינה ילפינן מתריעין מלחמה כיון ומיהו דמתריעין הצבור על תבא שלא הוא ישראל דכולהו בכנופיא דחצוצרות למקרא לך והיו (שם) כדכתיב להו דאשכחן דכולהו כנופיא לאו בגבולין ותעניות העדה
בש מתריעין נינהו ישראל בחצוצרות ולא ופר
בתעניות בשופר לתקוע מקום בכל נהגו: וכן
21 א עמוד כז דף השנה ראש מסכת הרשב״א חדושי.
אין שופר שיש מקום הכי נמי תניא אין חצוצרות שיש מקום חצוצרות
פרש״י שופר. שופר שיש מקום ז״ל חצוצרות שיש מקום ויובל, ר״ה כגון
תעניות כגון המפרשים. רוב פירשו וכן
ז״ל המאור בעל הרב וכתב תמה ואני ז״ל הגאונים בתשובת שראיתי ממה ולפי בשופר בתעניות לתקוע נהגו לתקוע לנו שאין לנו נראה זו משנה
בחצוצרות. . אלא בגבולין. בתעניות
כמנהגן מקום בכל גו נה כך מ״מ אבל. היא תורה ומנהגן ז״ל גאונים של
הירושלמי מן לדבריהם סעד ומצאתי ר קומי דהכא בשמעתין התם 'דגרסינן בעא יוסה ר' בתעניתא, תקעון יהושע שמיע ולא בחצוצרתא, קומיה ויתקעון
חצוצרות ואין במקדש רות חצוצ דתני
. בגבולין
הירושלמי בנוסחת חסרון שיש ונראה תקעון יהושע ר' קומי היא וכך בגבולין אלמא בשופר, בתעניתא ואין תוקעין היו בשופר בתענית במקדש אלא בתענית לעולם. חצוצרות
חצוצרות שיש מקום דקתני הא זה ולפי כדכתיב מלחמה בשעת היינו שופר אין
כך מצאתי כ אח בחצוצרות. "והרעותם
נ לרמב״ן בליקוטיו. "ר
לומר לי אפשר ועוד דתניא דהא הוא עכובא לאו וכו' שופר שיש מקום אלא בחצוצרות אלא יהא שלא לתעניות בשנים בגבולין תוקעין שאין לומר מהן באחד אלא וחצוצרות, בשופר כל על שופר שיש ויובל בר״ה והילכך התורה מן היום שמצות בגבולין פנים
יש אם תעניות וב חצוצרות, אין בשופר שם יש ואם שופר אין חצוצרות שם
החיוב שיהא ולא חצוצרות, אין שופר בגבולין בתעניות פנים כל על שופר שם יהו שלא אלא ת בחצוצרו. וחצוצרות
קומיה ויתקעון בירושלמי דמקשה והא קאמר השופר עם חצוצרתא בחצוצרתא חצוצרות דאין כן תני דמתניתא וא״ל
וכל שופר שיש ום במק כלומר בגבולין בחובה בין בגבולין בשופר תוקע שהוא בבחירה בין ויובל השנה כראש בזה או בזה לתקוע רצה שאלו כתעניות
עושה לשם יביא לא בשופר ותקע
חצוצרות.
בירושלמי התם דמייתי ברייתא וההיא ומעתה הכא. דמייתי ברייתא היא היא יותר שהוא בשופר שהנהיגו בגבולין
הרשות מצוי יביאו שלא ובלבד בידן
כנ״ל חצוצרות. שם
נזר מהאבני מחודשת הערה – מדיין ממלחמת הרמב״ן קושיית ויישוב
21 תכה סימן חיים אורח חלק נזר אבני שו״ת.
למלחמות או רשות למלחמת יוצאין כשהי' ישראל אם שאלה.
מלחמה תבואו וכי כדכתיב בחצוצרות לתקוע ריכין צ מצוה על למלחמה באים בשאויבים אלא חיוב דאין או בארצכם. לא אבל אתכם. הצורר הצר על ב'] י' [במדבר כדכתיב ישראל
למלחמה היוצאים: בישראל
תשובה. א) [פ״א שהרמב״ם וראי'. לי נראה השני הצד כפי להריע רק פרט. ב במלחמה המצוה הביא לא תעניות] מהל'
צרה. בעת. צרה עת נקרא ישראל על באים כשגוים כרחך ועל דין בית בלא יוצאין שאין הרשות למלחמת היוצאין אבל כיבוש היינו מצוה למלחמת היוצאין שכן וכל ותומים. ואורים מחויבין ואין צרה. עת זו לא לישועה. שהובטחו ישראל ארץ
: בחצוצרות לתקוע
הרי״ף בד' [ר״ה ב״ד ראוהו פרק הר״ן דכתב הא לזה וראי' ב) אין חצוצרות שיש מקום בגבולין אבל דתניא בהא ע״א] ו
שם יעוין מלחמה בשעת דהיינו. שופר
וכל. מלחמה בעת בחצוצרות לתקוע מחוייבין לדורות הנה כל תעניות בכל בחצוצרות לתקוע הרמב״ם שכתב למה. שכן
דילפינן מתענית וחומר קל. בהדיא דכתיב מלחמה בעת שכן
הצר דעל מרבוי. רק
בפסוק בהעלותך פרשת רבה במדרש דאיתא קשה כן ואם
- חצוצרות שתי לך "עשה אתה לאחר. ולא עושה אתה לך
יהושע שהרי לך תדע בהן משתמש אחר ואין בהן. . משתמש ביריח להלחם כשבא בהן נשתמש לא משה של תלמידו ו."
שם. עיין
אלא בחצוצרות לתקוע מחוייבין לדורות. ף א במלחמה והרי כלל… זה חיוב אין אחרים על באים כשישראל ודאי
יוצאים שאתם בין בארצכם מלחמה תבואו וכי בספרי אך ד) תבואו אברהם הזרע ופירש עליכם. יוצאין שהם בין עליהם. שהם משמע ובארצכם למלחמה. עליהם באים שאתם משמע
: מה למלח לארצכם עליכם יבואו
הזה בזמן התקיעות מנהג
22 הקדמה תקעו סימן אברהם מגן.
עכ״צ בחצוצרות ולהריע לזעוק התורה מן מ״ע הרמב״ם כתב להתענו ומד״ס וגו' בחצוצרו' והרעותם שנאמר תבוא 'שלא
בגבולין. בלבד בחצוצרו' ומריעים וכו' והמחוור המ״מ וכתב
עכ״ל. חצוצרות. או שופר או הרשב״א כדברי שאין פי על ואף צרה בעת לתקוע נוהגין אנו אין למה תמה ואני
בבבל ת״צ תענית: בלא לתקוע מצוה מדאוריית' הלא מ״מ
23 קסט סימן א חלק חיים אורח משה אגרות שו״ת.
מהמג״א שנשמט כתר״ה שהקשה …ומה ומהאחרונים כלום ל״ק הריטב״א דברי תוקעין שאין המנהג מקור כדברי שהמחוור המ״מ דכתב הא מזה לעיל כתב דהמג״א נוהגין אין דלמה הקשה לכן חצוצרות או שופר או הרשב״א
… בשופר לתקוע כן לנהוג לנו היה לא צרפת מנהג מצד כי
בשופר גם היא דהמצוה שסובר. כיון
24 א ס״ק תקעו סימן חיים אורח ברכה מחזיק.
ע״ש וכו' צרה בעת לתקוע נוהגין אין למה תמה אברהם מגן הרב וכו' שמתענין כשם בא״י דוקא דהמצוה חיים נתיב הרב ותירץ
קצת. לישב ויש ישראל. בארץ אפילו כן נוהגין דאין קשה ועדין עש״ב.
25 משנ. א ס״ק תקעו סימן ברורה ה
… תענית בלא לתקוע מצוה מדאורייתא הלא בבבל ת״צ דאין נאמר אם ואפילו צרה בעת לתקוע נוהגין אנו אין למה המ״א ותמה
שתירצו מאחרונים ויש בצ״ע. ונשאר וכנ״ל וגו. בארצכם מלחמה תבואו וכי וכדכתיב בא״י רק נוהג זו מצוה 'דמדאורייתא ויש
דאפש שכתבו - ישראל רוב על הוא כשהגזרה דדוקא עוד ואפשר רשותינו. תחת כשהיה דוקא בא״י דאף ר אבל לתקוע מ״ע אז
[פמ״ג לא: ]בלא״ה
26 קצח סימן ח חלק הלכות משנה שו״ת.
… מתקיע השני ר״ה של טוב ביום התיבה לפני העובר מ״ז פ״ד ר״ה במשנה לפמ״ש נלפענ״ד הי' מקרא ראשון ההלל ובשעת תקנו השמד ובשעת שחרית של המתפלל ולא מתקיע המוספין תפלת המתפלל שם וברע״ב בפה״מ רמב״ם ועיין ובגמ' ההלל את וכתבו המוספים לתפלת התקיעה העבירו לכך השחרית תפלת זמן של שעות שש כל להם אורבים והיו יתקעו שלא שגזרו כך
לקלקולו הדבר יחזור שמא דחיישינן וכו' מקדימין דזריזין גב על אף כדמעיקרא עבדינן לא רה הגזי שבטלה פי על ואף התוס' לא אשר אחרונים משנים גם וידוע מצוה של שופר לתקוע שלא ועלינו אבותינו על גזרו עתה ועד מאז דהאומות ומבואר ע״ש.
חבשוהו בשופר תוקע שמצאו דלמי כידוע אחת ה לתקיע יו״כ מוצאי ואפילו המערבי כותל אצל בשופר לתקוע העכו״ם הניחו
לתקיעת דמי ולא תקעו ולא הדבר נתבטל לתקוע שלא עליהם גזרו ראשונים או האחרונים דבזמנים י״ל וא״כ האסורים בבית מה מספק עושין אנו ולכן התרועה נשכח בזה גם ובאמת ויסדו חזרו לכן ידוע זמן לו שהי' דכיון לגמרי נתבטל שלא דר״ה שופר במשנה כמ״ש בחוץ הוא וגם קבוע זמן דאינו תענית אבל לגמרי נתבטל לא ובפנים קבוע זמן שהי' כיון עכ״פ אבל שעושין
. וצ״ע הזמן במשך לגמרי נתבטל ולכן לקיים יכלו ולא בחוץ והס״ת הארון את מוציאין תענית
והחינוך– הריטב״א הרמב״ם, בשיטת העמקה הקושיה ויישוב
27. הלכות רמב״ם הקדמה תעניות
תעניות. הלכות אחת עשה מצות אלו בפרקים זו מצוה וביאור הצבור. על תבא שלא גדולה צרה עת בכל ה' לפני לזעוק. והיא
28 נט עשה מצות לרמב״ם המצוות ספר.
הקרבת עם במקדש בחצוצרות לתקוע שצונו היא הנ״ט והמצוה
המועדים מקרבני קרבן כל ית" אמרו 'והוא שמחתכם וביום
בחצוצרות" ותקעתם חדשיכם ובראשי ובמועדיכם אמרו ובבאור.
בחצוצרות… היום שמצות בחצוצרות לתקוע מצווים אנחנו וכן
אמרו" והוא יתעלה השם לפני כשנצעק והצרות הצורך בעתות וכי
אתכם" הצורר הצר על בארצכם מלחמה תבאו:'וגו
29 תענ הלכות משנה מגיד. א הלכה א פרק יות
זו תרועה שמנה שלו המצות בספר לרבינו וראיתי
אחת. במצוה הקרבנות שבשעת ותקיעה למה אני ותמה ז״ל שדעתו ונראה בכתוב. הם פסוקים שני שהרי
לתקוע כללית אחת היא שהמצוה בחצוצרות, במקדש
בגבולין בין במקדש בין הצרות ובעת הקרבנות בעת בשתי למנותן ראוי ואין מצות צ״ע. ועוד
31. שפד מצוה החינוך ספר
, קרבן כל בהקריב יום בכל במקדש בחצוצרות לתקוע וכמו
הצרות בשעת כן וכתוב וגו'. מלחמה ו תבא וכי שנאמר,
כן גם אחריו חדשיכם ובראשי ובמועדיכם שמחתכם וביום
עלתיכם על בחצצרות ותקעתם וגו שלמיכם זבחי.'ועל
ור ומועד שמחה ביום הכתוב שהזהיר ואע״פ דוקא לאו, , "ח הקרבן… על בחצוצרות במקדש תוקעין היו יום דבכל
, הבית בזמן זו מצוה ונוהגת המצוה שעליהם בכהנים ובני המחנות במסע בהן שכתוב וכענין בחצוצרות, לתקוע
הכהנים זה ל ע עברו …ואם בחצצרות יתקעו הכהנים אהרן הצרה בעת תקעו לא אם וכן הקרבן, בשעת תקעו, ולא
זה. עשה ביטלו
31 אברבנא. בהעלותך ורלב״ג ל
אמר ומאשר אלהיכם ה' לפני
על החצוצרות שתקיעת למדנו כ״א נעשית היתה הצרה עבודה היא כי במקדש לבני המיוחסות מהעבודות הכהנים אהרן התפלה אמנם מקום להם אין והתשובה שלמה שאמר וכמו מוגבל דרך אליך והתפללו בתפלתו
. ארצם
32 ב כו, ר״ה תשב״ץ.
אבל במקדש בד״א שופר שיש מקום במדינה על שגוזרין ותענית בר״ה
בשביל הצבור צרה שלא
הצבור על אין תבא חצוצרות בחצוצרו 'שנא' לפני הריעו שופר וקול
דווקא, ה' המלך ל אב בעינן לא בעלמא חצוצרות.
33 א. שם משה גרות
שהק' מה שלפי הריטב״א שכתב מה על כתר״ה שלא בצרפת נהגו בתענית חצוצרות שצריך הסברא חצוצרות לנו שאין כיון צבור בתענית לעולם, לתקוע
כסף של חצוצרות לעשות יכולים אנו אין, וכי ה הנ בחצוצרות היא שהתקיעה שלהסוברים משמע לע״ד בהם לתקוע שנעשו החצוצרות באלו דוקא צריך
למצוה הרמב״ם שכלל מה ניחא דלכן. דוקא במקדש והתקיעות הקרבנות שבשעת התקיעות אחת ובמנין נ״ט מ״ע המצות בספר הצרות שבעתות בריש והמ״מ החזקה היד של החבור בתחלת המצות
עליו. ע״ש קשה ה תעניות הלכות לכן שבמקדש חצוצרות דוקא דצריך משום הוא אבל
ה שציות בחצוצרות לעשות מה המצוה שהויא מפרש
א' מצוה ממילא שהוא לעשות תורה שתוקעין מה כל
ב ' א היא שהמצוה בתי' המ״מ כוונת אולי וזהו הן. הקרבנות בעת במקדש בחצוצרות לתקוע כללית
ראוי ואין בגבולין ין ב במקדש בין הצרות ובעת
ב׳ב למנותן מצות. ע״ש לתקוע כשצריך רק זה ושייך
דוקא. דמקדש החצוצרות באותן הדין היה אם אבל לעשות מה המצוה שתהיה שייך שאין חצוצרות בכל
הי״ל ודאי התקיעה עשה מ על שהוא אלא בחצוצרות
תק שחושב כמו מצות ל׳ב לחושבם ו דר״ה "ש תק״ש
ובמ׳צ קל״ז במצ' מצות ב׳ב דיובל דיוה״כ. ק״ע שסברי צרפת דמנהג אליבא הריטב״א סובר וזה הרמב״ם כדעת בחצוצרות היא בתעניות שהתקיעה נהגו לא לכן דמקדש בחצוצרות דוקא הוא א״כ
החצוצרות לנו אין דהרי לעולם. לתקוע
34 לג סימן ב חלק אלישיב הרב תשובות קובץ.
כ שהרי צרה בעת 'תקוע ל נוהגין אנו אין למה תמה תקע״ו בסי' המג״א וכ בחצוצרות", ולהריע לזעוק מה״ת "מ״ע תענית מה' בפ״א 'הרמב״ם שאין פי על ואף חצוצרות או שופר או הרשב״א כדברי "והמחוור המ״מ
תענית בלא לתקוע מצוה."תא מדאוריי הלוא מ״מ בבבל, צבור תענית
והרמב״ם התוס' דעת שהביא אחרי שם בתענית …והריטב״א עכ״ד כתב בחצוצרות היא תבא שלא צרה כל על בגבולין לתקוע היא דהמצוה שאין כיון צבור בתענית לעולם לתקוע שלא בצרפת נהגו זו סברא "ולפי
חצוצרות "לנו. בשופר תוקעין שאין המנהג מבוסס שע״ז ספק ואין
הדבר אמנם פי' מה צ״ב יתקנו לא למה חצוצרות לנו שאין כיון הדברים
בחצוצרות והרעתם מה״ת המ״ע לקיים בידו. י' ויה חצוצרות במקדש בחצוצרות לתקוע "מצוה כ' שפ״ד מ' החינוך והנה וכמו״כ וביום ג״כ אחריו וכתיב מלחמה תבואו וכי שנא' הצרות בשעת
זו מצוה ונוהגת כו ותקעתם ובמועדיכם 'שמחתכם בזה״ב בכהנים
החיוב ע פק למה צ״ע זה,"ואף בחצוצרות לתקוע המצוה שעליהם
לתקוע. בזה״ז בע״צ
… בחצוצרות והרעתם של המצוה לקיים דא״א לומר מסתבר לא זה אכן הי אם סגי לא למה כי במקדש בפועל שהשתמשו בחצוצרות 'אלא כ למה וא״כ במקדש, בהם להשתמש מיועדים שיהי' חצוצרות 'עושים
הבית… בזמן אלא נוהגת אינה זו שמצוה החינוך מה ראיתי והלום
ז״ל באגרו״מ הגאון שהשיב הנ״ל- הריטב״א דברי פי' להשואל אין וכי
חצוצרות- לעשות יכולים אנו צריך בחצוצרות דתקיעה דלהסוברים מנה ולכן דוקא במקדש בהם לתקוע שנעשו חצוצרות באלו דוקא
א' למצוה המצוות במנין הרמב״ם אותן דוקא שצריך מפני הוא והטעם
חצוצרות באותן דוקא למה ביאר ולא ע״ש שבמקדש, ות החצוצר. מקדש לצורך גם מיועדים שיהי' חצוצרות שיעשה סגי ולא שבמקדש בעת חצוצרות של זו שמצוה בהחינוך מבואר לעיל האמור כפי עכ״פ
הבית בזמן אלא נוהג לא. צרה
תש״ל תמוז "המעין" מתוך
בפועל המנהג חידוש
35. אליעזר ציץ שו״ת טז יא,
עהי״ק ירושלים תש״ל. סיון ג' ב״ה,
. תובב״א. .
לתקוע זה על המעוררים והנה הכותל יד על צר בעת בחצוצרות הלכה בידם ומייתו תנו המערבי מה פ״א ברמב״ם ופסוקה 'מפורשת
ה״א תענית עשה מצות וז״ל: שפוסק
וצרות בחצ ולהריע לזעוק התורה מן הצבור על שתבוא צרה כל על אתכם הצורר הצר על שנאמר כל כלומר, בחצוצרות, והרעותם ודבר בצורת כגון לכם שיצר דבר עליהן זעקו בהן וכיוצא וארבה כל שעל מפורש הרי עכ״ל. והריעו ישנה הצבור על תבוא שלא צרה
מ״ע. בחצוצרות להריע ואשר הטהור, שלחנם על העלוה ולא ביתם בדלתי זאת הביאו לא ז״ל והרמ״א י הב מרנן הגדולים מאורינו שרבותינו "והגם ששימשו מרבותינו מישהו דעת על עלה ולא בארץ ולא בחו״ל לא עתה עד הדורות בכל לזה חשו לא כך שמשום ברור לדעתי
הקודמים על בכך ולהתפאר בזה חדשה לחדש בקדש את שמעתיק תקע״ו סי' ב המג״א בדברי המעוררים א״ע תולים מקום מכל, מצוה מדאורייתא הלא מ״מ בבבל ת״צ שאין פי על ואף צרה בעת לתקוע נוהגין אנו אין למה כך מתוך ומתמה הרמב״ם דברי
יעו״ש תענית בלא. לתקוע ברי בד א״ע תולים בודאי, כך, נהגו שלא מארצינו, שגלינו מאז הדורות כל על לעז כמוציאים הדבר יצא שלא שכדי משער ואני בארצכם כמ״ש בא״י רק היא המ״ע וכי חו״ל, לבין א״י בין ומחלקים המג״א, תמיהת להסיר שכותבים חיים והנתיב. הפרמ״ג
דוקא בא״י. והיינו. הזאת המ״ע איכא ישראל בארץ כאן שהא מינה דון וא״כ ישראל בארץ אפילו כן נוהגין. ין דא קשה דעדיין בדבריו, כתר״ה ומביאו ברכה, במחזיק ז״ל החיד״א ע״ז העיר כבר ובאמת
… דמשמע לומר, בחדשו שם], דבריו של בגופן [בעייני שם, בתשובתו משה אגרות בעל הגאון דיבר גדול דבר זה אולם שכלל מה עי״כ ומיישב דוקא, במקדש בהם לתקוע שנעשו החצוצרות באלו דוקא צריך בחצוצרות היא שהתקיעה דלהסוברים
מ״ע בסה״מ הרמב״ם כן שעל ומסיים הצרה. שבעתות והתקיעות הקרבנות שבשעת התקיעות אחת למצוה המצות, ובמנין נ״ט
שם. . עיין החצוצרות לנו אין דהרי לעולם לתקוע נהגו. לא גדול בספק הדבר מוטל אחד שמצד איך לב, על בשימנו כן ואם בגבולין ובפרט בחצוצרות תקיעה של המצוה ישנה בכלל אם
וגם ובזה״ז, נאמרה אם היא גדולה שאלה עדנה המצוה ישנה אי
. בשופר ולא בחצוצרות דוקא לעיכובא גם מהפוסקים הרבה לדעת נתקלים אנו בהם נשתמש אם שני ומצד אם נדע לא וגם עשייתם, אופן לנו ברור דלא זה מכח הן באיסור, צריכים דאולי זה מכח והן מיוחסים, המה בהם שיתקעו הכהנים
כנופיא לכך וקול בחצוצרות ולתקוע רובם, או ישראל כל של
. כנז״ל והכל נוסף, איסור עוד איכא יחד גם שופר לשלילה להכריע דיש היא, ברורה המתבקשת המסקנא כרחנו בעל אנו טוב ולא מדעתינו כאלה מצוות לחדש לנו דאין ולומר, הבית חורבן מאז הדורות שבכל הגדולים ורבותינו מאבותינו
פעם מדי וערכו ת״ו בפעיה״ק בקדש ושמשו שגרו לה א [לרבות בעת- תפלות לעשות לבם על עלה שלא המערבי] הכותל ע״י צר
זה מפני והוא, כזאת, ת בחצוצרו לתקוע לרצון לא שזה בידעם
מזבח. ובלי א-ל מקדש– בלי נמצאים שבנ״י במצב
נוספים: מקורות עוזיאל הרב ם ע (מצדד) המחבר [מחלוקת כב איררה מהר״ם שו״ת
; ])(שולל (מצדד קפג עמ' גרשוני יהודה לג״ר צופייך.)קול
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה