השתתפות תלמידי חכמים במלחמות ישראל - חלק ב [שבט לוי פטור ממלחמות]

שני│ ישראל][שיעור במלחמות חכמים תלמידי השתתפות טבדי בנימין הרב

נושא ב – ממלחמות פטור לוי שבט

מלכים מהלכות והסתירות ויובל שמיטה בהלכות הרמב״ם לשון

יג פרק ויובל שמיטה הלכות רמב״ם

. יב הלכה הישרים דרכיו ולהורות לשרתו י״י את לעבוד שהובדל מפני אחיו עם ובביזתה ישראל ארץ בנחלת לוי זכה לא ולמה

כשאר מלחמה עורכין לא העולם מדרכי הובדלו לפיכך לישראל ותורתך ליעקב משפטיך יורו שנאמר לרבים הצדיקים, ומשפטיו

גופן בכח לעצמן זוכין ולא נוחלין ולא ישראל הם אלא, אני שנאמר להם זוכה הוא ברוך והוא חילו, י״י ברך שנאמר השם חיל

ונחלתך. חלקך

. יג הלכה יי לפני לעמוד להבדל מדעו והבינו אותו רוחו נדבה אשר העולם באי מכל ואיש איש כל אלא בלבד לוי שבט ולא

החש עול צוארו מעל ופרק האלהים שעשהו כמו ישר והלך יי את לדעה ולעובדו לשרתו האדם בני בקשו אשר הרבים בונות הרי לכהנים שזכה כמו לו המספיק דבר בעה״ז לו ויזכה עולמים ולעולמי לעולם ונחלתו חלקו י״י ויהיה קדשים קדש נתקדש זה

דסייען רחמנא בריך גורלי. תומיך אתה וכוסי חלקי מנת י״י אומר ע״ה דוד הרי. ללוים,

הל רמב״ם ח הלכה ז פרק מלכים כות

כגון עליו, האסורה אשה והמארס גרושתו, את המחזיר ממזרת הדיוט, לכהן וחלוצה גרושה גדול, לכהן אלמנה

חוזר אינו ולנתין, לממזר ישראל בת לישראל, . ונתינה

ד הלכה ח פרק מלכים הלכות רמב״ם

תורה דברה שלא ראשונה, בביאה תואר ביפת מותר הכהן

שהיא מפני כך אחר לישאנה יכול אינו אבל יצר, ה כנגד אלא

. גיורת

מדיין במלחמת לוי שבט השתתפות

פס לא פרק במדבר ה ג- '

יִשְרָאֵל מַטּוֹת לְכֹל לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לֵאמֹר הָעָם אֶל מֹשֶה וַיְדַבֵּר לַצָּבָא: תִּשְלְחוּ מִדְיָן עַל וְיִהְיוּ לַצָּבָא אֲנָשִים מֵאִתְּכֶם הֵחָלְצוּ

בְּמִדְיָן יְקֹוָק נִקְמַת: לָתֵת יִשְרָאֵל מֵאַלְפֵי וַיִּמָּסְרוּ

צָבָא חֲלוּצֵי אֶלֶף עָשָר שְנֵים לַמ: טֶּה ַּאֶלֶף

רש״י שם

- וגו משה 'וידבר איחר ולא בשמחה עשה בדבר תלויה שמיתתו ששמע פי על: אף

לוי: שבט לרבות - ישראל מטות לכל

וימסרו- שלא עד ישראל, על חביבים הם כמה ישראל רועי של שבחן להודיעך

וסקלוני." מעט ד״עוד יז, (שמות אומר הוא מה במיתתו )שמעו שמיתת ומששמעו

כרחן: על שנמסרו עד ללכת רצו לא מדין, בנקמת תלויה משה

ר שם ע״ב

מטות לכל לרבות ישראל קשה לוי שבט י״ג היו כן שאם והכתוב אלפים אלף י״ב אומ' אתי דלא 'וי״ל

אלף. י״ב

וימסרו גבי אלא בעל שנמסרו כדפי ' כרחן רש״י. אבל שבט של מאלף נמסרו לא לוי אלא כרחן בעל

לרצונם. הלכו שמחמת ואעפ״י משה מיתת מקום מכל נמנעו היה לוי שבט למצות יותר חרד ברוך הקדוש

הוא:

(רא״ם )מזרחי שם

לוי שבט לרבות ישראל מטות. לכל מטות "לכל כן לא דאם בספרי.

"אלף נאמר כבר הרי לי, למה " ישראל אלף שפירושו למטה", אלף למטה

הכתוב והוצרך ומטה מטה. לכל כיון תאמר שלא לוי, שבט לרבות לא בארץ, ונחלה חלק לוי לשבט שאין

לן. משמע קא הלוחמים, בכלל יהיו

משבטי יצא לא למה טעם ידעתי ולא מאלף והלא אלף, רק ומנשה אפרים

ומטה, טה מ לכל אלף משמע למטה לכל הם מטות שני ומנשה ואפרים

ב )(יג, שכתוב מפני במרגלים, והנה דבר, למטה אחד איש אחד "איש בם מטה בכל שפירושו, תשלחו", אבותיו שני ומנשה אפרים שלחו ומטה, סוסי בן וגדי נון בן הושע. אנשים, לא ומנשה שאפרים לומר, יש ושמא בלבד הארץ לנחלת רק שבטים, נקראו

נחלת בעבור שהיו במרגלים, לכן ו שלא ופה מטות, כשני נחשבו הארץ, נקראים אינם בלבד, ה' לנקמת רק היו

אחד שבט. רק

לדרך צידה שם

ז״ל מהרא״י אבל לכל רש״י וז״ל, כתב לרבות ישראל מטות מקשין לוי, שבט י״ג הוי כן אם והלא

דשבט וי״ל. אלפים שלח לא אפרים לפי כלל לצבא מהם

שמיתת היתה משה היו זו בנקמה תלויה יהיו שמא יראים שמזרזין נחשדים כדי זו למלחמה ויעמוד משה שיעדר שהיה תחתיו יהושע עמדו ולכך משבטם, במקומם לוי בני זריזותם להודיע על שאף ה' לנקמת משבטם שמשה פי על מהם ויעדר היה לא זו נקמה ידי

. נמנעו

אריה גור שם

נוסף היה לוי שבט כי לוי. שבט רבות ל שלא בקרא, שנכתבו שבטים י״ב על כתב לכך י״ב, רק היו שלא תאמר היה לוי שבט אף ישראל", מטות "לכל "וימסרו ה) (פסוק שכתוב ומה אלף.

היינו אלף עשר שנים ישראל,"מאלפי למלחמה לצבא שילכו אלף י״ב, אותם חלוצים היו לא לוי משבט האלף, אבל שילכו צריכים ולא היו, הארון עם אלא הכתוב גזרת משום אלא למלחמה, נקמת לתת ישראל מטות מכל שיהיו

במדין. ישראל

שאלו כן, גם זכותם משום נמי, אי

(רש״י היו וכשרים צדיקים כולם האלפים

, ג )פסוק מן כן גם שילכו ציוה ולפיכך ינצחו השבטים כל שבזכות לוי, שבט

במלחמה "אלף המקרא; עות משמ וכן. שבט אף ישראל", מטות לכל למטה עשר שנים אבל לצבא, תשלחו לוי "שנים כדכתיב היו, צבא חלוצי אלף הוא כך וגו'", צבא חלוצי אלף עשר

. הפירוש

חייבים לא אך למלחמה לצאת מותרים היו לוי שבט ראשון– תירוץ

ג- פרק א המלחמה ההלכה לאור ההולכים ומי? מי

ברמב״ם למלחמה. יוצא אם לוי לשבט בנוגע יש רב דיון עם וביזתה ישראל ארץ בנחלת לוי זכה לא "ולמה כתוב: דרכיו ולהורות ולשרתו ד' את לעבוד שהובדל מפני אחיו,

מדרכי הובדלו לפיכך ', וכו לרבים הצדיקים ומשפטיו הישרים נוחלין ולא ישראל כשאר מלחמה עורכין לא …העולם כתב ישראל", מטות לכל למטה "אלף בפסוק מדין, במלחמת

לוי. שבט "לרבות "רש״י: ביארו חכמים" וב״שפתי, במזרחי במלחמה ישתתפו לא בארץ חלק נטלו שלא מכיון נאמר, שלא

למטה אלף יקח מהם שאף. משמיענו,

אין שדוקא לומר, יש שכן להרמב״ם, סתירה מכאן לראות של מלחמה שאינה מפני לוי, שבט השתתף מדין במלחמת

במדין ה' נקמת "לתת אלא הארץ, ."כיבוש אלמנה אומר: יוסי "ר' בסוטה: במשנה רואים אנו זה לעומת 'הירא הוא הרי וכו', הדיוט לכהן וחלוצה גרושה גדול לכהן

סוגיא מצינו וכן במלחמה. היו הכהנים ש מכאן, הלבב'". ורך חידוש תואר, ביפת מהו כהן להו, "איבעיא בקידושין: שלימה כהנים שאני דילמא או ישראל, שנא ולא כהן שנא לא הוא

יתירות מצוות בהן וריבה."הואיל הביא במלחמה. היו כהנים אם בדבר מסתפק כאילו המרדכי

"תיפוק ושאל: ר, תוא יפת לענין בקדושין הגמרא בעיית את (רוצה במלחמה" היה משוח כהן וגם במלחמה היה דכהן ליה תואר יפת דין תורה אמרה למלחמה היוצאים ולכל.)לומר: ואולי מגומגם "הלשון המרדכי: גליון על רשום ווילנא בש״ס המרדכי דברי יפה ביאר יוסף" ב״ברכי אבל כאן", , חסר

למלחמה ללכת ם חייבי היו לא שהכהנים להוכיח, שכונתו שהלך כהן אותו ועל הולכים, היו מעצמם רצו שאם אלא

תואר ביפת מותר אם שאלו. מרצונו

תלב רמז שאחזו מי מרדכי

מכל ראיה להביא אין אמנם דוד בית למלחמת היוצא היו כהנים גם דהא כו' צריך הפחות ולכל עמהם אחד כהן עמהם להיות

ורך הירא האיש מי קורא ה שאל מה דא״כ הלבב כהן דקדושין פ״ק התלמוד ליה תיפוק תואר ביפת מהו דגם במלחמה היה דכהן

במלחמה. היה משוח כהן עליה קאי לא ודאי אלא ולא לביתו חוזר היה דשמא המלחמה בעורכי נכנס היה

תפשוט… לא זה בנדון גם

ו ס״ק ו סימן העזר אבן יוסף ברכי

… המרדכי דכונת ונראה האיש מי הקורא כגון למלחמה, לירד כהן מוכרח דאי המרדכי וסבר וכו כריתות גט למלחמה היוצא כל אמרו כי א״כ במלחמה, כהן ליזיל דלא סגי ולא וכו', ,'הירא דרך על כריתות, גט כותב דהיה קאי, נמי עליה ודאי אזיל, דלא סגי דלא דכיון קאי, אכהן גם

עמהם פנחס והרי דא. מרינן ההיא וסתמא כהן, אזיל דלא סגי דלא כיון דשרי, לאוכוחי דהו״ל ביפ״ת, מהו כהן מדבעי מייתי זה ועל לביתו חוזר היה דשמא דייקא, עליה קאי לא ודאי אלא שרי, לכהן גם ודאי יפ״ת, רחמנא, שרי

אלא רחמנא שרי לא ד לכהן, שריא לא דיפ״ת לצדד יש כלל, כהני אזול דלא לה דמשכחת וכיון פרט דאמרו ההיא זה דרך ועל ביפ״ת, שרו אי למלחמה ללכת כהנים רצו אם הש״ס ובעי לישראל, ביפ״ת מהו כהן בעי הכי ומשום הכהן, ללכת מוכרח דאינו המרדכי כונת אבל וכו'. לכ״ג, לאלמנה

שרי דכי מוכרח נו אי כהן, ליזיל דלא מדינא דסגי וכיון המלחמה, בתוך ירד לא דכהן דיתכן מאחר

שרי אי לן תיבעי כהני אזול אי וא״כ לכהן, גם הוא יפ״ת רחמנא. ביפ״ת אף מדנפשייהו, בהולכים וכו', וחליצה גרושה לכ״ג לאלמנה פרט דאמרי הנהו הוא וכיוצא דאין לומר מקום יש וכו', דוד בית למלחמה היוצא כל דאמרינן הא גם וא״כ מוכרחים. שאינם

כהנים המרדכי דברי בכונת לכאורה נראה כן כלל. כהן ליזיל דלא לה דמשכחת מאחר. בכלל,

ישוב. צריך ועדיין

שני– תירוץ רשות למלחמות דווקא יצאו לוי! שבט

יא סימן אפרים יד שו״ת

י״א בהלכה והנה הנ״ל פי״ג ויובל שמיט)ה (הל' דשבט דזה רבינו, כתב הדברים אין בביזה, חלק יטלו ושלא ינחלו שלא מוזהרין לוי הארצות שאר אבל עליה, ברית שנכרתה בארץ אלא אמורים הארצות באותן והלויים הכהנים הרי ישראל מלך שכובש רבינו לדברי סמך ראה והרדב״ז ישראל. ככל ובביזתן

המיוחדת "בארצם" משמע תנחל", לא "ובארצם מהפסוק: שבט אם הנ״ל ולפי נחלה, נוטלים הארצות בשאר הא להם משתתף שגם ע״כ ישראל, ככל ארצות בשאר נוחל לוי בזה זה דתלויים ישראל, ככל זו, ארץ על ובמלחמה במאבק שאר על וזה במלחמה, משתתף לוי שבט שגם יוצא כהנ״ל,

אך בתורה: מעוט שה י״א, בה' הרמב״ם לד' בהתאם ארצות

תפקוד- לא לוי שבט את א״י כיבוש במלחמת דוקא. היה מדברת בסוטה המשנה א) הקושיות: כל מתורצות לפ״ז

הארצות שאר על ישראל במלחמת רשות)(ר״ל במלחמת ההגבלות אלה כי הם וכדומה, חדשה אשה לבב, והרך הירא מטעם שחוזרים,

ובמלחמת אין, יוצ הכל מצוה דבמלחמת רשות במלחמת דוקא מיפ״ת קשה לא כן כמו ב) משתתפים. הכהנים גם רשות

כד רשות, במלחמת הוא המדובר יפ״ת בהיתר שם דגם 'לכהן, על מצווים אומות ז' על דבמלחמה תצא, ריש ורש״י הספרי בכל ע״כ א״י. כיבוש מלחמת היתה לא במדין גם ג) תחיה. לא

שבט לרבות זה מספרי אדרבה, ישראל. ככל הכהנים אלה " דאי א״י, על במלחמה השתתף לא לוי דשבט ראיה יש לוי" ריבוי לנו למה הארץ, בכיבוש אף ישראל ככל דהלוים נימא שבט להביא ישראל, מטות לכל למטה (אלף במדין מיוחד

נאמר שלא ותי' והשפ״ח מזרחי )(הר״א זה ספרי על עמדו וכבר לוי), קמ״ל במלחמה כא. ן ישתתפו לא בארץ חלק נטלו שלא כיון ריבוי צורך יש אז משתתפים, לא הארץ בכיבוש אי זה כל אף הארץ במלחמת גם משתתפים הכהנים אי אבל במדין, אף ירושה כל שאין במדין א״כ לא, והם נוחלים ישראל שכל אלא ישראל, ככל כאן והלויים שהכהנים פשיטא לישראלים

גם ו״א ה כדלעיל משתתפים לא הארץ בכיבוש שבאמת כיון ריבתה וכן משתתפים כן דבמדין הספרי אומר לזה במדין, כאן שאין כנ״ל, הוא והטעם השתתפותם, את בפירוש התורה

ישראל. שבטי ככל לוי שבט ע״כ נחלה

שלישי– תירוץ דופן היוצאת נקודתית מלחמה היא הארץ כיבוש מלחמת

קנד עמוד גרשוני, יהודה לג״ר יהודה קול

יוצאין הכל מצוה במלחמת אבל ע״ב מ״ד סוטה במשנה במלחמת לעיין יש ולכאורה מחופתה וכלה מחדרו חתן אפילו העם כל לגייס צריכים אם עלינו הבא הצר במלחמת וכן עמלק שמספיק מחליטה ישראל ארץ ממשלת אם לנו די או למלחמה

לצאת העם כל על חיוב אין העם של בחלק האויב את הכות ל ישראל כל במלחמה לשתף צריכים האח כיבוש במלחמת אבל

א ה״ב פ״א תרומות הל' ברמב״ם כמבואר רץ האמורה ישראל מדעת נביא או ישראל מלך שכבשן בארצות היא מקום בכל

רבים. כיבוש הנקרא וזהו ישראל רוב

חלק להם יהיה לא הארץ ש בכיבו ישתתפו שלא אלה ועוד משה שלח לא למה שלח פרשת בחזקוני ראיתי כי בארץ באח חלק לו היה שלא לפי לוי משבט הארץ את לתור מרגלים מלחמה תחילת שהיא הארץ בריגול השתתפו לא לפיכך מלחמת עוד הארץ בכיבוש העם כל לשתף יש כך ומשום

ינים המד מאת ישראל בני נקמת נקום בתורה נמצאת מצוה לכל למטה אלף למטה אלף לצבא אנשים מאתכם החלצו ישראל מטות לכל שם וברש״י בה לא במדבר ישראל מטות הלך מדין נקמת לנקום למה תמוה ולכאורה לוי שבט לרבות

שבט משה שיתף לא רץ הא את לתור ובמרגלים לוי, שבט גם

לוי. היתה שם כי מבואר חכמה משך ובעל החזקוני דברי ולפי

ולויים הארץ כיבוש מת מלח לא בארץ חלק לקחו שלא

מדין נקמת של מצוה מלחמת אבל. ארץ ה בכיבוש השתתפו כמו במלחמה מחוייב לוי שבט גם כי השתתף לוי שבט גם בזו

בכיבוש. הארץ לא רק ישראל כל

הי״ב פי״ג ויובל שמיטה בהל' הרמב״ם דברי מתורצים ובזה

מפני אחיו עם בביזתה ו ישראל ארץ בנחלת לוי זכה לא ולמה העולם מדרכי הובדלו לפיכך ולשרתו ה' את לעבוד שהובדל עורך אינו לוי ששבט מכאן ישראל כשאר מלחמה עורכין לא דוקא דברינו לפי אבל סוגיות מכמה תמוה וזה מלחמה בארץ חלק לקחו שלא כיון פטורין הם הארץ כיבוש מלחמת

כמו הארץ את גל לר לוי שבט את שיתף לא רבנו שמשה וראיה חלק נטלו ולא שהואיל חכמה משך ובעל החזקוני שביארו והצר עמלק מלחמת אבל לכיבושה ללחום להם אין בארץ לכך וראיה במלחמה משתתף לוי שבט גם ודאי עלינו הבא

ברור… וזה בה השתתף לוי שבט שגם מדין ממלחמת

עמלק של גזע לא עמלק שבמובן הגר״ח בשם …ושמעתי

בלבד עם את להשמיד עמלק בשיטת שהולך עם כל אלא

עמלקים, הם ולאבדם ישראל תורה" אמרה ועליהם מלחמה

דור." מדור בעמלק לה' ישראל לאבד שרוצים וערבים הארורים הגרמנים ולפיכך מצוה במלחמת נכלל וזה עמלק בבחינת הם לים ולהשליכם

עמלק. מחיית של הצר של מצוה במלחמת גם זה נכלל וכן

עלינו. הבא מצות עליהם ואין בארץ חלק לקחו שלא כהנים אף זה ומפני

הארץ, כיבוש הבא וצר עמלק מחיית של מצוה במלחמת אבל

נכללים. כהנים גם עלינו מהעם חלק לשום מקום אין ולפיכך

זו… ממלחמה להשתמט

הע שלמה הבניין מדברי אגב רת

נז לסימן מפתחות שלמה בניין שו״ת

להעיר אחד פעם לו שכתבתי, מה פ מלשמוע פטורין דכהנים 'דאפשר במצוה החינוך שכתב מה ע״פ שכור פרשת מלשמוע פטורין דנשים תר״ג ג״ש כיבוש, בני היו דלא משום. זכור,

דכהנים אפשר וא״כ דאסורין כיון נמי בני היו דלאו אפשר למתים להטמא דמי דלא טובא לחלק דיש ואף כיבוש. כן לומר סברא יש קצת מ״מ. לנשים

בזה …והארכתי

ה אות ב סימן פורים תודה שלמי

מוילנא זצ״ל הכהן שלמה רבי (להגאון שלמה" "בנין בספר הנה ה) הגה 'בעל הל בסוף הרמב״ם מש״כ דלפי העיר, שם) (ובמפתחות נ״ז סי' שלמה") '"חשק מלחמה עורכין "לא העולם מדרכי הובדלו לוי דשבט הי״ב) (פי״ג ויובל שמיטה החינוך לשי' לדון יש א״כ ע״ש, כו', וחילו ה' משרתי הם אלא ישראל" כשאר

מלחמה בנות דלאו משום זכור פרשת מלשמוע פטורות דנשים תר״ג) (במצוה כהנים נמי הכי דלפ״ז אפשר האויב, בנקמת המלחמה לעשות להם ולא נינהו מלחמה בני דלאו טעמא האי משום זכור פרשת מלשמוע פטורים יהיו ולוים כהנים בין לחלק שיש אפשר או ישראל", כשאר מלחמה עורכין "לא שהרי נינהו,

לנשים. ולוים

מט סימן ו חלק החכמה בצל שו״ת

פ קריאת מלשמוע פטורות דנשים תר״ג) (מצוה החינוך בס' מש״כ דלפי כ' נ״ז) לסי' במפתחות (חאו״ח שלמה בנין בשו״ת 'ט)

להטמא דאסורים כיון נמי דכהנים אפשר כיבוש, בני שאינן לפי זכור פרשת מלשמוע פטורים וממילא כיבוש בני אינם למתים

. זכור ע״ש כן לומר סברא יש קצת מ״מ לנשים דמי דלא טובא לחלק דיש. ואף

- ה״ד מלכים מה' (פ״ה ברמב״ם וכ״ה תואר ביפת מותר דכהן ב) (כ״א דקדושין בסוגיא מפורש שהרי נפלאים דבריו.)ולענ״ד

אפילו וזה עש״ה. ב') ה״א (שם ברמב״ם כמפורש צבא לחלוצי רק תואר יפת ותרה ה לא שהרי למלחמה יוצא דכהן ומוכח למלחמת כהן שיוצא ומכש״כ מדבר הכתוב רשות במלחמת כי תצא, כי פרשת ריש ופרש״י בספרי כמבואר הרשות למלחמת

עמלק- זכירת במצות חייבים כהנים דגם פשוט הדבר וממילא עמלק. ומלחמת. מצוה כהנים יציאת בנדון כי נזכרתי שוב למלחמת אפי' לצאת רשאים היו כהנים כי ברור הדבר מ״מ ו'). אות ו' סי' (חאה״ע יוסף ברכי בס' דברים אריכות יש למלחמה

שם הברכ״י מסקנת גם באמת וכ״ה וכמש״כ. . הרשות

קוק והראי״ה הגרי״ז דברי

א עמוד מג דף סוטה מסכת הגרי״ז חדושי

אלמנה גרושתו את המחזיר וכו' חוזרין שאינן ואלו מתני' פ״ז הרמב״ם וכו'. הדיוט לכהן וחלוצה גרושה גדול לכהן כגון לו האסורה אשה דהמארס כמתני' פסק ה״ח ממלכים

'ומבו חוזר אינו וכו' לכה״ד וחלוצה גרושה לכה״ג, אלמנה

למלחמה, יוצאים דכהנים הרשות במלחמת איירי, והכא להלן במתני' כמבואר יוצאים היו כולם הרי מצוה דבמלחמת

מחופתה. וכלה מחדרו חתן אפי' יוצאין דהכל ע״ב מד תמהו וכבר הרשות, במלחמת אף יוצאים דהכהנים מבו' וע״כ ויובל משמיטה בפי״ג הרמב״ם מש״כ על מכאן האחרונים

מפני ישראל, שאר כ מלחמה עורכין לא לוי דשבט הי״ב העולם מדרכי הובדלו לכך לשרתו ה' את לעבוד שהובדלו משמע והכא למלחמה, יוצאים היו לא דהכהנים הרי ע״ש,

וצ״ע למלחמה הלכו. שהכהנים

מלחמה עורכין לא לוי דשבט הר״מ דמש״כ, בזה לומר ונראה מיציאה כלל מופקעים שהם הכוונה אין ישראל, כשאר

למלחמה גם המלחמה בשעת להם שצריכין א דהיכ דנראה, מוציאין שאין הוא הר״מ כוונת עיקר וכל יוצאים, היו הם שהם כיון ישראל כל כשאר למלחמה ליכנס לכתחילה אותן ה דרכי ולהורות ולשרתו ה' את לעבוד והובדלו ה' 'חיל

בעריכת לכהנים צריכים יהיו אם בודאי אך, ומשפטיו יוצאים היו הם גם המלחמה וא״כ, דכה״ג הר״מ מש״כ לק״מ מעורכי חוזרים אינם גרושה שקידש וכה״ד אלמנה שקידש

למלחמה מיציאה כלל מופקעים אינם דבאמת, כיון, המלחמה הדין עלייהו קאי לא בעבירה שקידושיהן דכיון הכא וקמ״ל

מלחמה. מעורכי דחוזרין

יב יג, ויובל שמיטה הארץ שבת קוק, הראי״ה

מלחמה עושה אחד ששבט שיזדמן שאפשר כמו פרטית. מלחמה לעשות היינו מלחמה, עורכין לוי שבט שאין דאע״פ ונראה

מחוייבים למלחמה, יוצאין ישראל כשכל אבל בזה. לו שימצא שלו, התנחלות בשביל ישראל כלל של ומלחמה לצאת. הם גם

העם. כל משאר יותר לה שייך הוא ה' לעבודת יותר מיוחד שהוא מי שכל ה', עבודת ג״כ היא זאת

הנ״ל לאור ברכות במסכת רש״י שיטת וביאור מהרדב״ז דקדוק מהרד״ק, הראי״ה לשיטת חיזוק

כ פסוק כג פרק ב שמואל רד״ק

גוים בשבעה להלחם הוא ברוך הקדוש כשצוה מצוה הוא ה' באויבי להלחם למתים להטמא ואסור כהן בניהו שהיה ואעפ״י למלחמה ישראל עם ולהכנס מלחמה משוח כהן להיות צוה וכן לישראל כהנים בין חלק לא לישראל המצרות האומות ובשאר

ישראל. עם מדין למלחמת הלך וכן וכזבי זמרי כשהרג למצוה עצמו טמא פנחס והנה

כה כג- פסוק ב פרק א מלכים

לִּי יַעֲשֶה כֹּה לֵאמֹר בַּיקֹוָק שְלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיִּשָּבַע (כג)

הַזֶּה הַדָּבָר אֶת אֲדֹנִיָּהוּ דִּבֶּר וֹ בְנַפְש כִּי יוֹסִיף וְכֹה: אֱלֹהִים

עַל וַיּוֹשִיבַנִי ויושיביני הֱכִינַנִי אֲשֶר יְקֹוָק חַי וְעַתָּה (כד) הַיּוֹם כִּי דִּבֵּר כַּאֲשֶר בַּיִת לִי עָשָה וַאֲשֶר אָבִי דָּוִד כִּסֵּא

אֲדֹנִיָּהו: ּיוּמַת בֶן בְּנָיָהוּ בְּיַד שְלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וַיִּשְלַח )(כה: וַיָּמֹת בּוֹ וַיִּפְגַּע יְהוֹיָדָע

כה פסוק ב פרק א מלכים רד״ק

בניהו- ד בי בו כשפגע למתים להטמא ואסור כהן שהי' פי על אף לכהן שאסור פי על אף או מותו טרם ממנו ידו וסלק מיד מת לא מצוה המלך מצות ולעשות מטמא מצוה במקום למתים להטמא נתנו לפיכך ולהטמא מצוה במלחמות להלחם לכהן מות' וכן היא

שני את הכה וא ה בפסוק שמואל בספר פירש' וכן צבא שר שלמה

מואב. אריאל

יב הלכה יג פרק ויובל שמיטה הלכות רדב״ז

המספיק דבר בעוה״ז לו ויזכה שכתב ז״ל בדבריו ודקדקתי ז״ל וסברתו דעתו מיושר הוא הפרק. סוף עד וכו' לוי זכה לא ולמה

קרדום ולא משנת בפירוש שכתב במה ועיין הציבור. על עצמו שישליך ולא לו פיק המס דבר בעולם להרויח לו יזכה שהקב״ה לו

בו: לחתוך

ב עמוד כ דף ברכות

דרבנן או דאורייתא המזון, בברכת נשים לרבא: רבינא ליה? אמר

לאפוקי "מ- נפק למאי דאורייתא- אמרת אי חובתן. ידי רבים אתי

דרבנן- אמרת ואי דאורייתא, ומפיק דאורייתא מחוייב שאינו הוי

בדבר- מחוייב שאינו וכל בדבר, חובתן ידי הרבים את מוציא. אינו

רש״י שם

- דאורייתא המזון בברכת נשים ח ושבעת)'(דברים ואכלת, דכתיב

הזמן. גרמא שאין עשה מצות ליה והוה

- דרבנן או ח לך,)'(דברים נתן אשר הטובה הארץ על דכתיב לא והארץ

צלפחד- בנות משום ואי להתחלק, לנקבות נתנה הם אביהם חלק

מצרים. מיוצאי שהיה דנטלו,

תוספות שם

דרבנן- או דאורייתא המזון בברכת נשים הקונטרס פי'

דסלקא על דכתיב משום מדאורייתא מחייבי דלא דעתך שנטלו ומה בארץ חלק נטלו לא ונשים הטובה הארץ

נמי ולוים כהנים ותימה נטלו אביהם חלק צלפחד. בנות אחרים יוציאו לא וא״כ בארץ חלק נטלו לא שהרי תבעי

המזון… בברכת חובתן ידי

נד סימן חיים אורח ח- חלק אומר יביע שו״ת

ע״ד קיד דף קמט, סימן העזר אבן יששכר,)(חלק דברי בשו״ת כתב וכן שכתב

ב כ התוספות)(ברכות קושית ליישב שכהנים לרש״י ליה דסבירא הנ״ל,

הארץ כיבוש בכלל היו מקום, מכל בארץ חלק נטלו שלא אף, ולוים בן ובניהו בלעם, את הרג כהן שהיה פינחס וגם מלחמה, בני שהיו

הצבא שר היה, יהוידע אויבי עם נלחמו חשמונאי בית מלכי וכל

ישראל כלל… בכיבוש היו לא נשים אבל,

ראיה מהם להביא ואין – הלכה אינם עולם" באי "שאר על הרמב״ם דברי

עמ114 ב, תורה תלמוד קוק, הכהן יהודה צבי הרב 'שיחות

ה 'מרכז ישיבת תלמידי שאלה: לתלמיד שאסור פסקו הדור גדולי שכל וידוע לצבא, הולכים רב' ועליו לצבא, ללכת ישיבה

ויובל? שמיטה הלכות סוף ברמב״ם משמע וכן לצבא. הליכה מאשר פחות לא מועיל שבוודאי מה זה, במקום תורה ללמוד

הלכות בסוף הרמב״ם לדברי בהיפך. ממש ידיעות יש לצבא'. ללכת שאסור פסקו הדור גדולי 'שכל מזה ידיעה שום אין: הרב אפילו שכולל מה רוחם', נדבה אשר עולם באי ל׳כל בבירור מתייחסים הם מהצבא. להשתמטות שייכות שום אין ויובל, שמיטה

גוים. הרוח הצבא להם די ולא הפיסי, בצבא לשרת הם חייבים מדוע כן, אם ישיבה. בחורי גם כולל עולם" באי "כל הביטוי שאלה: ני?

אותו רוחו נדבה אשר עולם, באי מכל ואיש, איש 'כל ויובל: שמיטה הלכות בסוף הרמב״ם הגדול רבנו של קדשו, לשון: הרב צוארו מעל ופרק האלהים, שעשהו כמו ישר והלך ד', את לדעת ולעבדו לשרתו ד' לפני לעמוד להבדל מדעו, והבינו עול המספיק דבר הזה בעולם לו ויזכה ונחלתו חלקו ד' ויהי קדש_קדשים נתקדש זה הרי האדם, בני בקשו אשר הרבים החשבונות

'לו– מוסר דברי של מורחב סיום אלא עולמה, והליכות תורה של הלכותיה ככל ופסוקה פשוטה הלכה שאינו ומוכח ברור כולו

.' וכו בשמך יקראו בשר בני 'וכל לשבח עלינו בסיום וכמו בכלל, האדם חיי של הרוחניים הערכים בקביעת יראה, וקדושת ומתוך המשרד ומנהל מזכיר טננבוים, הרב אמר זה וכעין בישראל. ולימודה תורה של לגידולה הקבועים הישיבות, ובני לוי שבט גם כך

לפטור ומפורטים ומפורשים ברורים דברים ב״ם הרמ בהלכות אין כי זצ״ל, מלצר זלמן איסר ר' הגאון בשם הישיבות, ועד של בדברי הרמב״ם של וכדרכו לכך. ומחוייבים תקומתה על אחראים דגלה, ונושאי התורה תופסי כולנו שבודאי אלא ישיבות; בני

הלכותיו. בסיומי קדשו

רב לך עשה שו״ת נח ג,

לעיל, עתקנו שה לוי שבט דיני שכתב אחרי הרמב״ם, מוסיף הוא בארץ, נוחלים ושאינם ממלחמה פיטורם איש כל אלא בלבד, לוי שבט "ולא יג): הל' (שם והבינו אותו רוחו נדבה אשר העולם באי מכל ואיש לדעה ולעבדו לשרתו ה' לפני לעמוד להבדל מדעו מעל ופרק האלהים שעשהו כמו ישר והלך ה' את

אשר הרבים החשבונות עול צוארו האדם- בני בקשו ונחלתו חלקו ה' ויהיה קדשים קדש נתקדש זה הרי דבר בעוה״ז לו ויזכה עולמים, ולעולמי לעולם ע״ה דוד הרי ללוים. לכהנים שזכה כמו לו המספיק

גורלי תומיך אתה וכוסי חלקי מנת ה'."אומר: רשאים היו לוי ששבט שכשם ביותר, פשוט זה וגם

רשאים כך למלחמה, להתנדב להתנדב תורה לומדי

לפנים. צריכה אינה וזו רשות, למלחמת אפילו כדי עד התורה לימוד וחשיבות ערך זאת, לעומת האמונה שביסוד דבר הוא צבאי משירות פיטור

השתלמות התורה בלימוד הרואה שבלב. העמוקה תורה לומדי שחרור יבין לא בלבד, מקצועית

במעמקי ומאמין היודע אך צבאי. משירות כי לבו בלימוד ואחוז קשור האומה של חייה רוח נשמת תורה בלימוד מרבה ישראל שעם במדה וכי, התורה,

ואויב- צר מכל בטחונו את בכך הוא מגדיל יבין

צבאי. משירות תורה לומדי של שחרורם לאשורו

בקיצור [שו״ת קיד רב]ה, לך עשה שו״ת

מה על הקשית בו, דנא אב מנחם- י' מיום מכתבך קבלת מאשר הנני סוף הרמב״ם דברי על נ״ח, סימן ג' חלק רב" לך ב״עשה שכתבתי

וכו תורה לומדי של גיוסם בדין ויובל, שמיטה.'הלכות דברי בהבנת המקובל את לסתור קושיותיך בכל אין כי אומר האמת כיצד (שאל״כ רבה בקלות קושיותיך כל לתרץ הייתי ויכול הרמב״ם,

שהתבוננתי אלא כן), דבריו שהבינו וטובים ם רבי בהם הרגישו לא

ראש- של בהסברו בעיני חן נשאו והדברים בשמו, שכתבת, הישיבה פיטור לענין לוי לבני תורה לומדי להשוות הרמב״ם כונת היתה שלא קדשים "קודש שייקראו לענין להשוותם אלא המלחמה "מחובה

במכתבך. כדבריך זאת דרך על לי נראה. ויותר זה לענין להשוותם היתה הרמב״ם ת שכונ הי״ב סוף סיים שכך, הוא ברוך הקדוש של ונחלתו" "חלקו שייקראו לוי שבט "ולא בהי״ג, ופתח ונחלתך" חלקך "אני שנאמר לוי בני על כל אלא הוא) ברוך הקדוש של ונחלתו חלקו נקראים (הכונה בלבד"

לו המספיק דבר "ז בעוה לו ויזכה וכו' ונחלתו חלקו ה' ויהיה וכו' איש אומר ע״ה דוד הרי מדוד) בראיה (וסיים וללוים לכהנים שזכה כמו

התכוין לכך הישיבה ראש שגם. ואולי וכו וכוסי" חלקי מנת.'"ה' במילי לסיים היא הרמב״ם שכונת מאד, נכון לי נראה הסברו עכ״פ

ספרו חלקי יתר בסיום גם שעשה כפי. דאגדתא

באמת אומנותם שתורתם תורה שבני עתי ד לשנות זה בכל שאין אלא וגם התורה, גדולי כל של דעתם וכך צבאי, משרות פטורים ובתמים בבירור נראה שמהם רבים מקורות ויש דעתו, היתה כך זצ״ל קוק הרב

כך.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות