בעקידה יצחק של גילו
1. דַקָּפ וַה' א) (אכ ה' ב) הָרָׂש(אכ רֶׁשֲאַּכ. רֵּבִּד לְ אֱלֹהִים. אֹתוֹ דִּבֶּר
2. וַיָּמָ ד) (כא ל םָהָרְבַא.
3. ח) (כא םָהָרְבַאׂשַעַּיַו ְׁשִמ הֶּת לֹו יְּב םֹו לֵמָּגִה תֶא. קָחְצִי גָד
4. ט) (כא וַתֵּרֶ א הָרָׂש תֶא ןֶּב רָגָה תיִרְצִּמַה רֶׁשֲא הָדְלָי םָהָרְבַאְל ֵחַצְמ כ) (כא ק. לָּדְגִּיַו בֶׁשֵּיַו רָּבְדִּמַּב הַנַּעַר אֶת אֱלֹהִים וַיְהִי וַיְהִי
אכ) הֶב(אכ. תָּׁשַק רֹ מִצְרָיִם. מֵאֶרֶץ אִשָּׁה אִמּוֹ לוֹ וַתִּקַּח פָּארָן בְּמִדְבַּר וַיֵּשֶׁב
5. ( בכ) כא אַתָּה אֲשֶׁר בְּכֹל עִמְּךָ אֱלֹהִים לֵאמֹר אַבְרָהָם אֶל צְבָאוֹ שַׂר וּפִיכֹל אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר הַהִוא בָּעֵת וַיְהִי. ( בל) כא
וַיִּ תיִרְבּותְרְכ ִּב רֵאְב עַבָׁש ָקָּיַו ם יִפּוְךֶלֶמיִבֲא לֹכ רַׂש בֻׁשָּיַוֹואָבְצ לֶאּו ץֶרֶא ְּפ ִּתְׁשִל םי(. גל) כא שָׁם וַיִּקְרָא שָׁבַע בִּבְאֵר אֶשֶׁל וַיִּטַּע
ה' ל(. םָלֹוע אֵ דל)ָגָּיַו ר םָהָרְבַא רַבִּים. יָמִים פְּלִשְׁתִּים בְּאֶרֶץ
( יִהְיַו רַחַא יִרָבְּדַה ם הֶּלֵאָה א) וַיֹּאמֶֶ אַבְרָהָם אֶת נִסָּה וְהָאֱלֹהִים הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֵלָיו ר
6. ( בָׁשָּיַו םָהָרְבַא לֶא ויָרָעְנ טי)ָּדְחַיּוכְלֵּיַוּומֻקָּיַו ו לֶא רֵאְּב עַבָׁש ֵּיַו בֶׁש ָהָרְבַא ם.
7. ( כ) כב ( אָחִיךָ. לְנָחוֹר בָּנִים הִוא גַם מִלְכָּה יָלְדָה הִנֵּה לֵאמֹר לְאַבְרָהָם וַיֻּגַּד הָאֵלֶּה הַדְּבָרִים אַחֲרֵי וַיְהִי גכ) כב אֶת יָלַד וּבְתוּאֵל הָקְבִר.
8. ( א) יֵּיַחּויְהִּי הָרָׂש הָאֵמ הָנָׁש וִַרְׂשֶעְו םי ָׁש הָנ( עַבֶׁשְו יִנָׁש ם יֵנְׁש יֵּיַח. הָרָׂש וַתָּמָת ב) הָרָׂש בְּאֶרֶץ חֶבְרוֹן הִוא אַרְבַּע בְּקִרְיַת
וְלִבְכֹּתָהּ. לְשָׂרָה לִסְפֹּד אַבְרָהָם וַיָּבֹא כְּנָעַן
***
תומ הבר א שא
הנש םישלש עבשו, . . אלו. ענמנ
רואיב א״רגה רדסל םלוע א גי ר37 תורודה ףלאה ישילשה 'מע סד
'ר, םהרבא ןב ם״במרה תישאר בכ בא ור יכ קחצי ה״ע היה זא ןב עבש םישולשו, הנש ואמ היא וזו שרה. פטירת לזמן מחובר העקידה וזמן יצחק כי פירשו רבה, בבראשית החכמים שיטת
ת לבסו ןיכהו תא. ומצע ציי מרחיק
היה כן, הדבר היה שאילו אומר והיה תא, הז הברה ת תויצ קחצי השעמב הז לודג תויצמ. םהרבא באמ
(על יתרה ליצחק וגמול והשכר ההבטחה יהתה וי במקרא. זה על) (ראיה ואין לאברהם), ההבטחה
***
ןב ארזע אא ראוי שהיה נכון, זה אין סברא ומדרך נקבל. קבלה דברי ואם םישלש. עבשו םינש בן נעקד כאשר יצחק שהיה אמרו רז״ל היה תקדצ קחצי, היולג היהיו ורכש לופכ רכשמ ויבא רסמש ומצע ונוצרב, הטיחשל ןיאו בותכב המואמ לע. קחצי שת
םירחאו ורמא יהש ה ם הז אל, ןכתי רובעב אשנש יצע. הלועה ג שמח, םינש " ריתסה דוסה ונממ ודקעו אלש ונוצרב ו בורק ג״יל םינש אֱלֹהִים
הֶאְרִ" יהֶּׂשַהֹוּל ) שיברח. יתכן העולה, אתה לו אמר אילו כי,
אלאנברב ןב ח״י וא 'כ הנש אם כי יהיה שלא ואף היה לא הוא שאם הוא בידוע הראב״ע שפי' כמו עולה עצי כל לשאת ראוי שהיה כמו
ןידבו היה לוכי טמשהל ונממ ו נעקד היה לא ההוא בפועל רוצה דבר לו שיאמר לאביו צוה ולא אליו דבר לא ית' שהאל לפי
הזמ. . תוצמב םשה
***
ןירדה טפ סנב
– רַחַא" "םיִרָבְּדַה "רַחַא"?
• לַּדְגִּיַוַּיַו דֶלֶּיַה "לַמָּגִּיַו ר״א ןנחוי םושמ ׳ר יסוי ןב, ארמז רחא וירבד לש, ןטש ביתכד םָהָרְבַאׂשַע". הֶּתְׁשִמ לפני שטן אמר
ןקז? !" הז ותננוח האמל הנש ירפב, ןטב לכמ הדועס השעש אל היה ול רות וא לזוג דחא בירקהל "ךינפל ה״בקה: ה
" ה״בקה: ה ילה " אלא: ליבשב, ונב םא ינא רמוא ול םול כהשע דימ". וחבוז חב" תא ךנב זינפל " מדי אֶת נִסָּה וְהָאֱלֹהִים
אַבְ םָהָר".
• אחר אמר: לוי רבי וירב לש דלאעמשי. קח" רמא ול לאעמשי: קחציל ליצ לודג ךממ, תווצמב אני
ינאו" ןב שלש הרשע הנש םימי רבאבו" דחא התא הרגמ? יב םא רמוא יל ה״בקה חבז" ךמצע,"ינפל ינא רמ״חבוז: ול א. .
"ָהְו דימ םיִהֹלֱא ָּסִנ ה". תֶא םָהָרְבַא
רעה המימת תוהה רות הגמל ביום סעודה שעשה על השטן טענת אחר דאם לי׳ דקשה י״ל שטן, של דבריו דאחר הקודמת בדרשא לי׳ ניחא דלא ומה
בשעת יצחק הי׳ החשבון כנודע שהרי מאוד, קשה קחציוזה, ׳וכו יפלו טשפה ךירצ רמול ןעטד הז דימ רחא, הדועסה את
ןכ, ם תעשבו ולמגה ונייהד תעשב, הדועסה ׳יה ןב יתש, םינש הדקעה, . . או ןב ז״ל הנש ה הסעודה בשביל הבאה שטענה יתכן איך
וחקירה וכוח ושייך שנה, לארבעים סמוך יצחק הי׳ שאז ליצחק, ישמעאל טענת אחר לוי ר׳ דרש ולכן ררועתת, רחאל ה״ל הנש
כזו. נכבדה בטענה
***
כב ינאשכ ןב 'ג םינש יתרכה תא יארוב רענהו הזה לודג אלו ךנחנ יודעת את לה אמר המאכל בתוך כשהיו רחוק אחד מקום ויש
בבקר אברהם וישכם מיד לשלום, לך לו אמרה שם, ואחנכנו אקחנו הנערים את מחנכין ששם מעט ממנו
***
ונב רייחב ןויסנהו. הזה אל היה ראשכ תונויסנה לבא, הלועפ וז אל התיה ראשכ תולועפה יכול המדמה הכח ואין לסובלו יכול הטבע אין
היהיש, םדא רקע ןקזו ןב האמ הנש ולו רשוע םיסכנו דובכו היהו הואתמ ןבל תילכתב הואתה היהו ול ןב רחא שואיה ש ובשחל. הממ. היהש ןב הנומש םימי לפכתו, הבהאה רתוי רתויו ףוסל הנש היה. יואר בשחל ףקות הבהאה הקזחה ןבל אוהה ותכפל
רבכש. אוה לדוגמ ןיחבמו ןיב בוט ערל רתוי, הממ היהש ותויהב ןב הנש שמחל, רשעו םינש
אוה. . אוה ןמזה ולכשש לש םדא דמוע לע. תומלשה והזו קחצי היהש ןב ז״ל הנש ןמזב הדקעה ה םיעבראל, הנש
ר״ש רשריה לא העקידה של זה מעשה כל במהלך נפשו שגדלות מכאן ושבע. שלושים בן עצמאי אדם היה הוא ילד; היה לא כבר יצחק
. . ונתוקב תרוסמב דוניתובא היא גם נשענת מסורת אף מסרו לא הם מעמדם. מכח דברים על לצוות אבותינו יכלו לא לאברהם, בדומה מאופיים. יודעים שאנו מה על
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה