בס״ד
פרשת לך לך – מי כעמך ישראל
קהילה יקרה, התגעגעתי אליכם. קפצתי כמו כולם מרעש הטילים בשמחת תורה, כשקצת נרגע רציתי להגיע לבית הכנסת לרקוד אתכם. ופגשתי את אלעד עמוסי שהודיע לי מה מתרחש. הספקנו ללכת לחלק קצת שקיות בשני מנייני רחוב, ואז הוקפצתי צפונה. מאז אני שם (מלבד החתונה של פרץ, וברגר המרגשות).
קבלתי השבת חופשה קצרה, וכל כך שמח לי להיות אתכם השבת.
הרבה שואלים אותי מה אני עושה בצבא כרב חטיבה. זה מתחלק לשלושה חלקים:
ציוד צבאי דתי (ספרי תורה, ציציות, סידורים, חומשים).
שיחות, שיעורים וחיזוקים. עריכת חופות.
בשעת מלחמה – פינוי חללים. אחת העבודות הקשות ביותר עד לשעות אלו מהאירוע האחרון.
בפרשתנו נקרא על אברהם אבינו, שיוצא למסע כיבוש לשחרר את אחיינו החטוף לוט. מלחמת אברהם וארבעת המלכים הייתה בשנת 2023 לבריאת העולם (כפי שמופיע בספר סדר עולם).
זה מדהים, הרי הייתה מריבה בין רועי אברהם לרועי לוט, והם הרגישו צורך להיפרד. אבל כשהגיע שעת מבחן, אברהם אבינו שם בצד את כל המריבות ויוצא לקרב מול מלכים. כל זה כדי לשחרר את לוט ושאר השבויים. גם אנחנו בימינו עושים הכל כדי לשחרר את השבויים וללחום עד תום הרשעה, כפי שנפסק ברמב״ם שבשעת מלחמה יש להרוג את כולם.
הרבה דמעות ירדו בשלושת השבועות האחרונים. דמעות של למעלה מ-1, 000 הלוויות, דמעות של צער וכאב.
אבל אני רוצה לשתף בדמעות אחרות שהיו לי ולעוד רבים בשלושת השבועות הללו. הרבה דמעות מהתרגשות מהעם שלנו: ״מי כעמך ישראל״.
אם אספר על כל הפלא של העם שלנו, ייקח שעות. אספר כמה דברים קטנים:
כולכם שמעתם על החרדי שקנה 200 כרטיסים בעילום שם, כל כרטיס 2, 500 דולר.
החמ״ל של נוער יד בנימין שלא מפסיק לתפקד. כל כך מרגש.
הגיעו אלינו למפח״ט (מפקדת החטיבה) 3 בחורים שהציגו את עצמם מכוח קפלן. הם באו עם 3 רכבים והודיעו: ״באנו להכין לכם מנגל. ״ כמובן הכל היה ברמה גבוהה חדשה וכשר, כמויות בשר באלפי שקלים. תוך כדי שהם מכינים, הגיע בחור חרדי מבני ברק והוריד 30 מגשי פיצות. ביקשתי להצטלם איתם יחד, בלי לערבב (בין הבשר לחלב), ושוב דמעות עמדו לי בעיניים. אחרי שסיימו את הפיצות, החיילים אכלו מהמנגל ברמה מאוד גבוהה.
סיפור הכובע של נייק שקבלתי מילד שהביא לי כשחיפשתי לקנות כובע.
סיפור על סבא ברעים, שהבין שהמחבלים בדרך אליו לבית, והחליט לצאת מהממ״ד כדי לשתות כוס קפה, כדי שהמחבלים יהרגו אותו ולא את משפחתו. וכך היה.
סיפור על אישה חילונית בממ״ד ברעים. היא מתארת שהיא מתפללת בלי הפסקה כל הזמן לה׳ שירחם עליה, בזמן שיש מחבלים בבית שלה, יורים לה על הממ״ד וזורקים שם רימון. היא מבינה שזה הסוף שלה, ואז היא קופצת מהחלון ובורחת. (איזו אמונה התגלתה בשעת קושי.)
ברמזור, כשנסעתי לחתונה של ברגר, הבטתי הצידה. ואני רואה אישה ברכב לידי, ובנה יושב מאחורה. היא הסבירה לו משהו, לא שמעתי. ואז אני רואה אותו מסמן לי, ועושה לי עם אצבעות הידיים צורה של לב, וצועק לי: ״תודה לך חייל. ״
סיפור חיילי מגל״ן שצעקו בכפר עזה לבית עם אנשים: ״תגידו שמע ישראל. ״ והם ענו להם: ״ה׳ אחד. ״
כשהגיבורים מתגברים, הגיבורים מתגלים. כמו אריה שיכול להיות החיה הכי משעממת, אבל כשמעצבנים אותו הוא שואג — ״ואריה אם ישאג מי לא ירא. ״ מרגישים את הלב של עם ישראל.
בתפילה שנדע לשמור את האהבה והאחדות הזאת אחד כלפי השני לעד.
ברכה לזוג עיינה ולביא היקרים. תזכרו שגם בחופה שברתם את הכוס, והיה שם שמחה אדירה. בדרך יש אי-הסכמות ויש ויכוחים, אבל האהבה שלכם גדולה יותר מהכל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה