יסכה בונה סוכה

סוכה בונה יסכה

הקודש ברוח ראיה לשון סוכה

כט פסוק יא פרק בראשית רש״י

יסכה- שם על שרה, זו ביפיה… סוכין, ושהכל הקודש ברוח שסוכה

כא לרמב״ן, והבטחון האמונה

סוכה לשון הסוכות, חג שאמרו כמו, ברוה״ק ולמה שרה זו יסכה יסכה, ואבי מלכה באבי

שסוכה יסכה שמה נקרא ברוה״ק…

סוכה הקמח, כד אשר בן בחיי, רבנו

על התורה בידיעת אם כי ועוה״ז העוה״ב שיירש לו אפשר אי שהאדם ומפני

כי לתורה, רומזת שהיא זו מצוה תמצא כן לשון ראייה לשון, סוכה רז״ל אמרו

שסוכה יסכה שמה נקרא למה ואיסתכי. וישקף תרגום ברוה״ק

טעם ידיעת הטעונות המצוות שלושת על הטור הערת

טור ח סימן ציצית הלכות או״ח

ידיו נטילת אחר ומיד יתעטף

… מעומד בציצית ציצית ונקראת ממנה הנפרדין החוטין שם על

ועל ראשי בציצית ויקחני כדכתיב ן ויכוי מזה זה להפרידם צריך כן להתעטף המקום שצונו בהתעטפו

לעשותם. מצותיו כל שנזכור כדי

ח סימן חיים אורח ב״ח

בהלכות וכן בהתעטפו שיכוין דבעי להורות לרבינו שהכריח מה כו'. בהתעטפו ויכוין

(במדבר ציצית בפרשת תוב שכ דלפי נראה תרכה) (סי' סוכה ובהלכות כה) (סי' תפילין

ביד כי בפיך ה' תורת תהיה למען וגו' לאות לך והיה ) ט יג (שמות ובתפילין וגו תזכרו מ׳למען )טו

ממצרים ה' הוציאך חזקה - גו דורותיכם ידעו מג׳למען כג (ויקרא )ובסוכה המצוה עיקר כי יורה

שאר כן שאין מה המצוה קיום בשעת שיכוין בכונתה תלויה וקיומה ידי דיוצא מצות

לעשותם אותו שציוה ה' לשם המצות שעושה אם כי דבר בה יכוין שלא פי על אף חובתם

דשמיא בסייעתא א) סעיף (שם סוכה בהלכות שאכתוב במה: ועיין

טור כה סימן תפילין הלכות או״ח

על מצרים ויציאת שמו יחוד בהן שיש אלו פרשיות ארבע להניח המקום שצונו בהנחתן ויכוין ונפלאות נסים ידי על מצרים יציאת שנזכור כדי המוח ד כנג הראש ועל הלב כנגד הזרוע בעליונים והממשלה הכח לו ואשר בעולמו יחיד שהוא יחודו על מורים שהם עמנו שעשה

כרצונו. בהם לעשות ובתחתונים

כה סימן חיים אורח ב״ח

לעיל עיין וכו'. בהנחתן ויכוין

אצל ח בסימן ציצית 'בהלכות

ויכוין בהת עטפו:'וכו

תרכה סימן סוכה הלכות חיים אורח טור

בסוכות כי דורותיכם ידעו למען וגו' ימים שבעת תשבו

תלה וגו אותם בהוציאי ישראל 'בני את הושבתי בסוכות לפי מצות הרבה וכן מצרים ביציאת סוכה מצות הכתוב יכול אדם ואין שמענו ובאזנינו בעינינו שראינו דבר שהוא יתעלה הבורא מציאות אמיתת על המורה והיא להכחישנו והממשלה הכח לו אשר והוא לרצונו הכל ברא שהוא

מי ואין כרצונו בהן ות לעש ובתחתונים בעליונים והיכולת אותנו בהוציאו עמנו עשה כאשר תעשה מה לו שיאמר הכתוב שאומר והסוכות ובמופתים באותות מצרים מארץ בהם יכה לבל בהם שהקיפן כבודו ענני הם בהם שהושיבנו שנזכור כדי סוכות לעשות צונו לזה ודוגמא ושמש שרב

ניסן חדש ב ממצרים שיצאנו פי על ואף ונוראותיו נפלאותיו הקיץ ימות שהוא לפי הזמן באותו סוכה לעשות צונו לא עשייתנו ניכרת היתה ולא לצל סוכה לעשות אדם כל ודרך שנעשה אותנו צוה ולכן יתברך הבורא במצות שהם בהם לצאת אדם כל ודרך הגשמים זמן שהוא השביעי בחדש בסוכה לישב הבית מן יוצאין ואנחנו בביתו ולישב מסוכתו

זו וסוכה לעשותה עלינו היא המלך שמצות לכל יראה בזה ושיהיו הראוי וממין לעשותה הראוי במקום שתהיה צריך כראוי סככה ושיהיה ובמנינם בשיעורם כראוי דפנותיה

משיעורה פחות ה נמוכ ולא משיעורה יותר גבוה תהא ושלא

משיעורה. קטנה ולא

תרכה סימן חיים אורח ב״ח

רבינו בדברי למידק איכא וכו'. הכתוב תלה וגו' תשבו בסכת שבתורה מקרא לשום הכונה לבאר זה בחיבורו מדרכו זה שאין לבאר האריך ופה מנהג להורות או הוראה לפסוק רק בא לא כי

תשבו. דבסכת המקרא ולדרוש

וגו ידעו דכתיב׳למען דכיון שסובר בזה לומר לי ויראה קיים לא

כתיקונ המצוה פשטה כפי הסוכה מצות כוונת ידע לא אם ה שיזכור הסוכה בישיבת הכוונה דעיקר הפשט לפי ביאר ולכן

מצרים. יציאת

ציצית בהלכות שכתב במה ז״ל לרבינו בעצמו הטעם וזה

בהלכות וכן וכו' המקום שצונו בהתעטפו ויכוין ח 'בסימן כ״ה בסימן תפלין להניח המקום ונו שצ בהנחתם ויכוין כתב

שיכוין כתב לא כי הלכות בשאר כן עשה שלא מה וכו כדי 'וכו' יוצא כדינה המצוה המקיים כי מפני המצוה בעשיית כוונה שום

כוונה. שום לו היתה שלא פי על אף בה

וגו תזכרו מ׳למען טו (במדבר בהן שכתוב בציצית )אבל וכן

ט יג (שמות כתוב )בתפלין שפשוטו בפיך ' יי תורת תהיה למען בפינו שגור יי' תורת שיהא כדי וזכרון אות הם שהתפלין הוא לא אם כתיקונה המצוה קיים שלא יראה הוצאך חזקה ביד כי גבי וכן וכו' ויכוין אלו בהלכות כתב ולכן הכוונה אותה יכוין

שכתוב סוכה ידעו למען שיכוין שצריך כן גם ליה משמע וגו'

במצוה ה: מכוון הטעם הסוכה ישיבת בשעת

א עמוד ב דף סוכה

. משנה מכשיר… יהודה ורבי פסולה, אמה- מעשרים למעלה גבוהה שהיא סוכה … ג׳מ קרא דאמר רבה: אמר מילי? הני מנא

אמה- עשרים עד ישראל, בני את הושבתי בסכות כי דרתיכם ידעו למען אמה- מעשרים למעלה בסוכה, דר שהוא יודע אדם אין

בסוכה שדר יודע, אדם ב שלטא דלא משום עינא. ה

ח ס״ק תרמ סימן זהב משבצות חיים אורח מגדים פרי

מקום דמכל מצער. להנצל אפשר דאי גב על אף מסוכה פטורים וכדומה, השחורה עלי ב כמו ליצלן רחמנא בדעתו שפוי שאין ראיה מלשון ה' בנפלאות שיתבונן סוכה עיקר כט יא, בראשית יסכה )(אבי לב. נותן אין מצטער וזה

וחוה אדם לעומת ושרה אברהם בין הקשר

א עמוד נח דף בתרא בבא מסכת המהר״ל] [ספרי אגדות חדושי

דשרה… בכנפיה דגנאי ואמר מתאחדים ושרה אברהם כי דע אומר שהכתוב וזה, בעולם ואשה איש מכל יותר עצמם מצד

כי תחוללכם שרה ואל יכם אב אברהם אל מ״הביטו )'(ישעי' קראתיו" אחד כי קראתיו, אחד כי אומר הוא שניהם ועל,

אחד הוא שרה עם. אברהם עיקר כי העולם, התחלת היה הוא אברהם כי מפני זה ודבר והתחלת תוהו, הוא העולם זה וזולת ישראל הם העולם שתהיה ראוי וההתחלה הכל. התחלת שהוא אברהם, ישראל

סבת שהוא אחד, מפועל הוא לה שההתח בעבור אחת ההתחלה שממנו הסבה אל במה מתדמה ולכך. התחלה, אינה הסבה כי ח״ו זה מורה היה לגמרי מחולקת היה ואם (פרק השם גבורת בחבור בארנו כי אף שתים, רק אחת ג״כ הרבוי כי ג״כ שם בארנו הלא הרבוי, יבא אחד מפועל כי ה')

מפני הראשון אדם א נבר כאשר וכן ג״כ, מתאחד הוא הזה ומפני אחד, לבשר והיו עליו נאמר והתחלה ראשון שהיה היה ולכך התחלה שממנו מי אל דומה שיהיה אפשר שאי חייב ולפיכך שם. שבארנו כמו מה, מצד ואחד מה מצד שנים ולכך מתאחדים, שיהיו התחלה שניהם שהם ושרה אברהם כי

התחלה א שהו הראשון, אדם שהיה כמו אחת. היא ההתחלה

כאן ואין לזה זה בין הבדל יש אבל אחד גוף חוה עם. ג״כ,

לבאר. זה מקום כמו בית נקראת האשה כי דע דשרה, בכנפיה דגנאי וז״ש אמרו [וכן] ביתו, ובעד בעדו וכפר מקום בכל ז״ל שדרשו ביתי רק לאשתי קראתי לא ב') קי״ח (שבת מקום בכל, ז״ל

כי וידוע חומר, אשה וה צורה ונדמה נמשל האיש כי וזה הוא לאשר בית הוא מקבל וכל הצורה, אל מקבל החומר בכנפיה דגנאי אמר ולכך בתוכו, הדבר מקבל הבית כי מקבל. הוא כאשר ואף אברהם, אל מקבל נחשבת היא ששרה דשרה, עם האיש החבור בו ימצא אשר העה״ז, מן ומופשט מסולק

ההתאחדות ימצא גשמי הבלתי בעולם רק האשה, לפי הזה, דגנאי אמר ולכך לגמרי, אחד היה כאלו הם ושרה שאברהם ישיני כמו המיתה על מורה הוא שגנאי מה כי דשרה, בכנפיה

שרה עם הוא מתאחד זה כל ועם ע. פר, עד גוף שאינו בעולם חבור יתכן איך כי לך יקשה ואולי מצד שלא אף ואחדות חבור ושרה לאברהם יש כי שיאמר

שאין אף עה״ז, יתחברו שלא גם תולדות, להוציא החבור חבור שיש כמו הוא שהחבור לזה, זה נזקקין להיות ביחד

ודבר העולם הנהגת ביחד משלימים שהם במה ולירח, לשמש

. בראם ונקבה זכר לויתן אצל שהארכנו כמו חבור הוא זה יש ואשה, איש חבור כל כי פי' ברישיה ליה דמעייני ומ״ש

ג״כ האיש אל מתחברת והאשה. , האשה אל האיש חבור

שרה אל אברהם על מורה דשרה בכנפיה גאני דהוא ומ״ש אל שרה חבור על מורה הוא ברישיה ליה ומעייני שאמר ומה

אברהם אל שרה חבור והוא אליו, נמשכ. ת שהיא אברהם, שלום המקובל ימצא אז שמקבל כמו רוצה המקבל אשר, וכל

המקבל אצל מקובל ה ימצא לא אליו מתנגד המקבל ואם ועונג נחת זה ודבר ברישיה, ליה דמעייני אמר ולפיכך שלום,

המקבל אצל ימצא אשר. המקובל ששניהם עד אברהם אל מתחברת ג״כ שרה כי לומר ובא לגמרי אחד הם החבור ובזה לזה, וזאת לזאת זה. מתחברים שימצא כמו ומנוח, שלום המקבל אצל אברהם ימצא ולכך

שוכב כאשר אחד בראשו ליה ומעיין דאחר, . בכנפיה

צורה כמו נחשב האיש כי, העיקר והוא לפרש, יש אמנם אברהם ולפיכך למעלה, שהתבאר כמו חומר כמו והאשה

הצורה חבור שלהם האחדות, מתאחדים בפרט שהם ושרה

. בחומר וכאשר בפעל, הצורה ימצא הנה בעה״ז אברהם היה וכאשר

מבלי בעצמה עומדת בפעל, הצורה ואם הנושא, אל שנסמכת אל בטול זה ודבר בו, מוטבעת היא אז בנושא היא הצורה מוטבעת הצורה אין אם רק בפעל. רק הצורה שאין הצורה,

בפעל הצורה ואז ממנו, נבדלת ו. היא בנושא היה בפעל, הצורה ובחיים בחיים, אברהם היה כאשר ולפיכך

ש הצורה וכמשפט בעצמו עומד רבת מעו שאינו בפעל הוא

הנושא. עם אל נסמכת הצורה בודאי בפעל הצורה אין כאשר אמנם

מן דלת נב הצורה היה שאם הנושא, מן נבדלת ואינה הנושא,

בפעל מציאת לה היה. הנושא כח הוא בנושא, נמצא הוא בפעל אינו כאשר השכל זה משל הוא כאשר אבל השכל, אל הנושא שהוא מה או המדמה,

וכ בעצמו. עומד הוא בפעל אז בפעל האדם ורת צ כאשר ן

הנושא מן. נבדל אברהם מסולק ר״ל דשרה, בכנפיה גאני אברהם כי וז״ש זאת ימצא בפעל אינו כאשר בפעל, זאת צורה בעה״ז שהיה

מן וכל מכל נבדלת הצורה ואין הנושא אצל הצורה הנושא

המקבל הנושא אל נסמכת. רק דגאני שאמר מה כי דשרה, בכנפיה דגאני אמר לכך היינו ואמר בפעל. אינו הישן כי בפעל, הצורה שהוא אברהם נחשבת היא האשה כי למעלה נתבאר זה דבר דשרה, בכנפיה דמעיין ואמר הצורה, את והמקבל הנושא שהוא חומר כמו זה אין בפעל הצורה נמצא שאינו מה כי לומר ברישיה ליה אל ומתנגד מתבטל המקבל כי לפעמים שימצא כמו נחשב

דשרה בכנפי שינ' נחשב זה דבר אבל מקבל, וא ה אשר

עליו עינה שנת' בראשו לו שמעיין שמי ברישא, ליה, ומעייני בטול זה אין בפעל, נמצאת הצורה אין אשר הזה הביטול וכך מצד ימצא הנושא אל נסמך שהוא מה לגמרי אליו והתנגדות

ברישיה ליה דמעייני אמר ולכך אלי. ו, גמורה הנחה הנושא

מצד אברהם ומדריגת מהות כי לומר שבא הזה ענין וכל ואשתו איש חבור בו אשר הזה, העולם מצד שלא אף עצמו,

לזה. . זה שייכות להם. יש דבר אפשר איך כי תאמר שלא וכדי כי ליעול, אמר שאברהם אמר ולכך הגוף, מן הפרדם אחר זה

החבור אין כשהוא הרע יצר אין כאשר אליו פחיתות הזה כאן גנאי ואין עצמו מצד הוא והחבור הזה, עולם מן מופשט החבור אין גנאי בו יש הזה בעולם הזה החבור ואם כלל. כי חכמה, בו שיש למי מבואר זה ודבר כך, המופשט בעולם שרה שהיתה במה הנה הגוף ענין ההוא בעולם שאין אף

עד אברהם עצם שרה היתה וכאלו ברהם א מדריגת שלימות זה והבן האלו, הדברים נאמרו לכך כדכתיב, אחד. שהיו

הכל כך אחר וז״ש כי אמרנו כבר אדם, בפני כקוף שרה בפני ולכך שהתבאר, כמו אדם שם להם יש בפרט ושרה אברהם

הצלם לשרה יש כי אדם, בפני כקוף שרה בפני הכל אמר

ולפיכך ביתר, האלקים האדם בפני קוף כמו שרה בפ. ני הכל לחוה יותר הזה הצלם כי אדם, בפני קוף כמו חוה בפני ושרה חוה בפני שרה ולפיכך לגמרי, אלקים בצלם נבראו הם כי וזה אדם, בפני כקוף אדם בפני וחוה אדם. בפני קוף כמו האדם את אלקים ויברא נאמר בלבד האדם על כי מפני

בצלם נברא אשר דם וא אותו. ברא אלקים בצלם בצלמו האדם שצלם גב על אף כי השכינה, בפני כקוף הוא אלקים השכינה בפני האדם ולכך לגמרי, נבדל אינו מ״מ אלקי צלם האדם כך אלקים צלם לו אין ב״ח וכל ב״ח, שהוא קוף כמו

וכל מכל נבדל יתברך שהוא בפני. השכינה כמו אברהם בפני שרה ג״כ לומר ליה דהוי לך יקשה ואם

דבר רז״ל ורמזו קשיא אין זה דבר אבל, אדם בפני חוה שאמר לשרה טפל היה אברהם כי ז״ל שאמרו במה אחר במקום זה זו יסכה ואבי מלכה אבי ב') ס״ט (סנהדרין ודרשו בנבואה, סוכין שהכל יסכה ג״כ ונקרא' הקודש, ברוח שסוכה שרה

ה לז מקום כאן ואין הוא אחד ענין הדברים שני א״כ ביפיה,

יותר. לבאר

חווה של יופיה לעומת שרה של יופיה

ה סימן מ פרשה (וילנא) רבה בראשית

הב ליה אמרין למכסא דמטא כיון בפניה ונעל בתיבה נתנה היתה היכן ושרה המצרים, ויראו מצרימה אברם כבא ויהי יד] [יב,

מן יהיב אנא אמר טעין את דהב ליה אמרין דמאנין, יהיב אנא אמר טעין את מאנין ליה אמרין מכסא, יהיב אנא אמר מכסא אלא אפשר לא ליה אמרין דמרגלין, יהיב אנא אמר טעון את מרגלין יהיב, אנא דמטכסי אמר טעין את מטכסין ליה אמרו דדהב, איקונין אמרי יצחק רבי משם חגי בר יונתן ור' עזריה ר' מזיוה, מצרים ארץ כל הבהיקה שפתחה כיון בגוה, מה לן וחמית דפתחת

לרא נמסרו חוה של כתיב להלן הדורות שי מאד מאד, היא יפה כי הכא ברם חוה של איקונין עד מגעת מאד עד יפה והנערה

אמר וחד עמה, ואיעלל דינרין מאה יהיב אנא אמר חד והולכת מתעלה אמר יוחנן רבי פרעה, שרי אותה ויראו, חוה של מאיקונין ויעלו בחבלים ירמיהו את וימשכו לח) (ירמיה לומר תלמוד ין, מני בירידתן בעליתן אלא לי אין עמה, ואיעלל מאתן יהיב אנא אל והביאום עמים ולקחום יד) (ישעיה לומר תלמוד מנין, הבא בעולם הזה, בעולם אלא לי אין אותו, מעלין הבור, מן אותו

. מקומם "יסכה דרך״השם חווה על שרה מעלת הבנת

אריה גור כט יא, בראשית

שהוא למבין, מאד נפלא הוא זה דבר אמנם לשם אשה הנושא 'כל ז״ל חכמים אמרו אשר (ריש דסוטה קמא בפרק ילדה', כאילו שמים ב והם בחינות, ב' לאשה יש ולפיכך 'יב.),

; לידות לאביה ואחד לאישה, . האחד ב מצד הוא אבל ילדה, כאילו ואחד אחד 'וכל שלם מציאות לאשה נותן הבעל כי, בחינות; כאילו הוי ולפיכך לחומר, נותן שהצורה כמו

שמים לשם אשה שנושא מי. ילדה אשת כלתו שרה "ואת דכתיב הא ולפיכך היה זה שם כי מיוחד, שם לה כתב בנו" אברהם

רי ש שם היה לעולם כי אברהם, בשביל לשרה ה שכשהוסיף אברהם, שם אחר 'נמשך

ה- יז, (להלן )לאברהם (שם לשרי ה' הוסיף

ש אברהם. מפני שרי שם ולפיכך טו), ם אברהם מפני לה היה לא "יסכה" שם, אבל (רש״י בנביאות לשרה טפל היה אברהם שהרי אצל "יסכה" שם מזכיר ולפיכך יב), כא, להלן

למבין נפלא עניין והוא: אביה,

למהר״ל ח״א סנהדרין ב סט,

גנאי זה היה דאל״כ שרה. זו יסכה אבי שהוא הרן את שמיחס לשרה אלו היו וכאלו יסכה, ואבי מלכה מאחר משרה, חשובים שנים מלכה אחר הרן את מיחס שהכתוב

יסכה. ואחר זו יסכה כי דרשו ולכך האשה אבי כי לומר יסכה וכתב שרה

החשובה הקודש ברוח סוכה שהיא

ועוד. יסכה כתב שרה ולחשיבות שהיא לה היה שרה שם כי נראה מצד זכתה השם וזה לאומתה, לשרה שנקרא אברהם אשת היתה שהיא ורם אב שהוא שם על אברם אשתו שרה גם כך ומפני לאומות, רצה לא ולכך אומתה. של שרה שרה אבי לומר שרה שם להזכיר

היה ה הז שם כי משמע שהיה כתב לכך אינו וזה אותה, כשהוליד

יסכה ואבי מלכה. אבי

ז פסוק ב פרק אסתר חדש אור

א״כ קשה לבית, אלא לבת תקרי אל ויש לאשה, כתב ולא לבת כתב למה לש״ש אשה ישא כאשר לדעת לך ילדה כאלו לו נחשבת האשה שאז מרדכי אל זוג אסתר שהיתה ומפני בת לשון כתיב ולפיכך הש״י מאת דרשו וכך ילדה כאלו דהוי משום אשה הנושא כל א) (יב בסוטה ז״ל כי זה ופירש ילדה כאלו לש״ש לך ואין האיש מן האשה לקח הש״י וביאור תבין אם מזה למעלה תולדה אם לאפוקי היינו דקאמר לש״ש נחשב לא שאז לתאותו אשה נושא

אותה ישא כאשר אבל הולידה כאלו ן מ האשה לקח הש״י אשר לש״ש הנקיבה את הזכר הוליד ובזה האיש הזה הזיווג נחשב לכך אשתו שהיא שלקח האדם הש״י ברא כאשר

ילדה. כאילו וזהו האיש מן האשה

מחוה ההיפך שרה

תרעז שנה שרה חיי פרשת בראשית משמואל שם

ולא לחוה תחילה בא הקדמוני שהנחש מה דהנה ונראה שלרגלי לומר עוד ויש בזה, נאמרו טעמים הרבה לאדה״ר לנחש אפשר הי' לא הנחש ממהות אדה״ר מהות רוחק וגבוהה שכלי כולו הי' החטא קודם אדה״ר כי אליו, להתקרב

שהנשים לחוה תחילה הלך ע״כ השרת, לאכי ממ מעלתו שגמר מהכתוב שנראה וכמו מהר״ל, כמ״ש ביותר חומריות מתוכו דנפח ומאן חיים, נשמת בו דנפח הא הי' האדם בריאת במעשה היתה חוה בריאת אבל שכלי, כולו הי' ע״כ נפח, היתה לא ע״כ וגו', הצלע את ה״א ויבן ב') (בראשית כמ״ש

בעשי. שהיא ונטתה׳לחומריות שכלית כ״כ

בה הטיל ובראשונה האדם, לבין בינו לאמצעי אותה ולקח

האדם את לכד ובאמצעותה בי', ואתד. בקת זוהמא

אדה״ר… חטא תקנו שהאבות ידוע והנה חטא גם באשר אך מקום שום לנחש הי' לא ובלעדיה חוה, באמצעות הי' אדה״ר שבא נחש הוא שפרעה במצרים, גם ע״כ אליו, להתקרב שהרי בכה״ג, להיות צריך הי' לאברהם, ולמירוק לנסיון אלא לאברהם, קירוב שום לנחש הי' לא אברהם מעלת לגודל

שתחיל מא זוה בה יטיל שתחילה וחשב שרה את לקח ה

אברהם את גם ילכוד ובאמצעות. ה

הלך ולא זה לנסיון שרה את אברהם הכניס שמה״ט לומר ויש לתקן ככה עשה שבמכוון שרה, עבור יסתכן שלא אחרת לארץ

בטח בחויא, ואתדבקת אתפתת שחוה ולעומת אדה״ר, חטא כלל זוהמא בה יטיל ולא תתפתה שלא, בשרה יהי לא 'וממילא ענין היפוך לגמרי ויהי' אליו, להתקרב מקום שום להנחש

החטא. יתוקן ובזה וחוה אדה״ר

פתח כמו היא שמדתה יותר עוד הדברים יומתקו (ולמבינים

החוץ לבין האוהל פנימיות בין ממוצע שהוא, האוהל ואין

הפתח דרך אלא לפנים.)לבוא

במדר״ת והנה ולומר עלי' לבכות ברהם א התחיל וגו' שרה ותמת

אמרי לה שאמר בשעה אימתי בעלה לב בה בטח ימצא מי חיל אשת

בראשית ובאגדת, חיי ימי כל רע ולא טוב גמלתהו את אחותי 'נא

בה מסיים בעבורה. הטיב ולאברם שנאמר

ובסיבתה פרעה אלא גמלתהו היא שזה. לא להבין ויש

לומר יש דרכנו לפי, אך שאין דבמה ידוע דהנה נמשך האדם אלא בו, לדבק יכולין החיצונים שאין די לא חיצוניות אחר שבויים שהיו הקדושה חלקי כל מתוכם מוציא הוא אדרבה כמו והיתה הנחש לעצת נתפתתה שלא במה כן אם בידיהם. מבית הוציאה זאת עוד נכרי, מגע מכל המשומר האוהל פתח

על גמא דו והי' שמה שקועים שהיו הקדושה חלקי כל פרעה שכל כבמדרש דגן בה שאין כמצולה יעשוה שישראל העתיד

בישראל. כתיב באברהם שכתוב מה

שרה באמצעות באברהם לדבוק היתה נחש שעצת כמו וע״כ נמשכו במצרים שהיו הקדושה חלקי כל אשר להיפוך נעשה בעלה לב בה בטח וזש״ה שרה, באמצעות באברהם ונדבקו

לפרעה תתפתה שלא בה, טוח ב שהי' היינו יחסר, לא ושלל משם. שהוציאו הקדושה חלקי היינו יחסר לא ושלל ע״כ

הנחש עצת שלעומת רע, ולא טוב גמלתהו שאה״כ וזהו נהפך רעים, כוחות באברהם ידבקו שבאמצעותה שחשב

אליו שנמשכו הקדושה קי חל היינו טוב שגמלתהו הדבר

. באמצעותה

בעבורה הטיב ולאברם הכתוב שהביא וזהו השלל שהוא

באמצעותה הפירוש ובעבורה. כנ״ל,

יסכה כולן ששם העתידית הארץ

ב עמוד לא דף תמיד מסכת המהר״ל] [ספרי אגדות חדושי

להודיע בא הזה במאמר כי דע וכו'. אפריקי למדינת למיזל בעולם לשלוט היה ענינו שכל ענינו, ומה מוקדן אלקסנדר כח זה דבר היה ולא ענינו. ונודע עליו שהגידו כמו ארץ לקצוי

אלכסנד כמו מלך 'ובפרט המלך ענין שאין קרה, במקרה ממנו [במקרה מלכותו כח מספר [היה] (הזה) שהכתוב. ]מוקדן מכח אליו מסוגל העולם, בכל שט שהיה זה דבר היה אבל

ומאחר העולם כל שכבש העולם בכל מושל שהיה, מלכותו כמו לדרום תמיד שט היה העולם, את לכבוש שט שהיה

יותר. העולם קצה שם כי בכאן שמבואר

שם כי בדרום שהם יראה נגב, לזקני ששאל אמר ש מה כי הנגב זקני אצל דרום אל בא ולפיכך העול', . קצה

העולם סוף ונחשב ידוע, כאשר בצפון הוא הישוב כי וזה היה כאשר ולפיכך יותר, בדרום הישוב מן רחוק שהוא

דרום אל בא העולם קצה אל שט מוקדן. אלכסנדרס

ז״ל חכמים רמזו זה בר וד לחכמה, מיוחד הוא דרום ובאמת יצפין להעשיר והרוצה ידרים להחכים הרוצה ב') כ״ה (ב״ב

זקני שואל היה ולפיכך בצפון, ושלחן בדרום מנורה וסימנך

בחכמה שאלות. נגב כי נגב, זקני רק נגב חכמי אותם קראו שלא הפרש, שיש רק א״י חכמי כי הנגב, זקני ובין א״י חכמי בין יש גדול הפרש

יתן הוא כי מפיו, להם חכמה נותן הש״י כי צד מ חכמתם נקראו ולכך חכמים, ושאר לשלמה שנתן כמו לחכימין חכמה החומר חולשת מפני חכמתם [נגב] זקני אלו אבל חכמים. חכמה שם יש לכך ועב, גס כ״כ החומר שאין לשם, שהוא כי נגב זקני שנקראו וזה בלבד, החומר חולשת מפני יותר

חכמה בו יש הזקן זה ומפני שבו. החומר חולשת מפני ושאר שמבואר כמו בלבד, הטבעיים בעניינים ביותר חכמתם צריך התורה חכמת אבל מדעתו. האדם משיג אשר דברים

החכמים על החכמה מאציל אשר הש״י מן. שתהיה יכול שלא לו והשיבו אפריקי, מדינת אל לבא שירצה ושאל

שירצה הכי בלאו ליה סגי דלא להם והשיב חושך, הרי דפסקי שהולך לובא חמרא אליו שיקח ואמרו פנים. כל על לילך

כי בחושך, בריה שום של דעתו עליו מיושב שאין בחושך, הוא כלל דעת בו אין אשר והחמור האדם, דעת מיישב האור לובא וחמרא דעת, בו אין חמור שהוא מפני בחושך הולך

הולך זה (אין) ולכך החמרית אל נוטה יותר וסימן בחושך,

הולך בחושך הכסיל ב') (קהלת. לדבר היו שהאנשים פי' נשים של היה שכולו למחוז שהגיע, ואמר

עיקר האנשים הזאת שבארץ וכמו, הנשים אצל טפלים

הוא והאיש עיקרת שהאשה זה הפך הוא ושם, טפלים והנשים אצלה. בטל שהוא עד כ״כ וטפל פחות

של המדינה חושך הרי חר א מה מפני זה ענין לדעת לך ויש ולא חכמים דברו לא כי כלל, מקרה זה דבר ואין בפרט, נשים

כלל חכמה בו ואין מקרה שהוא ענין בדבריהם דבר. נזכר

בסוף נשים שכולה מדינה שיהיה ראוי כי לדעת לך יש אבל ביותר הנשים כח ששם. דרום נקרא דרום כי ידוע, זה ודבר

בא משם כי אנשים כח הוא ל והשמא שמאל, נקרא וצפון ימין ולכך לנבונים. ידוע וזה גבר נקרא האיש והרי לאנשים גבורה

המדינה היה ולפיכך נשים כח שם הימין במקום י כ ג״כ, ההפך

נשים כולה

(שמו״ר ז״ל שאמרו מה וקבלתם בחכמתם רמזו הזה וסוד

מדריגת כי זה וענין בנבואה לשרה טפל היה אברהם, פ״א)

י״ב (בראשית שאמר במה הכתוב שרמז )וכמו בדרום אברהם למבינים. זה דבר וידוע הנגבה ונסוע הלוך יותר הנשים שמקבלין ביותר שם אשה שהיא שרה כח ולכך ואלו בנבואה, לשרה טפל אברהם היה ולפיכך אנשים, מן כח

מאוד מאוד כמוסים צפונים הם. דברים

בר מא ח ר' אמר ב') (ה' דברכות בפ״ק אמרו זה דבר ועל זכרים בנים לו הויין לדרום צפון בין מטתו הנותן כל חנינא הם והדברים בנים, ישבעו בטנם תמלא וצפונך שנאמר שאמרנו כמו בפרט הזכרים כח צפון צד כי, כמשמעותן, ידוע זה ענין וכל בנים, ישבעו בטנם תמלא וצפונך ולפיכך

בזה ודי מדע. למביני כסנדר אל אנא אלכסנדרס ג״כ כאן וז״ש שכל בעל הם הנשים אשר למקום בא כי מנשים, עצה ילפי

אלו. שבארצות האנשים מן ביותר מן חכמים יותר הנשים יהיו לא סוף דסוף לך, יקשה ואל

מיוחד דרום צד כי לך אמרנו כבר כי שבצפון, האנשים ולכך ידרים, להחכים הרוצה שאמרו כמו בעצמו לחכמה

לא וילפי שכל בעלי לשם הנשים נשים. הוא העולם בכל שט שהיה מה מעשיו כי לאלכסנדרס ורמזו דהבא של לחם אליו נתנו ולכך האדם, ומטבע מסדר. יוצא שלא והלא בארצכם כזה לחם אוכלים וכי להם אמר וכאשר ולכך לכאן, שבאת בארצכם לחם אין וכי והשיבו הוא. כטבע שהוא לאדם כי כטבע, שלא הוא ג״כ הנה שבאתה זה דבר

שלא ג״כ יחיה עליו אשר פרנסתו שיהיה יאמר כטבע לא ש הרי דפסקי מה וכן. מנשים עצה דיליף אמר ולכך כטבע, ג״כ במקרה אינו זה גם חושך, הרי אחורי הם והנשים. חושך והעדר סוף לו יש עיקר האנשים בו אשר שהעה״ז מפני רק הוא שהחושך חושך הרי שם שיהיה ראוי ולכך ההוא, במקום

חדש לעולם הויה שם כאלו חושך הרי ואחר המציאות, העדר

הוא.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות