זמן תקיעת שופר בראש השנה
הקדמה:
בתחילתה של שנה חדשה, אנו עומדים בדין על מעשינו בשנה החולפת. בחסדו של ה‘ עלינו, צווה אותנו להריע בשופר ביום ראש השנה. על ידי כך אנו ממליכים את ריבונו של עולם עלינו ומתעוררים לתשובה. בזכות תקיעת השופר, נצא זכאים בדין, ויגזור ה‘ עלינו גזרות טובות.
שאלה: שוטר היוצא לפעילות ממושכת עם שחר, מהו הזמן המוקדם ביותר בו הוא רשאי לתקוע בשופר? האם ניתן לברך על תקיעת שופר אחרי השקיעה?
א. מקור המצווה
כתוב בתורה:
במדבר פרק כט פסוק א:
ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם.
ב. טעם המצווה
טעמים רבים נאמרו למצוות תקיעת שופר. אלו דברי בעל ספר החינוך:
ספר החינוך מצוה תה:
משרשי המצוה (מצוות שמיעת קול שופר בראש השנה), לפי שהאדם בעל חומר לא יתעורר לדברים כי אם על יד מעורר, כדרך בני אדם בעת המלחמה יריעו אף יצריחו כדי שיתעוררו יפה למלחמה. וגם כן ביום ראש השנה, שהוא היום הנועד מקדם לדון בו כל באי עולם… שהשגחתו על מעשי כל אחד ואחד בפרט, ואם זכיותיו מרובין יצא זכאי ואם עונותיו מרובין בכדי שראוי לחייבו מחייבין אותו למות או לאחת מן הגזירות כפי מה שהוא חייב, על כן צריך כל אחד להעיר טבעו לבקש רחמים על חטאיו מאדון הרחמים, כי אל חנון ורחום הוא נושא עון ופשע וחטאה ונקה לשבים אליו בכל לבם. וקול השופר מעורר הרבה לב כל שומעיו, וכל שכן קול התרועה, כלומר הקול הנשבר.
ג. תחילת זמן תקיעת שופר
המשנה אומרת שתקיעת השופר צריכה להיות ביום:
מגילה פרק ב משנה ה:
כל היום כשר… לתקיעת שופר… זה הכלל: דבר שמצותו ביום - כשר כל היום. דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה.
הגמרא לומדת דין זה מהפסוק:
תלמוד בבלי מגילה דף כ עמוד ב:
מנלן… ולתקיעת שופר? - דכתיב ’יום תרועה יהיה לכם‘.
הפוסקים למדו מן המשנה הקודמת למשנה הנ“ל, שכל דבר שמצוותו ביום, צריך לכתחילה לעשותו מהנץ החמה, ובדיעבד יצא ידי חובתו אף אם עשאו מעלות השחר:
תלמוד בבלי מגילה דף כ עמוד א:
משנה. אין קורין את המגילה… עד שתנץ החמה. וכולן שעשו משעלה עמוד השחר - כשר.
רש“י שם:
וכולן שעשו כו‘ - דמעלות השחר יממא הוא, אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה.
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקפח סעיף א:
זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה; ומצותה משעת הנץ החמה ואילך, ואם תקע משעלה עמוד השחר יצא.
מעבר לכך, כאשר לא ניתן לקיים את המצווה אחר הנץ, יקיימה לכתחילה אחר עלות השחר. כך כתב השולחן ערוך לגבי נטילת לולב:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תרנב סעיף א:
מצות לולב ביום ולא בלילה. וכל היום כשר לנטילת לולב… וזמנו הוא משתנץ החמה… ואם צריך להשכים לצאת לדרך, נוטלו משעלה עמוד השחר. אף שזמן תקיעת שופר לכתחילה מהנץ החמה, תקנו חכמים שיתקעו בשופר בתפילת מוסף:
תלמוד בבלי ראש השנה דף לב עמוד ב:
משנה. העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה – השני (של מוסף) מתקיע, ובשעת הלל – הראשון (של שחרית) מקרא את ההלל. גמרא. מאי שנא הלל דבראשון (בשחרית) - משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון (בשחרית), משום דזריזין מקדימין למצות? אמר רבי יוחנן: בשעת גזרת המלכות שנו.
רש“י שם:
בשעת גזרת המלכות שנו - אויבים גזרו שלא יתקעו, והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית, לכך העבירוה לתקוע במוספין.
התוספות מבארים מדוע ממשיכים לאחר את משום גזירת המלכות:
תוספות שם:
בשעת גזרת המלכות שנו - ואף על פי שבטלה גזרת המלכות לא עבדינן כדמעיקרא (כפי שהיה קודם הגזירה), אף על גב דזריזין מקדימין למצות, דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו. ולפירוש הירושלמי ניחא טפי, דמפרש שם שדמו האויבים שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה ועמדו עליהם והרגום, ולכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקרו בקריאת שמע ומתפללין וקורין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין, אמרי בנימוסייהו אינון עסקין, כלומר, בחוקיהם ובתורתם.
באיזו תפילה נהגו לתקוע בשופר קודם לתקנת חכמים, ובאיזה לאחר התקנה?
מה הטעם שתקנו חכמים לאחר את תקיעות השופר אף על פי שזריזים מקדימים למצוות, לפי רש“י ולפי תוספות?
המשנה ברורה כתב, שנראה שמשום טעמים אלו אף היום נוהגים לתקוע בתפילת מוסף ובסמוך לה:
משנה ברורה סימן תקפח ס“ק ב:
ומטעם זה נראה דנהגו כל ישראל מימות הקדמונים גם בתקיעות דמיושב שלא להיות מן הזריזין המקדימין ולתקוע בתחלת היום, אלא סמוך לתפלת המוסף אחר קריאת התורה. ואפילו יחיד התוקע לעצמו, גם כן ידקדק לתקוע אחר ג‘ שעות לערך, כדי שתקיעתו תהיה בשעה שהצבור עומדים בתקיעה.
מהו הזמן המועדף לתקיעת שופר ביחיד ובציבור, ומהו הזמן המוקדם ביותר שניתן לקיים בו מצוות תקיעת שופר?
ד. אופן התקיעות לנאלץ להתפלל ביחידות
המשנה מלמדת את דין תקיעת שופר ליחיד:
משנה ראש השנה פרק ד משנה ט:
מי שברך (תפילת מוסף ולא תקע) ואחר כך נתמנה (הזדמן) לו שופר, תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים.
תלמוד בבלי ראש השנה דף לד עמוד ב:
מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע. טעמא (שרשאי לתקוע אחר כך) דלא הוה ליה שופר מעיקרא, הא הוה ליה שופר מעיקרא, כי שמע להו - אסדר ברכות שמע להו (מפני שלא היה לו שופר מתחילה, אבל אם היה לו שופר מתחילה, אף שמתפלל ביחידות, היה צריך לשומעם על סדר ברכות העמידה). רב פפא בר שמואל קם לצלויי (להתפלל ביחידות בראש השנה), אמר ליה לשמעיה (לשמשו): כי נהירנא לך (כשאסמן לך שגמרתי כל ברכה וברכה בתפילת העמידה) - תקע לי. אמר ליה רבא: לא אמרו אלא בחבר עיר (בתפילת הציבור). תניא נמי הכי: כשהוא שומען - שומען על הסדר, ועל סדר ברכות (מלכויות, זכרונות, שופרות- בתפילת העמידה), במה דברים אמורים - בחבר עיר, אבל שלא בחבר עיר (אלא ביחידות) - שומען על הסדר, ושלא על סדר ברכות.
במה נחלקו רב פפא בר שמואל ורבא? כמי הכריעה הגמרא?
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקצב סעיפים א-ב:
מחזיר שליח צבור התפלה, ותוקעין על סדר הברכות. יחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות, ואפילו יש לו מי שיתקע לו. הגה: אלא תוקעים לו קודם שיתפלל מוסף, ואין צריכין לתקוע לו שנית.
משנה ברורה סימן תקצב ס“ק ו-ז:
ואפילו יש לו מי שיתקע לו – רוצה לומר, גם כן אינו מפסיק כדי לשומען, שלא תקנו לתקוע על הסדר אלא בצבור. אלא תוקעים לו וכו‘ …- ואם אין לו מי שיתקע לו קודם תפלתו, יכוין לשומעם אחר
תפלתו.
שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תקצב סעיף ז:
המתפלל מוסף ביחיד… התקיעות שחייב לשמוע מן התורה, דהיינו תשר“ת ג‘ פעמים, תש“ת ג‘ פעמים, תר“ת ג‘ פעמים, טוב שישמע אותן קודם תפלת מוסף.
נטעי גבריאל הלכות ראש השנה פרק נ סעיף ד:
היחיד אינו חייב לשמוע אלא שלושים קולות, לכן מי שהוא אנוס ולא שמע תקיעות דמעומד, מדינא אינו צריך להשלים אחר כך, אכן נכון להדר אם אפשר לשמוע אחר התפילה המאה קולות.
מהו אופן התקיעות לנאלץ להתפלל ביחידות?
במה זה שונה מתפילת הציבור, ומדוע?
ה. סוף זמן תקיעת שופר
בגמרא מגילה שהובאה שהובאה לעיל נאמר שכל היום כשר לתקיעת שופר. הפוסקים כתבו, שמי שלא שמע תקיעות במשך כל היום ישמעם אף בבין השמשות, אך לא יברך עליהם:
כף החיים אורח חיים סימן תקפח ס“ק ב:
ביום ולא בלילה - ואם נתעכב מאיזה סיבה ולא שמע תקיעות עד זמן בין השמשות אז יתקע בלא ברכה, משום דזמן בין השמשות הוא ספק אם הוא מן היום או מן הלילה (ואם הוא לילה, אינו חייב כלל כעת במצווה) … וספק ברכות להקל.
וכן כתב המשנה ברורה (סימן תקפח, ס“ק א)
אמנם הגר“י יוסף כתב שרשאים לברך על התקיעות בבין השמשות ביום טוב הראשון:
ילקוט יוסף מועדים דיני השופר של ראש השנה סעיף י ובהערה שם:
וקהל שלא השיגו שופר לתקוע בו. בראש השנה, והביאו להם שופר בבין השמשות של היום הראשון של ראש השנה (שמצוותו מדאורייתא), תוקעין בו ויברכו עליו. משום שמא הלכה כר“ת שעד ג‘ מיל ורביע יום גמור הוא, ושמא בין השמשות יום הוא, ושמא הלכה כמי שאומר דבספק דאורייתא מברכים ברכת המצות, ומכיוון שיש כאן ספק ספקא במצווה דאורייתא, יש לברך.
מה יהיה הדין לדעת הילקוט יוסף בבין השמשות של מוצאי היום השני?
ו. הלכה למעשה
א. אדם המתפלל בציבור רשאי לתקוע בשופר מהנץ החמה.
ב. יחיד אינו רשאי לכתחילה לתקוע בשופר, בשלוש השעות הראשונות של היום. ברם, אם אין לו שום אפשרות אחרת, יקיים מצוות אלו מהנץ החמה.
ג. בשעת דחק ניתן לשמוע תקיעות שופר כבר מעלות השחר (ואפילו לפני התפילה). .
ד. המתפלל ביחידות, אינו תוקע בשופר על סדר הברכות בתפילת מוסף, אלא תוקע שלושים קולות בלבד לפני מוסף.
ה. אדם שנבצר ממנו לשמוע את התקיעות במהלך היום כולו, ישמעם אף בשעת בין השמשות, אולם לא יברך עליהם (לשיטת הרב יצחק יוסף בשנה שתוקעים ביום ראשון של ראש השנה יכול לברך בבין השמשות של היום הראשון)
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה