לְעַּמֹו עֹז
עזיאל חי מאיר ציון בן הרב מכתבי פנינים
אבוקרט אבינדב הרב עריכה:
חיבוריו: מתוך
- אבות דרשות
- עזיאל הגיוני
- והמשפט השופט
- הקהל ומצוות היובל השמיטה,
- עזיאל חידושי
- תלמוד חידושי
- עזיאל מכמני
- עזיאל משפטי
- ומועד שבת
- עזיאל שערי
- צוואה
אלול ה׳תשפ״ג
70 עזיאל הרב לפטירת שנה
ביוגרפיה
הרב בכתבי מסענו את מתחילים אנו עזיאל חייו קורות של היכרות. עם
הרב של לצוואה הפתיחה קטע את נלמד הפעם שכן מהסוף, למעשה נתחיל בתמצית חייו תחנות את הרב תיאר שבה עזיאל: ,
הּטֹובִים רַבֹותַיּומֹורַי לִפְּנֵי וְּהֹושִיבַנִי הַקְּדֹושִים. אֲבֹותַיי בִרְּכֵי עַל הֹולִידָנִי, אֲשֶר עַל וְּעֵדָה" בְּסֹודַיְּשָרִים לֵבָב בְּכָל לַה' אֹודֶה הַצִבּור אֶת לְּשָרֵת נְּעּורַי יְּמֵי מֵרֵאשִית נֹועַדְּתִי: וִיְּשָרִים. . ּובִזְּכּותָם
1 מֹור בְּתֹור בָרִאשֹונָה, ֶ. "ּדֹורֵש הַמִדְּרָש בְּבֵית יְּרּושָלַיִם". "תִפְּאֶרֶת וִיְּשִיבַת תֹורָה בְּתַלְּמּוד לַתַלְּמִידִים תֹורָה הּומְּלַמֵד."צִּיֹון
"עֶזְּרָה חֶבְּרַת שֶל לְּרַבָנִים מִדְּרָש בְּבֵית וְּאַחֲרֵיהֶם נְּעּורַי, בִימֵי לָמַדְּתִי."שֶבָהֶם
2 לֻק מִשָם ַ. בְּיָפֹו- בָרִאשֹונָה הָרַבָנּות, כִסֵא עַל וְּהֹושִיבּונִי חְּתִי וְּהַמֹושָבֹות אָבִיב, תֵל
נֶהֶרְּסָה נַפְּשִי, לִבִיּומְּגִנַת שֶלְּדַאֲבֹון בְּסָאלֹונִיקִי, הַקֹּדֶש קְּהִלַת הִיא בְּיִשְּרָאֵל וָאֵם בְּעִיר אַחֲרֵי-כֵן 3. הַּטְּמֵאֹות ידֵיהֶם ב הַּיְּסֹוד, ִעַד
הָאֲרּורִים– הַנָאצִים שֶל הַּדֹורְּסֹות וְּרַגְּלֵיהֶם עֹולָם וְּדֵרָאֹון לְּקָלֹון שְּמָם. יִהְּיֶה
לְּתֵל- וְּשּוב 4. וְּיָפֹו, אָבִיב
5 בָּה יֹושֵב שֶהִנְּנִי וְּתִפְּאַרְּתֵנּו, קָדְּשֵנּו עִיר בִירּושָלַיִם. . ּובָאַחֲרֹונָה
ּומְּקַּוֶה הָאַחֲרֹון יֹומִי עַד צִילּותָא בְּדֵעָה בָּה יְּשִיבָתִי לְּהַמְּשִיְך ה'. בְּחֶסֶד
הרב של היעוד את ממחיש זה קטע עזיאל - חייו תחנות את סוקר הוא במילותיו רבני. מנהיג להיות מילדות כבר ובגולה, בארץ
לציון ה״ראשון למשרת!"ועד מתחיל ממורה היהודית, בהיסטוריה ביותר הסוערות התקופות באחת
קוק הרב
הרב של חייו מסלול עזיאל לרבנות מהארץ יצאו שניהם והמושבות, יפו רבני היו שניהם קוק. הרב של חייו למסלול חפף
ב- קוק מהרב צעיר היה עזיאל הרב אמנם, לישראל. הראשיים כרבנים כיהנו ושניהם אליה וחזרו בחו״ל 15 ונפטר18 שנה,
. ו לאחרי שנה
והרב קוק הרב עזיאל והנהגת הלכה בפסיקת ומחלוקות השקפה הבדלי ביניהם היו זאת, עם חמים, ידידות בקשרי היו
הרב של העצומה ההערכה על העיבו שלא הציבור, עזיאל וההיפך קוק. לרב
הרב שנשא מהספד חלק נלמד עזיאל עזיאל מכמני מתוך ][ד- ישראל תפארת עטרת קוק, הראי״ה על: הספד
מָקֹום נָתְּנּו שֶלֹּא עַל זֹּאת, ה תִפְּאֶרֶת הָעֲטֶרֶת אֶת בְּחַּיָיו כַהֹּגֶן הִכַרְּנּו שֶלֹּא עַל תְּשּובָה, הִרְּהּורֵי בִי מִתְּעֹורְּרִים מַסְּפִיד, שֶאֲנַי ִבְּשָעָה ה שַלְּהֶבֶת יִשְּרָאֵל. ּובָאֵש אֶרֶץ בִנְּיַן בִשְּבִיל הַחֲלּוצִּיּות,'ת א הֵבִין הָאֱלֹוקִית, בְּחָכְּמָתֹוּובִתְּבּונָתֹו וְּהַבֹועֲרֹות. . הַנֶאֱמָנּות ֶלְּרִגְּשֹותָיו
הַגְּאֻלָה צַעֲדֵי אֶת. תֵאֵר בְּמִקְּצָת לַהֲשִיבָּה נּוכַל אּולַי וְּאָז צְּדָדֶיהָ, כָל עַל בַאֲבֵדָה לְּהִסְּתַכֵל אֲנַחְּנּו! צְּרִיכִים
הַסּוגִים ל מִכ וַאֲנָשִים וָנֶפֶש, בְּלֵב אֵלָיו קְּשּורִים הָיּו תַלְּמִידִים מֵאֹות מַעְּצֹור. בְּלִי הַשֹוטֵף מַעְּיָן הַמָתְּגַבֵר, מַעֲיָן נֹובֵעַ, מַעְּיָן ִהָיָה. לָהֶם צָרִיְך שֶהַּדֹור רַבָנִים, לְּחַנְֵך הָיְּתָה שְּאִיפָתֹו וְּכָל מֵאֲצִילּותֹו. לְּהַנֹות אֵלָיו הִתְּלַקְּטּו הַנֶפֶש מַעֲמַקֵי עַד נִדְּכָא וְּרָצּוץ שָבּור אֲנִי בַצָהֳרַיִם. . הַשֶמֶש שֶבָא כַּיֹום פְּטִירָתֹו יֹום, קְּשֵה הָרַב יְּגֹונִי עַל לְּהַבְּלִיג יָכֹול ". . וְּאֵינִי
עדות כאן יש מאידך, השפעה. לרבי שלו ולאומיים החינוכייים המפעלים היו קוק, הרב של בחייו כבר כיצד ממחיש, זה קטע
הרב של מעניינת אותה וליישם קוק הרב משנת את מלאה בצורה להכיר תמיד השכילו לא ורבניו שהציבור כך על, עזיאל
. במלואה
והדת התורה
[א- עזיאל מכמני מתוך נלמד באומה, היהדות להשפעת וביחס והדתי החילוני המגזר בין היחס על דיונים של ]בימים התורה
אביב תל צעירי בקרב המודעות להגברת שפעל יהדות, ללימודי הצעירים ארגון בהסתדרות הרב של מנאום חלק: והמצווה
וְּהַּדָת- הַתֹורָה מִזֶה זֶה בְּּדָלִים נ מֻשָגִים אֶלָא אֵינָם בֶאֱמֶת אֲבָל נִרְּּדָפִים, לְּשֵמֹות הָאֵלֶה הַמֻשָגִים שְּנֵי אֶת לְּעָרֵב אָנּו ִרְּגִילִים
. בְּהֹורָאֹותֵיהֶם יֵש הָעַמִים לְּכָל וְּחַבְּרּותִּיִים. סִּיִים נְּמּו חֻקִיםּומִשְּפָטִים אֹו פֻלְּחָנִּיֹות עֲבֹודֹות שֶל חֻקִיםּומִשְּפָטִים. . אֹּסֶף עַל נֶאֱמַר "ּדָת" מֻשָג כִי
צִּיּור יְּלִידֹות שֶהֵן מְּיֻחָדֹות, ֵּדָתֹות ם יֹוצְּרִי וְּהַּטֵרִיטֹורְּיָאלִים הַקִבּוצִּיִים הַחַּיִים שֶתְּנּועֹות חַבְּרּותִּיִים, חֻקִים יְּצִירֹות אֹו הַּדִמְּיֹון י
חֲלֹוף- בְּנֵי הֵם וְּלָכֵן אֹותָם. זִכְּרָם אָבַד שֶכְּבָר קַדְּמֹונִים ה אֵלֶה בֵין הָעַמִים, לְּכָל אֲבָל הָעֲרָכִים. מִשְּתַנִים הַמַצָבִים ַבְּהִתְּחַלְּפּות
"תֹורָה לָהֶם אֵין אִתָנּו, שֶחַּיִים אֵלֶה. ."ּובֵין חָד א אֵל מִפִי בְּסִינַי, לְּמֹּשֶה שֶנִתְּנֶה אֱֹלקִית, אֲצִילּות הִיא הֲוָיָתָּה עֶצֶם אֶלָא בְּחָכְּמָהּותְּבּונָה, נִקְּנֵית הַתֹורָה מְּצִיאּות שֶאֵין ָלְּפִי
לְּעֹולָמִים בָּה נֹופֵל חִלּוף, ו. לֹּא שְּנִּיּות שֶאֵין יְּחִידָה, הִיא תֹורָתֹו כְָך בְּעֹולָמֹו, יָחִיד שֶהּוא שֶכְּשֵם עֹולָם. חַּיִיםּומֶלְֶך ְּאֱֹלקִים
הרב אחרות. לדתות ביחס כמובן ולמצוותיה, לה הראוי היחס על התורה, של מעלתה על מלמד זה קטע לשנות מבקש עזיאל
דתיים כאנשים הגדרתנו של או ומדינה" "דת של לשאלות באים אנו כאשר המושגים עולם. את
ישראל מכלל יציאה
קולות עלו פעם לא הישוב. במוסדות הישראלית בציבוריות קבוצות השתתפות על רבים פולמוסים היו עזיאל, הרב בזמן בלבד לדתיים מקבילים ועדים הקמת באסיפות, ההצבעות החרמת הישוב. ממוסדות לצאת קריאות והחרדי הדתי, מהציבור
ובעיקר- הישוב מסי תשלומי. הפסקת
[ב- עזיאל מכמני מתוך ]נלמד לזה, בהקשר המתייחס בירושלים, "ישורון" כנסת בבית מנאום קטע ישראל כנסת אחדות
שכאלו: ליוזמות
יְּצִיאָה עַל ין מַכְּרִיז בִשְּלֵמּותָּהּומִשְּמָעּותָּה, הָאֻמָה אַחְּדּות עַל לְּהַכְּרִיז וְּתַחַת הַּיַהֲדּות. . שֶל שֹונִים שֶחּוגִים הַּדָבָר, מּוזָר ַוְּכַמָה
תֹורַת שֶל מִּיְּסֹודָּה בְּכַּוָנָה מִים מִתְּעַל וְּאֵלֶה שֶאֵלֶה אֹומֵר וַאֲנִי כַסְּפִית. מִבְּחִינָה וְּאֵלֶה מִבְּחִינָהּדָתִית, אֵלֶה יִשְּרָאֵל. ְּמִכְּנֶסֶת
שֶתִהְּיֶה סָבָּה מֵאֵיזֹו אֲגֻּדֹות לְּהִתְּפַלֵג וְּאֹוסֶרֶת. . תְּנָאִים, שּום בְּלִי הָאֻמָה לְּהִתְּאַחֲדּות מְּחַּיֶבֶת שֶהִיא הַּיַהֲדּות, - כֻלָם מּוסָר, ּובָרֹּאש וְּה הַתֹורָה בָנֵינּוּובְּנֹותֵינּוּובְּדַרְּכֵי בְּחִנּוְך מְּרֻבֹות פְּרָצֹות רֹואִים אָנּו אֱנֹוש, לֵב בִכְּאֵב ַאָמְּנָם קֹּדֶש שַבָת חִלּול
ַב יְּכָלְּתֵנּו מִּדַת בְּכָל עֲלֵיהֶם מַתְּרִיעִים. ּו וְּהִנְּנ לִבֹותֵינּו, עֵינֵינּוּומַחֲרִידֹות מַחֲשִיכֹות וְּהֵן בְּתֹוכֵנּו, שֶהֹולְּכֹותּומִתְּרַחֲבֹות בַיִתּובָרְּחֹוב.
שֶכֵן לְּהַתְּרִיעַּולְּהֹוכִיחַ. . ּומִכָל לְּתֹוכָּה לְּהִכָנֵס לְּהֵפְֶך אֶלָא יִשְּרָאֵל. , ל מִכְּל לָצֵאת בְּיִשְּרָאֵל, אָדָם לְּשּום וְּלֹּא לָנּו, מַתִיר זֶה אֵין ַאֲבָל בְּצּורֹותָיה לָעֲנִּיִים אַחְּדּותֹוֶוְּלִצְּדָקָה הָעָם לִנְּצִיגּות בְּעִקָרָם שֶנֹועָדִים מִמִסִים, שִחְּרּור שֶל בַהֲסָתָה לָצֵאת אֲחֵרִים אֶת לִקְּרֹּא לֹּא
. הַמְּרֻבֹות
אלא וקלקולים, מפרצות התעלמות לא הכללית. בציבוריות הדתיים המגזרים של להשפעה הדרך את מתווה עזיאל הרב ולהשפיע להכנס לו קוראות אלא ישראל לכנסת מחוץ האדם את דוחקות לא אלו רגשות אבל, עליהם. ועצבות כאב תחושות
. במסגרתה
העברית השירה
עזיאל, הרב ברבנות ושימש גדל שבהן והמזרחיות, הספרדיות העדות ובמנהגי הספרדי בהווי ילדותו משחר מעורה. היה
- [ג עזיאל מכמני מתוך נלמד לזה, ]בהקשר רבי את תיאר ובו "סיני" העת בכתב הרב שפרסם ממאמר קטע והלוחם המשורר
(ריה״ל- הלוי )יהודה שחיבר "הכוזרי" ספר ועל שירתו. על
- הקדמונים משירת השירה, למעלת הרב התייחס הדברים ן בי כריה״ל- זמנינו בני לפיוטים: ועד
מִכָל יֹותֵר כֻלָם, הַּדֹורֹות בְּכָל דֵלָה הֹולֶכֶתּוג שֶהִיא הָעִבְּרִית. הַשִירָה בְּסִפְּרּות רֹואִים שֶאָנּו בְּמִינֹו, וְּהַמְּיֻחָד הַנִפְּלָא הֶחָזֹון ְּמִכָאן
. ָיה בִכְּלָלָּהּובְּאִיש יִשְּרָאֵל, כְּנֶסֶת שֶל בְּפִיהֶם וְּהַלְּשֹונֹות. ּומְּצּויָה הַשָפֹות שֶבְּכָל הַשִירָה ֶסִפְּרּות
שַבָתּומֹועֵד בְּלֵילֵי וְּהַקָדֹוש, הַּטָהֹור, וְּשֻלְּחָנָם יִשְּרָאֵל וְּהַתְּחִנָה. ּובְּבָתֵי הַתְּפִלָה בִשְּעֹות הַכְּנֶסֶת, בְּבָתֵי תִפְּאַרְּתָּה הֲדַר בְּכָל וְּנִשְּמַעַת מֵאֹוצַר נֹובַעַת שֶהִיא חֲדָשָה מְּרָה וְּז בְּשִירָה פֹותְּחִיםּומִסְּתַּיְּמִים, שֶכֻלָם יָגֹון. אֹו שִמְּחָה מִקְּרֶה בְּכָל וַאֲהּובִים, מְּרֵעִים ִבִמְּסִבַת
. אֻמָה ה נִשְּמַת שֶל ָהַקֹּדֶש וְּלִסְּבֹּל לִשָא אֹּמֶץּוגְּבּורָה וְּחֶדְּוָה, שִמְּחָה וְּנֹותֶנֶת הַחַּיִים, אֶת מַנְּעִימָה הַנֶפֶש, אֶת מְּעַנֶגֶת וְּהִיא ה אֹור וְּלִרְּאֹות הַגָלּות, סֵבֶל 'אֶת
גָלּותֹו בְּמַחְּשַכֵי. גַם
השנה למעגל ופזמונים החיים, במעגל לשלבים שירים שבת, . מירות ז התפילה, פיוטי העברית: השירה של מופלא תיאור זהו מיוחדת התעלות בה ונוסכים האומה, בחיי שזורים! כולם
והאקדמיה התורה
(אפריל1925 העברית האוניברסיטה בחנוכת למפרע מהאוניברסיטה. שלו והציפיה החזון את פרס שבו נאום קוק הרב נשא,)
בענין מהאוניברסיטה אכזבתו את הביע קוק והרב הפועל אל יצא לא שהחזון. התברר
(יולי1953 אילן בר לאוניברסיטת הפינה אבן בהנחת הרב נאם ) משנתו את ופרס ההוא, קוק הרב אום לנ התייחס הוא. עזיאל
[ד- עזיאל מכמני בתוך נדפס הנאום לאוניברסיטה. ביחס ]שלו עיקר ולהלן אילן בר לאוניברסיטת הפינה אבן להנחת ברכה
: דבריו
אָמְּנָם אַחַת. בִכְּפִיפָה לִחְּיֹות יְּכֹולֹות אֵינָן ו לְּזֹו, זֹו צָרֹות הֵן וְּהָאּונִיבֶרְּסִיטָה שֶהַתֹורָה הַחֹושְּבִים אֵלֶה בִידֵי הִיא גְּדֹולָה ְּטָעּות בַתֹורָה גְּנּוזִים נִיבֶרְּסִיטָאִים הָאּו הַלִמּודִים בְּעֶצֶם, אֲבָל הַּדֶרְֶך. מִן שֶסָרּו הָאּונִיבֶרְּסִיטָאֹות אֹותָן לְּגַבֵי נֶאֶמְּרּו אֵלֶה ּדְּבָרִים
הֲלִיכֹותֶיה בְּכָל. . ָּומְּקֻפָלִים
וַהֲקָמַת לְּיָשְּנָּה הָעֲטָרָה ת הַחְּזָר לִהְּיֹות צְּרִיכָה שְּאִיפֹותֶיהָ שֶבְּרֹּאש וְּנִפְּלְּאֹותָיו, ד' בְּחֶסֶד הַמְּדִינָה תְּקּומַת אַחֲרֵי לְּכְָך, נֹוַסָף אֲנַחְּנּו יִשְּרָאֵלּומִשְּפָטֶיהָ. תֹורַת יְּסֹודֹות עַל מַעֲשִית, כַלְּכָלִיתּו וַחֲכָמָה, מַּדָע כָל יֹודְּעִים לִהְּיֹות צְּרִיכִים הָיּו אֲשֶר הַסַנְּהֶדְּרִין. שּורֹותָיו לְּכָל הָעָם וְּאַחְּדּות וְּהַרְּחָבָתָּה, הַמְּדִינָה לְּבִנְּיַן אָקָדֵמָאִים, מַּדָע לְּאַנְּשֵי. זְּקּוקִים
אֱמּונֵי שְּלֹומֵי כָל בְּפֹּעַלּובְּמַעֲשֶה, לְּהִשְּתַתֵף, יּוכְּלּו לְּמַעַן שָ״סּופֹוסְּקִים, סָם כְּר שֶמִלְּאּו אֵלֶה לְּכָל הַמַּדָע אֶת לְּצָרֵף אָנּו ֵצְּרִיכִים הַמּוצָקָה וְּאַחְּדּותָּה פְּרִיחָתָּה שִגְּשּוגָּה, הַמְּדִינָה, בְּהַנְּהָגַת. יִשְּרָאֵל
אלא בסיסי עידוד או לגיטימציה רק לא חשוב. ר עיק אותנו מלמדים לאקדמיה הרב של האוהד והיחס המפעימים הדברים כולה והאומה הסנהדרין של להקמתה הכרחי ככלי חכמים, לתלמידי האקדמיה של אידיאלית. ראיה
הרבנות תפקיד
השנים1921-1923 בין בן41 בהיותו, הרב שימש בלבד, עזיאל התפקיד ואחרי לפני שביוון. סלוניקי יהודי קהילת של כרבה
, הזה - אביב תל של הספרדי הראשי והרב באשי" ה״חכם עזיאל הרב היה ורבו- מורו את בתפקיד החליף הרב יפו. יעקב הרב
בשנת1936 לימים, מקומו. את למלא בבקשה אליו שפנה זצ״ל, מאיר הרב, עזיאל ה״ראשון בתפקיד גם מאיר הרב את יחליף
."לציון
עזיאל הרב מדברי נביא משרת להצעת בהסכמתו - [ה עזיאל מכמני בספר שהתפרסמה כפי ]הרבנות, להתמנות להצעה תשובה
בעיניו הרבני התפקיד תפיסת של מרגש אוטוביוגרפי תיאור שביוון. סלוניקי של: לרבה
הֶבְּּדֵל בְּלִי הַקָהָל, כָל עִם בְּאַהֲבָה קַשַרְּתִי וְּהִת נַפְּשִּיִים. . , כֹוחֹות הַרְּבֵה הִשְּקַעְּתִי עָלֶיהָ אֲשֶר מִמִשְּרָתִי, לְּהִנָתֵק מְּאֹוד לִי ְּקָשֶה
וְּעֵדָה. מִפְּלָגָה אֲחֵרֹות- בְּמִלִים אֹו כָזֹּאת, הַצָעָה לְּפָנַי מַצִיעַ שֶאֲדֹונִי אַחֲרֵי אּולָם הַשֵרּות וְּאֹותֹו הַתֹועֶלֶת אֹותָּה בְּאִישִּיּותִי מֹוצֵא שֶאֲדֹונִי אַחֲרֵי
הָרָא שּום חֶשְּבֹונֹותּומִבְּלִי שּום מִבְּלִי עֲדָתֹו, לִרְּצֹונֹוּורְּצֹון נִכְּנָע אֲנִי מִּיִשְּרָאֵל, גְּדֹולָה לְּעֵדָה ּוי. פִקְּפּוקִים
הָאֲצִילּותּוגְּאֹונּות אֹותָּה לִתְּחִּיָה לְּהָשִיב חַ אַצְּלִי אּולַי גְּדֹולָה, סְּפָרַּדִית עֵדָה בְּקֶרֶב לַעֲבֹּד אֲנִי רֹוצֶה יָדּועַ שֶבְּמּובָן לְּפִי נִכְּנָע, אֲנִי
אֹומֵר אֲנִי "אּולַי" נִרְּּדְּמָה. . אֲשֶר הַסְּפָרַּדִית. . הָרּוחַ כָל אֶת לְּהַקְּרִיב כְּדֵי הִנְּנִי חַי. עַמִי לְּמַעַן וְּחַי הָעָם, בֶן אֲנִי הִיא- הַפְּרָטִּיִים חַּיַי עַל שֶהַשְּקָפָתִי לְּפִי מַסְּכִים. אֲנִי זֹו מַבָט מִנְּקֻּדַת תִהְּיֶה וַעֲבֹודָתִי מְּצִיאּותִי אֲשֶר קֹום מ בְּכָל הִנְּנִי לָאָרֶץ. בָאָרֶץּובְּחּוץ וְּלַמָוֶת, לְּחַּיִים לָעָם, הִנְּנִי וְּהַצְּלָחָתֹו. לְּקִּדּומֹו נַפְּשִי ָכֹוחֹות
. נְּחּוצָהּומֹועִילָה
אֵינֶנ מִצִּדִי, ִ. . הָעֵדָה כְּבֹוד לְּפִי לִחְּיֹות רֹוצֶה אֲנִי וְּרַק לְּהִתְּעַשֵר, רֹוצֶה אֵינֶנִי שֶאֲנִי לְּפִי תְּנָאִים, שּום מַצִיעַ י בְּרֹּאשָּה. שֶאֶעֱמֹּד
לשאיפת יומרה נטולת ענווה הציבור, ורצון רבו לדעת מוחלטת כניעה לקהל, נפשי חיבור מתארות הללו, האותנטיות המילים
ובעיקר- התפקיד אידיאלית רבנית דמות של שלם תיאור אלא זה אין כולו. לעם גבול וללא תנאי ללא! הקרבה
הפסיקה דרך
עזיאל- הרב של [שו״ת] והתשובות השאלות מספר בקטעים נעסוק עזיאל. משפטי
השו״ת מהותיים בנושאים קצרים קונטרסים כולל והוא ציבוריות בסוגיות וגם ערוך השולחן חלקי בכל. עוסק
ענווה ומלאת קצרה ברורה, בצורה זאת עשה והוא הגלובוס רחבי מכל מחודשות לשאלות ענה. הרב
בפסיקה כיוונים. שונים בין לאזן ומבקש צדדים כמה בין מתלבט הרב שבהן תשובות הן נעסוק שבהן התשובות
אחרות- תשובות שיש כמובן, ועוד הנשים זכויות החליצה, הגיור, המבטא, סוגיית כגון יותר, ומפורסמות יותר, עיקריות
נעסוק לא. שבהן
שלו הפסיקה שיטת על מסביר הרב שבו א, עזיאל למשפטי ההקדמה מתוך הלימוד את: נפתח
וְּהַמַּדָע- הַּטֶכְּנִיקָה תַגְּלִּיֹות ים, הָעֲרָכ שִנּויֵי הַחַּיִים, ִ״תְּנָאֵי פִתְּרֹונָן שֶּדֹורְּשֹות חֲדָשֹות שְּאֵלֹותּובְּעָיֹות. מֹולִידִיםּדֹורּדֹור
בְּדִבְּרֵי מְּפֹּרָש נִזְּכַר שֶלֹּא ר כָלּדָב כְּלֹומַר, הַתֹורָה". מִן אָסּור "חָדָש וְּלֹומַר: אֵלֶה מִשְּאֵלֹות עֵינֵינּו אֶת לְּהַעֲלִים יְּכֹולִים, אָנּו ָאֵין
הָאָסּור בְּגֶדֶר הּוא הֲרֵי. קַדְּמֹונֵינּו, מִשִקּולּדַעְּתֵנּו הֶתֵר בֹו לְּהֹורֹות הָרְּשּות לָנּו שֶאֵין שֶכֵן, , ּומִכָל לְּפִיּדַעְּתֹו. בֹו יִנְּהֹּג אֶחָד שֶכָל עֲמּומֹותּוסְּתּומֹות כַהֲלָכֹות אֹותָן לְּהַשְּאִיר וְּלֹּא הַמְּפֹּרָש מִן סָתּום לְּלַמֵד בַהֲלָכֹות, לְּפַשְּפֵש חֹובָתֵנּו הִיא זֹו. . אֲבָל
תְּשּובֹותַי- ּובְּכָל עַד הָאֱמֶת, אֶת וְּלִמְּצֹּא לְּחַפֵש הָיְּתָה- כַּוָנָתִיּומְּגַמָתִי אֶלָא מִּדַעְּתִיּובְּהַכְּרָעָתִי. לְּהַחֲמִיר, אֹו לְּהָקֵל הִתְּכַּוַנְּתִי לֹּא
מַגַעַת בִינָתִי שֶּיַד. כַמָה הַגָנּוז הָאֹור מִמְּקֹור הַּיֹוצֵא זֶה, קָדֹוש מּואָרִים. ּובְּאֹור אָנּו שֹותִיםּובְּאֹורָם אָנּו שֶמֵימֵיהֶם הָרִאשֹונִים, רַבֹותֵינּו שֶל לְּאֹורָם הָלַכְּתִי
עֵינַי אֶת. תִי הַאִירֹו וְּהַנֶעֱלָם, רַבֹותֵינּו שֶל בְּמַאַמְּרֵיהֶם לָנּו הַמְּסּורָה עֲמֻקָה תְּפִלָה וְּשִפְּתֵיּדֹובְּבּו פְּרָטֶיהָ, לְּכָל שְּאֵלָה בְּכָל נִגַשְּתִי הָאֱמֶת, וְּיִרְּאַת קֹּדֶש בְּחֶרְּּדַת
שֶּיִתְּקַבֵל שֶאֹומֵרּדָבָר רָצֹון "יְּהִי."זַ״ל:
נעשה כשהכל הדין. והוראת אחריות לקבלת שלו הקריאה ואת אחרות פסיקה שיטות על הרב של הביקורת את, אים קור אנו דשמיא לסיעתא עמוקה תפילה ותוך הקדמונים הפוסקים. מכח
האמיתי ההידור
ישראל מארץ. האתרוגים במעמד לדון עובר הוא דבריו ובסיום המורכב האתרוג בכשרות דן הרב כד, [א] עזיאל משפטי בספר
רבו- דעת את מביא הוא בתחילה ארץ אתרוגי את להקדים שיש שסובר ברכה", "יש״א שו״ת מחבר אלישר, שאול יעקב הרב
אחרים פירות לפני המינים שבעת פירות את מקדימים שבהן ברכות מהלכות דעתו את מוכיח הוא הלכתית. מבחינה. ישראל
הדברים את דוחה עזיאל, הרב לכאורה בה. שגדלו הפירות שאר ובין הארץ נשתבחה שבהם המינים שבעת בין קשר שום, אין
חדש- נימוק מביא הוא אז, אבל מחו״ל. אתרוגים פני על הארץ לאתרוגי קדימות שאין לפסוק אמור הוא הלכתי- לא שחידש
: מדעתו
קְּדִימָה אֵיןּדִין הַהֲלָכָה שֶמִצַד פִי עַל אַף אּולָם יִשְּרָאֵל- אֶרֶץ יִשּוב הָאָרֶץּומַצֹות חִבַת מִשּום מָקֹום מִכָל יִשְּרָאֵל, אֶרֶץ לַפֵרֹות
בְּאֻכְּלְּסֶי הָאָרֶץ לְּיַשֵב בָּה הָעֲמֵלִים יְּדֵי לְּהַחְּזִיק כְּדֵי יִשְּרָאֵל, אֶרֶץ אֶתְּרֹוגֵי אַחֲרֵי לְּהַּדֵר מִצְּוָה. יִשְּרָאֵל
לְּאֻכְּלּוסֵי קְּלִיטָתָּה כֹּחַ עֵט מְּמ בָאָרֶץ, הַּיֹושְּבִים אֶחָיו יְּדֵי אֶת שֶמַרְּפֶה בָזֶה וְּאַרְּצֹו, לְּעַמֹו חֹוטֵא הּוא הֲרֵי חּו״ל אֶתְּרֹוגֵי הַמְּבַכֵר ַוְּכָל. דֵיהֶם י מֵעֲמַל אַדְּמָתָּה, ּולְּהִתְּפַרְּנֵס לְּהַחֲיֹות בָּה, לְּהִתְּיַשֵב הַמִצְּפִים ְּיִשְּרָאֵל
אֹומֵר- אֲנִי זֶה מִּטַעַם בִתְּבּואָתָּהּובַעֲשִּיָתָּה הָאָרֶץ תֹוצֶרֶת לְּבַכֵר הִיא חֹובָה וְּגַם. מִצְּוָה אַרְּצֹות וְּהִנְּחִילָנּו בְּמִצְֹּותָיו קּדְּשָנּו אִשֶר אֱֹלקֵינּו, ה' לִפְּנֵי וְּהֹודָאָה שִמְּחָה הִיא וְּשֶתַכְּלִיתָּה מִצְּוָה, הִיא עִקָרֹו שֶכָל בְּדָבָר שֶכֵן, ֲּומִכָל מִצְֹּות בְּקִּיּום יִשְּרָאֵל יְּדֵי עַל עֱבֶדֶת נ וְּשֶהִיא וְּלָנּו, לַאֲבֹותֵינּו ה' נָתְּנָה אֲשֶר הָאָרֶץ שֶל הָדָר בְּפֵרֹות אֶלָא ה' לִפְּנֵי שִמְּחָה וְּאֵין ֶקָדְּשֹו.
לְּתֹוכָּה בֹונֶיהָ בָנֶיהָ וְּכִנּוס הָאָרֶץ לְּבִנְּיַן. . זֹּר נַע בָאָרֶץ. ּובָזֶה ֲהַתְּלּויֹות
פסיקת בין ובחיבור המצווה טעם בדרשת ומציאותי, מעשי בנימוק הארץ, אתרוגי את להקדים הלכתית מכריע עזיאל הרב
המציאות לצרכי ההלכה
הציבורית החובה
חאלב בטירופלי, ברבנות ששימשו הספרדים חכמי, מעמיתיו רבים עם ממושך הלכתי ומתן משא ניהל עזיאל הרב
ישראל- בארץ וגם ואלכסנדריה ובירושלים. ביפו
לכך בהתאם שמירה. לצרכי ובעיקר שונים לצרכים שנועדו מיסים מתשלומי חכמים תלמידי פוטרת ההלכה שונות, , מסיבות
משפטי בספר היישוב. להנהגת מיסים תשלום מ בקהילות החכמים תלמידי את לפטור האם דורו מחכמי עזיאל הרב נשאל
לט- [ב] עזיאל פסיקה כיווני כמה בין ומשלב הלכתיות תשובות במספר ומתן משא מנהל הרב. מא
תִקּוןּדְּרָכִי כְּגֹון. . הַחַּיִים צָרְּכֵי שֶל "בְּכָלּדְּבָרִים שקשורים המיסים את לשלם חכמים תלמידי של החיוב על נשען הוא בֹות םּורְּחֹו
הוא- אבל צְּדָקָה". בְּקֻפַת חֶלְּקָם מְּנַת לָתֵת חַּיָבִים. . וְּכֵן. . מופלא- בחידוש לצרכי בדומה ויותר. יותר הדברים את מרחיב
כל כך, משום י". צִבּור אֹּפִי לָהֶם שֶּיֵש הָעִנְּיָנִים בְּכָל שֶּיְּטַפֵל צִבּורִי מֹוסָד ל״קִּיּום הנוגע בכל אותם לחייב אפשר אלו, ִציבור
החכמים תלמידי של המיסים תשלומי בחיוב נכלל היישוב של הציבורי לוועד. תשלום
ציבורי- אלא הלכתי לא בנימוק אותם לשכנע מבקש הוא אבל שלו, החידוש את יקבלו שלא כאלה שיש מבין עזיאל הרב
לחייב והרבנים, הדתיים המנהיגים של חובתם זו בעיניו, הציבור. שלום הציבור עם בעול הנשיאה למען כספית, עצמם: את
צִבּור עִנְּיְּנֵי בְּכָל הֲדָדִית, מִשְּמַעַת ב עַצְּמְּכֶם אֶת "חַּיְּבֹו לָהֶם. . לֹומַר הִיא וְּרָאשָיו הַּדֹור רַבָנֵי חֹובַת מְּחַּיֵב, הַּדִין שֶאֵין בְּמָקֹום ְּ״שֶגַם
מַצְּפּונָם בְּעַצְּמָםּוב שֶסֹובְּלִים כְּלֹומַר בָעֹולָם", שָלֹום מַרְּבִים חֲכָמִים "תַלְּמִידֵי זַ״ל: מַאֲמָרָם עֹּמֶק כַּוָנַת וְּזֶהּוְּ הַשָלֹום". . יְּסֹוד שֶזֶהּו לְּיִשְּרָאֵל בְּרָכָה מַחֲזִיק כְּלִי שֶהִיא הַשָלֹום ". לְּמַעַן
מכריע הוא אבל ורבותיו. הפוסקים בדברי ובדיוק השאלה בצדדי מאריך הוא בה. דנו שרבים הלכתית בשאלה דן עזיאל הרב המציאות ותיקון השלום בשם אישית בדוגמה החכמים תלמידי את ולחייב רחבות. בכתפיים
והקבלה המנהג
הדלקת למנהג התייחסותו את כג [ג] עזיאל משפטי מתוך נלמד החשמל. לשאלת גם עזיאל הרב נדרש לטכנולוגיה, בהתייחסו
בפולין1909 (נולד אסף דוד לרב שענה כפי שמן, בנר ולא חשמלי בנר נשמה נר החנוכה חג בערב חיפה בעיר צדק מורה.),
לִכְּבֹוד שֶהּוא הַכְּנֶסֶת בֵית הֶאָרַת שֶל מִצְּוָה "בִפְּעֻלַת מסייע שהוא משום י, מעש בטעם הנשמה נר הדלקת את מנמק הוא ראשית, בלימוד אלא למא בע הנר בהדלקת מעלה אין כן, אם הַסֵפֶר". שֶמִתֹוְך וְּתִפְּלָתָם בְּלִמּודָם הַצִבּור עֵינֵי הַכְּנֶסֶת, ּולְּהָאִיר בֵית
לאורו. שעושים
מאליה- כמעט ברורה המסקנה כן, אם טִנּוף בָהֶם וְּאֵין יֹותֵר מְּאִירִים שֶהֵם חַשְּמַל שֶל בְּנֵרֹות הַכְּנֶסֶת בֵית לְּהָאִיר שֶמּוטָב "וַּדַאי
שָרּוף שֶמֶן אֹו נֵפְּט שֶל רֵיחַ וְּלֹּא שֶמְּטַנְּפִיםּומַכְּתִימִים, שָעּוהָ נֵרֹות."שֶל
את אמנם מציין עזיאל הרב כדרכו- אבל המקובלים, הסבר ופשטנית- שכלית בדרך אותם מפרש הוא אָמְּרּו אָמְּנָם "וְּאִם
מַעְּל שֶל בְּנֵרֹות הֶאָרָה מֹוסִיפִים הַכְּנֶסֶת בֵית שֶמַדְּלִיקִים שֶהַנֵרֹות הַקַבָלָהּומָארִיּדְּרָזִין ָבַעֲלֵי ת הַמצוֹו מַעֲשֵה כְּכָל אֶלָא זֹּאת אֵין ה,
מַעְּלָה שֶל הַקֹּדֶש מֵאֹור עָלָיו שֶמֹושְּכֹות קְּדֻשָה, שֶל וְּהִתְּלַהֲבּות בְּאַהֲבָה אֹותָם עֹושֶה.". . שֶהָאָדָם
מזה שהמנהג משום זאת, בחשמל. ולא בנרות להדליק דווקא מסיק עזיאל הרב התשובה סיום לקראת מפתיע, באופן אבל
נרות דווקא להדליק הוא דורות ולכבודם ההורים מכיבוד כחלק הודלקו שהנרות להמחיש אפשר כך כך, משום שעוה. או. שמן
כבוד של כמעשה נעשה שהדבר ניכר לא נורות, הדלקת או חשמלית תאורה. במימון
המנהג של וכוחו הקבלה טעמי המעשיים, לנימוקים עזיאל הרב של יחסו את זו בשאלה לראות. ניתן
מוסדות תקצוב
אחת הישוב. של חייו בתחילת ציבוריות, בסוגיות למענה גם נדרש והוא הלכה בנושאי רק לא בתשובותיו עסק עזיאל הרב נציגי דתיים. שאינם חינוך מוסדות תקצוב לשאלת נוגעת והיא ט] כלליים [עניינים ד עוזיאל משפטי בכרך מופיעה מהן
את שאלו המוניציפליים, במוסדות המזרחי הפועל הסתדרות הרב- שאינם ספר בתי תקצוב בעד להצביע להם מותר האם
. דתיים
בשאלה- לעסוק ממנו המונע האישי כאבו את לחשוף שלא יכול לא הרב ראשית, בְּיִשּובֵנּו שֶּיֵש לָדַעַת רָצִיתִי וְּלֹּא פִלַלְּתִי "לֹּא
רַע שֶּיֹותֵר מָה אֹו לִשְּמָּה, ומָסֹורָה תֹורָה תַלְּמּוד מִתָכְּנִיתָם שֶּיָסִירּו חָפְּשִּיִים, לֹומַר יְך צָר וְּאֵין חִלֹונִּיִים, סֵפֶר בָתֵי יִשְּרְּאֵלִי ִהָאַרְּצִי
וְּהֶחָפֵץ הָרָצֹון נִי מִמ נָטְּלָה לְּבָבֶי, אֶת אֹותִיּופֹולַחַת מְּצַעֶרֶת שֶהִיא זֹו, שְּאֵלָה יִשְּרָאֵלּומָסֹורָתֹו. לְּתֹורַת כְּפִירָה בָהֶם ִשֶּיַכְּנִיסּו
בָּה."לְּהִּטָפֵל
המחאה- חובת את מזכיר הוא מההצבעה, השתמטות על לשאלה מעבר לִמְּחֹות וְּהַלְּאֹּם הַתֹורָה בְּמִצְּוַת אָנּו "מְּחֻּיָבִיםּומְּצֻּוִים
וְּלִדְּרֹּש לִילָדֵינּו. . , כְּפִירָה לִמּודֵי אֹו תֹורָה תַלְּמּוד הַזְּנָחַת נֶגֶד סְּפָרֵינּו בָתֵי בְּכָל חֹובָה לִמּוד בַתֹור תֹורָהּומִצְּוָה תַלְּמּוד."הַכְּנָסַת
המוסדות תקצוב בעד להצביע הדתיים לנציגים ומתיר עבירה עוברי בידי סיוע כאן שאין מכריע הוא מעשי, באופן אבל הציבורית בקופה חלקו את לקבל זכאי דתי שאינו הציבור שבה והצודקת, היחסית החלוקה עיקרון בשם זאת, . החילוניים.
אֶת לָהֶם נֹותְּנִים הִנְּנּו אֶלָא יָדָם, אֶת לְּחַזֵק חֵטְּא פְּעֻלַת כָל עֹושִים אָנּו אֵין צֹודֶקֶת, מִּדָה ב חֶלְּקָם לָהֶם לָתֵת מַצְּבִיעִים ְּ״כְּשֶאָנּו וְּדַעְּתָם כִרְּצֹונָם בֹו יַעֲשּו וְּהֵם צֹודֶקֶת בְּמִּדָה."חֶלְּקָם
המאפשרת המעשית ההוראה את גם בל א בעינה שעומדת ההלכתית החובה את הרב, של הרגשית מעורבותו את לראות ניתן
דתיים לשאינם דתיים בין הדדיים יחסים. לקיים
חדשות לאופנות היחס
האחרונה בתשובה מובאים הדברים בתקופתו. שהתפתחה חדשה לאופנה עזיאל הרב מתייחס הקצרות מתשובותיו באחת
השבירה החופה. בסוף החתן ידי על הכוס בשבירת ת ההתנהלו לגבי מוונציה רב של לשאלה עונה הרב [פט]. ה עזיאל משפטי של מאצ׳ואיסטי ומפגן צחוק של למעשה בימיו והפכה המקדש חורבן על לאבלות. שנועדה
לִרְּסִיסִים, סּומִשְּבָרֹו הַכֹו עַל בְּכֹוחַ שֶהֶחָתָןּדֹורֵס גְּבּורָה, שֶל וְּהִתְּהַּדְּרּות פֻלְּחָן לְּמִין זֶה יָפֶה מִנְּהָג נֶהֱפְַך "וְּעַתָה - הרב מתאר כך טֹוב "סִימָן וְּאֹומְּרִים: שְּחֹוק פִיהֶם מְּמַלְּאִים הַקְּרּואִים.""! וְּכָל
המעשית הנהגתו ומאידך (!) הכוס שבירת את לחלוטין לבטל שיש העקרונית, עמדתו סותרות. תחושות שתי מתאר הרב וכאן
- נוכח הוא שבהן בחתונות כך על מלהעיר. להימנע
מְּכֹּעֶרֶת בְּצּורָה מִלְּשַנֹותּדְּמּותֹו י לְּגַמְּר לְּבַּטְּלֹו הָיָה טָפֵלּומּוטָב מִנְּהָג הּוא הָעַכְּשָוִי צּורָתֹו שֶלְּפִי זֶה מִנְּהָג עַל שִיחִי מַר ֵ״וְּאַבִיעַ
מְּקַּיֵם שֶאֲנִי מִשּום מֹוחֶה שֶאֵינִי עַל מְּאֹּד אֲנִי מִצְּטַעֵר זֶה מִנְּהָג וְּרֹואֶה ת בַחֲתֻנֹו נִמְּצָא שֶאֲנִי מִקְּרֶה בְּכָל הֵימֶנּו. סֹולֶדֶת הַּיָפָה שֶנֶפֶש
נִשְּמָע שֶאֵינֹו לֹומַרּדָבָר שֶלֹּא מִצְּוָה."בְּעַצְּמִי:
תיעה מפ פרשנות מציע הוא בדבריו, המקורי. לאופיו המנהג את להחזיר השואל הרב את מעודד עזיאל הרב דבריו, בסוף
- ו "מִנְּהָג" שהמילים כך על הידוע לביטוי אותיות אותן עם הן:"גֵהִנֹּם"
שֶכָל אֹומֶרֶת: זֹּאת גֵהִנֹּם", אֹותִּיֹות הּוא שֶ״מִנְּהָג לִבְּרָכָה: זִכְּרֹונָם רַבֹותֵינּו אָמְּרּו זֶה כְּגֹון "וְּעַל צּורָתֹו מֵהַמִנְּהָג שֶמַפְּשִיטִים מָקֹום
גְּהִינּום לְּשַעֲרֵי."הַמִנְּהָג נֶהֱפְַך הַּטַעַם, וְּחַסְּרַת טְּפֵלָה לַהֲזָיָה שֶכֵן פֻלְּחָן, ּומִכָל אֹו לִסְּגֻלָה אֹותֹו וְּעֹושִים הַמְּקֹורִית תֹו ָכַּוָנ
זיאל ע הרב של מרתקת התייחסות בתוכה מקפלת אישות, בענייני סבוכות תשובות עם כרך שחותמת הזו הקצרה התשובה
הזמן ולהמצאות חדשות. לאופנות
המדינה מוסדות מצוות
לשלטון ביחסו התמורות את לראות ניתן בתשובותיו ישראל. בארץ וישראלי בריטי תורכי, שלטון של בתקופה חי עזיאל הרב
ישראלי. שלטון וב גויים של בשלטון כלא בבתי מזוזה חיוב על הרב דן בו [עז] ו עזיאל משפטי מתוך נלמד התקופות. בין
( אליעזרוב דב לרב נכתבה התשובה 1907-1997 המעצר מחנה לרב עזיאל הרב של עצתו פי על הבריטי המנדט בתקופת שמונה ) את שאל אליעזרוב הרב המעצר. במחנה השבתות בכל שהה ולכן היהודים העצירים של הדת לצרכי אחראי היה הרב בלטרון.
העצירים של הכליאה במתקני מזוזות להתקין האם עזיאל. הרב
בה גר לא שהאדם דירה מטונפת, שאינה כבוד" ב״דירת רק היא מזוזה של החובה שונים. מכיוונים בשאלה דן עזיאל הרב בבית האדם בישיבת לכאורה מתקיימים לא הללו התנאים קצר. בזמן ממנה עובר לא שהאדם קבע" "דירת וכן כרחו" "בעל
. המעצר
כאן הבריטיים. השלטונות של מעצר בבתי כשמדובר מסתעפת השאלה אבל במזוזה מחויב שאינו לגוי, ששייך בבית. מדובר
יהודים- הם האסירים אם גם שֶהָאָסִיר בִזְּמַן גַם הַבְּעָלִים הֵם הַשִלְּטֹונֹות, שֶהֵם הַבַיִת "הֹואִילּובַעַל מהמזוזה. פטורים הם
לְּהִתְּנַגֵד יָכֹול הָאָסִיר וְּאֵין שֶּיִרְּצּו. שָעָה בְּכָל אַחֵר, לְּמָקֹום אֲפִלּו אֹו אַחֵר, בְּחֶדֶר זֶה חֶדֶר לְּהַחֲלִיף יְּכֹולִים וְּהֵם בַמַאֲסָר. נִמְּצָא
- זֶה מַאֲסָרָם שֶבֵית הֲרֵי כְּנֶגְּּדָם, לִמְּחֹות וְּלֹּא לִרְּצֹונָם בֵיתּדִירָתָם וְּלֹּא שֶלָהֶם."אֵינֹו
הוא שם ישראל, מדינת על לדבר בא עוזיאל כשהרב הדבר שונה אָמְּנָם "שֶאִם מיוחד. בנימוק במזוזות, המעצר בתי את מחייב
ההלכתית- התשובה של חתימתה יותר ומעניינת מְּזּוזָה". לִקְּבֹּעַ חַּיֶבֶת עַצְּמָּה הַמְּדִינָה אֲבָל פְּטּורִים. . , הָאֲסִירִים "שֶגְּדֹולָה
יָמָיו יַאֲרִיכּו בָּה הִזְּהִיר שֶכָל מְּזּוזָה. . מִצְּוַת גַם זֶה שִלְּטֹונָּה, ּובִכְּלָל בִמְּקֹומֹות הַמְּזּוזָה שֶזְּכּות יִשְּרָאֵל, לִמְּדִינַת הַּדָבָר הּוא וְּכֵן
וְּלָנּו לַאֲבֹותֵינּו ה' הִנְּחִיל אֲשֶר הָאֲדָמָה עַל בְּמֶמְּשַלְּתָּה יָמֶיהָ מָאֳרֶכֶת שֶלָּה, הָאֲסּורִים."בְּבֵית
מיוחדת וראיה סגולה מלאת במסקנה ונחתמת הרב, של בחייו שלטוניות לתמורות המתייחסת רוכה א הלכתית תשובה זוהי המדינה של מהותה. על
שמים לשם מחלוקת
חמורות בסוגיות ז עזיאל משפטי שלם בכרך דן הוא למשל כך ההלכה, בעולם חשובות תמורות עם להתמודד נאלץ עזיאל הרב
- במחלוקת שנויים קידושין ומעמדי בעייתים גיטין עגונות, התרת העזר. אבן בדיני להתייחסותו וזכה לפתחו הגיע. הכל
(נד- תשובות במספר פרייס1990-1994 הרב של י ( הלכת לחיבור מתייחס הוא נו) נישואין להחשיב קרא שבו קנדה) טורנטו,
ותקפים- כשרים וקידושין כחופה הגויים אצל ערכאות "קידושי."מעין
- הרב לו כותב כך שֶל מִמַשָאּומַתָן הַּיֹוצֵאת הַמַסְּקָנָא בְּעֵינַי הָיְּתָה וְּקָשָהּומַחֲרִידָה עֵינַי. . לְּמַרְּאֵה וְּנִבְּהַל מַרְּעִיד עָמַדְּתִי זֶה, מּוזָר שָם בִרְּאֹותִי ". . מְּכִירָה הֶסְּכֵמֵי כְּכָל מְּשֻתָף בַיִת לָהֶם לִבְּנֹות וְּאִשָה אִיש הַסְּכָמַת שֶל גָמּור, חִלֹונִי לְּדָבָר בְּיִשְּרָאֵל הַנִשּואִין אֶת הָעֹושָה זֹּאת. הֲלָכָה
מֻסְּכֶמֶת שֻתָפּות ש". ל לַחֲנּות בֹו, שְּרּויָה הַקֹּדֶש שֶשְּכִינַת יִשְּרָאֵל, בֵית אֶת לַהֲפְֹּך בְּיִשְּרָאֵל כָזֹּאת תִהְּיֶה וְּלֹּא הַחִלֹונִּיֶים. ִוְּקִנְּיָן
נוסף ספר על לו מודה הוא התווכח. שאיתו עצמו פרייס לרב הרב של ההתייחסות את אחרת, בתשובה לראות מפליא אבל
שבוע- פרשת בענייני ממנו קיבל ש וְּהִתְּבַשַמְּתִי בָּה. לְּכַבְּדֵנִי שֶהֹואִיל מִפְּנִינִים הַּיְּקָרָה זֹּאת מִנְּחָתֹו עַל לֵב מִקֶרֶב מֹודֶה "וְּהִנַנִי פָרָשִּיֹות בְּסֵדֶר הַנֶחְּמָדִים מִּדְּרּושָיו
הַמַזְּהִירּומְּלַבֵב וְּסִגְּנֹונָם הַבְּהִירָה בְּהַרְּצָאָתָם צּופִים, מִנֹּפֶת מִזָהָבּומְּתּוקִים הֵם". . נֶחְּמָדִים שֶכֻלָם הַגָדֹול, הַתֹורָהּובְּשַבָת
- פרייס הרב של בכבודו פגע שאולי החריף סגנונו על מתנצל אף הוא בהמשך,
פֹוגְּעִים- בִּטּויָם אֹו אֵיזֶהּדְּבָרִים עֵטֵי מִפִי נִפְּלְּטּו אּולַי וְּאִם לַעֲנּיּותּדַעְּתִי. שֶנִרְּאֶה מָה וְּכָתַבְּתִי לְּהִתְּאַפֵק יָכֹּלְּתִי לֹּא ִ״לָכֵן אֲנִי
". . ינַי בְּע מְּאֹּד יָקָר בְּיִשְּרָאֵל רַב כָל שֶל כְּבֹודֹו אֶלָא לְּכְָך כִּוַנְּתִי לֹּא לִי, יַאֲמִין אֲבָל עֲלֵיהֶם. ֵמִצְּטַעֵר
משמעותית עליו חולק שהוא בעת בה עמיתו, שכתב ספר ולשבח חריפה כתיבה על להתנצל יודע נפש באצילות עזיאל, הרב הדדי ובכבוד שמים לשם שכולה מחלוקת אחר. בספר שכתב. בדברים
בעברה הבאה מצווה
רב שאלת לו ח עזיאל משפטי בתוך מובאת למשל כך חדשה. במציאות משקל כבדות הכרעות בפני לעתים עמד עזיאל הרב
בברזיל ז׳נרו דה בריו הספרדים בקהילת. המשמש
נהג ידי על בשבת יגיע שהרב ביקשה הקהילה השבת. מתפילות נעדר ולכן מהקהילה מרוחק במקום לגור נאלץ המקומי הרב
כל המקומי. הרב של לדעתו בניגוד דברים שדרש רפורמי רב הגיע היה, לא הרב שבו במקרה אותו. שיסיע גוי הרב של פסיקה
דרמטית השפעה עם תוצאות תגרור. עזיאל
הרב- תפקיד יסוד את מתאר עזיאל הרב בִשְּבִיל הַתְּפִלָה. . בִשְּעֹות הַכְּנֶסֶת בְּבֵית תֹורָתֹו כְּבֹוד מַעֲלַת בִקּורֵי אֶת מְּאֹּד מַעֲרִיְך "אֲנִי
מַעֲרִיְך אֲנִי זֹּאת, לְּעֻמַת הַכְּנֶסֶת. לְּבֵית הַנְּעּורִים הַּיְּלָדִיםּובְּנֵי הַצִבּורּובְּיֹותֵר רַגְּלַי שִיכַת מ מִשּום שֶבָהֶם. ּובְּיֹותֵר תֹורָה ְּהַרְּבָצַת תַפְּקִידֹו זֶהּו כֵן, . . , פִי עַל וְּאַף שַבָת. בְּכָל מִבֵיתֹו נֹודֵד לִהְּיֹות הָרַב, שֶל הַמְּרֻבִים הַקְּשָיִים אֶת הָרַב שֶל בְּיֹום הַצִבּור עֶבֶד לִהְּיֹות
שְּכָרֹו גַם וְּזֶהּו טֹובִים, וְּיָמִים בְּשַבָתֹות וְּגַם.". ּובַלַיְּלָה,
פעולתו את להשפיע יוכל הרב שבו מעשי רעיון מציע אבל דרך. בשום בשבת, הכנסת לבית מביתו לנסוע לרב מתיר לא הוא
בהשתתפותו בקהילה מצווה הבר אירועי כל את יקיימו זו ובשבת. הקהילה ב שלמה שבת ישהה הרב בחודש, פעם בקהילה. המרוחקת בקהילתו שהותו עבור שבת לחלל יצטרך לא הוא כך כולה. משפחתו עם או לבדו הקהילה, בבתי אורח יהיה. הרב
את לאפיין יכים ממש הפשוט האיסור מלבד הרחבה התמונה את לראות והיכולת הרב של ייעודו הבנת צרכים, בין איזון
עזיאל הרב של ההלכתית תשובתו
הפסיקה דרכי
עזיאל- הרב של ותשובות השאלות בספר לימודנו סיום את - כרכיו תשעת על עזיאל" "משפטי התשובות כתיבת בזמן תחושותיו את מתאר הרב בהם ט עזיאל משפטי מספר קטעים בלימוד. נציין
א משפט: חושן מתוך בתשובה איחור על התנצלות הנה בִדְּבַר שֹואֲלַיּדָבָר. לְּהָשִיב תְּכּופֹות וְּה הָרַבֹות טִרְּדֹותַי מִפְּנֵי לְּכְָך, הָיִיתִי שֶמֻכְּרָח אֶלָא הַּיֹום. עַד תְּשּובָתִי אִחּור עַל מְּאֹּד ַ״בֹּשְּתִי
יְּאַחֵר. ל ב בְּגֶדֶר בָהֶן וְּיֵש גֶרְּמָן שֶהַזְּמַן ַהֲלָכָה, ּובִשְּאֵלֹות לְּפָנֵינּו מַעֲמִידָה וְּהִיא הַגָדֹול, לְּאָשְּרֵנּו בָּה חַּיִים שֶאָנּו הַגְּדֹולָה הַשָעָה טִרְּדֹות גַם לָזֶה, נֹוסָף וְּאַחְּרָאִים רַבִים תַפְּקִידִים יֹום, , יֹום
הַּיֹום עַד תְּשּובָתִי לְּאִחּור הַסִבָה הָי". . תָה זֹּאת הֶרֶף. בְּלִי מַחְּשְּבֹותֵינּוּוזְּמַנֵנּו אֶת ְּשֶמַעֲסִיקִים
ג כלליים נושאים סימן בסיום הפסיקה תיאור והנה אִם הַשְּאֵלָה. בְּדִבְּרֵי מְּעַּיֵן אֲנִי סְּקְּנֹותַי מ וְּאַחֲרֵי הַשָגָתִי, לְּפִי בָּה מְּעַּיֵן אֲנִי לִפְּנֵי: שֶעֹומֶדֶת שְּאֵלָה בְּכָל הּואּדַרְּכִי זֶה כְּלָל, ַבְּדֶרְֶך
הֶעָרֹות מִבִלְּתִי אֶתּדְּבָרַי, אֲנִי מְּקַּיֵם חָדָש, בָהֶםּדָבָר מָצָאתִי וְּאִם בָרַי. אֶתּד אֲנִי מְּבַּטֵל הַשֹואֵל, לְּדִבְּרֵי מַתְּאִימִים שֶּדְּבָרַי ְּמָצָאתִי גְּלּויֹות סְּתִירֹות מֹוצֵא שֶאֲנִי בְּמָקֹום לֹּא אִם הַתְּקָפֹות, . אֹו
ימים- באותם עזיאל הרב על שעבר מה על הרבה מכאן למדים אנו תשובותיו על ספק ללא והשפיע וחיצונית, פנימית מבחינה
ההלכתיות
בטבעו תורני האדם
הרמב״ם דברי בסיס על והאנושות. הישראלית האומה לאופי מתייחס הרב א, פרק ג שער א עזיאל הגיוני ההגותי בספרו הם בעיקר הכופרים בתורה. להאמין נוטה גם שהאדם מוסיף עזיאל הרב [=מדיני], חברתי אדם להיות בטבעו נוטה שהאדם
הפקר בחיי שבחרו או לעצמם המשקרים. אנשים
הַשִכּון וְּהַמְּנּוחָה, הָעֲבֹודָה ימָה, וְּהַנְּש הַתְּזּונָה, לְּתֹורַת זָקּוק הָאָדָם כִי בְּטֶבַע, . . , תֹורָנִי גַם אֶלָא בְּטֶבַע, מְּדִינִי רַק אֵינֹו ִ״הָאָדָם
. חָה הַמִשְּפ וְּחַּיֵי הַהֹולָדָה ָוְּהַלְּבָשָה, שֶמֵהֶם קְּדֻשָה שֶל לַתֹורָה קּוק ז וְּהָאָדָם הַחֶבְּרָה. חַּיֵי עִם מִתְּאַחֶדֶת שֶהִיא מִשְּפָחָה חַּיֵי לִחְּיֹות הָאִינְּּדְּבִידּואָלִי הָאָדָם מִּטֶבַע ָכִי
הַגּוף עִם בַחֲבּורָה נִשְּמָתֹוּומִתְּקַּיֶמֶת. נְּזֹונִית
חַּיִים נִשְּמַת ". בֹו נָפַח אֲשֶר יֹוצְּרֹו אֶת לְּהִתְּקַּדֵשּולְּהַכִיר נִשְּמָתֹו, זִיק לְּגַמְּרֵי כָבָה לֹּא עֹוד כָל אֵלָיו, נִכְּסָף אָדָם שֶכָל וְּזֶהּוּדָבָר
ממנו רוצה האל מה לבקש אותו מביאה ונשמה, מגוף מורכב שהאדם. העובדה
הסובבת ולחברה לגוף למשפחה, הראוי יחסה מה להבין כדי והדתות האלוהות אחר לחפש לרגע חדלה לא האנושות לכן,
. אותו
המצוות תכלית
הראשונים גדולי מכל הסברים שם מציג הרב בחיים. והיעוד המצוות בתכלית רבות עוסק עזיאל הרב ב, עזיאל הגיוני, בספר
- הפילוסופים בדברי דן הוא המאמרים באחד מסכם הוא כך האדם. הטוב: במעשי תכלית על העולם, ומאומות היהודים
כְּמֹו הֵם, הַסֹופִּיֹות וְּהַתַכְּלִּיֹות נִים הַנְּכֹו הַּטְּעָמִים אֲבָל הַסֹופִי. הַתַכְּלִית אֵינָם הַמִצְֹּות בְּטַעֲמֵי הָרַמְּבָ״ם שֶנִמּוקִי לְּמֵדִין "נִמְּצֵינּו
וְּאֶת הָאָדָם אֶת וְּכִעּורָּה, ּולְּהַכְּשִיר מִּטֻמְּאָתָּה הַנֶפֶש אֶת לְּזַכְֵך מְּכַּוְּנֹות בִכְּלָלָןּובְּפִרְּטָן, צְֹּות הַמ שֶכָל וְּהָרַמְּבָ״ם, הרס״ג ִשֶאָמְּרּו בָאָרֶץ הַקֹּדֶש שְּכִינַת ". הַשְּרָאַת ל מֶרְּכְּבָה בִהְּיֹותֹו אֵלָיו לְּהִתְּקָרֵב בַהֲגַנָתֹו, לִזְּכֹות בְּהַשְּגָחָתֹו, לְּהִּדָבֵק אֱמֶת, אֱֹלקִי אֶת לָדַעַת ָהָעָם
הפילוסופיים בספרי שישנם המצוות לעשיית הסיבות כל את שירית ובשפה ציורית בלשון ספורות, במילים כאן מסכם הרב ספרי לשלל המלאה התמונה את לראות עליו ומקל המודרני לקורא נאה בעברית הדברים את מנגיש הוא והמקובלים.
המצוות טעמי. ום בתח המחשבה
וחסד תורה
שהציבור לאחר המסכת בענייני לדרוש נהג עזיאל הרב העומר. ספירת ימי בשבתות אבות מסכת את לקרוא נהגו ספרד בני
עזיאל- דרשות בספר פטירתו לאחר לאור יצאו לעצמו, יד כתב ב שנכתבו דרשותיו הכנסת. בבית אותה קרא אבות. מסכת
אלו מדרשותיו אחד רעיון. נביא מה ביתך". בני עניים "ויהיו גם אך לחכמים" ועד בית ביתך "יהי מגוונות: בהוראות בביתנו להתנהל אותנו מחנכים התנאים
חכמים בתלמידי הבית את למלא העיקרית- ההוראה כן, אם בעניים? או
אחר- סמלי "בית" על דיבר אחד כל כי הסביר עזיאל הרב
וְּהֵם וְּאֹושְּרֹו הַצְּלָחָתֹו סִבַת שֶהֵם בְּעֹולָמֹו לָאָדָם לֹו יֵש בָתִים:"שְּנֵי וְּנִצְּחִּיּותֹו. . אָשְּרֹו ל בַחַּיִים פְּעֻלֹותָיו קֹובֵעַּומַתְּוֶה וְּנִשְּמָתֹוּובֹו צּורָתֹו אֶת הָאָדָם שֹואֵב שֶמִמֶנּו הַּיִחּוס בֵית ְּא.
שֶל מַּטָעֹו קִנְּיָנָיוּורְּכּושּוּומְּקֹום כָל אֶת הָאָדָם אֹוצַר שֶבֹו הָאֹוצָר מַחֲסֶהּומִסְּתֹורּובֵית בֵית שֶהּוא הָאָדָם שֶל הַשֵנִי הַבַיִת. . ב.
". הָאָדָם
תורתם על מיוסד להיות צריך זה בית ושורשו. מאבותיו שלו ההשראה מקור האדם, של הרוחני הבית על דיבר הראשון התנא
שלו האוצר ומקום הפרטי. בצרו מ האדם, של הגשמי הבית על דיבר השני התנא לעומתו, והליכותיהם. החכמים תלמידי של
משענת בו וימצאו מנכסיו שיהנו העניים, של נחלתם להיות צריך זה. בית
הרב של לקחו לשומעי עממית בדרשה חז״ל בלשון מיוחד בעיון שמשתקף וחסד, תורה של מופלא שילוב לנו. הרי
הצוואה
בה ששזור הלאומי אבל האישי ובסגנון בה שמוטמעים בעקרונות שלה, המיוחד בניסוח דופן יוצאת עזיאל הרב של. צוואתו
להם והערכים התורה שמירת על ומבקש פגע אם ומתנצל הטובה על מודה חייו, את סוקר הרב המילים את נלמד חינך.
הרשמי- מכתביו נייר על כתובות שהיו הרב, של דבריו את החותמות אֱהָבּו וְּהַשָלֹום.""וְּהָאֱמֶת
אֱהָבּו וְּהַשָלֹום וְּהָאֱמֶת הַמְּדִינָה, הָעָםּושְּלֹום שְּלֹום אֵת מִשְּמָר מִכָל. שִמְּרּו בְּעַצְּמֹותָיו יַעֲקֹּבּוכְּרָקָב לְּבֵית כְּעָש שֶהֵם מְּסֻכָנִים, הַּיֹותֵר הָאֹויְּבִים הֵם וְּהַפֵרּוד הַמַחֲֹלקֶת. כִי הֵם ת, וְּהָאַחְּדּו הַשָלֹום ּולְּהֵפְֶך,
בֵית- שֶל הַמַמְּלַכְּתִי לְּקִיּומֹו הַנֶצַח יְּסֹודֹות וְּהֵם תָמִיד, עֲלֵיהֶם נָכֹון יִשְּרָאֵל שֶבֵית הָעַמּודִים, הֵם הֵם לָנֶצַח, יִמֹוט שֶלֹּא יִשְּרָאֵל
יִשְּרָאֵל. עַם שֶל וְּהַגְּבּורָה הָעֹּז הַשֶפַע, ּוזְּרֹועֹות הַבְּרָכָהּומְּקֹורֹות צִנֹורֹות חֶנֶק בְּטַבַעַת אֹותָנּו הַמַקִיפִים. הֶרֶס ה כֹּחֹות כָל מִפְּנֵיכֶם וְּתֶהְּּדְּפּו בְּעֹּזּוגְּבּורָה תִתְּחַזְּקּו לְּמַעַן אֵלֶה עַמּודִים שְּנֵי וְּהַחֲזִיקּו ַשִמְּרּו
פְּנֵי מֵעַל וְּתֹורָתֹו יִשְּרָאֵל שֵם וְּלִמְּחֹות לְּהַשְּמִידֵנּו. הָאֲדָמָה מַחֲנֵנּו וְּהָיָה בְּתֹוכֵנּו, וְּהָאַחְּדּות לֹום הַש גֹורְּמֵי כָל בִמְּקֹומָם וְּהַעֲמִידּו מִמַחֲנֵנּו, ּומִמְּדִינָתֵנּו, וְּהַמַחֲֹלקֶת הַפֵרּוד גֹורְּמֵי כָל ָהָסִירּו
שֶלֹּא בְּצּורָה כְּחֹומָה מְּבֻצָרּומְּלֻכָד. טָהֹורּומְּקֻּדָש, הֹורֵסּומִתְּנַקֵם כֹּחַ כָל עָלֶיהָ. תִשְּלֹוט
היום- בפינתנו האחרון, בחודש הודעה לכל שבניגוד כמדומני, מיותרת מילה. . כל
***נה הש ראש ***ענייני השנה ראש
ההערות את להוציא להשתדל שיש בצוואתו כתב עזיאל הרב כתבי בהוצאת שעסק אליעזר" ה״ציץ בעל וולדינברג, רב ה ידו בכתב וההערות עזיאל הרב של המקורי הש״ס את זייתוני אלי מר רכש לימים שלו. בש״ס עזיאל הרב שכתב והחידושים
השנה ראש למסכת מחידושיו אחת הערה. למד נ התלמוד. על עזיאל חידושי מיוחד- בספר הודפסו הרב של
הביטוי של המשמעות מה ברור לא כאשר לשנים" השנה ראש בתשרי "באחד אומרת: השנה ראש במסכת הראשונה המשנה באי כל השנה, "בראש כך: אומרת הבאה, המשנה במקביל, בו. שמתרחש אירוע של בסוג או תאריך בציון מדובר האם הזה.
הזה האירוע בתיאור המשנה דברי משמעות מה ברור לא כאן, וגם מרון". כבני. ניו לפ עוברין העולם
המשנה בזו. זו השאלות שתי את המיישב מעניין, הסבר מציע עזיאל הרב השניי ה לה שקדמה הראשונה, למשנה הסבר. היא
מה את שיקבע כיום נקבע יך תאר שאותו הסיבה זאת אחד. אחד הקב״ה, לפני עוברים האדם בני שבו היום הוא בתשרי אחד
השנה- במהלך שיתרחש מפגש אלא החורף, עונת לפני שחל המים על בדין כמו בעלמא דין יום כאן אין לשנים". השנה "ראש
השנה של מהותה את שקובע לבורא האדם. בין
היום הוא השנה ראש יום כיצד ההמחשה למעשה הוא הבורא, מול השנה בראש האדם של המעבר תיאור יקרה מה המכריע
כולן השנים בכל עצמו, האדם בחיי
הרמב״ם במשנת תשובה
של ברשותה שנמצאו הרב של הפרטי מהרמב״ם שהועתקו הרמב״ם, על בהערותיו והפעם עזיאל הרב בחידושי בעיון נמשיך
נכדתו- ויינגרטן. שושנה
שלה בנייה ללא ושריפתה תושביה הריגת הוא העיר של דינה זרה, עבודה לעבוד החליטו תושביה שרוב עיר היא דחת הני עיר תלמידי לה שולחים הדין בית העיר של דינה את שפוסקים שלפני כותב ו) ד הגויים וחוקות זרה (עבודה הרמב״ם מחדש.
חורב. נה את ולמנוע בתשובה העיר את להחזיר שינסו כדי חכמים
הרמב״ם- על מקשה הראב״ד הזה שבשלב מצאנו לא שיענש? . בו והתרו מעשה שעשה לאחר חוטא בתשובה להחזיר יועיל מה
- דינו גזר את ולמנוע להתחרט יכול. . אדם
עזיאל- הרב מתרץ להחרים מצווה התורה שבה בעיר שונה. המציאות כאן אבל רגיל, חוטא של במקרה נכונים הראב״ד דברי
את בתשובה העיר בני יחזרו אם וגם התשובה בגדרי מקלים אנחנו כזו, במציאות תקנה. וחסר אכזרי יהיה הדין גזר רכושה, כל
האחרון- ברגע תתקבל. תשובתם
בתשובה חזרו תושביה אבל נגזר שדינה אחרת עיר לגבי מחודשת בראיה אותנו מעמיד והוא בפשוטו נפלא הרב, של חידושו
האחרון- ברגע. . נינוה
השנה אש ר
זה שחג הסיבה על אחרת. מסיבה או ודש הח בקידוש ספק משום ולא יומיים, במשך חל השנה שראש הוא המפורסמות מן והמועד השבת בספר שלוקטו דבריו הם וכך מרתק. הסבר לכך מציע עזיאל הרב אולם רבים, כתבו יומיים: נמשך
וְּלֵילֹותֵיהֶם יָמִים שְּנֵי שֶל אָרְֹּך יֹום שֶהּוא בְּזֶה הַחַגִים מִכָל יֹותֵר מִצְּטַּיֵן הַשָנָה. רֹּאש
כְָך וְּכָל בְּקִרְּבֹו מְּסַמֵלּומְּאַחֵד שֶהּוא לְּפִי לָמָה? וְּהַנֹורָא הַגָדֹול הַּיֹום הָאַחֲרֹון וְּהַּיֹום רִאשֹון לְּיֹום זִכָרֹון שֶל הַקָדּום הֶעָבָר, אֶת
אֲבֹותָם אֶל וְּהַבָנִים וְּהַבָנִים הָאָבֹות אֶת. שֶמְּאַחֵד
שֶבֵינֵיהֶם וְּהָאָרְֹּך הַגָדֹול הַמֶרְּחָק ל, מְּרֹות הָאֵלֶה, הַקְּצָוֹות ַּושְּתֵי אֶחָד אָרְֹּך יֹום אֶלָא אֵינָם הָעֶלְּיֹונָה הַהַשְּגָחָה סֹוד מִתְּרַקֶמֶת שֶבֹו אַחֲרִית מֵרֵאשִית וְּקֹורֵא מֵרֹּאש הַּדֹורֹות. קֹורֵא
האחרון וביום הבריאה של הראשון ביום להחזיק ד. העתי כל עם העבר כל את לחבר קצוות- בשתי לאחוז מבקש השנה ראש לבנים ועד הנודד מאב צדקנו, משיח ועד אבינו אברהם ימי מאז היא השופר תקיעת גם ליומיים. זקוק הוא לכן הגאולה, של
הביתה. השבים
*** אלול חודש ***פרשיות
אישיות
הוא הישראלית, והחקיקה המשפט מערכת עוצבה בהן בתקופות התורה. ודין העברי המשפט בתחום רבות עסק עזיאל הרב
ויהודית תורנית מבט מנקודת חותם להטביע. ביקש
כאשר הלכתי, ספר זהו פטירתו. לאחר שיצא והמשפט" "השופט לספרו ההקדמה מתוך קטע נלמד שופטים, פרשת לרגל
האידיאלי השופט של בדמותו עוסקת המחשבתית: ההקדמה
וְּהַשֹופֵט- הַמִשְּפָט יֹוצֶרֶת כְּלָלָּה, ב הַמִשִפָט תֹורַת נִפְּסָק. נִפְּרָדּובִלְּתִי בִלְּתִי בְּקֶשֶר בְּרֵעֵהּו, אִיש אֲחּוזִיםּוקְּשּורִים נֹושְּאִים שְּנֵי ְּהֵם
זֹו- פָט מִש מִתֹורַת וְּנִשְּמָתֹו בְּרּוחֹו הֲסָפּוג וְּהַשֹופֵט שֶלֹו. הָאֱמֶת וְּקִנְּאַת הַצֶדֶק רֶגֶש הַשֹופֵט, נֶפֶש ְּאֶת מְּקַּדְּשֹוּומַרְּחִיבֹוּומְּפַתְּחֹו
וְּהַמְּדִינִּיִים הַחַבְּרּותִּיִים. . צִבּורִּיִים, ה הַכַלְּכָלִּיִים, הַחַּיִים בֵין מַהֲלָכִים לֹו ַוְּנֹותֵן אֵין לְּעַצְּמָּה, כְּשֶהִיא זֹו תֹורָה ם אּול בֹו. תָלּוי וְּהַצְּלָחָתֹו הַפְּרָחָתֹו וְּקִּיּומֹו, הָעָם שְּלֹום שֶכָל הַתָוְֶך עַמּוד הּוא הַמִשְּפָט. . ָתֹורַת
וְּנִגְּלֵית הַמֹוחֲשִית וְּהַבְּהִירָה, הַחַּיָה הַתְּמּונָה שֶהִיא הַשֹופֵט. שֶל בְּאִישִּיּותֹו הִתְּלַבְּשָה טֶרֶם בְּחַּיִיםָ, נִכֶרֶת הַשְּפָעָתָּה. . לְּעֵינֵינּו
הַבֹועֶרֶת וְּלִתְּעּודָתָּה. . ּובְּקִנְּאָתָם רּוחָּה ל נֶאֱמָנִים שֹופְּטִים לָנּוּדֹורּדֹור יָצְּרָה וְּהַצַּדִיקִים, הַּיְּשָרִים בְּמִשְּפָטֶיהָ יִשְּרָאֵל, ְּתֹורַת ". תֹו אֹו הַמְּעִיקִים וְּהַתַרְּמִית הַשֶקֶר עַרְּפִלַי מִתֹוְך אֱמֶת, מִשְּפַט לָאֹור הֹוצִיאּו אֱמֶת, וְּדִין צֶדֶק לְּמִשְּפַט
יהן- בלעד שכן השופט, של האופי לתכונות מתייחסת התורה מדוע למעשה מסביר זה קטע המשפט תורת את לבטא יכולת אין
המדינה הקמת ובמהלך טרום התורה משפט ממייסדי לאחד הפך כאשר אלו, מעין לתכונות עזיאל הרב זכה ניכרת. . בצורה
ליתום והיחס חינוך
בגיל13 התחתן עזיאל הרב - מאביו והתייתם עזיאל- רפאל יוסף הרב בן14 כשהיה עול את צמו ע על לקחת נאלץ הוא בלבד. הוא רבות. עליו השפיעה צעיר כיתום שלו שהחוויה הנמנע מן לא רבותיו. עם ההלכה ופסיקת העיוני הלימוד לצד הפרנסה,
בהלכה והאלמנה היתום בדיני רבות ועסק שנים, באותן כבר ליתומים חינוך בית. ייסד
עזיאל[א] שערי חיבורו מהקדמת נביא שנקרא ומורה" סורר "בן לפרשיית מיוחד ביאור בהלכה, האַפֹוטְּרֹופְּסּות בדיני העוסק,
תצא. "כי "בפרשת להרוג להורים מאפשרת היא לכן, ילדיהם. על מוחלטת ובעלות זכות להורים מעניקה הנכרית, ההשקפה
לחינוכם או להם לדאוג חובה כל. בלי מ זאת, מוחלטת. בצורה לעבדים אותם למכור או קטנים בעודם החלשים בניהם את
בהם לחבול אותם, להרוג להם אסור ילדיהם, על בעלים אינם האבות הזו. לפטריארכליות מתנגד התורה משפט זאת, לעומת אותו לנהל הסמכות את מעניקה והיא היתום, של ובפרט הילד, של לכבודו דואגת ישראל תורת ממונם. או גופם על לשלוט או
לבית רק הביולוגים להורים מיוחדת חובה נמשכת ומכוחו בעצמו, הקב״ה ושליח כולה האומה שליח הוא הדין בית. הדין.
" וְּיִרְּאַת רֶץ א בְּמִצְֹּותּובְּדֶרְֶך וְּחִנֶּוכָם וְּהַשְּכָלָתָם, חָכְּמָתָם וְּנַפְּשָם, בְּגּופָם אַחֲרֵיהֶם: בְּנֵיהֶם תַקָנַת עַל לִדְּאֹּג הַחֹובָה מֻּטֶלֶת עֲלֵיהֶם
שֶל וַאֲבֹותֵיהֶם הָעָם אֲבֹות הֵם ש בֵיתּדִין וְּהַדְּרָכַת פִקּוחַ תַחַת וְּהַכֹּל הַתֹורָה. שֶל מִצְּוֹותֶיהָ הַתֹורָהּובַקִּיּום בַלִמּוד ֶשָמַיִם,
יְּתֹומִים" חובות בעיקר אלא זכויות רק לאבא אין מעתה, . ! .
נֶחֱשָבִים הַקְּרֹובִים יֶתֶר כָל וְּלֹּא הַהֹורִים "שֶלֹּא הדין: בית בידי דווקא אלא הוריו בידי נענש לא ומורה סורר בן לכן,
הַמִשְּפָט פִי עַל מִיתָה לְּעֹּנֶש, יִים רְּאּו ם שֶהַבָנִי בְּמִקְּרֶה שֶהֲרֵי בִרְּכּושָם. וְּלֹּא וְּנַפְּשָם בְּגּופָם לֹּא יַלְּדֵיהֶם, שֶל הַּטִבְּעִי לָאַפֹוטְּרֹופְּסִים בֵן בְּדִין נֶאֱמַר וְּכֵן וְּשֹופְּטָיו. ם הָע נִבְּחֲרֵי שֶהֵם הַּדַּיָנִים לְּמִשְּפַט אֹותָם מֹוסְּרִים אֶלָא בָהֶם, לִפְּגֹּעַ בְּעַצְּמָם רַשָאִים הַהֹורִים ָאֵין
." יט כא מְּקֹּמֹו)(דברים שַעַר וְּאֶל עִירֹו זִקְּנֵי אֶל אֹּתֹו וְּהֹוצִיאּו "מֹו וְּא אָבִיו בֹו "וְּתָפְּשּו ִסֹורֵרּומֹורֶה:
כאבי פעם לא ששימש בעצמו כיתום עזיאל הרב פועל ומכוחה הנס, על מעלה שהתורה חינוכית תפישתית מהפכה כאן יש
והמשפטיים החינוכיים בתפקידיו. היתומים
התורה כוונת
תבוא פרשת""כי לרגל מספריו בכמה עזיאל, הרב אצל מיוחדת להתייחסות שזכה בו המופיעים הפסוקים באחד. עיין נ,
לעמו האל בין הדדית פעולה שמתארת ומיוחדת יחידאית לשון הַּיֹום. .", הֶאֱמִירְָּך וַה' הַּיֹום. . הֶאֱמַרְּתָ ה' "אֶת אומרת: . התורה
הפירושים "הֶאֱמִיר". הפועל משמעות מה לפענח שניסו הרבים הפרשנים את סוקר הרב כח פרק ג שער א, עזיאל הגיוני בספרו אמירה של לפעולה ועד ורוממות כבוד של ממשמעות. נעים
התורה- מצוות כוונת מהי הרב לומד מכולם, ש וְּהַנֶפ הַגּוף בִקְּדֻשַת יַחַד הָעָם כָל וְּאֶת מִּיִשְּרָאֵל וְּאִשָה אִיש כָל אֶת ֶ״לְּקַּדֵש
יִשְּרָאֵל."ּוקְּדֹושֹו אֹור שֶל בִקְּדֻשָתֹו לְּהִתְּקַּדֵש כְּדֵי עֲלִילֹותָיוּוצְּעָדָיו, בְּכָל בְּמַחֲשָבָה, ּדִבּורּומַעֲשֶה,
- ביותר רחבה בצורה הלאומי בהקשר הפסוק את מסביר הרב ג פרק כה שער ב עזיאל הגיוני אחר בספר יִשְּרָאֵל אַתָה "אַף
וְּתִהְּיֶה לְָּך, תִסְּפֹּג הַכֹּל אֶת וְּהַשְּכָלָה. מָה בְּקִד בְּחָכְּמָהּותְּבּונָה, בְּמַעֲשִיםּופְּעֻלֹות, בַחֲרִיצּות עֶלְּיֹון, בְּדַעַת עֶלְּיֹון תִהְּיֶה ְּבִלְּאֻמִּיּותְֵך
וְּהַלְּאֻמִּיֹות הָאִינְּּדִיבִידּואָלִּיּות ". בִפְּעֻלֹותֶיָך וְּלִתְּהִלָהּולְּתִפְּאֶרֶת, בְּמַּדָעֲָך, ּולְּשֵם עֶלְּיֹון
הזו- המופלאה היכולת את מעשית- ומצויינות בקידמה מעם מורם גם אך החומר מעולם ומרומם קדוש להיות לספוג ניתן
מיוחדת. בדרך
במכתב זאת, בסיס על התורה. ללימוד הציבור הקהלת על לדרשה בסמיכות הללו הפסוקים את דורשת א) ג (חגיגה הגמרא
הכנסת לבתי להגיע הציבור לעידוד בפעילות עוסק הרב נה ד עזיאל מכמני. בספר
ולהתעלות להתקדש היכולת את לקבל ניתן הכנסת- בבית הנשמעות בשבת הרב בדרשות לדבריו, להצטיין כלים לקבל גם אך
ובשדה ברחוב. במעשים
עולה מהם בתורתנו. המיוחדים הפסוקים לאחד רבותינו לפירושי מצטרפים והמעשיים, המקוריים עזיאל, הרב של פירושיו
. וחדשנית קדושה הרב- של המיוחדת עולמו תפישת
הלבבות אחדות
ובראשן- בארץ התלויות במצוות רבות עוזיאל רב ה עסק כולה, וא״י מושבות רב בהיותו הדברים, מטבע השמיטה. מצוות
נצבים- פרשת לכבוד אלו. בנושאים שעסקו שלו והמאמרים התשובות כל רוכזו הקהל ומצוות היובל השמיטה, בחיבור וילך
הסוכות בחג ההקהל מצוות על ממאמרו קטע. נלמד
השמיטה- נת ש בסיום ישראל כל את להקהיל מצווה התורה וילך, בפרשת שואלים- וחז״ל וְּהַּטַף", וְּהַנָשִים "הָאֲנָשִים "טף תשובה למביאיהן", שכר ליתן "כדי עונים חז״ל פסוקים. קריאת של למעמד רכים ילדים של בואם מטרת מה באין?": למה
- ברורה לא אך מיוחדת ניתן הוא ומדוע השכר. ? מהו
הטף הבאת את מייחסים חז״ל משלו. פירוש להציע ומבקש שכר, אותו של הותו לז הפרשנים שיטות את מביא עוזיאל הרב מנת על היא הילדים הבאת שתכלית עוזיאל הרב לומד מכאן נצבים. בפרשת ישראל את משביע שמשה השבועה למעמד גם
שמים מלכות עול וקבלת אחדות למעמד ישראל כלל את. להביא
"ם- לִמְּבִיאֵיה שָכָר "לָתֵת ֶ״שֶאָמַר. ו חֲלָקָי כָל בִשְּלֵמּות אֶלָא שָלֵם שֶאֵינֶנּו כֻלֹו, יִשְּרָאֵל לִכְּלַל אֶלָא הַהֲבָאָה הָעֹושִים לְּאֵלֶה רַק לֹּא
הִיא זֹּאת הֲקַהֵל מִצְּוַת כִי הַכְּלָל. . רָטֵי פ אֶלָא אֵינָם שֶּיִתְּרַבּו כַמָה שֶכָל אַחֲרֵיהֶם, שֶּיָבֹואּו אֵלֶה אֶת גַם מְּיַצֵג הּוא יִשְּרָאֵל ְּּוכְּלַל
וְּתֹורָתֹו שֶבַשָמַיִם לַאֲבִיהֶם יִשְּרָאֵל שֶבֵין הַבְּרִית.". חִּדּוש
לבבית- התקהלות אלא פרקטית התקהלות רק שאינה האחדות, את לבטא כדי נועדה הילדים הבאת הגילאים מנעד כל נפשית.
עול קבלת בכך למעמד, יגיע הענקת אלא אינו להוריהם, מעניקים שהתינוקות השכר יותר. משמעותית תהיה שמים מלכות
הנוכחים לכל ההתקהלות של. המשמעות
כל לראשונה נכחו אסיפה באותה ישראל. בארץ הישוב נציגי באסיפת שנשא בנאום זה בעיקרון התשמש שהרב לגלות מעניין
רמג ד עזיאל מכמני בספר שמופיע כפי שמחתו, להבעת בפניהם, : ב הר אמר וכך הארץ. רחבי מכל הישוב, נציגי
כֻלְּכֶם הַּיֹום נִצָבִים "אַתֶם.". . ּיֹום: ה אֹומֵר אֲנִי רַבָה הַזֶה. ּובְּשִמְּחָה בָאּולָם הַּיֹום יַחַד כֻלָנּו לְּהִתְּאַסֵף זָכִינּו ה' בְּחֶסֶד עַתָה ַ״וְּרַק
וְּעַד שֶמִּדָן רְּאֵלִי, יִש הָאָרֶץ הַּיִשּוב כָל כֹּחַ בָאֵי הַצִירִים אֶת בִרְּאֹותֵנּו בִמְּלֹואָּה, הַלְּבָנָה אֶת בִרְּאֹותֵנּו שְּמְּחָתֵנּו, מְּלֵאָה הַזֶה ִהַּיֹום ה "!'ת א אֹודֶה הַפַעַם לָכֵן הַזֹּאת. הַנִכְּבָדָה אֲסֵפָתֵנּו אֶל נִקְּבְּצּוּובָאּו כֻלָם שֶבַע ֶבְּאֵר
עוזיאל הרב של משנתו תמצית זהו הלא מעשי- ציוני בכינוס מפעימה לאמירה דרכו את שמוצא מבריק פרשני רעיון
הספד
שנה. ים תשע לפני חיים" ה״חפץ של פטירתו יום גם הוא אך שנה, שבעים לפני עזיאל הרב של פטירתו יום הוא אלול כ״ד עזיאל הרב על גם הדברים ראויים כי ודומה ההספד את נלמד אלול), (כ״ו הלוויה ביום חיים ה״חפץ את הספיד עזיאל הרב
. עצמו
לָרֶד זֹּאת בְּכָל יָדַע בַהֲלָכָה. . עַמְּקּותֹו לִפְּנֵי בֶרְֶך כֹורְּעִים שֶאָנּו חַּיִים הֶחָפֵץ בַעַל הַזֶה ֶ״הַגָאֹון וְּלָתֵת הָעִּיּונִית, גְּדֻלָתֹו ם מִמְּרֹו ת
בַעֲקֵבָיו שֶהָאָדָםּדָש מֵעֲוֹונֹות הָאָדָם אֶת לְּהַצִיל יֹום, יֹום הַתֹורָה בְּחַּיֵי שֶנָחּוץ מָה גַם. . לָעָם מִצְּטַמְּצֶמֶת וְּהַהַשְּפָעָה אַחֵר. ם מֵעֹול כְּבָר שֶזֶה לָנּו נִדְּמֶה גּוף, בְּלִי הִיא כְּשֶהַנְּשָמָה אֲבָל עֹולָם, לִמְּאֹורֹות נִשְּאֲרּו סְּפָרָיו ָאָמְּנָם
קָדֹוש שֶּיֵש כְּשֶהִרְּגַשְּנּו מִסְּפָרָיו יֹותֵר הֻשְּפַעְּנּו חַי, כְּשֶהּוא אֲבָל. בְּתֹוכֵנּו נִמְּצָא לֹּא וְּעַוְּלָה פִיהּו ב הָיְּתָה אֱמֶת "תֹורַת הַפְּסּוקִים: מַמָש שֶל קִּיּום בֹו שֶנִתְּקַּיְּמּו אָדָם בַהִיסְּטֹורְּיָה לִמְּצֹּא מְּאֹּד ְּרָחֹוק
צְּבָאֹות ה' מַלְּאְַך כִי מִפִיהּו יְּבַקְּשּו וְּתֹורָה דַעַת יִשְּמְּרּו כֹּהֵן תֵי שִפ כִי מֵעָֹון הֵשִיב וְּרַבִים אִתִי הָלְַך בְּשָלֹוםּובְּמִישֹור ְּבִשְּפָתָיו
."הּוא תְּמּורָתֹו לִמְּצֹּא, קָשֶה הַקְּדֹושִים בִסְּפָרָיו לִמּוד לִקְּבֹּעַ הַפָחֹות לְּכָל לְּהִתְּאַמֵץ וְּעָלֵינּו בְּעִקְּבֹותָיו. וְּלָלֶכֶת
מצדו- והוא העם אל שירדו תהפוכות, מלאת עולמית במציאות ראל יש אחדות רודפי אישים, שני ללכת מבקש
. בעקבותיהם
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה