בס״ד תשפ השנה לראש "דרשה שבת– ב שחל ד חכמים לדברי התבטלות
- בנימין יד המרכזי כנסת בית מרצבך הלל
פתיחה
תשפ: ד החדשה״שנת השנה לה נפתחת עת ובאותה השנה, לה וחולפת שוקעת החמה
הא ת א. פ ש נת ד. לתות תיחת
ת ב. ש הא נת דרך. פריצת
ג. דוד פעמי שנת. א תה
. דין וס יפ שנת תהא ד.
ת ה. נת ש הא דמעות. פחות
ו. פ ש נת ת הא ד דות. לותינו
ז. ת נת ש הא וט פש דביקו ת.
סה פ רנ ש נת ת הא ח. דבש.
ת ט. נת ש הא עולת פ. דיבור
י. ת ש הא פ נת ד. ממה ינו
ת יא. נת ש הא פריח דתית ה
ת יב. נת ש הא. דמוקרטיה תרון פ
ניתן טובה. לשנה שנזכה גדולה, ציפייה עם שנה לקראת נפשנו את מלווה והשמחה התרגשות
היא ה' "חדוות כי במבחן שנעמוד פנימי ביטחון של פנימית חדווה עם יחד הדין חרדת את לחוש
השלם באופן השנה את להתחיל להצליח ורצון בנפשנו, חודרת ברעדה" "גילו אווירת מעזכם".
ביותר. והטוב
תודות
המסור( הגבאים לצוות להודות, ברצוני הוועד וחברי נוימן) איתן תמים, מיכאל מרינברג, מיכאל
עמוסי אלעד הוועד.)ויו״ר רוזנפלד, (אסתר
וטובה נעימה לקהילה שנזכה כדי שטורחים האנשים שאר לכל. וכן
גם לציין ראוי את:
א. שיעורים (אחראי גוטמן )חנניה
ב. מודעות לוח (אחראי גולדשטיין,)יוסי
ג. וינברג יעקב ר האולם על,)(אחראי
ד. תורה ספרי ואחראי הקהילה, לילדי שיעור שבת כל (שמעביר פויכטוונגר.)גבי
ומתח (שמנקה ברמסון ברוך ה. הכנסת בית את לנו זק מא, . ועוד) קידושים רגן
השנה ראש בת ש
השנה הש ראש יח נה בשופר נתקע ולא בשבת, ול הרא. שון ביום
השנה בראש שנה בכל ה הוא השופר שלנו סניגור ה.'לפני
(רא בגמרא שמוכח כפי ור קטג לפי״שאין פרה של בשופר תוקעים שלא א), כו השנה ש
. סניגור" נעשה
ביר– מס שם רש״י. ה לפני לנו׳להיזכר לגרום תפקידו שהשופר
מסביר– והריטב״א תפקידו שהשופר לרצות ולהכני ה,'לפני ש התפילות את ס לנו. לפניו
ה בלי השנה נעשה מה הגדולה והשאלה שופר? את יכניס מי שלנו הסניג? ור יהיה מי
יצחק עקדת את לנו יזכיר מה ה'? לפני אותנו? כיר יז מי שלנו? התפילות
( הגמרא ש נוסיף השנה ראש בבלי תלמוד ) ב, כט תוקעים שלא הטעם מה מסבירה
: בשופר
"משנה: לא אבל תוקעין, היו במקדש בשבת, להיות שחל השנה ראש של טוב יום
במדינה. . .
מילי הני מנא? גמרא.
אומר" אחד כתוב חנינא: בר חמא רבי אמר לחמא בר לוי רבי אמר זכרון שבתון
תרועה" לכם" יהיה תרועה אומר״יום אחד וכתוב, כאן- קשיא; לא. שחל טוב ביום
כאן- בשבת, להיות בחול להיות שחל טוב. ביום
היא- מדאורייתא אי רבא: אמר לא עבדה מלאכת כל שמואל: דבי דתנא למעוטי, קרא דאצטריך היא מלאכה לאו הא ועוד: תקעינן? היכי במקדש
תעשו- מלאכה ואינה חכמה שהיא הפת, ורדיית שופר תקיעת. יצתה שרי מישרא מדאורייתא רבא: אמר, אלא רבה דאמר כדרבה. : , ביה דגזור הוא ורבנן
בידו יטלנו שמא גזירה שופר בתקיעת בקיאין הכל ואין שופר, בתקיעת חייבין, הכל
דלולב טעמא והיינו, . הרבים ברשות אמות ארבע ויעבירנו ללמוד, הבקי אצל וילך
דמגילה." טעמא והיינו
והשאל הזועק ות: ות
א. שופר תקיעת של עשה מצוות מבטלים כיצד שלא אנשים כמה שיש משום, מהתורה
הלכות? יודעים. שוגג ב היה זה יתבלבלו, ואם, נו שיתבלבלו!
ב. לא לדחות צריך שופר של עשה מצווה היה וא״כ תעשה". לא דוחה ש״עשה כלל יש
ספק של תעשה הרבים? ות בר ש טלטול
ג. רוב לפי שבימינו ובפרט דעות ה ה רשות בכלל אין מקום בכל עט כמ ו התורה, מן רבים
עירוב יש בארץ כך כל א שהי מהתורה עשה מצוות מפסידים אנחנו זה בגלל.
מובן לא זה. חשובה?
לענות כדי ו שכתב מה נראה, כך על תלו: סימן לשמה1 רה תו בשו״ת
" ונגלה פשטי טעם לעשות בשביל אלא רז״ל אמרו לא בר״ה ד״א יעבירנו דשמא הטעם
ישראל המון לפני לגזרתם שאין גזרה תהיה ולא אדם כל אצל גזרתם שתתקבל כדי
טעם, בה קדשם ברוח ידעו שהם מפני הוא העיקר אלא שלהם הטעם עיקר זה אין אך
הוא הנה בשבת זה יום חל כאשר הנה זה ביום אלו מצות ע״י הנעשה שהתיקון
ידינו, על לעשותו צריך ואין השבת קדושת מכח מאיליו נעשה שבת כבוד בעבור לכן
הוא האלה המצות של שהתיקון להורות לולב יטלו ולא זה [ביום] לתקוע שלא תקנו
להמון יספיק ולא ונסתר סוד הוא הטעם זה אך השבת קדושת ע״י מאיליו נעשה
ישראל ומאחר בר״ה ד״א יעברנו שמא והוא לגזרתם אחר טעם לעשות הוכרחו ולכן
ד״א יעביר דשמא הטעם זה שייך דלא במקדש כן על הטעם זה לגלות מוכרחים שהם
דבפני משום תוקעין ג״כ קטנה סנהדרי שהם כ״ג של סנהדרין שיש במקום וכן תוקעין
זו מצוה ע״י הנעשים תיקונים דה משום הוא הטעם עיקר ולעולם זה טעם שייך לא ב״ד
." השבת קדושת תוספת מכח מאליהם נעשים הם
דבריו, לפי שיש יוצא אות מבינים שאיננו סוד מצד שנעשה בשבת תיקון יש. ו השבת שת קדו
עושה שהשופר הפעולה את לפעול. כדי השופר את צריכים שאיננו
להאמין צריכים חנו אנ ל. אומרים שהם מה יודעים שהם חכמים דברי
תקצ״ה1835 ה״א בשנת בבגדד נולד ( חי איש )(בן חיים יוסף רבי ל ). . התורה שטחי בכל ספרים עשרות חיבר ה״א בשנת נפטר חיים יוסף ר'
תרס״ט1909 (.)
השנה ראש של וד הס זה אולי ל רק לא התבטל אלא לה' ל גם ישראל. חכמי
אבינו יצחק
מפורסמת שאלה ישנה ליצחק או לאברהם הגדול הניסיון ה? יה למי יצחק. עקדת על
: לשניהם ניסיון שהיה נראה אברהם בנו את לשחוט צריך. היה ו יצחק למות צריך היה על
ה קידו.'ש
למות סתם לא זה כאן לחיות צריך שהאדם האמינו. שהם האמונית התפיסה ל לכ בניגוד זה,
הזה. בעולם
את בעיקר מזכירים אנחנו למה להבין, וצריך "וע יצחק: ?" תזכור ברחמים לזרעו יצחק קדת
למות או שלך הבן את להרוג קשה יותר מה מעדיפים שהיו מעריך אני האנשים רוב? בעצמך
בנם את להרוג? אשר מ למות
כל ועונה ב כך רח סימן חיים) (אורח א חלק סופר חתם שו״ת
לומר אני ורגיל מוחזק, והיה הואיל לאברהם האמין ויצחק ה' מפי שמע ברהם "א
כמו אברהם שעקד עקידה אמרינן ולא תזכור לזרעו יצחק ועקדת אמרינן משו״ה
שם הברכה בתחלת: שאמר
האמין אאע״ה אך שבכתב תורה מסר יצחק אבל עצמו מהקב״ה ששמע מה היינו
מצות. על נפשו
[ויקרא דפירש״י והיינו יעקב, וכן מעצמו, אברהם ל שהשכי מה כל השכיל מעצמו אלא מאברהם ידע לא ויצחק היו, גדולים חכמים בנו יצחק וגם אאע״ה הנה הלז, הגדול הנסיון ולהסביר להאריך ויש
ומה מגיע הדבר היכן עד וידעו קרבנות והקריבו מזבחות בונין שהיו הקרבנות וסוד ענין שכילו ה האלה האנשים והנה לאביו, צריך ולא לעצמו כדאי אחד כל יעקב בריתי את וזכרתי מ״ב] כ״ו-
פ רמב״ן וכמ״ש ידעו מזבחות שבנו 'האבות ומ״מ לנו, נגלה שלא וסוד חק שהוא כתב מעילה הל' בסוף מ״מ ההדיוטים, לב להשקיט טעמים במורה הרמב״ם שנתן אעפ״י כי בו, להשכיל שאפשר
' [א ויקרא אי שזה אלא יצחק, אפילו או בנו מעאל יש מקריב אברהם הי' כבר כן השכילו (הי') לא שאילו האדם, בקרבן הי״ת שירצה וכלל כלל בעולם אופן בשום אפשר שאי והשכילו ידעו והם ט'] -
בעולם אופן בשום: אפשר
ולא האמונה, על דורו אנשי עם שהתקוטט ה במ טעות הכל כי אפשר שטעה ומכיון בהשכלתו, שטעה יאמר ע״כ א״כ לעולה לי והעלהו יחידך את בנך את נא קח הוא ברוך הקדוש לו כשאמר והנה
ממש עולה לשון הוא לעולה העלהו שלשון הבין ואברהם הנביא, בו שיטעה בלשון בר לד חלילה הוא ברוך הקדוש של דרכו אין להקריבו, ולא העלהו רק הוא ברוך הקדוש אמר שמא הדעת על יעלה
הקרבנות מן שהבין הסוד להיקש חוץ שהיה פי על אף כלל הרהר לא לבבו בתום ומ״מ לה', כליל. שהוא יצחק על מהתימה אבל עצמו, הוא ברוך הקדוש מן ששמע אברהם על התימה מן ואין
השכלתו נגד שהוא מה מאברהם שקיבל גם הרהר לא מ״מ כלל, לשמוע אפשר ואי
צווארו ופשט ושמע חכמים דברי. אחרי
אשא נפשי ה' אליך ע״ד נפשו שימלט ציפוי שום בלי והקטרה לשחיטה נפשו הנותן אדם בן כי כליל, כולו עולה יצחק היה שבוודאי בזה, , והאמת וכליל וניתוח הפשט שצריך בהמה לקרבן דמי ולא יתברך, לה' כליל כולו נפשו הרי
האדם נפש כן לא אבל ניחוח, לריח הבהמה נפש תעלה ואז לאישים פי על ואף עולה. והיה העלהו והרי לעולה לי והעלהו היינו כן ואם ממש, נפש מסירת שיהי' ובתנאי מחשבתו ידי על בהי״ת נדבק חיותו בחיים פשוט דבר שזה
שלא ידע כי שלימה נפש מסירת הי' לא זו סברא מהם שהעלים לולא כי תושי', לישרים פון יצ ז'] ב' [משלי כתיב מ״מ גדולים חכמים שהיו אעפ״י ויצחק מאברהם זו מחשבה הוא ברוך הקדוש העלים מקום מכל ומשכיל, מבין לכל
… מעשה אחר עד הדבר תוכן הבינו לא כן על: ימות, הרהר ולא לשכל חוץ שהוא במה חכמים דברי על נפשו מסר יצחק סלקינן בהא
ואינם פה שבעל לתורה להשומעים תזכור יצחק ועקידת משו״ה, חכמים אחרי
לו אין זה בכלל שאינו מי אבל וגזירותיהם, ותקנותיהם חכמים דברי אחר מהרהרים
זו… בתפלה: חלק "
את יב והרח ד ברי ב, החת״ס רלב) סימן חיים אורח (חלק שכיר משנה שו״ת
ע״פ הגמרא א: טז, )(ר״ה
" בשופר לפני תקעו הוא ברוך הקדוש אמר איל, של בשופר תוקעין למה אבהו ר' אמר
עקדתם כאלו עליכם אני ומעלה אברהם, בן יצחק עקידת לכם שאזכור כדי איל של
לפני עצמכם וב: יאר ".
" דברי עבור למיתה נפשו שמסר איך יצחק עקידת את שנזכור אמר שהקב״ה היינו
חכמים נפשכם למסור כמותו אתם גם ותעשו תזכרו זאת לשכל, חוץ שהיה במה אף
תקעו כן ועל אחריהם, תהרהרו ולא השכל נגד שהוא במה אף החכמים דברי עבור
דווקא איל בשל לפני עצמיכם עקדתם כאלו עליכם מעלה אני ואז זה, על להורות כדי
דבריו עבור עצמם שמוסרים מאלו יותר יתברך עליו חביב וזה, החכמים דברי עבור
: ב" (כא, בעירובין שאמרו כמו )שבתורה, מדברי יותר סופרים בדברי הזהר בני
תורה". והבן" וא״ש
מבינים לא אנחנו ואומרים השנה. ש לרא באים אנו הזה היסוד עם, תוקעים לא למה בדיוק
חכמים דברי בקול לשמוע עצמנו את עוקדים אנחנו אבל ואנו בשופר לתקוע, לא לנו תיקנו ש
לפניך אותנו שתקבל. מבקשים
בונים ר' וסיף מ פשיסחא מ כח: השנה )(ראש
פ רחמנא "אונס ה המצוו את ועושה אנוסים כשאנחנו אותנו פוטר ה' טריה".
עב. נו ור ולכן תוקע ה' המצוות. את מלקיים אנוסים שאנחנו השנה בראש
עב ו."ם כול הכוונות כל עם רנו
לחיים אותנו יכתוב. ה' כזאת מסירות עם ש ברור
מלכנו אבינו על וייס אשר ר' של ורט ו
? מלכנו המילים""אבינו משמעות מה ההבדל מלך? מה או? אבא לא אבל שלו, לילדים לתת רוצה שאבא מלכנו". "אבינו המילים: את וייס, אשר הרב הסביר לתת רוצה לא הוא אבל רוצה, שהוא למי כסף המון לתת יכול ומלך, ויכולת. כסף לו יש תמיד שיתן מתפללים אנו ולכן יכול, וגם רוצה גם הוא מלך, וגם אבא גם הוא ה' אבל כסף. אחד לכל
לו נפתח לנו. ייתן מייד והוא ממנו, שנבקש מצפה רק הוא ה' יכול. וגם רוצה גם וא ה שהרי לנו, יעשה הוא כבר והשאר קטן, פתח. רק בו לעבור יכולים וקורניות שעגלות פתח לכם אפתח ואני מחט של כפתחו פתח לי "."פתחו
מרון כבני המבין לבם יחד 'היוצר שנאמר מרון, כבני לפניו עוברין עולם באי כל השנה "בראש נאמר: במשנה
מעשיהם( כל 'אל " טו לג, )תהילים (. ע״א טז השנה )ראש
( בגמרא נאמרו מרון" "כבני לביטוי ע״א )יח פירושים: שלושה
א. הארמית כמילה "מרון" המילה את תופס הראשון הפירוש " כבשים שפירושה;", אימרנא
, בהמה לעשרן)(מעשר אותן שמונין ככבשים רש״י זאת: והסביר " זה אחר זה ויוצאין
." כאחד לצאת יכולין שאין קטן בפתח
ב. מקום שם הוא "מרון" השני הפירוש פי על ל היא והכוונה, מירון (היינו " מירון בית "מעלות
צר )(השביל קצר הדרך הדברים משמעות את רש״י מבאר כאן גם היטב); לנו: המוכרת "
." הדרך צידי משני עמוק שהעמק זה, בצד זה לילך יכולין שנים ואין
ג. מלשון הוא "מרון" השלישי הפירוש פי על מתפרש מרון" "כבני זה פי ועל, ואדנות מרות
זה אחר זה יוצאים אותם מונין היו וכך רש״י מלמד עליהם:", " דוד בית של "כחיילות
." למלחמה בצאתם
ונידון נבחן ואדם אדם כל השנה בראש אחד: עניין מציינים הפירושים שלושת פשוטה, בהבנה צועדים מירון בית שבמעלות כשם עצמו, בפני אחד כל עוברים שהכבשים כשם עצמו, בפני
בעצמו ואחד אחד כל נמנים שהחיילים וכשם ביחד, ולא זה אחר בזה. האנשים
בין משמעותי בהבדל להבחין ניתן יותר מעמיקה בהתבוננות אולם וממנו, הפירושים שלושת השנה בראש אדם כל נידון אליהן וביחס פיהן שעל שונות מדרגות שלוש שישנן ללמוד. ניתן
א. , כידוע הולכת היא שאליו הכיוון את בעצמה בוחרת אינה כבשה כל, . בעדר חיות כבשים חשיבה להן אין תלך. היא גם לשם ילך, הוא ובאשר העדר, כהליכת היא הליכתה אלא האקטיביות שמידת האנשים את אימרנא" "בני מייצגים לכך, בהתאם עצמאית.
כבשים– כשל היא ה' בעבודת שלהם והעצמאות אם בין עושים, שכולם מה רק עושים הם
זאת לבדוק טורחים לא הם (שהרי לא אם ובין טוב.)זה
, זאת לעומת ב. העולים בשבילים למירון ויחידאיים עצמאיים רצונות בעלי אדם, בני, צועדים חלילה ואם לחבירו. מקום אין בשביל, צועד כשאחד חבריהם. רצונות את סותר שרצונם
לצדו– ולצעוד זאת בכל להיכנס חבירו ינסה יתנו שלא אנשים אלו לתהום. ליפול עלול הוא של נוכחותם ידי על מאוימת שלהם שהעצמאות מרגישים הם אליהם. להשתוות אחד לאף
בסביבתם נוספים. אנשים
ג. נמנים הם ולכן מיוחדת, חשיבות חייל לכל יש אמנם זאת, לעומת, דוד בית של בחילותיו כל את תורם אחד וכל משותפת, מטרה לכולם יש מאידך אולם עצמו; בפני אחד כל מקבלים מהרגלים, ואחד אחד כל כמו והרגלי, הפָּרש מטרה. אותה להשגת כוחותיו
זה מסייעים הם אדרבה אלא לזה, זה מפריעים שאינם בלבד זו ולא מיוחדים, תפקידים בכך מוסיף הוא שביכולתו, ביותר המושלם באופן תפקידו את ממלא אחד כל כאשר לזה.
נכבש היעד המטרה, מושגת זו ובדרך חבריו, לכל. כוח
- כוחות יתברך ה' מאת קיבל מאתנו ואחד אחד כל ה'. עבודת של האידיאלית הדרך זוהי כאשר חבירו; של בכוחותיו או בתפקידו פוגע אדם אין מיוחדים. תפקידים ועמם מיוחדים בכך מוסיף הוא ביותר, הטובה בצורה תפקידו במילוי כוחותיו מירב את ישקיע אחד כל
– המטרה ה' בעזרת תושג אלו משותפים וחות ובכ הוא, באשר יהודי לכל כוח עולם לתקן
ש- במלכות. די
- נידון הוא בחירתו פי ועל משתייך, הוא אלו משלושת לאיזה הבחירה ניתנה אחד כל. ביד
בעדר– כבש להיות בוחר הוא אם הכוחות הם לו שיינתנו והכוחות בהתאם, יידון הוא
מירון– בית במעלות עצמאי הוא אם מהעדר. כחלק לתפקד להמשיך כדי כבש שצריך יתנו כחייל עצמו את רואה הוא אם אולם לבד. לעבוד להמשיך כדי לו הדרושים הכוחות את לו
דוד– בית של בחילותיו את ולכבוש כולו הצבא את לרומם הדרושים הכוחות את לו יתנו משותפים ובכוחות הנכונה, הבחירה את לבחור הנפש תעצומות לנו שיהיו רצון יהי היעד.
ש- במלכות עולם לתקן. די
לסיום
שיתקבלו ומתוקה, טובה לשנה שנזכה המתפללים, וכל הקהילה חברי כל את לברך ברצוני
ה של לכבודו ואוהבת תומכת קהילה לבנות ונזכה ברצון, .'תפילותינו
ויחולו ונחמות, ישועות טובות, בשורות של שנה ומתוקה, טובה לשנה ה' בעזרת שנזכה
ה מאת ברכות שפע.'עלינו
לי ברא טהור השיר.""לב את שנשיר: אבקש
לכולם רבה אהבה מתוך טובה, וחתימה. כתיבה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה