כשדברי חכמים החליפו את קול התקיעה / הרב אבינדב אבוקרט
ה״חתם סופר״ טוען שניסיון העקידה היה קשה יותר עבור יצחק מאשר עבור אברהם. אברהם קיבל נבואה מפורשת מהאל להרוג את בנו. אבל יצחק מעולם לא שמע ציווי אלוהי להיעקד על גבי המזבח. יצחק האמין באביו שהיה רבו המובהק ועשה כדבריו. יצחק היה מוכן לקיים את דבר אביו למרות שמעיקר העניין, אלוהים רוצה שהאדם צריך לשמור על חייו.
במילים אחרות — יצחק קיים מצווה מדרבנן אפילו כאשר היא דוחה מצווה מהתורה.
זה לא ניסיון כל כך גדול כאשר אברהם שומע את האלוהים ולכן עוקד את בנו. הניסיון היותר גדול הוא שיצחק שומע אדם שאומר לו להרוג את עצמו לשם מצווה, ונותן בו את אמונו.
ה״חתם סופר״ רואה בכך את היסוד להלכה שאיננו תוקעים בשופר בשבת, מחשש לעבור על הוצאת השופר לרשות הרבים. אנחנו נמנעים מקיום מצווה מהתורה ולו כדי לשמור על גזירתם של חכמים. גם אנחנו, כמו יצחק, שומעים לדברי רבותינו ומוותרים על העשייה שעליה קיבלנו ציווי באופן מפורש.
אבל יש לנו להתבונן יותר — מה הוויתור שאנחנו עושים בגלל העניין הזה. יצחק היה מוכן לוותר על חייו לשם מצווה דרבנן, על מה אנחנו מוותרים?
כאן ידועים דבריו המפורסמים של בעל ה״משך חכמה״ (ויקרא כג כד):
לכן אחרי אשר ידוע לנו גודל התועליות ממצות שופר, אשר אם יבוטל, אף באונס, הסכנה גדולה, ובכ״ז אמרו ישראל פן יבולע חלילה למצות שבת, אשר מעיד על קדושת שמו יתברך, כי חידש עולמו מן האין הגמור, יהי מה, יעבור עלינו מה ויתקדש שמו יתברך, יקטרג השטן ולא יכנס זיכרוננו לאבינו שבשמים לטובה, אך לא יבולע לשבת המעיד על קדושת שמו יתברך, פן יעבירנו ד׳ אמות ברה״ר ויתחלל שבת חלילה, . . , וכיון שכן הרי זה גופיה מה שאין אנו תוקעים בראש השנה שחל בשבת, זה גופיה עקדה רוחנית מופלגת ומועיל לרצות אותנו, כמו שמרצה זיכרון שופר.
נדמה, כי ניתן לומר שהעקידה הזו היא המשכה של עקידת יצחק עצמה. אם היינו מאזינים רק לדבר התורה, היינו נשארים בחיים, כמו יצחק אבינו. היינו תוקעים בשופר בראש השנה וזה היה מזכה אותנו להיכתב בספר החיים והשלום. אבל אנחנו בוחרים בדברי חכמים, ומסכנים את חיינו — ולא כדי לשמוע לרבותינו. אנחנו עוקדים את רצוננו לזכות לחיים בזכות השופר, לטובת האזנה וציות לחז״ל.
זאת הזדמנות עבורנו לשאול את עצמנו — האם שתקנו מספיק השנה? האם היינו חייבים לומר או לכתוב את דברינו בכל הזדמנות שבה עשינו זאת? האם הקשבנו די הצורך לרבותינו, לדעת גדולים מאיתנו? האם האזנו לנשותינו בכל מובן המילה, האם הטינו אוזן לילדינו הרכים, האם הקשבנו עמוקות לברי הפלוגתא שלנו?
את השופר הכפוף אנו מניחים בצד, לטובת ראשנו הכפוף וכפיפות דעתנו לרבותינו, כיצחק שכופף את רצונו לחיות לפני אמירתו של אביו: ״אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי״. אולם, דווקא משום כך, נזכה לחיים טובים ולשלום, כיצחק שזכה לאחר העקידה לבנים, לארץ ולמעלה רוחנית שאין דומה לה. השבת הזו, נלך בעקבותיו של יצחק, לא נזעק בתקיעה ואז יקוים בנו — ״שַׁבָּת הִיא מִלִּזְעוֹק, וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבֹא״!
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה