בס״ד התקיעות גדרי
התקיעות גדרי
ישנה כידוע הקדמה: תרועת לשמוע עשה מצוות בפסוק שנאמר פי כ השנה בראש, שופר מדבר (ב
הַשְּּׁׁבִיעִי "בַּחֹדֶשׁ כד): כג, (ויקרא וכן לָכֶם". יִהְּׁיֶה תְּּׁרוּעָה יוֹם לַחֹדֶשׁ… בְּּׁאֶחָד הַשְּּׁׁבִיעִי "וּבַחֹדֶשׁ א): כט,
תְּּׁרוּעָה זִכְּׁרוֹן שַׁבָּתוֹן לָכֶם יִהְּׁיֶה לַחֹדֶשׁ בְּּׁאֶחָד
תְּּׁרֹעֵם תְּּׁנַפְּּׁצֵם", יוֹצֵר כִּכְּׁלִי בַּרְּׁזֶל בְּּׁשֵׁבֶט "תְּּׁרֹעֵם ט): ב, (תהלים נאמר וכן שיברון, התרועה משמעות
הִתְּׁמוֹטְּׁטָה מוֹט אֶרֶץ, הִתְּׁפּוֹרְּׁרָה פּוֹר הָאָרֶץ, הִתְּׁרֹעֲעָה "רֹעָה יט): כד, (ישעיהו נאמר וכן תשברם. לשון
אַשּׁוּר אֶרֶץ אֶת "וְּׁרָעוּ ה): ה, (מיכה נאמר וכן נשברה. שבור פירושו הִתְּׁרֹעֲעָה רֹעָה כאן אף אָרֶץ",
"יוֹם א): כט, (במדבר אונקלוס תרגם בזה כיוצא (רש״י). אשור ארץ את ירוצצו והכוונה בַּחֶרֶב",
"תְּּׁרוּעָה– לכם יהיה ובכי יבבה יום כלומר, יבבא'. 'יום
אלא ש דייק ולפני, משופר תרועות שלוש השנה בראש לשמוע שצריך ולמדו בפסוקים הגמרא ה
תקיעה לתקוע צריך תרועה כל ולאחר תקיעה לתקוע צריך תרועה כל הכל9 (סך. בשו)פר קולות
מ9 הגענו איך למדנו הקודם במאמר ל30 בשופר לתקוע עלינו צוותה שהתורה קולות או100
(ואיך בימינו תוקעים שאנחנו קולות עו לנו התווסף של סוג ד שברים. שנקרא )קול
במא ש ההלכתית בזווית נדון הזה מר הקולות ל
אם קורה מה להפסיק, צורך אין ומתי וקול קול בין הפסקה לעשות חובה מתי התקיעות, כללי
יצ שלו והתקיעה נתקע לחלופין או נכונה, לא תקיעה ותקע התבלבל התוקע בעל י מיד קצרה אה
וכמוב ש ן ה התקיעה אורך מהו נלמד אורך נצרכת ידי שנצא כדי הנצרכים והתרועה השברים
. חובה
התרועה אורך
התרועה1 באורך להתחיל חייבים אנו - אלו בהלכות לדון כדי משתלשל משם שנראה כפי כי,
והתקיעה השברים של ההלכות
? ומדוע באור דנה שכשהגמרא משום התרוע כאורך אורכה ש היא2אומרת קיעה הת ך כך ש ה
מסכת הגמרא אומרת ( השנה ראש ) ב עמוד לג כתרועה תקיעה שיעור והתניא:
הקצר התקיעה קול שזה 'טרומיטין', אלו לקולות קוראים בהלכה הבכי. קול כדוגמת ורצופים, קטועים קצרים קולות היא התרועה
ביותר
רש״י- שלש תקיעות: סדר אותנו מלמדת המשנה במלואה: : הגמרא את כאן נכתוב לשופרות ואחת לזכרונות ואחת למלכיות. אחת שלש של
. ואחת אחת לכל ותקיעה ותרועה תקיעה רש״י- שלש
תקיעה שיעור. תרועות כשלש
שהוא. כל בעלמא קולות שלש רש״י- יבבות כשלש תרועה שיעור
בס״ד התקיעות גדרי
ראינו כך אם התקיעה(ואוטומטית כללי את לומדת הגמרא ש מזה ילמד יעור ש השברים) משיעור
בתרועה להיות צריך טורמיטין כמה בתרועה נדון כך אם התרועה,
בתרועה להיות צריך קולות כמה
כ התרועה אורך על כשדברה המשנה יבבות3. כשלש תרועה שיעור תבה
הגמרא בהבנת הראשונים נחלקו 'יבבות' שלוש הכוונה מה
ורש״י ר״ח טרומיטין שלושה היא תרועה
שיבבו הבין יבבות שלש (ד״ה )רש״י זה ו בשופר4 משמיעים שאנו (טורמי)ט קצרצר קול זה ת
- לשונו שהוא כל בעלמא, קולות. שלש
אם טורמיט אצלינו (המכונה קצר קול זה יבבה רש״י )לפי ש יוצא כך ולכן שתרועה אומרת המשנה
טורמיטין שלוש היא יוצא. שתרועה רש״י לשיטת ולכן יבבות שלוש זה
ריב״א, ריב״ם "וסמ ג- תשעה זה תרועה ורמיטין ט
יבבות ששלוש ולומדים הגמרא את לגמרי אחרת שמסבירים אחרים ראשונים מצאנו רש״י לעומת
שכמות ם הכוונה3 תרועה שיעור זה (ו שברים יוצא ככה אם, טרמ)טין שלוש של באורך בנוי שבר כל
של9 אורך כבר שזה שברים שלושה של כאורך להיות צריך התרועה שאורך, טורמיטין
ב) עמוד לג תוספות(דף ה לשון וזה – הר״ר בן והר״י וריב״א כתב רש״י דברי את שהביא )(אחר מאיר
. כחות תשע תרועה נמצאת שהוא, כל של כחות שלש היא דיבבא מפרשים
שיעור והתניא: גמרא. ! כתרועה תקיעה רש״י- בבי דכולהו ותרועות בבי, דכולהו תקיעה חשיב קא דידן תנא אביי: אמר - שלנו והמשנה
כשיעור שהם תקיעות שלש שיעור את לחשב התכוונה ברא- תנא. התרועות שלש כשיעור התקיעה שיעור ש דיברה הברייתא רש״י- לא ותו בבא, חד חשיב קא
. לברייתא. המשנה בין מחלוקת ואין אחד בסט התרועה
שברים- כשלשה תרועה שיעור והתניא: יבבות. כשלש תרועה! שיעור כט) דכתיב(במדבר פליגי, ודאי בהא אביי: אמר תרועה יום
ה) דסיסרא(שופטים באימיה וכתיב לכון. יהא יבבא יום ומתרגמינן: לכם, יהיה. סיסרא אם ותיבב נשקפה החלון בעד
כשברים שאומר מי סבר מר רש״י- גנח גנוחי: בגניחותיהן שמאריכין החולים כדרך מלבו הגונח. כאדם רש״י- יליל ילולי סבר: ומר קצרים קולות ומקונן הבוכה כאדם
לזה. זה סמוכין
בשלמותה הגמרא ת י לראי ערה2 ה עיין
תרועה ל ש אחד כקול היום מחשיבים שאנחנו מה זה טורמית
בס״ד התקיעות גדרי
יוצא כך ואם קצרים קולות שלוש דהיינו שבר מכנים שאנו מה זה שיבבה ריב״א בדעת מסביר תו״ס
תורמיטין5 תשע זה שתרועה
להלכה
תקצ (סימן ערוך שולחן ג) סעיף לשונו וזה בי״א הדעות שתי את הביא
דהיינו יבבות כשלשה תרועה ושיעור, כתרועה תקיעה ששיעור י״א בעלמא כחות ג' שהוא כל
נקראין והם טרומיטין6 כשלשה בשבר יאריך שלא ליזהר צריך זה ולפי, טרומיטין … וי״א ששיעור
שהם יבבות, כשלשה תרועה ושיעור; טרומיטין ג' יבבא טרומיטין ט' תשעה ג״כ תקיעה ושיעור
בשברים… קצת האריך אם לחוש אין זה ולפי כתרועה טרומיטין,
יב- )(ס״ק ברורה משנה ב וכתב לכתחלה כן לעשות דנכון האחרונים וכתבו טורמטין תשע )(לעשות
א כדעה כחות בג' די:'ובדיעבד
למעשה ש יוצא כך אם חובה ידי יצאו שלושה תקעו אם ובדיעבד. , טורמיטין תשעה לתקוע יש
ש לציין יש (כ״כ הפסק) בלא רצופים יהיו שהקולות ובתנאי טרומיטין, מתשעה יותר בתרועה להוסיף אפשר.
אורך התקיעה
מה דנו כאן עד גודל נדון זה פי על, התרועה התקיעה גודל מה
כתרועה תקיעה ששיעור הגמרא אמרה ש למדנו כבר
הגמרא את ונביא משנה- במלואה- תקיעה שיעור תרועות. כשלש. . שיעור והתניא: מרא. ג
! כתרועה תקיעה ה הגמרא מה קשתה ה תרועות כשלוש תקיעה ששיעור כתוב שבשמנה לברייתא המשנה בין ה שוו א
אחת כתרועה תקיעה ששיעור כתוב ובברייתא
רש״י- בבי דכולהו ותרועות בבי, דכולהו תקיעה חשיב קא דידן תנא אביי: אמר אביי- מתרץ והמשנה
כשיעור שהם תקיעות שלש שיעור את לחשב התכוונה שלנו ברא- תנא. התרועות שלש בבא חד חשיב, קא
רש״י- לא ותו כשיעור התקיעה שיעור ש דיברה הברייתא התרועה אחד בסט
בהערה2 המובת הגמ המשך את לבאר יש זה פי 'על מדוע ש אביי אומר משנתינו הברייתא על חולקת תרועה עור "ששי שאומרת
וי״ל טורמיטין תשע זה לשניהם? הרי שברים "כשלשה אין ודעימה ריב״א שלדעת אביי כוונת, התרועה באורך מחלוקת שיש כוונתו אלא
התרועה בצורת מחלוקת שיש שלמשנתנו שברים קוריאים שאנו (מה כאנחה נשמעת ולברייתא כיללה, נשמעת.)היא
ל כאן מתייחס שו״ע נקו ח דה - רש״י בדעת שובה זה3 תרועה אם שהרי שלוש אורך כ גם יוצא שזה כתרועה תקיעה ואורך תורמיטין,
תקיעה אלה שבר יחשב לא זה כן לא שאם מזה, פחות באורך לביות חייב שבר שכל יוצא כך אם תורמיטין,
בס״ד התקיעות גדרי
וממילא. לברייתא. המשנה בין מחלוקת אין
זה פי ועל הגמרא בהבנת הראשונים נחלקו ו התקיעה: אורך מהי
, ר״ן תוס,'רש״י, התרועה כאורך תקיעה טור- רא״ש, שבתוכו
הי השיטה היא ראשונה שיטה ו מו תר התרו כאורך התקיעה שאורך כ רת ע ב ש ה תוכו התקיעה (בין
שאחרי התקיעה ובין )שלפני
רש״י כתב: וכך ברא ותנא )(ד״ה התרועה7 כשיעור התקיעה שיעור
תרועה ג) שברים. ב) תרועה. שברים א) תרועה: של סוגים שלושה תוקעים. שאנחנו מכיוון ולכן
סדר אותו של התרועה כאורך להיות צריכה התקיעה וסדר, סדר שבכל היא, . ההלכה
שת לסוברים לפיכך טורמיטין- תשע היא רועה כאורך18 להיות צריכה התקיעה תשר״ת, בסדר
כאורך9 להיות צריכה התקיעה תר״ת, או תש״ת ובסדר טרומיטין, אורך הוא שכך טרומיטין,
התרועה אורך הוא וכך השברים
תקיעה טורמיטין- שלוש זה שתרועה שסוברים ודעימא ורש״י טורמיטין שש תהיה תשר״ת, של
ותר״ת תש״ת ושל טורמיטין שלוש גם תהיה שנ כמו השברים עם מאוד עלינו שיקשה (מה בע״ה אה ר
)לקמן
ברטנורא- רמב״ם התרועה שיעור כמחצית תקיעה שיעור
מב הר שיטת ודעימה רש״י שיטת לעומת מ הוא שונה- "ם ודה כתרועה תקיעה ששיעור אך לדעתו
הכוונה ששיעור 2 בכל שתוקעים יחד התקיעות רועה הת כאורך סט כל יעור ש כך םא, שבתוכם
כחצי תקיעה תרועה
ה לשון וזה הלכה ג (פרק שופר הלכות רמב״ם )ד
כשתי תרועה שיעור שברים שלשה שיעור, תקיעות ותקע והריע שתקע הרי, כתרועה תקיעה
ארוכה בה ומשך כשנים, בראשונה אחריה ויריע תקיעות כשתי תחשב אומרין אין ויחזור
ומריע ותוקע וחוזר אחת תקיעה אלא אינה היום כל בה משך אפילו אלא, ויתקע ותוקע
. פעמים שלשה
הרמב״ם פי ל שהסברנו כפי היא- תרועות" כשלש תקיעה "שיעור הגמ 'כוונת ששת ששיעור
תרועות. כשלוש התקיעות
היא9 תרועה שלדעתו לומר שמוכרחים הלכה בפניני (וכתב תרועה חצי של באורך היא תקיעה שכל יוצא
טרומיט כאורך תהיה שהתקיעה יתכן לא כי ולא3, טרומיטין ארוך טרומיט שכל הרי תימן, כמנהג תרועתו ואם ומחצה.
. יותר8 מובנת שיטתו ואזי המקובל, מהטרומיט בהרבה )
לשיטת ו בהערה2 א (הוב תרועות כשלש תקיעה המשנה״שיעור כוונת " ) פירוש פי (על הכוונה )ששלוש בגמרא אביי הראשונות התקיעות
רש״י כותב כך (ו: הראשונה התקיעה כאורך אחרונה שתקיעה לשיטתם וברור שאחריהן, התרועות שלוש כשיעור דכולהו חשיב קא דידן "תנא
בבי-. התרועות) כשלש תקיעות שלש שיעור קאמר: "והכי
היא נוספת שיטה ה שיטת - ראב״ד טורמיטין תשע תקיעה שיעור תמיד
(מופיע לשונו ה וז שם) ברמב״ם
שברים כשלשה תרועה שיעור תרועות כשלש תקיעה שיעור אלא הוא המעתיק שיבוש זה כל א״א תקיעות. כשתי תרועה, שיעור
טרימוטי היא התרועה כי אומר האחד התנא כי שיעורה וכמה היא מה התרועה בענין אלא התנאים בין מחלוקת שאין ודע
בס״ד התקיעות גדרי
בזה להלכה נפסק כיצד
פסק ג סעיף ערוך)(תקצ שולחן וז״ל: , תוס 'כרש״י
שהוא כל בעלמא כחות ג' דהיינו יבבות כשלשה תרועה ושיעור, כתרועה תקיעה ששיעור י״א
תש״ת ובשל תש״ת, מבשל יותר תשר״ת של בתקיעה להאריך וצריך טרומיטין… נקראין והם
וכן למעלה; שיעור לה שאין לחוש, אין תקיעה בכל הרבה מאריך אם ומיהו תר״ת; מבשל יותר
שירצה כמו בה להאריך יכול. . בתרועה
ושיעור טרומיטין; ט' שהם יבבות, כשלשה תרועה ושיעור טרומיטין; ג' יבבא יעור שש וי״א
י״ב כשיעור תשר״ת של בתקיעה להאריך וצריך כתרועה, טרומיטין, תשעה ג״כ תקיעה
הזה כשיעור בתקיעה האריך שלא ומי. טורמיטין יח לגרוס וצריך בשו״ע סופר טעות יש )(משנ״ב טרומיטין
כמר ולא כמר לא מצוה קיים. א ל בשברים, והאריך
הביא לעייל שהבנו כפי (אלא תרועה כשיעור תקיעה ששיעור ודעימא תוס', כרש״י פסק שהשו״ע יוצא
תרועה) שיעור היא כמה המחלוקת את.
כנגדה בתקיעה להאריך צריך גם האם בתרועה האריך אם הדין מה השאלה אך: נשאלת
אמת- שפת צריך
אמת השפת ב לג, )(ר״ה אורכו לפי סט לכל נכון התרועה באורך שתהיה תקיעה של שהצורך, הבין
בתקיעה להאריך חייב ה בתרוע מאריך אם לדעתו ולכן
[יותר בתרועה וכשמאריך התרועה, כמו התקיעה להיות שצריך הוא דהלכה ונראה אמת שפת
אריכות דכפי בהתרועה, תלוי התקיעה שיעור בתקיעה… נמי להאריך צריך יבבות] משלש
התקיעה9. להיות צריך כך התרועה
להאריך צריך התרועה האריך אם התרועה כנגד להיות צריכה שתקיעה מכיון דעתו ל כך אם
. בתקיעה
שיעור אבל גדול שיעור והוא שלשה והם שברים היא התרועה כי ומר א האחר והתנא קטן שיעור והוא טרימוטות שלש ושיעורה
תקיעה שיעור שאומר הוא שברים שאומר ומי אחד שיעור שהן שברים כשלשה או טרמוטות כתשע לשניהם הוא אחד התקיעה
תרועות כשלש תקיעה שאומר הוא טרמוטות שאומר ומי. כתרועה
תשע קיעה ת אורך תמיד הראב״ד לפי ט ורמיטין. דאמר למאן גם אך התרועה, אורך גבי היא בגמרא המחלוקת שכל הראב״ד ומסביר
טורמיטין תשע זה שתקיעה יסכים טורמיטין שלוש זה שתרועה. בגמרא
וליתני בבא, בחדא כללינהו לא למה וקשה, כו'. תרועה שיעור תרועות, כג' תקיעה שיעור (שם): : במשנה במלואו לשונו זה
משלש [יותר בתרועה וכשמאריך התרועה, כמו התקיעה להיות שצריך הוא דהלכה ונראה יבבות? כג' ותרועה תקיעה שיעור
התקיעה להיות צריך כך התרועה אריכות דכפי בהתרועה, תלוי. התקיעה שיעור בתקיעה… נמי להאריך צריך יבבות]
בס״ד התקיעות גדרי
– האחרונים רוב להאריך צריך אין
מול הוא תרועה באורך תקיעה של שהכלל וסוברים עליו חולקים האחרונים רוב לעומתו תרועה ה
הה ש בפועל התרועה מול ולא לכתית תוק ) ד ענף פא, או״ח (ז, ישפה אבני שו״ת לדוג כת׳ב וכך ע.
מהראשונים מוכח שכן וביאר כמו בה להאריך יכול בתרועה, וכן שכתב: , ג" תקצ, ומהשו״ע
להאריך שצריך היא ההלכה ואם. לחוש אין ה' או ד' ועושה שברים ג' על מוסיף אם וכן "שירצה,
חשוב כ״כ פרט והשו״ע הראשונים השמיטו איך בשברים, או בתרועה שהאריך מה כנגד בתקיעה
כלום. השו״ע של דינו על העירו לא המ״ב ובכללם האחרונים וגם לדין? ויסודי
כתב וכן: הלכה בפניני
לפיכך סדר. אותו של התרועה כאורך להיות צריכה התקיעה וסדר, סדר שבכל היא, , ההלכה
כאורך18 להיות צריכה התקיעה תשר״ת, בסדר כ- השברים אורך שכן טרומיטין, 9, טרומיטין
התרועה9 ואורך להאריך חייב אינו תרועות, עוד והוסיף בתרועה האריך אם וגם טרומיטין.
מ- יותר בתקיעה 18 הדעות לכל חובה ידי בו שיוצאים התרועה שיעור שהוא. טרומיטין,
השברים אורך
השברים אורך את לברר נשאר והתקיעה, התרועה גודל את שבררנו לאחר
. תרועה כאורך שברים שלושה אורך כעיקרון
מהם אחד כל שאורך גניחה, או אנחה קול כדוגמת בינוני, באורך קולות שלושה הם השברים
הוסיף– אם ובדיעבד שברים, שלושה על להוסיף אין לכתחילה טרומיטין. כשלושה את פסל לא
השברים שו״ע, תקצ מ״ב; ג שבור– בקול שבר כל לעשות נוהגים יש. יא טו-או- או- או: טו, כדוגמת טו,
ליטה נשבר)(מנהג שקולן גניחות,
המחלוקות שבעקבות אלא רש בין, בעיה ישנה בתרוענ להיות צריך טורמיטין כמה וריב״ם לריבא "י
כתרועה, תקיעה שאורך שסובר השו״ע לדעת כן ואם מתקיעה, קצר להיות חייב ששבר מכיוון יהיה
באורך3 תרועה לדעתו הרי ש בתרועה, רש״י דעת את לקיים גדול קושי שתקיעה יצא כך טורמיטין,
ביותר קצר זמן (שזהו זה באורך שנעשה אחד ששבר כך טורמיטין, שלושה באורך היא )לשיטתו
הדין מעיקר פסול ויהיה כתקיעה יחשב, כבר
ו לעייל אמרנו וכבר רש״י דעת את קמא בי״א פסק שהשו״ע ראינו המ״ב בשם עליו לסמוך שניתן
בדיעבד רש״י של תקיעה באורך שבר לעשות שלאא לכתחילה אליו לחוש צריך אולי כך אם
שני מצד כיללה ולא כבכי שיחשב משום פסול יהיה גם טורמיטין משני פחות מידי קצר. שבר
ולכן למעשה נעשה מה
משנ״ב- טורמיטין משלוש ארוך יהיה לא ששבר לכתחילה להקפיד יש
בס״ד התקיעות גדרי
כתב ולכן זה לדבר חשש אכן ברורה המשנה ל ראי טורמיטין משלושה פחות יהיה ששבר כתחילה
ברורה משנה טו ס״ק תקצ סימן
אכתוב וע״כ למעשה פרטיו ממנו להבין להקורא ויקשה פרטיו רבו הסעיף שזה בעבור והנה. .
תקיעה שכל דתשר״ת בתקיעות שיאריך ליזהר התוקע צריך לכתחלה. להתנהג איך בקיצור
כשיעור לפחות יהיה ותר״ת תש״ת של והתקיעות יותר ומעט כחות ח״י כשיעור לפחות יהיה
לכו״ע יצא דבזה כחות ט' השברים בכל יזהר וגם מכשיעור יותר אפילו להאריך מותר שהרי
רק שבר בכל יעשה שלא יותר וטוב כחות מט' שבר שום יעשה שלא בתשר״ת ובין בתש״ת בין
ט כשיעור תר״ת של ובין תשר״ת של בין תרועה כל שיעשה לכתחלה יזהר 'וגם כחות כשלשה
: כחות
הלכה- פניני טורמיטין שש עד לכתחילה להקל ניתן
וכתב יותר הקל הלכה פניני לעומתו
'(עמ93 נוראים ימים הלכה פניני שם )ובהערה
הלכה אולי א) להקל. ספיקא ספק ספק כאן שיש מפני ראשית בזה, לדקדק שאין ונלענ״ד
שתרועה9 כסוברים שהיא3 לסוברים גם ב) טרומיטין. והגהות כמרדכי הלכה אולי, טרומיטין
ואולי תרועה. חצי התקיעה שאורך כרמב״ם הלכה אולי ג) לסדר. סדר בין זיקה שאין אשרי,
תמיד9 תקיעה ששיעור כראב״ד הלכה. טרומיטין
של2 שבר בין ההבדל כי בזה, לדקדק מאוד קשה שנית, - ל טרומיטין 3 כרבע הוא טרומיטין
- כ לתקוע ינסה אם שלישית, השרת. למלאכי התורה נתנה ולא כך, על לעמוד וקשה שנייה,
2 - מ פחות מעט ולתקוע לקצר עלול טרומיטין 2 תרועה של לקול יהפוך והשבר, טרומיטין,
לכתחילה כשר כאנחה, ניכר שהוא שכל נראה לכן השיטות. לכל יצא ולא
ילקוט״י- תשע עד ולא משלוש פחות לא שבר כל
) ז סע שופר(תקצ הלכות ילקוט״י
לא שבר כל שברים, שיעור שהוא כל כוחות תשעה דהיינו טרומיטין, תשעה תרועה, שיעור
שבר מכלל שיצא ומעלה טרומיטין תשעה כדי בשבר להאריך ואין טרומיטין, משלשה פחות
השברים כשיעור טרומיטין, עשר שמונה תשר''ת של תקיעה ושיעור. תקיעה לכלל והגיע
בתקיעה האריך ואם טרומיטין. בתשעה דיה תר''ת או תש''ת של ה תקיע אבל ביחד. ותרועה
על נוסף נוספים שברים עוד עשה אם וכן כלום. בכך אין הנ''ל, מהשיעור יותר בתרועה או
טרומיטין משלשה קטן][פחות שבר תש''ת בסדר יעשה שלא ובלבד יצא. השברים, שלשה בסוף
וכן שלאחריה. לפשוטה השברים בין הפסק שהוא תוקעים, איזה אצל שמצוי כמו השברים,
כמו התרועה, שכלתה לסימן שבר שיעור עד באחרונה להאריך שלא להזהר יש התרועה בסוף
בס״ד התקיעות גדרי
שלאחריה לפשוטה התרועה בין להפסק נחשב זה שגם תוקעים, איזה. שעושים נראה
ה הפניני שהעלה הספקות כל מכח ואולי בזה, רש״י לדעת כלל חשש לא יוסף שהילקוט לכה.
כה עד שלמדנו מה נסכם כך: אם
והשברים: התרועה גדרי
גדרי: התקיעה
רמב״ם תרועה אורך כחצי תקיעה כל
שזה4. 5 טורמיטין( הסבירו כך
אפשרות שאין הלכה הפניני
התרועה) באורך כרש״י שסובר
, ריב״א, ריב״ם, תו״ס רש״י התרועה כאורך תקיעה כל
שבתוכו
שלה) התרועה אורך לפי שיטה (כל
השו״ע פסק כן
התקיעה להאריך צריך האם בתרועה והאריך במידה
אמת שפת
האחורונים רוב
לא הלכה וכן
רש״י
3 טורמיטין
קמא בי״א הביאו שו״ע
מ״ב הדחק בשעת כמותם להקל ניתן
אורך בשביל לכתחילה להם לחוש צריך האם
השברים( מאורך3 פחות שיהיה טורמיטין)
מ״ב לכתחילה להם לחוש ראוי מ3 פחות יהיה שבר שכל ראוי ולכן
טורמיטין
, ילקוט״י הלכה פניני להם לחוש צריך אין משלוש ארוך להיות יכול שבר וכל
טורמיטין( מ9 פחות רק ראוי הלכה ולפניני
עד6 שיהיה טורמיטין)
, ריב״ם ריב״א
9 טורמיטין
בתרא בי״א שו״ע
לכתחילה ההלכה כך
בס״ד התקיעות גדרי
שסיכמנ לאחר ו התקיעה בהלכות נוספת סוגיה נלמד התקיעות, באורך השונות השיטות: את
בתקיעות וטעויות הפסקים
שלמדנו כפי הקודם )(במאמר לתקוע לנו תקנו חז״ל תר״ת שלוש תש״ת, שלוש תשר״ת, שלוש
לתקו יש ולכתחילה. הזה כסדר ע
הסדר את ושינה טעה אם בדיעבד הדין
איזה שכח התוקע שבעל וקורה טעויות, ישנם שלפעמים אלא א לדוגמ לתקוע ובמקום הוא סדר
ברורה משנה ה לנו אומר אחד תש״ת שפספס לב ושם לתר״ת הגיע שפתאום או תר״ת, תקע תש״ת
לה ס״ק תקצ )(סימן חובה י יד שיצא
כל גומר בתשר״ת שטעה ונזכר בתש״ת שעומד כגון אחר בסימן שעומד עד נזכר לא ואם
בקולות דתשר״ת הסימן באמצע שהפסיק גב על ואף פ״א תשר״ת ותוקע חוזר ואח״כ הסימן
אחרות בקולות הפסק היה לא בפ״ע בבא שבכל כיון כלום בכך אין אחרות
– הסדר את שינה אם בדיעבד דהיינו. יצא
התשר״ת את אח״כ להשלים יכול ותר״ת, תש״ת לתקוע והמשיך תשר״ת שני תקע אם, למשל
. השלישי
לו כשהיה הדין מה זה מורכב יותר שהוא בו שנתעסק ן הדיו בתקיעות באחד טעות
הקדמה- עליו ולפעמים בה, שטעה התקיעה על לחזור צריך לפעמים התקיעות, באחת הטועה ככלל
יחידה אותה של הראשונה לתקיעה. לחזור
תשר״ת היא 'יחידה' אחד שראינו (וכפי 'יחידה פעמים שלוש הוא וסדר.'אחד, תר״ת או אחד תש״ת או
אותה של הראשונה לתקיעה לחזור צריך היותר לכל בה הטועה עצמה, בפני עומדת יחידה שכל כיוון ברורה מהמשנה
הסדר לתחילת לחזור צריך אינו לעולם אבל )היחידה, ב״ה. להלן שנפרש וכפי
א ישנן: טעויות של סוגים שני ישנם )כעיקרון שאינו קול היחידה באמצע בכוונה ותקע התבלבל
דינם את ונבאר בניסיונו, שנכשל אלא כהלכה לתקוע ניסה ב) ליחידה. : שייך
o ליחידה שייך שאינו קול היחידה באמצע בכוונה ותקע התבלבל
בדיעבד פוסלת אינה באמצע תקיעה ורז״ה- ר״ת
שיטתם את להבין כדי המוסף תפילת כדי תוך בלבד תשר״ת שתוקעים ר״ת שמנהג הקדמה נקדים
והתו בשופרות, והן בזכרונות הן במלכויות הן התורה10 של התרועה אם שהרי מקשה "ס תש״ת זה
ל100 הגענו איך שלי במאמר עיין ביאור ביתר זה קטע להבין בשופר קולות
בס״ד התקיעות גדרי
חובה ידי יוצאים איך אך תרועה, של בקולות לתקיעה השב? רים בין הפסק יש אז לדוגמא ותרץ
היחידה את פוסלת לא במקומה נמצאת שלא שתקיעה ר״ת
) ב עמוד לג (דף תוספות
סותרין דשופרות וקר״ק דזכרונות וקש״ק מלכיות של דקשר״ק ר״ת תמיה היה שלנו מנהג ועל
קש״ק למיעבד בעי כולהו לחוד גנח ואי קשר״ק עבד למי בעי כולהו ויליל גנח דאי זה את זה
כמו קשר״ק ואשופרות אזכרונות גם לתקוע במקומינו תם רבינו והנהיג קר״ק כולהו יליל ואי
ביותר המנהג לשנות שלא סגי ובהכי הפסק אלא וליכא ספיקי מכל נפיק דהשתא במלכיות
יצא ביום שעות בט' תקיעות תשע שמע אמרינן דהא
שברים (גם התרועה סוגי שני את יהיה ושופרות זכרונות מלכויות בפסוקי שמוסף צורך יש ר״ת לפי
לחוד אחד וכל יחד שניהם הצורות בשלושת תרועה )וגם היום )(כמנהגינו לעשות מצריך שלא אלא
ידי יצא ת״ת לדו״ג היא הנכונה התקיעה אם וגם תשר״ת פ״א מספיק אלא תר״ת, תש״ת תשר״ת
היום כך במשך תקיעות תשע תקע שנינו שהרי באמצע אחרות תקיעות שיש לי מפריע לא כי חובה
. יצא
היחידה את פוסלת במקומה שאינה תקיעה כל וראב״ן רמב״ן
הרמב״ן שיטת ר״ת שיטת לעומת תקצ (סימן יוסף בית הביאו )
פסל סדר באותו להיות אמורה שלא תקיעה תקע אם ש מחדש לתוקעו ויצטרך, סדר ה כל את
תש לתקוע התכוון אם לדוגמא ו " ו התבלבל בטעות טורמית רק תקע אפילו בתשר״ת הוא ש חשב
הס כל נפסל כבר אחד התש״ת ל התקיעה מתחילת דש מח לתקוע ויצטרך הזה דר
דנהי יצא לא לתרועה תקיעה בין יבבות או שברים מפסקי אי נמי דלרבנן כתב הרמב״ן אבל
ביניהם הפסיק דאם ולאחריה לפניה פשוטה דאנן יצא לא ביניהם תקע אם הכי אפילו יצא
מצוה לשם אחרת תקיעה ביניהן תקע דהא וליכא בעינן
פוסק הרמב״ן יצא11 לא כשורה לא תקיעה תקע שאם (בדוגמא ם השברי בין שיהיה שצריך מכיוון
תקיעה שלפנינו) לשברים התקיעה בית הפסק יש הז נצרך שלא קול תקע ואם אחרי ותקיעה לפני
. אחר בסט התרועה )(או
בזה להלכה נפסק כיצד
ערוך שולחן ) תקצ (סימן
אם וכן לתקיעה, תרועה בין בשברים שהפסיק או לשברים, תקיעה בין בתרועה הפסיק אם
תקיעה לשם שלא כמתעסק תקיעה התרועה אחר שתקע או זו, אחר זו תרועות ב' הריע
תקע ואח״כ והפסיק שתק שברים שלשה שתקע לאחר או לתקיעה; תרועה בין בה והפסיק
ראשונה תקיעה גם והפסיד הפסק הוי. ו אל בכל אחד, שבר ואפילו אחרים, שברים
הי״ב פ״ב מהתוספתא)(ר״ה כן הוכיח ף א הרמב״ן אחת אלא בידו אין ותקע והריע וחזר והריע תקע
ניצרך. שאינו קול שזה פעמים הריע כי שעשה התרועה את ואיבד בלבד אחרונה תקיעה כלומר
בס״ד התקיעות גדרי
היחידה לתחילת לחזור וצריך יצא שלא כרמב״ן פסק שו״ע כך. אם
שהוסיף אלא ברורה המשנה בשם לה )(ס״ק המ״א בדבר כללים: כמה
o וגומר ראשונה תקיעה במקום לו עולה תקיעה אותה אחרונה תקיעה גם תקע כבר אם
הסדר על ואילך. משם
o עד נזכר לא אם גומר בתשר״ת שטעה ונזכר בתש״ת שעומד כגון אחר בסימן שעומד
דתשר״ת הסימן באמצע שהפסיק גב על ואף פ״א תשר״ת ותוקע חוזר ואח״כ הסימן כל
אחרות בקולות הפסק היה לא בפ״ע בבא שבכל כיון כלום בכך אין אחרות בקולות
דנסמוך אמר נ ולא לחזור צריך דמיושב בתקיעות תקע אפילו זה דבכל עוד דע ו המ״ב- והוסיף
צריך דמעומד בתקיעות וגם כהוגן לעשותן צריך אלו על שבירך דכיון דמעומד תקיעות על
כלום בכך אין התפלה שאחר בתקיעות טעה אם. אבל עיקר דהם לחזור
o בניסיונו שנכשל אלא כהלכה לתקוע ניסה ב.
אח טעות סוג לעשות אמור הוא תקיעה זה לאי מודע היה תוקע שהבעל מקרה זה אליו שנתייחס ר
הסדר כל על לחזור יצטרך האם טורמיט לו יצא תקיעה במקום ולדוגמא בנסיונו שנכשל? אלא
אותנו מלמד כוונה בלא ו ל שיצא קול שזה הואיל צריך שלא הלכה הפניני
או שברים כדוגמת שניים או קול לו ויצא היחידה של האחרונה התקיעה את לתקוע ניסה
הואיל היחידה, לתחילת לחזור צריך ואינו כהלכה. התקיעה את שוב ויתקע ינשום תרועה,
של קולות שני לו ויצאו שברים לתקוע צריך היה אם וכן אלו. קולות לו יצאו כוונה ובלא
לתקוע צריך שהיה או לנשום, ונאלץ להמשיך הצליח ולא שברים קולות שני לו ויצאו תרועה
את או השברים את מחדש לתקוע עליו לנשום. ונאלץ להמשיך הצליח ולא תרועה של
היחידה12 לתחילת לחזור צריך אינו אבל התרועה,
בשם הלכה הפניני שהוסיף אלא ערוה״ש הצליח ולא תרועה של קולות שלושה לתקוע הצליח שאם
בשלושה שכבר סוברים ויש שהואיל הראשונה. ה לתקיע לחזור עליו נשימה, שיעור כדי והפסיק להמשיך תרועה כתוקע יימצא תרועה, של קולות תשעה הנשימה לאחר יתקע אם יוצאים, תרועה של קולות
. פעמיים
בס״ד התקיעות גדרי
לא ואיזה היחידה ת לתחיל אותנו תחזיר טעות איזה לסיכום-
לחזור צריך שאין בוודאי הסדר )(לתחילת
: בסט להיות צריך שאינו קול תקע
מהתחלה להתחיל צריך ולא כרגיל ימשיך בפיו: שנכשל אלא כהלכה קול לתקוע ניסה
ר״ת מעכב לא מחדש לתקוע צריך ואין
רמב״ן מעכב התקיעות בן הפסק שיש מכיוון שבתוכן התרועה או השברים לבין
היחידה כל את מחדש ויתקע
השו״ע פסק כך
בס״ד התקיעות גדרי
היא התקיעות כללי ב אחרונה סוגיה
והנשימות התקיעות סדר
o והתרועה לשברים תקיעה בין הפרדה
שאחריה ולתרועה לשברים הראשונה התקיעה בין להפסיק צריך ויחידה, יחידה בכל כעיקרון
של כשיעור האחרונה לתקיעה והתרועה השברים בין להפסיק צריך וכן נשימה, של כשיעור
ואנחה בכי של ביטוי הם והשברים והתרועה ושלום, שמחה של ביטוי היא שהתקיעה מפני, נשימה.
ביניהם לחבר ואין ד ס״ק בפרמ״ג מובא )(לבוש
התרועה או השברים עם התקיעה את בדיעבד חיבר אם הדין מה אמנם
התוספ נחלקו הזה בדבר ת ירושלמי תלמוד וה א
לא התוספתא לפי חובה ידי יצא
בתוספתא בב״י )(מובא הי״ב פ״ב )(ר״ה יצא- לא אחת בנשימה ותקע והריע תקע התוספתא לפי
יצא לא הפריד לא ואם לשברים התקיעה בין להפריד חובה יש
הקל ירושלמי התלמוד אמנם בדיעבד התיר ו בדבר
י) הלכה ד (פרק ירושלמי תלמוד ]העדה קרבן פי על באמצע [הפירוש
אחת בנפיחה אמרן היכרא דאיכא יצא מופרשין קולות שהן כיון אמרי' מי מהו אחת בנשימה תר״ת שעשה (דהייו
. ג שהן לכל וניכרין מופסקין שיהו בעינן דלמא )או מצאתי (דהיינו יצא אחת בנפיחה אמר תני אשכחת
יצא א' בנפיחה עשאן בה דתני ברייתא ) תקיעות סדר תנינן והא שלשה של שלשה והא הגמרא (מקשה
ג? ג' של ג' כאן אין אחת בנפיחה עשאן ואם ג'. ג' של ג' במתני' )'תנינן יפחות שלא יפחות שלא הברייתא (כוונת
. נאמר לא ביניהם שיפסוק לענין אבל )מהשיעור
יצא13 אחת בנשימה תקע ולדעתו התוספתא על חולק הירושלמי.
בז למעשה להלכה לפסוק כיצד הראשונים נחלקו ה
בזה הראשונים שיטות
ב טור ר״ן דע הרא״ש- ת יצא
הטור ) תקצ סימן השנה ראש הלכות חיים (אורח פוסק שהוא אביו) (שהיה הרא״ש בפסיקת הבין
חובה ידי יצא ובדיעבד כירושלמי והפוך לשברים תקיעה ה בין בנשימה הפסיק לא אם גם
לא לכאורה אחת בנשימה ותקיעה ותרועה תקיעה תקע ואם אחת … וז״ל ז״ל אבי אדוני וכ״כ
בנפיחה עשאן התם דגרסינן כן משמע לא בירושלמי ומיהו סוף ולא ראש לא כאן שאין יצא
ע״כ יצא. אחת
שלדעת לציין יש ע כז בדף בחידושיו הרמב״ן - בתוספתא גורס ב מוד יצא ולשניהם לירושלמי התוספא בין מחלוקת אין כך ואם. יצא,
בס״ד התקיעות גדרי
שיצא. כירושלמי הרא״ש פסק שלמסקנה מדבריו משמע
הרא״ש- בשם ירוחם רבינו יצא לא
שלא סובר והוא הרא״ש את בהבנתו הטור על חלק ירוחם רבינו אמנם סוף ולא ראש לא אין כי יצא
הפרמ״ג פרש )(כן
בזה להלכה נפסק כיצד
ערוך שולחן ( ) תקצ סימן
תר״ת תקע אם יצא שלא שאומר מי ויש יצא; אחת, . בנשימה
. הגר״א פסק וכן ויצא, כסתם הלכה אומרים ויש סתם כך ואם
שועה״ר כתב אומנם ט סעיף להחמיר נכון הראשונות בשלושים המקילה, כדעה שהעיקר שאף
יחידה. אותה של הראשונה מהתקיעה מחדש ולהתחיל
o לתרועה שברים בין הפרדה )(בתשר״ת
ו קל יותר שהדין בוודאי לתרועה השברים בין יצא. חברם אם בדיעבד עלמא לכולי
בלכתחילה הדין מה השאלה
וריב״ש- ר״ן רשב״א, רא״ש, גיאת, רי״ץ לצרפם יש
לשיטת רא״ש ה י ד, פרק ב ולתוקעם יחד לצרפם יש נשי אותו שניה שהרי מה אחת- מצווה ם משום
שברים כך אם ימינו) (של תרועה שברים זה אולי התורה של התרועה מהי הסתפקו שחז״ל שראינו
לחברם יש ולכן אחת מצווה זה תרועה
יליל וילולי גנח גנוחי דלמא משום אחת בנשימה לעשות יש ותרועה שברים אחת תרועה והכל
בעינן ויליל גנוחי היא תרועה מ״מ אחת בנשימה ויליל לגנוח האדם דרך שאין פי על ואף הן.
הפסק בלא כאחת התרועה. שתהא
'שברים- תשר״ת, סדר לפי שכן אחת, שמצוותן מפני לדעתם ולכן התורה, של התרועה היא תרועה'
– הפסיק ואם בנשימה, באמצעיתה להפסיק אסור יצ. א לא לשיטתם שגם יח ס״ק תקצ במשנ״ב כתב (אך
להפרידם שנדע בניהם קצרה הפסקה איזה )יעשה
ר״ת- להפרידם יש
בס״ד התקיעות גדרי
שכך בנשימה, ביניהם להפסיק לכתחילה צריך ולדעתו שונה ר״ת שיטת ודעימא הרא״ש לעומת
יצא זו לשיטה גם הפסיק, לא אם (אמנם אחת בנשימה ובוכה גונח שאינו ובוכה, שגונח אדם של דרכו
בדיעבד- )ב״ח.
בזה הלכה ל נפסק כיצד
ד ערוך)(תקצ שולחן
דתשר״ת ותרועה שברים ג' אבל אחת, בנשימה לעשותם צריך שברים ג' לעשותם צריך שאינו
נשימה מכדי יותר בהפסקה ישהה שלא והוא אחת, , בנשימה וי״א בנשימה לעשותם שצריך
דמעומד ובתקיעות אחת; בנשימה יעשה דמיושב ובתקיעות כולם, ידי יצא שמים וירא; אחת
. נשימות בב' יעשה
לשנות ואין נשימות, בב' הכל לעשות הפשוט והמנהג. הגה:
שסיכם אלא הרא״ש את הביא אומרים וביש נשימות בשתי שצריך כר״ת פסק ם בסת ששו״ע יוצא
להפסיק שלא חובה, ידי יוצאים שבהן דמיושב', ב׳תקיעות נוהגים השיטות, כל ידי לצאת שכדי
אבל יט (משנ״ב בנשימה להפריד נוהגים דמעומד תקיעות ובשלושים לתרועה. השברים בין בנשימה
יהפוך. )לא
לפי אך רמ״א כן לעשות צורך. אין
עליו והוסיף המשנ״ב כא )(ס״ק
תרועה שברים המקרא לפניו שיקרא טוב וע״כ כנ״ל נשימה מכדי יותר יפסיק שלא יזהר אך
עי״ז שיהיה מאד עלול תרועה תיבת לפניו הקורא שיקרא עד התוקע ימתין דאם אחת בפעם
נשימה: מכדי יותר הפסק
לסיכום כן: אם
הפוך- (וכן תרועה או לשברים תקיעה )בין הפסיק לא אם ובדיעבד נשימה, הפסק לעשות יש
חובה ידי. יצא
תקיעות לבין אחת) (מנשימה שב מיו של תקיעות בין חלוקה עשה השו״ע לתרועה- שברים בין
הספרדים נוהגים וכך נשימות) תי (בש שמעומד
הכל2 ועושים הרא״ש לדעת לדעת לחוש צורך שאין כתב והרמ״א נשימות
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה