ב״ה
החוטים מלאכות
ב משנה ז פרק שבת מסכת משנה
ב והפוצע חוטין שני והאורג נירין בתי שתי והעושה והמיסך 'והטווה והצובעו והמנפצו המלבנו הצמר את הגוזז
חוטין תפירות שתי לתפור ע״מ הקורע תפירות שתי והתופר והמתיר הקושר
ויקהל (פרשת א פסוק לה פרק שמות הירש )רש״ר
, הטווה השתי חוטי (מותח המיסך נירין בתי שתי העושה ), האריגה בנול החוטים,)(מערכת הפוצע האורג, (מפרק
)חוטים
הטווה
1. המלאכה שיעור
. . כפול הסיט רוחב כמלא והטווה. . ד משנה יג פרק שבת מסכת משנה
טו הלכה ט פרק שבת הלכות רמב״ם
הנטוה דבר מכל טפחים ארבעה אורך הטווה אחד חייב, את או הנוצה את או הפשתן את או הצמר את הטווה
בהן. כיוצא כל וכן הגידין את או השער את העושה דבר שילבד והוא וחייב, טווה תולדת זה הרי הלבד בינוני בעובי טפחים ארבעה אורך ממנו לטוות. שאפשר
הראב״ד השגת
הלבד את העושה טויה מכיר איני א״א טווה. תולדת זה הרי ומנופץ מלובן הצמר לוקח שהוא לפי הלבדין בעשיית עבה שנעשה עד מוך על מוך ונותן בגד גבי על ושוטחו שמתחבר עד ומהדקו הבגד עם וכורכו במים ומטפיחו טויה לו קורא החבור זה ואם מאיליו, הלבד ונעשה ומתקשה
שהוא יותר ונראה יודע, איני בונה תולדת שהוא כמגבן בנות שעושות קליעות ואורך כרוחב ואולי יודע איני ושיעורו
מצחיהם על. העניים
2 הטוויה– דרכי. לבד עשיית שזירה, ביד/בכלי,
יא ס״ק שמד סימן ברורה משנה
… והמיסך והטוה המנפץ דהיינו בשו״ע פה נזכרו שלא מלאכות אבות איזה עוד כ״א פה להעתיק כ״א לנו נשאר ולא
לאחת… אחת. ונבארם חוטין שני והפוצע חוטין שני והאורג נירין בתי שתי והעושה שערות או נוצה או פשתן או הצמר את הטוה אחד חייב הנטוה דבר מכל טפחים ד' אורך הטוה ב) כיוצא כל וכן גידין או
אלא רעדי״ל] שפי״ן שקורין [כמו בכלי דוקא ולאו בזה טוה אם אפילו הנשים שטוין כמו לטוות הדרך [שכך בידים
שפינדי על "בידים משום חייב ג״כ ] איינגידריי״ט [שקורין אותם ושוזר חוטין והלוקח טוו. בידיה הוא מלא ומקרא ל]
וחייב טוה תולדת ה״ז פילשצי״ן] או [קאפעלושי״ן שקורין מה דהיינו הלבדין העושה וכן. טווה
חבלים/ שזירת (דין המלאכה הגדרות 3. גדילת פתילה/ באוכלין טוייה אחרונים )מח'
קא סימן א חלק הלוי שבט שו״ת הטווה מלאכת
- א כיו״ב, ובירושלמי כל וכן וכו' הפשתן את או הצמר את הטווה אחד הט״ו, פ״ט הרמב״ם, לשון חבלין דעביד מאן
, טויה מעין ושזירה חבלים דעשיית מבואר טווה משום חייב (משזר) מומזר דעביד, מאן דפותל כ' ח' הל' פ״י וברמב״ם
, קושר משום חייב חבלים … … לחוד חבלים ועשיית ופותל לחוד, קולע דמלאכת מאד דפשוט סתירה, שום משם אין דבאמת זה להבין זכינו, ולא
וכיו״ב לתפירה או לאריגה להכשירו החוט תקון טויה, היינו משא״כ השער חוטי תקון דהיא פוקסת של ההו״א, והיינו
וכן להחבל, עתה שעושה היינו חבל, דעביד מאן האי ושלמי ביר דקאמר והיינו ע״ב, צ״ד דף סוף רש״י לשון היטב עיין שם עיין להלכה טווה משום חייב דשוזר דינא האי מביא הרקח וכן הרקח), (כגי' משזר דעביד מאן. האי פ מספרי ואמר ד״ה ע״ב ד' יבמות תוס' כמש״כ שזירה ענין שהוא אף קושר משום חבלים בפתילת כ' דהרמב״ם 'ואף
תכלת פתיל שלח דלא קושר משום לחייבו נדע לא שאנחנו מה הרמב״ם רבינו של עינו וראה ידע הנה ושזור, טווי חוט נקרא להיות שצריך מה ושזירתו בתחלה החבל עשיית דודאי שניהם לקיים אפשר אולי מ״מ ירושלמי, כהאי
קושר מלאכת מענין זה בל ח עוד עמו ששוזר ע״י עוד ומחזקו שמעבו גמור חבל אבל טווה, מלאכת מענין זה וחבל,
צ״ע עדיין זה ובפרט מתיר מלאכת. והתרתו
- ב בענעט להגר״מ אבות מגן בס' וראיתי כלי, תקון משום הראשונים וכ' הפתילה, את גודלין אין ע״ב ל״ב ביצה עיין
טווה משום חבל ושזירת דגדול טווה משום לומר דהו״ל דהה״ד כ', זצ״ל הציון ובשער נ״ב אות תקי״ד סימן במ״ב
לאריגה וחבל חוט בתורת בו להשתמש חבל במכשיר אלא שייך לא טווה דענין לומר אפשר ולענ״ד ע״ש. בזה, ג״כ העיר ואפילו הציון, בשער וע״ש, להדלקה בו להשתמש כלי הכשרת רק דהוא פתילה גדול משא״כ וכיו״ב, ולקשירה לתפירה
לפי דהוא צ״ה צ״ד בשבת הגודלת כמו גודלין, פתילה גבי בכ״מ נקטו לחנם לא ו זאת, סברא שייך הפתילה בשוזר
בונה ענין. המסקנא
- ד בעושה אני מסופק מבצק חוטים טווה משום בו יש אי שבת של בחלות לעשות שרגילים כמו אוכלים לארוג, וכיו״ב
לחלק ויש חוט, כמין בצק מאותו עושה בא״ד וכו' טווה ד״ה ע״ב צ״ד שבת רש״י. ועיין
שמד סימן אחרונה משנה
פתילה הגודל ודין טווה מלאכת גדר טֹוֶׁה מִּׁשּום חַיָב כֵן גַם אַיינְגִידְרֵיי״ט] [ׁשֶּׁקֹורִין אֹותָם וְׁשֹוזֵר חּוטִין וְהַּלֹוקֵחַ שם]. [הוספות
לה טוב יום הל' בשו״ע (ט) שהטעם המאירי בשם לו המשנ״ב והביא אותה, מהבהבין ולא הפתילה את גודלין שאין נאמר
השעה״צ והקשה כלי. תיקון משום לז בגדילת טוויה שיעור אין כלל שבדרך כיון ותירץ טווה, מטעם יאסר לא מדוע
בשו״ת אמנם הפתילה. שענין כתב לח הלוי שבט וחבל חוט בתורת בו להשתמש חבל במכשיר אלא שייך אינו טווה
להדלקה בו להשתמש כלי הכשרת רק שהיא פתילה בגדילת כן שאין מה וכיו״ב, ולקשירה לתפירה. לאריגה
באוכלים טוויה
כדי פניה על בצק כמין ששטחה השני בלשון רש״י וביאר טווה, משום חייבת שפוקסת אמרו בגמ '(יא) ידו על, להאדימן
הלוי שבט ובשו״ת חוט. כמיו ממנו שעושה הוא שבו הטוייה וענין לעשות שרגילים כמו וכיו״ב מבצק חוטים בעושה דן
טווה משום בו יש האם שבת, של. בחלות מה הגרנ״ק ודעת איסור בכך. שאין
לה ס״ט תקיד סי'. .
לו סקמ״ג. .
לז סקנ״ב. .
לח קא סי' ח״א. .
מב ב (צד שבת.).
מג טווה וד״ה הפוקסת וכן ד״ה. .
מד שם. .
מה י עמ' טווה מלאכת (ח״ד המלאכות תורת.).
ו המיסך הנירין
1. בתנ״ך מיסך
טז פרק שופטים (יג בַמֶֶּׁ֖ה הַגִִּ֣ידָהּלִִ֔י כְזָבִִ֔ים אֵלַי֙ וַתְדַבֵַ֤ר בִי֙ הֵתַַ֤לְתָ עַד־הֵָ֜נָה אֶׁל־ׁשִמְׁשֹׁ֗ון דְלִילָָ֜ה וַתֹּ֨אמֶׁר ) אִם־תַאַרְגִׁ֗י אֵלִֶׁ֔יהָ וַיִּ֣אמֶׁר תֵאָסֵֵ֑ר
וַת בַיָתִֵ֔ד וַתִתְקַע֙ עִם־הַמַסָָּֽכֶׁת: (יד) אׁשִֶּ֖י ר מַחְלְפֹ֥ות אֶׁת־ִּׁ֣שֶֶׁׁ֛בַע וְאֶׁת־ הָאֶֶּׁ֖רֶׁג אֶׁת־הַיְתַ֥ד וַיִסֶַׁ֛ע מִּׁשְנָתִֹ֔ו וַיִיקַץ֙ עָלֶֶּׁ֖יָךׁשִמְׁשֵֹ֑ון פְלִׁשְתִ֥ים אֵלִָ֔יו אמֶׁר
: הַמַסָָּֽכֶׁת
- יונתן תרגום דְמַׁשְתֵיתָא: אַכְסְנָא
- ציון מצודת המסכת- וערוך מסודר כשהוא השתי הוא
והמסדר המסכ' בנפש בנגעי' ובמשנה ריג הא יתד על נירין בתי שתי והעושה והמיסך כמו מיסך יקרא השתי
ע״ג:)(שבת
והתולדות המלאכות הגדרת 2.
מברטנורא עובדיה ר'
. המיסך בלע״ז: אורדי״ר נירין. בתי ניר הבית בתוך חוטין שני: שנותן
ב משנה ז פרק שבת מסכת לרמב״ם המשנה פירוש
נירין, ובתי השתי כלומר המסכה את המותח. , המיסך ובהם האריגה ממיני והוא בזה זה המשולבים חוטים הם
האורגים אצל ובצורתם בשמם ידועים והם "אלניר" ושמו האורג, . אורג
ק״ד צ״ח- סימנים שבת הלכ' חיים ארחות נירין בתי העושה משום סבכה עשה או בחבלים מטה סרג או סל או כברה או נפה והעושה בלעז. ליצי״ש חייב
נירין בתי משום חייב. דבר
המיסך וכמה מיסך תולדת ויתפרדו שיתקנם כדי החוטים על והמכה מלאכו' מאבות והוא חייב. בלעז אורד״יר
. ות אצבע ב' רחב משתקן שיעורו
3. ההלכה פסיקת
ט פרק שבת הלכות רמב״ם
טז הלכה נירין בתי שני העושה, חייב או סל או כברה או נפה העושה הרי בחבלים מטה שסרג או סבכה ומשיעשה נירין עושה תולדת זה חייב אלו מכל כאחד בתים, שני בדבר בתים שני העושה כל וכן כגון בתים בתים אותו שעושין
חייב. אלו
יז הלכה
דרך החוטין שמותחין אורגין ה וברחבה היריעה באורך תחלה מכאן וזה מכאן זה אוחזין ושנים
החוטין על בשבט שובט ואחד עד זה בצד זה אותן ומתקן ערב בלא שתי כולה, שתעשה האורגין כדרך החוטין ומתיחת המותח וזה המסכה הנסכת היא אותה וכשכופלין מיסך, נקרא בשתי הערב להכניס ומתחיל
אורג. נקרא
יח הלכה
ה מיסך מאבות מלאכה והיא חייב עד החוטין על והשובט מלאכות, תולדת זה הרי ויתקנם שיפרקו משיתקן שיעורו וכמה מיסך, שני האורג וכן אצבעות, שתי רוחב חייב אצבעות שתי ברוחב, חוטין
שהיה בין בתחלה שארגן בין הארוג על וארג ארוג הבגד מקצת חוט ארג ואם חוטין, שני שיעורו
ארג חייב, הבגד בו השלים ו אחד ברוחב חוטין שני היריעה בשפת זה למה הא חייב, נירין בתי שלשה ברוחב קטן צלצול לאורג דומה
נירין בתי. שלשה
יא ס״ק שמד סימן ברורה משנה
ובפי״ג דשבת פ״ז בתוי״ט [ועיין חייב נירין בתי שתי העושה ג) נפה העושה בזה]. שהאריכו ישראל ובתפארת בנירין ד״ה
דבר, ובכל בקש וה״ה בחבלים מטה שארג או סבכה או סל או כברה או חייב בתים שני ומשיעשה נירין עושה תולדת ה״ז כתיקונו בהן השתי ומעמיד מלמעלה ואחד מלמטה בשתי אחד חוט ומרכיב שמשרשר אלא ממש נירין לאו דהנך. ופירש״י
על בשבט שובט ואחד מכאן וזה מכאן זה אוחזין ושנים וברחבה היריעה באורך תחלה החוטין שמותחין האורגין דרך ד)
וכשכופלין מיסך נקרא האורגין כדרך החוטין ומתיחת ערב או שתי כולה שתעשה עד זה בצד זה אותם ומתקן החוטין
נקרא. אורג בערב השתי להכניס ומתחיל אותה
חי המיסך ה) מיסך, תולדת ה״ז ויתקנם שיתפרקו עד החוטין על והשובט יב האריגה בעת ומפרידן החוטין את והמדקדק
אורג תולדת. ה״ז
4. האריגה למלאכת כהכשר דווקא החיוב
שבת מלאכות יוסף) (האיר איגר עקיבא רבינו משנת לז סימן
( על רק לא שחייב מפורש במ״ב הרי לשאול, ניתן וכו מיטה על גם אלא לאריגה.', הכנה הוא שהחיוב לומר וניתן
מדבריו לדייק ואפשר חדשה. יצירה יש אם דווקא שאומר אך חוטים. יבוש של דוגמה שמביא וכן הוא". כלום "לאו
הוא האיסור כן אם אסור יהיה מיטה, לסרג כמו חדשה יצירה יוצר זה. אם. כלי תיקון או מיסך או
הרי זה, לפי מעכב, (ולא הציצית חוטי את להפריד שצריך בשו״ע, מובא אם ש חשש יש. וכדומה תפילה מכך )סיד יפ עשייה צריכה עדיין הציצית אם אך כמובן. קשר מתיר לא הוא אם איסור בכך אין בשבת, ציציותיו מפריד אדם, אם
את להפריד לו אסור יא), (סימן וכריכה הראשון הקשר עם רק ולובשה אותם לארוג מתכון הוא שהרי, הציציות
. מסך) מלאכת בכך שיהיה וייתכן, בהמשך
5 המלאכות מהות.
ויקהל (פרשת א פסוק לה פרק שמות הירש )רש״ר
מתברר הרי האלה, המלאכות בסוגי נתבונן אם המביאות פעולות כלומר יצרניות, פעולות שכולן
מסוים בדבר ממשי שינוי מרשות מהוצאה (חוץ
.)לרשות שלטון מתגלה זה שינוי של מכוונת ביצירה זו מיצירה וההימנעות גשמי, דבר כל על האדם ההשתעבדות את לגלות אפוא, עשויה, השבת ביום
שהאדם היחיד, ו האחד והריבון הבורא עול תחת
לו הכפוף שלו וואסאל אלא אינו בעולמו השורר חיות וציד הארץ פירות לקט אפילו אותו. והעובד עצמם ובחיה בפרי שינוי מביאים אינם כי אם, בר, אל וחופשי טבעי ממצב המעבר היא תוצאתם הרי הוא זה ודבר האדם, של וחזקתו שלטונו תחום
כפי אכה, המל מושג של ומשמעותו מהותו עיקר
. שהסברנו
והפו האורג צע
( האריגה כלי 1. יתד )(דלילה מנור, , )(גולית ארג ) )(איוב
ז פסוק יז פרק א שמואל
)(ז כִמְנֹור חֲנִיתֹ֙ו וְעׁ֗ץ ִֵּ֣<<וחץ>> חֲנִית וְלַהִ֔בֶׁת אִִ֔רְגִֶּׁ֣ים ָּֽ: יו לְפָנ לְָָּֽך ה הַצִנֵ֥ה שֶָּ֖א וְנ בַרְזֵ֥ל ֹוׁשֵׁש֥־מֵאִֶֹּ֖ותׁשְקָלֵֶׁ֑ים
יז פרק א שמואל אנך חומת
חניתו. . ועץ וקרינן חניתו וחץ כתיב דסוטה פ״ח אמרו ופריך
ולא שכתב השבחים יכתוב ולא כלל לפרסמיה ולא חץ יכתוב
שבטח דדוד שבחיה להודיע ומשני כלל וזהו בכתיבה אפילו
כזה ברשע ונלחם: בה'
ז פסוק יז פרק א שמואל דוד מצודת
)(ז חניתו- ועץ כמנור עבה שהיתה יד הבית הוא
: אורגים
2 שיעור הפעולה, (צורת אורג במלאכת. גדרים תו)לדות,
יו״ט תוס' עיין כאן, דווקא )נתה נש ומדוע הזו, המשנה סדר על א) עמוד קה דף שבת מסכת בבלי תלמוד
אומר אליעזר רבי: משנה. האורג בסוף בין חילה בת בין אומרים: וחכמים חייב. האריג- על ואחת בתחילה, חוטין שלשה
- על והקורע תפירות שתי והתופר חייב, ובסל בכברה בנפה, בקירוס, בנירין נירין בתי שתי העושה חוטין. שני שיעורו
תפירות שתי לתפור. מנת
ט פרק שבת הלכות רמב״ם
יז הלכה האורגין דרך החוטין שמותחין
ברחבה ו היריעה באורך תחלה מכאן וזה מכאן זה אוחזין ושנים החוטין על בשבט שובט ואחד עד זה בצד זה אותן ומתקן ערב בלא שתי כולה, שתעשה האורגין כדרך החוטין ומתיחת המותח וזה המסכה הנסכת היא
אותה וכשכופלין מיסך, נקרא בשתי הערב להכניס ומתחיל
אורג. נקרא
יח הלכה חייב… המיסך שני האורג וכן
חוטין חייב אצבעות שתי, ברוחב שהיה בין בתחלה שארגן בין הארוג על וארג ארוג הבגד מקצת
חוט ארג ואם חוטין שני, שיעורו חייב הבגד בו והשלים, אחד ארג ברוחב חוטין שני היריעה בשפת זה למה הא חייב, נירין בתי שלשה ברוחב קטן צלצול לאורג דומה
נירין בתי. שלשה
יט הלכה המדקדק ומפרידן החוטין את אורג תולדת זה הרי האריגה, בעת
וכן הקולע זה הרי הנימין את משיעשה ושיעורו אורג תולדת
אצבעות שתי באורך. קליעה
3 אורג שייך. במה
יא ס״ק שמד סימן ברורה משנה
או בבגד האורג אחד ו) בקנים חלונות שעושין או עץ מחתיכת או עליו לסכך שעושין כמו בשערות דבר בכל או
וחייב אורג תולדת ה״ז דבר וכל ושערות נימין והקולע. חייב.
סופה אין וגם בראש במחובר אריגה דרך דאין רג כאו אינו במחובר ראש שערות הקולע אבל בתלוש וה״מ
להתקיים במ״ב ע״ש סכ״ו ש״ג בסימן וכדלעיל קליעתו להתיר או לקלוע בזה יש איסור עכ״פ. אבל
כו סעיף שג סימן שבת הלכות חיים אורח ערוך שולחן
שערה לחלוק יכולה אבל קליעתה, להתיר ולא בשבת, שערה האשה לקלוע. אסור השייטי״ל לעשות דהיינו שערה, לחלוק אוסרים ויש הגה:
להקל נהגו בעלמא באצבע אבל כ. לי, ע״י לעשות לאסור נהגו וכן וא״ז). (רש״י
כו סעיף שג סימן שבת הלכות חיים אורח ערוך שולחן על ברורה משנה
)(פב - לקלוע לחוה הוא ברוך הקדוש שקילעה מלמד הצלע את אלהים ה' ויבן הפסוק על [וכדדרשינן לבנין דדמי משום מדרבנן
אורג משום חייב בתלוש נימין הקולע אבל בניתא ]לעיתא לק קורין הים בכרכי ושכן האדם אל והביאה בשער והכא הרמב״ם כמ״ש
כ״ז והנה התוספות בשם וש״א [מ״א לסתירה שעומדת להתקיים סופה דאין ועוד בראשו מחובר דהוא משום אריגה חשיב. ]לא
מש עכ״פ אסור בונה משום בזה דאין אף פארוק] [שקורין נכרית פאה שער והקולעת במחובר אורג ום סופה דאין נימא אם דאף
לנו ישמעו שלא במקום למחות כדאי דאין נראה ומ״מ אסור מיהו מדרבנן עכ״פ: להתקיים - קליעתה להתיר ולא )(פג לסותר: דדמי
- שערה לחלוק אוסרין ויש )(פד הוא רישא פסיק ולאו לזה מתכוונת דאינה כיון ס״ל דמקלת ראשונה והדעה תלישה חשש: משום
4. פוצע מלאכת גדרי
כ הלכה ט פרק שבת הלכות רמב״ם
את המפריד הוא ובוצע חייב, חוטין שני ע הבוצ שהעביר או השתי מן הערב שהוציא בין הארוג,
שלא והוא וחייב בוצע זה הרי הערב מעל, השתי
לתקן יתכוין אלא מקלקל יהא אלו שעושין כדרך ואחר שבוצעין ביותר הקלים הבגדים את שמאחין שיעשו עד שבצעו חוטין ואורגין וחוזרין מאחין כך
את והסותר אחד, הקרעים שני או בגדים ה שני כשיעור ושיעורו בוצע תולדת זה הרי לתקן הקליעה
. הבוצע
הראב״ד השגת
את המפריד הוא ובוצע חייב חוטין שני הבוצע לתפור ע״מ לקורע נוטה הפירוש זה א״א האריג. מקובלים ואנו עג) (שבת במשנה שנוי הוא וכבר
חוטין שני, שחותך חתוך לשון והוא פוצע כמו בוצע מן הארוג את חותך אריגתו שהשלים אחר שני אלא ממנו חתך לא ואפילו שבמסכת המשוייר
זו בחתיכה חייב. חוטין
יא ס״ק שמד סימן ברורה משנה
להיפוך, או הערב מן השתי שמוציא לרמב״ם חוטין שני הפוצע ז) מן האריגה אחר חוטין שני שחתך ולראב״ד
ולוקחין המכה על ליתן קנייטי״ן] [שקורין מפורדין חוטין כשצריכין הר ליז ישראל רופאי וצריכין חייב. המסכת תורת והזכרו והח״א מהרמב״ם מלוקט [כ״ז דאורייתא מלאכה והוי החוטין ומפרידין פשתן בגד חתיכת
: ]משה
5 ל. דוגמאות ק (קויישקל, בימינו איסורים יעת ר קליע גפן, וצמר חוטין שיער ת וכדומה )פאה
שמד סימן חיים אורח תשובות פסקי
קוישיק״ל עשיית זה. . ובכלל הערה102 ש״ב סימן לעיל עוד ועיין אורג, משום שאסור ויו״ט בשבת לולב מעלי
'אורג.'מענין
להוציא כ״ג אות ש״מ ובסימן כפתור, נפילת לאחר תלויים שנשארו חוטין להוציא לענין כ״ג אות ש״מ סימן עיין
ן עיי פוצע- משום האוסרים יש גפן צמר קריעת וכן פוצע, משום בו יש ובאריג בבד בתחבושת התלויים חוטין
ל״ה אות. שם
49 להזהירם ויש וכדומה, מניפה כעין בזה זה אותם וקולעים שלגונים של מקלות לוקחים שילדים מה זה ובכלל.
ביום בו עוד אותו כשמפרקים להתיר יש אם וישל״ע 'אורג'. איסור בכלל הוא כי כך. על
שג סימן הערות תשובות פסקי
102 בשיער לבונה, דדמי משום איסורו קליעה לעשות מחובר שבשיער בעוד כי האיסור, בטעם הבדל יש כי אם.
ובשעה״צ במשנ״ב וכמבואר ל׳פוצע', דדמי איסור משום בו יש 'קליעה' ובסתירת, משום''אורג איסורו תלוש
משום 'אורג' משום ליכא מחובר ובשיער תלוש), בשער וסותר בונה איסור אין אכן מדוע צ״ע יין עד (אך הכא ו (אות שד״מ סימן בסוף המשנ״ב וכדביאר לגוף, במחובר אריגה דרך.)'שאין
6 בבגד חוט מתיחת.
קכד קכג- אות שמ סימן אחרונה משנה
תפירה של חוט וכדין למותחו, אין וכדו', במסמר נתקע שהבגד ידי על שהתכווץ חוט שגם ויש. שכתבו תקסו הערה
המלאכות תורת. תקסו כלל מלאכה זו אין לבישתו ידי על נמתח שאם כתב אך הגרנ״ק, בשם כו) עמ' (אורג
רישיה פסיק שהוא. אף
7. סלסול ה פאות
שג סימן אחרונה משנה
אלא ואינו שבת, מלפני מסולסלות קצת שהם משום בשבת פיאותיהם שמסלסלים אותם על זכות ללמד יש מקום ומכל
שבת. מערב העשוי עראי אוהל על קצת להוסיף שמותר למה קצת ודומה סלסולן, על קצת מוסיף
שחילק ויש סלסול לבין אוסרים, שיש כתב והרמ״א התיר שהשו״ע שערה כחולקת אלא נחשב שאינו קל סלסול בין קנא אסור עלמא שלכולי האומנים כדרך. הנעשה
קנא סקט״ו סוף לו פרק ב חלק שני ח. וט.
סח סימן ו חלק הלכות משנה שו״ת בשבת מותר אם השערות סלסול
אסו מחדש, סלסול מותרת סלסול הוספת ר
. . מדרך כבר פאותיהם המסלסלים האנשים דאותם שידוע בסלסולן השערות עומדות וכמעט סלסול לקבל פאותיהם
מע״ש איסור בכלל זה אין סלסול שמוסיפין ומה וכ״ש ספר בשם כתוב מצאתי וכן כלל בנין שום בזה דליכא
על זכות שמלמד פ״א ס״ק סו בבדה״ש קמ״ו סי' קצוה״ש למה קצת דומה שהוא פאותיהם המסלסלים האנשים ספר לי ואין מע״ש העשוי ארעי אהל על להוסיף שמותר
והפאות המרחץ לבית הנכנס זה ולפי אחריו לעיין, הנ״ל עושה דהרי משום לסלסל אז אסור הי' לגמרי מתפשטים
. . כמובן מוסיף הוי ולא מחדש. הסלסול
קליעה ולא אסיפה הוא סלסול ואי אריגה דרך לא, מתקיים נו הוא דרבנן שערות דקליעת דכיון נראה לדידן ומעתה
ולכן הכ״ו "ש מה פכ״ב הרמב״ם וכמ״ש כחכמים דקיי״ל בנין מלאכת איכא דעכ״פ האשה שער קליעת דוקא נראה
אותם קולע דאינו הראש פיאות סלסול אבל כאורג ונראה ביד אותם מאסף אלא הוי לא נמי בעצמו דקולע כיון וא״כ דרך הוי דלא כיון כלל גזרו דלא אפשר כה״ג דרבנן אלא
בכך אריגה ראיתי דכן, להתקיים עומד אינו באמת וגם על ושעה שעה בכל ממשמשין הפאות שמסלסלין אותם כעין אלא הוי דלא נראה ולכן מסולסלים שיהיו פאותיהם ולכן דמותר. באצבע השייטל לעשות הרמ״א דכתב הא
זה מצד פאותיהם שעושין באותן לגעור אין. לפענ״ד
א הפיאות הידוק ור ס
כמו הראש על הפאות להדוק שנוהגין אותן דמ״מ אלא כעין להדקם הרבה שנוהגין כל וקולע היטב הדק קשר
אסור לפענ״ד ודאי הא יחד השערות בשבת כן לעשות
… בונה גזירת בכלל דהו״ל
ל יתלוש מא ש לכתחילה שמחמיר נראה מעשה, אחר מטעם הנ״ל בכל להחמיר יש דין מן ובר כתבו שהרי עסקניות וידים ליתלש שעלול הזקן דבשער ז״ל האחרונים בשבת כלל לזקנו ידיו יושיט שלא מאד ליזהר שיש הם
וחייב בש״ע במ״ש ט' אות ש״מ סי' א״ח החיים כף ועיין ליזהר יש ולכן וז״ל חי איש בשם הביא שערות שתי על וכן שער יתלש שמא שם יתעסק ולא בזקן הרבה יחכך שלא הרבה יחככו לא בראשם הרבה שערות להם שיש הנשים וז״ל הביא י' ובאות שערות יתלשו דודאי שלהן בצפרנים בשבת בזקנו ידו שם דבשגגה זיע״א האר״י מעשה וידוע
הוציאה ולא שכל כתב חיים מחנה בשו״ת וגם מוצש״ק עד או ראשו בשער יגע שלא כפותים ידיו היו כמעט השבת ד״ח בעל מצאנז אדמו״ר הגה״ק בשם שמעתי וכן זקנו ולכאן ולכאן לכאן ומושך הראש בפאות המסלסל וכ״ש שלא רישא פסיק הו״ל כמעט בהם עוסק היום כל כמעט
חיוב לידי יבא וח״ו היום כל במשך מהשערות יתלוש שלא בשבת במקוה ההולכין להזהיר יש וגם חטאת משום איסור יש דאז עליהם מקוה המי בעוד יסלסלו
זה מטעם עדיף תעשה ואל שב ודאי ולכן שערות סחיטת
. כנלפענ״ד
בב״א צדקנו משיח בביאת שלמה לגאולה נזכה ובזכותו ודקדוקיה בפרטיה כהלכתה שבת משומרי להיות יעזרינו והשי״ת
ונפש בלב וש״ת. דושה״ט הקטן מנשה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה