שיעור שבועי במשנת הרב קוק על סדר הפרשות - שיעור מספר 40 - פנחס תשפג [קנאות ושלום]

הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בלק פ' טבדי בנימין הרב

והשלום הקנאה

פנחס נגד הטענה – מדה כנגד מדה ושכרו

יא פסוק כה פרק במדבר

אֶּת הֵשִּיב הַכֹהֵן אַהֲרֹן בֶּן אֶּלְעָזָר בֶּן פִּינְחָס קִּנְאָתִּי אֶּת בְקַנְאוֹ יִּשְרָאֵל בְנֵי מֵעַל חֲמָתִּי

בְקִּנְאָתִּי יִּשְרָאֵל בְנֵי אֶּת כִּלִּיתִּי וְלֹא: בְתוֹכָם

שם רש״י

הכהן- אהרן בן אלעזר בן פינחס בן הראיתם אותו, מבזים השבטים שהיו לפי

לפיכך, מישראל שבט נשיא והרג זרה לעבודה עגלים אמו אבי שפיטם זה פוטי

אהרן. אחר ויחסו הכתוב בא

עמ311 הראי״ה פניני ', קוק הרב של כתי״ק

בענין שהעיר התורה על הט״ז לרבנו דוד בדברי עיי'

מה פנחס פוטי בן ראיתם אותו מבזים שבטים שהיו

כו' פועלה על ולא לדון יש הפעולה על הרי. ,

לצורך ועונשים מכין ב״ד בענין הותנה שתנאי וי״ל

לש״ש הכונה שיהי'. שעה [=בבועל בבא״ר ה״נ י״ל

]ארמית לש״ש. המכוונים קנאים דוקא פו״ב, דקנאים ית '' ד מעם פונה שכוונתו איש בו יפגע אם באמת אבל

קנאים. בכלל שא״ז י״ל

קבועה קנאה אצלו שיהי' אפשר איך חשבו והשבטים דרי עשרא עד גיורא הרי נכר, אל ובת ע״ז בענין בנפשו

באפי. ארמאה תבזה] [=לא 'ל״ת [=שאבי שא״א וכיון

ל ודאי לע״ז עגלים פיטם "אמו] ה באמת קנאה. אצלו

שהי שכיון טענו 'ועוד נשיא ו ת״ח סלוא בן ][=זימרי

בתשובה שב הי' ודאי. שבט

לגמרי תורתו מפסיד כזה מגונה בדבר באמת אמנם בתלמידים ועונֶּה בחכמים ער לו יהי' 'לא, וכמשרז״ל והקב״ה מנחה', מגיש בן לו יהי' לא הוא כהן ואם תורתו תתקיים לא שזה כמו מדה, כנגד מדה לו שילם

לו תנתן זה כנ״ל ועונה] [=ער עו״ע לו יהי' שלא

שלו, 'בריתו לא שמתי אשר דברי בריתי 'זאת וכמש״כ

מפיך. 'ימושו

כהן הי' אם שזה ונגד לדורותיו, התורה קיום על הכונה כו לו 'והיתה הוא זכה ע״כ מנחה, מגיש בן לו יהי' 'לא

עולם. 'כהונת

קנא, אשר 'תחת מדה כנגד מדה 'ופירש נפרשו ועי״ז

ת שהיא בתורה לזכות ראוי מהחטא ישראל ליצה״ר. בלין

כיפר,' אשר ו׳תחת ראוי מכליון, ישראל נשמרו ועי״ז שפעת להם יהי' ועי״ז רע מכל בעדם לעצור תמיד לכפר

. טוב

שצד עמוד / א חלק / ראיה עולת

… אבי שפיטם זה, פוטי "בן אותו: מבזים השבטים שהיו מה נגד הכתוב בא מישראל", שבט נשיא הרג זרה, לעבודה עגלים אמו

ו פ״ב. (סנהדרין הכהן" אהרן בן אלע): זר בן פנחס יחסו:

- בו פוגעים שקנאים מה כי בטהר המכוונים ים קנא דוקא הוא

שמים. לשם הכונה לע״ז עגלים אמו אבי שפיטם שזה אמרו וא״כ אל ובת ע״ז בענין אמתית קנאה בנפשו קבועה שתהי' אפשר איך

נהנה שיהי' לו מו גר אמו גזע שמצד רעות תכונות שודאי אלא נכר,

שמים לשם גם מכוין אם ואפילו ח. ו, הרציחה, "ממעשי

זקנו כטבע הוא פנחס של שטבעו לכל, והודיע יחסו הקב״ה אבל מרציחה רחוק ובודאי השלו', רודף לכל, ואהוב הטוב הכהן, , אהרן

שמים לשם ורק טבעו נגד זה מעשהו. והי'

ת ברי היתה זכיתו עיקר קי״ד) ב״מ (ע' אליהו" זה "פנחס ולכן

ונפש בגוף ותמידית קבועה. שלום

אז החטא, של העונש שהוא ישראל", בני מעל חמתי את "השיב כי שהעונש תמיד כן שאין מה תואמים, יחד היו והעונש החטא כאשר

העונש את אז עכב הוא ישראל של הגוף ולטובת החטא אחרי, בא הנפשית לטובתם מעון השיבם שהוא עצמו בזה קנאתי את קנאו "ב, לאהבת בקנאו שהיתה פנחס, של זו, ופניתו חטאת, להתם בתוכם"

ת א בזה שהשיב מה השי״ת אצל הי' ערכה עיקר וכבודו, השי״ת

ד עם מעל המגפה את שעצר.'החמה

שלמות בהארת גופו עם בחוברת נפשו להיות להמשיך זכה כן על

וכונתו בעבודתו ובהופעתו השי״ת, מאת תמיד נוספת להרבות

יחד ו. לנפש לגוף שלום בברית שמים, כבוד

לו שיש מי "כל כי הגוף, את ותחריב תהרס הקנאה שבסתם מה ונגד שזה הקב״ה, לנו הורה קנב:), (שבת מרקיבין" עצמותיו בלבו קנאה במקומו כשהוא הנה להרס, הוא הרגיל שטבעו בעצמו, הדבר

ושכר ותקון, נין ב שכולה פעולה יעשה האמתית, ד' לקנאת הראוי,

. לעולם לעד וזכוכו הגוף קיום הוא ד' קנאת

הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בלק פ' טבדי בנימין הרב

שיז שטז- עמ' קמג סימן כהן משפט

זה…" פוטי בן "ראיתם לפנחס: השבטים ביזוי היה שזה אמרתי, הימים ובשכבר שמים. לשם כיוון שלא שאמרו מורין ואין ו״הלכה

שהמצוה אלא בעינה, עומדת, דהעבירה מילתא כמגדר הוי כן" מעכבת הכוונה ובכה״ג. מכרעת, אמו אבי שפיטם שכיוון ואמרו

ומשמאלה- עריות, גילוי - מימינה זרה, "דעבודה בליקוטים: כתב ז״ל. והגר״א נכרים של טבע לו יש הסתם מן זרה לעבודה עגלים

דמים. "שפיכות קילא דמים דשפיכות לתלות יש אלא לעריות, שיקנא א״א כן על הכתוב והעיד ליה. הכהן אהרון של טבע לו, שיש

לה.' שקנא אלא טבעו, נגד היתה כאן שהיתה דמים ושפיכות ח״ו, ערוה נדנוד מכל ופרוש קדוש והוא שלום האוהב

פנחס של הכהונה מדרגות

תרפ״ט פנחס ראי״ה, שמועות

ָ״ל אַחֲרָיו וֹ לְזַרְע ו וֹ ל. וְהָיְתָה שָלוֹם בְרִּיתִּי אֶּת לוֹ נֹתֵן הִּנְנִּי אֱמֹר כֵן

עוֹלָם כְהֻנַת בְרִּית חז״ל דרשת כך על ובאה …". רבי "אמר

(זבחים לזמרי שהרגו עד פנחס נתכהן לא חנינא, רבי אמר "אלעזר

ב.)קיא, אשי)(שם רב דעת אמנם השבטים בין שלום ששם,"עד ישראל אלפי וראשי העדה ונשיאי הכהן פנחס 'וישמא 'שנאמר

ל." כב, )(יהושע

אכ הכ מברכים כיצד לתמוה יש אלו דעות לפי ן צאצאיו הנים ו

אין הרי אהרן– של בקדושתו קדשנו "אשר פנחס "של קדושתם

פנחס של מקידושו אלא? באה

פנחס נתכהן שאכן שלישית, שיטה עולה הרמב״ם מדברי אולם

תלמוד- בהלכות ובניו. אהרן עם יחד הרמב״ם כתב: תורה

ישראל נכתרו כתרים:"בשלושה וכתר כהונה וכתר תורה כתר ולזרעו לו 'והיתה שנאמר אהרון בו זכה כהונה כתר מלכות.

א ג, ת״ת עולם.)(הלכות כהונת ברית "'אחריו

שהביאה הראיה וצאצאיו אהרן של עולם לכהונת רמב״ם שאכן סובר שהרמב״ם משמעה לפנחס, שנתנה מההבטחה

מתאים כן ל אהרן. שנתכהן מאז לכהונה שייכות לפנחס היתה

הכהנים לכל אהרן" של "בקדושתו של הנוסח. גם

פנחס כהונת ראשית על הן שיטות ששלוש: נמצא מתחילת א.

הרמב״ם בדברי מצרים.)(כנרמז ליציאת השניה בשנה הכהונה, ימי. ב

ר בשם ר״א '(כדעת מצרים ליציאת הארבעים בשנת זמרי, הריגת מאז

לאחר שנים י״ד נחלות, וההת הכיבוש תקופת בתום ג. .)חנינא הירדן. מעבר

להסביר שאפשר הרי חיים", אלוקים דברי ואלו ש״אלו מכיוון בחינה על דנה אחת כל אלא השיטות, בין מחלוקת אין כי

פנחס בכהונת. אחרת

המחשבה מרכיבים: שלושה בין להבדיל יש עניין, בכל הראשוני התכנון הכוונה, א. אחרת: לשון והתכלית. , המעשה

ג הפועל. אל ההוצאה הביצוע, ב. הפוטנציאלית. . תוכנית ה הביצועי. . הצד של התכליתית המגמה הסופית, . והמגמה

בחינות משלוש כנזכר להבחן צריכה פנחס של זו: פעולה

והתכלית המעשה. המחשבה,

פנחס את ביחסה התורה רמזה המחשבה כוונת של הבחינה על

הכוונה בדבר, שדות ולח לחששות מקום ההי אם גם אהרן. עד ובמישור בשלום ההולך החסד, כהן אהרן, של שאזכורו, הרי

של מחשבה, של זו בבחינה פנחס. מחשבת לטהרת ערובה היא הכהונה צד על לדון גם צריך הפועל, אל יצאה לא שעדין כוונה

הרמב״ם רמז אשר כפי פנחס, . של הכהונה של ה״בכוח" יסוד

לאל שנולד מאז לפנחס היה אכן אם וגם אהרן, בן עזר העניין מכל הרי ודודיו, אביו אצל מאשר מאוחר יותר הפועל אל יצא בקדושת קידושם על לברך צאצאיו יכולים ה״בכח" מצד מקום

זקינם. אהרן במעשה הפועל אל יצאה זו "כוחנית" כשמחשבה בכתר אהרן זרע של זכייתו למפרע אז נתבררה הרי זמרי,

…הכהונה

השניה הדעה זמרי את, הרג ש בשעה פנחס של התכהנותו על

המ בחינת על לא דנה הצד על אלא ה״בכוח", בחינת בה, שח

הקנאות במעשה רק בפועל נתגלה הרי וזה הממשי, , כשתכונות

בו– גנוזות שהיו הקוטביות הכהונה למעשה פנחס הניעו. את

המגמה את התכלית, את הבודקת זו השלישית, הבחינה ואילו הריגת מכן. שלאחר בשנים רק להתקיים היה אפשר הסופית, בין קטגוריה להביא היתה עלולה מישראל שבט נשיא

רמוזה זו ואכן הכהונה לבין ובינם עצמם לבין בינם. השבטים, שראשיתו זה פילוג וכו'". מבזים שבטים "שהיו חז״ל בלשון היה עשוי מואב, שבערבות בשיטים לארץ, הכניסה סף על הכיבוש שנות תום עד ההתנחלות, בתקופת יותר עוד להעמיק

הירדן עבר לשבטי ביחס החשש ההי גדול במיועד. והחלוקה.

איש המשלחת– בראש העומד פנחס של ותו י הערובה היא

השבטים בין. לשלום

באה ל כב, הכהן)(יהושע "פנחס היחידאית "ההדגשה על לרמוז

גלגולים וכמה כמה, ה עבר אם שגם פנחס, של הכהונה סגולת במטרה הם ומעשיה שכוונתה ראשיתה, על מוכיח סופה הרי לבין וביניהם עצמם, לבין ישראל בין ושלום איחוד להביא עד פנחס מתכהן שלא אשי, רב סבור לכן שבשמים. אביהם

השבטים בין שלום ששם שעה הסופית, מגמתו הוכחה. שלא

ההרמוניה סגולת ידי על היא שלום שימת של הפנימי עניינה הפיכת ידי על מתגלה לאחדות העמוק הביטוי והאיחוד. של וחיסול סילוק ע״י להיתר, האיסור לקדושה, הטומאה

המתחים הקטבים. בין

להיתר והפיכתו האיסור בדחיית בשיטים, פנחס של, פעילותו

לשבטי הביא וא שה המאחד בשלום שלימותה, בכלל הגיעה

בארץ התנחלותם עם. ישראל

הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בלק פ' טבדי בנימין הרב

הטהורה הקנאות את מביאה האהבה ואליהו פנחס אצל

ג- חלק / הקודש אורות יג האלהית- והאהבה הקנאה / שסד עמוד / הקודש מוסר

מתהפכת העליונה, למדרגתה באה כשהיא האלהית, האהבה כח עוד אינה אז הטהורה. במדתה ד', קנאת של לתכונה היא

כל ו פועל, לכח מתהפכת אלא האלהי, העליון מהציור נפעל בכל ומתפשטת האהבה, לתכונת מתהפכת העצמית המהות פועלת נשמה ופעולותיהם. הגיוניהם וכל החיים של הרוחב עיבוד לשום צריכה אינה הגמורה, במדתה כשהיא עליונה,

צורה. וחידוש אל בכלל, ישראל בכנסת היא שרויה האלהית הקנאה מדת

הם צחיים הנ החיים כך ומתוך נכר. אל עמו ואין שמו קנא המהותית העליונה האהבה מדת ישראל. בכנסת טבועים יכיל לא לקוב״ה דקני מאן וכל החיים, מדת היא הפועלת

ביה לשלטאה דמותא. סטרא

גבורת אותה ולפי אליהו. מדת היא הפרטית באישיות מדת היא כך וקדושתה, חילה עוצם שכלה, ועומק האהבה

גילוי אליהו זה ופנחס האישי. אלי צביוני, הו ראש, הקנאה

הפועלת האהבה. פסגת של נפשו היא שרויה ישראל כנסת ובכללות אליהו ואומץ

דפינחס חילו שהאומה הגדולה, השלילה שהיא, קנאה פי על אף הברית. מלאך הוא ואליהו זר, עירוב כל שוללת יבא בא הכללי הסיגול מתוך בפרטיות, עדיין סגלנוהו, שלא

ד יום בא 'לפני עדיין יהיה בואו שראשית פי על אף הגדול. ד קנאת מילואו, בכל יתגלה כן ואחר הנביא, אליה וי״ו, 'חסר

קץ אין ולשלום המשרה למרבה זאת, תעשה. צבאות

כד ב, הראיה פנקסי

ה מצד רעים היו באומות הדת קנאת של הימים טוב, הוא היסוד אמנם בפועל. שנטו הרעה נטיה האושר כמה עד באמת להכיר

הרוחני. דבר היה ותעודתו הרוחני האושר גודל של וההכרה הידיעה עם הדת קנאת רגש את מבטלים אדם בני היו ואם

ותחת אמת, ב ברחו כשלה כן על ותעודתה. האמונה מטרת ערך את בהשפילם - הדתית הקנאה את בטלו הם אבל המתקיים. בהן ואין בגוי, גוי שמכתתות אחרות, קנאות צמחו הדת קנאת אהבת כ״א מוסריות של ליח האגרוף וכח. הבצע

האדם תעודת היפך שהוא יתעלה ה' שכחת ע״י לא עולמים. שלום יבא ה', בשם נכונה קריאה ע״י רק. ע״כ

לב טהרת מתוך המינים ברכת תקנת

איה עין מ-מא ד ברכות

המינים ברכת לתקן שיודע אדם יש כלום לחכמים ר״ג. א״ל כל ואהבה, בחסד מלאות שהן התפילה כלל של הברכות

לערוך הוא ראוי כזאת רוממה למעלה הראוי חכם ם אד ונבון חכם ועם קדוש לגוי תפילות. קבועות

לבא צריכה ומשטמה, שנאה אצור שבתוכה התפילה אמנם אין השנאה שטבע לד', וקודש טהור שכולו מלב דוקא ע״י לצאת שחסר הכללי התכלית מפני ורק כלל, בלבבו

אם אבל אותם, הרוג ל ד' אל יעתר המכשילים הרשעים תקלת מפני טבעית, שנאה של כ״ד רגש איזה בלבבו ישאר מ״מ בהתחלתה, לד' קודש שהיא שאף הטבעית ההתנגדות

השכל משורת חוץ טבעית לשנאה ג״כ להיות בלב. תגבר

עמד והנה הקטן שמואל כי לה, ראוי באמת הוא ורק ותקנה, וגו תשמח אל אויבך בנפול תמיד דרש אשר האיש,'הוא והוא נפשו, לשונאי גם מלבבו שנאה רגש כל והסיר לב רגשי כ״א בה תמצא לא למינים, ברכה לתקן כשיתעורר

הכללי האמיתי הטוב לתכלית. טהור

שעות ושלש שתים בה והשקיף שכחה האחרת. לשנה אנו

גם ע״כ האלקיים. המיסדים דעת ע״פ תפילותינו אומרים על כי כלום, בכך אין מדרכינו מאד גבהו שרגשותיהם דעתם

סומכים אנו האלקית. הרוממה

אופן בשום רצה לא והמתקן, המיסד שהיה ע״ה, הוא אמנם ושיר פיוט של ואומנות מלאכה כענין ממנו תפילתו, שתצא

פרטי לכל הקדושה נפשו ממעמקי נובעת שתהי'.'כ״א

ונשאה גבוהה נפש מעמד צריך למינים ברכה תקן ל ובאשר בו ימצא שלא כלל אפשר אי אדם הוא באשר האדם כי מאד, עמו ורודפי נפשו לאויבי טבעית שינאה איזה, בטבעו הדבק קדוש לב מטהרת דוקא שתבא צריכה והתפילה מעשי כי לפניו חביבים בריותיו שכל ומכיר חיים באלהים

בזה וידמה הרגשתו, על שכלו ביר יג שעכ״ז אלא כולם. ידיו הרחמים עם במשפט גם עולמו שמנהיג המעשים כל. לאדון

לקדשו ד' יד עליו היתה לזה מוכשר הלזה האלקי בהיות ורק

התפילה תקן למען עליונה. בקדושה

שמצא עד שעות ושלש שתים השקיף האחרת לשנה אבל לפי נאמרה זו שברכה הראויה, הקדושה הכשר בנפשו

ורק וחסד, אהבה רוח מלא עכ״ז ושיהי' שנאה, ברוח י' מלות כבוד בהגלות השלימות תכלית אל בחשקו צבאות, ד' קנאת הטהורים וציורים זאת, תעשה סיג, וכל מונע כל בסור ד'

דשמיא לסייעתא וצריכים בנקל. משתכחים

הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ בלק פ' טבדי בנימין הרב

תקנה / ב כרך / הראיה אגרות

אי- זה אבל ג״כ. הסגולה הופעת את שמפסיק כזה חושך מתגבר לפעמים אמנם שונא ח״ו להיות זו למדה שבא במי כ״א אפשר

ובצפיית- בפועל להם רעה ודורש ישראל, את זה וגם לישראל, מצירים שהיו תפלה בה' הרמב״ם שמפרש המינים כמו הלב, דוקא לתקנה והוצרך המינים", ברכת לתקן שיודע אדם יש "כלום גמליאל: רבן הכריז ע״כ לתקן, מאד לחכמים קשה היה

הברכה ביסוד שיכוין כדי תשמח", אל אויבך "בנפול בפומיה: גלא מר שהיה כמו שנאה של מדה מכל נקי שהיה הקטן, שמואל

כולה הסגולה את אבדו שכבר אותם על. דוקא

יחד גם וסבלן קנאי להיות יש מה על

כ / א כרך / הראיה אגרות

בעולם עם שום היה י וקיומו עם בתור הוייתו שעיקר, ' הי שביחש חובה וגם גמורה רשות היתה אז דעה, באיזו תלוי

ל הדעה לזאת חופש- בקרבו ימצא א חופש זה אין כי הדעות.

גירוי של ה נטי איזו בשביל עצמה, על מהגן עצלות כ״א

פרטיים מאנשים. עצבים

באומתם למרוד שיוכלו יחידים, ימצאו לפעמים, אמנם היא אומתם, את ומקיימת המאגדת הדעה, שאותה כשימצאו בשביל האומה את יפקירו ע״כ האנושיות, לכלל מזקת

האמת.

בלתי דעה אומתם את המחזקת הדעה שתהי' כ״ז אבל לגבולה חוץ מועלת דעה עוד כשתהי' וק״ו כלל, , מפסדת לסבלנות מקום שום אין אז חייה, יסוד תהיה האומה, ולגוף

האדם מכל וגם האומה מכל פנימי לבזיו. ן ראוי בזה והסבלן

השי״ת שם של שההודעה בעולם, אומה עוד אין כאשר ע״כ

, בעולם ארחות וכל והחסד הברית שומר עולם, אלהי בתור הלאומיים חייה יסוד יהיה הקב״ה, של מדותיו שהם, הצדק, יש וע״כ ממשלתה. וכוננות ארצה על בתקומתה מיוחד ותנאי הדעות מבלעדי להתקיים יכולה שאינה כאלה תנאים בה חסרונות עם כרוכה היא שבנפש גדולה וכל הללו, הגדולות

כאלה חסרונות ג״כ לישראל יש ובודאי, לה מקבילים בתכנם ד' שם נשיאת של הגדולה הכרח לידי אותם המביאים

. הכללי

להדעה רפיון במעשיו, ומכש״כ בדעותיו, שגורם מי ע״כ היא להם שהסליחה לאומי, פושע הוא האומה, את שמחיה

אולת. . . שתנתן ראויים שבעליה האמתית, ד' קנאת יסוד זהו הבאה הפחזנית הקנאות בין בהבדלה עולם, כהונת ברית להם

. כח ורפיון דעה מחסרון

תכז / ב כרך / הראיה אגרות

נשמת- הנותן הכח לפי-זה להיות מוכרח הוא האחדות, נס זה, כללי רעיון שלנו והעיונית, המעשית בהפרוגומה, . חיים

זרמי- שני כאחד כבר כוללים אנו כאן עומדים היו הבהיר, במכתבם קדשם, רוח הגה אשר הרוממה המחשבה שמבלעדי רוח, רוח ונותנת וחיל כח המאזרת קודש, וכל ותורתו ד' קנאת הקדושה, הקנאה להתאחד: יכולים שאינם הפכים שני של במצב

ואומץ- גבורה והסבלנו בטהרתה- לה הזוכים לכל, לבב נעם ו חן של חוט המושכת ודרכי-שלום, רוח-חסד המלאה המתונה, ת

טהורי- כל על בה החנונים. לבב

ונר תורה אור עד, עדי האומה את יחיה ואשר ומחיה החיה אשר החיים, רוח למקור ד', שם לדגל מקנאים אנחנו גדולה קנאה

העמוקה האהבה ומתוך ימינו. ורך וא חיינו מצוה וה לגורלו לב בכל חרדים ואנו כולו, הגוי עמנו את ים אוהב שאנו עליונה,

במשא- לבא מאד, גדול כח-סבל לנו יש ומתוך-כך צאצאיו, כל על ד' רוח את לתן שואפים הננו ועתידו, פלגות כל עם ומתן

ועם ומה, לא טוב פועל לכל רפות ידים לחזק לישראל, ועז-רוח אימוץ-ידים מסבב שהוא ענין בכל לתמוך יחידיו, כל ועם עמנו

באוצר- אשר מרוח-החיים להשפיע זה סיעה כל ועל יחיד כל על האפשדית, מדה בכל עמנו, אשד. החיים

הענינים של בהנהגתם נכון סדר ותיקון פנימי לאימוץ צריכים הרינו זו כללית לעבודה מוכנים להיות שכדי הדבר, מובן

רוח שיהיה כדי ידינו, תחת כולם המסורים עז- ומלא אמיץ כ״כ נו אשר ד' ודבר חזק, פועל כח להית ראוי שיהיה כדי עד ד',

סלע יפוצץ וכפטיש מצרף כאש יהיה."בפינו

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות