חוקת – דפשה ה׳ תשפ״ג
הפרה האדומה היא הסמל לחוק כולה התורה, דבר שאין בו טעם – וזה מוטמע היטב בתודעה של עם ישראל מאז גן עדן: ״חוקה חקקתי, גזרה גזרתי. ״
קשה לנו לכאורה למצוא קשר בין כל הסיפור של שריפת פרה אדומה לטומאת מת. מה הרעיון כל זה? ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ״ רש״י אומר שחוקה זה דבר שאין בו טעם – זה מסובך קצת. בואו נבחן את האמת – לא ירדתי לסוף דעתו של רש״י.
ברור שיש להם טעם: כל מצוות העריות נקראו ״חוקה״ בתורה, כל החגים נקראו ״חוקה״ – ״ושמרתם את חוקותיי ולא תלכו בחוקות הגוי, ״ חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות – ״חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם. ״
רוצה אני להציע, על פי דברים מהרב מדן, שכל הדברים שנקראו ״חוקה״ הם ענייני קדושה שאינם במקדש. כמובן יש חלק גדול שקורה במקדש – החגים: ״תשבו בסוכות שבעת ימים, ״ כל אחד בסוכתו, אבל זה לא רק במקדש – ״חוקת עולם בכל מושבותיכם. ״ כמובן כל פרשת עריות נזכרת בפרשת קדושים – ״קדושים תהיו כי קדוש אני, ״ ומסתיימת ״והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה׳ אלוהיכם. ״ זו קדושה שאיננה מקדש.
עוד דוגמא: ״את חוקותי תשמורו – שדך לא תזרע כלאיים, בהמתך לא תרביע כלאיים, שעטנז. ״ מה המשמעות של חוקה? כאן יש לנו משהו קדוש – כלאיים, שעטנז. בציצית גם זה מותר רק בבגדי קדושה, בבגדי הכהנים. אבל איסור שעטנז נלמד בגמרא, כי דמי לבגדי כהונה. כלאיים זה קדושה במובן הכי טהור – קדושה בחוץ, רק בחוץ. ושימו לב לניסוח: ״לא תזרע כרמך כלאיים, פן תקדש הזרע אשר תזרע. ״ משום קדושה מחוץ למקדש.
נחזור לפרה האדומה. מצוות פרה אדומה מאוד מבוארת בדינים, יש לנו כל מיני מחלוקות תנאים בשאלה אם לומדים אותם מקורבנות, אם לא לומדים אותם מקורבן – מסכת פרה נלמדת, שבקושי נלמדת מקורבן. ״וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים. ״ זה קורבן, כמו בדיוק מה שעושים בה בקורבנות הפנימיים. אבל זה בחוץ – אפשר לומר שפרה אדומה היא בעצם שחוטי חוץ, למחנה מחוץ. וכל מכל כולו שנאסרו חוץ.
רש״י: ״לכן השטן ואומות העולם מונין אותנו – ישראל. ״ הגויים לועגים לנו: ״אתם מדברים על כך שאתם מקריבים רק במקום אחד? אתם יוצאים נגד הגויים שמקריבים על הגבהות ועל הרמות ותחת כל עץ רענן? הנה גם אתם מקריבים בחוץ. כמה אלים יש לכם? מי האל שאתם מקריבים לו כאן בחוץ? ״
מה אנחנו עונים? זו טהרה מטומאת מת – טמא לא יכול להיכנס למקדש, לכן הכל נעשה מובנה. פרדוקס – כאילו קורבן ממש, כאילו בחוץ.
אפשר לומר שהפרה האדומה היא אמא של הערופה, שגם שם כאילו זה קורבן. ואולי כי הקב״ה אומר: ״לא אקבל קורבן על שפיכות דמים. ״ למה? כי היא גם אמא של השעיר לעזאזל, שהוא קרבן שחוטי חוץ – ממש חטאת קרבן, ואי אפשר להכניס פנימה כי הוא בא על עוונות מזיד של בנ״י שמתוודים עליו. ואין קרבן על מזיד – מוצאים אותו למחוץ למחנה, ועולה ויורד סיפור אחר. כמו קורבנות שאי אפשר להקריב אותם, שיסתאבו עד שיבה.
ולכן כשאומות העולם מונים אותנו על זה – גם לנו יש מיני אלים – זאת חוקת התורה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה