הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ קרח פ' טבדי בנימין הרב
הא והחוק המצוות טעמי לוהי
השכל מצד הטעמים עומק-הרגש מצד בה' והדבקות
1 חמישי-אי פרק / א ברכות / איה עין ) לג/ב ברכות קד. / עומדין ן
אתה צפור קן על חסת אתה אמר דרבה, לקמיה דנחית ההוא א״ל למריה, לרצוייה צו״מ האי ידע כמה א״ר עלינו, ורחם חוס
הוא לאביי לחדודי נמי רבה ו תנן, אותו משתקין והא אביי
. דקבעי
… טעם כשביאר במו״נ הרמב״ם כי אחר, ציור צד עוד בזה ויש
הרחמים מדת מצד באמת הוא הקן ששילוח כתב,"ג בח למצות צפור קן "על כשאומר אותו משתקין שסוברת שהמשנה ואמר ושראוי למצות טעם שאין האומרים כדעת היא רחמיך", יגיעו
וגזירה ברצו. ן רק הכל לתלות
שאלי הדעת עם מסכמת המשנה שתהי' יותר לדון הראוי 'אמנם
נמשך כך שמתוך הטבעי, השכל נוטה ז״ל הרמב״ם, לזה
נתנו ודאי מצות שטעמי חז״ל בדברי גדולים סימנים ג״כ ונמצאו
התקלה מפני רק נכתבו ולא. להדרש
טעמא דרשינן אי דתנאי בפלוגתא לה תלי ז״ל שהרמב״ם ונראה
דקרא.
לחפש ראוי השכל משפט שמצד שאע״פ לומר מאד נכון אמנם
אמנם התורה. שלימות שהוא השכל שלימות וזוהי למצות, טעם גדול חלק הוא שגם ד', בעבודת הלב ותמימות הרגש שלימות המצות על בהשקיף קבוע יותר להיות ראוי האנושי, משלימות
בה. ם שימצא הטעם מצד ולא שבהם ית' השם רצון מצד רק
לאחת אחת מתלקטת החכמה שלימות כי מאד, נכון הדבר וטעם
על להשקיף ראוי ע״כ לכללים, להעשות ופרט פרט כל מידיעת בטעמה ולחקור שבה החכמה מצד מצוה, כל המוסיף וכל
מצד ואהבתו ד' ויראת ימות ושל דעת מוסיף הוא לחקור
. החכמה
פרטית המשכה אינה ולעבודה לשלימות הרגש המשך אמנם
כולו אותו אנו שמוצאים ית', השם לרצון כללית המשכה כ״א
ד תורת בדרכי.'בערכנו
מוכן הוא ית' השם ברצון ההכרה ע״י ש הרג כשמתעורר ע״כ את תביא צונו ר לעשות ד' בדרכי ההליכה כי טוב, לכל מיד
כללי טוב לכל. האדם
בתפילה וכשאומר תפילה, לזמן תורה זמן בין ההבדל זהו ע״כ עומק של בחשבונות מבלבל הוא רחמיך, יגיעו צפור קן על
היות ל שצריך ההרגש הוד את מצות טעמי של וחשבון חכמה
דעה היא עצמה שמצד אע״פ, בתפילה תמים בלב ופשוט טבעי
. נכונה
האמת לפי למרי' לרצוי' מרבנן האי ידע כמה רבה אמר. ע״כ ערך מזה שישכיל מאד, גדול לאביי לחידודי התועלת ויהי' התורה אל הצריך השכל וערך התפילה אל הצריכים הציורים
"כבוד וענינו ו מועד דבר לכל לתן וידע המדעי, והשלימות הנפש והשתפכות ד' עבודת רגש מצד היינו דבר'" הסתר אלהים חקור מלכים "וכבוד אותו, מפסידות היתירות שהחשבונות מלכים שבה התורה ושלימות השכל עבודת מצד היינו דבר,' זו בדעה שיש איסור מצד באה ההשתקה שאין ונמצא ימלכו.
הראויה פילה הת בעת ידה על שיש דעת בלבול מצד כ״א
שהוא אדוני' אל שוקתה בת הנפש והשתפכות שלימה למנוחה
. ית״ש תהלתה
2 ) קסט / ח קובץ / קבצים. שמונה
ומסור מקובל שהוא מה להיות, ד תמי צריך העקרי שהיסוד אע״פ העליונות, ההשגות ואופני הציורים ארחות את להגביל אין. קסט ההרצאה בסגנון המסורתית האלהית והדבקות הקדושה מיסוד באה שהיא התמימה, שהנקודה אחרי אבל. היא קבועה הטבעית,
תנחם ישרים ותומת הקודש. למקום הוא עולה הכל ופרחיה, ציציה שתוציא מה כל. בנשמה,
ה טעמי מצומצם אנושי שכל על מיוסדים לא תורה עניינים על אלא והעליונים נסתרים
3 ) ח / עשר ארבע פרק / ב שבת / איה. עין
כותבין שאין מנין הגרסי, יהושע רבי את אחד ביתוסי שאל תהיה "למען דכתיב טמאה, בהמה עור גבי על תפילין
ע מעתה אלא בפיך. המותר מן בפיך", ד' תורת עור גבי ל
יכתבו אל וטריפות. נבילות
אדם בני לב' דומה, הוא למה משל, לך אמשול ליה, אמר הרגו ואחד מלך הרגו אחד למלכות, הריגה שנתחייבו
מלך שהרגו זה אומר הוי משובח, מה. ם איזה אספקליטור,
כל תאכלו "לא אמרה התורה ליה, אמר יאכלו. מעתה אלא
אמר יאכלו. אמרת ואתה נבילה" קאלוס. ליה תורה של בקדושתה והחודרת הקדושה העמוקה, ההכרה אצורה שהיא ישראל, עם ד' כרת אשר הברית עם הקשורה בתורה אשר הנצחי העז חביון את המגלה, פה שבעל בתורה שהן עליונות סגולות המון תוכה אל סופגת היא שבכתב,
המצוות טעמי של הקודש משרשי נלקחות. בפנימיותן
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ קרח פ' טבדי בנימין הרב
את שעקרה הביתוסיות, של והשטחית הגסה בנה הה אבל לה מציירת היא כולו, הגוי ישראל בית ד' מכרם אליה הנפתים
דב בכל מצומצמת גלויה, ת משמעו רק התורה, חק של ענין ר בדבר לחשוב שיש ובמקום האנושי. שכל של החלש בגבול הסגולות בדבר טמאה בהמה עור על תפילין כתיבת של האיסור
הוא ברוך בעולמו לשליט רק הגלויות עולם, , רזי ב העומדות תורת תהיה "למען של הפסוק לו שהוגד אחרי הביתוסי, חשב וסייעתו שהוא האופן שבאותו בפיך, המותר מן בפיך", ד' כמו גלויים מטעמים רק בכלל, מאכלות לאיסורי מתיחשים אלה שכל בהן, וכיוצא חומרי טוב וטעם נקיות או היגינא עניני
ל עור על התפילין יבת כת על גם האיסור את להמשיך יספיקו א
טמאה. בהמה של
השטחיות באותיות עכ״פ שלהם הרפה הקשר מפני מקום מכל שמסתמא חשב בה, הקלושה הבנתם כפי שבכתב תורה של האיסור את לחזק מאכילתם, הרחקה בתור בא הוא הזה האיסור
על גם יכתבו לא חביבים שבקדושה דברים שגם ידי על בלב, הנבילות גם הרי כן, הדבר ואם הטמאות, הבהמות של עורן
באכילה הן אסורות. והטריפות
נבילות עור גבי על מעתה אלא דרכו לפי שאל כן, על
יכתבו אל. וטריפות
אדם בני לב' דומה], הוא [למה משל, לך אמשול ליה, אמר הרגו ואחד מלך הרגו אחד למלכות, הריגה שנתחייבו
מלך שהרגו זה אומר הוי משובח, מהם איזה א. ספקליטור, הם מקום מכל מעשית, תפיסה להם שאין שדברים לו הראה ענין איזה מפני האדם, של הטבעיים בחיים גם מקום תופסים
הנפש בתכונת הסגולה אות מצי על אות שהוא מופשט, רוחני
. האנושית
סגולית היא המלך ידי על ההרוג אותו של, החשיבות אחרי גם המין עם הקשורה הטומאה כן וכמו ההריגה, חובת של הירידה יוכל שלא הקודש אור את מעכבת שהיא סגולית, היא הטמא
עורו על שנכתבים התפילין הקודש, דברי על. להתפשט
ונפלא לו זר כך כל רעיון לשמוע כשבא יאכלו. מעתה אלא ענין רק לא ולות, הסג בתוכני שיש לצייר יכול היה לא ממנו, מה בזה ושיש למערכותיהם, מחולקים פרטים המון אם כי כללי
בזה, שאין
התגלות את מעכבת היא המין שבטומאת הסגולה ושדוקא עם יתקשרו שלא הקודש, ועניני התיבות האותיות, של הקדושה
שלהם החומרי הנושא - הטמא המין עור על כתובים בהיותם
של והטריפות הנבילות של אכילה ה לאיסור ביחש כן שאין מה עם בקשר אם כי יחש לו אין זה שאיסור בעצם, הטהור המין הארת את המעכב סגולי דבר שום בהם ואין לבד, אכילתם
עורם על הקודש דברי כשיכתבו. הקודש
ששאל? אחרי לו אמר כן ועל יאכלו מעתה אלא
יאכלו! ? אמרת ואתה נבילה" כל תאכלו "לא אמרה התורה בהסגולות ישנם שונים צבעים שהמון תודה כרחך ובעל הזעירים הניצוצות אותן לפי גם תורה, טעמי לכל המקושרות
המצומצמת הגבלתו כל עם האדם גם. ללב להגלות הם שיכולים
לא הזאת, המגוונת בההסברה שישנו היפה הצד את ובשמעו
הזר היוני הרוח פי על וגם הגמורה, בזרותו לעמוד עוד יכול
מקום מכל לו אמר לעמו מתנכרה בהיותה נפשו, שקלטה ששמע הקודש בהסברת יפה הרמוניה יש שכן הרגיש שהפעם
. קאלוס לו אמר המסורה, התורה מיסוד
4 ) רסג קבצים, ה שמונה
תילי הלכות, של הצמחנית ההסתעפות המעשית, ההפריה
דוקא באה תוצאותיהם ועושר דקדוקיהם חומר כל עם, תילים,
החקי. שביסוד האלהית מההופעה
מוגבל שכל וכל רעיון מכל שלמעלה וקיים, החי תוכן, אותו
כחו את לו הנותן הוא האלהי, החק את המחיה המהות אותה
המרחקים ל בכ תפקידו את ולשמור לסעיפיו, ולהסתעף להתפצל
שמה ומתענף הולך. שהוא
אנושית שכלית השקפה איזו ביסודו החק בתוך שנכנסת, כיון לשמור יכולה ואינה הפוריה, הברכה אותה עמה אין כבר
ההסתעפות צעדי את פנימית. בשמירה
לחנם לא, קרית המח ההסתכלות אורחות בכל המצוות טעמי בכבדות מתאחדים סעיפיהם, וכל האומנית, ההרגשית, העיונית, הגבוה המקום מאותו נשאבות שאינן מפני הלכות, פרטי, עם זהו נובעות. טבעיותן בעצם המצוות שמשם החיים זרם מאותו מיסוד הקדומה, האלהית מהמחשבה ישראל, ממקור ונובע זולף
מסתעף הכל הגד. ול ומכחה תפאראתה, בהוד מעלה של גבורה
שמים יראת סלע. יפוצץ וכפטיש ד', נאם כאש דברי כה הלא הבריאה האמונה ממקור הרוויה הישראלית, הפנימית, הטבעית העמוקה ידיעתה התורה, הגיון של באיתנותה המחוזקה בחושה המכירה היא היא הפנימי, ואשרה שמחתה והרחבה,
את ההלכות, שבהסתעפות הגדולה האמת את העמוק הנועם
ומתפשטים ולכים הה אלהים דברי של חיים, אור המלא הגדול,
פלגים וכמה. לכמה
דברי ואת המטמאים דברי את ושמע כאפרכסת אזנך עשה דברי את המתירין, דברי ואת האוסרים דברי את המטהרים, הם חיים אלהים דברי ואלו אלו המכשריין, תדברי או, הפוסלים
אמר אחד פרנס נתנן, אחד אל המעשים. כל אדון מפי ן,
המעשי העומק אל עליון סוף אין מאור המאיר החיים ומזיו כל את לעבור הוא יוכל החיים, כח כשעולה והסתעפיותיו.
פנימית גבורה בכח רק ידן על ולהתרומם הרוחניות, התחנות
ומחוזקה. בריאה מחשבות לחשוב כח יש זאת ברעננות
כל כי ולמצא הצדדים, לכל מופשטות האדם ויצייר יהגה, אשר
ותבונה דעת מפיו חכמה יתן ד' כי לתושה. כפלים. עוד
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ קרח פ' טבדי בנימין הרב
האלוקי הטעם של חלקית בבואה הם האנושים הטעמים
5 ) קבצים שמונה קפג ז,
רחמים הקב״ה של מדותיו מלעשות, המניעה את שוללת אינה גזירות, אלא שאינן מפני
של המעמק יסוד אלא, המצוות טעמי
אותו ומגדילה. מרחיבה
מוכרים כשהם הרחמים אינם רחמים, בתור אינם תדירית, עמדה המעשי בעולם עומדים משמשים הם אם כי בו, ואיתנים שליטים ושעשוע, לשיחה חזיוניים, לאידיאלים וזהו לכך. מתכשר כשהלב ארעי ולשימוש
במהות ההכרה עורון של ות הטע יסוד עיקר
. הרחמים
היותר החובה הגמור, המשפט הם הרחמים
חולשת שכל איתנה, תר היו הגזירה גמורה, אותו מתוך אם כי באה אינה חיובה קישור הרשעה ידי על שבא הלב של הטמטום שאנו האדם, ברוח הממוזגה בעולם, המקננת בעת בהלותיה פרצופי ופרטי אותותיה רואים ערמת בכל להתגלות, החיים התפרצות
רשע ובכל חמות, במל המגואלה, תכונתה
וחודר עמוק. וכסל
באפס אבל אז זורחת רשע, וזוהמת חושך אדיר המיתם ושאון הרחמים, גבורת הכרת העולם וכל ברעש. הוא סואן מאד, וחזק יסוד על מתבסס מוסדותיו, בקביעות כולו, לו באה אז התדיריים. בחיים הזה האיתן
פארה בעומק היצירה מתחדשת אז הרוח. ה,
העשיה של מזו גדולה שפלות היש כן, ואם
מושג באותו רחמים קב״ה ה של מדותיו עצמם הרחמים הלא מכירים, שאנו הרחמים
גזירות אלא. אינם
6 בנגב אפיקים ג. / ב' כרך / הראי״ה אוצרות )
עצם מצוותיה. בטעמי מעט אך נחקור האלוהית, התורה ספר את נפתח טעמי
ברשמם המצוות יפעלו איך להבין היא מגמתנו אבל נעלם. אלוה חקר הוא המצוות אשר כפי והעתידה, ההוה פעולתם את נראה שלנו. השכלי הכח על רישומם את כולם נפתחים שהם יקראו, מאליהם לא אם והבריא. הפשוט השכל במשקלי יעלה
ונשאים רמים לאידיאלים. ומכוונים
סוף לעומק ציורנו יגיע לא אמנם ואם המצוות טעמי מפני זהו אבל ספק, באין
רבים בתנאים קשורים כ״כ רמים, כ״כ נשאים, כ״כ ותם עצמ מצד הם שהאידיאלים צירי בנקודת [ד' דע לישא גם נוכל שלא עד ידים, ורחב גדול עתיד של ]ונשאים
משוכללת אחת חטיבה גם מהם; לצייר
נמצא ששם שטשת מטו נקודה יב), ג, (עמוס אוזן בדל רושם, לנו די לבחינה וע״כ
הנהדר. העתיד עקבות
קו תמיד יהיה הוא ולעדנו. לפנקו ולשכללו להרחיבו האפשרי י כפ האנושי היושר הגדול מהאור לקבל לנו שאפשר המעטים האורה ניצוצי את בו לקבל הכלי המדה,
כב שהראה האורה, מקור מאותו תורה, של מאידיאליה לזרוח, העומד לתו פעו את ר
רבים מחשכים. בהאירו
לו שיש למי דומה הוא ומועט, שפל הוא ומרומם לנשגב חושבים שאנו מה ודאי נשמח אבל לג:), ברכות (ע״פ כסף בשל אותו ומקלסים זהב דינרי אלפים אלפי לא מזה נשגב שיותר נעלות, היותר השאיפות מציאות של לבחינה לנו די בחלקנו.
האנושות שבטובי נלבבים היותר ר. גש בעלי גם לחלום יכלו
בהיותו ויקר. קדוש נשגב זה ועם רחוק שיהיה הוא נבחר אידיאל של, תכונתו ויכול מלא, עולם של חיים לכח כח:) (ברכות ימיני עמוד להיות הוא יכול רחוק, בו עוברים שכולם רבים לדורות הרוח והתרוממות שאיפה של חיים כח להשפיע בחותם חתום אמיתי, אידיאל הנהו וקדוש, יקר נשגב ובהיותו אליו. ומתנשאים
יותר ביותר, אליו שמתקרבים שככל וצדק, אמת של כח וא ה המושך שכחו האמת, מרחוק רק נוצצים שהם כוזבים אידיאלים כמדת שלא אורה, הנפש תמלא וכחם והדרם, הודם זיום פנה מושגת, להיות קרובה שהיא או מטרתם וכשהושגה בו למחזיקים משפיע הוא ויקר, קדוש שהוא רחוק אידיאל אבל מעליהם. , סר
אל למוציאיו מלאים אמת חיי חיים שפע הארוכה, דרכו בכל עמו המתלוים הפועל,
נשגב והוד קדש, . רגש
נכונים– האנושיים הטעמים גם כי האלוקי מהמלך חלק הם לא צריך הגאולה ובדור, המהלכים כלל את חד
7 ) כו / שני פרק / א שבת / איה. עין
תורה אמרה דברים ארבעה בשביל אר״ש תניא להניח
. ידיעת ע״פ בנוי מצות בטעמי הדרישה יסוד שדהו בסוף פאה אע״פ בעולם שהוה מה שכל איך האלהית, החכמה בסוד האמת
מסיבות היוצאות אותן ואפילו שונות, סיבות מצד הוא צא שיו של דרכים כל או בהסכמה, או ברצון מונהגים אנושיים מנהגים ההשגחה מטעם מונהג הכל האנושית, החברה שמקבלת חידוש
האלהי החפץ של הטוב תכלית את לא. ור להוציא האלהית
ם ע האנושי השכל פגישת ע״י שיוצאים השכליים האורות ואותם
וציאם לה כדי לכך שהונחו נאמנות תולדות הם התורה, משפטי
הזאת. הפגישה ע״י הפועל אל
מושגים שכולם רבים, דרכים המצות מן אחת לכל יש אם ע״כ די כי החושב יחשוב אל אליה, וטעמים לתכליות נכונים להיות למצוה לתן הוא מספיק שכבר הטעמים, מן אחד רק ליחס
הדב. ר כן לא כי מציאות,
הוא כבר למצוה ויחש התלות לו שיש רואים שאנו מה כל כי לפניה וצפוי גלוי שהכל העליונה החכמה מטעם עמה, מאוחד
ויאדיר תורה יגדיל צדקו למען חפ."ץ ו״ד'
שמפני אומרים אנו בבטחה דברים, ד' למצא שיש כיון ע״כ
תורה אמרה דברים ארבעה פאה להניח רק ולא שדהו, בסוף
השכליות התולדות לכל וה״ה הארבעה. מאלו אחד מפני תורה של מאורה לצאת. האפשריות
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ קרח פ' טבדי בנימין הרב
8 ) קבצים שמונה קסח ח,
בעבודת לאחד וחורבנו, הריסתו מתוך בכלל העולם ותיקון האומה, בנין של ההתעוררות בעת הזה, בזמן ביחוד לנו, היא נחוצה כמה העבודה את למזג ג״כ זה ובכלל זה, את זה כסותרים הנראים הדעות והרצאות ההגיונות כל את הפזורים, הצדדים כל את התורה
שלא מעולה למודית בשמירה כמובן השירתי, והמעוף ההרגשי, הלבי היסוד את המעשה ערכי לכל לתן המעשית, עם השירית ציצים ולעשות ולהניב, להפריח מוכשר יותר ויהיה יתגברו, וחייליו יתרחב יתעלה, שעוד אלא המבוסס, המעשי ערכו כלל יתטשטש
קדשם. הדרת בעזוז רוח כל ומאמצים ביפי-נגהם, לב לוקחי ופרחים,
9 ) ישראל נחמת מאמר רפט- עמ' הראיה מאמרי
של ויראה ה קדוש לדברי בנטיה אפילו דקדוקים, שרבוי יש
של ולשלמות אמתית לחסידות ק מ זי - טוב וכל המצות זהירות
. אמת
מבררים שאין זמן שכל אלא אמת, קצת בו יהיה שלא שקר אין
על ובביאור בגלוי אותו ומעמידים הקצת, אותו את מכונו
הכל. על השקר כח הוא מתפשט
ביותר להכחיש השקר, נגד הלוחמים שיסברו מה כל זה ולעומת
בזה מחזיקים הם הרי בו, שיש האמת קצת את כח את גופא
השקר.
… בכנסיה קולה הד את מצאה בכלל החוקיות אל ההתנגדות לאט אשר ישראל, בני מפליטי נבנית להיות שהתחילה כזאת, עמהם שלקחו הרוחני ובכח מעוזם, צור ואת עמם את עזבו לאט
אותו ע״י לו נצבו ישראל, משדי לינק הספיקו אשר הלשד נטוו החוטים וארוך. הלוך הדבר ארך וכן ואויבים. לצרים לעמים ישראל בין המבדיל המסך של מיוחד גדול ארג ונארכו, ונהיה קם השפעתם, את היחידים אותם ע״י שקבלו. החדשים,
ממנו וכלכליות חברתיות גזעיות, סבות כמה עוד ע״י תוצאות, שביניהם והאיומה הכבושה השנאה אשר עד אליו, שהתלקטו
על בנוי הוא וכן הת אבל נרחב. וכר מבוסס מקום מצאה לישראל
זו, בסיעה עמוק הנעוצה החקיות את השנאה ותכבוש שקמה
- מלא עולם הנצרות כללות. היא
את לעזוב מוכרחת היתה מעמדה, על קמה לא ודאי היא
הראש הפרינציפים החקים, מאיסת של יים לכלל שנכנסה כיון בתור דת בחקי להסתבך והוכרחו גדולים, קיבוצים של עממיות
ת מתנודדים. מדינה וכחקי אמוני כסיס מאיסת של הארס אבל
ישר לעומת החקים, כתוב ומשפט בחק דוקא המקודשים אל
ונקבע. נשאר
יחידים נכשלים לפעמים עברו מדי לו מצא והולך החודר הרעל פסגתו מרום עד הגיע בדורנו רב המון ג״כ ולפעמים. מעמנו,
נו אינ עוד בעצמו שהוא הצעיר, הדור של במרביתו פגע הוא
והתרגזותו קצפו תוכן את. יודע
בו שפגעה מוצאת היא כראוי, הבוחנת יפה הצופיה העין אבל
מקדם שבימים הישנה, המחלה או מעטים ביחידים. רק פגעה
- רבים החקיות, מאיסת מחלת ישראל שנאת היא שתוצאתה
. בהחלט
הישראלית האומה של. עצמותה תוכנה והויתה, קיומה
הפסיכולוגי, ומשוכלל בנוי תלוי, הכל המדיני, ומעמדה, תקותה והמשפטים המצות קדושת של האלהי החק אהבת יסוד. על
יודע אינסטיקטיבית, בהכרה ומכרת, היא ת עד וברורה, עמוקה
מסירת כדי שכל בשמחה, נפש עמדתה, נצחונה, צביונה
- ותפארתה האלהית. . החקיות אהבת בקדושת וקשור תלוי. הכל
החקיות מאיסת של זה טבע נמצא ידה שעל הפסיכית, הסבה יכולה היא ידה שעל המסבבת, והסבה בכללה, האנושיות בנפש
שיש האמת מקצת היא מחלה, בתור שראל בי גם נדבקת להיות הסתעפויותיה סדרי לפי כה, במהל הולכת כשהיא החוקיות בה.
הרעיוני מעינה פתיחת של ה העזיב בהיות פרטיה, ונתוחי המקורי, האלהיות ההשקפות ציורי מעל הנפשית והנסיגה
והמוס - יסודה בפנימיות אשר הנשגבות ריות את מצמצמות
ומיבשו הרוח החי ן הדמיו ושל השכל של החיים לשד את ת
מחזיקיה, על שלום ואין חרדה יתרה, אימה היא מטלת והנאה. הכבדתה. ז עו בזרע ולהחניקם החיים את ללפף היא ויכולה
והחרדה, האימה בכח המרובים, בצלליה וביותר מכילה שהיא
בקרבה.
ז מהלך נגד החוקיות, מאיסת של הכח הוא קבוע ה שהוא
ו מתגבר חובו. את לגבות מקום ימצא שלא זמן כל הולך
ו העליו, ן האלהי והמשטר החק אל השנאה בעצם הקבוע ישראל כנסת של בבניה מקום מצאה ישראל כנסת של הנשמה
מתגברת. והמהומה עצמה.
החוקיות, שונאי כל הם מרגישים את בעמם, זה כל עם הנאגדים
יכולים ם אינ אבל - ולבבם נפשם בקרב בזה שיש הסתירה עומק ו וקל להבינה. ולישבה, לבנותה יכולים שאינם חומר מפני
להם. הדרושה הרפואה של התבלין להם שחסרים המחלה אותה
ביח מתדבקת - ופיוטיות נפשית לחות בעלי אצל וד גידול שע״פ
יכול וטוב הגון דאגדתא, רבנן מבחירי להיות היו ים חודרי
נמצא שלא ומתוך אלוהיות. וצפונות מסתרים הראוי מקום להם
- להם הדרושה ההשפעה את ממנו לינק מסוגלים הם נעשו
פחד, מזרה תמונה כעל החק על להביט בחקיות למאוס. ויחלו
בדור. עכשו רואים שאנו הגדולה הפרצה אותה כל ותצא
עלינו החקיות. מאיסת של המחלה את משרשה להסיר כדי
ולרומם ה. תור של ממקורה המעין פתיחת את להגביר להשתדל תורה סתרי של הרעיון ומהלך האגדה של הלמוד לחלוחית את
נפתח, כשהמעין טהורה. ה' יראת וגנזי נשמתה נשמת וממקור
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ קרח פ' טבדי בנימין הרב
ה תורה של ומתרבים, ומתברכים הרעיונות ולכים עסק ע״י
בו מתמלאת א שהי והחי, המלא הרחב, במובנה לשמה בתורה
שאז תורה, זי בר וענוה, גבורה חכמה, טהרה, בדרך קבוע בעסק המתגבר כמעין ה נעש אם כי טיפין טיפין בא החדוש כח אין
- פוסק שאינו וכנהר וכ מצוה כל אז הלכה, ל וכל דיוק כל
והנעים. הנחמד הרוחני, מקורם המשך את הם מוצאים דקדוק, רעיונות למכוני בסיסים ים מתרב - מתרבים שהדקדוקים מה וכל
רות הזהי כח לו לוקח וממילא נפש. ומשיבים מחיים נשגבים, העליונה, הנשמה ממקור חילו את גיל ואור עדנים נחל ממקור
עלי עדן שמחת עם הנלוה היבשה, והקפדנות הכעסנות רוגז ון.
- המעשית הדיקנות של הקביעות אמוץ מדת הנפש. מן אז סר והגבורות תפארת, ושל חסד של נעים באור מתמזגת הדין
ההולכות המחשבות ליון. ע ודעת בינה מקור באור נמתקות של אורה גלי פגישת ע״י ומשתלבות הולכות ומתגברות,
האדם ונשמת הישראלית הנשמה של חייה ומקור עצמיותה
בכללה, כחם ע״י הנשגבות האורות של המרובים הגוונים ושל מרובע בערך בהשפעתם כך ע״י המתכפלים תורה, דברי של
אינון אש, וסוסי אש "רכב ומתגבר ההולך דאורייתא "אתוון
זהר.)(תיקוני
חדשים ואמרים ניבים ותארים, שמות ומתבררים מתילדים, אז המחשבה מהלך ע״פ מקוריים, דרושים חדשים, שירים שעה ובכל עת בכל כחה את ומחדשת ההולכת. התמידית
כח איזה וכשנפגש צדדי, החוץ, מן הבאה מחשכה של בין
טב מהלך עם באה שהיא שהיא ובין עצמו, הרעיון ע מתוך באה
מ היא מיד - ופרסומם הזמן חיי מהלך מתוך ליסודותיה דככת ז
היסודי, הגדול הלח והאור, החום הנשמתית המחשבה של
הכבירה, בירורו זהרת ע״י הנפש את מגדל והוא ומתגבר. ההולך
הא בין ההכרה ותוספת ונדחה, ההולך הסיג החושך. ובין ור
המתדבק והטוב במקו הרעיונות חלקי אותם עם ומודוג רו שהם
חדשים דברים ידים ומול פירות ועושים להם, להתחבר נאים
ולגבורה, לקדושה של הרעיון מלוא ע״י ולתפארת לטהרה
מופיעו שהן הכלליות המחשבות התגברות גבי על עולות ו ת
, המעשיים הדברים עם הדעת, על המקובלים מצוות טעמי וכל
ם לה מזדוגים להיות עד עדי היכולים הגדולים הרעיונות המון - אמתתם ושרשיות יושרם ערך בגודל כמחוה לא החק מתיצב
- הרואה לעין בהם ניכר החיים כח שאין עצמות, שלד אם כי
מחוט גויה כתבנית וגידים, אברים בעל אדם, כתפארת בה
עצמ ואדום, צח ועור עדין בשר קרומי ות נפש שורה ובתוכם
מ ונשמ, ה רוח חיה בהארה וקפת יחידתה המתרוממת. באור
נעים באופן ג״כ ומתגלית כת הול החוקיות של ההשתרגות וכל
וענוג, ישוב אז עמו החיים מחזיקיו ללב ואהבה מנוחה המוביל
כל ויתגלה החק של רעננותו ולח והדרו. הודו
הבנ אותם וכל - בנפשותם ומפורדים קרועים שהם ים. ישובו
ובאמונה באמת ומצותיו ה' חקי לאהב. ת התורה, לאהבת
ה עשה כי שמים "רנו שלם בנין להבנות האומה תחל.'ואז ה גאל בו. כי עץ וכל יער רנה. הרים פצחו ארץ. תחתיות 'הריעו
ישראל קדוש שמו צבאות ה' גואלנו יתפאר ובישראל."יעקב
ההלכה על והשפעתם המצוות טעמי
11 לח ג, ביכורים איה עין )
דרכי כל פ ע המושג האחדות ע״י שמתמלאת הכל״לית הקדושה ענינים: בשני מצטיינת היא ד' האחדות וברעיון. במעשה
חק התיסדות ע״י רק כי הדעות, לאחדות יאה מב המעשית לקדושת לבא הדיעות יזדככו האומה בכלל התורה ומשפט
שסגולת המחשבות ד באור להאיר תלויה בהם.'ישראל
יותר הם שהמעשים הוא והדיעות המעשים בין הנמצא החילוק ביארנו כאשר תורה להורות המיוחד הכהן הוראת ע״פ, תלויים
של הפנימית ההכרה שאין אע״פ לך. רו יאמ אשר המשפט ע״פ
ער את מכרת הפרט לו שמע שמאל שהוא ימין על הדבר ך מפני,
ב״ד שרצו ממרא וזקן, הכלל אחדות למען ד' חפץ הוא שכך
חז״ל אמרו מוחלין אינם לו למחול מחלוקת ירבה שלא כדי
. בישראל
המעשים ישרת ע״י מתישר הוא ממילא העיוני החלק, אמנם
תלוי אבל בחובת האריך כאשר העצמית, בההכרה ביותר הוא דבר ממך יפלא כי בפרשת נאמר שלא בהקדמה, הלבבות שע״ז מפני הלב, בחובת השכליות מתוצאות דבר שום למשפט מעשה יושר ע״פ כ״א הסמך, וחכמי המרכז אל העיון נסמך לא הדיעות דין לדון מסילה העצמי השכל ימצא כבר התורה
וצדק יושר דר. כי ע״פ הרוחניות
… ועם המחשבה, על הרבה פועל המעשה שמ״מ הדברים נראין
ש ראוי המחשבי הרכוש המעשי… בחלק גם ישתמש ג״כ יש כי כולם המעשים על העיוני בכח ולרומם לטוב שיפעלו נכון. דרך להשתתף אח״כ יבא שכלו, כפי בעיון להשכיל התרוממו ועם רב אוצר עצמם בהם ימצא אז המעשים, לפרטי ההוראה כח עם
דעת…
פרטי עם עיוניות להשכלות מקום יש אם נוגעים והדברים
במו״נ הרמב״ם דעת שלפי המצות. ופרטי בהלכות המעשים אין ובקשת המצות, בכללי כ״א מקום מוצאים השכליים העיונים העיון יד אין א״כ ארוך, שגעון הוא ז״ל בעיניו לפרטיהם עילה
למ כלל מגעת עשים…
ד ודעת תבונה אוצרות לצייר יש רבים חכמים מחקרי כפי 'אמנם
חז״ל דברי מטין וכן ליראיו. ד' בסוד המצות פרטי בכל בענין
מאמרים וכמה "ל, לע יהיו קפויין בעוה״ז שיקרים תורה טעמי
כן מורים. בזוהר
ה שבתור העיוני הצד עם המעשים לפרטי גדול יחש יש ולפ״ז
העצמית… ההכרה ע״פ
הפרשיות– סדר על קוק הרב במשנת שבועי שיעור תשפ״ג│ קרח פ' טבדי בנימין הרב
11 ) ח קבצים, שמונה קסו
לשד את המובילים כאלה, ינורות צ ישנם לכדי עד המצות טעמי של החיים דקדוקי של מיוחדה היותר ההתפרטות חיפוש של רגיל במהלך ההלכות. אבל זו, מדה לתפוש אפשר אי ודרישה השירה הופעת ע״י ההתגלות, דרך, ע״י לידי כאלה תעלומות שיבאו אפשר מהלכים של הצעד ובראשית גילוי.
לידי להגיע יוכלו לא כאלה עליונים בהם יש מקום ומכל המעשית, האיתנות ההגדה של האורה הופעת משום הדברים יתבססו אשר ואחר הנהדרה. עם המעשיים, התוכנים עם יתמזגו יפה, ההתעמקות וסוגית הסברא, ארחות חיים מקור נובע למעין והיה ההלכותית,
למעשה. גם
12 ) "הרצי לנת אור ה יב תוֹרָה דַּרְכֵי - יז תי
הנגלה והאגדה, ההלכה צדדי ביחוד ועיון, דעת תורה, דרכי של השונים שהחלקים מה להתערב שלא המיוחדים, אפייהם תחומי על מרובה שמירה להשמר מוכרחים והנסתר,
ה״חתם- של הגדרתו עד ותכן, צורה וטשטוש בלבול של באפן בזה זה שיש סופר
במלוא להתיצב צריכים שהם האלה, הענינים פרטיות מצד זהו, כלאים משום בתערבתם במקוריותו והחסון בדיקנותו המבורר. צביונם, הוא ומכוונו ערכו עיקר האלה, התחומים של ההדדית יניקתם על המדובר זה לעומת מבקרת הופעה ולהבהרת מעינית רעננות להרטבת שביניהם, כללית השפעה, לתועלת
כאחת בהיותן, דוקא לה, המקבילה חברתה מאת רוחנית, ומה ק לכל תמשך אשר הצנורות והמשכת החלונות פתיחת מציאות ולפי ושיעורן. כחן שכלול בכל עז, כאדרות
לשרי- מקום יש הכללי, וחיזוקן לגידולן שביניהן עולמים זרועות החובקים, בינים,
ולפיכך הרגיל, דר בס אפילו לזה מזה המותאמים מסוימים פרטים גם לפעמים לקבוע אותה מהתנוצצות בהם שיש לכל, המסורים הדברים במהלכי גם פרטים כמה נמצאים
ההדדית וסמיכותה הכללית. ההשפעה חנינת ושל השמימית בעצמיותה התורה של לשרשן, ועולים הענינים באים כך ומתוך
כל של גבה נש הקפה לידי עד העיון, אמתת בעומק ממרום הסיוע ושל העליונה, הדעת מעלה של בפמליא שלום משים לשמה בתורה ו״העוסק כולם. וחלקיהן צדדיהן
מטה של."ובפמליא
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה