תשובת היהלום \ בן איש חי - הרב יוסף חיים
הרב ד״ר חזי כהן, מחבר הספר ״חוכמה מקדם״
דע מאין באת!
אבות, פרק ג, משנה א.
עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה:
דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון.
מאין באת? מטפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
דע מאין באת \ ׳חסדי אבות׳, עמ׳ פג.
אם יאמרו לאדם השתדל והזדרז להיות קדוש כדכתיב ׳קדושים תהיו׳, ישיב איך תבקשו ממני להיות קדוש והלא בעולם השפל שהוא חומר עכור אנכי יושב? ! […] והנה בודאי מחשבה זו היא מפוגלת ותחבולת היצר היא זו, שמכניס בלבו מחשבה רעה זו שממנה מושכו מעט מעט לעשות רע מוחלט […] ומחשבה זו וכיוצא נקראים ׳ידי עבירה׳.
ובעבור להסירו ולנתקו ממחשבה זו אמר לו כנגד הנפש ׳דע מאין באת! ׳, כלומר אף על פי שאתה רואה עצמך עם הנפש שלך בעולם הזה השפל החמרי, ׳דע מאין באת׳ רוצה לומר מאין באה הנפש שלך. והלא נחצבה ובאה ממקום קדוש ולא תזיק לה ירידתה בארץ השפלה הזאת ולא תשחת מן עכירות חומרה. כי אבן טובה אפילו אם תהיה טבועה בטיט ובצואה שנים מרובות - אין נשחת זוהר שלה ולא יתקלקל חשיבות שלה. ועל כן מה שטענת מצד ישיבתך בארץ שפלה וחומרה העכור אי אפשר שתוכל להיות קדוש, אין בדבריך ממש כי הנפש היא מוכנת לקדושה ממקום שחוצבה.
ברכות השחר
״אלהי! נשמה שנתת בי טהורה, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי…״.
לכל אדם מצוה משלו
בן איש חיל א, שבת כלה, דרוש א, עמ׳ רפב-רפג.
ונראה ליישב הענין בסיעתא דשמיא, על פי מה שכתב רבינו האר״י ז״ל (בשער הגלגולים הקדמה ט״ז דף י״ז), וזה לשונו, מי שאינו חדש, אלא נתגלגל וחזר בעולם הזה, אין צריך שישלים עתה אלא רק אותם המצות החסרות ממנו, שלא קיימם בגלגול ראשון שקדם. ובזה יתבאר לך מה שמצינו בתלמוד, כי חכם פלוני היה זהיר במצוה פרטית יותר משאר מצות, וחכם אחר היה זהיר במצוה אחרת. וכמו שמצינו שהיה שואל אמורא פלוני לחבירו, אבוך במאי הוה זהיר טפי, וחבירו משיב שהיה זהיר בציצית או בתפילין וכיוצא בזה. וכפי הנראה שזה הורס את המשנה (אבות ריש פרק ב׳ [משנה א׳]), האומרת ׳והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה׳, אבל סוד הענין הוא, כי כל חכם וחכם היה זהיר באותה מצוה שהיתה חסרה ממנו בגלגול הקודם, או כולה או פרט מפרטיה. וגם זה סוד מה שמצינו בתלמוד, שחכם פלוני היה בורר לו מדות. כמו שאמרו (מגילה כ״ז ע״ב), שאלו לרבי פלוני במה הארכת ימים, ואמר להם כך וכך, והיינו שכל אחד ואחד בורר לו מדות כפי בחינת גלגולו וכו׳, עד כאן לשונו. עיין שם. […]
נמצא אם רואין אדם שהוא זהיר במצוה אחת הרבה, ומוסר עצמו עליה, זה סימן והוכחה שבא בגלגול בעבור זאת המצוה, שהיתה חסרה ממנו בגלגול שעבר, ועתה בא להשלים ולתקן.
ובזה מובן המאמר של רבי טרפון, דאמו חשבה כיון דכתיב בכיבוד אב ואם ״לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״ (שמות כ׳ [יא]), שמע מינה דמצוה זו מסוגלת לאריכות ימים, לכך הזכירה מצוה זו עליו, אך החכמים סבירה להו כדרשת רבי יעקב בגמרא דקידושין (דף ל״ט ע״ב), דמה שנאמר בכבוד אב ואם למען יאריכון ימיך, הוא בעולם שכולו ארוך, ולא קאי אהאי עלמא. ולפי זה לא יהיה תועלת מן המצוה זו להמליץ עליו טוב שיחיה בעולם הזה.
על כן רבנן קדישי, פיהם פתחו בחכמה למצוא לו זכות לרבי טרפון שיחיה בטענה אחרת. והוא כי הם הבינו מדבריה דרבי טרפון הוה זהיר טפי במצוה זו דכבוד אב ואם, ומסר עצמו עליה, במה שהניח לאמו לדרוס על כפיו בחצר, שהוא צערא דגופא מאד, וגם בזיון גדול לפי ערכו שהיה רב רבנן, ולכן עשו בזה הכרח לומר דודאי שהוא בא בגלגול זה לתקן ולהשלים מצוה זו של כבוד אב ואם. כי זה היה אצלם סימן מובהק ומופת גמור, וכמו שאמר רבינו האר״י זכרו לברכה.
על כן חשבו אם נודה לדבריה לומר שהוא קיים מצוה זו של כבוד אב ואם כראוי וכמצטרך, נפיק מזה חורבא ונזק, דהשתא לפי זה נמצא רבי טרפון השלים חובו ומילא חסרונו עתה בגלגול זה. והשתא יאמרו המקטרגים מה צורך עוד לרבי טרפון בעולם הזה, ילך לו לעולם שכולו ארוך, שכבר השלים חובו אשר בא לעולם הזה בעבורו. ונמצא אין להם טענה להתפלל עליו שיחיה, כאשר בקשה מהם אמו. ולכן נתחכמו להקטין מעשיו במצוה זו, לומר שעדיין לא הגיע חצי החיוב, ובזה מוצאים מקום לטעון, שראוי לחיות עוד שנים להשלים חובו במצוה זו אשר בעבורה נתגלגל, ולכך הקטינו כל כך מעשיו במצוה זו שאמרו אם ירבה לעשות כזאת עוד אלף אלפים פעמים, לא יגיע עד החצי, וכל זה לטובתו. דעל ידי כן מליצי יושר ימליצו בעדו שיחיה, כדי שיעסוק במצות כבוד אב ואם עוד להשלים חובו. […]
ומה שאמרו אפילו עשה כן אלף פעמים לא הגיע עד החצי, אין כונתם שיהיה אלף פעמים באיכות, אלא בכמות, רוצה לומר צריך שיקיים כמה וכמה פעמים מצוה זו של כבוד אב ואם לאלפים ורבבות פעמים, ולכן צריך שיחיה שנים מרובות כדי שירבה בהם קיום מצוה זו להשלים חובו, כי צריך להרבות כפי ערך תורתו, כי רב הוא.
ר׳ צדוק הכהן, צדקת הצדיק, חלק ראשון, אות ע.
באותו דבר שבו החסרון של האדם, באותו דבר ועל ידו עצמו הוא מעלתו. כענין שאמרו ז״ל על ״וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה״ [בראשית ג׳ ז] בדבר שקלקלו בו נתקנו.
ר׳ צדוק הכהן, ספר רסיסי לילה - אות כה
כה) האדם אינו עומד תמיד בסדר ומצב אחד ויש לו תדיר עליות וירידות כנודע לכל השם דרכיו. והוא מה שיסד השם יתברך בבריאה ענין מיעוט הירח דידוע שמש וירח הם רומזים לקודשא בריך הוא ושכינתיה דירח רומז לכנסת ישראל שמקבלין אורן מן החמה שמש ומגן ה׳ ויש בה מילוי וחסרון בכל חודש והם שנים עשר חודש בשנה נגד שנים עשר שבטים כידוע מחז״ל (תנחומא ויחי טו). היינו דבכל שבט יש מעלה וחסרון מיוחד שאין בשבט אחר ולפיכך הם שנים עשר מיני מילוים ושנים עשר מיני חסרונות ואלו החסרונות הוא מה שמתולדה כענין (קידושין ל ע״ב) בראתי יצר רע שהשם יתברך ברא החסרון ומילויו. וזה ענין הביאו עלי כפרה על שמיעטתי הירח (שבועות ט.) כי שורש החסרון שבכל שבט הוא בתולדה מהשם יתברך שברא האדם בעל חסרון שצריך השלמה.
וזהו שורש ישראל שמונין ללבנה שהם בעל חסרון ומקוים השלמתן מהשם יתברך. אבל אומות העולם מונין לחמה שאין להם שום חסרון לפי שאין להם שום השלמה נדמה להם שאין חסרים כלום עד שאומרים אעלה על במתי עב אדמה וגו׳ (ישעיה יד, יד) לדמות לחמה וזה כל חשק אומות העולם שיהיה להם כל מאויים שלא יצטרכו לדבר אפילו להשם יתברך אבל חשק בני ישראל הוא שיצטרכו להשם יתברך והוא יהיה המשלימם ואין חפצים כלל שלימות בלא השם יתברך.
הרהורי תשובה
בן איש חיל א, שבת תשובה, דרוש א, עמ׳ טו-טז.
יש תשובה שהיא בהרהור לבד, אשר גם בתשובה זו יהיה נחשב האדם בכלל צדיקים. ותשובה השנית שהיא העיקרית היא תשובה בפועל […] אך תשובת ההרהור
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה