בס״ד
יסודות דיני שמיטת כספים
החיוב
א. פסוקים א-י, דברים טו
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה׳…
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה׳ וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.
ב. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הל׳ א-ג
מצות עשה להשמיט המלוה בשביעית, שנאמר ״שמוט כל בעל משה ידו״. והתובע חוב שעברה עליו שביעית עבר על לא תעשה, שנאמר ״לא יגוש את רעהו ואת אחיו״. אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג שם שיש שמיטת קרקע… ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בכל מקום בזמן הזה, ואף על פי שאין היובל נוהג, כדי שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל.
ג. טור חושן משפט סימן סז, ה
וכתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה: ששאלת בארץ שנוהגין לגבות שטרות שעברה עליהן שביעית, הוי יודע שמיום בואי לארץ הזאת תמהתי על זה וצווחתי ולית דמשגח בי, ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ ככרוכיא ואמרתי מנהג כזה שהוא כן ואא״פ לשנות המנהג. לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו. ואמרו לי כי רגילין לכתוב הרבה יפוי לשון בשטרות שמורין שהן על זה שלא תהא שביעית משמטתו, ודקדקתי ולא מצאתי שום תנאי ויפוי לשון שכתוב בשטרות שיוכל המלוה לגבות בכל צד בין בדרכים הדתיים בין בדרכים שאינם דתיים. ואם מתנה הוא לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה על מה שכתוב בתורה. ואני מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית, וגם איני סותר מנהגם אלא אני מניחם לדון כמנהגם.
ערוך השולחן חושן משפט סימן סז סעיף א
אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה, אלא בזמן שהיובל נוהג. ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בכל מקום בזמן הזה.
הגה: י״א אבל דאין כן הסכמת הפוסקים, שאין שמיטה נוהגת בזמן הזה. ונראה שעליהם סמכו במדינות אלו, שאין נוהגים דין שמיטה כלל בזמן הזה, והמנהג היו עדין נוהגים כמו שכתוב בתשובה הרא״ש בזמנו, שהיה צווח ככרוכיא ולא אשגחו ביה, לבטל המנהג.
זמן חלות שמיטת כספים
ד. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הל׳ ד
אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה… לפיכך הלוה חבירו את חובו גובה כל השנה עצמה בשביעית, וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב.
הנמנע מלהלוות לפני השמיטה
ה. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הל׳ ל
מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט עבר על לא תעשה, שנאמר ״השמר לך וגו׳ וחטא״, שהרי הזהירה גדול הוא עליו בשני לאוין… והתורה הקפידה על רעה מחשבה זו וקראתו בליעל. והבטיח הקדוש ברוך הוא בשכר הדבר הזה כי בגלל הדבר הזה יברכך, שנאמר ״יברכך וגו׳״. הלוואות שלא נכללו בשמיטה
ו. שולחן ערוך חושן משפט סי׳ סז סע׳ י-טו
המלוה את חבירו וקבע זמן לו… אין שביעית הבאה משמטתו בתוך הזמן.
המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם: גבו לי חובי — אינו נשמט.
המלוה על המשכון — אינו משמט.
הקפת חנות — אינה משמטת. ואם זקפה עליו במלוה — משמטת.
שכר שכיר — משמט. ואם זקפו עליו במלוה — אינו משמט.
דין פרוזבול
ז. מסכת שביעית פרק י משנה ג
פרוזבול אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) ״השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל״ וגו׳, התקין הלל פרוזבול.
ח. תלמוד בבלי גיטין לו, ב
ומי איכא מידי דמדאורייתא משמט שביעית והתקין הלל דלא משמטא? … אמר אביי: בשביעית בזמן הזה… הלל ראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול.
ומי איכא מידי, דמדאורייתא שביעית משמטא, דתשמט? אמר אביי: הוא שב ואל תעשה ותקינו רבנן. אמר רבא: הפקר בית דין היה הפקר.
ט. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הל׳ טז
כשראה הלל הזקן שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין על הכתוב בתורה: ״השמר לך פן יהיה וגו׳״ — התקין פרוזבול כדי שילוו זה את זה עד שישמט החוב.
י. שולחן ערוך חושן משפט סימן סז סעיף יט
זה גופו של פרוזבול: מוסרני לכם פלוני ופלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה. והדיינים, או העדים, חותמים מלמטה.
יא. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הל׳ יט
אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע. אין ללוה קרקע — המלוה לו אפילו קלח של כרוב שבתוך שדהו, כירה או תנור — כותבין עליו. השאילו מקום לכירה, היתה לו שדה ממושכנת — כותבין עליה פרוזבול.
יב. שולחן ערוך חושן משפט סי׳ סז סע׳ כה
כותבים על נכסי האיש, ולאשה על נכסי בעלה, וליתומים על נכסי אפוטרופוס.
הלוואות שאחר שכתב פרוזבול
יג. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הל׳ כב
כתב הפרוזבול ואח״כ הלוה — אינו מועיל, אלא נמצאת משמיט עד שיכתוב הפרוזבול אחר שהלוה. שכל מלוה שקודם הפרוזבול אומר אינה נשמטת בפרוזבול זה, ואם קודם למלוה הפרוזבול — נשמטת.
המחאות שהגיע זמן פירעונם
יד. מרדכי מאמר פרק כב סע׳ ט
המחאת צ׳ק דינה כשטר חוב ולא ככסף, ולכן צ׳ק שזמנו לפני ר״ה של השנה השמינית, ודחה משיכתו לאחר ר״ה — משמט אם לא עשה פרוזבול. ואם זמנו לאחר ר״ה של השנה השמינית — אינו צריך פרוזבול.
גבייה בכרטיס אשראי
טו. מרדכי מאמר פרק כב סע׳ י
אדם שפורע חובו ע״י תשלום בכרטיס אשראי, אף שהחברה גובה מן הלווה לאחר כמה שבועות, נחשב כגבוי למוכר ולא חל בו שמיטת כספים. כיוון שהחברות משלמות למוכר בין אם יש ללקונה ממון ובין אם לאו.
תכנית חסכון
טז. מרדכי מאמר פרק כב סע׳ ח
תכנית חסכון בבנק שזמן פרעונה לפני ר״ה של השנה השמינית ונמשכה עד סוף השביעית — נשמטת (אא״כ עשה פרוזבול). ואם זמן פרעונה חל אחרי השנה השמינית — אינה נשמטת.
משכנתא
יז. ילקוט יוסף פרק כד סע׳ לז
מנהלי הבנקים חייבים לעשות פרוזבול, כדי שיוכלו לגבות את החובות שקיימים להם (לפני ראש השנה). ודי בפרוזבול אחד כללי לכל חובות הבנק.
החזרת חוב אחר השביעית
יח. רמב״ם הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הל׳ כח
כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית — רוח חכמים נוחה הימנו. וצריך המלוה לומר למחזיר: כבר אני משמיט, וצריך שיקבל ממנו, אמר אעפ״כ רצוני שיקבל — יקבל. ואל יאמר לו בחובי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה