החג סימני
שנה ראש זמן מיוחד, יום נורא ואיום, יום שבו אנו ממליכים את הקב״ה על העולם, שאנו מתפללים בו כי יתברך הבורא יתגלה עלינו וישכין עלינו מלכותו. ולכן יום זה גם יום הדין הגדול והנורא — אנו נבדקים מה עשינו עם כל הטוב האלוקי שהתגלה עלינו בשנה שעברה, האם השתמשנו בו לטובה, ואז אפשר להמשיך להגלות עלינו… או ח״ו השתמשנו בו לרעה, ואז.
המקובלים כתבו כי בערב ראש השנה הנשמה עולה לעליונים, נשפטת שם וחוזרת אלינו טעונה בכוחות חדשים, להמשיך לחיות לשנה הקרובה. כך יוצא שבתחילת הלילה יש לנו רק כמין חיות לגופינו, ועיקר הנשמה נמצאת בעליונים.
הגמרא במסכת כריתות למדה אותנו כחלק מהרצון שלנו להיות שליחים נאמנים חיילים בדבר ה׳: ״אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל בריש שתא קרא, ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי״ — (מילולית: אמר אביי: עכשיו שאמרת שלסימן יש חשיבות, יהא רגיל אדם לאכול בראש השנה דלעת, לוביה, כרישה, תרד ותמר).
אנחנו לוקחים סימנים שמסמלים את הרצון האמיתי שלנו להתדבק בבורא, וכך על ידי סימנים אלה מציבים סדר רעיוני ומטרות לשנה הבאה עלינו לטובה. (הסדר שנלמד הוא לפי איש חי — ספרדי, לפי הבן.)
אנחנו מתחילים בתמר כשלב ראשון.
**1) תמר — הצבת מטרות**
אחד הדברים המיוחדים בתמר מסמל לנו מה המטרה של חיינו — שכל חלק ממנו יהיה לשם שמים. בתמר אין פסולת, משתמשים בכולו: אוכלים את הפרי, משתמשים בגרעינים להסקה, בעלים כפות, ולסכך, ומשתמשים בתמרים כמטאטא וכו׳.
אחד הדברים המדהימים בתמר הוא שאפילו שגדל בבקעה, בחום, במליחות — הפרי שלו הוא אחד הפירות המתוקים ביותר. לוקח את המר המלוח הקשה — והופך למתוק.
כך אם נצליח להפוך — אנו אומרים לקב״ה שרוצים שהשנה לא תהיה בנו כלל פסולת, שכל רע, לקחת את כל הכוחות שלנו ולנצל אותם לטוב.
**2) לוביה — הכוונת מחשבות**
לאחר שהתבנו מטרות לשנה החדשה, אנחנו לוקחים את הלוביה. זה ירק שבנוי עם נרתיק עם מלא עיגולים (מזכיר שעועית ירוקה).
בחיינו ישנם הרבה רצונות, מחשבות במגוון כל כך רחב של נושאים, ואנו מתפללים ומבקשים מריבונו של עולם שכל המחשבות שלנו יובלו לכיוון אחד, למקום אחד — לדבקות בבורא. כמו הלוביה שיש לה הרבה גרעינים וכולם מוכוונים לאותו כיוון — גם אני רוצה להיות מוכוון כולי אליך, להתדבק בך.
**3) כרתי — עבודה על עצמי**
כרתי — מלשון כרת.
לאחר שהבענו את רצוננו הכללי להידבק בבורא, אנחנו מתחילים להתעסק בפן המעשי שלנו.
ישנם אלו — מחשבות רעות שקיימות בי, שאני ממש רוצה לכרות אותם ממני, שלא ימשיכו ללוות אותי: קנאה, כעס, תאווה, וכבוד ומחשבות שליליות. אני לוקח את הכרתי — מלשון כרת, ומתפלל לה׳ שיעזור לי השנה לכרות את אותם מחשבות שליליות מעלי.
**4) סלקא — עבודה על עצמי**
זה סוג של מחשבות לעומת הכרתי — ישנם מחשבות נהדרות שאני מאוד רוצה אותם, אבל לא עכשיו. מדהימות, אך לא מגיעות בזמן נכון.
לדוגמא — לחשוב על כיבוד הורים זה דבר נפלא, אבל לחשוב על זה בזמן שאני לומד תורה — אז אני לא אכבד הורים ולא אלמד תורה. וכן להיפך — לחשוב על לימוד תורה בזמן שאני מכבד הורים. זה מחשבות נהדרות רק שבאות בזמן הלא נכון.
אנחנו מבקשים מהבורא לסלק את אותם המחשבות הנהדרות (לא לבטלם, אלא לסלקם לזמן אחר). ולכן רוצה לסלק אותם לזמן נכון — טובות מחשבות שמגיעות כשאני עסוק במשהו חשוב אחר.
**5) קרא — ״יקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו״ — זכיות שעשיתי ברע שעשיתי להתקדמות**
עד עכשיו הבענו עמדות לגבי שנה הבאה, אבל מה עם הטעיות שכבר עשינו, אותם מחשבות לא נכונות שהיו לנו עד עכשיו?
אני לא רוצה למחוק אותם לגמרי, האמת שכל הזדונות שאותם אני פשוט רוצה להפוך לטוב — יהפכו לזכויות. שיקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו — הדברים הרעים שעשיתי יראו לי מה לעשות ואיך להתקדם, שהכל יתהפך לטובה.
**6) רימון — הוצאת הטוב**
אחרי התשובה העמוקה שעשינו לעצמינו, יוצא הזיו והזוהר הפנימי שלנו.
רימון מסמל יופי, פאר.
הגמרא במסכת בבא מציעא מספרת על יופיו המיוחד של רבי יוחנן ואז אומרת: ״מַאן דְּבָעֵי מֶחֱזֵי זַהֲרֵי דְּר׳ יוֹחָנָן, נַיְּיתֵי כָסָא דְּכַסְּפָא מִבֵּי הַצּוֹרֵף, וְּנְּמַלֵּי לֵיה פַּרְּצִידַיָא דְּרִמּוֹנָא סוּמְּקָא, וְּנֶהְּדַר, וְּנוֹתְּבֵיה בֵּין שִׁמְּשָׁא לְּטוּלָא, וְּנִסְּמוֹךְ כְּלִילָא דְּוַורְּדָא סוּמְּקָא לְּפוּמֵיה״ — [מי שרוצה לראות את יופיו של ר׳ יוחנן, שיביא כוס כסף מבית הצורף, וימלא אותה גרעיני רימון אדומים, והכסף חדשה ולבן ביותר, וישים זר ורדים אדומים על פי הכוס, ויעמיד אותה בין החמה והצל — אותו הזוהר שיש לציור הזה הוא יופיו של ר׳ יוחנן].
כל יופיו המדהים של הרימון עם הכתר על ראשו מסמל לנו שאחרי כל התהליך שעברנו, היופי והטוב שיש לנו יוצא החוצה.
**7) תפוח בדבש — לפעמים החמוץ מתוק ולפעמים המתוק חמוץ**
הרבה פעמים אנחנו מרגישים שמה שנראה לנו טוב ומתוק בחיים הוא לא באמת נכון, וגם ההיפך — שהדרך שאנחנו הולכים בה היא חמוצה לנו, אבל בסופו של דבר זה באמת מתוק.
לכן אנחנו מערבבים שניהם יחד — את התפוח החמצמץ ואת הדבש המתוק, ומבקשים שנה טובה ומתוקה, שנזכה לחוות את הטוב ולהרגיש את הטוב, שגם הדרך וגם התוצאה יהיו מתוקים.
ויש גבול לכמות דבש שאדם יכול לאכול אחר כך, כי זה נהיה מגעיל… ואנחנו מברכים שנה טובה ומתוקה בלי כדבש — (שלא רוצים שיהיה גבול למתיקות של השנה).
**8) ראש דג — העברה למעשה**
בהתחלה יש לנו המון מחשבות טובות ועוצמתיות, אבל אנחנו מפחדים — ראש השנה זו תחילת שנה, שכשיתפוגג המתיקות של ההתחלה, שבמשך השנה ירדו לנו הרצונות, שכל התובנות שהגענו אליהם.
לכן לוקחים ראש של דג ומתפללים שכל השנה הזו יהיה כראש ולא כזנב — שכל התהליך והתובנות שהגענו אליהם ילוו אותנו במשך השנה, ושנצליח להגיע לדבקות בבורא אחרי כל התהליך ובמשך כל השנה. שנזכה שהשנה שהשכל יהיה שליט על הלב ולא הפוך, שבאמת הראש יוביל במהלך השנה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה