הארץ אבדה מה 'על קלמנזון בני, הרב –
באגדות עיונים ' החורבן
'[עמ11 ] על אסון הומט שנה כאלפיים לפני
היהודי- העם ראש מרכזה המקדש, בית השראת ומקום האומה של הרוחני. . צר ביד נפל. השכינה, נכבשה ירושלים העובדות את באש. עלה המקדש ובית
… הכול יודעים האלו. ההיסטוריות אולם היסטוריות להתרחשויות כי מאמינים אנו
גם יש … רוחנית תשתית על כזו התבוננות היא האסון של הרוחניות המשמעויות בסיפורים חכמים של הגדול המפעל
החורבן… "אגדות."המכונים
'[עמ18-26 ] החורבן על חז״ל דברי מכל
אולי זהו קמצא ובר,''קמצא, וסיבותיו בדרך הציבור. בקרב ביותר הידוע הסיפור רגילים אנו כלל של כתיאור אותו לקרוא וחברו אדם בין נאותה לא התנהגות של קשובה קריאה אולם… רובד לסיפור יש כי אותנו הסיפור…מלמדת שהסיפור בעוד יותר… ועמוק מורכב שני והעוינות השנאה עוצמת את היטב, מדגיש אפילו מוזכרים אינם השנאה ששורשי הרי
. . אחת. במילה יהיה אשר ההסבר, יהיה קשה שנאה היא הסעודה בעל של שנאתו
. מכלה שבעצם רחמים חסרת שנאה. . ועזה,
קביעה אין זה בסיפור כי לב לשים יש אולם לחורבן גרמה שהשנאה …מפורשת
האיש סולק עתה שזה קמצא) (בר
קשה האשמה מטיח פנים בבושת מהסעודה
- אלא בו, שפגע הסעודה בעל כנגד לא סעודה באותה שישבו ישראל חכמי. כנגד לרצון אותו מוביל אינו לו שנגרם העלבון בחכמים אלא אותו שבייש במי, לנקום שראו ישראל, כלל את מבחינתו המייצגים חוסר זו, שתיקה ושתקו. עלבונו את
של לסבלו באטימות הגובלת מעורבות,
שדוחפת היא האחר, למעשה אותו
…הנורא
למרות חשובה, נקודה למדים אנו מכאן
צדיקים אינם קמצא ובר הסעודה ל שב ע עיקר את הסיפור מטיל עליהם לא גדולים, הסיפור של הראשונה המחצית האשמה.
ב נחתמת על האשמה טלת ה החכמים שישבו מטילה השנייה והמחצית ושתקו, בסעודה
אבקולס בן זכריה על. רבי האשמה את
אבקולס בין זכריה רבי של אשמתו? מהי
ישראל בחכמי לנקום מבקש המבוזה האורח
. ושתקו להשפלתו עדים שהיו אל פונה הוא ומעליל הקיסר, הרומאיים, השלטונות, בהם מורדים ישראל ארץ יהודי כי בפניהם במום פוסל הוא כמבחן שנשלח הקורבן את שמחוץ בסטנדרטים נחשב שאינו ביותר, עדין לא הקורבן ידחה שאם כך המקדש, לבית מחמת נדחה הוא כי הרומאים יחשבו למרד סימן בכך יראו אלא שבו המומים
. היהודי הוטל שהמום מציעה הגמרא להיות ויכול הקרבן, של בעין או בשפתיים
האפשרו על ששתי מרמזות הללו יות חכמים- כלפי הביקורת המום היה כאילו בסעודה שנכחו החכמים של לשתיקתם מכוון
שנעשה. העוול למול העיניים' ל׳עצימת או
של השנייה הדרמה מתחילה זו מנקודה
הסיפור- את רואים והחכמים הכוהנים
לעשות. מה יודעים ואינם הקורבן מהסיפור שטווה העלילה את היטב הבינו שהם ברור
המלשין קמצא בר לא שאם להם וידוע המלכות ששלחה הקורבן את יקריבו, . לכן אסון להיגרם עלול הרומאית עולות
אפשרויות- שתי את להקריב האחת,
, השנייה שבעניין נפש פיקוח מחמת; הקורבן ימסור שלא מנת על הקורבן מביא את להרוג
למל שאירע. את כות האלו האפשרויות, שתי הפורמלית להלכה בניגוד עומדות ברור, , כך שאסור כמובן הלכתית, מבחינה היבש לחוק
- מום…מנגד בו שיש קורבן להקריב עונש אין שהוקדשה בבהמה מום הטלת בעקבות מוות
לקורבן. הכוהנים בין הדיון כי: לשער יש
- ונרגש סוער היה והחכמים יהם על מה לתמונה נכנס כאן כזה? חמור במצב לעשות
. אבקולס בן זכריה רבי אותו
אלמוני זה חכם השנים, ברבות בעינינו, כשאנו מפתיעה זו אלמוניות לגמרי, כמעט זכריה רבי שלנו שבסיפור כך על חושבים בעת המקדש לעבודת ביחס הלכה קובע
משבר. הסתם שמן ישראל חכמי מכל כלומר,
חכמי מכל הסבוכה, בשאלה ון לד התכנסו עדיין שאולי הסנהדרין חכמי מכל הכוהנים,
- הגזית בלשכת ישבה שאין האחרון הפוסק
. אבקולס בן זכריה רבי הוא אחריו מערערים דיני של קלה בשאלה כאן מדובר אין ההשלכות את מבינים הכול שכן קודשים,
מהשלטון המגיע קורבן דחיית של המדיניות
הסמכות בעל הוא זכריה ורבי הרומאי,
בשאלות להכריע קשות. כאלו אותו אולם,
דגול חכם הקודש בעבודת דבר יישק פיו שעל
נפשות- ובדיני המקדש של מן ונעלם כמעט
. התלמודית הספרות ההסבר כי נראה בסוף יוחנן רבי בדברי ורמוז טמון זה להעדר
הסיפור" אבקולס בן זכריה רבי של ענוותנותו היכלנו את ושרפה ביתנו את, החריבה מסתבר אחרות, במילים מארצנו", והגליתינו
חז״ל מספרות 'נמחק' אבקולס בן זכריה בי שר. שלו הנוראית הטעות בעקבות פשר מה הובילה היא ומדוע הזו החמורה ההאשמה
כזו משמעותית מדמות? להתעלמות
מסתיימים הסיפור חצאי שני פעם אמנם ישראל, חכמי של בהאשמתם קמצא בר מפי הביקורת נשמעת אחת
להבדיל השנייה, ובפעם, הבוגד, רבי מפי ההאשמות שתי בין ההקבלה אך יוחנן,
. מאד בולטת בסיפור מיקומן מבחינת זו מאוד שונות ההאשמות שתי לכאורה,
החכמים: מזו אדישים היו בסעודה ששתקו
. ר אח באדם שפגע לאדם, זכריה רבי ואף אדיש, היה לא דווקא זאת, לעומת חשובים כך כל היו וההלכה המקדש להפך,
זכריה לרבי לשאת מוכן היה לא שהוא עד יטעו האנשים שבו מצב הלכה בדבר
הזה ההבדל, ות למ ר. אלו בנושאים הקשור שורש יש האלו ההתנהגות דפוסי לשני
זכ רבי וגם בסעודה החכמים. גם זהה יה ר
עצמם משל בעולם, כשבויים פועלים מן זאת עשו לא ששתקו החכמים הסתם,
. קמצא לבר להזיק רצון מתוך יותר סביר או הכוחני הסעודה מבעל חששו שהם כל את יודעים הם שאין חשבו שמא
לא ולכן הפרטים ר. עמדה שינקטו אוי יהיה שלא בחרו חכמים יהיה, אשר הנימוק
… במציאות להתערב להתכנס בחרו והם
העשייה. אי אל
ממש הייתה זכריה רבי של בחירתו
של כבחירתם בסעודה שישבו החכמים
- קמצא בר בוזה שבה שלא בחר הוא
לבחו אמנם להתערב, ולא צד לנקוט לא, ר
בחי ר זכ רבי של תו נובעת העשייה באי יה ר
אחרת- מסיבה כולו כל מכונס היה הוא
היבשים, בפרטים ו בחוקים בחשש 'מה
,'יגידו סגירות מבטאת זו בחירה גם אולם
מחשבתית. התעלם זכריה רבי גם מה שאול ל שלא בחר הוא מהמציאות, שלו האחריות ומהי העם, בגורל יעלה כיון ההלכה, כלפי רק ולא העם עתיד כלפי ההלכות של המעגל מן לצאת ידע שלא
- יותר הרחבה התמונה אל המקומיות
. חז״ל מספרות זכריה רבי נמחק
יוחנן רבי אתנו מלמד כך ישראל, , חכמי
שלהם האחריות את להמיר יכולים אינם
האומה … כלפי מהבעיה שבורח מי ופרטי בפרטים העיסוק אל האמיתית
, פרטים ומונע קם שאינו ממי שונה אינו
. עוול הבעיה למול עיניים עוצמים זה גם זה
האמ החורבן על אחראים זה גם זה תית; י העם. ראש על שימוט. . סטבון מיכאל
תלמוד נ גיטין בבלי ה ב "ע
ירושלים נחרבה קמצא ובר קמצא …על
קמצא אמר)(בר שם וישבו הואיל חכמים כזה בדבר להם שנח אתה למד מחו, , ולא הלך המלך. בבית עליהם ואלשין אלך אמר היהודים. בך מרדו לקיסר: לו ואמר
בכך– אותם נסה לו: אמר יוכיח? מי להו: אותו מקריבים אם וראה קורבן להם. שלח
בידו(הקיסר) שלח בדרכו משולש. עגל
קמצא הטיל)(בר העגל של בשפתיו, מום שבשבילנו מקום בעפעפיו, אומרים ויש מום אינו הגויים ולדעת למום הוא. נחשב שלום משום אותו להקריב חכמים חשבו אבקולס בן זכריה להם אמר: מלכות.
יאמרו לפני קריבין מומין "בעלי מעתה
להורגו חשבו המזבח". ילך לא ש כדי, זכריה רבי להם אמר למלכות. : ויאמר
יאמרו בקודשי– מום "מטיל מעתה
של ענוותנותו יוחנן: רבי אמר יהרג".
ביתנו את החריבה, , אבקולס בן זכריה מארצנו והגלתנו היכלינו את. שרפה
" מה יגידו? "…
ואגדה חורבן על
'[עמ73-93 ] פוגשים אנו החורבן סיפורי …בלב בן יוחנן רבן אודות המפורסם הסיפור את
… לירושלים מיבנה ויציאתו זכאי מעשי העיר של המזון מחסני את ששרפו, הקנאים, המעשית ברמה כי ההבנה את אצלו, הולידו המשך באמצעות העיר את להציל סיכוי אין מן לצאת מחליט ריב״ז וכן, הואיל המלחמה.
נצורה שהעיר בלבד זו לא אולם, העיר.
מבחוץ גם היא הרומאיים הכוחות ידי על
מבפנים נעולה הקנאים ידי. על ריב״ז תחילה, של ההרסנית פעילותם את להשקיט מנסה מזמן הוא לכן, המחסנים. שורפי הבריונים, שאפשר כפי סיקרא. אבא אחותו, בן אליו
- משמו להבין - סכין באדם מדובר והגמרא דרכו, היא הסכינאות, שהאלימות,
הבריונים- כראש אותו מתארת הקנאים המלחמה את להמשיך שביקשו האלימים בחשאי נעשית ביניהם הפגישה מחיר. , בכל
- תמיהה מעורר והדבר ממנהיגי שניים מדוע יכולים אינם שונות, בדעות המחזיקים העיר, על רק לא אותנו מלמד הדבר בגלוי? להיפגש אלא בירושלים, ששרר הפילוג של עוצמתו המחלוקת בעלי של ההתנהגות דפוסי על, גם
. בעיר השלטת האימה אווירת ועל
זה בחלק ושוב שוב שעולה המרכזית השאלה מצטיירים "כיצד יגידו?" "מה היא הסיפור של יש "מה או נעשה?" "מה ולא הדברים?"
."? לעשות אבא נפגשים ובצנעה, בחשאי הראשונים דבריו זכאי. בן יוחנן ורבן סיקרא הקנאים של למעשיהם מתייחסים ריב״ז, של
הם מדוע ושואל בחריפות אותם מבקר הוא הם שבכך שברור למרות בדרכם ממשיכים העם כל על ומלחמה רעב חורבן, . ממיטים
- מפתיעה סקרא אבא של תשובתו ראש כי מודה הוא מעשיו, את מנמק אינו הקנאים יותר עוד מפתיע אבל לאבדון. מובילה דרכו דרך אותה להמשכת נותן שהוא הנימוק הוא
-, לחדול להם ויאמר אנשיו כנגד יקום אם נסבלת בלתי מציאות זוהי עצמו. אותו יהרגו לנימוקים הגיוני, לדיון מקום אין כבר שבה
רציונאליו ולבחירות. ת שלפני בירושלים
הנהגה אין כבר, החורבן הוא היחיד השיקול
האגרוף- בעלי של הפרועה דעתם וחמור
שנוצר הדימוי של יותר, בריונים אותם בעיני
. אלימים למנוע תקווה אין כי ין מב כשריב״ז הוא הבריונים, שיוצרים ההרס את לתקן או התייאש הוא העיר. מן לצאת מחליט כי מבין הוא כולה, העיר את להציל מהסיכוי הוא היחיד השיקול שבו מקום היא ירושלים
החברתי. הדימוי אטום מקום היא ירושלים ולא החכמים לדבר לא הקשבה בו שאין
לחלוטין מרוכזים נאים הק המנהיגים. לדבר
… בתוכניתם אינם אף או מוכנים אינם הם הדיון במבחן מדיניותם את להעמיד מסוגלים
… והביקורת רוקמים אחותו ובן ריב״ז
… תוכנית אנשי וכל לחולה מתחזה הוא יוצאת כאשר לבקרו. באים ירושלים מיטה על ח מונ הוא 'מותו' על השמועה
אמינות ליצור כדי תלמידיו ידי על …ונישא גופתו על מניחים ריב״ז, של הלוויה למחזה מנת על מסריח, מה דבר כלומר סריא", "מידי קשה מת. אכן הוא כי הרושם את ליצור
- גרוטסקי מחזה זהו כי להכחיש מגדולי אחד עולה את מחדש להקים שעתיד מי החכמים,
על שוכב תורה, של נבלה ולצידו מיטתו משתמש זכאי בן יוחנן כשרבן מצחינה. הוא מהעיר, לצאת כדי המוות בתחבולת העיר על מרחף שחורבן רק שלא כך על מעיד
- מוות מעין חווים ממנו הניצולים גם
לכאורה. . . להם ממתינים ירושלים בשערי היציאה את מאפשרים אינם אשר הקנאים
אבא שהגה ון הרעי כי מגלים אנו העיר. מן של דעתם על עלה כבר למת, התחזות סקרא, של אפשרות למנוע מבקשים והם הקנאים, עומדים לכן, לתחייה'. ה׳קמים מתים "וידוא לבצע מבקשים שבשער הקנאים
בגופתו- הריגה" - ריב״ז של לכאורה לדקור
המיטה מעל אותה לדחוף או. אותה
ורבי יהושע רבי משתמשים שבו הנימוק
הוא הזו הבדיקה את למנוע מנת על עזר אלי יאמרו ""מה - לחשוש לקנאים מציעים הם הקהל שדעת עליהם, שידברו האפשרות מפני הקנאים את משכנע זה טיעון נגדם. תהיה
. היטב בגופה התעללות של המעשה, עצם פסול אינו חכם, של בגופתו ובמיוחד
זאת לעומת, בעיניהם. מאד אותם מטריד
, מעשיהם על שמועה תהלך שמא החשש מכבדים אינם הם כי שיחשוב מי יהיה שמא
. חכמים
שרפו הבריונים כי הגמרא של התיאור לאור דעתם כנגד ירושלים של החירום מחסני את הרומאים עם להשלים שביקשו חכמים, , של ומגוחך צבוע באור כאן אותם מציגה
של פניה הם אלו מסוימת מבחינה במיוחד.
- החורבן שלפני לים ירוש נטייה אותה ולרמוס נחרץ, באופן חשוב לבלתי להיצמד
העיקר. את והטיעון הקנאים, של התנהגותם לשכנעם כדי ריב״ז תלמידי משתמשים, שבו אבקולס בן זכריה רבי של דרכו את, מזכירה קמצא ובר קמצא בסיפור לעיל. שתוארה
שימוש מוצאים אנו המקרים בשני מכך, יותר
למסקנה כהקדמה "יאמרו" של בנית בת המעשה מן שגויה … כזכור. הפתרונות שני הריגת או הקורבן הקרבת שם המוצעים
הבוגדני- השליח זכריה רבי ידי על נדחים
למסקנות השומעים את יובילו שמא מחשש הזה הדמיון כי לומר נראה שגויות. הלכתיות
מקרי. אינו שהופיעו בעיתיים דפוסים אותם. ירושלים קנאי את גם מאפיינים במקדש, ופרצה המשבר פתרון נמנע שאז כשם את אנשים אותם הובילו כאן המלחמה, מוצגת כאן כי לציין יש אמנם לאסון. העיר ומטרתם ריב״ז תלמידי ידי על זו חשיבה דרך אך הקנאים, של הפנימי המצור את להפר
על ב להתייש יכול מה היטב מכאן למדים אנו
אלו של. דעתם חשוב הסיפור של זה חלק
כיצד רק לא מבהיר שהוא משום שלנו לדיון
. מדוע גם אלא מירושלים, ריב״ז יצא תהליך עם בהתמודדות מלווה היה היציאה להתמקד המעדיפה ירושלים של השחתתה
ברעיונות ולא חיצוניים, בדימויים. ב׳יאמרו', והפוליטי הרוחני המצב את בהכירו
מנוס אין כי ריב״ז הבין זמנו, של רושלים בי את הרומאי לצבא יעניק הקב״ה וכי מחורבן לבחור אלא אפשר אי כי הבין הוא הניצחון. פי על אף זאת, כל מעטה". "הצלה של בדרך
כבד. . מחיר זו להצלה כי היטב. שידע
תלמידיו למול ריב״ז, עוסק מיתתו לפני, רגע
ין הד ומפני המוות מפני בחששו הא- לוהי ריב״ז אומר הפחד הבעת לאחר שלאחריו…
: דברים שלושה לתלמידיו " מורא שיהא
ודם" בשר כמורא עליכם שמים … כי ייתכן מהותי פגם לאותו מרמזת הראשונה הבקשה גם כזכור, החורבן. קודם בירושלים שהיה של ואחיינו הבריונים ראש סקרא, אבא
מתוארים בשער, העומדים הקנאים וגם ריב״ז, בשאלה בעיקר שמעוניינים כמי שלנו בסיפור
הבריונים ראש האחרים'. עלי יאמרו 'מה יודע
לעמוד מוכן הוא אין בל א סיכוי, לעיר אין כי אחרות- במילים חבריו. כנגד מבני ירא הוא
השמים מן מאשר יותר. האדם אפשר גם כך
- הקנאים של התנהגותם את לתאר הם אין שהם מה את לדחוף או מלדקור מהססים דברי ורק ריב״ז, של לגווייתו חושבים אותם מונעת דקרו" רבם "יאמרו התלמידים
. . כן. מלעשות
של האנטיתזה הוא העולה המנהיג ב״ז, רי שהורד המנהיג אבקולס, בן זכריה. רבי רבי של שלבטיו בעוד אך התלבטו, שניהם שלבטיו הרי מהמציאות, תלושים זכריה החלטה מכל נפרד בלתי חלק הם ריב״ז של
. גדולה בעניינים החלטות בנמצא ין א וקשה עמוק מחיר להן שאין. חשובים
אין כי ידע ריב״ז של תו קומ בשיעור מנהיג לה יש כי וידע היחידה האפשרות דרכו דבר של בסופו זאת, למרות כבד. מחיר
ההיסוסים- וחרף עצום בנתיב בחר ריב״ז יבנה בדור והיהדות התורה שיקום של
. . תורה של עולה הקים. ובכך
'[עמ142 ] עולמים בית חרב בעוונותינו, אמנם
שבארץ המעט במקדשי אך …שראל י
מדרשנו- ובבית במחוזותינו וצומח עולה
קול טבעי באופן ה ייתן ישראל. ארץ 'ורת ת וגואלו- ישראל צור ויצמח יעלה …וימשיך, ויגאלנו יבוא אשר משיח של תורתו קול
אמן בימינו. במהרה
בבלי תלמוד גיטין ע״א ונ
אבא סקרא– היה בירושלים, הבריונים ראש
לו שלח זכאי. בן יוחנן רבן של אחותו בן (ר' יוחנן
זכאי:)בן מתי עד לו: אמר בא, בסתר. אלי בא העולם את ותהרגו במעשיכם, תמשיכו
אם אעשה, מה לו: אמר ברעב? אומר להם
משהו– פתרון לי הראה לו: אמר יהרגוני! הצלה לפחות תהיה אולי לצאת, לי שיאפשר ויבואו חולה, עצמך עשה לו: אמר מועטת. משהו ויביאו בשלומך, לשאול העולם כל שנפטרת ויאמרו לצידך, וישכיבו, מסריח כדי אחר, אדם אף ולא תלמידיך אותך וישאו
עים יוד הם שכן קל, שאתה ירגישו שלא
כך, עשה מת מאדם יותר קל חי. שאדם יהושע ורבי אחד מצד אליעזר רבי אותו נשאו רצו העיר, לשער הגיעו כאשר שני. מצד
להם אמר אותו. לדקור: (הבריונים) יאמרו
להם אמר אותו, לדחוף רצו דקרו! : רבן
יאמרו ויצא השער, את לו פתחו דחפו! . רבן
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה