בס״ד אמירת " " נחם באב בתשעה
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
נחם או? רחם
1. ג הלכה ד פרק ברכות מסכת ירושלמי תלמוד יָחִּיד דְצִּיּפוֹרִּין, חִּיָיא בִּי ר בְשֵׁם יִּצְחָק בַר אֲחָא רַבִּי ַָאמַר רַחֵׁם אוֹמֵׁר מַהּו הַמְאוֹרַע. מֵׁעֵׁין לְהַזְכִּיר צָרִּיְך בְָאב? בְט' 'ה עַמְָך וְעַל עָלֵׁינּו הַנֶאֱמָנִּים הָרַבִּיםּובַחֲסָדֶיָך בְרַחֲמֶיָך אֱֹלהֵׁינּו
וְעַל כְבוֹדְַך ן מִּשְכ צִּיוֹן וְעַל עִּירְַך יְרּושָלַיִּם וְעַל ַיִּשְרָאֵׁל בְיָד הַנְתּונָה וְהַּׁשוֹמֵׁמָה וְהַהֲרּוסָה וְהַחֲרֵׁיבָה הַָאבֵׁילָה הָעִּיר וִּיחַלְלּוה לִּגְיוֹנוֹת וְיִּירְשּוהָ עָרִּיצִּים בְיָד הָרְמּוסָה ָזָרִּים יְשּורּון נַחֲלָהּולְזֶרַע נָתַתָ עַמְָך עוֹבְדֵׁיּפְסִּילִּיםּולְיִּשְרָאֵׁל
הִּיצַתָּהּובָאֵׁש בָאֵׁש כִּי הוֹרָשְתָה יְרּושָה אַתָה לִּבְנוֹתָּה עָתִּיד
כָָאמּור: ט ב ][זכריה " אֵׁש חוֹמַת ה' נְאֻם לָּה אֶהְיֶה וַאֲנִּי
". בְתוֹכָּה אֶהְיֶה סָבִּיבּולְכָבוֹד
רַבִּי קּומֵׁי בָעֵׁי דְצִּיּפוֹרִּין רַבִּיַאבְדִּימָא אוֹמְרָּה אֵׁיכָן? מָנָא,
אוֹמְרָּה לַבֹא שֶהּוא דָבָר כֹל לַזו אַתְ אֵׁין וַעֲדָיִּין לֵׁיּה? ֹאֲמַר
בְהוֹדָָאה אוֹמְרָּה לְשֶעָבַר, שֶהּוא דָבָר וְכֹל בָעֲבוֹדָה לַעֲתִּיד וְצוֹעֵׁק לְשֶעָבַר הוֹדָָאה וְנוֹתֵׁן כֵׁן ּומַתְנִּיתָאָאמְרָה
. לַבֹא
2. ג הלכה ד פרק ברכות מסכת משה פני מילתא להאי עדיין לך מסתפקא וכי לזו. את אין ואדיין
בעבודה אותו אומרים להבא א שהו דבר כל הוא כללא הא להבא, בקשה דרך ברכה שהיא דרך שהוא דבר וכל שזו וכיון הודאה בברכת אותו אומרים שעבר על הודאה
בעבודה. אותה אומרים אלהינו ה' רחם היא בקשה דרך
3. א עמוד י דף תענית מסכת רי״ף להזכיר צריך באב בתשעה יחיד אומר אחא ר' ירושלמי
? ניהו ומאי המאורע. מעין נחם ועל עלינו אלהינו ה'
ירושלים ועל עמך ישראל אומרו? והיכן וכו. 'עירך אמר
ירמיה: ר' שהוא וכל בעבודה אומרו להבא שהוא דבר כל
כדתנן, בהודאה, אומרו לשעבר לשעבר הודאה ונותן
לבא. לעתיד וצועק ירושלים בבונה למימרה עלמא ונהגי שילת בר שמואל דרב בריה יהודה רב דאמר אהאי וסמכי
דרב משמיה: "ע)א ח דף (ע״ז שואל שאמרו פי על אף
ברכה כל בסוף לומר בא אם תפלה ומע בש צרכיו אדם אומר. ברכה אותה מעין
4. ד פרק תענית מסכת רא״ש סוף לד סימן בתפלת אלא נחם אומרים שאין נהגו למה תמהתי ימי כל מעין להזכיר צריך באב בתשעה יחיד דקאמר כיון המנחה
ושחרית ערבית קאמר התפלות בכל מסתמא המאורע
ותענית פורים חדש ראש כמו. ומנחה
5. סג סימן הריטב״א שו״ת
דעתי באב, דבתשעה נחם ולענין כן גם דמשום דכיון בכל אומרו הירושלמי פי על ליה אמרינן המאורע שבכל המאורע מעין [ככל ומנחה שחרית ערבית תפלותיו
כמי [שהוא כמו) (שהיא ושחרית] שבערבית ]אלא, מקום אומ ולמנחה רחם, אומ' בנחמה ואינו לפניו מוטל 'שמתו
מתו שנקבר למי שד. ומ' נחם אינו צבור שליח ומ״מ
שנהגו כמו במנחה אלא. אומרו
6. סב סימן כלבו ספר
ירושלים בונה בברכת וכולל הסדר על י״ח ומתפללין כל בסוף לומר בא אם ז״ל שאמרו כמו המאורע מעין הוא בה שמוסיף ומה אומר הברכה מעין וברכה ברכה
הסדר על תפלתן וגומרין וכו', נחם ברכת ט תפלות 'ובכל אומר אחא רבי בירושלמי כדאמרינן אותה אומר באב ונהגו וכו', רחם ניהו ומאי באב בתשעה המאורע מעין ושחרית ערבית בתפלת רחם לומר ז״ל הראשונים בסוף נחמה שמבקשין נחמה לשון נחם המנחה ובתפלת בין נחם אומר היה מאיור״א שמואל ה״ר אמנם היום,
. בלילה בין ביום
7. התעניות תפלת סדר אבודרהם ספר ורבינו ומנחה שחרית ערבית נחם שאומר עמרם רב וכתב תמהתי ימי כל הרא״ש וכתב בלבד במנחה כתב סעדיה דהא המנחה בתפלת אלא נחם אומרים שאין נהגו למה מעין להזכיר צריך באב בתשעה יחיד בירושלמי אמרינן
רית שח ערבית קאמר התפלות בכל ומסתמא המאורע המנהג פשט וכבר ע״כ. ותענית ופורים בר״ח כמו ומנחה
סעדיה רבי': כדברי
8. תקנז סימן חיים אורח ב״ח לפעד״נ וכו'. תמהתי ימי כל הרא״ש וכתב ומ״ש במנחה אלא תיקנוה שלא בידם קבלה היתה דהקדמונים א״כ הנחמה על להתפלל נחם לומר שתיקנו לפי והוא
ואינו לפניו מוטל שמתו כמי שהוא ושחרית בערבית
במנחה. אלא אותו לומר אין בנחמה
9. א עמוד כט דף תענית מסכת בבלי תלמוד
שביעי בו וקלקלו ואכלו להיכל, נכרים נכנסו בשבעה והיה האור, את בו הציתו לחשיכה סמוך ותשיעי שמיני,
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
היום פנה כי לנו אוי שנאמר כולו, היום כל והולך דולק
הייתי אלמלי יוחנן: רבי דאמר ינו והי ערב. צללי ינטו כי
הדור- באותו של שרובו מפני בעשירי, אלא קבעתיו לא
עדיפא דפורענותא אתחלתא ורבנן: נשרף. בו. היכל
10. תקנז סימן חיים אורח יוסף בית בו הציתו ערב דלעת משום סעדיה רבינו שטעם לי נראה שפלות מזכירין שעה באותה הלכך כט.) תענית (עיי' אש
ירוש. תנחומיה על ומתפללין ואביליה לים
11 הכ שער. ו א דרוש השבועות חג דרושי ונות דף
ע״ג פט
ט ביום שנהגו מה באב ענין. ט' באב ' לומר במנחה הספסלים על ולשבת לקום וגם נחמות של פסוקים
למעלה, ערב לעת כי בבלי התלמוד מן נראה ואדרבא
ט ביום בהיכל אש הציתו וכ המנחה, בעת ונשרף באב ' פי
יות במנחה להחמיר ראוי היה זה מבשחר? ר הענין אבל
באו אלקי' לאסף מזמור ע״פ בגמרא שדרשו במה יובן
: מזמו והקשו כו' גוים ר! ? בתחי כי ותי' מבע״ל 'קינה ישראל חשבו ואז ישראל בני את להרוג האויבים התחילו האויבים בחרב ח״ו ויכלו למפלת' תקומה ח״ו יהיה שלא
זמן שהוא ערב לעת בהיכל אש שהציתו' ובראותם נחמה וקבלו גדולה שמח' ושמחו מזמור אמרו אז המנחה ועל העצים על חמתו משליך הקב״ה היה לא ח״ו אם כי כלה וכמשז״ל ישראל לשונאי תקומה היתה לא האבנים ערב מנחת לעת כי ונמצא בציון. אש ויצת חמתו את נחמה וקבלו מזמור ישראל אמרו אז בהיכל אש שהציתו
ונלע״ד ונכון. טוב הוא נז' ה המנהג א״כ צרתם על ט״ב במנחת אז כי והוא אחר טעם ממוז״ל ג״כ ששמעתי
. רבתי איכה במדרש כנז' מנחם הנקרא המשיח נולד
למעשה הלכה
12. תקנז סימן חיים אורח ערוך שולחן
את אלהינו ה' נחם ירושלים: בבונה אומר באב בתשעה זה לא אמר לא ואם תפלה; בשומע ועננו וכו', ציון אבלי
שאין פשוט והמנהג הגה: אותו מחזירין אין זה, . ולא
שאז לפי באב, עה תש של מנחה בתפלת רק נחם אומרים
(רוקח הנחמה על אז מתפללים ולכן אש במקדש הציתו
המזון בברכת נחם יאמר בת״ב, שאכל מי ואבודרהם).
.)(מהרי״ל
ק בסידור 1 אלי ול רצ (עמ' באב לט' הו תפילת' הובאה ) א 'נחם
בתפיל. בלבד מנחה ת
13. ז ס״ק תקנז ים החי כף וכו מנחה בתפלת רק נחם אומרים שאין פשוט 'והמנהג מעין דמשום דכיון אומרים דיש בזה פלוגתא שיש לפי
ערבית תיו תפלו בכל לאומרו צריך ליה אמרינן המאורע כמ״ש לבד במנחה כ״א לאומרו דאין וי״א ומנחה. שחרית במנחה כ״א לאומרו שאין האומרים וטעם וב״י. בטור באותה הלכך האש בו הציתו ערב דלעת משום ב״י כתב על ומתפללין ואביליה ירושלים שפלות מזכירין שעה דאומרים משמע הש״ע דברי ומסתמיות יעו״ש. תנחומיה
מור״ם כתב ולזה א'. או' לעיל כמ״ש ילות התפ בכל אותו אבל האשכנזים. עדת בק״ק ר״ל וכו' פשוט והמנהג ז״ל כדברי נוהגים ויש הש״ע כדברי נוהגין יש הספרדים יש אחד וכל האחרונים בדברי כמבואר ז״ל מור״ם בית חסידי ומנהג לסמוך. מה על לו יש כי במנהגו להחזיק
ההולכים בירושת״ו אשר יכב״ץ אל ז״ל האר״י דברי ע״פ ובמנחה לבד שחרית תפלת בחזרת הש״ץ לאומרו נוהגין שכתבנו ענינו מדין אותו שלקחו ואפשר וחזרה לחש
. פשרה ולעשות ה' או' לעיל
14 ב1 סעיף כז פרק וימים ם למועדי מרדכי מאמר.
ה הספרדים מנהג ת פי לו ת בכל ענ' לומר׳נו וא ה רג יל
חש הל רים וא, ומ והחזרה 'נחם מ נהג ב. מנ חה רק ' אל בית
או שהש״ץ י ועוד שחרית. ץ הש ב״חזרת גם 'נחם' מר ש
– התפילות ל בכ ' ו׳נחם לומר''עננו מנהג מנחה בשחרית,
וער. בית
15. – אבות שבח מנהגי ט (כת״י), 'סטאן כורדי יהודי
והארות] הערות [עם ח אות באב, רק אלא ושחרית, בערבית "נחם" ברכת אומרים אין ולכן אש במקדש הציתו שאז לפי מנחה בתפילת
. הנחמה על אז מתפללים
כתבתי ש ה…ומה ער ות שהמנהג אצ לו לנו בלבד, במנחה אותו מר גדולת עיין
(ס אלישע )ד ס״ק, תקנז ימן שכ תב מנהג "וכן: בג פה ינו שא ע "א י ד דא ם אומרי ין
ילת בתפ רק ם נח המ כן ו. נח״ה (דבר מהבא״ח משמע ו כז). אות ים נהג מ הוא כן
כמובא חלאב אר״ץ(לה דרך ב באב ' ט כות או (נהגו מרוקו מנהג הוא וכן ה). ת
כג…מא סימן )העם חזו לדעת נם בע עובדיה-אר ן ז או שנ (עמ' יות תענ ) ה ת יש
'נחם' לומר בכ ה. תפילות ל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה