עה״ת– הקדוש החיים אור בפי' שבועי שיעור תשפ״ב│ ראה פרשת טבדי בנימין הרב
כח פסוק יב פרק דברים
וְׁשָׁמַעְׁת שְׁמֹר ָׁ וֹב הַט תַעֲשֶּה כִי עוֹלָׁם עַד אַחֲרֶּיךָׁ לְׁבָׁנֶּיךָׁ ו לְׁךָׁ יִיטַב לְׁמַעַן מְׁצַוֶּךָׁ אָׁנֹכִי ר אֲש הָׁאֵלֶּה הַדְׁבָׁרִים כָׁל אֵת ֶּ
אֱלֹהֶּיך ה' בְׁעֵינֵי: ָׁוְׁהַיָׁשָׁר
ראה פרשת החיים אור
ושמעת. שמור לומר לו שהיה קשה ושמרת שמע
לשמיעה. שמירה הקדים ולמה
בתיבת ריבה מה עוד ובתיבת את. כל
זה. בפסוק אלא הבנים הטבת אמר לא למה עוד
אומרו לדעת צריך עוד שבא שנראה הטוב תעשה כי
ייטב למען ואמר קדם כבר והלא למאמר טעם לתת
אומר וגמר - שהטובה הרי שמור 'וגו למען 'וגו
בעד שכר היא האמורה שקדם והשמיעה השמירה
הכתוב. לומר
דברים: ב' על שמצוה היא הכונה אכן
מפי לישראל נודעו כבר אשר ה' ומצות תורה א'
משה.
אשר והסייגים הגדרים ז״ל ו רבותינ יגזרו אשר וב'
יחדשו.
אמר בתורה כבר ידועים שהם ומצות תורה כנגד לזה שמור אמר ז״ל מרבותינו המתחדשים דברים וכנגד,
לקב שצריך ושמעת וסייגיהם. ז״ל רבותינו גזירת כל ל
במאמר שרמז מה והוא, פירוש כל לרבות כל את את
גזירות ואומרו ז״ל, רבותינו שיחדשו וגדרים ושמירות
נשמרים הדברים יהיו הגדרים שבאמצעות פירוש כל
אומרו והוא בשלימות, אין זה זולת כי הדברים כל אין הגדר שבאמצעות בשלימות כולה נעשה המצוה
דבר. ממנה נגרע
אומר וגמר וסייגים גדרים כי ולבניך לך ייטב למען
בני עם דורות המעמיד דבר הוא ז״ל רבותינו שעשו לו. והדומה כיעור מכל להבדילם לעולם ישראל
ואומרו שגוזרים דברים כי פירוש הטוב תעשה כי 'וגו ה בעיני 'ר והיש הטוב לעשות אם כי אינם חכמים
הזהב. רביד דבריהם שכל
מאמר זה וכפי הציווי טעם כן גם הוא וגו' תעשה כי
- ה 'וה שצ והישר הטוב תעשה בזה כי ושמעת והסייגים, הגדרים באמצעות המושג הטוב מלבד וזה
אומרו זה ולדרך ז״ל, דבריהם מאמצעות לדורות כי
הוא תעשה למאמר: נוסף טעם ושמעת
במאמר הכתוב ירמוז עוד יאמר שלא ושמעת שמור עליה שעמדתי אחר זו שמועה ללמוד לי למה אדם לומר תלמוד זו, במצוה לשמור עלי שיש מה וידעתי
אתה דבר וממוצא ששמרת אחר והגם פירוש שמ ור ישמור אשר את לדעת הדברים על ועמד שקדם יודע
כן פי על ואף מהגעת פטור אינך פירוש ושמעת,
מצוה של: בשמיעתה
פרים ונשלמה י״ד (הושע אומרו דרך על יתבאר )עוד
שאמר לפי והנה, שפתינו 'וגו שמור הדברים כל את
הנמנע גדר מן הוא זה ודבר כל לקים האדם שיכול
אמר לזה הדברים, תעשה לא מצות כנגד פירוש שמור תעשה לא מצות מכל עצמו לשמור האדם ביד, שהם
אמר עשה מצות וכנגד המצות יקיים פירוש ושמעת באה כאילו עליך נחשב ובזה בפה שמיעתה בלימוד את ולעשות לשמור יכול ומעתה אותה, וקיימת לידך
הדברים: כל
שאמרו י״ט). (ע״ז ז״ל דבריהם פי על אר יתב עוד
אומרו והוא ליסבר", והדר איניש "ליגרס שמור
פירוש והיא ההלכה ידיעת שישמור ושמעת שמור
, הגירסא שמועותיו לכוין הסברא היא ושמעת
: בשכלו
מי כי קצג ח״ג (זוהר ז״ל אומרם דרך על יתבאר )עוד בפניו, ננעלים התורה דעת שערי עבירות בעל שהוא פתחי שערי כי ת״ת) הל' ז״ל האר״י (ש״ע ותמצא בפני שיעמדו הקושיות הם התורה בדברי ההבנה האדם מעבירות המתהוים הקליפות סוד והם, האדם,
זה במאמר הכתוב שהעיר וזה פירוש ושמעת שמור להבין התורה אמיתת על שתעמוד רוצה אתה אם
אמריה ושמעת ובזה עליהם תעבור לבל המצות שמור
כל ת א:'וגו
וז״ל: ב) ט״ו (חגיגה ז״ל אומרם דרך על יתבאר עוד
יבקשו תורה צבאות ה למלאך דומה הרב 'אם
ע״כ. וגו' מפיהו
אומרו והוא ששומר בשמירה הוא אם פירוש שמור
כל את ושמעת ואומרו מפיהו. תורה אז התורה
בחגיגה שאמרו מה פי על יתבאר זה לדרך הדברים,
וז״ל: (שם)
דאחר מפומיה תורה גמר היכי מאיר ור' לקיש ריש אמר וגו' כהן שפתי כי וכו' והאמר ולבך וגו' אזניך הט ודרש אשכח קרא מאיר ר' לדעתי אלא נאמר לא לדעתם לדעתי תשית
קראי קשו וכו' הא בגדול הא קשיא לא אהדדי
בקטן.
וז״ל: שם עוד ואמרו
וגו אגוז גינת אל דכתיב מאי רבא 'דרש
בר רבה אשכחיה מאי ליה אמר לאליהו שילא שמעתא קאמר ליה אמר קוב״ה עביד קא לא דר״מ ומפומיה רבנן דכולהו מפומייהו דאחר מפומיה שמעתא דגמר משום קאמר ליה אמר וכו' מצא רימון מאיר ר' ליה אמר
ה ע״כ. וכו' אומר בני מאיר קאמר שתא
הגם מהרב ללמוד יכול הגדול ז״ל דבריהם לפי הנה
הרב שיהיה הקטן. כן שאין מה רשע
שאין פ״ד) ת״ת (הל' שכתב מצינו ז״ל ורמב״ם
ה- כמלאך הוא אם אלא מהרב 'ללמוד בין חילק ולא
הגמרא כדברי לקטן: גדול
לב״ח וראיתי חלק שלא שכתב רמ״ו) סי' יו״ד (ש״ך כן סובר אינו הש״ס אבל מאיר ר' לדעת אלא, בגמרא
רש וד אשכח קרא ר״מ שאמר הש״ס לשון ודייק
כן שסובר הוא מאיר ר' דוקא משמע ע״כ.
נכונים… דבריו ואין.
סבר מה מתחילה הוא ברוך הקדוש תאמר ואם ח״ו ה' מעיני שנעלם לומר שאין סבר מה ולבסוף
שאמר הטעם וכו. מצא רימון ר״מ שילה בר 'רבה
בו יהיה שלא דבר בעשותו האדם על ה' יקפיד כי דע
שיהיה עד לחטא לו ב ויחשו מאדם ולא מה' אלא נקי
ואדם. מה' נקי
שאינו מאדם למד ה שהי זה מעשה ר״מ כשעשה ולזה
שלא עוד כל מאדם לא אבל מה' נקי ר״מ היה כמלאך, פעלו וישר זך אם טעמו נודע ה היה שלא סבב 'וזה
, השלימות חסר להיותו מפיו שמועה אומר ואחר נכנס במעשיו לשבח טעם מטה של בישיבה שנאמר חזר ומיד תיכף ולזה מישראל גם נקיים והייתם בגדר
ול משמו, שמעתא ואמר ר״מ: כדברי האמת עולם
הזה שבזמן שסובר הוא לרמב״ם טעם לתת והנכון
שתקרא״גדול" שלמה דעת אין ללמוד לו להתיר
רשע. מחכם ובידיעה בדעת שלם שהיה ר״מ שדוקא
ממנו שילמוד ודאי לחוש שאין הדבר לו שהותר הוא
רשעו.
ואמר״ר התלמוד דייק לזה כי ואולי מאיר בי קרא
ודרש" אשכח 'וכו״ר רימו מאיר בי ן" - 'וכו פירוש לפי זה בהיתר שישנו הוא ר״מ של זה גדר דוקא האוכל אלא יאכל ולא הקליפה יזרוק ודאי, שהוא
היא. מעצמה וסמוכה נכונה זו וסברא
כמלאך שאינו מהרב ללמוד לאסור רמב״ם סתם לזה
לנו אין ו נתמעטו הדורות כי - לקטן בין לגדול בין וכיוצא. בר״מ אלא זה היתר
שאמרו" ב) קי״ב (שבת ז״ל יהם מדבר ולמד וצא אם
כמלאכים" הראשונים.'וכו
אומרו נכון על יתבאר זה פי ועל כל את ושמעת שמור
לך שאין עליך מתנה אני אימתי פירוש וגו' הדברים התורה משמר שהוא מאדם אלא שמועה להבין
כל לשמוע וחסר קטן שהוא למי דוקא אלא והמצות
הדברים צריך שאינו הגדול אבל ככל שהרוב רובם, או מאדם אפילו לשמוע הוא יכול קטן חלק אלא לשמוע
וכר״מ ומצות תורה שומר שאינו תורה לומד שהיה זורק שהיה ומצות תורה משמר היה שלא הגם מאחר
תוכו ואוכל: קליפתו
הרי שו״ת מה סימן ב״ש
האדם יתרחק אשר יונית חכמת היא מה ששאלת, ומה כשמע בעולם המפורסמים ספרים אותם הם ואם
הטבע שאחר ומה, טבעי
… האי מרבינו ז״ל הלוי שמואל רב הנגיד שאל וכבר והשיב החכמות. באותן להתעסק מותר אם ז״ל גאון
וז״ל: לו
עסק הוא האדם הנהגת ומשור הגוף תקון כי לישראל. טוב ואשר והתלמוד המשנה
שכמותו ולאחרים לעצמו יועיל התורה למוד התורה לדרכי ימשכם כי הארץ לעמי ויועיל בדברים ויתעסק מזה לבו יסיר ואשר והמצוה.
יסיר ההם ויפסיד שמים ויראת תורה מעליו תורה דברי כל מעליו יסלק כי הענינים באותן שישבש לאדם יארע ההסרה ומזאת לגמרי.
התפלה לעזיבת יחוש שלא עד. דעתו
שמים ויראת לתורה עצמם ימסרו אשר אבל לאחרית ההמון כל ינהגו כי מזה להם יצא
ספק שום ישימו ולא פקפוק בלא טובה
אדם בני שאותן ראה ת ואם בהקב״ה. הוא כי לך יאמרו חכמות באותן המתעסקים לא הבורא ידיעת ישיגו ובזה סלולה דרך ולא באמת. לך יכזבו כי ודע להם תאבה וענוה וזריזות חטא ויראת שמים יראת תמצא
משנה ב במתעסקים אלא וקדוש' וטהר'
ההיא התשובה עכ״ל. ובתלמוד.
… קודם למד הוא כי ז״ל. מהרמב״ם ראי' להביא ואין תוספת ואגדות הלכות בשלמות כולה התורה כל 'לכן
כמו וירושלמי בבלי תלמודא וכולי' וספרי פרא ס את להשיב וכדי שחבר. תורה משנה מספר שנראה המופתים לסתור המור' ספר עשה האפיקורוס וכן העולם קדמות לקיים הפילוסוף שהביא והראיות מישראל הרבה בזמנו שהיו ולפי ההשגחה. בענין
החכמה מן שלמדו מה מפני התורה בעקרי נבוכים
. ההיא
מאיר רבי על ט״ו:) (חגיגה ז״ל כמש״א לומר ויש התשוב והית' וכו', דאחר מפומי' תורה גמיר 'היכי
ודרש" אשכח קרא מאיר רבי דברי ושמע אזנך הט
" לדעתי תשית ולבך חכמים - אלא נאמר לא לדעתם
לדעתי.
אזנך" אמר״הט ועכ״ז הם שרשעים כלומר ובארו.
ם אד כשהתלמיד כלומר בקטן, הא בגדול הא שם כמו הפסולת, וישליך הסולת שיבור מותר גדול
זרק קליפתו אכל תוכו מצא רמון ר. מ שם "שאמרו
זה פסוק המור' ספר בראש ז״ל הרמב״ם הביא ולכן
וכו. אזנך הט 'של. .
ז פסוק לג פרק דברים
תִהְׁיֶּה מִצָׁרָׁיו וְׁעֵזֶּר לוֹ רָׁב יָׁדָׁיו ו תְׁבִיאֶּנ וֹ עַמ וְׁאֶּל דָׁה יְׁהו קוֹל ה' שְׁמַע וַיֹאמַר דָׁה לִיהו: וְׁזֹאת
ב עמוד יא דף מכות מסכת בבלי תלמוד
צריך תנאי על נידוי רב: אמר יהודה רב אמר
לא אם דכתיב מיהודה, מנלן? : הפרה. א״ר נחמני בר שמואל וא״ר, וגו אליך הביאות׳יו וזאת וגו' ימות ואל ראובן יחי דכתיב מאי: יונתן, ישראל שהיו שנה מ' אותן כל ליהודה? מגולגלין היו יהודה של עצמותיו במדבר,
, בארון משה שעמד עד רחמים עליו, ובקש לראובן גרם מי עולם, של רבונו לפניו: אמר
יהודה, שיודה? קול ה' שמע ה? ליהוד וזאת
מעיילי! יהודה קא הוה לא לשפא; איבריה עאל לא תביאנו, עמו ואל דרקיע, למתיבתא ליה בהדי בשמעתא ומיטרח למישקל ידע קא הוה קושיא לפרוקי ידע הוה לא לו; רב ידיו, רבנן
תהיה מצריו. ועזר
ב עמוד יא דף מכות מסכת רש״י
לאביו מנודה שיהא הוא נידוי. לשון לך- וחטאתי ליהודה- וזאת וגו' ראובן יחי דכתיב מאי יהודה לסמוך ראה מה וזאת בלשון יהודה בברכת להתחיל ראה ומה לראובן ושל קיים שלדן השבטים כל עצמות שהיו לפי אלא ליהודה
מגולגלין יהודה ראובן כלומר ראובן יחי זה לשון אמר שהם ליהודה תהיה וזאת חי הוא כאילו קיימת שלדו בניהם ונשאום ממצרים יצאו השבטים כל עצמות מגולגלין, והעליתם יג) (שמות לאחיו יוסף שאמר וזהו במדבר
עצמותיכם עם אתכם מזה. עצמותי
לשפא- איבריה על ששפו חיבורם למקום עצמותיו נכנסו
לשפא נד:) מב: דף (חולין מדוכתיה דשף כמו ם מש דורא. אישלויי״ש וליתן. לישא ולמטרח- למשקל
חביריו נגד לעצמו ריבו לריב כח בו. יהי לו- רב ידיו
לציון ראשון עטר– בן לר״ח ז פרק תורה תלמוד הלכות ביאור, לרמב״ם
בקש אלא נידויו משה לו שהתיר אשכחן דלא קשה
זה דבר וכי רחמים ש בק בלשונו שדקדק כמו רחמים
ברחמים. תלוי
כי נראה אכן לבני זה דין ניתן לא תורה מתן קודם התיר שלא יהודה הוכלם תורה שניתנה עד יעקב וקשה וכו' שנה מ' כל באומרו הש״ס דייק ולהכי
וכו. יהודה שמת מיום לומר לו 'שהיה
יהודה מעשה היה תורה משנתנה דוקא ודאי אלא והגם התרה צריך הוה התורה לפי כי הגון בלתי
אחר אעפ״כ להתיר חייב יה ה לא שנידה מעשה שבזמן וחטאתי בתורה הקורא לפי עונו הוכר תורה שניתנה
וכל בדבר פגם יש התיר שלא ויראה הימים כל לאבי
אחריו רינון שיש העליון. בעולם מקומו מציג אינו וצא
משמיה הלכה אמר דלא דר״מ וממעשה מדוד ולמד
קב״ה לצד להתירו הוצרך ולא משה רחמים בקש לזה
בדבר חייב היה לא עדיין תורה נ. יתנה לא שאז
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה