בגיור מצוות קבלת
1. ב ל בכורות אותו מקבלין אין חד– א מדבר חוץ תורה דברי לקבל שבא גוי יוסי ר'. בר סופרים. מדברי אחד דקדוק אפילו אומר: יהודה
2. ש ג רסח ו״ע צריך הטבילה, בין המילה, בין לקבלם, המצוות דיעו להו בין הגר, ענייני כל לא אם בדיעבד אבל לכתחלה, דווקא מיהו וביום. לדון הכשרים בג׳ שיהיו מקבלת חוץ בישראלית ומותר גר הוי ובלילה… ב׳ בפני אלא טבל או; מל ה ובשלשה. ביום אינה אם שמעכבת מצות
3. שפא עמ׳ אמסלם הרב ישראל זרע עם הגרות את להתנות אין הגרות מעכבת מצוות שקבלת לדעה גם קיומם בפועל. בייחוד האמונה ידי על ״יהודי״ להיות אמיתי שרצונו ברור להיות צריך.
שנבין בהכרח אין לגמרי הקודמת בדת וכפירה והתרחקות ע״ז ואיסור …השם הכ לקיים שמתכוון הגיור בזמן לכך. בפירוש שיתחייב צריך, ואין ל
4. חלקת-יעקב1 שו״ת קנא יו״ד: סימן לא אחרים, דברים לשם המתגיירים גם שבדיעבד ההלכה שנפסקה שאע״פ כך הדין אין הזה שבזמן מאד מאד חזקה סברא לי יש הם, גרים שמים, לשם היה אחרת כי המצוות, את לשמור מוכרח יהודי כל כמעט היה ולפנים הואיל בכך מחזקים היו וע״כ ישראל, כפושע עמו בעיני ונבזה נמאס האומדנא, את כי וכו׳, השבת את לשמור בדעתו החליט באמת להתגייר, שבא זה שגוי שנשתנה בזמננו אבל לו, בוי וא ואוי מכאן וקרח מכאן קרח יהיה אחרת.
המצב בשעת פנים כל על בדעתו הגוי גמר שבאמת האומדנא מאין. היהדות. את לשמור ההתגיירות
5. אחיעזר2 שו״ת כו סימן (ח״ג):
הדבר שברור היכא שבת חלול: תורה איסורי על כן אחרי יעבור שבודאי ולבו לפנים רק מתגייר שאינו כוונתו בבירור יודעים ואנו טריפות, ואכילת כלום לאו המצות עליו שמקבל שאומר שמה דמוכח׳ ׳אומדנא הרי עמו. בל דמעכב. ת המצו בקבלת חסרון זהו א״כ הוא
6. שרידי-אש שו״ת עה סימן (ח״ב): טהרת דיני הפחות לכל לשמור עליה תקבל שהיא לדעת שצריכים והעיקר יכולים אז הנ״ל, כל לשמור בכתב ותתחייב אסורים. ומאכלות שבת נשים, ברי אם אבל תורה. כדין קידושין להם ולסדר הנ״ל הגאונים כהוראת יירה לג המצוות את תקיים שלא לו אופן בשום אותה לגייר אין. האמורות
7. שו״ת חלקת-יעקב קנ: סי׳ המראה- על מאד אשתומם ואני הפריצות בערי היושבים הרבנים כי אשר ב, בטו יודעים באשר עצמן את לרמאות יכולים אין אירופא במערב ורוב להתחתן בישראל נפשם נדבקו אשר הם כאלו, גרים דרובא רובא שבת כשרות מיהדות לידע כלל רוצים ואין פושעים הם הללו הישראלים, נדה בטח ויודעים, לאומי יהודי רק והם למעמסה, עליהם הם המצות כל יהדות בשום כלל תתנהג לא מתגיירת, עין למראית אשר הנכרית גם, אשר הדבר כזה באופן וא״כ מזה. כלל יודע אינו הלאומי היהודי בעלה שגם ן כיו אשר אצלי, פשוט גירות כלל הוי לא בדיעבד אף מצות עול דקבלת כיון אנו אם יש, מצות קבלת ואיזה בדיעבד… אף דמעכבים מהדברים היא ובכשרות בנדה בשבת ומזלזלים מצחקים הם אשר. יודעים
8. שבט מיהודה3 עמוד שעח-שעט: לקבלת בנוגע הגירות עניין אל לגשת היאך הנכון הקו לנו מתברר זה מכל, המצוות זוהי לב בתום המצוות לשמור [הגר] עליו מקבל כי לנו כשנראה ש כשיבוא תעשה ״ומה לאמר בשאלות אותו ליגע מקום ואין, נכונה הקבלה לדברי כי יפטרוך? ״ לא ואם השבת, ביום אליו שתיסע ממך וידרוש הממונה כזה שבמקרה בו תלויה שפרנסתו גדול בעניין יאמר אם אפילו האחיעזר שבת לחלל מוכרח יהיה נחש זו אין לעיין וכדאי … מצוות בקבלת מניעה בת רב צער וגורמת יינים הד של דעות לחילוקי פעמים כמה שמביאה זו בנקודה לצורך. שלא
9. זרע אמוניך4 ג: מאמר דרכי על כהצהרה נתפשת אינה מצוות לשמירת רצונו על הצהרתו כיהודי. הזדהותו עם והפנמה הכרה על אלא העתידית, התנהגותו זו הבנה.
הגר האם נתון רגע בכל למדוד הצורך את מייתרת מצוות׳ ׳קבלת למושג העתידי אופי את הגיור ברגע לשקול הצורך את אף ומייתרת מצוות, שומר בית- של השתכנעות מספיקה המעשי, המצוות קיום של ובתום בכנות הדין מצוות, שישמור הצהרתו שינוי ב הדין בית את המשכנעים וכנות תום הגר בנפש המתחולל בית- גם נפשי שינוי כל וכמו. לכך מודע הדין מדידה בר ואינו איטי הוא שהתהליך. במהותו אישי מטבעו הוא נפשי, שינוי
כחטיבה ברה״מ עולי כלל גיור על לדון אין כי אונטרמן הרב סבור זה ומטעם ם במקו לשכון מייעד שהגר מתברר ואם בנפרד. גר כל לבחון יש אלא אחת, ולא בשר אוכל אינו כי שאומר פי על ״אף דתי לא קיבוץ כמו מובהק חילוני מצוות. ״ עול קבלת כאן אין כי נראה בשבת. יעבוד
10. שו״ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן ד. שאומר מצד שישאנה כדי בערכאות לכהן נשואה שכבר נכרית לגייר בענין … ח״ו ישתמד יתירו לא דאם המצות כל עליה תקבל זו גיורת אם אף וא״כ איכא האיסור שהרי לכהן מלהנשא זו איסור עליה קבלה לא הא נמי ממש. האשה על גם לכהן לינשא בשביל רק שהרי זה איסור קבלה שלא ונמצא שאף מה לבד כלל. גיורת אינה זה דבר קיבלה שלא וכיון מתגיירת היא זה ולא מקבלת שאינה ידוע דבר כמעט הוא המצות שמקבלת בפיה שתאמר לזה. להזדקק כדאי אין לע״ד דבר סוף המצות. את תשמור
11. שו״ת בית יצחק5 ח״ב, יו״ד סי׳ ק. כתב גרים, כולם דלהלכה תועלת לשום נתגייר דאם הדבר בגוף והנה חזקה עליהם, וקבלו דאתגיירו כיוון הדבר בטעם הרמב״ן בשם בריטב״א שלם בלב שיקבלו בעי פנים כל דעל מוכח וקבלו… גמרו אונסייהו דאגב היא ולבו לפנים, רק מגייר אם כן שאין מה המצוות, במצוות להחזיק עמו, בל ואוכל שבת ומחלל נידה בועל יהיה כך אחר שגם כוונתו, יודעין ואנו דברים אינם שבלב דברים בזה לומר שייך ולא כלל, גר הווי לא …טריפות, אינם שבלב דברים לחברו אדם ובין לחברו… אדם בין שהוא שאני, דשם שלא בלבו ואם מצוות, ול ע עליו ומקבל שמגייר מה כן שאין מה דברים; יקיימם - גר. נעשה ולא בעי, לבא רחמנא
---
1 הרב מרדכי יעקב בר (נפטר 1976), פוסק חשוב, שוויץ.
2 רב חיים עוזר גרודזינסקי (נפטר 1940), פוסק חשוב, ראש מועצת גדולי התורה, ברית המועצות.
3 הרב איסר יהודה אונטרמן (נפטר 1976), הרב הראשי השני לישראל, ירושלים.
4 הרב אורי רדמן שליט״א, ראש כולל הלכה רצון יהודה.
5 רבי יצחק יהודה שמעלקיש (נפטר 1906), מגדולי הפוסקים בדור, גליציה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה