זצ״ל שאולי הרב ע״ש מדרש בית בס״ד
הבית חורבן אחרי וניגון שירה
א עמוד מח דף סוטה מסכת בבלי תלמוד 1).'מתני סנהדרין- משבטלה לֹ֣א "בַּשִּׁ֖יר ט) כד, (ישעיהו, שנאמר: המשתאות, מבית השיר בטל
וגו ן" ָ֑י שְּׁתּו־י.'י
. גמרא כתיב סנהדרי דמשבטלה? וממאי (איכה קרא דאמר, יהושע דרב בריה הונא רב אמר
בָ֔תּו- ש שַֹּ֣עַּר מ ים֙ "זְׁקֵנ יד): ה, רב תָֽם: אמר ינ נְׁג מ."בַּחּורִּׁ֖ים זמרא- דשמעא אודנא. תעקר
רבא: אמר בביתא- זמרא בַָּֽחַּּלֹון- יְׁשֹורֵֵ֤ר "קֹ֠ול יד): ב, (צפניה, שנאמר בסיפא, ֙חורבא חֹ֣רֶב
עֵרָֽה אַּרְׁזִּׁ֖ה כִּ֥י."בַּסַָּ֔ף
2 )תל א עמוד ז דף גיטין מסכת בבלי מוד
עוקבא למר ליה: שלחו להו וכתב דאסיר: שרטט לן מנא? זמרא שְׁמַַּ֨ח "אַּל־ּת א) ט, (הושע,
ט כד, (ישעיהו מהכא להו כָֽעַּמָ֔ים:)ולישלח יל֙ אֶל־ג אֵֵ֤ל׀ שְׁר."י שֵכִּׁ֖ר יֵמִַּּ֥ר ן ָ֑י שְּׁתּו־י י לֹ֣א "בַּשִּׁ֖יר
תָֽיו!"לְׁש קמ״ל שרי, דפומא אבל דמנא, זמרא מילי הני אמינא הוא מההוא. , אי
רש״י זמרא- המשתאות בבית. לשורר
3 ב הלכה ג פרק מגילה מסכת ירושלמי )תלמוד דמיך דהוה גלותא לריש כתב מישלח עוקבא מר מפסוקא? מילין תלת תרי מכתוב מהו
גיל אל בעמים תשמח אל "ישראל א] ט [הושע בזימרין "וקאים
קרב העדה ן תס״ז1707 בשת בברלין נולד פרנקל הירש נפתלי ב״ר דוד (רבי ( יעקב 'שב שו״ת בעל העיר, רב פפירש, הכהן יעקב ר' ושל הדיין אביו של תלמידו היה.').
תצ״ז1737 בשנת ( נשים מועד, סדר על י הירושלמ על הגדול פירושו בזכות נודע בעיקר ברלין. של כרבה תק״ג1743) ובשנת דסאו, בעיר כדיין מונה ) (
תקכ״ב1762 בשנת נפטר מנזיקין. וחלק ( העדה- ל׳קרבן נחלק הפירוש '). הקרבן- ו׳שיירי רש״י, 'כעין תוספות. כעין )
. מהו כמ״ד קיי״ל אי ליה מיבעיא א״נ שירטוט בלא פסוק מן תיבות תלת או תרי למיכתב
כותבין כמ״ד או פסוקא פסוקא למיכתב דאסור וכ״ש מגילה מגילה תורה כותבין: אין
ובקומו בשכבו לפניו אומרין בזמרא: שהיו וקאים דמיך. דהוה גיל אל בעמים תשמח אל. ישראל אל ישראל תשמח אל כתיב וקרא תרי ש״מ בעמים גיל
וכתב מהפך היה לכך שירטוט בלא למיכתב אסור תלת מותר: תיבות
4 א עמוד ז דף גיטין מסכת )תוספות בקונטרס פי' - דאסור לן מנא זמרא ולישלח מדקאמר משמע וכן המשתאות בבית לשורר
יין ישתו לא בשיר מהכא ליה שיר טל ב סנהדרין משבטלה תנן מח.) (דף דסוטה בתרא ובפרק
בירושלמי דההוא בכיוצא להחמיר וראוי יין ישתו לא "בשיר שנאמר המשתאות "בבית
ביותר שמתענג בזמרא ודמיך קאים דהוה מצוה- של ושיר שעושין חופה בשעת כגון שרי
וכלה חתן. לשמח
5 ב עמוד כא דף ברכות מסכת )רי״ף גאון פירש אסיר בפומא זמרא דאמרינן הא ה״מ ולשבח לחבירו אדם אהבת של נגינות כגון
אשעא״ר להם קורים שהישמעאלים כגון ביפיו יפה אבל חסדיו וזכרון ותשבחות שירות דברי חתנים בבתי לאמרן ישראל כל ומנהג מזאת נמנע מישראל אדם אין הוא ברוך הקדוש של
בזאת שמיחה מי ראינו ולא שמחה ובקול נגינות בקול משתאות: ובבתי
יד הלכה ה פרק תעניות הלכות רמב״ם 6) ואסור בהן לשמוח אסור שיר של קול משמיעי וכל זמר, מיני וכל שיר בכלי לנגן שלא גזרו וכן
היין- על בפה שירה ואפילו החורבן, מפני לשמען לֹ֣א "בַּשִּׁ֖יר ט) כד, (ישעיהו שנאמר: אסורה
בהן וכיוצא לאל הודאות של שיר או תושבחות דברי לומר ישראל כל נהגו וכבר ן". ָ֑י שְּׁתּו־י י
היין. על
רכד סימן הרמב״ם שו״ת 7) וזמר הערביים האזור שירי עם שירה לשמוע המותר? . צובא מארם שאלה
כלל מלים עליהם אומרים אין אפילו, , אסורים כלם והניגונים הזמר, שעצם ידוע התשובה זמרא– דשמעא "אודנא לשונם: זה מח.) (סוטה לאומרם (גיטין התלמוד באר וכבר."תעקר
). ז אלא [מלים], בלא הנעימות השמעת או מיתרים על ניגון או הזמר שמיעת בין הבדל שאין
והתרגשותה- הנפש שמחת לידי שמביא מה כל דבריהם וסמכו שאמרו כמו אסור, , (הוא) זה וטעם כָֽעַּמָ֔ים יל֙ אֶל־ג אֵֵ֤ל׀ שְׁר י שְׁמַַּ֨ח "אַּל־ּת א) ט, (הושע (שאמר)ה הנביא, איסור."אל
שיפעל ולא ברסנו, ולמשוך ולמונעו לכובשו צריך זה תאוה שכוח לפי, מאד ברור (הדבר) לידי מביאו (זה אשר כמותו, שמעטים הכלל מן היוצא באחד משגיחים ואין מתוו )ויחיה שדיני לפי האלהיים, לדברים כניעה או מושכל להשגת התפעלות ומהירות הנפש שמירת זאת הנביאים לנו בארו וכבר בהווה חכמים שדברו והרגיל, הרוב לפי אלא נכתבו לא התורה ה ו, (עמוס, אומרם וזה שמיעתם, ע״י הפולחן דרך על השיר בכלי השימוש בגנותם )ואמרו
בֶל- הַּנ עַּל־פֹ֣י ם רְׁטִּׁ֖י "הַּפ כְׁלֵי־שָֽיר הִֶּׁ֖ם ל שְׁבִּּ֥ו ח וִ֕יד."כְׁד אבות בפרוש בארנו וכבר בין הבדל שאין הכלול העניין לפי אלא מותר או אסור זה ואין הערביים, לדיבורים העבריים הדיבורים
הדיבורים. באותם ואם בשירה, שלא נאמר אפילו טפשות, דבר לשמוע אסור דאמת ואליבא
כלים על אותו, מנגנים, איסור איסורים שלשה כאן יש הפה ונבלות טפשות דבר, שמיעת
איסור בפומא זמרא ר״ל שירה, , שמיעת ואיסור מיתרים (כלי). שמיעת ואם במקום זה
יין, שתיית משתיהם ויין וחליל תוף ונבל כנור והיה יתעלה אומרו והוא. , רביעי איסור יש
ואם אשה, המזמרת א שם יש היא אם שכן ומכל ערוה, באשה קול ז״ל לאומרם, חמישי יסור
יהיה ולא קדוש גוי שנהיה בנו, שהכוונה והיא, במופת, האמת התבארה (וכבר). מזמרת הכחות שנעורר ולא השלמות, אל שמביא במה או בשלמות אלא דיבור ולא מעשה לנו
ושחוק בהוללות (עצמנו) שנפקיר ולא טוב, כל מן המונעים במורה הענין בזה בארנו בר וכ. שאמרו ומה מעלה. לאנשי מופתיים (שהם) בדברים מספיק, בו שיש מה שבו, האחרון בחלק
ושלום חס אבל ז״ל ההלכות בעל שכתב כמו ותושבחות, שירות דברי זמר הוא ז״ל. הגאונים הדיוט מן ולא גאון מן לא בישראל זאת נשמעה לא בהם, (החול) שירי להזכיר והתימה. על משכר משקה שתית במקומות מצויים אינם דעתי לפי והכשרים כשרים, במעמד. אומרכם זה על יוסיפו אם כשרים), (אינם שכן ומכל מספיק. בו שיש מה במורה בזה גם בארנו וכבר
משה וכתב ושלום. שיר. כלי שמיעת: ע״י
8 ) שצו עמ פ״ה) תעניות (הלכות לרמב״ם תורה למשנה קאפח יוסף הרב 'פירוש עברות שתי כבר בו שיש זמר בכלי יין ששותים דיים לא שופכין, בור כפרץ הדבר נפרץ ובימינו ובמקרים הפה, ונבלות עגבים שירי השרים זמרים מביאים אף אלא לעיל, רבנו שמנה כפי קיא מלאו שולחנות כל לכך, אותם מחייב ומי מה יודע ואיני לצות, שירי ביותר הטובים
בעד יכפר הטוב ה' בכל. מקום. צואה
9 תקס סימן תעניות ושאר באב תשעה הלכות חיים אורח )טור בפה בין בכלי בין שיר מיני כל ואסרו ופירש״י המשתה בבית לשורר כגון מפרשים והתוס' קאים הוה גלותא ריש בירוש' דאיתא כההיא בכך שרגיל למי ודוקא נמי משתה בלא דאפי'
דבכלי משמע ז״ל הרמב״ם ומלשון לפניו מזמרין היו ובקומו בשכבו פירוש בזמרא ודמיך
היין על דוקא ובפה ענין בכל לשמוע אסור שאלה בתשובת ביאר הוא אבל אסור בפה דאפי'
לשומעו שאסור ניבול דברי הן אם כ״ש ערבי ולשון עברי לשון בין חילוק ואין משתה בלא אף בו וכיוצא ביופיו יפה לשבח כגון אהבים שירת וה״מ וניגון מליצה בלא אף אבל לומר מותר
המשתה בבית היין על ותשבחות שירות ואסור שנאמר הזה בזמן פיו שחוק שימלא לאדם
פינו שחוק ימלא:""אז
10 ) אורח ערוך שולחן ג סעיף תקס סימן תעניות ושאר באב תשעה הלכות חיים בהם לשמח שיר של קול משמיעי וכל זמר מיני וכל שיר בכלי לנגן שלא גזרו; וכן
: הגה המשתה בבית או שיר בכלי ושוכבים שעומדים המלכים כגון בהם, שרגיל מי דוקא אומרים ויש
,)(טור יין ישתו לא בשיר שנאמר: אסורה היין, על בפה שיר ואפילו החורבן; מפני לשומעם ואסור חסדי וזכרון הודאות של שיר או תשבחות דברי לומר ישראל כל נהגו וכבר ט) כד, (ישעיה
היין על הוא, ברוך. הקדוש
: הגה מיימוני והגהות וסמ״ג (תוספות שרי הכל וכלה, חתן בבית כגון, מצוה, לצורך.)וכן
11 תקס סימן אברהם )מגן י 'ס״ק שנתק השירים אותם אלא שרי דלא ונ״ל הסעוד על נו ה אחרים פיוטים אבל בשבת כגון
אסור.
12 ) ברורה משנה ג סע' תקס סימן
)(יא - שיר בכלי לנגן שלא זו לדעה היין על שלא אפילו אסור דבכלי: היינו
)(יב - המשתה בבית או בפה- דאפילו ודע. בזה רגיל שאינו למי ואפילו בזה אסרו היין על שהוא לפי "ר. ל
לכו״ע היין על. אסור שיושבין באותן למחות יש וע״כ יום ובכל ומנגנים עומדים ובחוץ סעודתן לאכול
- כן עושין [פמ״ג גמור איסור ודאי: ]דזהו
אסור- היין על בפה שיר ואפילו )(יג של זמרא דוקא בגמרא דאמרינן אסור ג״כ יין בלא דאפילו פסק וב״ח
הספינ מושכי לשחוק שהוא אסור רדאי דג אבל במלאכתם לזרזם אלא שאינו שרי הבקרים מושכי או ות
בעלמא גין שוג שיהיו מוטב שומעות אינן ואם להן למחות יש מלאכתן בעת [כה] בפה המזמרות נשים וע״כ
ומצוה בנעורת כאש הוא אחריהן עונין ואלו מזמרות ואלו אנשים גם שם שיש המעשה חרושת בבית אכן
רבה (: לבטלם הציון: שער כל לדקדק אין הלכך היין, על אלא בפה איסור דאינו משמע ערוך שולחן מדברי הלא וגם דמי, שפיר התינוק לישן כדי מזמרות ואם [כה]
טבע לתינוק מוליד שזה לתינוק, ים עגב שירי לזמר שלא מוסר ספרי ושארי השל״ה הזהיר כבר ומיהו ערוה]. באשה קול משום ליזהר יש בבית אחרים אנשים יש אם [אכן כך, מרדכי( [מ]אמר זה על ביתו לבני ויזהיר מזה ירחק נפשו ושומר בנפשיה, הרע יצר מגרי דקא נבלות, ודברי עגבים בשירי איסורא איכא נמי הכי ובלאו רע,
תשבחות- דברי )(יד וכה״ג עניתני כי אודך במשתה שמשוררין הוא כדין שלא מהרי״ל בליקוטי כתב בבהכ״נ אך ע״ש] ק״א [סנהדרין זמר כמין בניך עשאוני ואומרת שק חוגרת התורה אז כי מריעות לשמחת
לזמר מצוה לרגלים- אברהם המגן מסיק וע״כ. על שנתקנו שירים אותן אלא לזמר בשבת שרי דלא
אסור אחרים פ: יוטים אבל הסעודה
הוא- ברוך הקדוש חסדי וזכרון (טו) חטא ודאי וזהו יתגדל דהיינו קדיש לשורר נוהגים סעודות ובאיזה בפסוקים שחוק ועושה אחד ליצ״ן הסעודה על שלוקחין במה וכ״ש ד' חסדי זכרון אלא התירו דלא גדול
[ט״ז פלילי עון וזהו קדושות בתיבות: ]או
שרי- הכל (טז) היין ועל בכלי ובין בפה בין פי' ביותר לשמוח אין ומ״מ פה ניבול בה יהא שלא רק )(מג״א
13 ) ל ס״ק החיים כף סופר– חיים יעקב רבי י״ז צומות בשלושה ובפרט נפשו, כשיצום מנגנים, קול והשומע וכו'. לשומעם ואסור שם. כלי קול ששמע מה על עליו לכפר יכוין החורבן, מפני שהם בטבת ועשרה באב ותשעה בתמוז שלקח התענוג נגד עליו תכפר נפשו עינוי ידי ועל הרשות, בסעודת ומחולות תופים שיר
ה אות ג' חלק ללב יפה.'קל. המש תשובת והיא מהניגון
14 סד סימן חיים אורח יעקב חלקת )שו״ת
, הרדיו זמרת שמוע מבלתי להיזהר דרא יתכשר אשר והי' יתן מי )ב העולם לדאבונינו אבל וצריכין מועטים, והם עליה בני וראיתי מעשה, ואנשי חסידים ורק בזה כלל נזהרים אינם
זכות וללמד להתיר אנפשיה, למשכוני התיר ומי תק״ס בשו״ע הנאמרים הדברים שארי אמה על אמה לשייר מבלי מהודרים בנינים לבנות החורבן, לאחר אבלות משום לאסור
וזמרת כלל נוהגין אין זה שכל וצ״ע וז״ל בחכ״א ועי' יעו״ש ותכשיט השולחן, כת ערי ובעניני בכך שרגיל או יין על המשתה בבית דרק בגיטין ותוס רש״י שיטת על לסמוך יש עכ״פ 'הרדיו ד״ה א' ז' גיטין התוס' וכלשון שיר, בכלי ושוכבים שעומדים המלכים כגון הרמ״א כלשון
דאסור הוא אכילה בלא במשתה דדוקא גיטין ריש מרדכי הגהות וב ביותר" "שמתענג זמרא, שהביא ומה להלכה במשנ״ב גם ומובא מותר, אכילה של במשתה אבל עכו״ם דרך, שכן
דוקא דזה ל״א ס״ק במג״א שם מבואר דהא לכאן ענין אינו דאסור נכרים משירי, נ״ג משו״ע נוגע וזה ע״ז בבית שמיוחד ניגון בתשובה ב״ח בשם שם ובבאה״ט לע״ז, כן שמנגנים בניגון
אבלות חשש רק ויש סתם זמר רק ע״ז זמרת שאינו ידוע ברדיו אבל דע״ז ואביזרהו, לאבק, להתיר הנ״ל שיטות על סומכין אנו זה ועל החורבן דאחר או אשה קול נשמע לפעמים ואם
כיון התיר ל גדולה סברא עוד. ויש להיזהר וצריכין דאסור היא ודאי ועגבות- חשק שירי הרדיו על הגזירה חל לא הרדיו עדיין היה לא אבלות מטעם הזמרא לאסור הגזירה דבשעת גנאי הי' דלא דבימיהם כיון וז״ל ש״א סוסי' ומחצה״ש במג״א מובא י״ג בס' דב״י וכהאי ונשאר חדשה גזירה ונחדש נגזור לא מ״מ גנאי איכא שבימינו פי על אף חכמים אסרו לא
אסור דודאי הגזירה בשעת הי' שלא פי על אף שיתחדש זמר כלי למין דומה זה ואין בהיתרו, , בכלל שיתחדשו כ״ז דאף נותנת והסברא זמר, כלי מיני כל היתה דהגזירה משום הרדיו אבל בכלל ואינו חדשות פנים מיקרי הטבע חדשות עפ״י רב ממרחק ובא המנגן כלל רואים שאין
יש. סניף מ״מ לדחותה יכול שירצה ומי בעלמא סברא רק שהיא, ואף הגזירה
15 סט סימן ו חלק הלוי שבט )שו״ת שליט״א- פולק ישראל ר' הרב בנש״ק הרבים מזכה היקר ידידי כבוד בני- ברק-.'נתני
מהלכות פ״ה הרמב״ם רבינו ז״ל הנה זמר, כלי שמיעת איסור גדרי בענין אותי כב' שאל אשר
הי״ד- תענית אסור שיר של קול משמיעי וכל זמר מיני וכל שיר, בכלי לנגן שלא גזרו וכן בשיר שנאמר אסורה היין על בפה שירה ואפילו החורבן, מפני לשומען ואסור בהן, לשמוח
רבינו דלשון דמסיפא נ״ז סי' (קמא) יו״ד הלוי שבט בשו״ת כתבתי וכבר, וכו יין ישתו 'לא משמיעי וכל זמר מיני וכל ברישא עוד שכ' זה מה א״כ היין, על שלא בפה שירה רק התיר שלא
אינו אפילו שבעולם, קול משמיעי כל ואסר השער את עלינו סגר דרמב״ם אלא שיר של קול
דאפ הנ״ל, ומסברא לכך מיוחד כלי שיר כלי בכלל היינו פאטאפאן שמיעת ילו לדינא. יע״ש
שמוסיף זה מה וא״כ בהן, לשמוח אסור קול משמיעי וכל הרמב״ם שכ' מה על לעמוד ויש
החרבן מפני לשומען ואסור, עוד ויהי ', השמיעה על ואיסור הכלי על איסור דיש מזה ויראה
להחזיקו לעצמו ומתיר שטועה מי דגם הרדיו בענין נפ״מ וחדשות מסחר עניני עבור בביתו
לשמוע אסור בודאי השירה חלק. מכ״מ
- קכ״ו סי' קצשו״ע לס' המסונף בהלכה מצוינים שערים בספר וראיתי דהראדיו שכ' ד' לצמצם וא״א שיר כלי על שירים גם משמיע לדבר דבר ובין מסחר, ודברי חדשות ששומעין
או״ח השו״ע למש״כ ודומה וכו' למסחר נעשה ב והרו והעיקר תשמישו, רוב בתר דאזלינן י״ל ע״כ וכו' תשמישו רוב בתר דאזלינן ס״ו תנ״א. סי'
הרמב״ם כמש״כ לשמוע דאסור קובעת השמיעה אלא קובע הכלי דאין כ תמוהים 'ודברים לאיסור מכוון אינו דאז יתכן זה לצמצם אפשר דאי ומה לכך, רובו אין הכלי אם לי ומה
דהביא ומה, הנ״ל מאו״ח לא זו ראי' על תשמישו, רוב בתר דאזלינן כלים מהכשר תנ״א סי'
כלל להשיב. צריך
ס״ג תק״ס סי' או״ח הרמ״א כ' להלכה והנה המלכים כגון בהם שרגיל מי דוקא די״א
הכלי כ״כ שנתרבו דידן דהא פשוט ודבר ע״כ המשתה בבית או שיר בכלי ושוכבים, שעומדים
הפותחים ומכ״ש אלה, כלים המחזיקים ממנהג כידוע בהם גיל ר נקרא שזה יודע הלב שיר הוא גמור דאיסור סעודה ובעת בערב וכיו״ב הבוקר זמר בתכנית קימה בעת בבוקר הרדיו
הלכה. ע״פ
גמור זכות למוד לנו ואין, , הזאת פסוקה הלכה נשכח כמעט ולצערינו לבושתינו ולמעשה
הלבבות לעורר מצוה וזמר קודש זמר, ים שמשמיע שיר הכלי השומעים אלו עכ״פ ומיהו
ומכ״ש עיה״ק בירושלים כמו לכך מיוחד איסור שאין במקום מותר, חתונה סעודת בעת מהרש״ג הגאון כ' כבר כאשר הוא, מצוה שבגדר שי״ל עצבונו לפקח ששומע למי או כידוע,
קנ״ה- סי' ח״ב סתם לשורר, מ ע סתם ולהחזיק שיר כלי ללמוד היתר נותן זה דאין "ופשיטא תערובת איסור לידי שם ובאים אסורים, במקומות ללמוד שהולכים מזה חמור וגורם
ערוה- באשה בקול ולהכשיל בפה לשורר צריכים וגם ונשים, . אנשים קכ״ז+ סי' ח״ח ע״ע
אשכנז מגאוני מאחד המפ' אומץ יוסף בספר ועיין שהרעים באב ט' בהל' שנה מאות שמלפני
המפורשת ההלכה נגד שיר כלי בנותיהם לומדים שהם על פראנקפורט, של. תים הב בעלי על
ועכ״פ בזה לפרוץ לא לי שומע אדם ואשרי הזאת, הפרצה אחת בבת לבער בידינו אין, והנה ורבותינו שיר כלי כמה שכולל אורגאן כהיום שקוראים שיר הכלי בבית להחזיק חלילה
יתן ומי זה, על מאד הקפידו ואבותינו בית הבית הנהגת וכל שלנו החיים שכל יבין שדורינו
ושו״ע הלכה ע״פ משוער שיהי' צריך ה' ויראי חרדי נזכה זה ובזכות הנ״ל, ענין זה ובכלל
נפשינו ופדות גאולתינו בשמחת. לראות
16 מה סימן א חלק דעת יחוה )שו״ת: שאלה המלווים שירים הרדיו דרך לשמוע כיום שנוהגים למה ההלכה פי על היתר יש האם
המקדש… בית לחורבן זכר משום סופרים מדברי איסור בזה יש או נגינה, ? בכלי
: בסיכום כל להשי״ת, והודאות ותשבחות שירות קול מהרשם או מהרדיו לשמוע המקילים
ע להם יש והוללות- ראש קלות דרך שאינם בכלי מלווים שהם פי על ואף, שיסמוכו מה ל
. ברכה עליו תבוא והמחמיר- לישראל להם והנח. נגינה,
מ״ש ונודע הרמב״ם, כלשון סתם והוא, ערוך השלחן מרן הוראות קבלנו שאנו פי על +ואף סתם מרן שאם ע״ב), קל״ח דף צ״ט (סימן ח״א חיים לב בשו״ת פלאג׳י חיים רבי הגאון אחר פירוש הביא לא יוסף בבית ומרן הרמב״ם, דברי פירש והטור הרמב״ם, כלשון בש״ע
כפירוש שסובר כפירושו, סתמו הרמב״ם, כלשון שפסק בש״ע גם שמסתמא אמרינן לדבריו, כלי שמיעת לאסור יש הרמב״ם בדעת הטור פירוש לפי ובנ״ד ע״ש. הרמב״ם בדעת הטור
ע״ש הטור לפירוש הסכים יוסף הבית מרן ואף היין, על שלא אפילו. שיר
ח״א הארץ פרי בשו״ת כתב וכן דבריו, בתוך הכנה״ג כמ״ש הש״ע מרן בדעת לפרש אין ולפ״ז
אבל שיר, בכלי נגינה על גם חוזר היין על הרמב״ם "ש שמ דמילתא, לקושטא ע״ד) צ״ב (דף סימן =סוף ס״ס חאה״ע ישראל מקור בשו״ת (וע' שיר. בכלי אפילו מותר היין על =שלא
.)כ״ב
הנ״ל יעקב החלקת של טעמו לצרף שיש נראה מקום מכל מקום יש קול ברשם וכן שברדיו
טוב ט') ו' (קהלת שנאמר כמו ו מהם. ושומעים אותם שרואים שיר כלי משאר יותר להקל ברדיו הנאמרים נגינה, כלי בליווי להשי״ת ותשבחות שירות ולכן נפש. מהלך עינים מראה
לשומעם איסור אין קול, ברשם, או, שמא ספיקא ספק כעין שיש שלא הפוסקים כרוב הלכה
היין על אלא שיר כלי לשמוע, נאסר לומר תמצא ואם הרמב״ם, כדעת ה יוד הוא גם שמא הארץ והפרי הכנה״ג (כדברי היין על אלא שיר כלי שמיעת לאסור שאין הפוסקים, ,)לרוב
לומר תמצא ואם יוסף והבית הטור, כפירוש שמא יש לעין נראים שאינם קול וברשם ברדיו לאסור אין הפוסקים רוב שלדעת שמכיון נראה פנים כל ועל היין. על שלא כששומעם להקל
על אלא שיר כלי שמיעת כיון במקילים, למחות אין הרמב״ם בדברי כך שמפרשים ויש, היין,
תע״ב והמחמיר דרבנן מילתא. דהוי
אין (ר״פ והרא״ש בהרי״ף וכדמוכח, היין על אפילו בפה ותשבחות שירות לשורר שמותר ודע להלכה שהביאוהו הנ״ל הפוסקים ושאר גאון, האי רבינו מדברי מתבאר וכן. עומדין),
הראש״ל הגאון לנכון עליו השיג וכבר בזה. לאסור רוקח ממעשה שהעלה ה ממ ולאפוקי עיקר וכן ע״ש בזה לאסור שחלילה וכתב, ע״ג), כ״ג (דף ח״ג האדמה פרי +. בספר
מצוה ולצורך מסכתא- סיום או הבן, פדיון או מילה או וכלה, חתן לשמח כגון מותר
איכא נמי ומצוה לכתחילה, יום שהוא בפורים וכן ברגל, לשמוח צוה מ שיש המועד בחול וכן.
שחוק ימלא אז שלמה, גאולה לגאלינו יחיש והשי״ת. שיר בכלי לנגן מותר ושמחה- משתה אמן רנה ולשוננו. פינו
17 ) ג אות לחורבן זכר הנוהגים דינים ל- פרק ג חלק לציון אור שו״ת
. שאלה השנה במשך שיר בכלי נגינות לשמוע או לנגן מותר. האם
המנהג. תשובה השנה במשך שיר מכלי נגינות ולשמוע. להקל לכתחילה אולם להמנע יש
השנה כל במשך (טייפ), קול מרשם ואף קודש, שירי ואף שיר, מכלי נגינות, מלשמוע מלבד
לילדים להקל. יש וכן הנפש מנוחת מחוסר או מעצבות שסובל מי או שחולה. מי וכן לבנות
נגינות לשמוע בלא להן שקשה. גדולות זה וכל שיר מכלי, בנגינות אבל מותרת בפה. שירה
שיר בכלי לנגן מותר וכדומה, נישואין סעודת כגון מצוה, , ובסעודת ת״ו בירושלים ואף מותר
הנישואין לשמחת שיר כלי להביא ספרד. לבני
18 סימ ערוך שולחן )קיצור ג סעיף קכו ן הזמירות אלא בסעודות לשורר ואין בפה שיר ואפילו שיר כלי שום לשמוע שלא גזרו וכן
לשורר אסור אחרים פיוטים אבל בשבת כמו. שנתקנו
ערוך שולחן לקיצור אליהו מרדכי הרב הערות הלכה– דרכי לה.'בח וש הודאה שירי שרים כן אם אלא מצוה, של אפילו יין שותים אם אסור בפה שיר
מצוה לצורך רק וכדומה הקלטה או רדיו נגינה, כלי. ומותר
19 קמט עמ' (ח״ג) מועדים המקוצר ערוך )שולחן וכסתימת שיר, כלי בשום מנגנים היו לא חתנים בבית שאפילו בתימן אבותינו מנהג והנה לנגן שלא גזרו ג') סע' תקס (סימן השו״ע ומרן י״ד) הלכה תעניות הלכות (פ״ה הרמב״ם לשון הרמ״א שסיים ומה וכו'. בהן לשמוח אסור שיר של קול משמיעי וכל זמר מיני וכל שיר בכלי
מרן על פליג דאיהו לן דסבירא נראה ע״ש, שרי הכל וכלה חתן בבית ון כג מצוה שלצורך כמש״ש שיר בכלי לשמחה הנשים נהגו הכלה אצל …). . (ודוקא
ערב בלשון הנקרה פשוט פח כלי ע״ג להכות עכ״פ הקילו שם המקומות ברוב ואם
ונראה, זאת את גם מונעים הרבנים היו מקומות) מקצת (ועוד צנעא בעי״ת "תנכה". . הרי ומחיאת זמר… מיני כל הזכירו כבר שהרי שיר, של קול משמיעי כל בכלל דזהו להו דסבירא
להתיר הם גם ונהגו זה, בכלל איננו כף, אל. כף
מן אינו נגינות, על משכיל הנקרא השירים הדיואן על לפירושו בהקדמתו קורח הר״י ולדעת
עיקר כל שיר בכלי לשורר ש. לא היא מקומות) (באותן קדמונינו תקנת אלא הדין
המדינה נימוסי כפי החתונה בתי סדרי כל לגמרי אצלינו נשתנו מתימן, שעלו אחרי, אמנם בפשיטות שיר כלי כל שמתירין קהילות שאר אחרי והלכו זה מנהג גם נשתנה, וממילא
וכו הנשמע דבר לומר שמצוה כשם כן על לנו, ישמעו לא.'ובודאי
20 ) תשובות פסקי יא אות תקס סימן חיים אורח
בפה ושירה וכו' מטייפ נגינה שמיעת. יא
ובכלל החורבן. מפני לשומעם ואסור וכו' קול משמיעי וכל שיר בכלי לנגן שלא גזרו וכן שם: מכשירים ושאר והטייפ הפטיפון האחרונים בדורות שנתחדש מה גם קול' 'משמיעי
ג״כ זמר כלי ליווי בלא בלבד בפה שירה בהם הוקלט ואפילו וזמרה, נגינה קול המשמיעים החורבן מפני לשומעם שאסור הוא זמר כלי. בכלל
וש נגינה לשמוע ההמונים בין נתפשט ובזמננו גדולי כתבו וכבר הנ״ל, מהכלים ירה הפוסקים הנפש מחזק הניגונים ושמיעת הרופפים, והעצבים הדורות חולשת עקב זה על זכות, ללמד
ממש רפואה בגדר להם היא שהרי שחורה ומרה לעצבות נוטה שטבעם, שים לאנ ובפרט רפואה לשם ולא גרידא תענוג לשם כשהכוונה הוא חז״ל. ואיסור
שמיעת וכן וליראת ה' לעבודת הלב התעוררות וגורמת בהשי״ת דביקות לידי המביאה שירה
משוררים- שעליהם מתנ״ך הפסוקים (ובענין ההיתר בכלל שמים י״ד להלן.)אות
אמ ולכן זכות, לימוד הוא הנ״ל כל נם במצוות המדקדקים מעשה ואנשי חכמים לתלמידי שירה אולם וכנ״ל), רפואה לצורך לכך צריך (אא״כ זמר מכלי ניגונים משמיעת להימנע יש המחשבה לעורר הלימוד בשעת או והתעוררות דביקות או ה', בעבודת שמחה לצורך בפה
אין וכדו' כלל, חשש הלבבות (בחובות החסיד מאמר ידוע וכבר בכך, נהגו הדורות גדולי וכל
"הפרוש- פ״ד) ריש הפרישות שער בליבו ואבלו בפניו."צהלתו
. יב שירה 'ערבי ובאיסור מצוה, של בשמחות זמר 'כלי
וכן שרי. הכל וכלה חתן בבית כגון מצוה לצורך וכן שם: בשאר הבן ופדיון מילה כברית מצוה של, שמחות
ההיתר בכלל הכל ופורים המועד חול המשתה, ימי וז' מצוה, , בר וכן והכנסת כסיומים מצוה בסעודות
זמר בכלי נגינה איסור אין וכיו״ב. ס״ת ויש לצרכי ומגביות התרמה לצורך שעושין בהתאספויות להסתפק
להח וטוב מצוה', 'צורך בכלל הם אם צדקה המקילים. ביד למחות אין אבל מיר
אבל מה בבידור הזמן שריפת היא העיקרית שמטרתו שירה ערבי לארגן לאחרונה דעת קלי שפרצו איסור זה הרי וכיו״ב, צדקה למטרות שההכנסה ובאיצטלא זמר, בכלי ופעלולים שירה שמיעת ותענוגות
בכלל הם הרי והמשתתפים כאן, ובפוסקים בשו״ע כמבואר גמור, קלקולים והרבה וכו', לדבר מסייעים
מהם ביתו ובני עצמו ירחיק נפשו ושומר אלו, שירה ערבי גורמים וכדו' הצניעות בחומת. ופרצות
21 א עמוד לא דף ברכות מסכת בבלי )תלמוד הזה בעולם פיו שחוק שימלא לאדם אסור יוחאי: בן שמעון רבי משום יוחנן רבי, אמר
אימתי- רנה", ולשוננו ינו פ שחוק ימלא "אז שנאמר: לעשות ה' הגדיל בגוים שיאמרו בזמן מרבי שמעה מכי הזה בעולם פיו שחוק מלא לא שמימיו לקיש, ריש על עליו אמרו אלה. עם
רביה. יוחנן
22 ב עמוד כא דף ברכות מסכת יונה )רבינו כ״ד1263 ה״א בשנת בטולידו ונפטר הי״ג, במאה[ שבספרד וברצלונה בגירונה חי 'החסיד' גירונדי אברהם ר' בן יונה ר' בן- היה ]. בצעירותו הרמב״ן. של וידידו מחותנו דודו,
תורת את שהכניסו מהראשונים היה אשכנז'. 'חסידי של מדרכם וכן התוספות, בעלי של הלימוד משיטת הרבה והושפע ופרובנס, צרפת בישיבות למד לישיבות צרפת חכמי
ברא עמד בברצלונה ספרד. ת למסכ הרי״ף על פירושו בעיקר ידוע בתלמוד; רבות מסכתות פירש יונה רבינו ועוד. הרא״ה הרשב״א, גם היו שם תלמידיו ובין גדולה, ישיבה ש
יונה ר' תלמידי 'פירוש נקרא הוא ולכן תלמידיו, בידי נערך [הפירוש הרי״ף לצד הגמרות בכל שנדפס. ]'ברכות, בהמ״ק בזמן אפילו אלא בחורבן תלוי שאינו שמעי' הכי אמר ומדלא וכו' פיו שחוק שימלא שישכח האדם את מרגילה שהשמחה ענין בשום בעוה״ז פיו שחוק למלאת שאסור אמר בזמן רנה ולשוננו פינו שחוק ימלא אימתי דאמרינן ומאי למעלה שאמרנו כמו המצוה
קאמר הכי אלא אומר בלבד המקדש מפני לא ה אל עם לעשות ה' הגדיל בגוים שיאמרו באותו ואז ויושיענו נסים עמנו שיעשה מזמן מותרת השמחה ותהיה פינו שחוק ימלא אימתי ויראו אלה עם לעשות ה' הגדיל הגוים ויאמרו וגבורותיו נפלאותיו לגלות כדי נשמח הזמן
מש גדולה מצוה היא הבורא שמחת שהוא כזו ושמחה ויבושו בשמחתנו ניסא פרסומי ום אף כלומר בה' אומר הוי בו ונשמחה נגילה ה' עשה היום זה במדרש שאמרו מה לזה ודומה עיקר הכי אפילו בהם שמחים ואנו ונפלאות נסים בו לנו ונעשה טוב יום הוא היום שזה פי על שהוא הנוראות כל ואת הגדולות כל את לפרסם ה' בעבור אלא טוב יום בעבור אינה השמחה
עמנו עו: שה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה