וראובן גד בני של הסמוי החטא
מטות לפרשת חיד״א
לפי מאסנת דבש פ לג. וגם גורי האר״י ז״ל כתבו דחצי שבט מנשה, פטר רחם, דאסנת באה נחלתו מעבר לירדן, לאחר שהיה לו פגם שבא מאסנת.
וגם זלפה שפחת לאה - לאה נתנתה בחשאי. כלומר עוות שהיה בהם, לכך לא זכו שבט ראובן וגד וחצי שבט ראובן, שניתנה לאה ליעקב בבלי דעת. וזה רמז הפסוק ״כי נתן מגרעות סביב חוצה מנשה גד ראובן״ ר״ת מגר עות, כלומר עוות שהיה בהם, לארץ הקדושה מנשה נשארו חוצה (ראה מאמר חקור דין ג יח מרמ״ע מפאנו ז״ל).
ובא וראה מפלאות תמים דעים, שהוא רוצה בכבוד בריותיו ומסתיר מומי בני אדם. גר״ם כי החטא דמשום עונש, שלא לבא בארץ ישראל הנבחרת ונשארו בעבר הירדן, נתן ה׳ להם שלא יתביישו, לשבט גד ראובן מנשה שישאלו אחוזתם בעבר הירדן, והלכו עם אחיהם למלחמה ועשו תנאים ונתחננו למשה רבינו ע״ה, ע״ז ישאלו אחוזתם בעבר הירדן, כדי לזכות בם.
והם בקשוהו בתחינה ובטורח, ועשה ה׳ שלא יתביישו, שהדבר שהוא עונש להם לאחוזה בעבר הירדן. והלא מראש אבינו יעקב ע״ה, כאשר שכל ידיו להניח ימינו על ראש אפרים ושמאלו על ראש מנשה, ואבינו יעקב ע״ה טעמו ונימוקו דאדרבא מנשה להיותו הבכור לא כן אבי ״כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ״ (בראשית מח יח).
רק אמר ״יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי״ (בראשית מח יט), כלומר ידעתי כי בני הבכור, הבכור הוא פטר רחם מאסנת. לאחור יסוב, אבל לא גילה לו. ידעתי שהקב״ה מכסה מומי בני אדם, שלא יתביישו, כמו שעשה בנחלת עבר הירדן. לכן הלא קצת פגום הוא שפטר רחם אסנת, ולא אמר הטעם העיקרי זה: ״גַם הוּא יִהְיֶה לְעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ״.
וחוזרני לענין זלפה, שהוא חידוש גדול, ולשון הרמ״ע ז״ל. זלפה שפחת לאה נתנה ליעקב בחשאי, כדכתיב ותקח ותתן שלא נמלכה לאה ביעקב תחלה ליטול, ולפיכך לא זכו ראובן וגד, והוא טעם בגד שאמרה לאה, אם יש למסורת. ואינו דומה ולא נמצא ברז״ל רמז, שהוא חידוש גדול חלק בארץ וכו׳ עכ״ל. ואם נאמר שלא הכיר בה יעקב, וסבר שהיא לאה, רק שלא נמלכה לאה בו בתחילה, הלב מהסס דלא היה כדאי זה לדחותו מהארץ כראובן. וצ״י.
בפי׳ רבינו אפרים עה״ת כ״י בסופו מביא פ מבחלת (משלי כ כא) ״נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשֹׁנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ״ - כתיב מבוחלת, וזה טעם ח׳ דכתיב מבוחלת. ולרמוז זה נזכר ח׳ פעמים בחית, ורומז על בני גד ובני ראובן שגלו ח׳ שנים קודם עשרת השבטים, שלא זכו לא״י. ע״ש ובא וראה מפלאות תמים, עכ״ד.
והרמ״ע במח״ד ח״ג פי״ח טעמא טעים על שבטי ראובן וגד וחצי שבט מנשה שלא זכו לא״י, ומכסה מומיהן, ונתן בלבם שישאלו זה בתורת חסד. כי הדבר הזה הוא עונש לשבטים הנז׳, ועשו ברצון ולא הכירו בתחילה על זה שהוא עונש להם, ונתחננו למשה רבינו ע״ה.
ואפשר שזה רמז הכתוב פה״ע יהושע יג יח ״אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה״ ״כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״ ״הָרְאוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם״ - כלומר שבחרו הם מעצמם, שנתרצה להם. וכך ראוי להם, והוא עונש להם, ״כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״ - כלומר שזה שנטלו בחרו בעבר הירדן מעצמם, והסכים משה לעשות רצונם. ״כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״ - שהיה צריך ה׳ בציווי לתת להם נחלה זו לענשם, ולכך כתיב הכא ״מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, כלומר שבמאמר ה׳ היה עושה, ואדרבא סברו שעשו להם טובה מרובה בענשם, ומינה נשמע מפלאות תמים דעים, וגדולתו וענותנותו שלא ירגישו הם בענשם.
תהילות יוסף תהלים קמה
וז״ש ״צַדִּיק ה׳ בְּכָל דְּרָכָיו״ ״וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו״ - עונש משום שישארו בח״ל, כגון שהני שבטי. ומזה נקיש לחסידותו יתברך בכל הדברים, כי הם לבקש ולהתחנן על זה, ועשה ה׳ זה מתורת חסידות, כדי שלא יצטערו ולא יתביישו בענשם. ומי יתן והיה לעורר לבנו לקיים מצות והלכת בדרכיו, וגמירי הבא ליטהר, ובחסידות ובצדק מפלאות תמים דעים לכבד בריותיו. אותו מסייעין.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה