בס״ד
מדרש בית ע״ש הרב שאולי זצ״ל – תבשילים מעורבים לח ויבש
**1) פרי מגדים (סימן רנ״ג, זהב משבצות ס״ק יג)**
וכל תבשיל שרובו רוטב ומרתיחו כדי מלאכת מחשבת אסרה תורה, בודאי דעתו אין בישול מן התורה, והתורה חשיב להצטמק — לו רע ובמצטמק שיצטמק, כי עיקר הבישול הוא רק כשמצטמק לו ויפה, ולפי זה שפיר הוא מתכוון והולכים אחרי רובו, שאם רוב הרוטב — אין נוח שיצטמק, ובכה״ג חשיב בישול. אבל כשרובו יבש ומיעוטו רוטב — כיוון שהצימוק לו רע ליבש, הילכך במיעוטו רוטב מותר לו.
**2) משנה ברורה**
שו״ע (סע׳ ד): אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש — מותר לשרותו בחמין בשבת.
משנ״ב (ס״ק לב): לומר רוצה יבש והוא — שהריקו ממנו המרק. משמע שאם נשאר מעט מהמרק עם הדבר היבש, אסור ליתן את התבשיל בכלי ראשון, מפני שיש בישול אחר בישול מחמת המרק שבו.
**3) מנחת כהן — רבי אברהם פימינטיל (רב בקהילה הספרדית באמסטרדם ובהמבורג)**
עם כל זה לי נראה שאפי׳ יש מעט שומן או מרק בדבר שנתבשל כל צרכו, מותר להניחו נגד המדורה או לשרותו בחמין, שהרי אין לך בשר שאין יוצא ממנו שומן ומוהל, ונראה שכל זה עם כל זה לדבר יבש נידון, ודבר יבש שיש בו קצת רוטב אע״פ שאין בו בישול, וכן ראיתי בבית שכתב (רנג) יוסף ומצטמק וז״ל: וכ״כ רבינו ירוחם בחלק ב בשם רבנו יונה שכל שרובו רוטב, והוא צונן, כשמחזירו ע״ג הכירה ומצטמק ויפה לו — הוי ״מבשל גמור״ עכ״ל.
הנה שכתב הב״י שכל שרובו רוטב וכו׳ משמע — רוטב שרובו הוא עיקר, ולדבר יבש נידון מיעוט… וכן מסתבר שכל שרובו יבש — נידון לדבר ליבש, וכל שרובו רוטב — נידון לדבר לח, שאל״כ נתת דבריך לשיעורין.
**4) מנוחת אהבה (ח״ב פ״י, הערה 148)**
ומ״ש המנחת כהן שאין לך בשר שאין בו מוהל ואעפ״כ התירו לשרותו בחמין בשבת, שהיס״ב ראשון בכלי.
הנה יש לחלק בין לחלוחית ומוהל שבבשר שאינו בעין עצמו, אלא בלוע וספוג בבשר, ושפיר נטפל לבשר שהוא יבש — לבין מעט רוטב שבתבשיל שעומד בפני עצמו עם התבשיל היבש בקדרה.
ולכן יש להחמיר בזה, ואין להתיר לחמם בשבת אלא דבר יבש לגמרי, כגון תפוחי אדמה אפויים או אורז או מיני בצקות ממולאים. אבל דבר יבש שיש בו רוטב, כגון דגים מבושלים שיש בהם מעט רוטב — אפילו אם רוב הרוב יבש, נראה שיש לה חמיר שלא לחממם בשבת במקום שיכולים להתחמם עד שהיד סולדת בהם.
**5) שו״ת שמש ומגן (ח״ג סימן ה, ד״ה אמנם) — הרב שלום משאש, רבה של ירושלים**
דכל מה שאסור בתבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב — היינו משום שמצטמק לו ויפה, שהרי אין לך בשר שאין יוצא ממנו מוהל ושומן, ומותר. אבל אם כלה לגמרי עד שהוא לו רע — והתירו משום שאם יוסיף להצטמק יבוא להתייבש, ושרי.
**6) שו״ע הרב (שיח, סי״א)**
רק אם המאכל יבש לגמרי בלא לחלוחית כלל — הוא נחשב כדבר יבש.
**7) קצות השולחן (קכד, בדי השולחן לז)**
כבר כל שיש בו לחות של טופח על מנת להטפיח — לפי שו״ע הרב נחשב שיש בו נוזלים, ואסור.
**8) שו״ת הר צבי (חאו״ח, ח״א עמוד רסג) — הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים**
נשאלתי מגאון אחד, בהא דקי״ל לכ״ע שאין בישול אחר בישול בדבר יבש, שהוא גוש, והרי אי אפשר שלא יהיה שום לחלוחית על פניו, וא״כ היה ראוי לאסור משום שיש בישול אחר בישול בלח, ולא אשתמיט שום פוסק לומר שצריך שיהיה נגוב לגמרי.
והשבתי (עמוד רסד): ואף שאף לשיטת רש״י והרא״ש שיש בישול אחר בישול בלח, מ״מ במצטמק ורע לו — מותר. נאמר כשם דקי״ל גבי הוצאה (שבת צג) — המוציא את החי במטה, פטור — אף על המטה, שהמטה טפלה לו, גם לגבי בישול הטפל בטל לעיקר.
ומעתה ניחא מ״ש רבינו ירוחם בשם רבינו יונה, שכל שרובו רוטב — ההנחה ע״ג הכירה בשבת הוי כאילו נעשה בשביל הרוטב שהוא עיקר, ואסור משום שיש בישול אחר בישול בלח. משא״כ בתבשיל שרובו יבש ומיעוטו רוטב — אז אמרינן שעיקר הפעולה נעשית בשביל האוכל היבש שאין בו דין בישול אחר בישול, ואין חוששים למיעוט רוטב, וכדין המוציא את החי במטה שהוא פטור, ואע״פ ששם אסור מדרבנן עכ״פ — כאן מותר לכתחילה, משום דעת כמה ראשונים דבלא״ה אין בישול אחר בישול בלח, ולהכי בכהאי גוונא דליכא דררא דאורייתא לא אסרו.
**9) חזון עובדיה (ח״ד עמ׳ שלז, ח״א עמ׳ עח) — הרב עובדיה יוסף**
אף על פי שהלכה רווחת שאין בישול אחר בישול בתבשיל יבש דווקא, מכל מקום אם היה רוב התבשיל יבש ומיעוטו רוטב — נידון כתבשיל יבש, ומותר לחממו על פלאטה של שבת אף כשיעור שהיד סולדת בו, שבזה הולכים אחר הרוב.
**10) משנה ברורה (שיח, ב)**
וכל ספק פלוגתא שיש בזה אי הוי בכלל בישול או לאו, ובשאר מלאכות — אין לאסור בדיעבד לקולא, דכל האיסור בזה הוא רק מדרבנן כי האי גוונא שקנסוהו, וספיקא דרבנן לקולא.
**11) הליכות עולם (ח״ו עמ׳ לג-לד) — הרב עובדיה יוסף**
וכן דבר שנחלקו בו הפוסקים אם יש בו איסור בישול מן התורה או לא. מי שעבר והניח תבשיל שיש בו מרק על המיחם, או על פלאטה של שבת, והרתיח התבשיל — אין לאוסרו משום מעשה שבת, שהרי נחלקו הפוסקים אם יש בישול אחר בישול בלח, ולעניין מעשה שבת הוי ספיקא דרבנן ולקולא.
הערה: אע״פ שאנו תופסים עיקר להלכה כפסק מרן השו״ע (שיח, ד) שיש בישול אחר בישול בלח שנצטנן, וזה כדעת רש״י ורבנו יונה והרא״ש והטור — מכל מקום בדיעבד מי שהניח תבשיל שיש בו מרק על המיחם, או על פלאטה של שבת, והרתיח התבשיל — אין לאוסרו משום מעשה שבת, כי סמוך על הרמב״ם והרשב״א והר״ן דסבירא להו שאין בישול אחר בישול אפילו בלח, וליה הוה ספיקא דרבנן ולקולא.
**12) הרב דב ליאור**
שאלה: האם מותר לאשכנזים לאכול מרק אצל תימנים בבוקר בשבת (שידוע שהם נוהגים לחמם נוזלים בשבת)?
תשובה: מותר לאכול. כיוון שהם עשו בהיתר, יש להם על מי לסמוך. המרק לא נאסר בדיעבד על אחרים, למרות שלהם אסור לעשות זאת מלכתחילה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה