המ בבין שהחיינו דיני ובאבלות צרים │ טבדי בנימין הרב
בו שנאמרו והטעמים הדין מקור
1. בית תקנא סימן חיים אורח יוסף
מצאתי אשכנזית בתשובה סי מהרי״ל '(שו״ת
)לא: בספר כתוב המצרים בין שהחיינו לברך
חסידים - תתמ )(סי' דלא. לעניות ונראה
לדחויי דאפשר מילתא כגון דעתי או פרי כגון
מלבוש אין הבן פדיון מיקרי אי אבל
עכ״ל. הברכה. או המצוה את מחמיצין
2. משה דרכי סקי״א
וכן סימן זאב בבנימין כתב וכן ב) אות לא (סי' מהרי״ל בתשובת הוא עליו יברך לא שהחיינו באב תשעה אחר הפרי על לברך יכול דאם קס״ג
לברך מותר אח״כ עליו לברך אפשר דאי דבדבר מע מש - המצרים בין ולאכלו. עליו לברך דלא שכתב ו) סי' ת״ב הל' (מנהגים כמהרי״ל דלא
פרי: שום על שהחיינו
3. או״ח ערוך שולחן יז סעיף תקנא
ט מלבוש על או פרי על המצרים בין שהחיינו מלומר, ר ליזה וב אומר הבן פדיון על, אבל ( המצוה יחמיץ ולא ימצא שלא בפרי וכן
המצרים) בין ולאכלו לברך מותר באב, ט' אחר מהרי״ל ותשובת זאב.)קס״ג (בנימין
4. אברהם מגן סקמ״ב שם
פורעניות זמן ההוא דהזמן כיון נ״ל האיסור וטעם
שהחיינו לברך אין הזה, לזמן משום הטעם אין אבל
לא דהא אבילות, שהחיינו לברך אסור שאבל: מצינו
5 שם גר״א.
חמורים דאינן היא יתירא. חומרא כו 'טוב
המיתה יום מאבל א״ל הרואה בפ' ואמרינן בהדיה אחר בדאיכא ודוקא כו' אביו מת
ק דח שהמ״א אף שהחיינו. מברך הלא״ה
כלום אינו עצמו ב ס' סרכ״ג:'וע״ל
6 ב עמוד נט דף ברכות מסכת בבלי תלמוד.
שלו על וקיימנו, שהחיינו ברוך אומר הוא שלו על דבר של קצרו והתניא:
חבירו- של ועל לאחרינא דלית יכא ה וכל והמטיב הטוב ברוך. אומר
…? והמטיב הטוב מברך לא בהדיה שמע: תא אביו מת יורשו, והוא
והמטיב- הטוב ברוך אומר הוא ולבסוף האמת דיין ברוך אומר! בתחלה
בהדיה ירתי ד. קא אחי דאיכא נמי, התם
שהחיינ האם מ ו המאור בעל בדברי דיון - שמחה כשאין תבטל
7. הרי״ף על הר״ן פסחים ערבי פ' סוף
ב וכתוב א טעם מה שואלין שיש המאור, ספר אומרים ין זמן
העומר… בספירת העומר דספירת דכיון השיב ז״ל והוא
במנחות, בדוכתיה אסיקנא דהכי בעלמא לזכר אלא אינו
- הוא למקדש זכר אמר שבועי, מני ולא יומי מני אמימר אבל בידינו הוא מנהג ושבועות ימים מונין שאנו ואנו
לנו. אין זמן להטעינו
הנאה שום בו שיש בדבר אלא זמן ברכת מצינו שלא ועוד
לשמחה באה שהיא לולב נטילת כגון לזכרון שופר ותקיעת ופרקינן עלן רחמנא דחס מגלה ומקרא שבשמים לאבינו נפל מספק שיצא לפי שהחיינו הבן אבי שמברך הבן ופדיון
באד יום ל' ששהה דכל - נפל אינו ם בו אין העומר ולספירת
מאוויינו. בית לחורבן נפש לעגמת אלא הנאה לשום זכר
8. טור תרסב או״ח
שבעה. כל וכן לולב נטילת על ומברכין לולב ונוטלין בראשון כמו מתפללין ב' וביום
לענ אבל בו. נחלקו ב' בי״ט זמן ין "ה לאומרו… שאין כתב שמשון בר שלמה ר וי״א
לאומרו… שצריך באשכנז. נוהגין וכן הראשונה לסברא הסכים ז״ל הרא״ש וא״א
נראה ומיהו בשבת ראשון יום חל שאם בראשון: אמרו שלא כיון בשני לאומרו שצריך
9. יוסף בית שם
חל שאם נראה ומיהו ומ״ש
שצריך בשבת ראשון יום וכו.' בשני פשוט לאמרו
הוא…
11 ( קז סי' ח״ב סולוביצ׳יק, לגרי״ד קדם הררי. הגרי״ז בחי 'ומקורו ) א סו, מנחות
תמה ברי״ף, א כח פסחים מס בסוף הבעה״מ זמן מברכים שאין הטעם מה עכ״ל וז״ל… ספיה״ע. שגם דאף דבריו. ביאור
להיות ראשון יו״ט כשחל או ון בראש בירך שלא כל זמן עליה מברכים ומ״מ למקדש, זכר הוא שבעה כל לולב תקנת
בשבת- עצמו הנטילה מעשה אבל למקדש. זכר הוא שבעה כל ניטל לולב שיהיה שתקנו חכמים התקנת שעצם התם שאני
- שיש מצוה של מעשה הוי ואדרבה שבעה. כל לולב של סופרים מדברי גמור חיוב הוא אלא למקדש. זכר של קיום בו אין
המאור בעל שכתב זמן. כמו עליה שמחה, ומברכים בו זכר משום הוי עצמו ספירה המעשה גם העומר בספירת ומשא״כ הרי תורה, של הספירה מטבע את ושינו שבועי, ולא יומי מני דאמימר הספירה דין בגוף דהקלו דחזי' לזה ויסוד למקדש.
מחרבן נפשנו לעגמת צער של מעשה הוי וא״כ למקדש. זכר של מעשה הוא המעשה כל אלא מתק״ח גמורה ספירה דאי״ז
זמן עליו מברכין אין וע״כ. ביהמ״ק.
18. (לח״ר המים עין ל״ה ש דרו מנשה) יעקב רפאל
גדולה בפורענות רעק״א של חידושו
11 ב סעיף רכג סימן חיים אורח איגר עקיבא רבי.
אם ובהיפוך. שהחיינו ג״כ מברך לו והיה הבן מת שהחיינו מברך האב אין יורשו והאב ממון כיון גמור פורענות דהוי
בנו במיתת יראה שהאב בפ: בא חן לוית בס' כ״כ נוחלין יש בפ' 'כדאי'
12 א עמוד קח דף בתרא בבא.
ולא מנחילין מנחילין, ולא נוחלין ויש ומנחילין, נוחלין יש. 'מתני הבנים את האב ומנחילין: נוחלין, ואלו מנחילין ולא נוחלין לא. נוחלין,
האב את והבנים האב- מן האחין ו, אמו את האיש ומנחילין. , נוחלין
אחיות- ובני אשתו, את והאיש בניה את האשה מנחילין. ולא, נוחלין
האם- ואחי בעלה, את והאשה האם- מן והאחין נוחלין. ולא מנחילין
מנחילין ולא נוחלין. לא
ברישא הבנים את האב דקתני שנא מאי? גמ'. את הבנים ליתני האב
מתחלינן, לא בפורענותא דאתחולי! חדא, ברישא איש, כדכתיב: ועוד,
ליה חביבא מדרשא ליה דאתיא איידי ותנא, לו! אי. ן ובן ימות כי
11. רשב״ם שם
'גמ. נוחל האב ני' דמת ברישא דתני- שנא מאי לבנו האב שנוחל בעת והלא ומנחיל הבן את הבן הניח ולא האב בחיי הבן שמת נמצא
קללה וזו יורשו אביו לפיכך ליורשו זרע ההוא
בנים בלא מת כשאדם היא רואה כשהאב וגם
בנו במיתת לפתוח דמתניתין לתנא לו והיה האב שימות ברכה שזה האב את נוחל הבן
כדכתיב בנו ויקברנו ישית ויוסף מו) (בראשית
בנו שיקברהו הבטיחו עיניך על. ידו
11 כז פרק במדבר.
)(ח כִי אִישׁ לֵאמֹר תְדַבֵר יִשְרָאֵל בְנֵי וְאֶל
אֶתֹנַחֲלָתו וְהַעֲבַרְתֶם לוֹ אֵין בֵן ו ת יָמו
ו: ֹלְבִת )(ט אֶת נְתַתֶם ו בַת לוֹ אֵין וְאִם
לְאֶחָיו: נַחֲלָתוֹ )(י אַחִים לוֹ אֵין וְאִם
אָבִיו לַאֲחֵי נַחֲלָתוֹ אֶת נְתַתֶם: ו )(יא וְאִם לִשְׁאֵרו נַחֲלָתוֹ אֶת נְתַתֶם ו לְאָבִיו אַחִים ֹאֵין
וְיָרַש וֹ מִמִשְׁפַחְת אֵלָיו ׁהַקָרֹב וְהָיְתָה אֹתָה ה צִוָה כַאֲשֶׁר מִשְׁפָט לְחֻקַת יִשְרָאֵל 'לִבְנֵי
מֹשֶה: אֶת
15 שם פנחס פ' רמב״ן.
לאחיו- נחלתו את ונתתם בת לו אין ואם האב כי א קטו (ב״ב רבותינו )קבלו
זה הכתוב הזכיר ולא זרע, בלא מת כאשר בנו את. יורש
כי נוחל, מנחיל כל הירושה במשפטי כי והטעם שאמר וכיון שוה, הקורבה
הבן את יורש האב גם אביו את י. ורש שהבן הכתוב
כן אם בצדדין. לא חלציו ביוצאי הזרע בשלשלת היא הירושה כי ועוד
תבא וממנו בקבר יורש שהאב נחלה משמע לאחיו" נחלתו את "ונתתם
. לאחים לאביו נחלתו את ונתתם בת לו אין ואם לומר רצה לא, אבל דרך כי
ברכ בנכרתים. ולא ידבר ה. .
16 הקדמה האדם תורת.
בתורה וידוע קודם האדם מות כי מדין לו, עונש הזקנה מספר את בברכות ונאמר שמים, בידי המיתה או הכריתות
כמו עונש אביהם בחיי הבנים מיתת וכן אמלא, ימיך בניהם את יגדלו אם כי וכתיב ימותו, ערירים שכתוב ועקרה משכלה תהיה לא בברכות ונאמר מאדם, ושכלתים
ראוי אדם בני לרוב הנקצב זמן טרם שימות מי א״כ, בארצך עליו להתאונן לו האוהבים ראויים וכן להתאונן, הוא
בדרך תאוננותם ה שיהיה, רק הבנים באבדן, וכן ולהתאבל, ההוא הצער להם הגורמים החטאים על האלהים עבודת והיאוש שלהם, הודע לא על והתודותם הנודעים, מן ושובם
מוחלט רע הוא הזה בענין החזק, והלב האמיץ. בסבל
17 יא הלכה יג פרק אבל הלכות רמב״ם.
תבכו אל שנאמר מדאי, יתר מתו על אדם יתקשה אל למת
עולם של, נהגו מ שזהו מדאי יתר כלומר לו, תנודו ואל
והמצער יותר עצמו על אלא, טפש זה הרי עולם של מנהגו יום שלשים להספד, שבעה לבכי, שלשה יעשה, כיצד
דברים החמשה ולשאר. לתספורת
21 ( אברהם. ויען יט או״ח פלאג׳י חיים ב״ר )אברהם
השלחן ערוך והסבר בכור בעניין פורענות לדין הקבלה
19 מט סימן מהרי״ק שו״ת.
לברך לאב יש אם שאלת בדבר… נסתפק יצחק שרבינו הנלע״ד לפי הולד שמת היכא בנו פדיון על שהחיינו דברי והביאו
א פשיט בעניותינ' אכן לברך שיאמר שפסק פוסק שום הביאו לא ואף בספריה' הספק פשטו ולא בדבר שנסתפק יצחק רבינו
בברכ דאמרי' צריכה שאינה ברכה משו' לחוש דיש לברך לנו דאין וגומר. תשא ולא משום עובר שהוא ות
02. יב סעיף שה סי יו״ד 'שו״ע
נעשה אם וכן שלשים, ביום ואפי' שלשים, בתוך הבן מת בפדיון חייב אינו יום, שלשים עליו שעברו קודם; טריפה
לו יחזירנו הפדיון, לכהן ונתן הקדים. ואפילו שלשים לאחר, (מת
לפדותו)(טור חייב הוא וכן (ד״ע שהחיינו יברך: לא אבל הפדיון, על )ולברך
מ״ט שורש סוף.)במהרי״ק
21. ש״ך ס שם קי״ז
רכ״ג סי' בא״ח שנתבאר למה דמי ולא. שהחיינו יברך לא אבל התם דשאני הירושה על נו שהחיי מברך אביו דמת דאע״ג ס״ב
הכא משא״כ לירושה דזוכה: כיון
22 מז סעיף שה סימן דעה יורה השולחן ערוך.
… שכבר לפדותו חייב ל' לאחר ומת טריפה היה לא ואם
במצותה נתחייב שכבר מפני הפדיון על ויברך בפדיונו. נתחייב
שהחיינו. יברך לא אבל - שמחה קצת גם צריך מ״מ שהחיינו מברך המצוה דעל דאע״ג
השמחה בטלה שמת וכיון לזה וירשו אביו למת דומה ואינו
ע מברך דהתם שהחיינו דמברך ממנו. שירש הממון ל
לי ויראה ומתה אשתו שגירש כגון מבנו ירש אם אפילו דבכאן
אביו דבמת שהחיינו מברך אינו האב יירש ובמיתתו הבן וירשה [תהלים כדכתיב זה בענין שמחה והוה האב את לירש הבן דרך שמחה לא זה דאין להיפך ולא בניך יהיו אבתיך תחת יז] מה,
ברכה: ולא
פלאג׳י לבית הרבנים שיטת
21 פ לגר״ח חיים רוח. ל סק״ג שצא יו״ד אג׳י
חדש פרי על שהחיינו לברך נכון אינו ז.'תוך הרב פסק כן
ביד חיים ועי' ט״ל. סי' יצחק אוהל קכה סי' ועי יג. 'אות
זה סימן למשה. תפארת
25 פלאג׳י חיים ב״ר יצחק נסים חרמים רבי.
חסידים הספר בשיטת הערות שתי
26 תתמ סימן (מרגליות) חסידים ספר.
הראשונים מחסידים ים חסיד יש חדש פרי שום אוכלים היו שלא שהחיינו נברך איך אמרו כי באב לט' בתמוז י״ז בין היה החכמים א״ל באב, לט' בתמוז י״ז שבין בשבתות להם כשנזדמנו חדש פרי על מברכים ויש הזה. לזמן והגיענו וקיימנו
כשאכלו אלא כי לא אמרו חדתא. ואלו קרא כשראה יהודא כר' אותו כשראיתם שהחיינו לברך לכם
27 תתלט סימן (מרגליות) חסידים ספר.
אשר יאמר שהעבד יתכן איך כי לשוא, כאילו נראים יחיד בלשון נתקנו שאילו רבים בלשון תקנו והברכות התפלות כל
קשה אין אז רבים בלשון מתוקנת כשהברכ. ה ולכך במצותיו, וקדשני לשון מכל ורוממני העמים מכל בי בחר
שהחיי מברכים היו אם וכן וקיימ ני ני כ ג' (איוב אמר ואיוב כן, לברך ביום בו מת לו שמת נפש למרי יתכן איך הזה )'לזמן
שהח ברוך נפש מר שהוא מי יאמר ואיך נפש, למרי וחיים אור לעמל יתן למה הזה. לזמן והגיעני וקיימני ייני
הזה לזמן והגיענו וקיימנו שהחיינו כשיאמר אבל אחרים. בשביל אלא אומר לבד בשבילו לא
28. י אות קעא סי' שאלה העמק מוולוז׳ין- הנצי״ב
חדש בית בנה מדתנן אמר ולא חדתא אקרא אנא מדאמר
אלא ויוה״כ לר״ה דתנן מהני הוכחה שום אין ודאי אלא כו'
חדש. מפרי
אופנים: שני על נתקנה זו דברכה והענין שמחת על חדא
חדשים. וכלים חדש בית כמו במקרה מהנאה הבאה האדם
רגלים. כמו לשנה משנה העובר זמן על נתקנה ועוד
חובה. ודאי הראשון ובאופן ברוך דאמר מיתרו זה ונלמד
יעוי״ש. ז אות כו בסי' כמוש״כ ה'
דמיקרי רגלים דוקא אי לן איבעי העובר זמן על מיהו זמן, דפירושו רגלים בתורה חשיבות הכתוב סיים הרי
הללו- לזמנים כשזכה לברך חייב ומשו״ה אלו זמנים
בתורה מיקרי דלא ויוה״כ ר״ה משא״כ דמכ״מ אלא רגלים
השנה, בחליפות לזמן מזמן באים הרי ע״ז גם מברכים אי
לא. אי הזמן
חדת אקרא אנא ואמר זמן. אמינא נמי א לא ג״כ ובהא כשרואה בזה יש שמחה דאיזה מברך והנאה שמחה משום
חדש. פרי איזה חבירו ביד הזמן לזה שזכה משום אלא
ויוה״כ. ברה״ש וה״נ בשנה. שמתחלף
המצרים בבין שהחיינו מברכין שאין המנהג טעם, וזהו
מ שאין משום והיינו על ברכין שהחיינו המצערנו הזמן. זה
כלים על ובאמת אין שהרי הזמן בזה גם לברך יש חדשים
ההנאה בשב. יל אלא הזמן בשביל הברכה
חדשים בגדים לכתחילה ללבוש אסור זה בלא אלא שום מ ודאי באמת חדשים כלים וכדו' ירושה לו הגיע ואי שמחה.
שהחיינו אז. מברך
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה