חקת פרשת התורה- על הקדוש החיים אור בפי' שבועי שיעור טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪
יט במדבר החיים אור ב,
התורה. חקת זאת שם זו למצוה כינה למה לדעת צריך
וגו חקה לומר׳זאת לו שהיה התורה, כללות חקת זאת או
הטומאה או הטהרה חקת יב (שמות אומרו )כדרך זאת
הפסח. חקת
בתורה לעסוק פרה אפר טהרת להצריך שנתכוון לומר, ואין אין שאדרבא א) כב (ברכות שאמרו לרז״ל מצינו כן לא כי אפילו (שם) רז״ל סברות ולכל טומאה, מקבלין תורה דברי
ביראה ו באימה שצריך מטעם קריין בבעלי להמחמירים
התורה בעסק שמותרים מת בטמאי מודים: וכו'
ב (סא דנזיר בתרא בפרק שאמרו מה פי על הענין )ויתבאר הכותי שאין מת טומאת מהלכות א' בפרק רמב״ם ופסקו
לשונו: וזה מת, טמא נעשה
כמו הוא הרי עליו האהיל או נשאו או במת נגע שאם
וכו. שנגעה לבהמה דומה זה למה נגע׳הא שלא
הוא הגוים משאר ישראל בני עם הורמו שבו ההבדל והנה בית הגוים ככל הנה זה שזולת התורה קבלת באמצעות
שאמר במה אל אמרי דבש צוף טעמנו ומעתה ישראל, זאת
התורה חקת טהרתה ותנאי הטומאה של זו חקה פירוש
מהתורה. תסובב
דבר ישראל בני עם נעשו התורה שקבלו ידי על כי
חטיבה להיותם בהם להדבק תאבים השפלים נים שהרוח במותם. גם בחייהם עליונה קדושה של
בחייהם- בהם תדבק וכדומה עליו יאהילו או במת שבנוגע אשר גדול בכח לא אם להפרד תחפוץ ולא שבמת הטומאה
ה 'חקק אדומה. פרה של בענין האמורה במצוה
) ב קיד (ב״מ ז״ל כאומרם הטומאה תתרבה כן גם ובמותם
וגו ימות כי בפסוק׳אדם ואין באהל מטמאים ישראל
באהל מטמאין: אומות
אצל שהיו כלים לב' זה ענין אחר במקום המשלתי וכבר
הבית- בעל זבל. מלאה ואחת דבש מלאה אחת ופינה
מהחדר. לחוץ והוציאם אותם דבש מלאה שהיתה אותה מלאה שהיתה ואותה והרמשים הזבובים כל לה מתקבצים
הגם זבל דבש. לשל ישוה לא מהרמשים קצת לה שיכנסו
המתוקה קדושה מלא להיותו שמת מישראל אדם כן כמו לאין הקליפות יתקבצו הגוף ונתרוקן הנפש בצאת והעריבה
התאבים הטומאה כוחות שהם קץ בקדושה להדבק תמיד
- מהערב ליהנות בתים אלף ואפילו באהל יטמא ולזה
החלל כל תמלא ה הטומא לחברתה פתוחה ואחת מקורים
המקורה.
מושלל להיותו ישראל מזרע לא אשר כן שאין מה
הממית חלק אלא הטומאה התקבצות כך כל אין מהקדושה
בגוף. הנדבק
התורה: היא הכל יסובב ואשר
הקפיד במצרים פסח ה כשצוה למה רוח נחת מצאתי 'ובזה
דברים: ב' על ה'
בפסוק י״ז) פ (שמו״ר ז״ל כאומרם למול וצוה ערל דין הא'
וגו עליך ו׳אעבור ודם פסח דם מילה.
משכו בפסוק פט״ז) (שם ז״ל שאמרו נכר בן דין על והב'
וגו לכם 'וקחו יצאו שבזה זרה עבודה מ ידיכם משכו
נכר. בן מכלל
והגם ה', שהקפיד מצינו לא הטומאה שהוא ג' דין ועל
ציבור בנטמא בטומאה בא שהפסח א) עז (פסחים שמצינו
כל עם - מת מטומאת שיזהרו קודם לצוות יכול ה' היה זה
רצונו לעשות לה' מעצור אין ו פרה אפר משה ולעשות
יתברך.
כן פי על אף דחיות בזה לומר שיש והגם שכתבנו מה לפי
- לשבח נכון טעם יש הגם מת טמאי היו לא ישראל כי
התורה. קבלו לא עדיין כי המת על והאהילו שנגעו ודנו
ואין עליו ששוחטין י״ד ביום שנתגייר גר דין אז בהם
ח שנתגייר. קודם שנטמא לטומאה וששין
ו בפרק הרמב״ם וכתבו א) (צב בפסחים שאמרו 'ותמצא
לשונו: וזה פסח מהלכות
את עליו שוחטין אין וטבל ומל י״ד ביום שנתגייר גר ויטבול מת טמא יהיה הבאה דלשנה גזירה הפסח
ו טבלתי לא מי אשתקד ויאמר לערב לשונו. כאן עד כו'
" הבאה דלשנה משום״גזירה הטעם שנתן ממה - אתה מזה כן וכמו מת, לטומאת חוששין אין זו גזירה זולת כי למד והוא מת, טומאת דין בהם אין מצרים פסח כשעשו ישראל
ה 'מאמר התורה: חקת זאת
יד פסוק יט פרק במדבר
יָמִּים שִּבְּעַת י: טְּמָא בָּאֹהֶל אֲשֶר וְּכָל הָאֹהֶל אֶל הַבָּא כָּל בְּּאֹהֶל יָמוּת כִּּי אָדָם הַתּוֹרָה ִּזֹאת
חקת פרשת החיים אור
בפסוק שפירשתי דרך על כן גם יתבאר, התורה זאת אומרו ימות. כי אדם התורה זאת לצד והוא, התורה חקת זאת
ו׳גו ימות כי אדם לומר שדקדק וכו העולם אומות ואין באהל מטמאין ישראל אדם קרויים אתם קיד) (ב״מ רז״ל,'ודרשו
התורה זאת ואמר הדבר שסובב הטעם לתת הקדים לזה אדם שנקרא שאותו הוא שמסיבתה באהל מטמא אומות אבל
בפסוק שכתבתי מה ועיין וכו', תורה להם שאין העולם התורה: חקת זאת
ייחודי עמידה תורה מתן קודם ואוהל מגע בטומאת רבנו שיטת ות
ף ד נדה סט ע״ב ע ע״ב–
דברי ג' חיננא: בן יהושע רבי את אלכסנדריא אנשי שאלו דברים עשר שנים ת״ר:
ארץ. . דרך ד. ברי ג' בורות, דברי ג' הגדה, דברי ג' חכמה, ואין מטמא, מת להם: אמר שתטמא? מהו לוט של אשתו בורות; דברי שלשה
מלח נציב מטמא חי ואין מטמא, מת להן: אמר שיטמא? מהו שונמית בן. מטמא. להן אמר צריכין? אין או ושביעי, שלישי הזאה צריכין לבא, לעתיד: מתים
לכשיחיו- עמהם רבינו משה לכשיבא דאמרי: איכא להן. . נחכם
רש״י שם
השונמית- בן מהו אלישע שהחיה חשוב מי שהחיהו לאחר שיטמא
. כמת
להן- נחכם בדבר. נתיישב
א עמוד נח דף בתרא בבא
קא מאי א״ל: בבא. קמי י דקא אברהם עבד לאליעזר אשכחיה דאברהם, למערתא מטא כי מערתא, מציין קא הוה בנאה ר' ליעול א״ל: אבבא. קאי בנאה ליה: אימא זיל א״ל, ברישיה. ליה מעיינא וקא דשרה בכנפה גאני א״ל: אברהם? , עביד נסתכלת ואמרה: קול בת יצתה הראשון, דאדם למערתא מטא כי ונפק. עיין עייל, ליכא. עלמא בהאי דיצר ידיע מידע
. תסתכל אל עצמה בדיוקני דיוקני, בדמות
תוספות ב ע, נדה
- מטמא מלח נציב ואין אי אבל משמע
מטמא, מלח נציב הוה לא לרבי אפילו
נמ שמעון י אפילו דמטמא למימר איכא בנאה דרבי מערתא ציון נמי וכן באהל אתי נח.) דף (ב״ב הבתים חזקת בפרק
כר״ש- נמי דאיקרו תורה מתן דאחר
לפלוגי, איכא אדם ישראל קודם אבל
חילוק. אין תורה מתן. .
תוספות א נח, ב״ב
- מערתא מציין … משום באהל מטמאים כוכבים עובדי קברי אין והא וא״ת
אדם, קרויין דאין ואמרי סא.) (יבמות שמעון אר' דפליגי רבנן ואפילו
- באהל דמטמאים נד (דף בנזיר לה מרבה לא הדיבור שלפני בקבר ). מ״מ
" בקבר נגיעה״או לענין אלא ל - הדיבור, שלפני קבר רבות גבי דכתב ומקרא
התם? לה מרבי נגיעה
נקרא״אדם" דאברהם לומר ויש הגדול" דכתיב״האדם - הראשון אדם וכן
דאדם. מקרא למעטם אין ולהכי
יח פסוק יט פרק במדבר על אליהו אדרת
טמא הוא אז בקבר נגע אם מלמעלה המת שכנגד פירוש. באהל ולא במגע מטמאים - נכרים של או הדיבור שלפני קבר
נגע, מחמת באהל. מטמא שאין טמא אין אזי - המת כנגד שלא כשנוגע אבל כו. בוקעת 'דטומאה
למקומם– חוץ קדשים אכילת חומרת לעומת וטריפות נבילות שאר
יט פרק ויקרא
)(ה תִּּזְּבָּחֻהו לִּרְּצֹנְּכֶם לַה' שְּלָמִּים זֶבַח תִּזְּבְּּחוּ: ּוְּכִּי )(ו ף יִּשָּר ש בָּא הַשְּּלִּישִּי יוֹם עַד וְּהַנּוֹתָר וּמִּמָּחֳרָת ל י: אָכ זִּבְּחֲכֶם בְּּיוֹם )(ז
רָצֶה י לֹא הוּא פִּּגּוּל הַשְּּלִּישִּי בַּיּוֹם ל אָכ י אָכֹל ה: וְּאִּם )(ח עַמֶּיה מ הַהִּוא הַנֶּפֶש וְּנִּכְּרְּתָה ל חִּלּ ה' קֹדֶש אֶת כִּּי יִּשָּא עֲוֹנוֹ: ָוְּאֹכְּלָיו
ח פסוק יט פרק ויקרא החיים אור
וגו. 'ונכרתה למה טעם לתת יש כהן עונש חמור יהיה
נבילה מאוכל יותר ת כר חיוב לזמנם חוץ קדשים אוכל
ושקצים? וטרפה
מטמא ישראל ב) קיד (ב״מ שאמרו עצמו הטעם מן כי דע
- באוהל מטמאין עכו״ם ואין באוהל הם שישראל לצד כל הקדושה ממנו כשמסתלקת ולזה הקדושה בחינת
עליו ובאים יחד מתקבצים. הקליפות
הטעם והוא ישנם שהקדשים לצד כי שלפנינו, במה עצמו בו ה' צוה אשר זמן כשעבר ממנו, למעלה שאין במעלה כורתת אשר גדולה טומאה עליו ושורה הקדושה מסתלקת איסורים שאר אכילת בטומאת כן שאין מה אוכלתה, נפש ההיא בטומאה כח שאין וכו' שקצים וטריפות כנבילות
במלקות. . ומתטהרת הנפש, . להכרית
וסרוך הסבוך למקום ותשאף תקוה הרע בחינת כי
: לקדושה
נטילת איסור ב רבנו שיטת מזוזה
קידושין א לד,
פטורות… נשים תפילין- תורה- תלמוד מה תורה, מתלמוד לה גמר תפילין- אף פטורות, נשים פטורות. . . נשים ונקיש
דעתך סלקא לא תורה! לתלמוד, מזוזה חיי בעי לא נשי חיי, בעי גברי ימיכם, ירבו למען? דכתיב:
קח מרוטנבורג מהר״ם שו״ת
עליה עוברים היו לא שמא להם, היא טובה המזוזה כמה יודעים היו, ואילו בו לשלוט יכול מזיק שום אין כהלכתא במזוזה שמתוקן בית שכל מובטחים עשיתי מזוזות, וארבע לעשרים קרוב שיש סבורני שלנו ובבית ב]. לג, [מנחות
הפתוח חצר ה ולשער הבית, ולפתח שלי, החורף לבית ואף המדרש, לבית מזוזה בקיץ אוכל שאני המקורה ולעליית לחצר, הפתוח הבית ולפתח הרבים, , לרשות
ובחור בחור כל של וחדר חדר. ולכל
מזוזה הל' לרא״ש קטנות הלכות
מהר״ם של מדרשו בית וכן ואמר מזוזה בו היה ז״ל מרוטנבור״ק היה בבה״מ צהרים שינת ישן כשהיה מזוזה שתיקן עד מבעתו רע רוח
ב: פתח
תוס ב קא, ב״מ '
ויצא- יטלנה לא לבגד- מבגד דמטילין שמואל דאמר גב על אף מזוזה בו שאין בבית באין שהמזיקין לפי אסור מזוזה גבי
בבית. שידורו אותן מזיק כאילו וכשנוטלה
ב סעיף רצא סימן לציון ראשון
… המזיקין נכנסין המזוזה נוטל כאשר בידים שם לדרים כמזיק דהוי התו'. וכתבו לי וק' מזוזה יקבעו ילכו הם הדרים והרי
יכנסו משלא אח״כ המזוזה ויניח המזיקין שיכנסו לאחר הפרש דיש לומר ואפשר. מזיקין ליכא וממילא הוא הדר דחובת
המזוז. ה יסיר לא כאשר כלל דשאני וי״ל הזיקא הוסר המזוזה וע״י מזיקין ואיכא מזוזה בהם אין מעיקרא הבתים דכל והגם
היו שלא למקום מגיעין אשר כ ובאים מתכנפים הם נוטלה הוא כאשר המזוזה ידי על מניעה למזיקין שהיתה דכיון הכא
דמסתבר… חילוק וזהו מעיקרא משא״כ איליו לבא יכולין
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה