▪ ישראל כלל עבור נפש מסירות הרב טבדי בנימין
או להרוג של במקרה בידיים אקטיבית פעולה לעשות היתר אין - להרג
א עמוד עד דף 1. סנהדרין
רוצח- מה לרוצח, המאורסה נערה ומקיש ואל יהרג
המאורסה- נערה אף יעבור, רוצח תעבור, ואל תהרג
לן- מנא? גופיה לקמיה דאתא דההוא הוא. סברא קטליה זיל דוראי מרי לי אמר ליה: ואמר דרבה,
לא- ואי לפלניא, לך-. קטלינא לקטלוך ליה: אמר
דידך דדמא יימר מי ל. תיקטו ולא טפי סומק דילמא
טפי סומק גברא דהוא. דמא
ב עמוד עד דף סנהדרין מסכת 2. תוספות
קודם ה״מ עצמו למסור מיחייב כי גופיה וצח ור - בידים שיהרג כגון מעשה עביד דלא היכא אבל שאין מסתברא ומתמעך התינוק על אותו שמשליכין דדמא חזית מאי אדרבה אמר דמצי עצמו למסור חייב כיון טפי סומק דידי דמא דילמא טפי סומקי דחבראי
מעשה. עביד דלא
3 קמב סימן ישראל) ארץ (ענייני כהן משפט. שו״ת
שלו עתרת גלן. סט תרע״ו, כסלו י' בע״ה, מלכים 'הלכות הגביר סוע״ה, המאוה״ג הרב וחביבי ידי״נ לכ' וברכה
שלו וכא״ל שליט״א פינס זלמן מו״ה.'הנכבד
… הנוגע בדבר כי הרמב״ם בשם כתב הנכבדה בשיחתו כתר״ה יודע אולי הסכנה, על משגיחין אין רבים להצלת נא ייטיב הרמב״ם, בספרי זה מבטא כתוב שבו המקום את
לי היא חדת בעניי כי. להודיעני
מחויב שהיחיד נאמר אם הדברים, בכונת הרבה לדון ויש
יהיה הרבים להציל כדי בסכנה להכנס מחודש דבר זה
מאד.
לדהתו מודים הכל לכאורה כי ס' והא ד״ה ב' ע״ד סו״מ, בן על להשליכו רוצים אפילו מעשה עושה שאינו דכ״ז
התינוק טפי סומק דחבראי דדמא חזית מאי להיפך, אמרינן משמע תינוקות שלושה או שנים על להשליכו רוצים ואם
ידע לא רבים לאותן וקצבה הוא, הכי דינא דה״נ נא.
או לשנים דוראי המרא יאמר אם להיפך גם כן נאמר ואם
משום תר מו יהיה לכו, אקטיל לא ואי לפלניא קטלו שלשה
א״א. . ודאי וזה רבים. הצלת האנשים של הפנימי כם (וער הוא ואם רבוא, כס' שקול אחד ויש אדם, מעין סמוי הוא
מיניה נפיק דילמא ראוי אינו שקולים שיהו מעליא זרעא
.)כרבים
הר לדעת ישראל כלל הצלת עבור לא ואפי' רבים, הצלת עבור אוטומטית נדחות אינן החמורות עבירות ג' ב
4 שם כהן. משפט
… כלל כאן הרמב״ם בל' רבים כונת ואולי הפוסקים כד' י״ל והתם דרבים ת״ת דמגילה דפ״ק כה״ג, ישראל אפי היחיד אצל דבר שום עומד אין הכלל 'דלהצלת ת״י ואינו ראש בשמים בת' בזה שהאריך וכמדומה, שכתבו,
מהג״ד כמדומני (אמנם ג״כ…) זה חדוש על מוכיחות ראיות שאין
5 קמג סימן ישראל) ארץ (ענייני כהן משפט. שו״ת
… שעה הוראת לך דאין מסתבר, עצמו מצד הדבר מיהו כלל הצלת כמו תורה ע״ד לעבור להורות ראוי' נחוצה כ״כ
שייך וג״ע בשפ״ד דדוקא י״ל, ועפ״ז ישראל. דין בהו
בע״ז. לא אבל שעה, הוראת
לעקור חכמים ביד כח דיש בסוגיא הנ״ל, ביבמות שהרי ב״ד כח לדין הנביא דין הש״ס מדמה בשוא״ת, מה״ת, דבר למגדר משני הכרמל בהר אליהו על כן ב״ד על וכמו שעה לפי ד״ת לעקור אפשר בכה״ג ודוקא שאני, מילתא לנביא האסור דבר דכל נשמע אנו אף א״כ בקו״ע, אפילו
דאפילו קין הנחנ בשילהי קיי״ל הרי ובע״ז לב״ד, ג״כ אסור מהני ולא בחנק, הוא ג״כ בטלוה ולמחר עבדוה היום אומר בפ״ה הרמב״ם וכדפסקה בע״ז, שעה הוראת שום
נראה ופשוט לשעה וה״ה דוקא לאו והיום ה״ה, , מיסוה״ת כלל שייכא דלא לב״ד וה״ה נביא גבי הדברים מסתימת
שעה. ולצורך מילתא למגדר בע״ז דלא דה״ה י״ל וא״כ
כלל את גם להציל הבא ביחיד ע״ז לגבי היתר שייך יחיד שבין זה בחילוק לנו אין מה״ת דראי' כיון ישראל, הוראת לך דאין מטעמא עלה דאתינן אלא ישראל, לכלל מצינו לא דבע״ז וכיון מזו, גדולה וצריכה ראויה שעה של היתר בזה לנו אין דה״נ י״ל שעה הוראת של היתר
הכלל להצלת אפילו יחיד עבירת זו סברא נקבל ולא כולו, ודאי דבהו ושפ״ד, בג״ע כ״א מותר כולו הכלל דלהצלת כל דעל הוא דכללא שעה, בהוראת לנביא לשמע צריכים
לשמוע צריכים וה״נ תשמעון אליו שעה לפי כולן, המצוות שב״ד לכל, גלוי הדבר ישראל כלל ולצורך לב״ד, יתירו
אפי צריך דאין וי״ל שעה, לצורך, מב״ד רשות ליטול לו דא״צ דקיי״ל שבת, חלול במקום דיחיד נפש מהצלת ק״ו
משובח. זה הרי והזריז מב״ד רשות ליטול
זצ״ל קוק הראי״ה ותירוצי חינוך המנחת קושיית
6. החינוך ספר תכה
והם מהם, אותה כבשנו טרם בארצנו המחזיקין עממים שבעה להרוג עליהם שנאמר שנמצאם, מקום בכל ולאבדם וכו', והאמורי הכנעני שופטים בסדר המצוה ונכפלה אותם, תחרים החרם ב'], ז', . [דברים
וגו… והאמורי החתי תחרימם החרם כי י״ז], [כ', שם 'שנאמר דיני מ תחילה נלחם ישראל מלך שאין לברכה זכרונם שאמרו מה המצוה, ומלחמת הנזכרים, עממין שבעה מלחמת שהיא מצוה מלחמת אלא אינו אלו ובמלחמות עליהם, שבא מצר ישראל עזרת ומלחמת עמלק,
מבוארים פרטיה ויתר דין. מבית רשות ליטול. צריך
זו מצוה ונוהגת, ונקבות בזכרים בידינו כח שיש זמן ובכל מקום בכל
להורגם. . . מבלי להורגו ויכול מהם אחד לידו ובא זה על ועובר
שנאמר לאו על שעבר מלבד זה, עשה ביטל, הרגו ולא בדבר שיסתכן נשמה… כל תחיה לא ט״ז] כ', [דברים עליהם
7. חינוך מנחת תכה
… ובא ע״ז ועובר המחבר, ב הר וכתב בדבר שיסתכן מבלי להורגו ויכול לידו
- 'וכו מפני נדחים המצות דכל נהי וצ״ע ציותה דהתורה זו מצוה מ״מ הסכנה תסמוך לא דהתורה וידוע עמהם ללחום ובדרך ברמב״ן כמבואר הנס על דיני' בעת הצדדים משני נהרגים העולם
ללחום גזרה דהתורה חזינן א״כ מלחמה סכנה דחוי' א״כ סכנה. דהוא אף עמהם אף אותו להרוג ומצוה הזה במקום
וצ״ע: שיסתכן
8. החינוך ספר תרד
העולם מן זכרו ולאבד עמלק של זרעו למחות שנצטוינו י״ט כ״ה, [דברים נאמר זה ועל וקטן, גדול ונקבה, ]זכר
הכל. . הוא זכר שבכלל עמלק, זכר תמחה. את
וכענין, כולן הצבור על המוטלות המצוות מן וזאת
זכרונם שאמרו מצוות שלש ע״ב] כ' [סנהדרין לברכה מלך להם למנות לארץ כניסתן בשעת ישראל נצטוו
ל ולבנות עמלק ז. רע ולהכרית הבחירה בית הם
מישראל יחיד כל על גם כי ובאמת הזכרים החיוב מוטל מקום בכל בידם כח יש אם העולם מן ולאבדם להרגם
זרעם מכל אחד ימצא אולי אם זמן. ובכל זה על ועובר ולא להורגו בידו סיפק ויש עמלק מזרע אחד לידו ובא
זה עשה ביטל. הרגו
9 תרד מצוה תצא כי פרשת חינוך. מנחת
וכו החיוב מוטל.'זכרים ה מישראל יחיד כל על כי ומ״ש זו ומלחמה הזמ״ג דאין זו ממ״ע נשים יפטרו למה צ״ע המגיה כיון דזה ונראה וכו' מחופתה כלה דאף מבואר וצ״ל ט״ס הוא תכ״ב במצוה לע' שצוה ומה מנ״ל בעל
עממין ז' גבי תכ״ה מצוה חייבות נשים דגם הרהמ״ח כ'
. ע״ש
מ סכנה במקום דאף דנראה לעיל כתבתי וכבר חויב כי כמבואר ניסים על דינים תסמוך לא דהתורה ידוע נפש ומסכנים להלחם צונו והתורה כ״פ ברמב״ן
במלחמה זו במצוה מחויב ס״נ דאפי' הוא גזה״כ א״כ ובלבל סנחריב עלה כבר כי בזה מצווים אנו אין והאידנא
פריש מרובא דפריש וכל העולם: את
10 תתקמד / ג כרך / הראיה. אגרות
… עפ״ד לומר יש החינוך עממין ז' מלחמת גבי שכתב
בה חייב יד דהיח עמלק, מחיית גבי וכן מחייתן, ומצות
סכנה בזה כשאין. דוקא מצות שהרי במנ״ח עליו ותמה בכך דמצותה בהם, דוחי זה כלל מן היא יוצאה מלחמה
סכנה בכלל. להכנס
בכללו הציבור על המוטלת צוה דמ ס״ל דהחינוך וצ״ל בהם וחי מכלל יוצא א״ז ליחיד סכנה בה יש אם דהא
מייתי, לא ציבור אלא עצמו מצד בה חייב אינו והיחיד
שאין ציבור מצות שבכל אע״פ ע״כ, הצבור כלליות מצד של דין בהם נוהג יהי' שלא לחדש לנו אין סכנה בהם
סכנה במקום גם בהם חייבים ויהיו בהם, וחי, לפרטים לפרטים סכנה בה שיש כזו בתכונה היא המצוה אם אבל חייב היחיד גם שיהי' ראי' אין שעדיין אומרים אנו
להעמי הציבור. עם כשאינו בסכנה, עצמו ד
כ״א חייב שאינו חינוך ב יפה התנה יחיד לע-כל לע-כן סכנה. כשא״ב
11. ש קמג סימן ישראל) ארץ (ענייני כהן משפט ו״ת
דבר שהוא אלא בה, נגע מילתא ולמיגדר שעה הוראת מטעם דלע״ד לעיל, כתבתי כבר ישראל כלל הצלת ולענין
ע״ז ב״ד שא״צ כ״כ. פשוט מצוה וממלחמת כלל ללמוד אין, לע״ד הם יוצאים דמלחמות הכלל עניני דע״כ
בשביל בסכנה רבות נפשות להכניס היתר מצינו ואיך היא, מותרת רשות מת מלח גם שהרי בהם, דוחי זה מכלל ונמסרים רבים ודאי שהיו המלוכה, משפטי מכלל הוא ואולי. שאני צבור והלכות דמלחמה אלא הרווחה,
ממון להפקיר כח לו שאין וכן בסייף, אלא להרוג למלך רשות דאין ה״ח דמלכים פ״ג הרמב״ם שכ' כמו באומה,
ועוד אלה וכל שם, הרמב״ם ופסקה ב') מ״ח (סנהדרין למלך נכסיהם מלך הרוגי וכמו גזל, הו״ל קיר הפ ואם לנו שנשארו שרידים הם כיו״ב (ובמק״א יחיד הלכות של התורה גדרי ע״פ אינם שהם, המלוכה ממשפטי צריך ומשו״ה, הרחבה כבינתו מלך לכל נמסרו בזה הדרשה שדרכי אלא בתורה, מקור להם יש אלה שגם בארתי, לבבו רום לבלתי נאמר ישראל בן לכל ששייך הס״ת ועל מיוחדת, קדושה לשם וכ״א ס״ת, שני לו שיכתוב
דיני ג״כ ומהם בידו מוחין ואין דרך לו לעשות פורץ מלך המלוכה דמצד שבס״ת אעפ״י וגו' סור,)ולבלתי
למק מזה ללמוד וא״א רשות, מלחמת ובין מצוה מלחמת בין המלחמה, אחר. ום
12. כהן משפט קמד
בה שנכנסים ממה כלל ללמוד שייך …ואין דזהו העולם. ע טב ע״פ וליהרג להרוג לסכנות מצוה ][=במלחמת
בכך, מצותו הכללית ומ״ע בדינו כ״א שלהם המצוה לקיים אותם שהורגין ב״ד מיתת מחייבי ללמוד שאין כשם
פקו״נ מפני, ית נדח שאינה מצוה שיש לומר מקרבך, הרע דובערת המצוה. עיקר דזהו הסבר עכ״פ שיהיה איך
במלחמות לסכנה המסירה היתר של, הדבר אחר… באופן או מלכים ומהלכות מיוחד ענין שהוא לדעתי אם
המלכות דיני אלינו חזרו המדינה תקומת ידי על
13 קמד סימן ישראל) ארץ (ענייני כהן משפט. שו״ת
של הכללי למצב שנוגע מה ג״כ הם המלוכה שמשפטי כיון, מלך שאין שבזמן הדברים, נראים מזה וחוץ
המשפטים של הזכיות אלה חוזרים האומה, דין בישראל שקם שופט כל שגם נראה וביחוד. בכללה האומה ליד
המלוכה משפטי כמה לענין לו, יש מלך הכלל… להנ. הגת שנוגע למה וביחוד,
האומה צרכי כלל שהם המלוכה, במשפטי הוא דן האומה את שמנהיג כל הכלל, להנהגת שנוגע למה אבל
העולם ולמעמד לשעתם. הדרושים
מד הכהן שמחה מאיר ר' הגאון דברי ו מכות- במסכת המשנה וינסק
14 ב עמוד יא דף. מכות
גמר נ מכן ולאחר תחתיו אחר ומנו כ״ג, מת דינו נגמר שלא עד אם גולה. אינו ה״ז כ״ג- מת דינו משנגמר מתני'.
דינו- שני של במיתתו. חוזר
שהרג- וכ״ג כ״ג, וההורג כ״ג, בלא דינו גמר לעדות ולא מצוה, לעדות לא יוצא ואינו לעולם. משם יוצא אינו
צרויה- בן כיואב ישראל צבא שר ואפי' לו, צריכים ישראל ואפי' נפשות לעדות ולא, ממון, משם יוצא אינו
קבורתו תהא שם מיתתו, תהא שם דירתו, תהא שם שמה, נס אשר שנאמר: לעולם. ,
15 הל'. רמב״ם רוצח ח ז,
לעולם מקלטו מעיר יוצא אינו הגולה בין לעדות או מצוה לדבר ואפילו
ואפילו פשות נ עדות בין ממון עדות מיד להציל או בעדותו נפש להציל הדליקה מיד או הנהר מיד או הגייס צריכין ישראל כל ואפילו המפולת ומן יוצא אינו צרויה בן כיואב לתשועתו ואם הגדול, הכהן מות עד לעולם משם
שביארנו כמו למיתה עצמו התיר. יצא
16. שמח אור שם
מצות כל דוחה נפש פקוח הלא יוצא, אינו למה טעם רבינו הוסיף דנגד רק תוכיח, ואסתר ישראל, דכל נפש פקוח ומכש״כ שבתורה, ולב כליות חוקר הטבע, יוצר מצות אחרי להוסיף לנו אין, הטבע
אין תו מות, משפט לו אין להרגו אל הגו לבב יחם אם כי אמר הוא להכניס לו אין הדם לגואל דמו שהותר וכיון להמיתו, ב״ד יכולים נראה כן ודאית, מסכנה חבירו הצלת עבור סכנה בספק, עצמו פ״ח שם (עיין דתרומות ירושלמי בשם כהגמ״י דלא מזה ומוכח עצמו להכניס דחייב (הי״ד) א' פרק משנה בכסף שהובא ה״ד) סוף
בו היטב למעיין מוכח אינו גופיה ומירושלמי סכנה, : בספק
17 כו פסוק לה פרק. במדבר
שָמָּה יָנוּס אֲשֶר מִקְלָטוֹ עִיר גְּבוּל אֶת הָרֹצֵחַ יֵצֵא יָצֹא: וְאִם
18. חכמה משך שם
מצוה לדבר הרשות, לדבר אלא לי דאין (שם) שאמרו מה פי על ונראה ב. יא, דף מכות עיין. הרוצח יצא יצא ואם הדם גואל ביד רשות כן, שאפילו יצא", יצא "ואם לומר תלמוד לו, צריכים שרבים צרויה בן יואב כמו מנין,
יהרגנו שמא נפשות, סכנת ספק מפני יצא לא ולכן וכו'. תשלח" "שלח שדרשו וכמו דם. לו אין הרגו ואם גו, להר הדם. גואל
19 יט פסוק ד פרק. שמות
נַפְשֶך אֶת הַמְבַקְשִים הָאֲנָשִים כָּל מֵתוּ כִּי מִצְרָיִם שֻׁב לֵךְ בְּמִדְיָן מ: ָשֶה אֶל ה' ֹוַיֹּאמֶר
20 שמות פרשת חכמה. משך
מתו כי מצרימה, שוב לך במדין) משה אל ה' (ויאמר
חיים היו דאם מוכח. נפשך את המבקשים האנשים כל בני להוציא לילך צריך היה לא נפשו את המבקשים אליו צריכים ישראל שכל פי על אף ממצרים, , ישראל
לרבינו צא י ומזה בסכנה. עצמו להכניס צריך אינו יוצא (ואינו מקלט: לעיר שהגולה ז) ב, (מכות במשנה לעדות ולא ממון, לעדות ולא מצוה, לעדות לא
ואפילו נפשות) לו צריכים ישראל צבא שר ואפילו
צרויה- בן כיואב ישראל לעולם (משם יוצא אינו תהא שם שמה", נס "אשר כה) לה, (במדבר שנאמר
תהא שם מיתתו, תהא שם דירתו, אור ועיין קבורתו). פרשת המכילתא יתפרש ומזה בזה. רוצח הלכות שמח
וראה בא קרחה: בן יהושע ר' אמר א. (פרשה יתרו לו עמדו לא משה של זכויותיו שכל מילה, גדולה כמה בני עמי את הוצא לך המקום לו כשאמר דחקו, בשעת אחת שעה במילה שנתעצל ועל ממצרים, ישראל
וגו במלון בדרך "ויהי."'שנאמר להרגו המלאך ביקש שנתרשל צדיק לאותו ושלום חס אומר) יוסי רבי ימול וחומר: קל משה דרש אלא אחת, שעה במילה הרבים להצלת דמה פירוש, נפשות. סכנת הרי, ויצא (המבקשים האנשים כל מתו "כי יתברך השם לו אמר כל בסכנה, עצמו להכניס מחוייב ואינו נפשך") את
סכנת דוחה שאינו לבד, התינוק על שהוא ה שמיל שכן מאוד וברור. נפשות,
שיט את מסביר זוין הרב ו שמח האור עם הרב של ומחלקותם תיהם
21 טו-טז עמ' ההלכה לאור זוין. הרב
להבחין יש כלום יחיד, להצלת בנוגע זה שכל אלא מגדולי שנים בדבר נחלקו זה? בדין לרבים יחיד בין דברי את ראה מהם שאחד מבלי נפש, נוחי דורנו,
קוק הכהן ורא״י מדווינסק שמחה מאיר ר׳. חבירו.
שמח "ב״אור אין רבים הצלת בשביל שאפילו כתב, הרמב״ם ראייתו: סכנה. לספק עצמו להכניס לאדם לו אפילו לעולם מקלטו מעיר יוצא אינו ש״הגולה כתב, ואם וכו׳ צרויה בן כיואב לתשועתו צריכין ישראל כל
, במשנה מקורו הדין למיתה". עצם עצמו התיר יצא עצמו התיר יצא ש״אם הרמב״ם שהוסיף מה אבל כיון לדבר: טעם לתת בשביל לדעתו, הוא, למיתה",
לכך עצמו להכ. ניס לו אין הדם לגואל דמו שהותר
חכמה" "משך בספרו הפסוק את זה עם לבאר הוסיף את המבקשים האנשים כל מתו כי מצרים שוב "לך נפשו את המבקשים היו שאילו לומר: רוצה נפשך".
ישראל את להציל למצרים לילך צריך היה לא. חיים
ה״אור של בראיותיו לפקפק מקום לכשנרצה, יש,
פשוט הוא מקלטו מעיר לה הגו יציאת איסור שמח".
כפרתו, לשם עונש בגדר שאפילו הוא הכתוב וגזירת מכיון דין: מוסיף הרמב״ם יוצא. אינו מצוה לדבר למיתה עצמו התיר יצא אם ממילא לצאת, שאסור של טעמו שזהו לא אבל עליו, נהרג אינו הדם וגואל כאן שיש בין זה בדין חילקו לא שהרי תדע, דבר.
שאמרו (כאותה כלל שאיננו ובין הדם גואל הדם)"ֹ גואל לו אין שאם "ומנין ב: מה בסנהדרין, . עליו לבנות יסוד שאינה ודאי בשמות מהפסוק ראייתו
הפסוק על התורה במפרשי (וראה.)הלכה
בדבר הרבה מאריך, כהן ב״משפט קוק "והגרא״י שם שאין זמן כל רבים, סתם לרבים. רבים בין ומבדיל ישראל כלל להצלת אבל כיחידים, דינם האומה, רוב ו״מיגדר שעה הוראת בתורת עצמו למסור אדם חייב
"מילתא שבית־ לכל גלוי הדבר ישראל כלל "לצורך. ליטול אפילו צריך "אין ולכן שעה" לצורך יתירו דין
מבית־דין…" רשות
מלחמת בתורת שלא ישראל כלל בהצלת זה וכל ״עזרת של מלחמה מצוה, למלחמת בנוגע מצוה.
המלוכה. משפטי - אחר יסוד גם לדבר יש ישראל״,
משפט יש בלבד המלך כבוד משום שהוא דבר על לא כל וגם לאומה הנוגע כללי דבר "כל אלא המלוכה, הכל עולה עושי בפני לגדור שעה הוראת של תיקון "נראים מוסיף: והוא המלוכה". משפטי בכלל הוא המלוכה שמשפטי כיון מלך, שאין שבזמן הדברים,
למצב שנוגע מה כן גם הם חוזרים האומה, של הכללי בכללה האומה ליד המשפטים של הזכיות."אלה מנהיג ו״כשמתמנה לישראל שופט קם אם ביחוד
הכלל דעת פי על מלכותי, בסגנון צרכיה לכל האומה לענין מלך במקום הוא עומד ודאי בית־דין, ודעת שם (וראה הכלל" להנהגת הנוגעים המלוכה משפטי
יש גדולה ראיה בראיות). ם הדברי בביסוס בארוכה (בהוספותיו הרמב״ן מלשון הרב לדברי להוסיף דבריו הובאו תעשה, לא מצות בסוף המצות, לספר
ה על "מצוה למעלה): שהעם ומי שופט ה על או מלך
ברשות."ֹ
ישראלי הגר״ש של טעמו לאור קוק הראי״ה שיטת עם שמח האור שיטת איחוד
22 הימיני. עמוד יד סימן ישראלי- לגר״ש
ב״משפט זצ״ל הרב מרן של דרכו אלא בזה לנו ואין הוצאה שהותרה שמה שכתב שכז) (עמ' כהן"
שהוא וכיון המלוכה. מדיני הוא רשות למלחמת שהם הדברים בבחינת כלול זה הרי ישראל, לתועלת מה״ת דבר לעקור אפשר שבהם מילתא, למיגדר
בזה. שהאריך שם עיין שעה. לצורך
אחר, באופן דלעיל המנ״ח קושית תתורץ ולפ״ז שמה חוששים ואין עממים ז' להשמדת למלחמה שיוצאים "וחי הדין אין זו שבמצוה מצד לא הוא להסתכנות
גם שהרי מלחמה, מדין הותר שאז משום אלא בהם", מלחמת רק ושונה הסיכון. הותר רשות במלחמת למלחמה ההוצאה בדיני רשות ממלחמת, מצוה בעצמו להוציא המלך בידי הרשות מצוה. שבמלחמת של בי״ד עפ״י שיהא צריך רשות במלחמת משא״כ בשניהם הסיכון והיתר המלחמה דין עצם אולם ע״א.
משפט בגדרי הכלול מלחמה מדין שהוא שוה, ממלחמת מצוה מלחמת בזה גרע ולא המלוכה.
מלחמה ע״י נעשה כשהדבר זה וכל רשות. .
מז א' פרטי באופן מישראל אדם ליד כשבא 'משא״כ ברמב״ם הוא וכן הנ״ל בחינוך מש״כ לפי אומות, גם המוטלת מצוה שזוהי ה״ד) מלכים מה' (ע״ה
קיים בזה ל, מישרא ואחד אחד כל על אישי באופן מצד אסור בהם שהסיכון המצוות, בכל הרגיל הכלל
בהם". "וחי
] הדברים תוכן במלחמה כי הדבר, להטעים עוד ונראה
אנו פרטים בתור ולא, אחד לגוף נהפך ישראל שכלל שעה באותה היא הכלל טובת כי עליהם, מסתכלים
של החידוש וזהו הפרט על ישגיחו ולא העינים. לנגד מצד זה במקרה נבחן בהם" שה״וחי המלחמה, היתר
ותרום ינצח אל ישר שכלל היינו ותועלתו, ישראל כלל הכללי בהם" "וחי כלומר אויביו, על. ידו משא״כ או״א כל על האישי הצו ועומד קיים במלחמה, שלא הפרטי בהם" "וחי מבחינת זאת לשקול צריך והוא
שלו. ]
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה