עה״ת– החיים אור בפי' שבועי שיעור פרשת טבדי בנימין הרב ▪ תשפ״ב קדושים
ישראל– ארץ ארץ התורה וארץ ה'
יט פרק ויקרא
עֵץ כָּל וּנְטַעְתֶּם הָאָרֶץ אֶל תָבֹאוּ וְכִי )(כג יֵאָכֵל לֹא עֲרֵלִים לָכֶם יִהְיֶה שָנִים שָלֹשׁ פִּרְיוֹ אֶת עָרְלָתוֹ וַעֲרַלְתֶּם: מַאֲכָל )(כד וּבַשָּנָה
לַה הִלּוּלִים קֹדֶש פִּרְיוֹ כָּל יִהְיֶה:'הָרְבִיעִת אֲנִי תְּבוּאָתוֹ לָכֶם לְהוֹסִיף פִּרְיוֹ אֶת תֹּאכְלוּ הַחֲמִישִת וּבַשָּנָה )(כה אֱלֹהֵיכֶם: ה'
החיים אור שם
)(כג א '. כאן נאמרו מצות ג' וגו. הארץ אל תבואו 'וכי מעלין הכל ב) קי (כתובות אומרם דרך על הארץ ביאת
ג הארץ. לשבח מאכל עץ כל לנטוע ב' 'ו'. וכ ישראל לארץ ערלה שני: לנהוג
הארץ אל תבאו וכי באומרו ירמוז עוד הכוונה תהיה שלא הארץ אל הביאה כוונת תהיה אלא המורגשות לתיאבון
הארץ ולחשק לחיבוב ה הר בה ה' בחר אשר 'הקדושה
שמה.
מהשתדל המניעה להחליט זה דיבור כוונת אין כי ואמר
הא בישוב רץ שהתנה שמה למדת הא, וגו אלא׳ונטעתם
במאמר הארץ אל שתהיה המחשבה תכלית בבחינת הוא
הגוף. להנאת לא במושכלות הארץ למעלת
מאכל עץ באומרו שרומז ואולי הם שגם תורה בני על בעילות ה' ב) קיח (שבת יוסי ר' שאמר כמו נטעים, נקראו
כתיב ד עץ כן גם ונקראים נטעתי, נטיעות וה' בעלתי
ס״ה )(ישעי' בזוהר דרשו כן וכמו, עמי ימי העץ כימי
בפסוק רב) (ח״ג עצה את תשחית לא בן באדם שמדבר
עץ בה לנטוע הארץ הכנסת עיקר שתהיה ה' ויצו, תורה מחכים ישראל ארץ של אוירה כי תורה בני שהם מאכל
הנפש ומטהר כי מאכל עץ תורה בן ונקרא ב), קנח (ב״ב
לנפש. מזון ממנו
פ״ב רבתי כלה (מס' עקיבא ר' של ממעשה ולמד )וצא בצרה ונתון מת אביו שהיה תינוק לאותו תורה שלמד בעולם אביו נהנה תורה בדברי פיו שפתח ומיום גדולה
: העליון
שלא אטומים פירוש, ערלים לכם יהיה שנים ג' ואמר קדושים (תנחומא מאכל פרי שהוא תורה צפצוף מהם יצא
ובשנה לדבר, יכול התינוק אין שנים שלש שעד יד) לנו צוה, תורה לומר ילמדו לדבר שהתחיל הרביעית
יקרא וזה, ישראל שמע החמישית ובשנה, הילולים קודש
ים שנ ה' בן פ״ה) (אבות ז״ל כמאמרם פריו את תאכלו מאכל. . עץ להיות ויתחיל. למקרא,
וכיבושה– הארץ ישוב י ה טבע׳וחסד
א-ב פסוק כו פרק דברים
בָּה וְיָשַבְתָּ וִירִשְתָּהּ נַחֲלָה לְךָ נֹתֵן אֱלֹהֶיךָ ה' אֲשֶר הָאָרֶץ אֶל תָבוֹא כִּי: ּוְהָיָה תָּבִיא אֲשֶר הָאֲדָמָה פְּרִי כָּל מֵרֵאשִית וְלָקַחְתָּ
לְשַכֵּן אֱלֹהֶיךָ ה' יִבְחַר אֲשֶר הַמָּקוֹם אֶל וְהָלַכְתָּ בַטֶּנֶא וְשַמְתָּ לָךְ נֹתֵן אֱלֹהֶיךָ ה' אֲשֶר מֵאַרְצְךָ שָם: שְמוֹ
החיים אור שם
והיה אמר הארץ. אל תבא כי והיה להעיר שמחה, לשון
אלא לשמוח שאין הארץ בישיבת (תהלים אומרו דרך על
וגו: פינו שחוק ימלא )קכ״ו׳אז
לדעת צריך. וגו וירשתה נחלה לך נותן אלהיך ה' 'אשר
וגו אם׳ולקחת, הכתוב גזירת היא מה למימר ליה הוה
הציווי. התחלת שהוא כיון מראשית תקח
ש ונראה מצות. ד' ה' שיצו היא הכתוב כוונת
אחד בא גבורתו בעוצם ולא בכוחו לא כי בלבו שידע
אלהיך ה' אשר אומרו והוא ה', מתת אלא הארץ לרשת
לך נותן אלהיך ה' לומר ודקדק, שיקבל מנת שעל להעיר
עלי אלהותו נותן. הוא ו
מיושביה, הארץ להוריש 'ב לו המספיק דבר לו שיש הגם
אומרו והוא מארצו, ה' אויבי יגרש כן פי על אף בארץ
וירשתה.
וישבת שלישית כמו עצמה בפני מצוה שהיא הארץ ישיבת
א קי״א )כתובות ז״ל רבותינו הפליגו כמה שמצינו (
הארץ. ישיבת במצות
ו: גומר ולקחת כאומרו הבכורים הבאת רביעית
לך לך פרשת החיים אור
היו המרגלים וכששלחו ממצרים ישראל בצאת והנה
במדרגת גמורים צדיקים נענשו כבר ל, העג שעשו והגם,
זה לענין גמור צדיק שם מהם שימנע שיעור בו אין ו עליו, יקראו שלא האמורי… בערך גמורים צדיקים
ה את שהקניטו המרגלים שליחות אחר היו כן לא 'אשר
בגדר נכנסו ואז וכו' והמרו צדי ממנו ק ולכן האמורי, בערך לדחות כח בהם היה המרגלים קודם גמורים צדיקים כשהיו ה לנו נתן אשר מארצנו מקום פנה אליו יאמרו כי 'האמורי
הוא. מות ובן מורד זה הרי ירצה וכשלא
נשארו לא אל אמרי והמרו שחטאו אחר כן שאין מה האמורי עון שלם לא שעדיין ולהיות גמור, צדיק בחזקת
ההרה לעלות כשהעפילו תמצא ולזה להשמידו, בידם ין א וזה רים הדבו תעשנה כאשר ויכום ורדפום האמורי יצא
יג. א, (חבקוק ממנו)" צדיק רשע יגיד״בלע
בצדקתך לא ה ט (עקב משה אמר שבכניסתם עוד )ותמצא
האלה הגוים ברשעת אם כי 'וגו עונם נשלם. כי
. וגו לרשת בא אתה גמורים צדיקים שאינכם הגם זה 'וכפי
עליו ליאמר זכות שום לו אין כי משמעות כי. ממנו צדיק
ממנו צדיק צדיק ליאמר שיוצדק זכות קצת לו שיש יורה צדיק ליאמר הצדקות חלק לו אין ברשע מוחלט אבל ממנו
והבן. ממנו
רביעי ודור נכון על ה' דברי יתפרשו ומעתה 'וגו 'פי
תן ונ בעולם אופן בשום ביטול לה שאין הבטחה מבטיחו
שלם לא כי הטעם ובנתינת שמו יתברך לדבר טעם 'וגו שהיו לזמן אלא זה טעם יספיק לא כי לדעת תשכיל ואתה שלם לא שעדיין לצד ואז גמור צדיק שם בהעדר ישראל ישראל יהיו אם אבל לארצו בא יוכלו לא אמורי של עונו
במדרגת גמור צדיק תמנעם העון שלימות מניעות אין
מבוא התורה וקבלו ממצרים כשיצאו ולזה, ארצו לרשת שיכנסו האל נתרצה לארץ כי ארצו את ויקחו ומיד תכף עון אחר כן שאין מה רשעה, בעושי ויתקנאו בהם יתגרו
בגדר נכנסו מרגלים ממנו צדיק כל תום עד ה' איחר לזה טעם היה לא ואם האמורי, עון ישלים ביני וביני הדור
ועונם ומיד תיכף נכנסים בניו היו האמורי עון שלימות בצדק השופט ישפוט כאשר אחרים בעונשים: יפרעו
יישוב מצ היא ישראל ארץ שהיא משום כללית ווה ארץ בהשם והדביקות החיים
כ פסוק ל פרק דברים
הַשָּמַיִם אֶת הַיּוֹם בָכֶם הַעִדֹתִי נָתַתִּי וְהַמָּוֶת הַחַיִּים הָאָרֶץ וְאֶת
וּבָחַרְת וְהַקְּלָלָה הַבְּרָכָה ָלְפָּנֶיךָ וְזַרְעֶך אַתָּה תִּחְיֶה לְמַעַן: ָבַּחַיִּים לִשְמֹע אֱלֹהֶיךָ ה' אֶת ַלְאַהֲבָה חַיֶּיך הוּא כִּי בוֹ וּלְדָבְקָה ָבְּקֹלוֹ הָאֲדָמָה עַל לָשֶבֶת יָמֶיךָ וְאֹרֶךְ לְאַבְרָהָם לַאֲבֹתֶיךָ ה' נִשְבַּע אֲשֶר
לָהֶם לָתֵת: לְיַעֲקֹב ו ּלְיִצְחָק
החיים אור שם
וגו. ה' את 'לאהבה תחיה למען שאמר ממנו שלמעלה מה עם סמוך זה מאמר
וזרעך אתה וגו אומר׳לאהבה וגמר שטעם פירוש, את לאהבה הוא בחיים חפץ
וגו בקולו לשמוע 'ה' רצונו לא אם חיים לאדם מה כי, חייך הוא כי טעם ונתן, כאומרו בקונו האדם שידבק תסובב היא רצונו שעשיית יתברך וזה, בו ולדבקה
ימיך: ואורך אומרו והוא הבא לעולם ימים ואורך הזה בעולם החיים עצמו הוא
על לשבת ואומרו 'וגו מהשגת הוא כן גם זה ודבר, וגו אמר׳ולשבת ו כאל,
, השלימות ז״ל ממאמרם ולמד צא, התורה כל כוללת מצוה היא הארץ ישיבת כי חיים שכולו הבא לעולם חלק לו יש אמות ד' בה ההולך שכל א) קי״א: (כתובות
קוק הכהן יהודה צבי ה, רב שיחות 'עמ100 ישראל ארץ
מנה לא באמת מדוע אך הרמב״ם מצוות את שלו המצוות במניין כיבוש? הארץ
אלא אחרת, ממצווה ת פחו שהיא מפני זה אין זה: על השיב זצ״ל הרב אבא בשורשיו מבאר הרמב״ם הרי הנמנות. המצוות מכל יותר שהיא מפני אדרבה, שכוללות הכלליות המצוות את המצוות במניין לכלול שאין המצוות', ל׳ספר
כולה התורה כל את עיקר שהרי, כוללת מצווה היא הארץ ויישוב כיבוש מצוות.
מצוותי וכל כולה התורה כל קיום ארץ "ישיבת לכן, בארץ-ישראל דווקא הוא ה
לרמב״ם המצוות' ב׳ספר המעיין, . שבתורה המצות כל כנגד שקולה "ישראל ארץ- ישוב את הרמב״ם הבין איך לראות יוכל החודש, קידוש מצוות ישראל
היא הארץ ישיבת "כי הקדוש: החיים' 'אור בעל כותב וכן. המצוות לכל כשורש
התורה. כל כול״לת מצוה המצוות כל מעל העומדת ויסודית שורשית מצווה, זו
מנאה לא הרמב״ם. לכן
ויקרא החיים אור כה כה,
אדם בני לבות בהעיר תהיה והגאולה חוץ תשבו כי לכם הטוב להם ויאמר יערב ומה אביכם שלחן מעל גולים החברה זולת בעולם החיים לכם סביב סמוכים הייתם אשר העליונה ב״ה עולם אלהי הוא אביכם לשלחן
הנדמים תאוות בעיניו וימאיס לעד, לבעל נרגש גם הרוחני בחשק ויעירם מעשיהם יטיבו אשר עד חי כל, נפש עתידין זה ועל ממכרו, ה' יגאל ובזה גדולי הארץ אדוני כל הדין את ליתן הבית עלבון ה' יבקש ומהם ישראל
: העלוב
לחזור צדק גרי ומעוררת השכינה הופעת היא ישראל ארץ
יט ויקרא
)(לג אֹתו תוֹנוּ לֹא בְּאַרְצְכֶם גֵּר אִתְּךָ יָגוּר: ֹוְכִי )(לד הֱיִיתֶם גֵרִים כִּי כָּמוֹךָ לוֹ אָהַבְתָּ ו אִתְּכֶם הַגָּר הַגֵּר לָכֶם יִהְיֶה מִכֶּם ְכְּאֶזְרָח
אֱלֹהֵיכֶם ה' אֲנִי מִצְרָיִם: בְּאֶרֶץ
החיים אור שם
)(לג אתך יחיד לשון אמר וגו. אתך יגור 'וכי רבים לשון לומר וחזר בארצכם. נפשות תגרר הקדושה ארץ טוהר לצד גם השלום, עליו אבינו אברהם הצדיק באמצעות תהיה הגרים המשכת כי לצד
אמר לזה השבויות, בארצכם ואמר הקדושה, ענפי המשכת בגדר הם כולן לא כי הצדיק, אל לרמוז יחיד לשון אתך לרמוז
זו טובה פעולה בגדר ישנה היא שג: ם הארץ, למעשה
על ירמוז עוד אתך יגור כי ה' ויצו, אתנו הזה בעולם השכינה השראת גבוה ממקום גר לומר דקדק אתך (תהלים דרך על
בארצכם ואמר באדם. שכן אהל עח) ובאה עליון מקומה ועזבה השכינה, מקום שם כי הקדושה ארץ היא לגור לא. בארץ
אותו תונו א לך שאין, מכם כאזרח ואומרו השכינה. כאונאת ונאה 'וגו להתיהד הבאים וכו' הגרים על: להזהיר
)(לד וגו. מכם 'כאזרח סודו ה' גילה כאן שאמר מה והוא, האומות בתוך במצרים טבועים היו קדושו עם נפשות שכל
וגו מכם.'כאזרח ה ידידי שאבותיו לאזרח גוים שאבותיו מריעים זרע ישוה איך תאמר.'ואם
היית גרים כי אמר לזה בפרשת שפירשתי מה ועיין מצרים, קליפות תוך מעורבים היו נפשותם פירוש, מצרים בארץ ם
וגו. מצרים מארץ הוצאתיך אשר וגו' ה' בפסוק׳אנכי ב') (כ' יתרו גרים כי לשבח טעם לנתינת ישנו זה וכפי לשורשה, וחזרה בעולם זרחה ועכשיו הקליפות תוך נפשו היתה זה גר כן וכמו
שאם, 'וגו נכון, הטעם אין הגופות גרות על בשינוי שישנו ההבדל לצד נאהב יהיה שלא האומות מן הבא גר ישתנה כי
ישראל בית הגוים משפחות ככל לא כי: המשפחות,
יתרו פרשת החיים אור
הנה הן ממצרים או שיצ ישראל נשמות כי חן ליודעי כידוע כמוס סוד להודיע עבדים מבית מצרים מארץ בכפל ירצה עוד
שהיו בטומאת טבועים כי ג מו (בראשית כאומרו אותם הוציאו מצרים ירדו אשר ובניו אבינו יעקב ובאמצעות )מצרים
שם אשימך גדול לגוי שם. שפירשתי מה ועיין.
מי כי ז ד' (דברים עליו הכתוב שאמר עצמו הוא כי לה' נסתרות יודעי )'ואמרו גדול גוי ס. יני בהר שעמדו 'וגו
מצרים מארץ הוצאתיך אשר אומרו נכון על הכתוב יתבאר זה וכפי פי מצרים בטומאת משבייתם הנשמות הוצאות 'הוא
עבדים מבית ואמר עבדות, בבית במצרים עודם אבל ית', מועצותיו באמצעות שבררם המבורר העם שהוציא מה כנגד
שונאיהם בהם ישתעבדו: לבל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה