קביעת עתים לתורה - חידא

גבולות פורצת קביעות

בענ החיד״א במשנת עיון יי תורה לימוד מצוות ני

שבת בבלי א א ל לתורה עתים קבעת באמונה, ונתת לו, נשאת אומרים לדין אדם שמכניסין בשעה רבא: : אמר צפית ורביה, בפריה עסקת

דבר מתוך דבר הבנת בחכמה, פלפלת? לישועה,

ב מ קידושין בבלי אדם של דינו תחילת ן אי המנונא: רב דאמר תורה דברי על אלא. מדון ראשית מים פוטר שנאמר: ,

ברכות ירושלמי ט, א סח מ זה הרי עתים- תורתו העושה סימון רבי בשם חלקיה רבי מ ברית. פר ט אי עמא? לה [לעשות] עת תורתך.'הפרו

קנה חיים אורח ערוך שולחן א

לב ילך מבהכ״נ שיצא, חר א ה ית; מדרש ויקבע ת ע להרויח סבור הוא אם אף יעבירנו שלא קבוע יהיה עת שאותו וצריך, ללמוד

. הרבה המדרש ית לב ילך ללמוד יודע שאינו מי ואף הגה: שיודע במה מעט וילמוד מקום לו יקבע או בידו הליכה, ושכר שוב ויח

שמים. יראת בלבו ויכנס בעניניו

קנה סימן ברורה משנה שיעור לה אין ת״ת מצות דעיקר פנאי. . לו שיש כ״ז היום כל הוא וחיובה " ואחז״ל. תורתו העושה סימון ר' בשם חלקיה ר'

[ר״ל עתים לעשות עת הכתוב מן זה ויליף ברית מפר זה הרי ] יותר ללמוד פנאי לו שיש אף מיוחדות בעתות אלא לומד שאינו

תורתך. . הפרו לה' הוא לתורה עתים בקביעת הכונה אלא יום בכל קבוע עת ליחד האדם שצריך ואם פעם. בשום יעבירנו שלא

. . בלילה וישלימנו חוב כמו עליו יהיה ביום, שלו הקביעות להשלים יכול היה שלא אונס לו אירע

***

/ א קנו חיים אורח רכה ב מחזיק יז חסידים ספר על הברית ושומר עולם ברית

אמרו" הפרו טעמיה ומה ברית מפר עתים תורתו העושה סימון ר' בשם חלקיה ור' פנחס ר' תורתך הפרו לה' לעשות עת

תורתך". לתורה," עתים קבעת לאדם רז״ל״דשואלין דאמרו גב על ואף רשו פי כבר י״ח. יצא לתורה עת דבקובע ומוכח

עסקיו השלים אם אף ואח״כ לתורה, עת לקבוע עליה רמיא דחיובא שסובר באדם מיירי דהכא המפרשים, יום יום מידי

ואכתי עולם, והבלי מלכים מהלכות סופרי״ם דברי לו וחביבין פה״י, בשה״י נתנו להוצאה - שעות איזה פשו קאמר בהא

ברית, מפר דהוא זמנו ומוציא בתורה לעסוק לו דאפשר דכיון ברית, מפר עליה קרי הזה העולם בעניני בקביעות סגי ולא

שקבע. עתים, ברכות) כ״י זוטא להרמ״ע(אלפסי ראיתי אמנם עתים- תורתו העושה כל וז״ל זה במאמר שפירש עת שכל קביעות שום בלא

ע אח״כ ולומד וחוזר עדנא ליה קביע אי הלכך תמיד ללמוד זוכה אדם כל לא אבל מחבירו. משונה. משובח זה הרי עתים תים

ד- אחדים דברים הגדול לשבת תלמוד חיוב עוד להם שאין להם נראה הקביעות כשגומרים קביעות, להם שיש ה מיראי הרבה נכשלים התורה,'ובעסק

תורה. . הפסוק( כונת אפשר וזה. משלי לג- ח מּוסָר" "שִׁמְעּו )לה: " התורה, היא וַחֲכָמּו" עתים" בקביעות דדי תסברו ולא, , וְאַל

תִׁפְרָעּו" וז״ש" בתורה, לעסוק צריכים פנויים כשאתם כי תבטלו, אל, , שֹׁמ אָדָם ֵאַשְרֵי יֹום" יֹום דַלְתֹׁתַי עַל לִׁשְקֹׁד לִׁי עַ לקבוע,

פְתָחָי" מְזּוזֹׁת וזהו״לִׁשְמֹׁר, ללימודו לחזור יום בכל כשיפנה להמתין בדעתו יהיה תמיד ועכ״ז, לתורה, עתים יום בכל לשמור,

ב רק יאבד שלא מלאכה לו יש שלא העת לשמור ממש, לשמור או להמתין, . תורה תלמוד " מֹׁצְאִׁי" כִׁי שתהיה הפנאי, בעת,

תורה" לעסוק כמציאה, בעיניו מֵה". רָצֹון וַיָפֶק חַיִׁים 'מָצָא

במדבר טן ב חדרי / כלה לשבת יט- אחדים דברים

כגיגית ההר שכפה עד לקבל רצו לא אח״כ, ך אי וא״כ, ונשמע, נעשה שאמרו מה על מוכתרים היו עדיין העגל דעד ומשמע. . שינויי. . כמה איכא זה ועל התוספות. קושית, והיא לימוד הוא לקבל רצו שלא דמה ז״ל, מולכו מהר״י הרב תירוץ והשני,

. התורה. מצות בפ״ע מצוה שהיא בקבע התורה לימוד אבל, תורה תלמוד לקבל. . רצו לא מפר עתים תורתו העושה סימון, ר' בשם חלקיה ור' פנחס ר' תורתך, הפרו לה' לעשות עת שמואל, מדרש בריש דאמרינן והיינו

ודאי בטלים ודברים וטיול בשחוק מוציאו לו שיש זמן ושאר מספיק, ובלילה ביום שעה עת דכשקבע דסובר והיינו, , ברית,

מי כי י״ח, יצא אולי פנוי שהוא עת בכל שילמוד והלואי מסיני, חלקו קבל אחד דכל, בסיני ישראל עם שנכרת ברית מפר במדבר מש״א היום [וכל] לב, בלי פשוט לימוד בקצת נפשיה פטר והוא: , מעט אם רב אם מסיני קבל מה יודע לבריות להם אוי ואומרת, ומכרזת חורב, מהר יוצאת קול בת ויום יום בכל אריב״ל, דיומא, בפרקא ששנינו מה נבין ובזה

תורה. של, מעלבונה וע״כ בקליפות, התורה ניצוצי כל נפלו העגל בחטא הנה, כי ואפשר, תורה. של עלבונה מהו לדקדק, ויש.

המוטמעים תורתו חלקי לאור להוציא מאד לטרוח צריך האוכל ולהוציא ולברר הקליפות לשבר ולתרץ, ולהקשות בקליפות,

טוב. כי, האור נר״ן אורות ערך וכפי בפרד״ס, ונפשו, רוחו נשמתו שרשי לבחינת הראוי התורה, חלק קבל אחד כל כי וידוע, .

בין התורה שאורות תורה, של מעלבונה ות לברי להם אוי וז״ש, הקליפות. בין הם ועתה התורה, פרד״ס באורות קבל שלו

בשחוק עורף פונה והוא ולהאירם, להעלותם תורה ניצוצי כמה לאור להוציא יוכל זה כי מזה לתורה עלבון היש, הקליפות, . עלבון וזהו בקליפות. , הקדושה התורה ניצוצי ומניח וכיוצא, ומרזחים

עין טוב ת "שו יח מח

כפשטו ולילה יומם בו והגית. כתיב כד אומנותו תורתו שתהיה שצריך יוחאי ן' כר״ש דאתי שפירש מראה יפה להרב. . וראיתי ע״ש ישמעאל כרבי קי״ל. ואנן כדפירשוהו לפרש לפניו ומרווח ישר דרך והלא. כהלכתא דלא לה דמוקי ז״ל הרב על וק״ק

. . עתים בקביעות ונפטר העה״ז בשטיות לתהו הזמן דמאבד המפרשים

***

חיים אורח יוסף ברכי קנה א

לדון- הממונה דיין ללמוד לו הקבוע בעת לדון, מותר דוקא והיינו תורה. היינו דדינא, ללמוד לו ועולה לדון. שכר נוטל כשאינו

תינוקות מלמד נמי טעמא ומהאי עולה אינו - בשכר. לתורה עתים. לקביעות

קבוע בעת בישיבה הלומד זה וכפי - פרס ומקבל הלימוד אותו עתים לקביעות עולה אינו. קצת לחלק ויש.

א קנה חיים אורח יוסף ברכי על הערות ראש ידי על נקבע הכל אלא כלל העתים קובע אינו הוא יען נתן מגרעו׳ת דאדרבא בזמנינו דהלימוד למימר טובא, מסתפינא

העול יקלו אם היה טוב [ואולי ואתבדה. והלואי דידיה. קביעות עתים" "קבעת ואיי. הלימוד וסדר תוכן זאת גם ואף הישיבה, זה ולפי ויציאה כניסה זמני כרטיס עושים באו מקרוב לחדשים המקור ומאין תורה, של בעולה להם ודי הלומדים, מעל הזה

מכל לטובה, ודאי כונתם שכל הגם זה. למנהג הרגלים ומאין אכלי, קא דידהו מ אטו הלומדים, מקצבת גורעים או מוסיפים בזה ידי כפועל. לצומ״ר ישוייהו לא אם גם לתורה חיילים להגביר דרכים ויש הלומד, של בנפשו מגרעות מוליד הדבר. ]מקום

ד קנה החיים כף מזה חוץ אחר זמן ולקבוע להחמיר יש קצת, לחלק יש שכתב כיון ונראה לחומרא בדאורייתא ספיקא כי

ד והנהגות שובות ת שו "ת ריד

. . מצות איבדו שכר כשמקבלים ור״מים כולל בני זה שלפי תמוהין דבריו ולכאורה שאינה בשכר כמצוה והוה, תורה תלמוד

מצוה. . , נחשבת כיון מצוה בזה לו ואין התורה, ללימוד כוחותיו לריק ותם לעוה״ב, שכרו את ח״ו שביטל נימא כאן ואף,

במצוה עוסק נקרא ולא שכר, כך על. שמקבל לע״ד אמנם ד מ״ע עיקר ללמוד רצה לא ואפילו, שמקיימין פשיטא תורה תלמוד רב לעוה״ב שכרו ה', בבית לשבת שזוכה בכך ששמח כאן וכ״ש ברירה, לו היה שלא אף למצוה נתכוון אי יצא, ג״כ אותו וכפו

שכר כך על שמקבל אף, מאד שק בכך התורה חביבות את להראות שעליו זו, במצוה נוסף ענף שיש אלא, לתורה עתים ובע

כך לשם וביטל עתים קבע אם אלא פנאי, לו כשיש תורה למד אם לא הדין בשעת לאדם ששואלים ראשונה שאלה, וזוהי

אצלו, . . חביבותה להראות תורה ללמוד כדי מעסקים אבל לתורה, כפוף שכולו תורה בבן כלל שייך לא שזה לומר יש כן ואם, קביעות של המצוה שעיקר היינו בישיבה, בלומד גם עתים בקביעות שחייבין יוסף" ב״ברכי המובאים הנ״ל להפוסקים גם

זמן לוותר ראוי זאת מצוה קיום לצורך ולכן לתורה, וקובעו מזמנו שמנדב והיינו לו", ותן משלך "הצדק בגדר הוא עתים

תורה תלמוד ד מ״ע לקיים כדי משלו ביום מסוים נתכוון לא היא, דאורייתא שספיקא החיים" ב״כף נתכוון ולזה כמצותה,

ד מ״ע קיים אם ספק שיש ח״ו אלא, תורה תלמוד ד בהמצוה זה בענף הוא שהספק, זמן איזה גם לקבוע דהיינו תורה תלמוד

אבל בזה, להחמיר ראוי לדעתו ולכן כראוי, מקיים אם א בדאוריית ספק והיינו בשכר, לימודו ע״י יקיימה אם ספק יש ובזה

מאד. . רב ושכרו מקיימין שבודאי המ״ע בעיקר להסתפק בא לא

נלע״ד וביותר שאין ומראה זמן מבזבז שאינו, עתים כקביעות גופא זהו אופן, בשום תורה מבטל אינו הסדרים בתוך שאם

בתורה אלא כלל אז לדבר ושלא לשקידה, רק קדש שיהא מסוים זמן ע״ע שיקבל וכדאי הלימוד מלבד אצלו חשוב דבר, שום

לבד אם התורה, חשיבות להראות עתים לקבוע מיוחדת מעלה שיש ואף המ״ע, מקיימין בודאי כולל שבני רינו לדב והדרן. מאד הרבה ושכרו עתים כקביעות נחשב גופא בזה בהתמדה, מסויימות שעות. לומד

ה54 הער קנה סימן הערות תשובות פסקי מיד ללמוד יש לכתחילה שבלא״ה כיון אמנם בטלה. שכר הוא שמקבלים השכר כי בזה, להקל העלה ב' סעי' הטהור בשלחן

ללמוד. . צריך בבית בלילה וגם התפילה. . , אחר לכו״ע לתורה. עיתים קביעת י״ח אלו בלימודים לצאת יכולים לכן,

, הראיה מאמרי תורה תלמוד חובת

. . העוסקים חכמים תלמידי ע״י רק להתקיים יכול זה דבר שמובן כחו, לפי ולילה, יום תמיד ללמוד בתורה, השקידה חובת

ארץ בדרך עסוקים שהם האנשים אצל התורה במעמד כן שאין מה התורה, בעסק, מים כי לילות שמים שהם בקביעות בתורה. לתורה עתים קביעות על בעיקר נתבעים שהם

. . ( התוס קושית מתישבת הסוגים, שני אלה של 'ובחילוק סנהדרין ז דושין קי, התם" אמרינן ד מ) על אלא אדם של דינו תחלת אין

תורה" דברי לו" ששואלין אמרינן בשבת ואילו, בתח באמונה" ונתת נשאת. . י לה עסוקות דהסוגיות לבאר צריך דבאמת "ד נ ולע

אנשים: סוגי בשני

אצל בתים בעלי ומתן משא בדברי וטרודים, העסוקים לתורה, עתים קביעות של החובה דיה להם מעמדם שעיקר אצלם ע״כ

לתורה. עתים קביעת ואח״כ באמונה, ונתת נשאת שואלין המו״מ הוא הזה בעולם הקבועים חכמים תלמידי כן שאין מה

של" החוקה את בדיוק מקיימין שהם בתורה " ושננתם - בלא ולילה, יום בתורה בעסקם בפיך, מחודדין תורה דברי שיהיו

הפסקה בו. עסוקים אינם שהם ומתן משא בענין אותם לשאול שייך, לא כחם כפי גמורה בקביעות רק להם לומר שייך ולא

רי ה לתורה עתים הקובע כל חז״ל אמרו ועליהם עתים. בקביעות חובתם ידי כלל לצאת יוכלו לא שהם לתורה, עתים קבעת

זה תורה. . , מפר במילואה. דושננתם המצוה מתקיימת ידם שעל בתורה הקבועים חכמים לתלמידי נאמר בודאי, וזה

ואולי פעם, איזה האדם מן תתבטל שלא מאד קשה בה לקבועים חכמים לתלמידי המיוחדת התורה שקידת של זו שחובה וי״ל

( אמרו ע״ז זבחים ז) על שמתקיימת תמיד, בתורה העוסקים חכמים תלמידי שגם בעשה, מחויב שאינו מישראל אדם לך אין

ושננתם מצות, ידם מ ביטול בזה והוי הפסק, מאיזה להנצל קשה שיעור לה שאין החביבה זו עשה צוות נחשבים ומשו״ה

. אעשה דמכפרת עולה למחוייבי כולם אדם של דינו בתחלת כלל, שואלין אין וע״כ כלל, שאלה צריכין אין זה לסוג, וממילא

בזה חייבים בחזקת הם שהכל מפני תורה, תלמוד על הכל את. ודנין

***

רפד תורה מוהר״ן ליקוטי זמן איזה לחטוף לו ראוי שאעפ״כ אמר במו״מ, שעוסק מחמת ללמוד פנאי לו שאין לו שאמר אחד את שהוכיח בשמו, שמעתי

לתורה עתים קבעת האדם את ששואלין לא) (שבת שארז״ל מה שזהו ואמר יום, בכל בתורה. לעסוק גזילה לשון הוא קבע

(מ כמ״ש מהן גזלת אם, בעסקיו טרוד שהוא הזמן מן גזל אם האדם את ששואלין היינו נפש, קובעיהם את וקבע כב) שלי והעסק הטירדא מתוך לתורה עתים ולגזול לחטוף האדם צריך כי לתורה, : עתים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות