ביעור חמץ ומחית עמלק

עמלק ומחיית חמץ ביעור

ל חיד״א ערב, ח פס אבוקרט בינדב א הרב

פנחס זוהר א רמט נִגְאֲלּוּובְנִיסָן בְנִיסָן יתִין, מַתְנ מָארֵּי דְאֹוקְמּוהָ מַה לְקַיֵּים חַיָה, הַהִיא אֹולִידַת תַמָן נִיסָן. דָא רִאׁשֹון. מַאן הָרִאׁשֹון, ִּובַחֹדֶׁש

וַיֹאמֶר דִילֵּיּה, ובי״ד לְהִגָאֵּל. עֲתִידִין מִׁשְכּו זִמְנָא בְהַהּוא, עֲמָלֵּקִּיִּים דְעֵּשָו זַרְעָא מֵּעָלְמָא לְאַעְבְרָא אֹומֵּי תַמָן יָּה, כֵּס עַל יָד כִּי

לֹוצְצִים אֶת יָדֹו מָׁשְַך מִׁשְכּו: הַפָסַח. וְׁשַחֲטּו לְמִׁשְפְחֹותֵּיכֶם צֹאן לָכֶם. ּוקְחּו

א יג הקדמה זוהר תיקוני דכתיב" הוא הדא אומאה אתוון י״ד ובאלין הנר לאור החמץ את בודקין עשר לארבעה אור ) טז יז (שמות י״ה" כס על י״ד כי

תקו״ז- על הגר״א באור הזהר תקוני הקדמת י״ה כס שהוא משם עמלק לאעברא וכן הנר אור שהיא תראה ב ה' מן החמץ ומבערין בודקין יה״ו שהן אותיות הי״ד באור ר״ל

כו י״ד ובאלין וז״ש לאו״א:'כסא

דפורים- סרי ארבע אלין בו בע״ו הוא בו דכליל וי״ה דפורים י״ד הן בו״ק שהוא ה' אלקינו דה' אתוון י״ד: ר״ל

י״ה- י״ד דא אלא לו שייך שאין כו' יד כי הוא דפםח י״ד כמ״ש ולא כו' י״ד כי וזהו עמלק זכר למחות בפורים שהן וט״ו י״ד

ה. וא. דפסח י״ד

א נא ועשרין וחד עשרין תקונא זוהר תיקוני

רב ערב דאינון וחמץ שאור מבתיכם שאור תשביתו הראשון ביום אך אתמר דעלייהו למים מים בין מבדיל ויהי דמלתא ורזא שבעה ודא נפלאות אראנו מצרים מארץ צאתך כימי לקיימא דפסחא יומי סרי ארבע דאינון בי״ד דיתמחון ואומאה חלק אך

אור דא ובגין יאכל מצות ימים שבעת חג דכתיב הוא הדא בתראה לותא דג דפסחא יומי ושבעה קדמאה דגלותא דפסחא יומי נר אור ותורה מצוה נר כי בהון דאתמר ופקודייא אורייתא דאיהי הנר אור ודא הנר לאור החמץ את בודקין עשר לארבעה

. הנר אור דאיהו בעיינין אור בלבא

א נה ועשרין וחד עשרין תקונא זוהר תיקוני

דעמלק מזרעא דאינון פסו״ק סו״ף בהון אתמר רב ערב דאינון. . י״ה כס על יד כי ויאמר ביה דאתמר

ב קיט ותשע שתין תקונא זוהר תיקוני עמלק זכר את תמחה אתמר עלייהו בישראל מעורבין רב ערב מצרים בכורי ערבוביא אינון דאלין שריד מנהון אשתאר דלא

י״י בשם לקרוא הוחל אז מעלמא דיתמחון ומיד מקין ואפילו אומין: כל מ

***

ד טו א שמואל יְהּודָה אִיׁש אֶת אֲלָפִים וַעֲשֶרֶת רַגְלִי אֶלֶף מָאתַיִם בַטְלָאִים וַיִפְקְדֵּם הָעָם אֶת: וַיְׁשַמַעׁשָאּול

א שמואל יונתן תרגום ד ו ט עַמָאּומַנִינּון יַת ּוכְנַׁשׁשָאּול פִּסְחַיָא בְאִּימְרֵּי יְהּודָה אֱנַׁש יַת אַלְפִין וְעַסְרָא רִגְלָאֵּי גַבְרָא אַלְפִין: מָאתָן

יח לה ב הימים דברי בְיִשְרָאֵּל כָמֹהּו פֶסַח נַעֲשָה וְלֹא הַנָבִּיא שְמּואֵּל מִּימֵּי וְכָל וְהַלְוִיִם וְהַכֹהֲנִים יֹאׁשִיָהּו עָשָה אֲׁשֶר כַפֶסַח עָשּו לֹא יִשְרָאֵּל מַלְכֵּי וְכָל

יְרּוׁשָלִָם וְיֹוׁשְבֵּי הַנִמְצָא וְיִשְרָאֵּל: יְהּודָה

יח פסוק לה פרק ב ימים ה דברי רש״י אדמתם על שרוין ישראל שהיו ושלמה דוד ובימי הרואה שמואל ובימי השופטים ימי כל הזה כפסח עשו שלא להיות יכול היאך ולא זצ״ל משלם ב״ר אליעזר רבי לי פתר וכך פתרונו כך אך לשמים לבם והיה אחד מלך אלא להם היה ולא ושקטים שלוים

ולשלוח להם להכין ללוים וצוה חגיגה לשלמי ובקר ספוקם די לפסחים בהמות והשרים המלך שיתן מעולם כמוהו פסח נעשה

לפי ואיש איש לכל. אכלו

א- / הראיה גנזי הפורים ימי המנגד הטומאה עצם שהוא מצד וגם את דוחק הוא בעולם שהוא וכ״ז במציאותו, העולם את מטמא הוא הרי הקדושה אל יוציא שלא כדי רק הוא עמלק האבדת ענין שעיקר חשב שאול והנה בהשהותו. ב״י על ועובר מצוה, ביעורו וע״כ הקדושה, רגלי

לצאת מוכרחות הרעות שהפעולות אף כי כן, אינו באמת אבל בפועל, רעות פעולות ממנו עיקר אבל רשע יצא ומרשעים, ממנו

חותך שמואל הי' ע״כ במציאותו, עולם של אוירו את שמטמא התיפלה, את למעט כדי, וע״ז חמץ כביעור הוא מחיתו מצות העולם מן לגמרי שיתבער כדי לנעמיות, ומשליך אגג של בשרו. את

] קניבסקי חיים [ר' תצא כי שיחה, דרך לק הצאן זביחת ע״י עמלק מחיית מצות לקיים חשב הצאן בענין ו רבנות, ביעור מצות שמקיים המאור בעל שכתב מה כעין

. . האכילה ע״י חמץ

***

כא סופרים מסכת לאדן ככר חיד״א,

ח רבה הלת ק " רָע דָבָר דַע י לֹא מִצְוָה ֵּ״ׁשֹומֵּר - עסוקה שהיתה אסתר זו חמץ. . ביעור במצות

- א דוד כסא זכור אחרא סטרא היה דהמן במשז״ל אפ' פשוטו ולפי והסט הרע צר הי לבטל שהוא נודע חמץ וביעור עצמה, רא. אחרא וכיון

דאסתר רָע דָבָר יֵּדַע ו""לֹא המן לבטל אהניא כונתה שלימות ובטוב עצמה היא חמץ, בביעור נתעסקה חמץ יעור ב דמצות.

כמה נלמוד ומזה ומגינה. עזרה היה הי עצמה היא המלכה אסתר כי מצות בעשיית האדם להזדרז צריך ולא חמץ לבער תה י

המצות. בקיום האדם צריך ושמירות תנאים וכמה בעצמה. רק וכיוצא שפחתה. ע״י ה הן כי דמלבד פחיתותו האדם ויכיר '.

במצותיו וציונו קדשנו הגדול מטובו אלהינו המצות גם כליות. חוקר לב ובוחן במעשנו משגיח וכביכול כבודו הארץ כל ומלא

לזה. . הנצרכים התנאים כל לקיים בזה יעמיק אם האדם ילבש וחרדה יתברך שלוחיו הן

תצוה- דוד ראש זכור

. . המרבה היד וכל מעליא בדיקה צריך ולזה שבעיסה, ושאור החמץ שהוא הרע יצר לביטול הרומז רמז חמץ שביעור שידוע

מושבחת. זו הרי לבדוק לפי אדם כל כי הרע יצר וביטול חמץ בביעור וקדושתה כחה בכל עוסקת הצדקת אסתר ובהיות, .

למעלה. הצורר השר וביטול בהכנעת יעשה ככה לבו חדרי וישר מעשיו ותיקון וקדושתו כונתו עוצם אסתר וחשיבות ולגדל

ידה. . על למטה המן נפילת מועד בא כי נס, יבת היתה זו בשמים ופעולתה תפארת רבה שטן הוא עמלק שר כי תליא בהא דהא

כמדובר. יצה״ר. הוא

עמלק, ת מלחמ בענין ] סופר ים יח קב רב עי [ה תשס״ה ל, מקבציאל בערב עמלק מחיית קיום יהיה הגואל "בבא בגימטריא עולה דר", מדר בעמלק לה' מלחמה יה כס על יד "כי הפסוק כל כי ביעור עמלק "מחית בדקדוק בגמטריא עולה דור", מדר בעמלק לה' מלחמה יה כס על יד "כי שהפסוק תראה עוד פסח",

נפלא והוא. חמץ",

***

סב ישראל נצח, . . עשו של זרעו להכרית ראשון; לג' זכו ראשון ג' בזכות אומר, ישמעאל רבי דבי תניא א, , דפסחים)(ה קמא בפרק אמרו ולכך

אדמוני הראשון "ויצא "שנאמר כה, . . כה )(בראשית לאכילה ראוי אינו השאור כי פסח, של ראשון ביום לבטל ראוי השאור כי, ,

פסח של וראשון, מת. בא השאור שהוא כמו פסולת, כלו והוא הוא" כי, העולם הויות התחלת שהוא כג (שמות האביב" חודש

השבתת שהוא הראשון" "ביום בזכות ולכך והחמץ. השאור כמו אותו, ולבער העולם מן הפסולת לבטל ראוי הזה ובזמן, )טו עשו של זרעו להכרית זכו העולם, מן אותו ומבערים פסולת, שהוא, השאור, אש יעקב בית "והיה כדכתיב, פסולת כלו שהוא

לקש עשו "ובית יח א )(עובדיה ראשונה השלמה הוא הזה הפסולת. הסרת ו פסולת, הוא והקש,

חמץ איסור ענין פסח של הגדה משמואל שם

. . חמץ והנה לזולתו, להתבטל יכול ואינו וגיאות התנשאות היא עמלק דקליפת. . הנה הוא והתנשאות גיאות קליפת שהוא

הוא החמץ ענין כל דהרי בחמץ ביטול שום ליכא וממילא והכנעה, ביטול היא עוני לחם להיפוך היא ומצה עמלק, קליפת גד כנ. . להתבטל יכול שאינו

דבמשהו. . חמץ טעם תשביתו הראשון ביום דכתיב בחמץ ולא בשאור מנא רח אפקה השבתה מצות למה לדקדק יש, דהנה בדבר יש דרמז לומר ויש העיקר, הוא שנכתב דבמקום ידוע מ״מ מזה, זה ולמדין חמץ היינו שאור דהיינו אף מבתיכם, שאור

. . השאור כן ולא אדם, מאכל הוא חמץ דהנה נ״נ כמו ממנו יותר חימה באכזריות לישראל שהרעו האומות מכל יותר חרוץ כ״כ עמלק של עונשו הי' למה דברנו כבר דהנה

ורעה אכזרית גלות מארצנו והגלונו ביתנו את שהחריבו וטיטוס הרשעה יון ומלכות מעלה, כלפי וגידף חירף וטיטוס מאד, ברוך הקדוש שנשבע עד עמלק על כמו חרוץ משפט נחרץ לא כולם ועל מאלה יותר וכאלה כאלה וצרות רבות רעות עמנו עשו

דור מדור בעמלק לה' ומלחמה העולם, מן שמו את ולמחות מעמלק, גרים יקבל שלא בכסאו, הוא

להנאתם כוונתם היתה לחם אוכלי עמי אוכלי לישראל והמציקים המריעים דכל עוד לומר ויש בזה, רבים טעמים אמרנו וכבר דרכם. . על לשטן עומדים כאילו ישראל את רואין שהיו או ישראל של מחרבנם, להבנות כוונה שום לו היתה לא עמלק אך,

להנאתו לא האלקי לענין בעצם שונא הי' אלא אלה שתי מכוונת היו עליו לא כי ממשלתו, להגדיל או מחרבנם ולהבנות הי אלא ישראל, ממלכת לו שתחסר העולם ממלכות על מושל הי' לא וגם וזהב, כסף לבוז ולא מהם מתיירא הי' ולא 'הולכים,

מילות חותך הטמאה, . . לדעתו ולהמשיכם אותם לטמא כוונתו וכל מעלה, כלפי, וזורק אדם מאכל שאינו השאור כדמיון והוא

הן ולהנאתן, לצרכן היתה שכוונתן לישראל והמציקות המריעות האומות שאר אבל, אחרים לחמץ אלא אינה מהותו וכל

ש החמץ כדמיון אדם. . מאכל הוא

מובן האמור ולפי בשאור השבתה דכתיב מה מהותו כל עמלק כן אחרים לחמץ מהותו ששאור שכמו עמלק ל רומז ששאור, דהשבתת ראשון ושבשביל עמלק מחיית ענין את לרמז בשאור השבתה לשון רחמנא אפקה ע״כ האלקי, הענין את לקלקל היתה

, תם להנא היתה שהכוונה אף לישראל והמריעים המציקים כל היינו לחמץ ההיקש וממנו עמלק, של זרעו להכרית זוכין שאור

כמ. . "מ יהי השם ומחיית הכליון עיקר ומ״מ יאבדו, בלבד לישראל והמריעים שיזדככו, אלא יעדרו לא אומות שבעים 'שכל

. . החמץ נכלל ובו אחרים, לחמץ שמהותו השאור הוא כי, בעמלק,

רו׳צובר- א ה פסחים הדף על דף / לב ע' ה' קו' י״ח שנה שלמה כרם קובץ בפורים עמלק מחית ע״י נעשה וזה חמץ, ביעור גדר וזה בהשגחה… כפירה הוא ימ״ש עמלק שיטת גדר. דעיקר

בשלח] [מכילתא עמלק של מזרעו גר מקבלים שאין הוא ברוך הקדוש שנשבע ומבואר שום להם ואין ומינות אפיקרסות דזה, מחית על מורה עמלק ששריפת שבהיות רבנו [כונת אסור אפרו מ״מ החמץ שורפין אם דאף ז״ל הרמב״ם פסק ולכך תקנה. שלהם הכזבית השיטה את עמלק, את ומחו מאפרן]… אף ליהנות שאסור ע״ז. כשירי החמץ אפר הרי ע״ז, גדר דזהו עמלק,

כו 'ועוצם כוחי. אסור. אפרו וגם החמץ את ושרפו עליונה השגחה הכל רק

בהשגחה…, וכפירה עמלק ע״א. ה' דף דפסחים ראשון ג' ובשכר ולהיפך. . סוף. ים קריעת פסח של בז' נעשה ושנה שנה וכל, ,

מא עד ועצומה גדולה מלחמה. . שאור השבתת וכמו תשבות, והמלחמה צדקנו, משיח יתגלה במהרה ואי״ה וד.

***

ד- ניסן חודש יששכר בני ב בפרדס טיול המן של בניו מבני כי דייקא, ברק בבני מסובין החכמים אותן שהיו תבין ומעתה ב. . נז ברק][גיטין בבני תורה למדו הפועל והנה,

מזולל. . יקר המוציא הוא הארץ בקרב, ישועות (היינו לאלקינו הוא גם וישאר לגמרי, עמל״ק של כחו יתבטל ב״ב לעתיד שגם

תורה זו אורה היתה ליהודים אור, יהיה ישראל בני ולכל ת החיצוניו הכחות כל יתבטלו ואז בתוכו), הטמון הקדוש הניצוץ היו הנה, הלילה באותו מצרים יציאת בספרם החכמים אותן כן על השכליות, הנפש חירות החירות עיקר וזהו ב], טז [מגילה מקום הרשע במקום דייקא הזאת והחירות הישועה התנוצץ כבר שם (אשר ברק בבני החירות) עיקר במעשיהם (הראו מסובין

אחר. . אל הראשונה ע״ז מיכה פסל היה אשר דן,)שבט עמלק מזרע המן צפעוני משורש שם, מבני שם ע״ז עצמו את, שעשה

עמלק שהוא דסט״א הדעת של החיות הכח ונתברר ברק בבני תורה למדו בניו בהתעוררות דקדושה הדעת אל כחו ונתברר

לנו המקווה החירות עיקר וזה התורה, אל. הדעת מאדים. . , מ ס כח מביטול עיקר עשו מזה הנה דייקא, ברק בבני מסובין שהיו להיות "והנה להורות ברק בבני מסובין שהיו רק,

לרמז (ויש לעתיד המקווה המופלג החירות ספי״ר מלשון מספרי״ם שהיו דיציאת בהגדה ומאירים מזהירים שהיו היינו

ו שהי וכיון בקטרוגו, הצר הס״ם התגברות ידי על ללילה הדומה הזה החל גלותינו משך ימי כל היינו הלילה אותו כל מצרים

אומן אמונת להם להראות האפילה מתוך לישראל האירו הנה מאדים, כח בביטול מצרים ביציאת נעשה שהיה מה מספרים

להוציא ידרוך פורה אשר מבצרה בגדים חמוץ מאדום יבא כביכול אשר בעת הארץ בקרב ישועות הפועל ויעשה עשה אשר את לא אשר במקום גזירה ארץ אל יושלכו הפסולת כל עם והזגין ים והחרצנ הטמון, הקדוש הניצוץ של הטוב השמן מזולל יקר

לעולם לב על יעלו ולא יפקדו ולא.)יזכרו סימנא טוב, מה בעתו דבר שחרית. של שמע קריאת זמן הגיע רבותינו להם ואמרו תלמידיהם שבאו להתבונן שיש ג״כ וזה

, מילתא ביום הארץ כל על למלך י״י יהיה שאז אח״ר, אל של טול הבי להורות ברק בבני ובהסיבה בסיפור מגמתם כל להיות

ואמרו תלמידיהם אז באו כן על המיוחד, בשם כולם לקרוא ברורה שפה עמים אל יהפוך ואז, אחד ושמו אחד י״י יהיה ההוא

זמן הגיע רבותינו להם. אחד ושמו אחד י״י המיוחד בשם לקרוא שחרית של שמע קריאת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות