ד״בס
מזיגת כוס ושיטת הפוסקים
תוספות שבת דף יג ע״ב
מהו בימי לבו אצלך שיש משום לא. בין לחלק דות בפרק ר״ע אמר דהא היא הרי סד: (דף) לקמן יוצאה אשה במה שידע, לפי אלא במים שתבא עד דתה.
(כתובות דף סא.) המעשה היה שכך אליהו בידא דביתהו ליה מחלפא שמואל גבי ושם, היי ליבון דשמאלא בימי אין, ו ראה.
כדפירשתי פירש ור״ת שהיו רגילים לטבול לראייתה שבעה לסוף אחת טבילות שתי טבילה בהך מדאורייתא טהורה שהיא אותו מיקל היה לכך ליבון ימי לסוף ואחת.
היה ורש״י להושיט איסור והג האיש בימי לידה מידו דותה, מפתח לר״י, ו ראה אליהו מסדר סמך שיש לה, דקת אמר י את לו הבאת שמא השמן את לו הבאת שמא. ו מסיים התם ומיהו באצבע הפך ביך גע מהקט אביי דאמר (שם) אע״פ ומפרק חה מ ורבא דכובא אפומיה שיש ליה הכוס במזיגת דוקא שמא כי ראיה אין סדיא אבי ליה ח׳.
יכול עמי ושתה עמי אכל דקאמר ומהכא לא דברים שאר אבל התם כדאמר יותר חיבה השכיבה על אלא הקפיד שלא להיות.
אי הלכ׳ רמב״ם יפ א ביאה סורי
הָשִּׁאָה כָּל אכוֹתָלְמ הָּלְעַבְל הָדִּ הָעוֹשׂ, הָּלְעַבְל הָעוֹשׂ חוּץ [מ] תַצָחְרַהֵמ יוָפּ יוָדָי יוָלְגַרְו תַיגִזְוּמ [ו] כּוֹסַה תַעָצַּהְו הָטִּמַּה. יוָפְבּ הָרֵזְגּ אָמֶּשׁ בוֹאָי רַבְדִל הָרֵבֲע.
מש: הגיד מגיד יין של הכוס ומזיגת ושם מותר מים של אבל דוקא זכר, וי שבשי מותר.
כתב והב״ח היטב: באר בפ שלא שהמזיגה מ, דאע״פ אם בפיו השלחן על אסור יחה יו. שה דכיון הכוס את מוזגת שהיא יודע כשהוא בפ, ואצ״ל השלחן על יו, יחה חשיב כמזיגה בפ ואסור ג״כ יו.
וכתב הש״ך דבריו שאין מוכרחים מדברי הרא״ש פ״ק דכתובות, גם משמע דשלא בפ על להביא לה שאוסר מה גם כלל איסורא ליכא יו אי, והשלחן בלבד לבעלה המיוחד בכוס אלא איסור אין הכוס במזיגת אף דהא ראה.
ב שכל מם השלחן אוכלים בית ע״ג, י אף קפידא אין ה לה אבל חיבה יח, דאיכא הקערה על והכי חיבה הכא דליכא קערה ה להביא קטי, אבל ן ב עם אוכל בעלה מאות שגם הבית י שי בו כשאין סה״ת אוסר בלבד בהושטה דאף אסור לבעלה המיוחדת וי, קערה ז״ו לפ משמע עכ״ל. משקים בשאר ג״כ דמחמיר.
כתובות דף סא ע״א
ח בר יצחק רב הו, אמר רב אמר כל יא א לבעלה עושה שהאשה מלאכות עושה דה, הכוס ממזיגת חוץ לבעלה המטה והצעת פ. המטה והצעת ורגליו ידיו יו בפ אלא אמרן לא רבא שלא, אמר אבל יו שמואל בפ הכוס ומזיגת בה: לן לית יו אביי דשמאלא בידא דביתהו ליה מחלפא סדיא מ אבי רבא דכובא אפומא ליה חא אשרשיפא פפא רב.
רש״י:
כוס ממזיגת חוץ. כל שהוא דברים של דבר: הרגל לידי ומביאין וחיבה קירוב. בימי ליבו: ה. ליה מיחלפא. סדיא אבי: מראשותיו ספסל אשרשיפא.
שו״ע יו״ד סימן קצה סעיף ה:
כָּל אכוֹתָלְמ הָשִּׁאָה הָעוֹשׂ, הָּלֲעַבְל הָדִּ הָעוֹשׂ, לוֹ חוּץ תַיגִזְמִּמ (ט) כּוֹסַה הָסוּרֲאֶשׁ גֹזְמִל כּוֹסַה, יוָנָפְּבֵּב (ית ףֵסֹיו, ןֵכְו עָמְׁשַמ יַכְּדְרָּמִמ ק״פ תֹעוּבוָׁשְּד מ״וכ יֵרְבִּדִמ (יםִקְסֹוּפַה יחוִֹנַּהְוּל יוָפְל לַע ןָחְלֻשַּׁה אָלֶּא םִא ןֵכּ הֶשֲׂעַתּ שׁוּם, רֵכֶּה גוֹןְכּ נּוֶּיחִנַּתֶּשׁ לַע ןָחְלֻשַּׁה דַיְבּ אלֹמְשׂ אוֹ נּוֶּיחִנַּתּ לַע רַכַּה אוֹ לַע, תֶסֶכַּה לּוִּפֲא דַיְבּ. ָהּימִי
ה ומזיגה בשאר נשים הושט
שו״ע אבן העזר סימן כ סעיף א ה:
סוּרָא שֵׁמַּתְּשִׁהְל הָשִּׁאְבּ, לָלְכּ יןֵבּ הָדוֹלְגּ יןֵבּ, הָנַּטְק יןֵבּ יןֵבּ, תֶרֶרְחֻשְׁמ אָמֶּשׁ אֹבָי יֵידִל הוּרְרִה. הָרֵבֲע הֶיזֵאְבּ הָחְפִשׁ מּוּשִׁשׁ, רוְּמָא תַיצִחְרִבּ יוָפּ יוָדָי, יוָלְגַרְו לּוִּפֲא קֹיצִל לוֹ םִיַמ ץֹחְרִל יוָפּ יוָדָי יוָלְגַרְו לּוִּפֲא תַעַוֹגָהּיֵא, בּוֹ תַעָצַּהְו הָטִּמַּה.
הגה: יםִרְמֹאוׁשֵיְו אּהוְּד יןִּדַה הָילִכֲאַּב תַיג. כּוֹסַה, יוָפְבּ ִזְוּמ הָרָעְקִּבּ הָּמִע יִּמַנ רּסוָא לָכְּב הָוְרֶע הָּדִנֹוּתְׁשִאְּבֹמוְּכ יןִמָיְנִּב (בֵאְז ןָימִס. ג״קמ) יןִּלִקְמׁשֵיְו לָכְּב (ז), הֶּלֵא אֹלְּד יםִרָבְּד רוְסָא הָּדִנֹוּתְׁשִא (א״ּבְׁשַר ףֶלָא. ח״קמ) יםִרְמֹאוׁשֵיְו לֶׁש הָּבִח אָלֶא ְּב לָכְּד הֶז רּסוָאֹינוֵא קַר םֹקוְמִּב, דּחוִי לָבֲא םֹקוָמְּב בֹרֶׁש יֵנְּב םָדָא יםִיּצוְמ ןֹגוְּכ, ץָחְרֶּמַּב רָּתֻמ ץֹחְרִל תֹיוִתּוּמכ (ח), תֹחוָפְׁש םֵׁש ש״רָה רַּב. (ְךּרוָּב ןֵכְוׁשֵיְו יםִגֲהֹנו יַכְּדְרָמ) פ׳ פ״א עְּב יםִרְמֹאו לָכְּד הֶׂשֹעוֹינוֵאֶׁש, הָּבִחְךֶרֶּד קַר םֵׁשְל תֹוָנָּוַּכ (ט), םִיַמָׁש. רָּתֻמ ןֵכָל לֵקָהְל ּגוֲהָנ יםִרָבְדִּב תֹפוָסֹוּת (ּוּלֵא ףֹסו יםִרָבְדִּב לֶׁש. ןיִׁשּוּדִק) יםִרְמֹאוׁשֵי יןֵאְּד גֹהְנִל םִע ּוּלִפֲא ֹוּתְׁשִא, הָּבִח ןֹגוְּכ (י) ןֵּיַעְל םִא ּהֵׁישֵרְּב, יםִּנִּכֹלוׁשֵי יֵנְפִּב יםִרֵחֲא (י״נ קֶרֶּפ תַקְזֶח: יםִּתָּבַה)
מ- אות יועץ פ׳ לא מחשבה
רבותי הזהירו דברים זכרו, וכמה שלא כדי לברכה ם חיה בבהמה להסתכל שלא כגון הרהור, לידי יבוא. שלא ושוף בה, שוכבים ואשתו שאיש שיודע מטה על לישב ושלא זקקין, ועקט באצבע קט להסתכל באצבע המסתכל כל א (כד, ברכות) ואמרו אשה. של הה.
של, אשה כאלו מסתכל במקום. התרף כלל באשה להשתמש ואסרו בשלומה ולשאל ולהרבות, שיחה שאסור ורגליו, דיו פ והרחצת המטה והצעת כוס י מזיגת יו שכן וכל (שו״ע בפוסקים כמפרש טהורה, שהיא בזמן מאשתו חוץ אשה, משום לקבל.
חכמים וכה שאסרו דברים כמה זכרו, ה יבוא שלא כדי לברכה ם כא סי׳. (אבהע״ז אין העם והמון הרהור, לידי חלל שלבו אלה, עושה אדם יאמר אם ואף זהרין.
חכמים דברי על שעובר יצא, לא עברה מידי פ כל על יצא, הרהור ומידי ים בקרבו אמרו והם ב) יהא לדעת, עצמו המקשה ב (יג, משום דה דוי, ב הרע יצר. פשה ומגרי ב הרע יצר. פשה דמגרי וסיג גדר ויוסיף חכמים דברי לקים איש יגבר בכח לו ולכן הרי המשמר, על לעמד המרבה וכל אדם, ש
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה