טבדי בנימין הרב ▪ ב לאדר א' אדר 'בין
ב עמוד ו דף מגילה מסכת בבלי תלמוד
ונתעברה הראשון באדר המגילה את קראו משנה.
השנה- אדר בין אין שני. באדר אותה קורין ומתנות המגילה, קריאת אלא השני לאדר הראשון
. לאביונים
פרשיות- סדר לענין הא גמרא. שוין וזה. זה 5
ברבי אליעזר רבי ולא קמא, תנא לא מתניתין? מני
גמליאל בן שמעון רבן ולא. יוסי,
ונתעברה הראשון באדר המגילה את קראו דתניא:
השנה- מצות שכל השני, באדר אותה קורין
מגילה ממקרא חוץ בראשון נוהגות בשני. שנוהגות 10
באדר אותה קורין אין אומר: יוסי ברבי אליעזר רבי
, השני בראשון נוהגות בשני שנוהגות מצות. שכל
אף יוסי: רבי משום אומר גמליאל בן שמעון רבן בשני שנוהגות מצות שכל השני, באדר אותה קורין שאסורין15 ובתענית בהספד ושוין בראשון. נוהגות אין ובזה. בזה
- קמא תנא היינו גמליאל בן שמעון! רבן
- בינייהו. איכא פרשיות סדר פפא: רב אמר
בראשון עבוד ואי בשני, לכתחילה סבר: קמא דתנא
- דקרו20 גב על דאף מגילה ממקרא בר עבוד, בשני קרו בראשון
מגילה מקרא אפילו סבר: יוסי ברבי אליעזר ורבי
בראשון. לכתחילה
פרשיות סדר אפילו סבר: גמליאל בן שמעון, ורבן
בראשון- קרו אי בשני. קרו 25
? מני
קמא- תנא אי מתנ, ות קשיא
יוסי- ברבי אליעזר רבי אי מגילה מקרא נמי. קשיא
גמליאל- בן שמעון רבן אי פרשיות סדר! קשיא
- הדין30 והוא מגילה מקרא ותנא קמא, תנא לעולם תליא בהא דהא לאביונים, . מתנות
היא גמליאל בן שמעון רבן לעולם אימא: בעית, ואי
קתני והכי מיחסרא, חסורי: ומתניתין
לארבעה הראשון שבאדר עשר ארבעה בין אין הא35 ומתנות, מגילה מקרא אלא השני שבאדר עשר ותענית- הספד לענין סדר ואילו שוין. וזה זה
מיירי לא. פרשיות
הלכתא יוחנן: רבי אמר אבין בר חייא רבי אמר
יוסי רבי משום שאמר גמליאל בן שמעון. כרבן
אחד מקרא ושניהם יוחנן: רבי אמר שנה40 בכל דרשו: . ושנה
כל מה ושנה, שנה בכל סבר: יוסי ברבי אליעזר רבי
לשבט- הסמוך אדר ושנה שנה אדר כאן אף בכל סבר: גמליאל בן שמעון ורבן לשבט, הסמוך
לניסן- הסמוך אדר ושנה שנה כל מה ושנה, שנה 45 לניסן הסמוך אדר כאן. אף
יוסי- ברבי אליעזר רבי בשלמא טעמא, מסתבר
בן שמעון רבן אלא המצות, על מעבירין אין ד טעמא- מאי? גמליאל דרבי טעמא טבי: רבי אמר
עדיף לגאולה גאולה מסמך גמליאל בן. שמעון 50
ז סימן א פרק מגילה מסכת רא״ש
השנה ונתעברה הראשון באדר המגילה את קראו מתני' לאדר הראשון אדר בין אין השני באדר אותה קורין
לאביונים ומתנות מגילה מקרא השני. אלא
המגילה דקרא א היכ קיימא ארישא דסיפא לומר נראה
השנה- ונתעברה עשר בארבעה ראשון אדר בין אין אז
לאביונים, ומתנות מגילה מקרא אלא לשני דאע״פ
בשני, ולעשותן לחזור צריכין בראשון דעשאו כל אבל אין השנה נתעברה ושוב בראשון שעשאום דברים שאר
בשני. ולעשותן לחזור צריכין
ראש אדר קודם השנה דנתעברה [והיכא] ון - אדר הוי אז
שבט. כמו הראשון
כלומר שוין וזה זה פרשיות לענין הא גמרא קאמר ואהא ושוב הפרשיות ארבעה כל הראשון באדר קראו שאם
אבל בשני לעשותן צריך אין השנה לעבר צורך שיש ראו יקראו המעוברות השנים שבכל כלל מסתבר לא
אדרים. בשני הפרשיות
קראו אם פי' ובזה בזה ם שאסורי ותענית בהספד ושוין
אסור השנה עברו ביום ובו עשר בארבעה המגילה
ותענית בהספד לי נראה מעוברת שנה בשאר אבל
השיטה: לפרש לי נראה כך ותענית בהספד שמותר
ב עמוד ו דף מגילה מסכת תוספות
שוין וזה זה פרשיות סדר לענין הא - קראו שאם
יודעין היו לא שעדיין הראשון באדר פרשיות הארבע
לעבר שצריכין לקרותם צריך אין השנה עברו הכי ובתר
השני. באדר
מגילה מקרא אף סבר יוסי ברבי אליעזר ורבי
בראשון לכתחלה - ונראה משנה מדקתני דדייק
בראשון נוהגות בשני שנוהגות מצות שכל יתירא
לכתחילה. [דמשמע]
עשר בארבעה ושמחה משתה ימי לעשות שנוהגין ויש
הראשון אדר של עשר ובחמשה
מקרא אלא מדקאמר כן משמע נמי דמתניתין וריהטא
עניים ומתנות בלבד מגילה - משתה דלענין מכלל
שוין. וזה זה ושמחה
ותענית הספד לענין הא בגמרא אמרינן דהא נהירא ולא
ליכא, ומשתה דשמחה מכלל שוין, וזה זה
בהא הא תליא לא דע״כ - בהא הא תליא דאי
נאסר וממילא בהו נהגו ושמחה דמשתה לאשמעינן
האסורים תענית במגילת האמורים הימים דהא בהספד
ושמחה. משתה בהן אין בהספד
ושמחה משתה לעשות להחמיר צריך שאין הלכה כן ו
הראשון. באדר
הי״ג פ״ב מגילה הל' רמב״ם
שהן כרכין לבני בין מקום, בכל אדם לכל ותענית בהספד אסורין עשר וחמשה עשר ארבעה שהן האלו הימים שני
בלבד עשר ארבעה עושין שהן עיירות לבני בין בלבד, עשר חמשה, עושין אסורין הימים ושני באדר ותענית בהספד
ביום ותענית בהספד מותרים לפורים הסמוך בחמישי או בשני וקראו שהקדימו כפרים אנשי, השני ובאדר הראשון
בהן קוראין שאין פי על אף האלו הימים בשני ותענית בהספד ואסורין. קריאתן
תרצז סימן חיים אורח יוסף בית
… (סי והמרדכי ש) אות (פ״ב מיימוניות הגהות 'וכתבו
כתב שהר״מ תשפד) הרא״ש. כדברי
סתם" כתב הי״ג) (שם הרמב״ם אבל אסורים הימים ושני
השני." ובאדר הראשון באדר ותענית בהספד וכתבו
רנ. מגילה (הל' בסמ״ג פסק שכן (שם) ): ההגהות דעת וכן
וכתב: אלא, ד״ה (ג: )הר״ן
בסעודה להרבות שראוי כן גם הדבר שקרוב
שבראשון, בי״ד כיון מנות לשלוח לענין אבל
בשני אלא דליתנהו לאביונים מתנות ל דדמו
בשני. אלא אינו מנות משלוח שאף נמי משמע
… בשם כתבו (שם) מיימוניות והגהות סמ״ק קמח (סי'
ב: אות הר״ף )הגהות
אם כי ושמחה ה משת לעשות נהגו לא שהעולם
השני שבאדר פי על אף הראשון שבאדר בי״ד
ומשתה. שמחה בט״ו גם נהגו משום וטעמא
הראשון שבאדר י״ד בין אין תלמודא דאמר
ט״ו. הזכיר ולא וכו' שהוא אותו נקט ושמא
עיקר. איסור אין מלאכה עשיית לענין אבל
במקום אם כי איסור בו אין בשני גם כי בראשון
ע״כ. שנהגו
בט״ו ולא בי״ד לא בסעודה להרבות נהגו לא שיו ועכ
על ליפול שלא נוהגים מקום ומכל הראשון שבאדר
כ (תהלים צרה ביום יי' יענך מזמור לומר ושלא )פניהם
הם. והצלה נס דיומי משום
משה דרכי שם
דלא שכתב רח) עמ' פורים (הל' כאבודרהם
ב קטן בפורים מלאכה לעשות שלא 'שנוהגין
: הימים
פורים אבודרהם ספר
מאדר עשר ובחמשה עשר בארבעה מעוברת, השנה תהיה ואם
הנשים וגם שאמרנו פורים של ב' ביום כמו מתפללים ראשון
מלאכה בהם לעשות שלא. נוהגות
תרצז סימן ופורים מגילה הלכות חיים אורח ערוך שולחן
מזמור אומרים ואין פניהם, על נופלים אין ראשון שבאדר וט״ו י״ד יום ביום)(א)(ב ה' יענך
בהספד ואסור צרה, בהספד)(ג דאף וי״א בהם; נוהגים אין דברים שאר אבל ותענית;
ושמחה משתה ב להרבות שחייב י״א הראשונה. כסברא והמנהג הגה: מותרים. ותענית (טור)(ד ראשון שבאדר בי״ד
כן נוהגין ואין הרי״ף), בשם ט״ו)(ה ט״ו, (משלי תמיד משתה לב וטוב המחמירים; ידי לצאת כדי בסעודה קצת ירבה )מ״מ
סמ״ק בשם מיימוני.)(הגהות
תרצז סימן ברורה משנה
ראשון - כיון)(א הניסים על אומרים אין ולכו״ע
המגילה קורין דאין אמרו ואם אותו: מחזירין אין ][ב
יענך - ב)(ב קטן בפורים אא״א אומרים 'ואין
המה שווים ואא״א יענך דלמנצח. הימים ומזמור אותו שא״א בלבוב יש מקומות קטן בפורים לאסף רק שאומרים מקומות ויש תחנון שא״א יום בכל אם בפפד״א נוהגים וכן לאסף מזמור א״א הלל ביום
צו״צ. א״א בשבת קטן פורים חל נס לו שאירע מי
ושמחה משתה יום תמיד לעשות ע״ע וקבל באדר אם
ע איר ואם בראשון עושה פשוטה בשנה אירע שעושין סעודה ואותה בשני. יעשה בשני במעוברת שעושין סעודה דכל מצוה סעודת היא הנס בשביל
מצוה סעודת הוא ד' נפלאות: לזכר
ותענית - באדר)(ג נוהג לכו״ע אבילות אבל י״ל קטן בפורים להתענות בפירוש נדר אם ראשון.
הנדר דחל בעלמא מנהג רק דהוי בסתם נדר אם אבל
פורים לבד היה דדעתו י״ל השנה כל של וה' ב'
: קטן
בי״ד - חומה: המוקפין לכרכים אף בט״ו לא אבל )(ד
וכו ירבה 'מ״מ - דיש)(ה כתב תשב״ץ בהגהת ולהזמין להרבות רגיל מפריש יחיאל ורבינו להרבות היינו תמיד משתה לב וטוב הרמ״א שסיים וזהו ב״א
הללו בעתים שנעשה הנס לכבוד להרבות: שטוב
תרצז סימן הציון שער
[ב] גאולה שמסמיך אלא הפוסקים, שכתבו כמו ראשון באדר לעשות ראוי היה מדינא דהא וטעמו, משה. חמד
המאורע מעין הוי מקום מכל כן אם עדיף, : לגאולה
ג סעיף תרפו סימן ופורים מגילה הלכות חיים אורח ערוך שולחן
מתענים יש אסתר לתענית זכר ימים, . ג' )(ח
ח ס״ק תרפו סימן ברורה משנה
ימים ג' - אדר)(ח משנכנס פורים. אחר בה״ב פי'
שפוט י עכו״ם עם דין לו שיש ומי בשמחה מרבין בהסכמה לתקן עיר בני יכולים [גמרא] באדר
פורים לעשות אחריהם הבאים ועל עליהם ובחרם
ונדר באדר נס לו שנעשה ומי נס בו שנעשה ביום
פורים לעשות לעשות צריך העיבור שנת כשיבוא
הפורים שני באדר בשנת הנס לו שנעשה לא אם
ראשון באדר: העיבור
ז סעיף תקסח סימן תענית הלכות חיים אורח ערוך שולחן
ב באדר יתענה מעוברת, והשנה באדר, אמו או אביו שמת יום.'כשאירע בראשון דיתענה אומרים ויש הגה:
המנהג וכן /רצ״ד/); רצ״ה סימן (ת״ה בשני להתענות נוהגים דאז שני באדר העיבור בשנת שמת לא אם מינץ), ומהר״י י״ל (מהר מיהו בראשון, להתענות מחמירין יש מולין מהר״י בשם מהר״י (פסקי בשניהם.)להתענות
תב סימן דעה יורה רמ״א
סימן (מהרי״ו הקבורה יום ולא המיתה יום ומתענין וע״פ), הר״מ בשם בו (כל אמו או אביו בו שמת יום להתענות מצוה מופלג זקן מפי (בקבלה המיתה. אצל ולא הקבורה אצל שהיה מי לא אם והאחרונים), /רצ״ג/ רצ״ו סימן ומהרא״י קכ״א
לנדו;)מהר״ם איר ואם ונתעברה באדר מתו ואם. כלל מתענין אין תחנון, בו אומרים שאין ביום זה יום ע
, השנה הראשון באדר להתענות העיקר ואם עיקר. הוא כך חולקין, שיש פי על אף מינץ), ומהר״י רצ״ד סימן (ת״ה
ז. סעיף תקס״ח חיים׳סימן באורח ועיין שם). (ג״ז השני באדר בעיבור כן גם מתענה השני, באדר העיבור בשנת מתו
חיים אורח ערוך שולחן י סעיף נה סימן
ושנת בו, באחד שני באדר נולד אחד ונער מעוברת, משנה ראשון לאדר בכ״ט נולד אחד נער אם
להיות "ג י בשנת לאדר כ״ט עד להמתין צריך הראשון לאדר בכ״ט שנולד אותו מעוברת, אינה י״ג שנת של באדר אחד שהגיע כיון שנה י״ג בן יהיה השני באדר באחד אחריו שנולד ואותו שנה, י״ג בן
. י״ג העיבור בשנת מצוה בר ונעשה באדר שנולד ומי, הגה: השני אדר עד מצוה בר נעשה אינו /ט ט״ו סי' מינץ מהר״י.)/'(תשובת
ט סימן מינץ מהר״י שו״ת
עמיתי שאלת אשר מנחם הר״ר האלוף ה' ידיד ידידי
החרש היקר וחכים היניק בנך אודות על יצ״ו כ״ץ רפ״א פשוט בשנה נולד אשר יצ״ו כ״ץ רפ״א קיזי 'משלם
משפט יהיה מה מעוברת בשנה מצוה בר ויהיה באדר מנינן חדש מאיזה התורה מן גדול להיות ומעשהו הנער
השני מאדר או הראשון מאדר או ל. יה
הוא הרי כ״ת גם ותדע הזכרתני האלוף בי אהו אתה
מהר״ר האלוף זקניך אביך שאלני שנה ארבעים כמו
ז״ל קוזי משלם נולד שראובן נמצא איך חידה דרך כמה ראובן קודם מצוה בר יהיה ושמעון שמעון קודם ושמעון הראשון אדר בסוף נולד שראובן והוא ימים
נה ש יהיה י״ג של והשנה השני, אדר בתחלת נולד
בר יהיה השני /באדר/ אדר שנולד שמעון וא״כ פשוט' הראשון לאדר בכ״ט שנולד וראובן באדר. לא' מצוה
אחר ימים כ״ח דהיינו באדר לכ״ט מצוה בר יהיה
. שמעון. .
שאילתין ולעניין השני באדר מצוה בר דיהי' נ״ל
לו נתעברה השנה דנתעברה בי״ג עיבורין ה' לו ויהיו
שנים…
אלא לנו אין כי אדר וקראוהו לאדר סמכוהו זה ומטעם אשר פרסיים שמות וכולם השנה חדשי לי״ב שמות י״ב
רבי דעת לפי במקרא נמצאים מה' עה ושב בגלות למדנו
אדר שקראוהו וכמו הפירחון בעל אברהם בר שלמה
כדפי אזלי' לא שמיה ובתר שבט לקרות.'ו יכולים היו
… מיום התענית על לשואלי להורות נוהג שאני ומה
בשני או הראשון באדר יתענו אם אמו או אביו בו שמת
מטעם קדם מימי להורות נהגתי ן וכ בראשון. שיתענו
שאפרש.
שכתב: ז״ל ווייל ההרר״י שאירי בתשובת ראיתי ואח״כ
בשניהם. להתענות הורה ז״ל ס״ל שמהרר״י
ודעתו - מהררי״ו ר״ל - בשני, לצום מדאמר
שהשנה ידע לא אם אדר עד הנודר בנדרים שהשנה ידע ואם הראשון אדר עד מעוברת
… ידע הכא וה״נ השני. אדר עד מעוברת ואני
לשונו כאן עד ז״ל מהרר״י כמו להור. ות רגיל
פשוטה בשנה שנפטר …מי נראה ולי השנה נתעברה אם
הראשון, באדר ומשפטו דינו נגמר כך אחר שם כן ואם
שנה בכל וכן והקדיש התעני'. שייך
אח כחדש לזה גם חשובין אדרין דהשני כלל לומ' 'ואין
ומשפטו- לדינו לא ה' בריבו אדם לעוות כי חלילה
צוה.
רבו או אביו כפרת יאחר למה הוא כפרה משום אי ולכן
ביום דהיינו משפטם כלות ום בי כפרתם יביא ולא
י״ב כלות אחר ומשפטם ם דינ כלות אחר ביום טהרתם
לבנה… חדשי
ואיפשר מצוה. בר עניין ל תענית ענין בין לחלק יש ולכך
הייתי ז״ל מהררי״ו תשובת מתחילה יודע הייתי אם
מניח והייתי כך וי״א כך מורים יש לשואלי משיב
נאם כתבתי דעתי לעניות הנראה ואני להם, הברירה
מינץ יודא: הטרוד
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה