שאלה שבועית בהלכה 11 תצוה תשפב

פרשת ערש״ק בס״ד תשפ״ב ת צוה

טבדי בנימין הרב בהלכה▫ שבועית שאלה

נוזלים להקפיא או קרח להפשיר בעיה יש האם? בשבת

בשבת קרח ריסוק באיסור רש״י שיטת

ע״ב (נא הגמרא אומרת שבת מסכת של רביעי פרק:)בסוף

מר ואין בשבת הברד את ולא השלג את לא קין ס מימיו שיזובו. בשביל לתוך הוא נותן אבל או הכוס

חושש ואינו הקערה. לתוך

הראשונה ההלכה הלכות שתי לפנינו: הרי לרסק שאסור, היא מים מהם ויצאו יפשירו שהם כך בשבת, הברד ואת השלג. את

ש היא, השניה ההלכה וה השלג את לשים מותר ב בתוך רד כוס

והם מופשרים. מאיליהם

ים הראשונ ונחלקו הללו ההלכ. ות של בטעמים

השלג ואת הברד את לרסק לאיסור ביחס הסביר: רש״י

המים שבורא למלאכה, ודמי בשבת, מוליד דקא משום

. האלו

במה היא הוא השלג בריסוק שהבעיה משמע רש״י מלשון היה עתה עד חדש. דבר כיצירת שנראית פעולה עושה שהאדם

שנראה דבר לפנינו מוצק הריסוק– פעולת ידי ועל האדם

""מחדש ו "בורא" כביכול ממש מלאכה כאן אין אמנם נוזל. בלשון שהיא פעולה כאן יש אך שבת, מלאכות ל״ט מתוך

למלאכה "דמי."רש״י

ריסוק של פעולה שרק, רש״י מלשון יוסף הבית דייק גם כך

לשונו וזה אסורה, האדם בידי שנעשית שכ: סי' )(ב״י

בחמה הניחם אילו הא בידים דעביד היכא ודוקא

הם… מותרים המדורה כנגד ואפילו ונפשרו

לעמוד מעניין בלבד זו א ל יוסף, הבית ביאור פי שעל כך, על

מותרים– המים מאליו הפשיר הקרח אם ש אם אפילו אלא

ע האדם השמש קרני מול רח הק את והניח אקטיבית פעולה שה

ההפשרה– את וזירז דווקא הוא האיסור כל מותר. הדבר כן גם

הקר של ריסוק ממש בידיים השלג או ח כאילו שנראה כך,

מים מייצר האדם מהקרח. ישירות

התרומה בעל שיטת

רש״י– פירוש לעומת רבי הכהן יצחק ברבי ברוך בספר

הסוגי. ה את אחר באופן הסביר "התרומה" התרומה בעל לשון

הדברים את נביא לכן ידושים. ח יש חלק ובכל ארוכה, קצת

שלב כל ונסביר. בקצרה

לשו וזה התרומה ספר ן רלה שבת:)(תרומה

שקרשו ממים לא וכן משלג. בשבת ידיו לרחוץ אסור

בלעז גלצ״א בהם ויש ותם א שממחה לפי )(=ברד

נולד וה״ל מים ונעשי'. בידיו

הוא" שלג בריסוק שהאיסור כתב רש״י ש לב, לשים יש "מוליד

– למרות "נולד". הוא שהאיסור אומר התרומה בעל ואילו

הדמיון– שונים איסורים מדובר. בשני

לפעולה הנוגע איסור רש״י ירש שפ כמו הוא מוליד איסור מים כביכול ו״בורא" "מייצר" האדם כאשר עושה. שהאדם

של דרבנן איסור על עובר הוא מהשלג.""מוליד

" הלכות זאת לעומת לתח שייכים "נולד מוקצה. איסורי ום

שזב וזיתים ענבים או בשבת, שנולדה ביצה היא לדבר דוגמא ו

יין מהם כך– ושמן. התרומה- בעל טוען שהפכו וקרח שלג גם

למים מעצמם מ. וקצה כמו בטלטול ואף בשימוש אסורים

פש חימום לגבי התרומה בעל כותב זאת לאור בה שיש ה ט יד

קרו שומן השומן בשבת) המותר (באופן החימום ידי ועל, ש נוזל להיות והופך: מפשיר

נר וכן החורף בימי פשטיידא לתת שאסור אה בצד

לחממ האש שהשמנוני לפי השבת ביום ה ת בה שיש והוי צלול ונעשה נמחה ועתה וקפוי עב ונעשה נקרש

… נולד

שהשומ מה ידי על מדין נאסר הוא נוזל להיות הופך וש הקר ן

כנ״ל כמוקצ. ה, שהוא והיינו נולד,

בדיני״נולד" מדובר אם השאלה, נשאלת מכאן כמובן (ולא

– )""מוליד שלמדנו השניה ההלכה את נסביר כיצד כן אם

לפיה בגמרא וה השלג את לשים מותר ב בתוך רד והם כוס

מופשרים התרומה בעל עונה זאת על מאיליהם: .

זה לצננו יין של כוס וך בת מהברד נותנין הקיץ ובימות

מותר. . ביין ומתבטל מתערב הוא אז ה נמח וכשהברד

שבכו ואי הכוס לתוך נותן אבל כדקתני ניכר, ואין ס נו

חושש. וממחה לאש סמוך הפשטיידא את ליתן אבל

ואי לבדו בעין 'הוא הנקרש שהשומן אסור השומן את

וניכר דבר שום. מתערב

דווקא הוא "נולד" איסור שכל מסביר, התרומה בעל היינו, הקרח את נשים אם עצמו. בפני הניכר בדבר מדובר כאשר

מים– ו״יוולדו" ריקה בכוס יש כא אך "נולד". כאן שר הכוס

טיפה כל ניכרת שלא כזה באופן שם מופשר הקרח ו מלאה, שבכוס– בנוזל מתבטלת מיד היא אלא עצמה, בפני חדשה אין

איסור" כאן המלאה הכוס בתוך הקרח את לשים ומותר "נולד. ,

ההלכה– פסק מחלוקת ורמ״א ערוך שולחן

שתי ב התרומה וספר רש״י שבין המחלוקת על עומד יוסף הבית

ב הראשונה בפעם בספרו. מקומות ס שי״ח ימן לחימום בנוגע

ב שניה ופעם הפשטידה, סימ ב שלג. לריסוק בנוגע ש״כ ן ני ש

יוסף הבית כותב המקומות בעל על חולקים הפוסקים שרוב הוא וקרח שלג בריסוק שיש האיסור שכל וסוברים התרומה,

מצד" דווקא בידיים השלג את שמרסק באופן רק לכן מוליד".

איסור, עובר מותר הדבר מעצמו קרה הדבר אם. אך

שי״ח בסימן המקומות. בשתי ערוך השלחן פסק גם כך (סעיף

)טז: כתב

אינפאנדה ליתן מותר פשטידה )(= במקום האש כנגד חוזר שנקרש שבה שהשומן פי על ואף סולדת שהיד

. ונימוח

כתב ט) "כ: סעיף ש( ובסימן

לשברם דהיינו אותם, מרסקין אין והברד, השלג לתוך הוא נותן אבל מימיו, שיזובו כדי דקות לחתיכות וכן חושש; ואינו מאליו נימוח והוא מים או יין של כוס

מותרים ונפשרו, המדורה כנגד או בחמה הניחם. אם

שהיא ך ערו ובשלחן יוסף בבית קארו יוסף רבי שיטת לעומת

ה״רמ דעת להיתר– ברורה ב א מ עניין רו כב ת. יותר משה הדרכי

(ס״ק ש״כ בסימן שמקלים הרמ״א כתב א) לאש סמוך לשים

קרוש שומן עם פשטידה והופך נפשר שהשומן פי ל ע ואף,

. לנוזלי

בסימן זאת לעומת לגבי ערוך השולחן פסק על שי״ח,

הרמ״א כתב: הפשטידה,

, מחמירין ויש יש צורך במקום מיהו להחמיר, ונהגו

ראשונה אסברא. לסמוך

מצד להחמיר מורה שהרמ״א ונראה מעיקר זאת עם המנהג.

התרומה– כבעל הלכה שאין הרמ״א סובר הדין במקום ולכן

העמי צורך והתיר הדין שורת על. הלכה ה את ד

)(ס״ט ש״כ בסימן ש לציין יש שמותר ערוך השלחן פסק על

הקרח להניח לאשר- סמוך העי לא ולכאורה דבר. הרמ״א ר

להחמיר שנהגו הרמ״א כתב שי״ח ובסימן הואיל בעניין

– הפשטידה היה ש יאמר הרמ״א כאן שגם ראוי המנהג להחמיר

לאש. סמוך שלג או קרח לשים ולא על ברורה המשנה ואכן

וכתב לב לזה שם: אתר

יש הכא גם בהג״ה סט״ז שי״ח בסימן רמ״א ולדעת ואינו נולד משום אסור מאליו דנימוח דאף להחמיר

ניכר. ואינו במים מעורב הוא דהתם הכוס לתוך דומה

פ שעל והיינו ל אשכנז, לבני ברורה המשנה פסק י כתחילה אין

לשים מאיליו יפשיר שהוא מקום בכל או המדורה ליד, קרח כאשר דווקא הוא ההיתר נולד. לאיסור לחוש יש אז שהרי מיד מתבטלת שמופשרת טיפה כל ושם נוזל בתוך נמצא הקרח

. בנוזל

פוסקים המזרח עדות ובני אפי קרח, להפשיר לכתחילה 'שמותר

נוזל ללא הוא, אם ערוך השלחן. כדעת ירסקוהו שלא ובלבד

. בידיים

האם למוצק נוזל להפוך מותר

קפוא דבר להפשיר מותר האם השאלה לגבי דנו עתה עד והנה

– מופשר דבר להקפיא מותר האם ההפוכה: בשאלה נדון ועתה

ונ. וזלי

השאלה ערוך– השלחן מרן לשיטת והנה שהרי מתחילה. אינה

אינה ההקפאה בדיוק מוליד. סור אי כאן ואין בידיים" "מעשה למים– ולהופכו לאש סמוך קרח להפשיר שמותר כמו לשים כך

מותר במקפיא. מים

הרמ״א לשיטת זאת עם קרח– להפשרת לגרום האוסר נחלקו

מותרת ההפוכה הפעולה אם האחרונים. גדולי

ספר ב" כתוב כהלכתה" שבת שמירת ד: )(י,

מנת על ההקפאה תא לתוך מים מלתת להמנע טוב

בכך. גדול צורך יש כן אם אלא קרח, לקוביות להפכם

לקרח מים הפיכת שדימו ונים אחר יש שאכן מביא שם ובהערה

למים קרח. להפיכת כהלכתה" שבת ה״שמירת זאת עם לא

מחמת לגמרי הדבר את אסר טעמים. שתי שהרי הראשון הטעם

נהג המ מצד רק הוא שהאיסור כתב הרמ״א קרח, בהפשרת אפי'

התיר הוא צורך" "במקום. אך

אויירב הגרש״ז של סברתו מחמת הוא השני הטעם. זצ״ל ךע שגשם נפסק להלכה בשבת. ושלג גשם מדיני ראיה הביא הוא

ב שיורד שבת הלקט שיבולי בשם ש״י סימן (ב״י מוקצה, אינו

אויירבעך– הגרש״ז אומר א). מו, בעירובין הגמ' ע״פ מצאנו לא

ב שגם כתוב והנה מוקצה. הוא שלג או רד גשם טיפות הוא ברד

שקפאו צריכים היו התרומה ספר שיטת לפי לכאורה. לטעון בין הבדל שיש לומר, צריך אלא "נולד". מדין מוקצים שהם

הפ (וזה דבר מתוך דבר מוציא לו כאי שנראה לנוזל מוצק יכת של צורה זו שאין נוזל הקפאת לעומת ל״מוליד") דומה

.""הולדה

אויירבעך הגרש״ז שסברת לציין יש מחודשת– מאד וגם

ברד או ששלג ערוך בשלחן מצאנו שלא אף הלא ראייתו.

שירד – מוקצה הם בשבת ו גם במפורש מצאנו לא שאינם או השלג את לרסק שאסור ערוך בשלחן שכתוב מה מוקצה.

מערב רדו שי ברד או בשלג שמדובר להסביר אפשר הברד,

לשימוש. אותם וייחדו שבת ואכן זצ״ל פיינשטיין ר״מ הגאון

אויירבעך הגרש״ז על חולק ספרו ב" וכתב, אגרו (ה," משה ת

בספר אך טעיו, את פירט לא שם אמנם וקצה. מ הוא ששלג כב)

שבת( טלטולי 'עמ165 'הע10 ) בשמו: כתב

השלג אין וגם שלג עם להשתמש הדרך דאין כיון שלג מיבעיא ולא מוקצה הו״ל בהמה מאכל נחשב לפני נפל אם אפי' אלא נולד דהו״ל בשבת שנפל

הוי. מוקצה מ״מ השבת

טעמים שני כאן מביא פיינשטיין. הגר״מ

הראשון הטעם מוקצה הוא ששלג הוא פיינשטיין הגר״מ של

בשבת שימוש בו ואין הואיל ואבנים, עצים כמו עצמו, מצד

שבת מערב אותו ייחדו כן אם.)(אלא

הטעם השני מדין״נולד" הוא מוקצה– אינו שהמטר למרות:

"נולד מדין נאסר הוא לשלג השתנה שהמטר "בשעה הואיל ששמו מים לגבי שגם מובן ממילא למוצק. הפך והנוזל

יאסור פיינשטיין משה ר'. במקפיא

בשלג להקל נקטו הפוסקים רוב למעשה, יט שלח, )(פסת״ש

להקל הם. יורו בשבת שהוקפאו במים שגם לכאורה ומכאן

משה- האגרות כדעת חמיר וה מ הברכה עליו. תבא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות