בס״ד, שבט תשפ״ב
סיום מסכת מגילה
בגמ': כל האוחז ס״ת ערום וכו'.
פירש״י וכל המפרשים שאם הס״ת ערום בלי מטפחת והוא אוחז בו בידיו, נקבר ערום וכו'.
ר' חיים מבריסק ביאר שהאדם ערום כשהוא אוחז בתורה, לפיכך נקבר ערום.
ובשפ״א פירש כי התורה יש בה עומק לפנים מעומק, ואוחז ס״ת ערום היינו שחושב שהתורה היא רק כפשוטה וכבר עמד על כל כוונת התורה יעוש״ד.
בגמ': משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.
הב״י או״ח (ריש סי' תכ״ט) הקשה, דמצינו בדברי חז״ל שמשה תקן להם לישראל שיהיו דורשין הלכות חג בחג הלכות פסח בפסח, משמע דוקא באותו יום דורשין בעניניו של יום, ובמס' פסחים ו' מצינו שואלין ודורשין שלשים יום לפני הפסח בהלכות פסח, והביא תירוץ ע״ז בשם הר״ן ע״ש.
תירץ המהרש״א: ״לגבי פסח שאחז״ל שיהו שואלין ודורשין קודם הפסח ל' יום היינו שאינן מענינו של יום דברים הצריכין קודם הפסח כגון ביעור חמץ והגעלה ושמירת המצות משעת טחינה״
הרב קוק בטוב ראיה (מגילה לב) עונה בלימוד התורה ישנן שתי מטרות:
א. ידיעת ההלכות כדי לקיימן למעשה.
ב. תכלית עצמית בלימוד תורה.
בפסח צריך ללמוד את ההלכות היטב כדי לקיים את כל פרטי הדינים הרבים הקשורים לחג. בשאר החגים יש תקנה מיוחדת של משה רבנו לעסוק בתורה באופן הקשור בעניינו של החג.
(לא אמרתי: מהרש״א:
״והא דנקט בברייתא שלש רגלים פסח ועצרת וחג ולא נקט נמי ר״ה ויוה״כ דכתיבי ג״כ בזו הפרשה?
י״ל דלא תיקן משה בשאר מצות משום דלא אתיין מזמן לזמן וה״נ ר״ה ויוה״כ לא מקרו מזמן לזמן דיש לאדם ליתן לבו לתשובה בכל השנה כמו בר״ה ויוה״כ משא״כ בשלש רגלים דמצותן בזמנן בענינו של יום. ומה״ט נמי מספקא לן בפרק בכל מערבין אם אומרים זמן בר״ה דלא מיקרי שפיר מזמן לזמן אלא שלש רגלים דכתיב בהו מצות ראייה ושמחת חגיגה״.)
הכנה למסכת מועד קטן: סיפור של הרב קרליבך, למען אחי ורעי עמ' 71. על דוד שאמר לאחיין שלו שימשיך את לימוד מסכת מועד קטן שהוא הפסיק בדף ז'.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה