פרשת ערש״ק בס״ד ב תשפ״ב שלח
בהלכה▫ שבועית שאלה טבדי בנימין הרב
מ מומחה. קורא בעל יש שלנו הכנסת בבית איחר– הוא האחרונה שבשבת ה שע אחר קורא ועלה
כלל- בקיא שאינו "ראשון קריאת את "והחל הק באמצע. השאלה. המומחה הקורא הגיע ריאה
היא האם המומחה יכול היה מ בתורה לקרא להתחיל להמתין צריך היה שמא או יד שהקורא
העלי את יסיים השני בעליה רק בתורה ולקרא הראשונה הי י. ה
בירושלמי הדין מקור
מובא: ג) (ה, ברכות הירושלמי בתלמוד
קורא היה יוחנן רבי בשם חייא ר' ונשתתק בתורה -
שהתחיל ממקום יתחיל תחתיו עומד שהוא זה
הראש ון.
השתתק בתורה קורא ה שא ם להלכה פוסק הירושלמי
כלשהי מסיבה הקריאה באמצע - אותו שמחליף זה
בתורה– לקרא תחתיו ועומד התחיל שבו מהמקום מתחיל
. הראשון
הדבר: טעם את מבאר גם ירושלמי
שפסק ממקום את אמר אם - נתברכו הראשונים
נתברכו והאחרונים לאחריהן נתברכו ולא לפניהן
לפניהן, נתברכו ולא לאחריהן וכתיב ח יט ][שם
ה 'תורת נפש משיבת תמימה - כולה שתהא
תמימה.
בפשטות העולה, החדש שאם היא, הירושלמי כוונת
העליי לקרא״אמצע יתחיל הראשון, את המחליף " ה – אז
הראשונה. הברכה את זו בנקודה לברך יכול לא הוא
של הראשון החצי על ש היא התוצאה, ממילא העלי יה
היית ידי (על בתחילה התורה על ברכה ה הראשון )העולה
(על בסוף ברכה תהיה השני החצי ועל בסוף ברכה, ללא
לל השני העולה )ידי ב א מעורר זה מצב לה. ההתח על רכה
בקריאת "תמימות" חוסר של בעיה הירושלמי פי על וחסרון לסופה, תה מתחיל תתברך שהתורה ראוי התורה.
או הראשונה בברכה האחרונ ה בתמימות חיסרון משדר
. זו המחליף– העולה על כן על את להתחיל העליי ה
. מהתחלה
הירושלמי בהבנת והרמב״ם הראשונים מחלוקת
רבנו הראשונים רוב הראשונים. נחלקו זו שבנקודה אלא (
רא״ש, ר״ן, , יונה שהעו סוברים מרדכי) לה צריך המחליף
את להתחיל רק לא העליי מהתחלה ה – את לברך גם אלא של הפסוקים כל את לקרא מהתחלה, הראשונה הברכה
העליי ה – ולברך. בסוף בפשט מאד מובנת זו שיטה כיוון שהירושלמי מה גופא זה לכאורה שהרי הירושלמי,
אליו– שתהיה את חייבו זו מסיבה ובסוף. לה בתחי ברכה לתחילת לחזור המחליף העולה העליי ה. כנ״ל
אך הרמב״ם שיטת להלכה פוסק הרמב״ם. שונה '(הל
ו: יב, )תפילה
ונשתתק …קרא ממקום ויתחיל תחתיו אחר יעמוד
בסוף. ומברך שנשתתק הראשון שהתחיל
הברכה את לברך שצריך כלל הזכיר לא הרמב״ם
החזרה על רק הוא הרמב״ם בדברי הדגש. הראשונה הקריאה– לתחילת ברכה ולברך הסוף עד לקרא ומשם הרמב״ם: שיטת את הסביר יוסף הבית אחרונה.
לפניו- יברך ולא שפסק ממקום יתחיל תאמר שאם
של מקריאתו מובדלת זה של ו שקריאת נראה יהא
ראשון…
הראשון שהתחיל ממקום שיתחיל אומרים אנו כן ול
וברכת היא אחת קריאה כולה כאילו הוי דהשתא
אחרון ברכת וכן כולם הפסוקים לכל תעלה הראשון
כו הפסוקים לכל כן גם תעלה בסוף שמברך לם, כן
הרמב״ם. דעת ליישב לי נראה
יתחי המחליף העולה שאם היינו, נראה מהאמצע ל הדבר לקריאה בתחילה שנאמרה הברכה בין קשר אין כאילו
המחליף שהעולה בשעה אך החדשה. "חריג דבר "עושה
מהתחלה– ומתחיל "משלים רק לא שהוא הדבר "ניכר אז שהתחיל ממקום מתחיל הוא אלא שחסר, מה את לקריאה כבר שנאמרה הברכה את לחבר בכוונה. הראשון
המחודשת– לקריאה קשורה הראשון של הברכה ממילא
ומוקפת "תמימה" סופה ועד מתחילה שהקריאה כך התורה. בברכות
הלשון בזה ערוך בשלחן נפסק להלכה א קמ:), (או״ח
ממקום יתחיל העומד, ונשתתק בתורה הקורא
ובסוף, בתחלה ויברך הראשון, שהתחיל ולהרמב״ם
בתחלה יברך. לא
השולח ן שהעולה הראשונים רוב שיטת את הביא ערוך
לתחי חוזר המחליף ל בברכה הקריאה ת אחר ורק, כך
אכן. ברכה לאל להתחלה שיחזור הרמב״ם דעת את הביא להלכה שהעיקר כתבו הפוס' – כשיטת הראשונים רוב –
סק״ד שם (משנ.)ב שיחזור״ויברך
יונה– רבנו של חידושו ק ופ ס שנשת בעולה ההלכה תק
שבין להבדל הקשורה יסודית הערה כאן מעיר יונה רבנו בפשט התלמוד. בזמן מקובל היה שלכאו' למה מנהגנו
הקורא בעל גם היה העולה התלמוד בזמן ש נראה הדברים
– ברוב זאת עם ישראל. מקהילות בחלק שמקובל וכפי יונה– רבנו של בזמנו גם וכך, כיום הקהילות מקובל היה
קורא– והבעל שהעולה הנם ד שתי נפרדות ומ. יות לאור שהעולה במקרה הדין מה בשאלה, יונה רבנו דן זאת אחר והעלו הקריאה את להפסיק צריך והיה נשתתק
במקומו – וזה לשונו הרי״ף: מדפי ב כג, ברכות )(תר״י
המקומות ברוב עכשיו נוהגין שאנו למנהג ואפילו
הפסוקים קורא שהחזן - אחר ועלה האחד שתק אם
לקרוא החזן שהתחיל ממקום שיתחיל צריך תחתיו
הא. 'עם
לא ואפי' החזן עם קורא שהא' הוא שהדרך חדא
במקומו קורא שהחזן הוא שדרך כיון הוא יקרא
ליה… דיינינן הוא קורא כאילו
והתחלף– השתתק העולה אם ובעל הקורא אותו נשאר
קורא– בעל להתנהג צריך החדש שהעולה יונה רבנו פוסק ההלכה כמו בדיוק שהיית ה הבדל היה שלא הגמרא בזמן
הגמרא שבזמן שכמו והיינו לעולה. קורא הבעל בין אם
משתתק– היה הקורא) גם (שהיה העולה לחזור עליו היה
(ל להתחלה ל ולרמב״ם ברכה, עם הראשונים רוב לא
)ברכה – מקומו על שנשאר קורא בעל שיש במקרה גם כך התחלפו העולים. ורק
א כקור נחשב העולה קביעתו: את מסביר יונה רבנו
מברך- העולה לכן כעונה."מע "שו מדין בעצמו הגם
הקורא בעל את שומע אלא בפיו קורא שאינו (ולכתחילה
בלחש בשפתיו גם שיקרא )ראוי – כי ה כקורא ב נחש עולה בזמן העולה כמו בדיוק לכן קריאתו. על נסובה וברכתו
, שהשתתק הגמ' כך במקום גם בפועל קורא אינו שהעולה
מדין רק אלא " כעונה "שומע – העולה המחליף חוזר
לתחילת העליי ה.
הרמ" גם פסק כך ולמעשה: א
הכי. דינא קורא, שש״ץ הזה בזמן ואפילו הגה:
ההפוך– במקרה הדין מה שהבעל השתתק קורא
וה והרמ״א יונה רבנו בו שדנו מה כל נה במצב הוא
שהע והתחלף– השתתק לה ו על נשאר קורא הבעל ואילו הפוך– הוא המצב שאלתינו בנידון מקומו. קורא הבעל
יונה רבנו מדברי לכאורה נשאר. העולה ואילו התחלף
להסיק– אפשר שום בזה אין התחלף קורא הבעל שאם
ה״קורא הוא שה״עולה" לנו הסביר יונה רבנו "רי שה פגם. כאן– האמתי העולה של שופרו רק הוא. קורא והבעל בעלי- מספר יהיו אם גם ממילא אחד– ועולה קריאה
נחשב וממילא סוף. ועד מתחילה קורא ה הוא שהעולה העולה– של והאחרונה הראשונה הברכה על חלים וכפי תמימה" ה' "תורת בזה ומתקיים שלו, ה״קריאה"
הירושלמי. שהצריך
בזה המחמירה דעה הביא החיים בכף זאת עם שם (כה״ח
)סק״ז:
אבל אחר ש״ץ לעלות והוכרח הש״ץ נשתתק אם
ולברך לחזור העולה צריך אין במקומו עומד והעולה
יש השני הש״ץ מקום ומכל בסוף, רק תחלה ב
ויש הראשון, שהתחיל ממקום דיתחיל אומרים
כדעה והעיקר שפסק, ממקום דיתחיל אומרים
חיים ארחות יעו״ש, ע״ב ס' דף חיים דרכי הראשונה.
א. 'אות
זכיתי לא למצ כף מפנה שאליו חיים" "דרכי ספר את א ו שיטת פי על זה פסק להסברי לענ״ד נראה אך החיים.
. הרמב״ם צריך השתתק העולה שאם פסק הרמב״ם הרי ש לתח לחזור המחליף העולה. רכה ב ללא אך הקריאה, ילת נראה כך ידי שעל הדבר בטעם הסביר יוסף הבית
ש כל על חול ת הראשון של שהברכה רוצה המחליף
הקריאה אנו שומעים כן אם הסוף. עד מהתחלה ברצף
מרישא תמימה קריאה ל ע חלה שהברכה מהרמב״ם
ו והואיל. לסיפא מבי הרמב״ם ריאה הק ברצף עניין שיש ן
– ידי על עין למראית אפי' בקריאה הפסקה כל ממילא מקומו– על נשאר שהעולה (הגם הקורא בעל )התחלפות
פוגעת ב התור. ה של "תמימה"
לכן בכלל. החיים כף פסק וכן חידוש, הוא זה הסבר אמנם
טרחא שאין והיכן לכתחילה רק לזה לחוש כתבו הפוסקים
דצ בורא ש וכפי – תשובות בפסקי כתב א: )(קמ,
בכוחו ואין קריאתו באמצע שנחלש קורא בעל
הקבוע קורא בעל שאינו או הקריאה, , להמשיך
להתחלף יכולים הקבוע, הגיע קריאתו ובאמצע
אמנם הראשון, שפסק מהיכן הקריאה ימשיך והשני
שהתחילו ממקום השני שיתחיל נכון טוב מהיות
טירחא משום בזה אין אם העולה ה לז לקרוא
העולה לקרוא הראשון הספיק שלא כגון דציבורא,
פסוקים. מספר אלא
פשוט יותר פתרון יש בשבת
הדיון התחיל שממנה והשאלה שהואיל לציין יש כן כמו
בשבת– עוסקת הרי הוסיף ל נוהגים ישראל כל שבשבת שון הרא קורא שהבעל היא הנכונה הדרך כן ואם עולים.
מג פחות ולא פסוק בסוף 'כול, שי היכן קריאתו את יסיים בה. שעומד הפרשיה מסוף פסוקים בעליה מכן לאחר
כרגיל לקרא יוכל המומחה הקורא בעל. הבאה אנחנו כך לשיטת אפי' ב״תמימה" פגיעה שום יוצרים לא
טוב זה פתרון כאמור. המחמירים בשבת– דווקא שאפשר
וכדומה חודש ראש חול, ביום אך עליות. להוסיף – שלא
עליות– מוסיפים כפי להלכה לחזור צריך שצוינה. לעיל
טוב– ביום עליות הוספת לגבי יש מחלוקת בזה. מנהגים כך ואכן טוב. ביום עולים להוסיף שאפשר פוסק הרמב״ם
המזרח עדות בני. נוהגים שלמעשה כותב הרמ״א אך
נהג באשכנז להחמיר ו למעט בזה, מ קרים (עי 'חריגים
שם ומשנ״ב א רפב, .)או״ח
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה