פרשת ערש״ק בס״ד תשפ״ב משפטים
טבדי בנימין הרב בהלכה▫ שבועית שאלה
בעיר "בעלה כאשר נשואה אשה עם ייחוד איסור שאין ידועה, הלכה."ישנה מה ו לכתחילה בהיתר מדובר האם
זה? לעניין מוגדר״עיר"
ביה "גייסא ודין בעיר, בעלה בסוגיית הראשונים "מחלוקת
דין קידושין מסכת בסוף בתלמוד מוזכר בעיר ""בעלה א: )(פא,
רבה: אמר בעיר בעלה - ייחוד. . משום חוששין. אין
רש״י כתב הסוגיה על: בפירושו
יחוד- משום לה חוששין אין בעיר בעלה להלקות
אתי השתא מבעל. דמסתפי
לעניין רק הוא בעיר" "בעלה של תועלת שה הדגיש רש״י
שאין והיינו "להלקות". בית- שהתייחד האיש את מענישים דין
אשה עם בעיר שבעלה. באופן עונש שאמנם משמע זו מהדגשה
כאן– אין עדיין איסור אך, והיינו יש. בדרגתו האיסור על שרק
כא כן שאין מה מלקות, יש החמורה שאז בעיר, בעלה ר ש
הו זאת עם – החשש קלש ולכתחילה לגמרי בטל אינו האיסור
בעיר "בעלה של הקולא על לסמוך."אין שכשיטת לציין יש
גם כתבו רש״י ף יוס הנמוקי הר״ן, הזקן. ור״י
זאת, לעומת גדולי ( הראשונים 'תוס רש״י דברי על קשו ה )ועוד
הסוגיה: מהמשך
ריפתא דכרך בתר יוסף, רב לבי איקלע ביבי, רב
רבה אמר והא ביבי. מתותי דרגא שקולי להו: : אמר
בעיר- בעלה רב שאני ייחוד! משום חוששין אין
ביה וגייסא הואי דשושבינתיה. ביבי,
יוסף רב עם שאכל ביבי רב על מספרת הגמ' בעלית-. הבית
למשרתים יוסף רב ואמר לבדו, ביבי רב נשאר מכן חר לא
לרדת יוכל לא ביבי שרב כך העליה, של הסולם את שיזיזו
הדבר– טעם מהעליה. מנת ועל מהבית, לצאת רצה יוסף שרב
ייחוד– של אפשרות למנוע ביבי רב את "לתקוע" ביקש
לרדת אפשרות ללא. בעליה
ייחוד– מאיסור חשש יוסף רב מדוע כך: על ואלת ש הגמ' הלא
מיישב– הגמ' לייחוד. חוששים לא בעיר בעלה אם ש כלל יש
""שושבינים הם( יוסף רב ואשת ביבי ורב שהואיל ים מכיר
מקרוב, אישי באופן מילדותם- יחד שגדלו )כגון של ההיתר
תופס לא בעיר"."בעלה
הלכות שתי זה מסיפור גזרו הר. אשונים והנה
הראשונה– ההלכה כל ש כאשר דווקא הוא בעיר בעלה דין
מדובר לא שאם השניה, וההלכה. ב״שושבינים מדובר "לא
לא אם שהרי לכתחילה. הוא בעיר בעלה היתר ב״שושבינים"
, כן את להקליש רק רש״י שפירש כפי הוא בעיר בעלה ודין
קיים- עדיים האיסור אך העונש חומרת הקשתה גמ' ה מדוע
התנהל על מלכתחילה ו ולם הס את שלקח יוסף רב של תו
מהעלי י. ה יוסף רב ואשת ביבי שרב הגמרא שתירצה מה וכן
"שושבינים– "הם לומר לגמרא היה הלא בזה, הצורך מה
אינו" בעיר" "בעלה שדין בפשטות "מתיר רק אלא הייחוד את
העונש את. מקליש
ממילא– טוענים הרא נים– וש בעיר" שדין״בעלה מוכח מכאן
לכתחילה היתר. הוא
לכתחי ההלכה– קת יספ דיעבד או לה
כתב ח: כב, ה)עזר (אבן ערוך בשלחן
מפני עמה, להתייחד וששין ח אין בעיר שבעלה אשה
כגון בה, גס זה היה ואם עליה. בעלה שאימת
קרובתו… שהיא או עמו שגדלה אף עמה יתייחד לא
בעיר שבעלה פי. על
הוא בעיר" "בעלה היתר ערוך השולחן שלדעת והיינו
בזו זה שרגילים, והיינו בה "גס של ממקרה חוץ "לכתחילה,
שבגמרא "שושבינים" של במקרה. כגון
רש״י כשיטת ש: פסק שם) (אה״ע הב״ח זאת לעומת
אפילו להתייחד אסורה דלכתחילה נקטינן והכי
והר״ן, כפירש״י בעיר בעלה שכתב כמו ודלא
ערוך. . . בשלחן
מחוקק החלקת ומלשון אחרונים ועוד סקי״ב )(שם (עיי״ש
סק״ו )בפת״ש הב. ח כשיטת להחמיר שנקטו "נראה לעומת
הראשונים רוב כשיטת נקטו הפוסקים רוב שלמעשה נראה זאת
– שהיתר בעיר ""בעלה לכתחילה היתר הוא ( ב שם ית ב
ב, ו שמואל״סקי ועוד) סקי״ח גר״א וכן. להקל פוסקים ה מורים
קשר אין עוד כל רג), ה, הלוי (שבט חשש ללא כתחילה ל בזה
המתייחדים בין "שו. שבינים" כמו מיוחד אישי
הראשונים– מרבותינו אחד בדברי מצאנו ש לציין יש כן, כמו
(שם קידושין מסכת על היד)הרמ״ה - שידוע שמי שכתב
זו מקום ומכל בעיר. שבעלה באופן אפי' יקל לא בצניעותו,
פרטית אלא ציבורית הוראה. אינה
זה לעניין "עיר" מוגדר מה
רבו בדברי הנה הרא תינו היא למה הגדרה מצאנו לא נים וש
""עיר מצאנו האחרונים בדברי זאת עם. בעיר "בעלה "להיתר
הגדרות. מספר
בספר כתב מקודש1 עזר ה: כב, )(אה״ע
גם בזה חז״ל פלוג ולא שמירה יש בעיר רק כשבעלה
כאנטוכיא… גדולה בעיר
יציב דברי בשו״ת מצאתי וכן מב: סימן העזר )אבן
כל להחמיר חז״ל רצו לא דמעיקרא נראה וביותר
יחוד… איסור יהא קצר לזמן הבעל יצא שאם כך
כ גדולות אינן עיירות שרוב ומכיון אסרו א ל ל-כך
חילקו לא ושוב אחרת, לעיר כשיוצא רק מתחלה
ודו״ק העיר גודל. בשיעור
ש קבעו וחז״ל שהואיל והיינו בעיר שבעלה כל ייחוד איסור אין
– שוב גדולה ועיר קט. נה עיר בין לחלק חכמים רצו לא ואע״פ
הס שעיקר בעיר ש""בעלה החשש שאפקט וההיגיון ברה מייצר
היתה שלא חז״ל, בזמן "רגילה" בעיירה דווקא שהוא מסתבר
גדולה– כך כל חכמים קבעו הדבר את לשער אפשר ואי הואיל
כעין מאד גדולה בעיר ואפילו חל, . היתר ה "עיר" שהיא שכל
למעשה אך איש, החזון בשם שטרנבוך הרב כתב זה על תמה
כך שלא: הף והנהגות )(תשובות
… … מביאים החזו״א רבינו ובשם בעיר שאפילו
חוד י איסור אין יורק ניו או לונדון כמו גדולה
… בעיר כשבעלה שורש שהרי תמוה הדבר ולכאורה
עליה בעלה שאימת הוא בעיר שבעלה, ההיתר
כשבעלה גדולה בעיר דאורייתא באיסור נקל והיאך
"שם אין והלא, ו מבית שעה של במרחק נמצא
הפחד. את גורם העיר"
דוקא הוא בעיר בעלה שהיתר לחדש אמינא וע״כ
בזמן ואולי מביתו, דקות עשרים במרחק נמצא אם
כן הוי עיר סתם חז״ל
של שההיתר מבין שטרנבוך הרב " בעיר בעלה דווקא הוא "
לא הוא בעיר להיותו שבנוסף באופן יותר של במרחק יהיה 20
דברי מרעייתו. דקות הה על מתיישבים אחד מצד הם אלו ם גיון י
שהתחושה הפשוט, אלא רק״ל״עיר קשור לא בעיר בעלה של
בעיקר, האשה למקום במהירות הגעה ויכול פיזית לקרבה
מאד ומאידך קשה שרי הכרעה לקבל רותית ברור ראיה ללא, ה
המע יד בפשטות להלכה. כמחייבת רער לטעון העליונה, על
לייחוד חששו לא שחכמים אחר לעיר עיר בין לחלק לנו שמניין
כא רש "בעלה בעיר."
הפ כדעת להורות יש להלכה לכן גדולה בין עיר, שבכל קים סו
קטנה– ובין בעיר "בעלה של קיים."ההיתר
1 מבוצ׳אץ דוד אברהם הגאון.'רבי ידי על נכתב מקודש עזר ספר היה
מקורב הלכה חידושי כתב מברדיצ׳ב. יצחק לוי לרבי ארבעת כל על
הש חלקי ו נש ערוך לחן הש עם יחד דפסו מהדורות בהרבה ערוך ו. לחן
בספ עסק במקביל קבל רי ומדעים שפות לימוד גם ושילב וחסידות, ה
כגו מדעים מתמטי ן ואסטרונומי קה ערוך השלחן על בחיבוריו ה. מביא
מק סברות וריות וחדשניות– ורבת המיוחדת הדמות את המשקפות
. האנפין
הגדרה טריט רצף או משפטית ו ריאלי
ומצאתי ל״עיר". מקום הופך ה מ מחלוקת מצאנו עדיין זאת עם
הראשונ השיטה שיטות. ב' בזה ישיב אל הגרי״ש בשם מובאת ה
(תו זצ״ל עיר הגדרת לפי הוא בזה שהכלל סק״ט) ז הייחוד ת ר
וגבעתיים– אביב שתל והיינו, הבריות. בפי צמודות שהן הגם
ממש– עדיין תל הבריות ובפי הואיל גבעתיים– אינה אביב
בעיר "בעלה דין לעניין שונות ערים כשתי אלו."נחשבות
כפשוטם– הדברים את נקבל אם דעתי, לעניות חידוש יצא
ורעייתו אביב תל של אחד בצד נמצא הבעל אם שהרי מופלג.
השני– בצד שייך אחד דו שצ רחוב יש אם מאידך אין, ייחוד.
לגבעתיים– השני דו וצ אביב לתל ולחשוש להחמיר יש אז
שכל קבעו כמים שח הדעה לעיל הוזכרה כבר אמנם. לייחוד
ב""עיר שבעלה שחכמים לומר קשה מאד אך ייחוד, חשש אין
ערים בשתי מדובר כאשר החמירו הכביש צדי בשני. שנמצאות
כתב זאת לעומת זצ״ל קנייבסקי ישראל יעקב הג״ר באגרותיו
אביב בתל עובד ובעלה ברק בבני שנמצאת אשה לגבי
א דאגרתא (קריינא תכט: ג)'
ובפר כמע אשר בת״א העובד בעל לה שיש ט ט ברור
שאין שנים מכמה ממש אחת עיר ות״א ב״ב שכהיום
עיירות, לשתי לחלקן הפסק ביניהם הו״ל וא״כ
בעיר. בעלה ובפר ממקום א לב שיכול בזמנינו ט
טקסי)(מונית ע״י קלה בשעה עבודתו זה דודאי נראה
ב נקרא בעיר… עלה
טריט רצף שיש שכל ששיטתו, מבואר הנה ו ריאלי הערים– בין
הרצף הוא "עיר" שמגדיר שמה והיינו אחת. כעיר נחשב הכל
. ההתיישבותי
למעשה הלכה סיכום
יצא הנ״ל פי, ועל שבזמננו ש טריט כרצף הוא דן גוש כל ריאלי ו
אחד, בשרון– ערים ועוד תקוה פתח עם אפי' ומתחבר ממילא
תקלה לידי לבא הדבר ויכול ייחוד. באיסור גדולה קולא. תצא
לי נראה לכן אלייש הרב כשיטת ההיתר עיקר את להעמיד, יב
אחת– כעיר אנשים הפי מוגדרת שהעיר שכל של היתר יש
טריטוריאלי רצף בהם שיש בערים להקל אין ו בעיר.""בעלה
רב עם התייעצות אחרי חריגים, במקרים אלא דרכי וחיפוש
אחרים. היתר
לענ״ד מסתבר אליישיב הרב לדעת גם זאת עם החמיר שלא
בתחום שמצאנו וכפי מהעיר. אמה פיים אל בתוך שהוא כל העיר תחום נחשב לעיר מחוץ אמה אלפיים שכל שבת
. תח )(או״ח
לומר, נוכל ממילא רצף בהן שיש בערים הפחות לכל
טריטוריאלי– "שאע,"ל כנ בזה להחמיר לכתחילה שיש פ
אמה– אלפיים של במרחק הוא אם מקום מכל נחשב לא
מהעיר ש״יצא" בעיר "בעלה היתר לעניין."הראשונה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה