פרשת ערש״ק בס״ד תשפ״ב יתרו
טבדי בנימין הרב בהלכה▫ שבועית שאלה
בברזיל לרוב המצויה מָאטֶה." הנקראת שית ק" יש שאם כך שלה, התחתון בחלק מסננת עם מיוחדת קשית זוהי
הרבה עם תה שותים גרגירים בתוכו- המס ידי על הנו רק ננת נ זל קשית ל כנס ה״מאטה דין מה "לוך. הלכ ולא
בשבת? בשימוש
מב ו – בורר לאיסור א והבהרת הבעיה
השאלה בורר איסור משמעות בורר. איסור מצד יא ה כאן
בכלליות– שאין להפר ל״פסולת "אוכל" בין."ת בשב יד
טובים– ופירות רקובים פירות בכלי יש לדוגמא ם א לכן
אין ביניהם. להפריד באופן רק הוא בשבת ברירה היתר
בכלי– ולא ביד האוכל, את שמוציא לאוכלו מנת על
. לאלתר הפירות– של בדוגמא לכן את להוציא מותר
על כלי) ידי על (ולא ביד הרקובים), (ולא הטובים הפירות זמן לאחר (ולא לאלתר לאכול.)מנת
אנו "מאטה" הברזילאית הקשית ידי על לכאורה
אומנם אנו תנאים. שלושה מתוך בשניים רק עומדים
הפסולת מתוך (המשקה) האוכל את מוציאים
עם לאלתר. התה את לשתות מנת על (הגרגירים)
זאת כ יש הקשית שבקצה מסננת ידי על סינון אן
– מה השימ את בוודאות אוסר שלכאורה וש
בשבת. ב״מאטה"
הרמב״ן שיטת
היתר פתח למצא שאפשר נראה אך
לש שומי ברי ד פי על בשבת "ב״מאטה
הרמב״ן שבת מסכת על בחידושיו, (עד
)א לשונו וז: ה,
בחתיכה פסולת ומצא אוכל
שהוא פסולת, ומפריש אוכל שמותר… הוא אוכל מתוך
באוכל פסולת מוצא אכילה כדי שתוך מי ש כותב, הרמב״ן
– האוכל מתוך הפסולת את להוציא מותר. לו שבדרך ואף
הפסולת– מתוך האוכל את אלא להוציא היתר אין כלל
והוא הואיל הפסולת, את אפי' להוציא הרמב״ן התיר כאן ממש אכילה. בשעת
את להוציא של ההלכות כל "ן הרמב פי שעל אומרת, זאת
ו דווקא האוכל ביד דווקא– מנת על בבורר רק מדובר
"לאלתר "לאכול לאלתר? מהו. סמוך או הסעודה בשעת
באכילה– ממש עסוק שאדם בשעה אך לסעודה. ובתוך
פסול– ש י בו שעסוק המאכל דיני חלים שלא הרמב״ן סובר
– בורר כי אכיל זו אלא ברירה דרך זו אין ה! מתיר הוא לכן
הא מתוך הפסולת את להוציא אפי' וכל.
דיני חלים לא ממש אכילה שבשעת הנ״ל, העיקרון פי על
– בורר ממש אכילה בשעת בכלי לברור גם עולה. שאפשר דברי את הסביר וכך הר ד״ה ד טז, (ש הלכה הביאור מב״ן
)הבורר.
הרמב״ן לדברי ביחס הפוסקים שיטות
שנחלקו כותב הלכה שהביאור לציין יש כדעת לספוק יש האם האחרונים הפוסקים
הרמב אבולעפיה מהר״י דעת הנ״ל: "ן
כדעת להלכה לפסוק דעת ואילו הרמב״ן,
מהריט״ץ1 הרמב״ן כדברי הלכה. שאין
דברי את ביארו הפוסקים כל שלא לציין יש עוד הלכה הביאור שביארם בדרך. הרמב״ן איש החזון
ב א )(נד, יאר פסולת ומצא הרמב״ן שכתב שמה "
שהוא בחתיכה " אוכל – ממש בפה, שהמאכל מדובר מותר ודאי שאז פסולת, בתוכו נמצא אכילה כדי ותוך
מהאוכל הפסולת את. להפריד
א אמצע)הערה ב א (שיט, יוסף ילקוט בספר הציע
בורר איסור אין ש הרמב״ן שכתב שמה, להסביר אוכל שהוא בח״תיכה פסולת ש״מצא במקרה
- מדובר דווקא במ הם והפסולת אוכל שה קרה ממש האכילה ובשעת דג, שאוכל מי כגון אחד. גוף ממש
העצמות את ממנו. מפריד תמר– שאוכל מי כמו מותר
מתוכו. הגרעין את להוציא אוכל של בתערובת אבל
– אחד גוף שאינה ומפסולת גרגירים– עם תה כגון יש בו
האכילה בשעת גם בורר איסור לש אפי', הרמב״ן. יטת
יותר הלכה הביאור דברי דעתי לעניות אמנם פשוטים לכן אבולעפיה. מהר״י שפסק שמצאנו וכפי הרמב״ן, בלשון
אבולעפיה ומהר״י הרמב״ן שלשיטת נראה מותר יהיה
"מאטה שנקרא בכלי."להשתמש לשיטת זאת לעומת
האחרים– והאחרונים מהריט״ץ יהיה. אסור
1 מהריט״ץ– כ400 לפני מחכמיצפת צהלון. טוב יום ר' מורנו
קארו יוסף רבי מרן של מתלמידיו. שנה.
פסק ו הרא״ש תשובת הש ו ערוך לחן
יוסף בבית מובא לנידוננו הוא גם הקשור מיוחד מקרה ח "(או
הרא" תשובות בשם )שיט: ש
בתשובה הרא״ש כתב ט) סי' כב (כלל בהם שיש דמים
לשתותן מותר תולעים הוי ולא בשבת מפה ידי על
ומשמר, כבורר אלא ומשמר בורר שייך דלא ראוי שיהיה שתייה או אכילה קודם הענין במתקן
אם אבל מלאכה דרך שזהו לשתייה או לאכילה יכנס שלא הפסולת את מעכב שתייה בשעת
ומותר. מלאכה מעין זה אין פיו לתוך
הרא״ש– פי על אי עשית שנ פעולה בכל הוא ברירה סור
שלא מנת על הפסולת את "לעכב" אך ה. האכיל קודם
לפיו– תכנס, מותר כבורר נחשב זה. ואין
ערוך בשולחן פסק הרא״ש דברי לאור טז: )(שיט,
מפה ע״י לשתותן מותר תולעים, בהם שיש מים הענין במתקן אלא ומשמר בורר שייך דלא בשבת
שתיה בשעת אם אבל שתיה, או אכילה קודם זה אין פיו, לתוך יכנס שלא הפסולת את מעכב
ומותר. מלאכה, מעין
ו הרא״ש בלשון דקדק הלכה הביאור השו ו: כתב ערוך לחן
דבריו והועתק בתשובה הרא״ש מדברי אמנם
כמהריט״ץ. דס״ל משמע בסט״ז לקמן בשו״ע
לתוך לסנן תולעים בהם שיש במים שם התיר דלא שתיה בשעת שמעכב דמה מטעם רק מפה ע״י פיו מעין זה אין פיו לתוך יכנס שלא הפסולת את
ומותר. מלאכה במה ברירה שם שייך דלא ור״ל
פיו. ע״י שמעכב דבשעת סתם קאמר ומדלא
בורר שייך אין גופא שתיה - דס״ל ודאי אלא
שנא. דלא כמהריט״ץ
מבין הלכה הביאור ל שיש. לרמב״ן הרא״ש בין מחלוקת נו
הרמב״ן ( אבולעפיה ומהר״י סובר ) לפני בורר איסור שאין
ממש האכילה בשעת מדובר אם. האכילה לשיטתם לכן
וכן האוכל, מתוך הפסולת לברור מותר ידי על מותר יהיה
ו הש ו הרא״ש לעומתו כלי. כן (ו ערוך לחן סובר מהריט״ץ) ים
די י על שבורר באופן ורק אכילה, בשעת לברור היתר שאין
מלה הפסולת את ומעכב הפה, י פיו– ל כנס בורר אין. דיני
הרא״ש– כפסק היא ההלכה למעשה שהרי ערוך לחן הש ו
להלכה דבריו את. הביא בחשש ומדובר הואיל כן, כמו
דאורייתא– איסור הכלל ספק-דאורייתא- להיות אמור
דעת מה דעים יו היינו לא אם אפי' וממילא לחומרא.
הש ו – ערוך לחן תורה איסור בספק להחמיר היה. עלינו
והש הרא״ש עמדת תהיה מה ו ל" ביחס ערוך לחן "מאטה
הרמב״ן שיטת ל( לעיל כאמור ל״מאטה". נחזור הסבר ע״פ
הלכה )הביאור אבולעפיה– מהר״י לדעת וכן מותר
במטה. להשתמש הש יאמר מה אך ערוך ו. לחן
והשולחן הרא״ש דעת הלכה, הביאור הסבר פי על כאמור משמע פיו". ידי על שמעכב "במה ברירה שייך שלא ערוך
זו– מלשון שאם היתה המסננת הקשית של העליון בחלק
וממש השותה– של לפה סמוכה בורר בכך היה. לא ממש
התולעים– את מסננים ידי שעל המפה של המקרה כמו וכפי
הש שהתיר ערוך ו. לחן
הו אך אי למעשה ו ל המסננת ה״מאטה "של בחלק נמצאת
של חתון הת – הקשית ומקום רגע בין פער שיש יוצא כן אם
הסינון– השתיה ומקום לבין. רגע
הש לדעת לכאורה לכן ו וך– ער לחן להשתמש אסור
"במאטה". בשבת
לומר– היה אפשר שני מצד בדוחק– קצת הקטן שהרגע
השתי לכניסת הסינון שבין זמן נחשב לא הוא לפה ה י ידי על התולעים לסינון ה״מאטה" בין לחלק כדי משמעותי
ערוך השולחן שהתיר. המפה
משולש" בספר״איל מצאתי וכן קיא )(עמ' בזה שנחלקו
אלי הרב הפוסקים: גדולי י שיב והרב א ציון בן שאול א ב
אסרו זצ״ל חשש בזה שיש וכתבו ב״מאטה", השימוש את
תורה. איסור על זכות ללמד כתב הלוי שבט בעל ואילו
פ על המקלים, י כלי במטה לראות נכון שלא הנ״ל הטעם
מעשה מ שמנותק ברירה – השתיה מעשה זה הכל אלא
להקל מקום יש וממילא אחד, . שתיה הגר״ע פסק גם כך
לקולא זצ״ל יוסף אומר, ב (מעין, ג )לא.
הלכה למעשה - להורות ראוי דעתי עניות ל. לחומרא מכל
מקום המיקל למחות אפשר אי ש בו, פ לו יש גדולים קים סו
להקל הטעמים את כאן ו: נמנה עליהם. לסמוך
או כהרמב״ן הלכה האם ספיקא: ספק כאן ש י ראשית שיש כל ש לומר אפשר הרא״ש לשיטת ואפילו כהרא״ש,
הסינון– נעשה הרגע באותו שכמעט שתיה מעשה כאן אין
זה בכלל בורר בכלל. זה החיים כף דעת את לצרף יש
ערוך– והשולחן הרא״ש לדעת שאפי' הסובר להסביר אין במעשה דווקא לברור שצריך המחמיר באופן דבריהם את
ועושה אחר ן באופ לשתות אפשר שאי כל אלא השתיה.
לשתות– מנת על שתיה ל סמוך ממש הברירה את כן גם
בורר איסור בכלל בזה. אין
הגאו, דעת בנוסף א זלמן שלמה ר' ן וייר ג (שש״כ בעך 'הע
)קמ מיידית– לברירה הוא יעודו שכל ברירה שכלי בו אין
ה״מ כדוגמת ממש והוא בורר. איסור אט״ה קשית שהוא
מיידי באופן נעשית והברירה לשתיה. שנועד שדעת ואף
או הגרש״ז פוסקים– להרבה מוסכמים לא בזה בעך ייר עדיין
במקלים למחות לא כדי לאצטרופי. חזי
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה