טבדי בנימין הרב ▪ תשפ״ב יתרו פרשת עה״ת– הקדוש החיים אור בפי' שבועי שיעור
ם ל ו ע ה ש פ נ א י ה ת ב ש ה
יא כ, שמות
הַשְּבִּיעִּי בַּיּוֹם וַיָּנַח בָּם אֲשֶׁר כָּל וְאֶׁת הַיָּם אֶׁת הָאָרֶׁץ וְאֶׁת הַשָּמַיִּם אֶׁת ה' עָשָה יָמִּים שֵׁשֶׁת כִּּי וֹם י אֶׁת ה' בֵּׁרַךְ כֵּׁן עַל
הַשַּבָּת: ּוַיְקַדְּשֵׁהו
החיים אור שם
השביעי ביום. וינח אשר מלאכות לאסור ה' נתחכם כאן
ח״א מלאכות מ' חכמים מנו בה שאין מלאכה בהם שיש
בעשייתה כלל טורח שום - כלי המוציא שתאמר כמו
לזה וכדומה להפך או הרבים לרשות היחיד מרשות
רבים - הת וחייבה עליהם. מיתה ורה
להתחייב? זה בדבר יש טורח מה אדם ויאמר
וגו וינח וגו' ימים ששת הכתוב׳כי אמר לזה ודוק פירוש
ותדע בטעם והשכיל לבד הטורח לצד הדבר אין כי
ייגע" ולא ייעף מ״לא (ישעי' בו שנאמר מי )'והרי ובו
" לומר״מנוחה יוצדק לא - לצד היא הכוונה אלא
יגיעה בה תהיה שלא הגם דנים אנו היוצאת הפעולה
יעשנה כי הגם עליה מלאכה ששם כל ולזה, וטורח
עליה: חייב זה הרי דבר הרגשת בלא אדם
וגו ה' עשה ימים ששת הדרך׳כי זה על ירצה עוד פירוש
ימים ששת אלא שיעמדו בריאתם בתכונת עשה לא, כי
יום, ראשון בכל הבריאה דש לח ה' יצטרך ומעתה
ה שברא השבת שהוא העולם נפש 'ובאמצעות - נח
שהיה פ״י) (ב״ר ז״ל וכמאמרם המלאכה, מהתמדת
אומרו והוא בקיומו, עמד שבת ובבא ורועד רופף העולם
ימים ששת עוד העולם מעמיד זה ויום הז ביום 'וינח
שבת יבא העולם תכונת שכלתה לערב ששי יום ובכל
אחרים ימים ששת עוד העולם ויקיים הדרך זה על, וכן
ב (ב' בראשית פרשת:)'ועיין
ב-ג ב, בראשית
אֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ מִּכָּל הַשְּבִּיעִּי בַּיּוֹם וַיִּּשְבֹּת עָשָה אֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ הַשְּבִּיעִּי בַּיּוֹם אֱלֹהִּים וַיְכַל: עָשָה אֶׁת אֱלֹהִּים יְבָרֶׁךְ ו ַ(ג)
וֹת לַעֲש אֱלֹהִּים בָּרָא אֲשֶׁר מְלַאכְתּוֹ מִּכָּל שָבַת בוֹ כִּּי אֹתוֹ וַיְקַדֵּׁש הַשְּבִּיעִּי: יוֹם
החיים אור שם
שלא ללמדנו שבא הוא הכתוב פשט. וגו אלהים 'ויכל
הוזכרה ולא כך אחר אחרת מלאכה שעשה תחשוב
בתורה- אלהים, ויכל אמר לזה שעלה מה כלה פירוש
עשה שלא כן גם שלל וכאן לעשות יתברך. בדעתו
אחרים ימים בששה השבת אחר מלאכה. והבן
לאומרו לב לתת שיש אלא עשה אשר צריך היה שלא
מלאכתו וגו' אלהים אלא. ויכל לומר
אומרו להעיר יש עוד השביעי ביום ביום כי משמע
ביום כי כן ואינו אותה וכלה מלאכה עשה השביעי
שכלה… הוא הששי דרך על לומר הכתוב שיכוין ונראה
עד ורועד רופף היה העולם כי קורח) (זוהר ז״ל אומרם
ונתייסד העולם ונתקיים שבת. שבאה
והוא העולם נפש ה' ברא שבת ביום כי הוא והכוונה
וינפש. שבת השביעי וביום אומרו סוד. . לומר שנתכוון
ש כיון שבת שפע נשפע פירוש וינפש שבת בא פירוש
לכל נפש היה לא השבת דם קו כי הנבראים, בכל החיוני
. הנבראים
וגו אלהים הכתוב,'ויכל שאמר והוא ה שכלה 'פירוש
מלאכתו… השביעי יום באמצעות
עצמו ביעי הש יום בריאת בתורה למצוא הרווחנו בזה גם
דכתיב ביומו יום בריאת התורה אותנו שהודיעה כדרך
וגו ערב 'ויהי וכאן הבקר והוית הערב הוית מגיד זה הרי
הוא הרי ולדרכנו זה, יום ת בריא שהודיע מצינו לא
. אמור
ת נ ת ו נ ת ב ש ה ש י נ ח ו ר ה ח כ ה
ב פסוק ב פרק בראשית החיים אור
לקרב ושלא השמיני ביום למול ה' למצות טעם שנתנו א) מד (תזריע התורה זוהר הקדוש בספר לרז״ל מצאנו וכן
הח- יום עד לה' 'קרבן נפש. בעל ויהיה השבת יום עליו עבור עד הוא הטעם כי
ויקרא ב יב,
ָה אִש לֵּאמֹר יִשְּרָאֵּל בְּנֵּי אֶל דַּבֵּר תִטְּמָא דְּוֹתָה נִדַּת כִימֵּי יָמִים שִבְּעַּת וְּטָמְּאָה זָכָר וְּיָלְּדָה תַּזְּרִיעַּ: כִי וֹל יִמ ְּמִינִי הַּש וֹם בַּי ו (ג)
עָרְּלָתו: ֹבְּשַּר
החיים אור שם
לסמיכת טעם לתת ונראה השמיני וביום מה עם
לעכבת טעם לתת שבא שלפניו, השמיני יום עד המילה
כסף במקנת שמצינו כמו ביומו למול צוה ולא (שבת
)קלה.
לשונם: וזה פ״ו) תצא (מד״ר אמרו …ורז״ל
עליו רחמים ה' שקנה לח' נימול התינוק למה כך האדם על שרחמיו וכשם כח, בו שיהיה עד
ומיום ) כז כב' (אמור שנאמר הבהמה על 'רחמיו
עכ״ל. ירצה והלאה השמיני
לא כח בו יהיה ים ימ בח' כי זה סוד גילה מי לדעת וצריך
יותר ולא. פחות
בזוהר שאמר מה הוא בדבריהם האמור כח כי ונראה שבת עליו שיעבור כדי שהוא ב) צא אמור מד. (תזריע השבת ביום בעולם הנשפעת החיונית נפש ותגיעהו
כח ז״ל שאמרו והוא קיימא, בן יהיה ואז כידוע, החיוני היה שבת שבא שקודם פ״ו) (ב״ר ז״ל שאמרו ותמצא והוא ע״כ. ונח נתחזק שבת שבא כיון ורועד רופף העולם
כח… בו שיהיה כדי שאמרו. מה
ל ע ו פ ב ת ב ש י ר מ ו ש ו ב ש י ש ה מ ב י ו ל ת ם ל ו ע ה ם ו י ק
לה פרק שמות
וַיַּקְהֵׁל (א) יִּשְרָאֵׁל בְּנֵׁי עֲדַת כָּל אֶׁת מֹשֶׁה ה צִּוָּה אֲשֶׁר הַדְּבָרִּים אֵׁלֶּׁה אֲלֵׁהֶׁם 'וַיֹּאמֶׁר
אֹתָם: לַעֲשֹת תֵּׁעָשֶׁה יָמִּים שֵׁשֶׁת (ב) קֹדֶׁש לָכֶׁם יִּהְיֶׁה הַשְּבִּיעִּי וּבַיּוֹם מְלָאכָה מְלָאכָה בוֹ הָעֹשֶׁה כָּל לַה' שַבָּתוֹן שַבַּת
: יוּמָת מֹשְבֹתֵׁיכֶׁם בְּכֹל אֵׁש תְבַעֲרוּ לֹא )(ג הַשַּבָּת: בְּיוֹם
החיים אור שם
החול… בימי מלאכה עשיית זכרון טעם תעשה. ימים ששת ירמוז אלא לעשות ה' הכינם אשר במלאכתם ימים ששת יקומו לא כי
קדש לכם יהיה השביעי יום אם שבת ישמרו לא אם אבל יהיו לא
שהקדמנו וכמו העולם, קיום נפש וא ה שבת כי ימים הששת השביעי ביום וגו' ויכל ב') (ב' פסוק בפירוש בראשית בפרשת
: יע״ש
החיים אור ג ב, בראשית
… הקיום חסר היה העולם כי למעלה שכתבנו מה לפי
העולם. . ועמד שבת שבאתה. עד זה פירושינו ולפי
קיט (שבת ז״ל שאמרו אחד במאמר רוח נחת מצאנו
)ב:
ה נעש כאילו וגו' ויכלו ואומר וכו' המקדש כל
ע״כ בראשית במעשה להקב״ה. שותף
כזאת שמע מי הנראה לפי ודחוקים רחוקים ודבריהם אין מלאכתו נגמרה שכבר בדבר וישתתף אדם שיבא היא מה עוד שותף. יעשה ובמה כלום מעשה אחר
שבאמצעותה הזאת הגדולה הפעולה זו השגה: ישיג
מנין מאוד עד גדול זה מעשה שיהיה יהיה לו ועוד להם
שותף… נעשה שהוא זה דבר לומר
אמת בפיהם ה' ודבר חכם יהגה אמת שפירשתי ולמה
צודק, בטעם כל העולם המקיים הוא שהשבת להיות כי אחרת שבת יבא ימים ששת עבור ואחר ימים ששת
א, חרים ימים ששת עוד ויקיימהו ויחייהו
קיומו הוא בעולם השבת מציאות כי לדעת ולך
שבת אין שבת מקיימים אין אם כי אותו, שמקיימים אחד שבת עליו חלל ב) קנא (שבת ז״ל שאמרו ותמצא
מה שבת שומר אין ואם ה הרב שבתות שישמור כדי
עושה. זאת
השבת" את המקדש ולזה״כל 'וכו - מקיים פירוש ומאמצעותו לשבת ישנו זה באמצעות קדושתו ושומר העולם המקיים הוא כי לדעת הראת העולם. מתקיים
וכהלכה כדין מזה גדול שותף לך ואי. ן
העולם חסר לא אדם אלהים ברא מיום כי לדעת ולך
שבת. שומר שהוא עולם יסוד צדיק המעמיד דבר
(שוח״ט ע״ה היה שבת שומר אדם כי קם ואחריו צב)
גמור. צדיק היה הוא כי בנו שת צדיקים כמה ואחריו וכו מתושלח שבת שומר השמש בא כבר נופל 'וכשזה
וכו אברהם שם 'נח - שבת שמירת פסקה לא ומשם כמאמרם שבתות שומרי היו במצרים ואפילו מישראל
ונכון פ״א) (שמו״ר. ז״ל
החיי אור תשא כי פרשת ם
באומרו ירמוז עוד החולה על שבת שתחלל לך אומר אני למה למיעוט טעם לתת שבתותי את - חילול קרוי זה אין
שבת שמירת קרוי זה אדרבה זה על הוא זה כפי הכתוב ושיעור הרבה, שבתות שישמור כדי אחד שבת עליו חלל
הדרך- בה שמירה מיעוט שתעשה ידי על הרבה שבתות שמרו ם, שבזה החולה על שבת לחלל הוא הדבר ומציאות
את הרבה. שבתות לשמור אחד שבת מחלל ה
כאותה בידו שבת ומחלל עבירה בעובר דוקא כי חברך, שיזכה בשביל חטא לאדם אומרים אין בזה אומרים ואין
אבל כו' חטא לו אומרים אין זה על מיתה וחייב שבת שחלל בתנור פת הדביק א) ד' (שבת שאמרו אמרה חולה
ח״ו… האל במצות מזלזל אלא זה אין מהדבר והנמנע יחלל לידו הדבר יזדמן אם ישראל מלך דוד אפילו חלל תורה
ד- חלק דעניא אפרקסתא שו״ת שפו סימן שונים עניינים
החורף בשבתות נפשי ברכי אמירת בדבר
… לאמר עוז נפשי תרהיבני על טעם וקוני יוצרי בעזר אני גם
אמירת ב פניך תסתיר עפמש״ש, החורף בשבתות נפשי רכי רוחך תשלח ישובון. עפרם ואל יגעון רוחם תוסף יבהלון (עי המתים תחיית על ז״ל שפי' האדמה. פני ותחדש 'יבראון באחרית המתים תחיית יש והנה ורד״ק). ורש״י טוב שוחר
מדי ג״כ ישנה אבל הימים, החורף ימות שבכל בשנה, שנה כח ואפס חבלו בארץ טמון כמת הוא שבאדמה הצמח כח הקטנים הברואים ממיני הרבה וישנם החיונית. התנועה טבע תקום האביב ובימי קבר, שוכני מתים הם החורף שבימי כל ואתם ויפרח יציץ השדה שיח וכל לתחיה, האדמה
וכל כלו הטבע כל כישן ויקץ ויחיו. ישובו ההם הברואים זאת ועשה פעל ומי עלומים. מלאו עצמותם כלמו, היצורים ויעשה ועושה ועשה הברואים לכל ומנהיג הבורא ה' הלא
בעינינו נפלאת היא המעשים, . לכל
חי השגחת כאילו דומה החורף שבעת פניך, תסתיר וז״ש ויציריה האדמה מכחות פנים בהסתרת הוא ב״ה, , החיים
תשלח הסתיו ימי כעבור אבל ישובון. עפרם ואל כו' ויבהלון האדמה פני ותחדש חדשה כבריאה כלם נעשו יבראון, . רוחך
החורף מתחלת באמרנו ב״ה אומן באמונת הדבקים ואנחנו
ב מזמור ישראל זמירות נעים עם סופו ועד מודים, נפשי רכי פועל הטבע ואין יצרו ידיו שכ״ז היצורים, כל ליוצר אנחנו
ברא בראשית כ״א בהויה, בין בהעדר בין עצמו מ ח״ו כלום כנודע הטבע בגימ'. אלוקים,
המלא וגבורתו לכחו ומשבחים מודים שאנו עצמו ובזה חיים שפע לתת מעלה של בפמליא כח מוסיפים אנו עולם,
נרבה עצמה אונים ולאין מתים. לפגרים
זה שאומרים ומה בשבת. דוקא
משום י״ל הק האוה״ח,'מ״ש וכ העולם, נפש הוא דש״ק
אש מלהבות קדשו דברות ע״ש. . שבת בו כי ע״פ בראשית ביומא ותתא דלעילא ברכאין וכל לה', נפשי ברכי וז״ש
. תליין שביעאה
ישראל של גלותן סמל בתורת החורף לנו נדרש זאת. עוד הנה כי כ״ט) ב' (שהש״ר כאמז״ל גאולתן יורה והאביב
הרביעית אי' )טי (ובילקו כתים מלכות זו עבר הסתיו הלך חלף הגשם כו' הכזבי' אותו ומטעת העולם את שמסימה הם מי כו'. הנצוחות בארץ, נראו הנצנים השעבוד. זה, לו,
הגיע הזמיר עת, כו'. המשיח ומלך אליהו כו' ר״י בשם ר״ב
ש זמן הגיע ישראל ל להגאל- שתגלה שמים מלכות, הגיע
כו הארץ כל על למלך ה' והי'."'שנ'
ברכי הסתיו בימי לאמר ז״ל קדמונינו לנו קבעו לזאת, אשר
שהוא האדמה כחות של והתחי' המיתה נאמר שבו, נפשי, תקוה לפתח כדי ותחיתה, העבריה האומה למיתת משל כשם כי מה', דרכי ונסתרה נואש נאמר לבל בלבינו
שלאמתת מעט עוד כי הטבע את ממית החורף אין הדבר, כי ישראל, תקות ומכלה ממית אינו הגלות כך ויחי, וישוב בבוא ישראל, יפרח ויציץ האלה היבשות העצמות תחיינה ישמח לעולם ה' כבוד יהי ואז האריאל, ויבנה גואל לציון
במעשיו… ה'
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה