בס״ד – דין יחוד: איסור או הרחקה?
עבודה זרה דף לו עמוד ב
הבא על העובדת כוכבים – הלכה למשה מארמי? אמר מר: דאמר היא, הבועל ישראל – אפילו בפרהסיא וכמעשה שהיה, אי ואתו פוגעין! אלא גזור דאורייתא.
כי אתא רב דימי אמר: בית דין של חשמונאי גזרו, עובדת כוכבים – ישראל הבא על העובדת כוכבים חייב משום שג״א, שפחה, גויה, אשת איש.
כי אתא רבין אמר: בית דין של חשמונאי גזרו, גויה, שפחה, ביאה – אי ואתו לא גזור אפי׳ ייחוד. ואתו בית דין של דוד וגזרו ייחוד, דאמר רב יהודה: באותה שעה גזרו ייחוד.
ואתו אמרי: אבל ייחוד דעובדת כוכבים – אי ייחוד אפי׳ גזרו הו דעובדת כוכבים. ייחוד דבת ישראל דאורייתא היא! דאמר ר׳ יוחנן משום ר״ש בן יהוצדק: מנין לייחוד מן התורה? שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך – בן אם מסית, ולא בן אב מסית? אלא, מתייחד עם אמו, ואין מתייחד עם אחר. ואתא דוד וגזר אפי׳ ייחוד דאשת איש, ואתו תלמידי בית שמאי ובית הלל ויהו גזור אפי׳ ייחוד דעובדת כוכבים.
עבודה זרה דף לז עמוד א
והיי כסוגה של שושים שאפילו סוגה בשושים, לא יפרצו בהן פרצות. ההוא גברא דאמר ליה לרב: אמריתו דשרי לייחודי בהדי גברא דה – אפשר עורת מהבהבת? אמר ליה: סוגה בשושים – שאפילו כסוגה בשושים, לא יפרצו בהן פרצות.
שולחן ערוך אבן העזר סימן כב סעיף א
אסור להתייחד עם מהעריות, שדבר זה גורם לגלות ערוה, בין ערוה ילדה, בין זקן עם בתו, והאב עם אמו, חוץ מהאשה עם בעלה.
תוספות
וא״ת והא יחוד היא דאורייתא כדדרשינן מ״כי יסיתך אחיך בן אמך״ (דף לעיל כא:) והיכי אתא קרא דדברי קבלה למישרי מאי דכתיב באורייתא.
וי״ל דתורה לא אסרה אלא כעין אמו דעבידא דלא משתריא, אבל היכא דלא בעל סופה דה לטהר אסורה להתייחד אפילו בפ״ק כדאמרי׳ דכתובות (דף ד.) הוא ישן בין האנשים ואשתו בין הנשים.
קידושין דף פ עמוד ב
לא יתייחד אדם עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים; רבי שמעון אומר: אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים, בזמן שאשתו עמו; ומפקידי עמהם וישן עמהם, שאשתו משמרתו. ומתייחד אדם עם אמו ועם בתו; ואם הגדילו – ישן זה בכסותו וזה בכסותה.
גמ׳. מ״ט? הואיל דבי אליהו: נשים קלה דעתן עליהן. א״ר ישמעאל: מאי מילי? א״ר יוחנן משום ר׳ ישמעאל בן: מנין לייחוד מן התורה? שנאמר: כי יסיתך אחיך בן אמך – וכי בן אב מסית, ולא בן אם מסית? אלא לומר: בן מתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה.
בס״ד – בעלה בעיר: הרגשה או פחד?
קידושין מסכת דף פא עמוד א
אמר רב: מלקין על הייחוד, ואין אוסרין על הייחוד.
אמר רב אשי: לא אמרן אלא בייחוד דאשת איש, שלא תהא בייחוד ויהו מוציא עליה לעז. א״ל מר רב זוטרא מפרהטיא לרב אשי: מר שמע ולא בהא דשמע איכא ולכריז! לילקי מי. אמר: על השמועה טובה לא מלקין. מותיב ליה מר זוטרא בה לאפסירה. כי השמועה טובה לא.
אמר רבה: בעלה בעיר – אין חוששין לה משום ייחוד, ומקרי ליה כתפיה.
אמר רב יוסף: פתח פתוח לרשות הרבים – אין חוששין משום ייחוד.
איקלע רב ביבי לבי רב יוסף, בתר דכרך ריפתא אמר: שקולי מתותי דרגא. והא אמר רבה: בעלה בעיר – אין חוששין משום ייחוד! רב ביבי, שושביניה הואי וגייסא ביה.
שולחן ערוך אבן העזר סימן כב סעיף ס׳
אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה, מפני שאימת בעלה עליה. ואם היה זה גס בה, כגון שגדלה עליה, או שהיא קרובתו, אם להקי אחד עמו, לא יתייחד עמה אף על פי שבעלה בעיר.
אגרות משה אבן העזר ח״ד סימן סה
…אף שאמר לה שישהא שם זמן הרבה, משום יחוד איסור ליכא, דיש לה לחוש שמא אף שאמר שישהא שם שעות הרבה אפשר שחזר בו לאיזה צורך… וא״כ גם ליכא רשות פלוני לה לסגור הדלת ולאיזה חדר, ורק שייך אף דיש להו לחוש שמא יחשוד הבעל ויקיש על הדלת ולא יצטרכו לפתוח גדול זמן משך, ולכן כשאמר לה שתסגור את הדלת על זמן משך גדול ולא יצטרכו לפתוח כשיקיש על הדלת – אז ודאי אסור יחוד איסור.
ומש״כ החכ״א דדוקא בביתה ליכא איסור יחוד – אבל אם רגילה ללכת לשם, הוא כיודע שהלכה לשם ויש לו להבין שהלכה לשם, ואין לאסור. ודוקא כשהלכה למקום שאין רגילה ללכת לשם, ואם הוא לא ימצא בבית יארקב ובא לשם.
והולכין לעבודה על זמן שעות הרבה שאינו יכול לחזור לביתו בשעות גדולות, כגון בעיירות וכדומה אלו… ואף שאינו רגיל לבא בשעות אלו, כשהוא ברשות עצמו אין לאסור שאיכא יחוד איסור, ורק מצד הריוח וההפסד שצריך להיות שם, ומאחר דיכול לבא עכ״פ כשירצה יש לה לחוש דשמא זדמן לו מי שיהיה שם וליכא יחוד איסור ויוכל ללכת לביתו.
רש״י
בעלה בעיר – אין חוששין לה משום יחוד, דמסתפי מבעל דאתי להלקות. השתא.
תוספות
בעלה בעיר – אין חוששין לה משום יחוד. פי׳ בקוטרס – אין חוששין להלקות. משמע מתוך פירושו דאיכא מיהא איסורא.
קשה, דאם כן מאי פריך בסמוך על רב יוסף דקאמר שקולו מתותי דרגא, והאמר רבה בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד – ומאי קושיא דהי דמלקות, ואיכא מיהא איסורא.
ואפילו ראה ליכא לפרש אין חוששין משום יחוד כלל – ליכא איסורא.
פתחי תשובה אבן העזר סימן כב ס״ק ז
עיין כ״ז בס׳ אדם שער ב״ה סי׳ כ״ז ד״ל: ״אבל דדוקא בביתה אין בה משום יחוד, אם הולכת לבית אחר אף על פי שבעלה בעיר יש בה משום יחוד, דבזה לא שייך דמסתפי מבעלה, כיון דאי היא היכן יודע ו אתי השתא. ואף בביודעת שיודע היא היכן, אם מ״מ בעלה תן לה רשות פלו ללכת לבית – ודאי חיישי׳, וכ״ש כשתן לה רשות לדבר דבר סתר עם פלו ולהסגיר הדלת, דבזה אין שייך אימת בעלה״. ע״ש.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה