חשיבות לימוד מוסר ועבודת המידות
מָבוֹא כְּלָלִי לְבִנְיַן מִדּוֹת הַנֶּפֶשׁ
חשיבות הכרת מבנה הנפש וכוחותיה
מִי שֶׁמְּצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהוּא מְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָמוֹת בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ וְאֶת סֵדֶר הָרוּחָנִיּוּת הַנַּפְשִׁית בִּכְלָלָהּ, הוּא מָלֵא הַזָּיָה וְדִמְיוֹנוֹת כּוֹזְבִים. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ, שֶׁבְּכָל תִּקּוּן מוּסָרִי, וְכֹל מִדָּה טוֹבָה, כֹּל לִמּוּד הָגוּן וְכֹל מַעֲשֶׂה טוֹב, גַּם הַקָּטָן שֶׁבַּקְּטַנִּים, וַאֲפִלּוּ שִׂיחָה נָאָה, הוּא מְרוֹמֵם אֶת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, וְהָרוּחָנִיּוּת הַלֹּא הִיא יְסוֹד כֹּל מְצִיאוּתָהּ, וְנִמְצָא שע״י הֲרָמַת הָרוּחָנִיּוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ מִתְרוֹמֶמֶת כְּלָלוּת נַפְשׁוֹ בַּהֲוָיָתָהּ, וְהַהֲוָיָה הַפְּרָטִית מִתְיַחֶשֶׂת בְּיִּחוּשׂ קֶשֶׁר אַמִּיץ מְאֹד אֶל הַהֲוָיָה הַכְּלָלִית, וּמִמֵּילָא בְּהִתְרוֹמְמוּת חֵלֶק אֶחָד שֶׁל הַהֲוָיָה, מִתְעַלֵּית הִיא הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ. וּבָזֶה מְתַקְּנִים בֶּאֱמֶת עוֹלָמוֹת עַד אֵין חֵקֶר בְּכֹל דָּבָר טוֹב. כְּשֶׁהוֹלֵךְ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ הָרַעֲיוֹן הַזֶּה דַּעְתּוֹ מִתְרַחֶבֶת וְדִמְיוֹנוֹתָיו הוֹלְכִים וּמִתְקָרְבִים אֶל הָאֱמֶת.
[מידות הראיה, ערך תיקון, א]
הצורך בהבנה עמוקה ולא רק בידיעת שמות כוחות הנפש
הִנֵּה בֶּאֱמֶת עִנְיַן הָעֲבוֹדָה בִּכְלָל וְהַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהַדְּבֵקוּת יְדוּעִים לַכֹּל, אֲבָל הַיְּדִיעָה הִיא רַק יְדִיעַת הַשֵּׁם לְבַדּוֹ וְלֹא הַכַּוָּנָה שֶׁהַשֵּׁם נוֹשֵׂא בְּקִרְבּוֹ. כִּי לְפִי קְדֻשַּׁת עִמְקֵי חָכְמַת הַיִּרְאָה, שֶׁכָּל הַחָכְמוֹת הֵן הַצָּעוֹת וַהֲכָנוֹת לָהֶם לֹא יִוָּדְעוּ לָאָדָם מִצַּד הַדִבּוּר הַחִיצוֹנִי, אֶלָּא בְּהֶגְיוֹן הַלֵּב בַּדִּבּוּר הַפְּנִימִי. וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ סִבַּת הַהֶעְלֵם שֶׁלָּהֶם: מִצַּד שֶׁהָמוֹן הָאֲנָשִׁים, אֲפִלּוּ הַחֲכָמִים, מֻרְגָּלִים בְּחָכְמוֹת, שֶׁבָּהֶן עִנְיָנָן שָׁוָה בַּדִּבּוּר הַפְּנִימִי כְּמוֹ בַּדִּבּוּר הַחִיצוֹנִי, וְרֹב הַחָכְמוֹת כְּשֶׁיְּדַבֵּר בָּהֶן יֻכַּר מִצַּד הַדִּבּוּר עֵרֶךְ הָעֹמֶק שֶׁבָּהֶן וְהַהֶכְרֵחַ לְעַיֵּן בָּהֶן עַד שֶׁיֵּדָעֵן, וְאִי-אֶפְשָׁר לְשׁוּם בַּעַל-שֵׂכֶל, שֶׁהוּא יְצַיֵּר לוֹ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ אוֹתָן אִם לֹא יֵדָעֵן, מָה שֶׁאֵין כֵּן כָּל עִנְיְנֵי חוֹבוֹת הַלֵּב, שֶׁהַמַּאֲמָרִים בְּעַצְמָם אֵינָם בְּחִיצוֹנִיּוּתָם לְפִי עֹמֶק הַחָכְמָה שֶׁבָּהֶם, כִּי לֹא נוֹסַד בַּלָשׁוֹן כְּלָל לְדַבֵּר בְּכָל פִּרְטֵי הַהֲבָנָה כְּפִי הַדָּרוּשׁ לָהֶם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִתְבּוֹנֵן לַאֲשׁוּרָם שֶׁל דְּבָרִים יַחְשֹׁב שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא הַדְּבָרִים בִּידִיעוֹת הַשֵּׁמוֹת. עַל כֵּן הַחוֹבָה הִיא לְעַיֵּן שֶׁיִּהְיֶה מַכִּיר הַדְּבָרִים בְּהַכָּרָה פְּנִימִית, וּמִמֵּילָא יִתְרַחֲבוּ אֶצְלוֹ הַדְּבָרִים שֶׁמְּבִיאִים לְאוֹתָהּ הַהַכָּרָה, עַד שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַעֲנִיק מִטּוּב יְדִיעָתוֹ גַּם לְזוּלָתוֹ.
[מוסר אביך א, א]
הצורך להתעמק בלימודי הנפש
מָה שֶׁמַּרְצֶּה הָרָמָ״ח [ר' משה חיים] לוּצָאטוֹ בְּהַקְדָּמַת סֵפֶר מְסִלַּת יְשָׁרִים, בְּסִבַּת הַמְּנִיעָה לַעֲסֹק בַּחֲסִידוּת וְיִרְאַת שָׁמַיִם בְּתוֹר חָכְמָה לִמּוּדִית, מִפְּנֵי שֶׁעִקְרֵי הָעִנְיָנִים הֵם יְדוּעִים לַכֹּל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ חוֹשֵׁב כָּל אֶחָד שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהוֹצִיא זְמַן עַל עִיּוּנָם, זֶהוּ הַצַּד הַטֶּכְנִי שֶׁבִּמְנִיעָה זוֹ. אֲבָל הַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁלָּהּ בָּא גַּם כֵּן מִסִּבָּה זוֹ עַצְמָהּ, אֲבָל בְּצוּרָה יוֹתֵר כְּמוּסָה, כְּלוֹמַר לֹא רַק עַל הַסְכָּמַת הָעוֹלָם פּוֹעֵל דָּבָר זֶה שֶׁל הַרְגָּשַׁת הַיְּסוֹדוֹת גַּם בְּלֹא לִמּוּד, לַחֲשֹׁב עַל זֶה שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהִתְעַמֵּק בְּפִרְטֵיהֶם, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמַּחֲשָׁבוֹת הַטִּבְעִיּוֹת הֵן מְלֵאוֹת צִיּוּרִים בָּאֵלֶּה הָעִנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים, וּבִשְׁבִיל כָּךְ מֵרֵאשִׁית כֹּל לִמּוּד, בִּתְחִלַּת שִׂימַת הַלֵּב עַל בֵּרוּר, בָּאִים הֵם וְשׁוֹטְפִים, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵם מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל בֹּסֶר, וְהַרְבֵּה דְּבָרִים אֱוִילִיִּים וַחֲשׁוּכִים מְעֹרָבִים בָּהֶם, וְעִם הַחֹשֶׁךְ הַשִּׂכְלִי יֵשׁ גַּם כֵּן בַּטֶּבַע שֶׁל עִנְיְנֵי הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר בְּבָסְרִיּוּתָם מְרִירוּת בִּלְתִּי טִבְעִית כְּזֹאת, שֶׁמַּחְשֶׁכֶת אֶת אוֹר הַשֵּׂכֶל, ומַכְשֶׁלֶת אֶת כֹּחַ הַחַיִּים הַפּוֹרְחִים בָּאָדָם, עַד שֶׁהֵם מִזְדַּקְּקִים וְעוֹמְדִים עַל הַמַּעֲמָד הַשִּׂכְלִי וְהַהַרְגָּשָׁה הַנְּאוֹרָה הַטְּהוֹרָה בְּרוּחַ קָדוֹשׁ מָלֵא וּמְשֻׁכְלָל, עַל כֵּן מַפְרִיעִים הֵם בְּעַצְמָם בְּשִׁטְפָם אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל הַלִּמּוּד וְהַהִתְעַמְּקוּת, וּצְרִיכָה הִיא הַמֵּתוֹדָה הַמּוּסָרִית שֶׁל לִמּוּדֵי הַחֲסִידוּת לִמְצֹא דֶּרֶךְ אֵיךְ לְסַנֵּן אֶת הַזְּרָמִים הָרִאשׁוֹנִים.
[אורות הקודש ח״ג, עמ' כא]
הלימוד על כוחות הנפש מועיל להבנת פעולת המצוות
מָבוֹא גָּדוֹל יֵשׁ לַפְּסִיכוֹלוֹגְיָה הַפְּרָטִית, וְכֵן הַכְּלָלִית הַלְּאֻמִּית וְהָאֱנוֹשִׁית, עִם דַּרְכֵי הַהַסְבָּרָה שֶׁל אָרְחוֹת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה. בְּיִחוּד אָנוּ צְרִיכִים לְהִכָּנֵס בְּמַעֲמַקֵּי חָכְמַת הַנֶּפֶשׁ, כְּדֵי לְהַסְבִּיר אֶת תָּכְנָם שֶׁל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַפּוֹעֲלוֹת עָלֵינוּ, לְרַגְלֵי הַמַּעֲשִׂים וְהַדִּבּוּרִים, שֶׁעַל יָדָם אָנוּ נִכְנָסִים לַהֲבָנַת כַּוָּנַת הַמִּצְוֹת וְהַתְּפִלָּה, וְגֹדֶל עֶרְכָּם עַל חִנּוּכֵנוּ הַמּוּסָרִי וְתִקּוּן הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ.
[שמונה קבצים, קובץ א, כח]
רבי חיים ויטאל, שערי קדושה א, ב
"והנה ענין המידות הן מוטבעות באדם בנפש השפלה הנקראת "יסודית", הכלולה מארבע בחינות, הדומם והצומחת והבהמית והמדברת. כי גם הן מורכבות מטוב ורע, והנה בנפש הזה תלויות המידות הטובות והרעות, והן כסא ויסוד ושורש אל הנפש העליונה השכלית, אשר בה תלויין תרי״ג מצות התורה כנזכר לעיל בשער ראשון. ולפיכך אין המידות מכלל התרי״ג מצות, ואמנם הן הכנות עקריות אל תרי״ג המצות בקיומן או בביטולם, יען כי אין כח בנפש השכלית לקיים המצות על ידי תרי״ג איברי הגוף אלא באמצעות נפש היסודית, המחוברת אל הגוף עצמו, בסוד (ויקרא יז יד): "כי נפש כל בשר דמ״ו בנפשו הוא", ולפיכך ענין המידות הרעות קשים מן העברות עצמן מאד מאד".
תיקון המידות ברמ״ק
תומר דבורה - פרק ראשון
"הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, צֶלֶם וּדְמוּת. שֶׁאִלּוּ יְדוּמֶה בְּגוּפוֹ וְלֹא בַּפְּעוּלוֹת, הֲרֵי הוּא מַכְזִיב הַצּוּרָה וְיֹאמְרוּ עָלָיו צוּרָה נָאָה וּמַעֲשִֹים כְּעוּרִים. שֶׁהֲרֵי עִיקַּר הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הָעֶלְיוֹן הֵן פְּעוּלוֹתָיו, וּמַה יוֹעִיל לוֹ הֱיוֹתוֹ כַּצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה, דְמוּת תַּבְנִית אֵבָרָיו, וּבַפְּעוּלוֹת לֹא יִתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ?
באבן שלמה פרקים א-ב בדילוגים:
"כָּל עֲבוֹדַת הַשֶׁם תָּלוּי בְּתִקּוּן הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם כְּמוֹ לְבוּשׁ לַמִּצְוֹת וּכְלָלֵי הַתּוֹרָה וְכָל הַחֲטָאִים מֶשְׁרָשִׁים בַּמִּדּוֹת.
הַמִּדּוֹת הֵן לְפִי טֶבַע הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ. וְהַמַּעֲשִׂים הֵם לְפִי הָרוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁהָרוֹכֵב עַל הַסּוּס יָכוֹל לְהִכְרִיחוּ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, עַל יְדֵי יְגִיעָה, אַף אִם הוּא סוּס רַע. כֵּן אַף מִי נַפְשׁוֹ רָעָה בַּטֶּבַע בְּמִדּוֹתֶיהָ, הָעִקָּר תָּלוּי בָּרוּחַ.
עיקַר חַיוּת הָאָדָם הוּא לְהִתְחַזֵק תָּמִיד בִּשְׁבִירַת הַמִּדּוֹת. וְאִם לָאו, לָמָּה לוֹ חַיִּים הָרוֹצֶה לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, צָרִיךְ לִשְׁקל מִדּוֹתָיו בְּמֹאזְנִי צֶדֶק. כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהִתבּוֹנָן עַל מִדּוֹתָיו הָרָעוֹת וּלְהַכִּירָם הֵיטֵב, וּלְחַנֵךְ אֶת עַצְמוֹ לְהַטוֹת כָּל מִדָּה רָעָה אֶל קְצֵה הַהפּוּךְ, כְּגוֹן: מְכַּעַס אֶל הַחֶמְלָה, וּמִגַּאֲוָה אֶל תַּכְלִית הַשְׁפְלוּת אֲבָל לֹא יְדַלֵּג בְּפַעַם אַחַת אֶל קְצֵה הַהפּוּךְ, רַק יֵלֵךְ לְאַט לְאַט מְדרגה לְדַרְגה. אַחַר כָּךְ יַעֲמֹד עַל נְקֵדָה הַמְמֶצַעַת לְפִי הַתּוֹרָה, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כְּטֶבַע מַמָּשׁ. כִּי אִם יֵלֵךְ בַּתְּחִלָּה בַּדֶּרֶךְ הַמְמֶצעַת, יַחֲזוֹר, חַס וְשָׁלוֹם, לְסוֹרוֹ, כִּי כְּבָר נִתְגַבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו בַּדֶּרֶךְ הַהוּא.
אַף מִי שֶׁטִבְעוֹ רַע, לֹא יֵלֵךְ נֶגֶד הַטֶבַע לְגַמְרֵי, כִּי לֹא יִתְקַיַּם בְּיָדוֹ, רַק צָרִיךְ לְהִתְחַבֵּר לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר עַל־פִּי טִבְעוֹ. לְמָשָׁל: מִי שֶׁנּוֹלָד בְּמַזַל מַאדים, שֶׁהוּא מֶכְרָח לִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דָּם, אָז יֵשׁ בְּיָדוֹ לְהִתְחַנֵּךְ לִהְיוֹת שׁוֹחֵט, שֶׁהוּא בֵּינוֹנִי, אוֹ מוֹהֵל, שֶׁהוּא צַדִּיק, וְלֹא לִהְיוֹת לִסְטִים. וְזֶה שֶׁכָּתוּב: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה (משלי כב, ו)
כֹּל הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה הַכֹּל עַל פִּי הָרֹב לְפִי הַמִּדּוֹת
עַנְיַן הַתּוֹרָה לַנֶפֶשׁ דוגמת הַמָּטָר לָאָרֶץ, שֶׁמַצְמִיחַ מַה שֶׁנִּזְרַע בָּהּ, סם־חַיים אוֹ סָם־מָוֶת. כֵּן בַּתּוֹרָה, מַצְמִיחַ מַה שֶׁבְּלִבּוֹ: אִם לִבּוֹ טוֹב תַּגְדִּיל יִרְאָתוֹ, וְאִם בְּלִבּוֹ שׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה יִגְדַּל הַטִינָא בְּלִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע יד, י): "צַדְקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", (שבת פח ) וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ לְמַיְמִינִים בָּהּ סַמָּא דְּחַיֵּי וּלְמַשְׂמְאִילִים בָּהּ סַמָּא דְּמוֹתָא עַל כֵּן צָרִיךְ לִפְנוֹת לִבּוֹ בְּכָל יוֹם קוֹדֵם הַלִּמּוּד וְאַחֲרָיו מֵעִפּוּשׁ הַדֵּעוֹת וְהַמִּדּוֹת, בְּיִרְאַת־חֵטְא וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְזֶהוּ מְכֻנֵּה בְּשֵׁם בֵּית־הַכְּסֵא, וְעַל זֶה רָמְזוּ בְּמַה שֶׁאָמְרוּ (ברכות ח:): בֵּית־הַכִּסֵּא עֲדִיפָא מִכָּלְהוֹ, וְכֵן מַה שֶׁאָמְרוּ (שם נה.): הַמַאֲרִיךְ בְּבֵית־הַכִּסֵּא, וְכֵן מַה שֶׁאָמְרוּ (שם סב.): הַשְׁכֵּם וָצֵא, הַעֲרֶב וָצֵא, רוֹצֶה לומר בבחרותו וזקנותו שלא תתרחק מבוראיך מרחק רב, שֶׁלֹא תוּכַל לְהוֹעִיל. וְצָרִיךְ לְמַשְׁמֵשׁ אֵיזֶה מִדָּה רָעָה גוֹבֵר בּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִפָּנֶה, (ללימוד) לֹא כְאֵלוּ בַּעֲלֵי־תַאֲוָה, שֶׁמִּתְעַנִים, וְהַתַּאֲוָה מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר. וְצָרִיךְ לָזֶה עַרְמוּמִית גְדוֹלָה, עָרוּם בְּיִרְאָה, נֶגֶד הַנָּחָשׁ הֶעָרוּם, וְהַמִּתְעַצֵל לחטט אַחַר כָּל מִדָּה רָעָה, אֵינוֹ מוֹעִיל לוֹ כָּל הַגְדָרִים וְהַסְיָגִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, כִּי כָל מַכָּה שֶׁאֵינָהּ נִרְפֶאת בִּפְנִים וְכוּ', וְאַף גֶדֶר הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְגִנָּה וּמַצְלָה, נִהֶרֶס בְּעַצְלוּתוֹ (משלי כד, לא)
כְּלַל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הֵם, כַּעַס, תַּאֲוָה וְגַאֲוָה, שֶׁהֵן, הַקְנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד. וְכָל אֶחָד כָּלוּל מִשְׁנַיִם, הַיְנוּ, בְּכַעַס רַע וּמִרְמָה; רָע הוּא בְּהִתְגַלוּת, וּמִרְמָה הוּא אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. וּבְתַאֲוָה תַּאֲוָה וְחֶמְדָּה; תַּאֲוָה הוּא וְנָאַת הָגוּף מַמָּשׁ, כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַדּוֹמֶה, וְחֶמְדָּה כְּגוֹן כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וּבָתִּים. וּבְגַאֲוָה הוּא גֵאָה וְגָאוֹן; גֵאָה הוּא בַּלֵּב, וְגָאוֹן הוּא הָרוֹצֶה לְשׂוֹרֵר עַל אֲנָשִׁים, וְכָל זֶה כָּלוּל בִּתְפִלַּת "אֱלֹקִי, נְצֵר לְשׁוֹנִי מֵרָע וְכוּ'". "וְלִמְקַלְלַי נְגֶד גָאוֹן; "פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ" הוּא הֵפֶךְ הַתַּאֲוָה, שֶׁרוֹצֶה לֵישֵׁב בְּבֵיתוֹ בִּמְנוּחָה לְמַלֹאת תַּאֲוָתוֹ, וְכֵן בַּתּוֹרָה צָרִיךְ לֵישֵׁב בִּמְנוּחָה. וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (תנא דבי אליהו רבה, כו): עַד שֶׁאַתָּה מְבַקֵשׁ שֶׁיִּכָּנֵס תּוֹרָה לְתוֹךְ מֵעֶיךָ, בַּקֵשׁ שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה לְמֵעֶיךָ. "וּבְמִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹף נַפְשִׁי" – הוּא הֵפֶךְ בַּעֲלֵי חֶמְדָּה, שֶׁזֶּה דַרְכָּם כֵּסֶל לִרְדֹף קָדִים תָּמִיד, כִּי אֵין אָדָם מֵת וַחֲצִי תַּאֲוָתוֹ בְּיָדוֹ.
לא יאמַר הָאָדָם: אֵלֵךְ מְעַט אַחַר הַתַּאֲוָה וְהַחֶמְדָּה וְאַחַר־ כָּךְ אֶפְרשׁ מֵהֶם, כִּי כֵּיוָן שֶׁמַּתְחִיל לִמְשׁךְ אַחֲרֵיהֶם, נִטְרָד וְהוֹלֵךְ מִן הַחַיִּים הַנְצְחִיִּים לְגַמְרֵי, כִּי קָשֶׁה מְאֹד לִפְרשׁ מֵהֶם (משלי ב, יט; ה, ו). וְאַף מִי שֶׁיָּשׁ־בּוֹ יִרְאָה וְתוֹרָה וּמִצְוֹת, כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַתַּאֲוָה יְאַבֵּד הַכֹּל (משלי כא, כ).
דֶּרֶךְ הַיֵּצֶר הָרָע לְהָסית בִּתְחִלָּה לִלְמֹד וְגַם לְמַלֹאת תַּאֲוָתוֹ, כִּי אִם יְסִיתוֹ שֶׁלֹא לִלְמֹד כְּלָל, לֹא יִשְׁמַע לוֹ. וְכַאֲשֶׁר יַרְגִיל עַצְמוֹ בַּהֲנָאַת הַגוּף, אָז מִמֵּילָא לֹא יִלְמַד, כִּי טָרוּד תָּמִיד לְמַלֹאת הַנָאַת הַגוּף, וְהָיֵצֶר הָרָע אוֹמֵר לוֹ, שֶׁיַּזיק לִבְרִיאוּתוֹ כְּשֶׁיַּעֲזֹב הֶרְגֶלוֹ, וְאַחַר כָּךְ מִתְעַצֵּל לִרְדֹּף אַחַר הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְאַחַר כָּךְ אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹתָם אַף יִזְדַּמֵּן לוֹ לוֹ בְּלֹא טִירְחַהּ וִיגִיעָה".
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה