יאיר כיום
בא לפרשת ״חיד״א
לח בא זוהר ליליא נהיר הוה ותנא דתמוז, דתקופה כיומא הוא, בריך דקודשא דינוי עמא כל וחמא, דכתיב הוא הדא ״יָאִיר כַּיֹום וְלַיְלָה כַחֲשֵׁיכָה כָאֹורָה״ (תהלים קלט יב).
ופירשו המפרשים ז״ל במשז״ל שאותה הלילה שבא הקדוש ברוך הוא פני דוד, הייתה מאירה כשמש בתקופת תמוז. ולכן אמרו ז״ל שאין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על הרעה, דכתיב ״וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאֹור יֹום וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה״ (בראשית א ה), והיינו דקשיתיה דאיך כתיב ״הַלַּיְלָה הוּא לַה׳״ (שמות יב מב) — ח״ו שמייחד שמו על הרעה? אלא שאותה הלילה הייתה מאירה כשמש, ונאה לכתוב ולומר ״הוּא לַה׳ הַזֶּה הַלַּיְלָה״.
ועפ״ז שמעתי אומרים ומטו בה משם הר׳ מופת הדור [חכם יצחק רפאל בן כמהר״ח אלפאנדארי זלה״ה (השני) אלפנדרי, תורכיה - צפת, אב״ד (1660–1733 טבת), מח״ס ״דרך הקודש״, ״מגיד מראשית״ ו-״אש דת״, רבם של חכם רפאל ישראל קמחי וחכם גדליה חיון] שזהו כונת הכתוב (תהלים עד טז) ״לְָך יֹום אַף לְָך לָיְלָה אַתָּה הֲכִינֹותָ מָאֹור וָשָׁמֶׁשׁ״.
כלומר, ״לְָך יֹום״ — היום מתייחס אליך, כדכתיב ״וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאֹור יֹום״. ״וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה״ — הלילה שהוא חשך, לא מצינו שמתייחס אליך. אבל ״אַף לְָך לָיְלָה״ — מתי? כשלילה אחת יצאת מן הכלל, והיא ליל ט״ו בניסן במצרים. וכי תימא, מה נשתנה הלילה הזו? מה זה שיצאת לזה? לַה׳ הַזֶּה הַלַּיְלָה כמ״ש ״הוּא לַה׳ הַזֶּה הַלַּיְלָה״. ומשו״ה כתיב ״אַתָּה הֲכִינֹותָ מָאֹור וָשָׁמֶׁשׁ״, שיש טעם עיקרי שאותה הלילה הייתה מאירה כשמש, ״הוּא שִׁמֻּרִים לַה׳ הַזֶּה הַלַּיְלָה לַה׳״.
ואשר אחזה אני בנותן טעם מדוע עשה ה׳ ככה ״וַיָּאֶׁר אֶׁת הַלַּיְלָה״ (שמות יד כ) כצאת השמש בגבורתו, הוא בהקדים מה שפירש ר׳ שבעה עמודיה [הרב בצלאל מקוברין, אב״ד סלוצק (1640–1691)]. מאמר הכתוב ״וְיָדַעְתָּ הַיֹּום וַהֲשֵׁבֹתָ אֶׁל לְבָבֶָׁך״ (דברים ד לט), שמהשמש יש להכריע נגד ג׳ סברות האפיקורסים:
א. כי מהשמש ניכר שיש לו מניע, כמו שהאדם יודע שהולך שיש לו מניע, כך ניכר מהשמש שיש לו מניע. וזהו ״וְיָדַעְתָּ הַיֹּום״, וזה נגד כת הארסטו הכופרים בעיקר ״וַהֲשֵׁבֹתָ אֶׁל לְבָבֶָׁך כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל״.
ב. וכנגד הכת האומרת שאינו משגיח בתחתונים — שהשמש הוא להאיר על הארץ, ומכחישם שבראו על הארץ. וזהו ״וְעַל הָאָרֶׁץ מִתָּחַת״, שאתה משגיח על הארץ.
ג. וכנגד האומרים הטוב פועל ואינו פועל הרע — שהשמש מיבש הלח ומתיך הקשה, והן פעולות הפכיות. וכן הוא כביכול שאין רע יורד מלמעלה, אך רע הוא מצד ה׳ מקבלים, שמשתנה כפי המקבלים. וז״ש ״וְאֵׁין עֹוד״ (קהלת ג יד).
ולכן ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו״ (שם), וליל פסח האיר שמש ממזר״ח בצאת ישראל ממצרים (תהלים קיד א), לעוררן שיהיו לטוטפות ״לַּיְהוּדִים הָיְתָה אֹורָה״ (אסתר ח טז), נדדה חשכה ״לְהָאִיר עַל הָאָרֶׁץ״ (בראשית א טו), ״הַשֶּׁמֶׁשׁ יָצָא עַל הָאָרֶׁץ״ (בראשית יט כג). וזה אפשר רמז אומרם ״פני משה כפני חמה״, שרבינו ע״ה היה מלמד דעת נגד ג׳ דעות נפסדות הנז׳, ולכן נדמה כפני חמה.
ועל דרך זה פירש. ומאז״ל ״מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אע״ה, וכל חולה הנפש שהיה קורא בה היה מתרפא ואחרון״, יוכיח דהשמש תלאה בגלגל חמה, כדבריו כל.
ואפשר להרחיב פירוש הכתוב ״לְָך יֹום״ (תהלים עד יב) ועל פי זה והכתובים הנמשכים: ״וֵׁאלֹהִים מַלְכִּי מִקֶּׁדֶׁם״ — נגד הכופרים בעיקר. ״פֹּעֵׁל יְשׁוּעֹות״ — נגד האומרים שהישועה טובה לזה ורעה לזה, א״כ הכל אחד, רק שהענין משתנה מצד המקבלים. ״בְּקֶׁרֶׁב הָאָרֶׁץ״ — נגד האומרים שאינו משגיח בתחתונים. ״אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְָּך יָם״ (שם יג) — והראיה שהם מכות אשר הוכה פרעה והמצריים וקריעת ים סוף. וכבר כתבו שאריסטו היה מודה בחידוש העולם, דאי נמצא היה במצרים, אם כן ודאי אמר ״הָאֱלֹהִים הוּא ה׳ כִּי״ האמת.
ולכן הזכיר נסים אלו דהן ״עדים נאמנים״, ״לְָך יֹום״ — השמש שעשית הוא מגיד האמת. ״אַף לְָך לָיְלָה״ — ליל יציאת מצרים הוא מגדת אמיתת אלהותו. ״אַתָּה הֲכִינֹותָ מָאֹור וָשָׁמֶׁשׁ״ — נותן טעם שניכר לו מניע. ״קַיִץ וָחֹרֶׁף אַתָּה יְצַרְתָּם״ — כי הם הפכיים ומשתנה מצד המקבלים, שאתה משגיח בתחתונים. ״הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלֹות אָרֶׁץ״ (שם יז). ״זְכָר זֹאת אֹויֵׁב חֵׁרֵׁף ה׳ וְעַם נָבָל נִאֲצוּ שְׁמֶָׁך״ (שם יח) — באמונות רעות.
עינים פתח פסחים קט ב
והיינו דקאמר רב נחמן בר יצחק, שהלילה המשומר ובא מן המזיקין — דכתיב ״לֵׁיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה׳״, קרא ה׳ לילה גבי ״שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵׁי יִשְׂרָאֵׁל״ (שמות יב מב). ומינה שמע שהייתה מאירה כיום, וא״כ אין כאן מזיקין שלא שכיחי אלא בלילה ולא ביום. ואהני עד לדורותם שכל לילי פסחים אין כאן מזיקין, מעין דוגמא לליל פסח מצרים. ויתקרב הענין קצת.
ומ״ב כמ״ש שבליל פסח האיר גדול אור גדלות שני בכל בחינותיו ואיבד ושיבר לכל המזיקין וסט״א, ולכן משומר ובא מן המזיקין בכל ליל התקדש חג הפסח הוא וכן כדרך, שלא דהיה פלא כמ״ש רבינו האר״י זצ״ל.
מדבר קדמות מערכת נ אות כט
והיינו דקאמר מנ״ל קרא ״לֵׁיל שִׁמֻּרִים״, ו נותן טעם לעת״ל שה״ט שבניסן עתידין ליגאל, ומשו״ה הוא זמניה ליגאל, והטעם כתוקף גילוי המאורות הגדולים שהייתה מאירה. אלא ואיך אני אומר לה לילה? ״הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה׳״.
נחל קדומים בא יח
ואפשר במשז״ל (שמות יג ג) ״זָכֹור אֶׁת הַיֹּום הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶׁם מִמִּצְרַיִם״, ומשום הכי שהיום ההוא היה כ-ג׳ ימים ל״ו שעות. ועתה שרבינו משה מדבר יציאת מצרים, שיום זה היה כג׳ ימים שזרח השמש, להעיר ולבטל הג׳ דעות האסורות הנז׳. וגם אל ערב רב כלפי הללו בדבריו שביטולן למצריים, שהיה להרחיקם מג׳ אמונות רעות שהיו לאריסטו. ועצמו וכל רב.
נחל קדומים ואתחנן יא
שמעתי במ״ש (סנהדרין לט): אמר ליה קיסר לרבן גמליאל: כמה שכינתא איכא? שריא, ק
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה