בשגגה רוצח רבנו משה
חידוש למות של פרשת ״ואתחנן״
חיד״א — הובא בס׳ דרוש ראש שמואל דוד על אבות דרבי נתן כסא רחמים, ויתכן עוד לפרש, ונבין מאמרם ז״ל:
״אתה החילות להראות את עבדך את גודלך״ — זה אהרן הכהן.
ויש להבין. ויראה במה שכתב בילקוט ראובני (מסעי), שמשה הרג את המצרי והיה חטא בידו ונתחייב גלות, ״שמה״ אותיות משה. עכ״ל.
וידוע שההורג שגלה אינו יוצא מעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול, ופסק הרמב״ם (הל׳ רוצח) שדכהן גדול שהרג — לא יוצא מעיר מקלטו לעולם. ובזה היה שם גדול כהן אחר.
הובא בס׳ ״שתי ידות״ מאמרם ז״ל: ״אתמול הרגת את המצרי ועתה רוצה ליכנס לארץ״? ואינו מובן. אמנם על פי הקדמתנו אפשר לישבו, דמשה היה גולה בינו.
קודם אהרן הכהן היה גדול כהן במדבר בעבור המצרי, והוא היה כהן — דמשה סבר דרשב״י, ויש שסירב בסנה (זבחים קב) ועל כן חרון עשה רושם, וניטלה ממנו הכהונה וניתנה לאהרן. והכי סבר רב דמשה — דלא פסקה כהונה אלא מזרעו.
ונמצא דמשה גדול כהן וחולק בקדשי שמים וכו׳. ע״ש רבינו. כי אהרן לוי היה, טרם שהיה אהרן גדול כהן — היה רבינו גדול כהן. ולדעת יש אומרים, ממשה ניטלה כהונה, ויען משה סירב — ניטלה לא מיום מזרעו אלא מרבינו. וידוע דמשה רבינו היה שלם מיום הולדו, וכמ״ש בזהר משה משה לא פסיק טעמא — קדמאה שלים בתראה שלים.
ואהרן לוי היה הוא לבדו גדול כהן, ונמצא כשהרג המצרי היה גדול כהן, ונמצא שהרג כשלא היה שם גדול כהן אחר, ואחר זמן רב נתמנה אהרן גדול כהן. ולפי רז״ל שהמדבר היה מקלטו, א״כ דינא הוא גדול כהן שלא יצא משם לעולם.
וז״ש: ״אתמול הרגת את המצרי ועתה אתה רוצה ליכנס לארץ״ — כלומר, דבהרגת המצרי נתחייב גלות, והוי דינא כדין גדול כהן שהרג בזמן שלא היה גדול כהן אחר, וא״כ איך הוא רוצה לצאת ממקלטו וליכנס לארץ.
מעתה נבא לבאר הכתובים ״ואתחנן אל ה׳ בעת ההיא״ — שנכנסתי לארץ סיחון ועוג חשבתי שכבר יצאתי מהמקלט, והמקלט היה המדבר. ״ה׳ אלהים אתה החילות״ — גדול כהן אהרן שהיה גדול כהן, ״להראות את עבדך את גודלך״ — זה שיצאתי מגלותו, ״ואת ידך החזקה אשר עשית לסיחון ועוג״ — ומת, כי כן הדין במחויב גלות שנפטר גדול כהן — יצא ממקלטו.
״ויתעבר ה׳ בי למענכם ולא שמע אלי״ — אך הקדוש ברוך הוא לא רצה שיכנס בשבילכם, כמשז״ל שנמלך עם המלאכים בב״ד, וגם אינו דומה לדין גולה לערי מקלט מכמה טעמים, ואני שאני הרגתי את המצרי ונמלכתי — הייתי יכול לצאת דאעיקרא. ״ויאמר ה׳ אלי רב לך״ — כמש״ל, וכיון שכן גם אתה אינו גדול כהן שהרג ולא היה שם, ואתה גם אין אתה יכול לצאת ממקלטך.
ועיקרן של דברים — לזכות את ישראל ודור המדבר, בהיותו קבור בחוצה לארץ, כי ממנו תוצאות חיים.
אור תורה ״ואתחנן״ — שאלו רז״ל למה הבדילן: ״אז יבדיל משה שלוש ערים״ (ליקוטי תורה אריז״ל), ומצאתי דבר נאה בקונטריסי האר״י ז״ל. אך הסוד הוא, כי משה עשה זו כדי לתקן בעצמו, לפי שהרג, הואיל ואינן קולטות עד שיבדיל השלוש שבארץ ישראל. ותרצו.
וזהו שנאמר ״אשר ירצח את רעהו״ — כי אחיו היה קין, והיה שוגג, כי נראה לו שעביד קא דמצוה, ואת המצרי בזמנו לא. (שמות ב) ״מכה איש עברי מאחיו״ — כתיב מאחיו, כי המצרי המכה היה מקין, לומר הרע שבו. ואמרו כי נפש קין נכנסה בעצמו במחלוקתו, ויתרו ורוחו ביתרו, ונשמתו בקרח, ובסוף נתגייר. וכשנברר הרע — אלא מקח שלקח לעצמו, פירוש משה שם זה ביתרו, כתיב ״וזאת התורה אשר שם משה״. עכ״ל הענין.
ולעניות דעתי נראה לומר, דתנן (אבות א, יא) הא דתנן ״הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות״ — שמשה רבינו ע״ה קיים בעצמו. על כן כשראה משה רבינו ע״ה שיש בו חובת גלות, הוזהר. עוד תנן (שם ד, יג) ״ר׳ נהוראי אומר, גולה למקום תורה״ — והיה גולה למקום תורה, כי מקומו הוא מקום תורה. על כן הפסיק ענין שלוש ערי מקלט בין פרשיות של דברים מאוד, בדברי תורה. נתינת התורה.
הוספה — מדרש תנחומא ״ואתחנן״
״אז יבדיל משה״ — מהו ״אז״? ד״א שירה, אמר משה שירה, אמר מי שירה — לשון משל הדיוט: מי שאכל התבשיל יודע טעמו. לפי שמשה הרג את המצרי וברח, לכך יודע מה בנפשו של הורג, ואמר ״אז יבדיל משה״ — יודע טעמו.
ובדין שם על ידי — הורג תפילה או כישוף, עוד בדין.
ראה שו״ת מהר״י אסאד, או״ח א קצט; שו״ת קטנות הלכות ב; כוכבי יצחק ק, רש״י מנחות; שו״ת מקדשי השם ב זר, לה טו, ג; ראבי״ה ברכות ט, ז; זהב קל.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה