וי פרשת ערש״ק בס״ד תשפ״ב חי
בהלכה▫ שבועית שאלה טבדי בנימין הרב
שם לברך צריכים אנחנו האם משפחה. קרוב של מצווה בר לכבוד הארחה בבית נתארח השבת
מתנה– נותנים גם שאנחנו נציין האורח. ברכת את האורח ברכת לגבי משמעות לזה יש? האם
חיובו וגדר האורח ברכת דין מקור
שבאורח הלכה מביאה א) (מו, ברכות במסכת הגמ' שאחד בזמנם נהוג היה (כך בקול המזון ברכת את מברך
כולם– עבור בקול )מברך "ברכת את שיאמר מנת על
יהי האורח ברכת נוסח את מביאה שם הגמ' האורח". " לעולם יכלם ולא הזה בעולם הבית בעל יבוש שלא רצון
עוד מוסיף היה יוסף שרב מספרת הגמ' בהמשך ". הבא זה. לנוסח מילים
לג סוטה שאנץ תוס' וע״ע סמ״ג (רוקח, מראשונים )חלק ה את "וברכת מהפסוק נדרש הזו הברכה שמקור 'כתבו
"אלוקיך– לרבות– באה "את" שהמילה מהקב״ה שחוץ
הבית בעל את לברך. יש שיש נראה הלשונות ומדקדוק
מדאורייתא ממש היא האורח ברכת האם לוקת מח בזה חי איש הבן ומלשון דרבנן. היא שמא או המזון ברכת כמו תקנה רק שהיא משמע יח) אות חוקת פ' ראשונה (שנה
. דרבנן
האורח– ברכת של מיקומה עקרוני באופן דין מצד
התלמוד- לפני עוד והמטיב" "הטוב מברכת כחלק הוא
הרמב״ם מל' נראה (כן " ב״הרחמן שנאמרות הבקשות
ז ב, .)ברכות הדורות במשך עם האורח ברכת נשמטה
המקורית מהסידורים– חובה ידי יצאו והמברכים
הזה הבית בעל את יברך הוא "הרחמן "באמירת – וגם
נוסחים מספר יש. בזה מדוע תמהו הפוס' שאכן לציין יש והנוסח מהמיקום האורח ברכת ונוסח מיקומה את שינו
להחזיר שהתעוררו ישראל מגדולי כמה והיו למוד. שבת המקוריים והנוסח למקום האורח ברכת את נהג (כן ב טו, הברכה וזאת בספר עי' זצ״ל, סולוביצ׳יק הגרי״ז
'פוס כמה כתבו זאת עם. שיינברג הגרח״פ הורה )שכן
כאש גם התלמוד דין חובת ידי יוצאים אנו הדין שמעיקר ר
שלנו והנוסח במיקום ורח הא ברכת את אומרים או
."ב״הרחמן
הזה בזמן האורח ברכת
נאמרה בגמרא המוזכרת האורח ברכת עיקר כאמור והנה כן ועל מברך. אחד שרק שבזמנם, המנהג של בהקשר על המארח את לברך גם עליו בקול, מברך האורח כאשר לא האורח שהי כל מסיבה אם אך לו. ולהודות לכבדו מנת
מברכת שפטור אחר אדם או הבית, בעל אלא מברך, היה
האורח– לא כלל האורח ברכת אז היית ה וכן נאמרת.
א רא, (או״ח ערוך השולחן )פסק " בע אם ל-הבית רוצה
ולברך ברכתו, ל ע להקפיד) רוצה שאינו (פירוש לוותר
בעצמו המזון ברכת רשאי." -
אחד שכל בימינו הדין מה השאלה: נשאלת הדברים לאור
בשקט– מברכים רבות ופעמים לעצמו, מברך עדיין האם
האורח ברכת את לומר צורך. יש
רוב למעשה מברך אחד שכל הזה שבזמן כתבו האחרונים פשוט באופן כתב וכן האורח. ברכת את להזכיר יש לעצמו
שלח- ראשונה (שנה חי איש ובן ג) (רא, השולחן ערוך לך
)כד.
עניין שכל לומר נטה נא) (יא, הלוי שבט בשו״ת זאת עם מברך האורח שהיה חז״ל, בזמן דווקא הוא האורח ברכת
הבית– בעל את גם בברכתו ומוציא בקול בזמן כן ועל האורח ברכת את לברך חובה הדין מעיקר אין. הזה
ברכת "הועברה" דוע מ הלוי שבט מסביר הדברים ולאור "הרחמן לברכת שלה המקורי והנוסח מהמיקום."האורח את לומר צריך אין הדין מעיקר הזה ובזמן שהואיל והיינו חובה ידי בעה״ב את מוציא האורח אין כי האורח, ברכת ידי על לבעה״ב להודות הנימוס מצד הנהיגו ממילא
'סי לשמה ה תור בשו״ת (ועי ב״הרח׳מן" שאומרים הנוסח
נא לבקש אדם רשאי קולנו" שב״שמע שכפי שכתב
כרצונו– בקשות להוסיף רשאי "הרחמן" בברכת כך
כרצונו). בקשות
לעצמו מברך אחד שכל שבזה״ז הלוי, שבט דברי ולענ״ד לחוש יש ודאי מקום ומכל הדין, מעיקר האורח ברכת אין לברך יש הדין שמעיקר נראה שמהם הפוסקים רוב לשיטת
עצמו בפני מברך אחד כל כאשר גם האורח בר. כת את
הסעודה על משלם כאשר לברך יש האם
האורח ברכת את לומר יש האם היא נוספת מחלוקת
חשבונו– על אוכל האורח כאשר האירוח מעצם נהנה אך באנשים רבות פעמים מצויה זו שאלה הבית. בעל של (כגון מיוחד לאוכל נזקקים אך להתארח אמנם שבאים
את שמביאים מיוחדת דיאטה עם אנשים או עונים, טב בעצמם.)האוכל
זה באופן תקנו שלא כתבו הפוסקים רוב זו בנקודה והנה
האורח. ברכת זאת עם סק״ג). (שם ברורה המשנה פסק כך
הנימוס שמצד פוסקים מספר כתבו לבעל הטוב והכרת אלא אכלו שלא (הגם האורחים את בביתו המארח הבית
) חשבונם על – האורח ברכת את לומר. ראוי דעת כן כמו
רא סי' על למהרש״ם תורה דעת בס' ש (ומשמע היעב״ץ
כמוהו) פסק ג״כ שם – ברכת את לברך יש הדין שמעיקר
הסעודה על משלם האורח כאשר אפי'. האורח
האורח ברכת נסובה על בחקירה תלויה זו ששאלה. נראה
על נסובה זו ברכה הפוסקים ורוב ברורה המשנה לשיטת ואילו לאורח. המארח שנתן הפת על ובפרט המזון,
ליעב״ץ– וסידור בבית האירוח עצם על גם שייכת הברכה
וכד.'האוכל
ב״הרחמן– האורח ברכת את "אומרים ש ומנהגנו אין
את לברך שאפשר מה כל ואדרבה פגם, הברכות בתוספת
לו– ולהודות בעה״ב בכך ואין הדבר, וטוב ראוי חיס. רון
מסעדה– או מלון בבית שמתארח שמי פשוט זאת, עם
ועוד הבית, בעל הוצאות כל את כולל שהתשלום הרי שהוא עוד להרוו אמור מהאורח יח ועל – בזה שייך לא כן
המוסר מצד ולא הדין מצד לא האורח ברכת עניין. כלל
המזון על כמשלם נחשב אינו האירוח עבור מתנה שנותן מי
בר לכבוד אירוח לגבי שלנו, השאלה לנידון ור נחז עתה
. מצוה
פרטי– אדם של באירוע וסועד שמתארח שמי ברור ולא
או מצוה בר שבת זו אם כלל משנה חתונה סעודת – עליו
האורח ברכת א. ת לומר
מזונו– על משלם היה אם ואפי' מצד הפחות לכל היה
המוסר– האירוח על בעה״ב את ולברך. להודות
מתנה– נתינת של נידון ב אך נחשבת המתנה שאין ודאי המזון מכל גדולה המתנה אם ואפי' האירוח. על כתשלום
כולו– האירוע מכל ואף לו שהגישו כאורח דינו, עדיין לטובת וכן למארחים הוקרה כאות ניתנת מתנה שהרי
וכד– מצוה הבר 'חתן צד שום ידי על מוגדרת ואינה
המזון על חוב. כתשלום נתן אם גם ההלכה מצד כן ועל
מתנה- הדין מעיקר האורח ברכת את לברך. יש
האורח "ברכת את לברך ישיבה בחורי על "האם
דורנו אחרוני בין מעניין הלכתי דיון כאן לציין ראוי לסיום
ישיבה בחורי. לגבי
הגרב״צ דעת יוסף פורת ישיבת ראש זצ״ל, שאול אבא הארוחות של לקיום שדואג מי את לברך התלמידים שעל
מו ב, לציון (אור לשונו וזה:)בישיבה
צריכים בישיבה, שאוכלים ואברכים בחורים הרחמן ויאמרו האורח, ברכת המזון בברכת לומר
יברך הוא הרחמן וכן ', וכו השולחן את יברך הוא שתרמו לנדיבים ויכוונו וכו', הסעודה בעלי את
זו. סעודה
לד ציינו וכן בריו פוס( 'כמה, ח אפרים רבבות שו״ת 'עי
.)תט
יש ולענ״ד לומר גדול טעם צריכים לא ישיבה שבחורי "מארח להם שאין מחמת הן האורח. ברכת את "לומר
והתורמים הלים, והמנ הישיבה, ראש את גם יש אלא אחד.
– ללמוד הישיבה לבחורי לאפשר מנת על נרתמים וכולם במערכת קטן חלק אחד ולכל וכד'. ארוחות עם בנחת
והכלכלית– הכללית כ״בעל מהם מישהו להגדיר וקשה בגדר הם שכולם והיינו הישיבה. של האוכל על הבית"
ועוזרים תומכים ומצאתי הבית. בעל בגדר ולא סברה זו
מד (א, יצחק בשו״ת.)עולת
ראוי הטוב הכרת מדין שלכה״פ פוס' כמה כתבו זאת עם ולכל לתורמים האורח ברכת את בקצרה להזכיר
נכונה כנהגה אלא הדין, מעיקר ואי״ז. הפועלים,
שכל אדם, חיי בשם הביא (שם) הלוי שבט בשו״ת כמו״כ
דווקא היא האורח ברכת כאשר בית בעל מסב, עמהם
הבית בעל אין ישיבה י בבחור כן ואם מסב עמהם– וא״כ
האורח בברכת חובה אין זו שלשיטה. ודאי
ברכת את יאמרו שלא ראוי למה ישיבה בחורי לגבי חידוש
האורח
במשך זוכים ישיבה בחורי דווקא דעתי, לעניות כן, על יתר עתותיהם כל את ולהקדיש בישיבה להיות שנים מספר
תורה– ללימוד י שלא ראוי בברכת החיוב על יתר כו ארי
. המזון
ג רק שיברכו לפועלים תקנו חכמים הדין מעיקר 'הלא
ברכות קצא (או״ח ערוך בשולחן נפסק וכן טז), (ברכות שנותנים עצמם על ישראל כל קבלו הזה בזמן ואמנם א). שם (שו״ע בשלימותה המזון ברכת את לברך לפועלים זמן
.)ס״ב
ישיבה בחורי כן ואם ברכת שיברכו ג״כ להם וי רא ודאי, לכה״פ אך וכו– בכוונה בשלימותה, 'המזון על יוסיפו לא
שלא מה ההלכה– מצד להוסיף נדרשו לחזור יזדרזו אלא והמנהלים הישיבה וראשי התורמים, כל הלא ללימודם. להיות ויצמחו יתפתחו הישיבה שבחורי כדי מאמץ עושים
ודאי כן, ועל תם. בתור ישראל עיני ויאירו חכמים, תלמידי (בהנחה הדין מעיקר שאינן בשבחים שיצמצמו להו ניחא
כאמור לציון האור כדעת הלכה )שאין – ישקיעו ואדרבה נחת והתורמים הישיבה לראשי ואין בתורה. בגדילה זמנם מתמידים טיפוחיהם פרי את לראות מאשר יותר גדולה
. בלימודם לענ״ד נראה. כן
ולמעשה להלכה סיכום
ברכת מברך אחד שכל בשעה האם רונים האח נחלקו א. ברכת את הדין מעיקר לומר יש עדיין לעצמו המזון
כזו חובה שיש הפוס' רוב שדעת ונראה. האורח.
מזונו– על שמשלם מי הדין מעיקר. ב את לברך צריך לא
בעה״ב עצם על האירוח כתבו ומ״מ, דרך שמצדך הפוס'
לברך ראוי. ארץ
גם שמשלם מי ג. טא פשי מלון או מסעדה כגון האירוח על ארץ דרך מדת אפי' האורח ברכת את לומר צריך. שאינו
. ד הבית– לבעל מתנה שנותן מי 'אפי מאד גדולה המתנה
וכ ו המזון מחיר את הן ללת והן את מזה יותר ועוד האירוח
– האורח ברכת את צריך. לומר
ה אין וכן המארח, עם אוכלים שאינם בזה״ז ישיבה בחורי.
מפרנס להם מסוים עבורם– כבעה״ב שהוא צריכים אינם כמה כתבו זאת עם האורח. ברכת את הדין מעיקר לומר
מהפ וס הן הקצרה, ולענ״ד לומר. ראוי ץ אר דרך שמצד '
מצד האמת– מצד והן ארץ דרך להתחזק להם ראוי
על רך לב ולא התורה בלימוד מ ממנו. פטורים שהם ה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה