בס״ד
סודו של אליהו הנביא בליל הסדר
למה דווקא אליהו מוזכר בליל הסדר?
בהגדה של פסח אליהו הנביא מוזכר מספר פעמים, הן בכוס שמוזגים בעבורו, והן בפתיחת הדלת לכבודו. וצריך להבין מדוע זכה אליהו הנביא למקום של כבוד בליל הסדר, מה שלא זכה אפילו משה רבנו. הרי אליהו הנביא הוא מתקופה שונה לחלוטין בהיסטוריה?
הטעמים לאזכור אליהו הנביא
בהגדות הראשונים אין אזכור לקשר בין אליהו הנביא לליל הסדר.
אך כבר לפני 350 שנה הרב חיים בנבנשתי מתורכיה, מחבר הספר ״כנסת הגדולה״, החל באזכורו של אליהו הנביא סביב ליל הסדר, אך לא ביאר מדוע.
הרב משה חגיז (שהיה מהלוחמים נגד השבתאות) בספרו שו״ת שתי הלחם (סימן מו) הביא מספר טעמים לאזכורו של אליהו הנביא בלילה זה:
אליהו הוא מלאך הברית המעיד על כך שבני ישראל ערכו את ברית המילה. באכילת קורבן הפסח אסור לערלים להצטרף לסעודה. ולכן אנו מזמינים את אליהו הנביא להעיד שאצלנו כל הבנים נימולו ורשאים לאכול מקרבן הפסח.
עוד כתב הרב חגיז: יש בכך לימוד זכות על אבותינו שמסרו נפשם על המילה, ומזמינים את אליהו הנביא שיעיד על כך.
עוד כתב הרב חגיז: ישנו מדרש שבזכות דם הפסח ודם הברית שהתערבו יחד יצאנו ממצרים. ואנו מזכירים זאת בהגדה: ״וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ״ — דם הפסח ודם המילה.
עוד כתב הרב חגיז: ״ראוי ונכון להכין כוס זה בשם אליהו כי הוא המבשר את הגאולה אחרונה. ״
בספר קול אליהו (הובא בפסקי תשובות סי׳ תפ הע׳ 2) הביא שכוסו של אליהו הוא על פי אותם הראשונים (רבנו חננאל ור׳ יצחק אלפסי) שכותבים שצריך לשתות 5 כוסות בליל הסדר: ״בכוס חמישי אומר הלל הגדול״. וכיוון ששאר ראשונים חולקים על דין כוס זו, מוזגין כוס חמישי וקורין לה כוס אליהו, שאליהו הנביא יכריע האם צריך לשתות כוס חמישית או לא.
בהגדת חתם סופר (עמ׳ לא) כתוב שתקנו ד׳ כוסות בליל הסדר כנגד ד׳ לשונות של גאולה. וכוס החמישית כנגד לשון ״והבאתי״, שהיא כנגד הגאולה העתידה כשיבוא אליהו הנביא, ולכן קוראים לה כוס של אליהו.
הדמיון בין משה לאליהו בשבר אחר הגאון
ברצוני לנסות להציע רעיון נוסף. המדרש מונה 30 השוואות בין משה רבנו לאליהו הנביא. משה רבנו לא מוזכר בהגדה, אך אליהו (המשלים של משה) מוזכר.
ניתן למצוא הקבלות בין שני מעמדות גדולים שעשו משה ואליהו: א. מעמד הר סיני. ב. מעמד הר הכרמל.
אצל משה רבנו, אחר מעמד הר סיני העם מגיע לשיא רוחני: ״רואים את הקולות״. אך כשמשה יורד עם לוחות הברית, יש את חטא העגל. אירוע זה שובר את משה, והוא מבקש להימחק מעל במת ההיסטוריה (שמות פרק לג):
״וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ. ״
גם אצל אליהו, בהר הכרמל, אחר שמנסה להחזיר בתשובה את עם ישראל באירוע מרשים שכולם יכירו במלכותו — אש יורדת מן השמים, האירוע מצליח, וכולם צועקים: ״ה׳ הוא האלוקים״ ושוחטים את נביאי הבעל — אך מהר מאוד יש שבר גדול, הכול נשכח, רוצים להרוג את אליהו וחוזרים לעבוד עבודה זרה. אליהו נשבר, מתייאש ומבקש למות (מלכים א, יח):
״וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה׳ קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי. ״
בשני המקרים האירוע לא מחזיק מעמד, ובשני המקרים גם משה וגם אליהו כמעט נשברים.
איך קורה דבר כזה שעם ישראל חוטא אחרי אירועים מרשימים כל כך? כנראה שהתרגשות והתפעלות זה דבר גדול, אך זה לא מחזיק מעמד ללא חינוך.
תשובת ה׳ למשה ואליהו
לתחושת השבר גם של משה וגם של אליהו, ה׳ עונה תשובה דומה: מפגש עם אלוקים — מבט אחר למציאות, והמשכת המסורת (יהושע, ואלישע).
מפגש ה׳ עם אליהו מופיע מיד אחר כך:
״וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה׳ וְהִנֵּה ה׳ עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה׳ לֹא בָרוּחַ ה׳ וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה׳. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה׳ וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. ״
מפגש ה׳ עם משה מופיע גם מיד אחר חטא העגל:
״וַיֹּאמֶר ה׳ הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ. ״
מתוך מבט אלוקי הכול נראה אחרת. גם התסכול הכי קשה אפשר להכיל אותו.
המשכת המסורת אצל אליהו מופיעה גם מיד בפסוקים:
״וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם. וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ…״
וכן המשכת המסורת אצל משה מופיעה גם היא באותם הפסוקים:
״וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. ״
הקשר לליל הסדר
אליהו הנביא מבין שאירוע מרשים וחד פעמי הוא דבר חזק, אך זה לא הדרך לחנך — זה לא מחזיק מעמד. הוא מבין שכדי להשפיע צריך לחנך את הילדים, דור אחרי דור.
אליהו זוהי דמות חיבור בין הדורות, החל ממשה מושיעם של ישראל, שהוא דומה לו בהנהגה, ועד המשיח שיבוא עמו.
ליל הסדר הוא זמן של חיבור משפחתי, חיבור שמחה ועצב, וחיבור בין הדורות. אליהו מתגלה בכל ברית מילה, שם מתחילים את החינוך היהודי, והוא מעיד שאף שעם ישראל חטא, יש לעם הזה תכלית ויש המשכיות.
כל ליל הסדר שבו ההורים יושבים עם הילדים ומחנכים את דור ההמשך, בא אליהו הנביא כדי להעיד על כך, שגם אם יש קושי רוחני, יש המשכיות.
אחד כפול 4 בגימטרייה זה אליהו
״כנגד 4 בנים דברה התורה: אחד…״ — המילה ״אחד״ מיותרת לכאורה. אך על דרך הרמז מסבירים, ש״אחד״ בגימטרייה זה 13 (אהב״ה).
13 * 4 בנים = 52.
התשובה לכל הבנים זה ״אליהו״ בגימטרייה 52, שבגימטרייה זה ב״ן.
חיבור הלבבות
תפקידו של אליהו הנביא בליל הסדר זה חיבור לבבות: ״והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם״ — בין ההורים לילדים, בין הדורות הרבים, בין השברים לבניינים.
שבת שלום וחג שמח, הלל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה