מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד1
הקבורה מצוות │ טבדי בנימין הרב
הגירסאות בין והשוואה הסוגיה לימוד
כב-כג פסוק כא פרק דברים 1.
עֵץ עַּל אֹתוֹ וְתָלִיתָ וְהוּמָת מָוֶת מִשְׁפַּּט חֵטְא בְאִישׁ יִהְיֶה: וְכִי אֱלֹהִים קִלְלַּת כִּי הַּהוּא בַּּיּוֹם תִּקְבְּרֶנּוּ קָבוֹר כִּי הָעֵץ עַּל נִבְלָתוֹ תָלִין לֹא
אֲשֶׁר׳ה אַּדְמָתְךָ אֶת תְטַּמֵּא וְלֹא תָּלוּי נַּחֲלָה לְךָ נֹתֵן: אֱלֹהֶיךָ
ב עמוד מו דף סנהדרין 2.
משום יוחנן רבי אמר בלא עליו שעובר מתו את למלין מנין: רשב״י
שעובר. בל״ת מתו את למלין אן מכ תקברנו קבור כי ת״ל תעשה– לקבורה רמז: יוחי בן שמעון רבי משום יוחנן רבי, אמר דאמרי איכא מניין– התורה מן מן לקבורה רמז מכאן קברנו ת קבור כי ת״ל
. התורה מלכא שבור ליה אמר אישתיק מניין? התורה מן קבורה: חמא לרב
מידי ולא ליה אמר. ולא ליה דאיבעי דטפשאי. בידא עלמא אימסר יעקב: בר אחא רב אמר
קבור!" למימר״כי - - ארון״תקברנו" ליה. דליעבד ליה משמע. לא
- בעלמא. מנהגא צדיקי- מדאיקבור! ונימא
ברוך הקדוש מדקבריה - למשה-! הוא ממנהגא לישתני. דלא
- אתו" וקברו ישראל כל לו שמע״וספדו: תא ממנהגא לישתני. דלא
יהיו" האדמה פני על לדמן יקברו ולא יספדו "לא - דלישתנו
. ממנהגא להו: איבעיא הוא כפרה משום או הוא, בזיונא משום? קבורה
- מינה נפקא? למאי
- בזיונא משום אמרת אי גברא. לההוא דליקברוה בעינא לא דאמר:
הוא- הוא- כפרה משום אמרת ואי כמיניה. כל לא לא אמר הא
. כפרה בעינא? מאי
- ת״ש: לכפרה צדיקי כפרה משום אמרת ואי צדיקי מדאיקבור
? צריכי- דכתיב" אין, ולא טוב יעשה אשר בארץ צדיק אין אדם
יחטא". אתו" וקברו ישראל כל לו שמע״וספדו תא היכי כי אמרת ואי,
כפרה- ליה דתיהוי כפרה להו דתיהוי היכי כי ליקברו, נמי! הנך
- הוא- דצדיק האי כפרה ליה, תיהוי הנך- כפרה להו ליהוי. לא
יקברו- ולא יספדו לא שמע: ! תא כפרה להו תיהוי. דלא
3. רש״י שם
גרסינן הכי - תקברנו קבר כי לומר תלמוד: דריש מרבויא
המתים. כל מתו. את לקבור חייב שאדם לקבורה- רמז
ארון- ליה דליעביד ליה משתמע לא הארץ קבורת אבל
ליה. מהאי אמר לא ולהכי מיניה, דתקברנו- מרבויא ליה לימא ופרכינן: ליה משמע לא ומשני:
מרבויא דרשה למהוי. לעכו״ם
צדיקי- מדאיקבור ונימא ומשני ויעקב, יצחק: אברהם
לכן קודם כן שנהגו הוא בעלמא. מנהג למשה- רחמנא מדקבר ליה ונימא דעתו אלמא משה לישתני דלא היכי כי דילמא ומשני: הסכימה,
דעלמא ממנהג. א לו- וספדו נתנבא השילוני ואחיה כתיב, ירבעם בן באביה שביטל טוב דבר בו נמצא כי יען לשבח, זה דבר עליו
אביו שהושיב. פרדסאות
יקברו- ולא הכי- להו ומדלייט כתיב, ברשעים מינה שמע
עלה אסכימו משמיא. קבורה
הוא- בזיונא משום מת שיראוהו כל לעין יתבזה שלא
ונבקע ונרק. ב
או- שמורידים זו, בהטמנה כפרה ליה דתיהוי היכי כי
בתחתיות אותו. ומשפילין
לקרוביו. הוא דבזיון כמיניה- כל לא
כפרה- בעינא לא אמר הא לא ליה קבריה נמי ואי
. מתכפר יקברו- לא לא ומשני להם, ויתכפר יקברו כפרה משום ואי
על שאף לפי כפרה להו דתיהוי הוא ברוך להקדוש, ניחא
חוזרין. היו לא קברם פתח
שם הש״ס מסורת 4.
הילקוט: גי' נבלתו." תלין ת״ל״לא בל״ת עובר שהוא מתו את למלין מנין יוחנן א״ר שעובר מנין ת״ל" בעשה אף קבור כי
א״ד תקברנו". קבור" ת״ל״כי מניין התורה מן לקבורה רמז ת״ל״תקברנו" מה? לקבורה. רמז מכאן
הקבורה מצוות מהי
שם סנהדרין על יונה רבנו 5.
נכון. ואינו דריש. דמריבויא ז״ל פירש״י וכו'. מתו את דמלין מנין
קבור, מכי ולימא וכו' אחא רב לקמן אמר דהא דהכי חזינן
העץ" על נבלתו תלין דקרא״לא, פירושו מקום" בשום ולא כי
קבור" שיקברוהו. עד תלין דלא מלאו פטורין ב״ד אין, כלומר שאין בהווה, שדבר אלא העץ בלינת דוקא הכתוב הקפיד ולא
כדי העץ ל ע אמר או לארץ. ולהשליכו העץ מן להורידו דרך בין אעץ בין קאי קבור דכי עצמו, העץ קבורת על להשמיענו
. אנתלה קובר שאינו מי בלאו הכתוב שהזהיר שכשם לרשב״י וס״ל הקפיד העץ בלינת דבשלמא, אדם בני בשאר הזהיר כך הנתלין [זה מה על עליו וישאלו מרחוק נראה יהא שלא כדי ]הכתוב
בשאר כן הדין אין אם ב הכתו הזהיר [למה בקבורה אבל תלוי,
לחלק לו נראה לא לפיכך בדבר, הי. כר אין והלא אדם, בני
"ותקברנו" וכדי עשה הוא אדם בני לשאר בעשה עליו לעבור
ול״ת. אדם בני לשאר ותקברנו לנתלין א. תא קבור כי ולפירש״י
ובלישנא נראה [וכו לקבורה רמז רשב״י משום דאר״י, ]'בתרא
בתרא דלישנא לפרש, קמא אלישנא פליג קבור כי דודאי בני משאר בהן הכתוב הקפיד יותר כי לנתלין הכתוב הוצרך
. הוא ורמז דתקברנו, מריבוייא אלא ליה נפקא ולא אדם. א״נ קבורה משמע ולא ארגז ליה דעביד משמע קבור דכי משום
כנ״ל. בארץ
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד2
6. הסוף- שער האדם תורת ענין הקבורה
הדין בנגמר לקבורה רמז רשב״י משום יוחנן א״ר ) ב מו, (סנהדרין התורה מן לקבורה רמז מכאן תקברנו קבור כי ת״ל מנין התורה, מן
קאמר. בקרקע קבורה פי'
מתלוי דגמר תעשה בלא דעובר ממש מתו את מלין לישנא ולהאי
אתי קרקע דתקברנו. לגניזת וריבויא גופא,
לכו מנא מדאורייתא קבורה חמא לרב, כא מל שבור א״ל והתם עלמא אימסר יעקב בר חמא רב אמר מידי, ולא א״ל ולא אישתיק ארגז ליה דעביד ודחינן קבור כי למימר לי' איבעיא דטפשאי, בידא לאו ארגז אלמא מלכא, לשבור ליה משמע לא תקברנו ליה לימא
הוא. קבורה
למדין נמצינו בבית ומניחו למת ארון שהעושה אינה הקברות
וקברו ארון עשה ואם, עליו ועובר הוא מתו את מלין ובכלל קבורה, בארץ לקברו הוא יפה כן פי על ואף עליו, עובר אינו, בקרקע שנהגו ומה בח״ל. ואפי' דרבי כצוואתו מצוה ממש ארץ דקבורת כדאמרינן הוא הבשר עיכול לאחר בארונות בתלמוד ישראל חכמי
לארץ ארון נ. וקבין שהיו או בירושלמי
ב עמוד מו דף סנהדרין מסכת הר״ן חדושי 7.
קרק קבורת התורה׳כלומ' מן לקבורה. רמז כן לא שאם מכנג מעבירין שיהא אלא מצוה יהא שלא במשמע 'היה על נבלתו תלין לא תורה שאמרה דעץ דומיא הרואין פני
. העץ לי דעבוד אימא בסמוך שאמרו כמו מבואר 'וזה
. ארגז חמא״תקברנו" לרב דאמרי' גב על ואף משמ 'לא
רשב״י. משום דאמרה יוחנן כר' אלא כותי' קי״ל לא - 'לי
בקבורת אלא קבורה חובת מידי יוצא אדם אין וא״כ
קרקע. ידי יצא שלא בקרקע ממש הקבורה שתהא ולא
בקרק, ארונו יקבור אם 'חובתו קרקע בקבור' הכוונה אלא
הענין תכלית שהיא מפני ממנה. גדול' גניזה לך שאין
שם נותנין שהיו הכוכין בקבורת התלמו' מנהג היה וכן כי הכתו' שאמר מפני אבל בארון מונח כשהוא המת את הוא שהעפר בהגדה ואמרו תשוב עפר ואל אתה עפר
בהפסק שלא ממש קרקע קבורת בו לקיים טוב רפואתו ובגלילותיה: בגירונ' מנהגנו וכן
שור לרמב״ם המצוות לספר הרמב״ן השגות 8. א ש
יש בודאי מתים קבורת כי מתים. קבורת תשובתו בכלל הרב הזכיר למה תמיה אני
עשה מצות וזו ההוא ביום תקברנו קבור כי דכתיב מ״ע בה ומנאה בסיפרי דרשוה
רלא הרב.)(מ״ע זצ״ל)(שם הרב הביא וכבר ולא המתים. לשאר הנתלה מן שדרשו מה
תעשה( בלא עובר מתו את המלין כל אלא עוד ה״ח פט״ו סנה' הל' א, מו,)סנה' שנלמוד וכמו
העשה. נלמוד כן המתים לשאר תעשה לא
9. דברים רמב״ן כב כא,
בלא עובר העץ על תלוי המלין והנה
א מו )(סנהדרין ורבותינו ועשה, תעשה שלא מתו את המלין בכל כן דרשו שהוא כל אף נוול שהוא עץ מה לכבודו,
. נוול
הבנת שבסוגיה והשיקולים הסברות
11 ב עמוד מו דף סנהדרין מסכת תוספות.
כפרה- משום או בזיונא משום קבורה כפרה איכא ע״כ צערא חזו מכי הוי מאימת כפרה מז:) (דף לקמן כדאמרי'
פורתא. דקיברא מיבעי וכפרה בזיונא איכא אי אפי 'אלא
… עיקר הי ליה קאמר דמת בזיונא לאו דהכא בזיונא והאי
דמשפחתו, בזיונא אלא כמיניה, כל לא אמאי כן דאם בכבוד. המטה על שוכב אינו אם בזיון לו אית למת אבל
11 ב עמוד מו דף סנהדרין מסכת הרא״ש תוספות.
כדאמר איכא כפרה ע״כ כפרה. משום או הוא בזיונא משום קבורה
מיבעיא אלא פורתא, דקיברא צערי חזו מכי הויא אימת כפרה לקמן
עיקר. מיניהו והי בזיונא משום נמי איכא אי ליה. . דהכא בזיונא והך הוא אם כמיניה כל לאו אמאי דא״כ קאמר דמת בזיונא דלא נראה
קאמר דקרובים בזיונא אלא מיניה ן ל נפקא מאי להתבזות רוצה בכבוד. מטתו על שוכב אם בזיון לו אין למת אבל
12 ב עמוד מו דף סנהדרין מסכת הר״ן חדושי.
מה׳יורשי. לאפוקי מינ' נפקא אמרי' לא הכא אבל גברא. להאי תקברוה לא דאמ' נ״מ למאי משום דאי מינייהו מפקינן נפשך דממה
איתא. דמת בזיונה אף אלא לחוד דחיי בזיונה משום לאו דבזיונה מינייהו, מפקינן נמי בזיונה משו' ואי דמפקינן. פשיטא כפרה
13 האדם תורת רמב״ן, .
משום אמרת אי גברא לההוא תקברוהו לא דאמר מינה נפקא מאי ל הוא כפרה משום או הוא בזיוני משום קבורה להו איבעיא איפשטא ולא כפרה, בעינא לא הא. קאמר הוא כפרה משום אמרת ואי כמיניה, כל לאו הוא בזיוני דספק אותו קוברין הילכך
הוא. איסורא ליה דלית דעלמא במת ואפילו כרחן. בעל מהן מוציאין ליקברוהו- דלא נמי יורשין בעו ואפי' (נ״א קוברין
- תקברוהו אל וקאמר קרובים) לו שומעין, אין משפחה דפגם ועוד, בלחוד משפחה בני משום ולא קאמרינן חיי דכולהו דבזיונא
משפחה לבני להו ניחא משפחה, לבני להו ניחא לא דילמא מאי, לדידיה ליה ניחא אמרינן א') מ״א (כתובות דהתם, איכא נמי אותו קוברין הלכך דכוותה, נמי והכא ליה, ניחא דלא העולם בס. וף חד דליכא אפשר אי מאי
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד3
14 א עמוד מא דף כתובות.
קנס… משלם ואין עצמו, פי על ופגם בושת משלם פלוני- של בתו את פתיתי האומר מתני'.
פתיתי- ל אב עצמו, פי על ופגם בושת דמשלם לה, פגים קא דלא אנסתי- מבעיא לא קאמר, מבעיא לא אנסתי! וליתני גמ'. דקא
לן משמע קא עצמו, פי על משלם לא אימא לה, . פגים כל לא עצמו, ע״פ משלם אינו ופגם בושת אף שמעון: ר' משום אומר יהודה בן שמעון רבי דתניא, תנא; האי כי דלא מתניתין
פלוני של בתו שיפגום. הימנו לבני להו ניחא לא דלמא מאי? לאביה, ליה ניחא לאביה. ליה ניחא לא דלמא מאי? לדידה, לה ניחא לאביי: פפא רב ליה אמר
מאי משפחה, לבני להו ניחא? משפחה. ליה. ניחא דלא הים במדינת חד דליכא אפשר אי
הערה רש" מחלוקת על עם י כפרה לו יש כפרה רוצה שלא מי האם בשאלה יונה ורבנו רמ״ה היד
15 עמו מו דף סנהדרין מסכת רמ״ה יד. ב ד
דחיי בזיונא משום קבורה להו איבעיא
בו, יתבזה שלא כדי הוא, כי דילמא או כשמשפילין כפרה ליה דתהוי היכי
הארץ תחת. אותו תקברוה לא דאמר מינה נפקא למאי
גברא. לההוא בזיונא משום אמרת אי
כמיניה. כל לאו הוא אמרת אי אלא
בעינן לא האמר הוא כפרה משום
כפרה, לא אנן ליה ניחא לא דאיהו וכיון
כפרה. ליה למעבד מיפקדינן ומיתות למלקיות מילתא הא דמיא ולא לאו דהתם כרחיה בעל דעבדי' ב״ד עונש אלא הוא בלחוד כפרה משום
דחטא. משום רחמנא דענשיה
כפרה, בעינא לא אמר הא דאמרי ואית מיכפר. לא ליה קברי נמי ואי
היא מילתא ולאו הנהרגין כל דא״כ מי אטו כפרה להו דהויא לקמן דאמרי' דתיהוי היכי כי דלקטלינהו להו ניחא עבדי קא כרחייהו בעל הא כפרה להו
בהריגתן כפרה להו הויא הכי. ואפי'
16. רבנו ב מו, סנהדרין יונה
רוצה הוא היה שלא ואעפ״י הו״ל ה דקבור צערא מ״מ דבעי ואיכא מיכפר. לא ליה קברי וא״נ פירש״י כפרה. בעי' לא קאמר הא
עשה כן דעת שעל כפרה לו היתה עצמותיו כשגררו ואעפ״כ בכפרה חושש היה ולא רשעו מתוך מת אחז כפרה. שהרי לו יש, בכך בדבר לקרובים בזיון שאין כיון עצמו את למנוע עצמו ביד והרשות כפרה, בעינא לא קאמר הא. ומפ'
17 ב עמוד מו דף סנהדרין מסכת לנר ערוך.
וא״כ פי' כפרה. בעינא לא האמר בגמרא דהתינח א״ל רש״י כמ״ש מכפר אינו לא דהאומר א) (ז בכריתות דסבר לאביי לרבא אבל מכפרת אינה חטאתי לי תכפר והא קאתי ממילא דכפרה שם דסבר דוקא היינו בהקרבתה שירצה דבעינן
חטאת לאו דבלא״ה משום חטאת גבי גם קבורה מכפרת הכא אבל היא התם אמרינן הא די״ל בה כשמבעט אליבא האבעי' וא״כ רבא בי' דהדר
אזלא. דכ״ע
18. מרים באר הי״א פ״ה לרמב״ם מלכים הל' על
שמורידים זו בהטמנה כפרה לי' דתהוי היכי כי וז״ל בד״ה שם רש״י מש״כ הקדם וב ב ועיי״ש ע״כ בתחתיות אותו ומשפילין ח הר״ן. י' מעשה בעצם הכפרה שאין ונראה
שמונת הבזיון בארץ שבקבורה אלא הארץ בתתתיות ח ש ל ע״ז, מקומו ם הוא ושייך
א כלפי ביטול בו ויש קבורתו, מקום של לארץ הארץ. ותה בפ עה״ת רש״י 'ועיין
בראשית( פ״ב - האדמה מן עפר שם במש״כ ז) מארבע האדמה מכל עפרו שצבר
בתו״ש. ועיי״ש ע״כ. לקבורה. קולטתו תהא שם שימות מקום שבכל רוחות רק וכי
באדמה? נקלט אדם האדמה, אל ושיבה קליטה שם חלות קמ״ל אכן שהוא רק ולא
והקלי הקבורה, מהות דזוהי באדמה, מונ ח הוא. רש״י שכ' ממה רק טה רש״י ועיין
וז״ל העפר וישוב בד״ה קנב שבת מיד כשהיה הארץ אל ומששב עפר קרוי ופו ג
והרו תשוב. ח בנפק״מ י״א ס״ק שע״ג סי' יור״ד בש״ך אלו רש״י דברי והובאו
עיי״ש. להלכה והוא עני בעפר… למקומו וקליטה התקשרות של הנ״ל ין
הרמב״ם, שיטת הצעת הרדב״ז – וחיזוקים הרצוג מהגרי״א זו להצעה
19 א הלכה יב פרק אבל הלכות רמב״ם.
אין יספדוהו שלא צוה ואם אותו, וסופדין והמקוננות מקוננים שכר ליתן היורשין את כופין פיכך ל הוא, המת כבוד ההספד לו שומעין אין יקבר שלא צוה אם אבל אותו, , סופדין תקברנו. קבור כי שנאמר מצוה שהקבורה
21 א הלכה יב פרק אבל הלכות משנה כסף.
שם זה גם לו. שומעין אין יקבר שלא צוה אם אבל שכתב ומה איפשיטא. ולא בעיא
הרמב״ן וכתב דלא נמי יורשים בעו אפילו הוא איסורא דספק אותו קוברין הילכך אל ואמר קוברים ליה דלית בעלמא במת ואפילו בע״כ מהם מוציאים ליקברוה משפחה בני משום ולא אמרינן קא חיי דכולהו דבזיונא לו שומעין אין תקברוני
. בלחוד מהלכות בפי״א רבינו וכ״כ קבורה: בלא להניחו שאסור זכייה
21. ומתנה זכיה הלכות רמב״ם כד יאף
אין תספדוהו, אל ואמר שצוה מרע שכיב
אותו, סופדין, מנכסיו תקברוהו אל אין
לו שומעין עצמו ויפיל בניו ממון על שיחוס
הצבור, על אלא, קבורה בלא להניחו שאסור
מנכסיו לקוברו היורשין את. כופין
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד4
22 א הלכה יב פרק אבל הלכות רדב״ז.
מה״ת, מצוה דקבורה כיון נפשטה, דלא גב על ואף שם. בעיא זה גם וכו'. יקבר שלא צוה אם אבל רמז רשב״י משום יוחנן דא״ר
תקברנו. קבור כי ת״ל מנין מה״ת לקבורה
בנ״א, בסתם איירי דקרא למימר דאיכא משום קרא, מהאי תלמודא פשיט דלא והא גברא לההוא תקברוהו אל באומר אבל
ליה. וקברינן לחומרא אזלינא דאורייתא באיסורא ספיקא דהוי וכיון לן. מספקא בזיונא דמשום למפשט מהדר דתלמודא ותו
מה״ת. קבורה דעיקר כיון אדיחויי, סמכינן לא דדחינן ואע״ג הוא.
23. דף סנהדרין א עמוד מו
. משנה. . לן- ואם מיד אותו, ומתירין
תלין לא שנאמר: , תעשה בלא עליו עובר קללת כי תקברנו ר קבו כי העץ על נבלתו זה מה מפני כלומר: וגו', תלוי אלהים
תלוי- שם ונמצא השם, את שבירך מפני בשעה מאיר: רבי אמר מתחלל. שמים אומרת לשון מה שכינה מצטער: שאדם המקום כן אם מזרועי! קלני מראשי, קלני
שנשפך- רשעים של דמן על מצטער קל
בלבד זו ולא צדיקים של דמן על. וחומר בלא עובר מתו את המלין כל אלא: אמרו, ארון לו להביא לכבודו, הלינהו תעשה.
עליו. עובר אינו ותכריכים-
ג׳מ. . . לשמע לכבודו; הלינו שמע: תא להביא מקוננות לו להביא עיירות, עליו
ותכריכין- ארון לו שכל עליו. עובר אינו
מת… של לכבודו אלא אינו העושה
24. הרצוג- הגרי״א אות קנ, סימן יו״ד ח״ה וכתבים פסקים ב
ב) בסנהדרין(מו חז״ל חקרו הקבורה מצות ובענין משום או בזיון משום הוא אם כלומר כמיניה כל לאו תקברוני אל ציווה אם בזיונו משום שאם ואמרו כפרה
ותוס רש״י פירוש לפי הוא כך מחלו לא קרוביו 'יונו בז על מחל שהוא שאעפ״י שזהו היינו כמיניה כל לאו קבורה ענין האדם בתורת הרמב״ן פירוש ולפי ז״ל ליה ניחא לא הא כפרה משום אם אבל לו שומעין אין וע״כ כולם לחיים בזיון שהוא נהי וקשה לו שומעין היו כפרה משום שאם לכאורה זה לפי ולמדנו בכפרה
מח מחלו… לא החיים אבל בזיונו על ל כפרה משום הקבורה אם איסור לבד ב
הקבורה. מניעת של הבזיון משום ולא כפרתו, את להשהות שלא הוא ההלנה
א) מו, לכבודו(סנהדרין להלינו מותר איך קשה א״כ אך לו לעשות ההלנה ובשלמא
ארון עצמה, לקבורה שייך זה ותכריכים איך וכו' קרובים שיבואו כדי ההלנה אבל
מותרת? היא שניחא ומנלן כפרתו את משהים הרי כך ע״י אבל לו בזיון שאינה נהי
בכך. ליה
כבודו משום אלא אינו הקבורה את להשהות שלא כדי שהוא ההלנה שאיסור וע״כ מ אלא כפרה משום אינה שקבורה מתוכו מוכח וא״כ בזיונו. שום ונפשטה בזיון משום לו שומעין אין תקברוני אל אמר שאם היא ההלכה וממילא האיבעיא
בכלל. החיים או הקרובים
25 ב עמוד יט דף ברכות.
ויטמא- יחזור יכול מת, לו שמת ושמע בנו את ולמול פסחו את לשחוט הולך שהיה הרי לומר? תלמוד מה ולאחתו שמע: תא
ולאחותו- לומר: תלמוד מצוה, למת מטמא אינו כך להם מטמא שאינו כשם יכול יטמא. לא מרת א מטמא דאינו הוא, לאחותו
ה- לנגד עצה ואין תבונה ואין חכמה אין לימא: אמאי? מצוה, למת הוא מטמא.'אבל ולאחותו- דכתיב התם, שאני וליגמר
שאני תעשה ואל ש. ב! מינה-
26. תוספות שם
ולא מצוה מת גבי נאמר לא א יטמ דלא דלאו לן גלי דקרא רש״י ותירץ למת דיטמא הוא עשה קום וכ״ג נזיר וא״ת שאני- תעשה ואל שב
נהירא… בכל שוה שאינו לאו שכן לכהן מה מכהן וכן בשאלה ישנו שכן לנזיר דמה גמרינן לא דמנזיר נראה. אלא
27 הגר. י" ד אות שם הרצוג- א
שאין מר או ה״א פי״ב אבל בה' ז״ל והרמב״ם נפשטה לא שהאיבעיא אומרים ככלל ז״ל והפוסקים הואיל צ״ע עדיין אולם לו שומעין ואין תורה דברי על לעבור מצווה והוא התוה״ק גזירת שהיא משמע לשונו ומפשטות מצוה שהקבורה לפי לו שומעין משום לחומרא היא איפשיטא דלא איבעיא שהיא שמשום מפרש ז״ל והכ״מ ז״ל משיטתו נדבר עוד ולהלן תורה דברי על לעבור
של לשונו מפשטות אבל בדאורייתא ספק ראשי להכניס בידי ואין ז״ל הכ״מ לגבי דעתי שבטלה אלא כך משמע לא ז״ל הרמב״ם
ז״ל… והלח״מ הכ״מ הגדולים ההרים בין
והגע בכפרה? … ליה ניחא לא אם קבורה בלי לגמרי המת את להניח מותר אזי כפרה משום קבורה שאם הדעת על היעלה
ב יט, ומילה)(ברכות פסח ומצות ונזיר כהן טומאת דוחה מצוה מת שקבורת אמרה התוה״ק בעצמך הבריות כבוד משום שזהו, וע״כ
שכפרת בזה כיוצא מצינו לא בחיים ואף שבתורה, ל״ת איזו תדחה מת שכפרת מצינו היכן וכי ת למ כפרה משום תאמר שאם ל״ת שדוחה הבריות כבוד גדול שם בברכות אמרו שבפירוש מתוכו מוכחש זה שהרי ועוד שהיא… ל״ת איזו תדחה יחיד
להודות שלא אפשר איך צ״ע ובאמת ם. המתי כפרת על לא הבריות- כבוד על הוא המדובר הרי מצוה, מת עם בקשר שבתורה על תורה חסה וכמה החיים לכל גדול בזיון הוא החיים לעיני המת וסרחון פירוק של כזה גדול ובזיון שניוול ז״ל הרמב״ן לרבינו
החיים …כבוד
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד5
28. כג פסוק כא פרק דברים הירש רש״ר
שהוא הגופני המעטה ידי על מיוצגת אישיותו שהרי לעולמו, שנפטר האדם כלפי מצוה גם נחשבת המת קבורת מצות אולם האמור לקרובים טומאה בהיתר גם ביטוי לידי באה זו חובה ביזיון. בדרך יתגלה שלא עליו להגן יש ולפיכך אחריו, השאיר
ב- כא, (ויקרא בכהנים.)ג להביא לכבודו "הלינהו אם הרי תעשה", בלא עובר מתו את המלין ש״כל פי על אף ההלכה: אומרת כן כמו
ע״א- מו (סנהדרין "ו עלי עובר אינו ותכריכים ארון לו עד גדולה כה חסד מצות נחשבת קוברים, לו שאין מצוה", "מת קבורת. )ע״ב אלה שכל במקום אפילו נזיר, ושל גדול כהן של הטומאה איסורי את ואף ביותר החמורות החיוביות המצוות את דוחה שהיא
בנו- את ולמול פסחו את לשחוט הולך ונזיר] גדול [כהן שהיה "הרי כאחד: באים שהוא פי על אף מצוה", למת הוא מטמא
ומילה פסח מצות את מלקיים כך ידי על מעוכב ע״ב) יט (ברכות סי יו״ד '(טור חיי דכולהו "בזיונא משום בו יש נקבר שלא מת כן, על "יתר
הגוף מראה ידי על מתבזה הגופני כבודם שהרי,)שמח הל״א פי״ב אבל להל' משנה לחם הנמק.)(וראה אי בסנהדרין ליה קמבעי דמאי וצע״ע
כפרה משום או בזיונא משום קבורה הבריות, כבוד משום איכא מצוה דמת בפשיטות הש״ס סברת ב' י״ט בברכות הא כמו וגם
דוקא הוא דהאבעי' אומר הייתי תפינא דמס ולולי וצ״ע בזיונא. , משום דקבורה מוכיח לכבודו להלין דמותר הא בפנים שכתבתי וצ״ע ע״ש, כפרה הויא קרקע ע״י דהא כפרה משום או בזיונא משום קרקע קבורת. אי
הרדב״ז שבשו״ת החידוש שהלכו אחרונים ועוד להלכה אינה הקבורה בטעמי העוסקת הסוגיה לפיה בשיטה
29. ב חלק רדב״ז שו״ת תשפ סימן
או בזיונא משום קבורה אי בעיין נפשטה דלא דאע״ג יודע והוי התורה מן מתיהם לקבור ישראל כל חייבין מ״מ כפרה משום
רשב״י משום יוחנן ר'. כדאמר מאי מינה נפקא למאי א״כ וא״ת
כפרה, משום אי בזיונא משום אי לן מיבעיא דקא טעון הא
עכ״פ. קבורה תקברוניה לא ואמר כפרה משום אמרינן דאי וי״ל
דקדקתי וכן. בה רצה לא שהוא כיון כפרה לו ואין אותו קוברין נמי ואי כפרה בעינא לא אמר הא שכתב ז״ל רש״י מלשון
ע״כ מכפר לא ליה. קברינן כתב לא טעמא דמהאי ואיפשר משום ואי מידי מינה נפקא דלא משום זו בעיא ז״ל הריא״ף
ק כפרה י ב״ה כתבתי והנ. לע״ד לא. או כפרה לו יש אם ודע
31 ב עמוד מו דף סנהדרין מסכת הש״ס גליוני.
הפשוט והפי' רש״י. ע' נ״ב כפרה, בעינא לא אמר הא שם כיון קבורה חיוב אין לכן מכפר לא לי' קברי דאפי' דכיון
ב ואולם לכפרה. רק הקבורה דכל הרדב״ז שו״ת סי 'ח״ב דהוא כיון מחייבינן בוודאי דלקבור רש״י בכוונת כ' תש״פ על רק הוא האיבעי' וכל דקרא טעמא דרשי' ולא מה״ת מ״ע האיבעי והוי לא או בקבורה מתכפר הוא אם גופא 'הכפרה
חידוש, והוא עש״ה. בעוה״ב, נפשו דין לעניין רק דהש״ס
לנו נפקותא על דשאל הלשון ומשמע מינה נפקא למאי אמר
ומלב העוה״ב. לדין לא עש״ה. הנ״ל הפי' בגוף צ״ע יש זה ד
31 א הלכה יב פרק אבל הלכות משנה לחם.
דסובר משום אלא הבעיין בעי דלא סובר דרבינו וי״ל יוחנן ר' דאמר דאמרי וכאיכא התורה מן קבורה דאין כו התורה מן לקבורה רמז יוחאי בר שמעון רבי 'משום
דקבור דקרא ליה דאית יוחנן דר' קמא ללישנא אבל מתו והמלין מתים שאר אפילו דרשינן מריבוי תקברנו מן מצוה דהיא דכיון בעיא ליכא תעשה בלא עובר יקברוהו שלא לומר כמיניה כל לאו מתו לקבור התורה קמא כלישנא סנהדרין מהל' ט״ו בפרק פסק דרבינו וכיון כאן כתב לכך תעשה בלא עובר מתו דהמלין יוחנן דר'
מצוה היא ד: הקבורה משום הטעם
32 א עמוד מח דף כתובות מסכת סופר כתב.
… לפענ״ד נראה והיותר אי הוא, טעמא מאי דאורייתא הוא אם אפילו רק קאי לא דהאיבעיא לרמב״ם ליה וסבירא כפרה, או בזיון משום
דסבירא שמעון רבי סתם שהוא י יוחא בר שמעון רבי בשם יוחנן לרבי טעמא דרשינן אי להו איבעיא לדידיה להקל, דקרא טעמא דרשינן ליה יקברוהו אל כשמצוה מינה ונפקא כפרה, משום או בזיון משום, דקרא טעם דרישת פי על להקל והולכין לו שומעין כפרה משום לטעמא
דלא מקום בכל לן דקיימא לפי אבל שמעון, לרבי זה וכל התורה, להקל טעמא לדרוש לנו אין כאן גם להקל, דקרא טעמא, דרשינן הוא דמצוה הרמב״ם דכתב שפיר אתי והשתא כלל. למבעיא וליכא
טעמא לדרוש לנו, ואין יתברך. השם בעזרת מאוד נכון שפיר ואתי
ועובר נפל קבורת
33 ע״ז. א עמוד מב ב- עמוד מא דף
יהודה ר' אמר והתניא, ודאי? מידי מוציא ספק: ואין לבור נפל שהטילה ברימון אחד מציק של בשפחתו, מעשה לפני מעשה ובא נקבה, אם זכר אם לידע והציץ כהן ובא
שם מצוין וברדלס שחולדה מפני וטיהרוה; ו, חכמים
והא, הו גררו לא ספק גררוהו ספק נפל, הטילה דודאי הכא
ודאי מידי ומוציא ספק! וקאתי נפל כמין הטילה אימא אלא לבור, נפל הטילה תימא לא לידע ה״ק: קתני! הוא נקבה אם זכר אם לידע והא לבור.
לידע הטילה, נפל ואת״ל הטילה, נפל אם הפילה רוח אם
כיון אימא: ואיבעית נקבה אם זכר. אם וברדלס שחולדה
גררוהו ודאי שם, . מצוין
34. רש״י שם
- מציק הוה וישראל אלמא. גברא
- בו והציץ זכר אם לידע הבור שפת. על
כהן- הטומאה ימי ישיבת לה להורות ונתכוין הוה הוראה ומורה חכם
טהרה. וימי
- ברדלס אפא ארמי. בלשון
על זה כהן איהל ולא שלהן לחור גררוהו ו א אכלוהו וכבר - שם מצוין
. המת רוח. מלא שפיר אלא היה נפל לא דשמא היא ספיקא וספק - נפל כמין - הפילה רוח אם לידע הפילה נפל אם וטהרה טומאה ימי עליו תשב. ולא
- וכו לומר תמצי 'ואם אם זכר אם יציץ עדיין נפל שהוא יראה ואם
. נקבה בכך שחזקתן - גררוהו ודאי הוא ודאי. והא
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד6
35 כתוב וכן ד״ה י אות תקכו סימן חיים אורח יוסף בית.
- ובאבן בצרור ערלתם להסיר נהגו אשר נפלים וז״ל י) (אות מילה מהלכות א' פרק מימון בהגהות כתוב וכן ביום אפילו אסור
בלאו המלינו שעובר קיימא בר שהוא מת מילי הני רבנן שויוה כחול מת לגבי שני ב טו יום גבי דאמרינן דהא גליות, של שני טוב בשהייתו, ביזיון ויש יום אין לבור אותו שמטילין וש״נ) מא: (ע״ז בתלמוד מקומות בכמה כדמוכח לקברו מצוה דאין נפל אבל
קבורתו… צרכי על נדחה טוב
36 י סעיף תקכו או״ח שו״ע.
ערלתן להסיר שנהגו נפלים אפילו אסור בקנה, או אבן בצרור
גליות: הגה של שני. בי״ט ואסור
למחר.)(ב״י עד מניחו אלא בי״ט, לקברו
37 י סעיף תקכו סימן טוב יום הלכות חיים אורח ערוך שולחן על אברהם מגן.
נדחה י״ט אין וא״כ נפל לקבור מצוה דאין וכו'. אפי' אסור קבורתו… לצורכי צ״ע ולי לבור נפל שהטילה שפחה בגמ' מדאמרי' ראי' ומביא נפל לקבור מצוה דאין הג״מ מ״ש
נפלים. לתוכו שמטילין בור ואמרי' מ״ג פי״ד הרא״ש כמ״ש היא קבורה מ״מ דהא צ״ע
באהלות… תלין דלא לאו קאי הנפלים על שגם הנ״ל דף בנדה משמע דלכאורה: וצ״ע
38 ב עמוד נו דף נדה מסכת בבלי תלמוד.
'מתני… שם קוברין שהם מפני באהל, מטמאין כותים של הטמאות בית וחיה משליכין, אלא קוברין, היו לא אומר: יהודה ר' הנפלים. את
גוררתו…
.'גמ כל נחלתך, ב ראשונים גבלו אשר רעך גבול תסיג לא דרוש? מאי
נחלה- לו שיש נחלה- לו שאין כל גבול, לו יש גבול לו. אין
39. רש״י שם
- הטמאות בית נדותן בימי בו משתמשות שהנשים. חדר
.'גמ הנפלים. את קוברים שאין כותיים - דרוש מאי
- רעך גבול תסיג לא קברי במוכר בספרי לה ומוקמינן
. אבותיו
41 מה סימן משה אמרי שו״ת.
(נו בנדה דמשמע כ) (ס״ק תקכו בסי' הקשה המג״א והנה
ב דגם ע״ב) תלין. דלא לאו יש נפלים
… ה״א אבל מה' פי״ב כתב הרמב״ם דהנה דבריו לפרש ונ״ל
אבל כו' הוא המת כבוד ההספד שומעין אין יקברוהו שלא צוה אם
תקברנו קבור כי שנאמר מצוה שהקבורה לו. עכ״ל. . פשיטא האיבעי' בעל דלשיטת ס״ל דהרמב״ם נראה ולפענ״ד קבורה אי אף כפרה משום או בזיוני משום דקבורה לי' דהקבורה שסד בסי' הטור פסק שבאמת כמו דאורייתא,
א״כ בזיוני, שום מ שסח בסי' הטעם כתב ואעפ״כ דאורייתא, מיימוני ההגהת פסק שבאמת וכמו טעמא, האי שייך לא בנפל
מאי א״כ, לקוברו מצוה אין דנפל י) אות מילה מהל' (פ״א דרש מאי שפירש״י וכמו דרוש, מאי ע״א) (נז נדה הש״ס פריך הקבורה טעם דס״ל י״ל הא הנפלים, את קוברים שאין כותים
מש או בזיוני משום ובנפ כפרה, ום טעמי. הני שייך לא ל האיבעיא בעל פשיטת ס״ל לא דנדה דסתמא ע״כ אלא משום לא מה״ת, מצוה הוא תקברנו קבור אלא בסנהדרין,
מת ובין נפל בין לחלק אין וא״כ בזיוני, משום ולא כפרה
, ף הרי וכ״פ נדה, דם ס״פ דש״ס כסתמא הרמב״ם ופסק "גדול,
בסנהדרין האיבעי' השמיט. ולכן
לפ״ז וא״כ עובר ממילא א״כ אנפל, גם קאי תקברנו דקבור דעובר ידעינן לא נמי גדול במת דהא אנפל, תלין לא על ג״כ מתים אשאר גם קאי תקברנו דקבור משום אלא תלין לא, על נמי דנפל וכיון מתים, אשאר ג״כ קאי תלין דלא האי וממילא דעובר ממילא א״כ תקברנו, קבור מכי בקבורה דחייב הענין
בלא דם דמפ' המג״א קאמר ושפיר ביניהם, לחלק דמנין תלין,
תלין בלא נמי דעובר מוכח. נדה בסנהדרין הש״ס כשיטת דעיקר ס״ל מיימוני ההגהות אמנם בזיוני משום הוא הטעם מדאורייתא דהוא אף דקבורה דהטעם פסק ולכך טעמי, הני שייך לא בנפל וא״כ כפרה, משום או
ס״ל לא האבעיא דבעל צ״ל ע״כ דהא לקוברו מצוה אין, דנפל נדה. דם בפ' הש״ס כשיטת
המת מן כזית
41 ה משנה י פרק שבת מסכת טוב יום תוספות.
וכו. . המת מן כזית 'וכן דאסו ומת. לקוברו. . כדי אותו מצניעין בהנאה ר. לקברו מצווה אינו מכזית פחות שעל אפשר נמי. ובמת
42 כא הלכה יד פרק אבל הלכות למלך משנה.
נמי דמת שכתב תיו״ט להר״ב וראיתי
לקוברו. . אותו מצניעין. נראין דבריו ואין המת מן בכזית קבורה חיוב דאין אצלי קבור כי דנזיר בירושלמי וכדאמרינן
עד ה מצו מת נעשה שאינו מכאן תקברנו מקבור לה ומדיליף ורובו. ראשו שיהא אם כי קבורה חיוב דליכא ש״מ תקברנו
ורובו ראשו. על
43 א אות תקלז מצוה תצא כי פרשת חינוך מנחת.
וע״ש קבורה מצות נוהג אינו דבנפל דיעה דמביא תקכ״ו בסי' באו״ח במג״א וע'
ע״ש בנפל וכו. אף תלין לא משום ועוברים דנוהג ראיות כמה 'שמביא
ונראה קבורה, מצות נוהג המת מן בכזית דאף שמטמאי כהנים טומאה דלענין 'אף
גזה״כ. דשם אפשר שע״ד, סי' ביו״ד עיין ורובו בראשו רק אינו מצוה למת ענין. בכל הוא ול״ת עשה על ולעבור קבורה מצות לענין אבל בפחות אף ואפשר
מכזית, צ״ע מקום. ומכל ג״כ+ שכתב מ״ה המצניע פרק שבת טוב יום בתוס' לי הראו שוב המנחה/ /קומץ
מסופק. + מכזית ובפחות חייב דכזית
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד7
44. צ סימן דעה יורה קמא- מהדורא ביהודה נודע שו״ת
ראיה להביא מעלתו שרצה ומה לקברו מצוה המת מן דכזית דשבת יו״ד בפ' התוי״ט ממ״ש לקברו מצוה דנפל הא הרי תמה ני א. הטעם ואמנם ליתא. ודאי הא שיעור. בו אין דנפל דנימא שיעור איזה בקבורה דיש הטעם אטו לקברו מצוה אין דנפל דאמרינן
בבזיון מוטל יהיה שלא כבודו שזה המת כבוד משום דקבורה כנבילה מוטל שיהיה הוא המת בזיון ממנו כזית אפילו וממילא
לקברו מצוה אין ולכך כבוד שייך ל. א בנפל אבל לקברו, מצוה ולכך
45 קיב סימן ד חלק מהרש״ם שו״ת.
המצניע. פ' כהתוי״ט ודלא ורובו ראשו ודוקא קבורה א״צ מהמת דכזית מהירו' הוכיח מאבל סופי״ד המל״מ והנה בשו״ת אבל
נשאר אם גם שוב ורובו= =ראשו רו״ר בדאיכא אבל קבורה א״צ ורובו ראשו דליכא דהיכא דבריו דחה כ״ז סי' חא״ח תפ״צ קבורה. טעון אי בזה תליא דם רביעית דין גם וא״כ יעוש״ה קבורה טעון כזית
46 ו קח, דעה יורה איש חזון.
מ קבר ואפי' בארץ, בנתנו סגי קבורה דחיוב נראה ועוד עובר אינו ושוב ג״ט, עפר עליו נתן לא ואפי' כאן, ומקצתו כאן צתו ק
בל״ת ולא. בעשה הבריות וכבוד וגמ״ח המוסר ממדת והוא כבוד, כפי הכל לעשות חייב מתים כבוד משום. אבל
ורובו בראשו אלא החיוב עיקר שאין י״ל שפר. והלכך מקצתו על גם חייב מתים כבוד משום. ומ״מ
למעט קרא איצטריך ושפיר קבורה דמצות אבזרייהו דהוא כיון קרובים, . טומאת
תלין- "לא משום עליו עובר אינו דנמי אפשר אבר על דחוזר "והא דחביבה מעכבין שאינן ציצין כמו לקרובים, מטמא ומ״מ
המוב מן מצוה ח. ר ה כבוד אלא קבורה מצות אין ג״כ דבנפל י״ל ולפ״ז ח שאין למעוטי קרא אצטריך ומ״מ והמתים, יים לנפלים. מטמא
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד8
– הקבורה מצוות טבדי בנימין הרב שיעור│ סיכום
דרשת של הלימוד ודרכי תוכן ביאור יונ רבי דברי ן ת
הראשון בנוסח – רשב״י בשם
א. הקבורה מצוות עם נפגשים אנו שרה, חיי השבוע, . בפרשת
ר לקבו כדי בחברון אדמה חלקת לקנות מאד משתדל אבינו אברהם
ודין רבה, מצווה היא המת קבורת הדורות במסורת וכן שרה. את חובתו מחמת הוא שבתורה עשה מצוות מכל הפטור "האונן"
וכן המת, בקבורת להשתדל הדוגמאות אחת היא הקבורה מצוות
המצווה מן פטור במצווה העוסק לדיני בתלמוד. המרכזיות
מצוות והגדרת, המתים כל את לקבור החיוב מקור זאת עם ב. בקרקע– דווקא תעשה ושהקבורה, הקבורה טעו נים. בירור
המתים– בכל הקבורה במצוות ישירות עוסקת לא התורה למעשה
תצא כי בפרשת רק אלא אותנו מצווה התורה בבית הנתלים לגבי
: הדין." הַהּוא בַּיֹום תִקְבְרֶּנּו קָבֹור כִי הָעֵץ עַל נִבְלָתֹו תָלִין "לֹא ויש העץ, על הנתלה בהלנת לאו איסור שיש עולה רא המק מפשט – לקוברו עשה מצוות כלפי מצווה שום מכאן שמענו לא עדיין אך
והנה נתלה שלא. מת ב דרשה ת מובא סנהדרין1 במסכת גמרא
לענייננו הנוגעת בשם יוחנן רבי של משמו מובאת הדרשה. רשב״י
נוסחאות בשתי שלפנינו בגמרא הדר את ללמוד ננסה להלן. ות ש
ביניהן היחס על ולעמוד. הללו
ג. נוסחא " - הראשונה רשב״י משום יוחנן רבי: אמר למלין מנין
תעשה– בלא עליו שעובר מתו את ת״ל מכאן תקברנו קבור כי
תעשה שעובר."בלא מתו את ן למלי כאן הגמרא לשון מפשט
נראה איסור ה בביסוס עוסקת שהגמרא את להלין כל לגבי המת
הגמרא שממנו המקור. דין בבית הנתלים לגבי רק ולא המתים,
תקברנו "קבור הוא זאת "לומדת הלימוד ש מסביר אתר על רש״י.
"תקברנו של מהריבוי "הוא "קבור ים מהמיל כיצד ברור לא אמנם.
ההלנה איסור לגבי לומדים תקברנו" יאיר2. החוות הקשה וכן.
אתר על הש״ס ובמסורת הביא גירסא כתוב" לפיו: אחרת א״ר
. נבלתו תלין לא ת״ל בל״ת עובר שהוא מתו את למלין מנין יוחנן
שע מנין תקברנו". קבור כי ת״ל בעשה אף ובר זו גירסא אחד מצד
תלין מ״לא ברורה״שכן יותר ומ״קבור הלנה, איסור לומדים
כיצד כאן מבואר לא מאידך, קבורה. מצוות לומדים תקברנו" הנתלה את את המלין על נאמר הפסוק פשט שכן נעשה, הלימוד
מת כל על. ולא
ד. וראה יונה ברבנו שם סנהדרין, על כאן הדרשה את שמסביר
. . תלין הנתלין. לא לגבי מצווה שהתורה ממה שהרי נפלא". באופן
ללמוד יש כל ראשית דברים. שני ללמוד יש קבור– "כי ב״ד אין "ש
קבור "כי שמצוות והיינו "". שיקברוהו עד תלין דלא מלאו פטורין
עדיין נקבר לא המת עוד שכל כך, תלין ""לא באיסור הגדרה היא המת הלנת איסור. חל, ית שנ לומד הסיבה שכל נסביר שאים שיש
שהנתלה בגלל הוא מתים משאר תר יו בנתלה המת הלנת איסור
ב מו, 1 2: קלט סימן יאיר חוות שו״ת " מה למר מלהודיע מלט אוכל לא שדברו ובמה קבורה בדין הדין נגמר דפ' סוגיא באותו שנתקשיתי
וצ״ע בל״ת עובר מתו את לין המ כל במשנה שם במ״ש הא' בו. הפוסקים רק ה״ל לא זה ריבוי מ״מ תקברנו מלת מיתור מתים שאר דמרבינן נהי
תעשה." לא ומנלן עשה
ו״קללת כל לעין מתבזה א- – תלוי "להים התורה מדוע כן אם
כנ]"ל הלנה מאיסור להמנע [ובזה אותו לקבור דווקא מצווה ולא
העץ מן שלו בהורדה? מסתפקת הלנה שאיסור רואים שמכאן אלא
א- ש״קללת בגלל רק לא הוא המת בהלנת יש אלא תלוי" להים
הבעייתיות נגמרת בקבורה ורק בעייתיות, העץ. על שאינו אפי' מתים– לשאר הנתלה בין לחלק סיבה אין ממילא של והבעייתיות
קבורה. ללא המת הלנת ומ״קבור הואיל הדרשה: ברורה יונה רבנו של זה הסבר פי "על
ממילא, הקבורה עד אלא העץ על רק לא הוא הלנה שאיסור למדנו
כל על נסוב שהוא למדנו גם. המתים
שאיסור לומדים היינו בלבד שמ״קבור" סובר שרש״י נראה ו ה. ע בתלויים קיים תלין" "לא ד ואילו יונה] רבנו [כמו הקבורה
מ״תקברנו איסו את להרחיב למדנו " ר לגבי גם הקבורה עד ההלנה
רגיל. מת אמר יונה רבנו לכאורה שכן בירור, צריך שמעתה אלא
לעבור לא [כדי התלוי את בור לק מצווה התורה שאם נכונה, סברא אדם– לכל תלוי בין לחלק סברא אין תלין"] "בל על יענה ה ומ
זו טענה על. רש״י לב אליו שמים תלוי, כולם ידי על ונראה שנתלה מי לומר, יש ושמא ששמים מי לגבי שרק לומר מקום יש ממילא נקבר. שהוא עד יותר
לב– אליו יש כן שאין מה, הלנתו את למנוע כדי לקברו מיוחד ציווי חובת שאין לחשוב מקום היה ולכן לב אליו שמים שפחות רגיל מת
כלפיו. קבורה כלפיו קבורה חובת שיש "תקברנו" קמ״ל כן. ועל וכפי בתרא, ללשנא בביאורו עצמו יונה ברבנו מבואר שכן ונראה
. שיתבאר
השני הנוסח לפי רשב״י בשם יונתן רבי דברי ביאור
ו. והנה הגמרא רשב״י בשם יוחנן רבי לגבי שני נוסח: הביאה
מניין– התורה מן לקבורה רמז דאמרי …"איכא קבור כי ת״ל
התורה." מן לקבורה רמז מכאן תקברנו רמז ביאר אתר על רש״י "
מתו". את לקבור חייב שאדם לקבורה- הנקודה מה ברור ולא הראשונה מהנוסחא זו בנוסחא רש״י לפי שהתווספה. המדוייקת
ב זאת להסבר ואפשר דרכים3. מספר
לקמן הראשונים בשם שהבאתי מה, הסבר חוץ 3 דרכים באחרונים מצאנו לדינא הברייתות שתי בין הפרש אין נמי הכני שאין לומר אפשר, נוספות.
עי בהתנסחות. רק 'אלא לב " א: שורש שורשים שמח אנו צריכין גם שעובר מתו את למלין מנין דח״א דגמ' לישני תרי הני בין איכא מאי לדעת רמז וח״א המתים כל דריש מרבויא ופירש״י תקברנו קבור כי ת״ל בל״ת שאדם לקבורה רמז רש״י וכתב תקברנו קבור כי ת״ל מנין מה״ת לקבורה
בל״ק דכתב והיינו ב״ד הרוגי א דוק ולאו כלומר מתו את לקבור חייב קאמרי מילתא חדא תרוייהו לישני הני וא״כ המתים כל דריש. מרבויא יוחנן דר' במלתא אלא פליגי בדינא לאו לישני תרי דהני לומר וחשבתי
איתמר אהיכא מתו את שהמלין בהדיא בה דתנן קאי דאמתני' סבר ל״ק
כמו שהוא מנין פירוש כו' ו שעובר למלין מנין בעי דקא והיינו בל״ת עובר איתמר אמתני' דלאו סבר בתרא ולישנא וכו' שעובר המשנה שאמרה מציאות אלו בפ' ודכוותה וכו', לקבורה רמז היא נפשה באפי מילתא אלא שמעתא להא דמתני ואיכא וכו' שנו לא רבא אמר בר״ה כריכות בפיסקא
לה דרמו כא אי רש״י כתב ב״ד ראוהו ובפ' וכו'. רבא אמר נפשה באפי לפרושי שנו לא בענין הונא דרב להא שונים שאין תלמידים יש מירמא כללי בספר ראיתי הלום גם הונא. רב קאי ועלה וכו' רמו אלא מתניתין הדין לענין חילוק ביניהם שאין לשונות שני מצינו ז״ל למהרי״ק התלמוד
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד9
ז. שתי בין ההפרש מה הסברים שני הביא יונה רבנו והנה
בין שההבדל יונה, רבנו כותב שלו, הראשון בהסבר ות. הנוסחא מהמילה לדרוש מספיק האם בשאלה רק הוא הנוסחאות שתי או מתים, שאר לגבי מת הלנת איסור שיש ממנה ללמוד "קבור" רבנו שלפי נראה זה מהסבר "תקברנו. במילה גם צורך יש שמא
הגירסאות- כל שלפי יונה לקבור עשה מצוות אין קבורה ה אלא,
הגדרה רק היא ההלנה. לאיסור
ח. לומדת השניה שהנוסחא מובא יונה רבנו של השני בהסבר להסתפק אפשר ואי בקרקע לקבור מצווה שיש מ״תקברנו"
יוצא זה פירוש לפי האם לדון, מקום יש כאן וגם בארון. בקבורה הנוסחא לפי אך השניה הנוסחא לפי רק נצרכת בקרקע שקבורה
צורך אין הראשונה לנוסחא שמא או בארון, רה בקבו די הראשונה פירושה "קבורה" המילה פשט שכן בקרקע, לקבורה מיוחד ללימדו
בקרקע. קבורה
ט. יונה רבנו של השני להסבר הסכימו ראשונים שעוד לציין, יש
השניה– הגירסא לפי הפחות [לכל בקרקע לקבור מצווה יש ]לפיו
זה הסבר כן כמו שני). בר (בהס רמ״ה וביד בר״ן ברמב״ן, כתב וכן לפי הסוף עד התבאר לא זאת עם רש״י. בדברי גם להיכנס יכול עצמאית עשה מצוות היא בקרקע קבורה האם הללו, , הראשונים בתורת ומהרמב״ן המת. הלנת איסור של מימוש רק היא שמא או חלק הוא הכל אלא בקרקע לקבור עשה מצוות שאין משמע האדם
ארון שהעושה למדין "נמצינו כתב: שכן, המת הלנת של מהלאו הוא מתו את מלין ובכלל קבורה, אינה הקברות בבית ומניחו למת הרי עליו". עובר אינו בקרקע וקברו ארון עשה ואם עליו, ועובר מצוות אזכור ללא הלנה איסור את רק הדרך כל לאורך שהדגיש
ב״ן הרמ כותב לרמב״ם, המצוות לספר בהערותיו זאת עם עשה. של תעשה לא וגם קבורה של עשה גם בזה שיש פשוט כדבר
. עצמו4 הרמב״ם שיטת היא ושכן המת, הלנת איסור
ומר א לישנ בהאי לה אמר מר וכו' זמנא חדא ר״י אמרה הא דשבת ובפ״ק מגדל הביאה בתשובה הרמב״ם כתב בזה וכיוצא לישנא בהאי לה אמר
לשונו". כאן עד ברכות בהל' עוז "מתו על בדגש מתו", את לקבור "חיי הדגיש שרש״י לומר אפשר "ועוד הלנת שאיסור שכשם נראה היה הקודם שבלימוד והיינו קרובו. שהוא
שיש קמ״ל עתה כן ל וע קבורה מצוות כך דין, בית על הוא. התלויים. ו פרט כל על גם אלא בי״ד על רק לא מצווה שביחס היינו לתלויים
ה כל קודם חלה מצווה היא המצווה הפרטי מת ל ביחס ואילו בי״ד, על
קרוביו על כל קודם ועיין מצווה. מת בגדר הוא קרובים לו כשאין ורק, יד
התורה מן מתים לקבורת רמז רשב״י משום יוחנן ר' דאמר: כאן רמ״ה" תקברנו ת״ל מה קבור כי שנאמר מאחר וא״כ קבור כי נתלה גבי ת״ל מנין
לעיל כמוש״כ מפורש כן ואם התורה.". מן מתים שאר לקבורת רמז מכאן
ספר ב הסביר וכן דין הוא מצווה מת שדין כתב ו רש״י, לשון בדקדוק דוד יד רש״י פי של שיקברוהו קרובים לו שיש מי כן שאין מה חסדים, בגמילות
"תקברנו ממש״כ הוא."ה״רמז"
4 לאו– כאן שיש פי על שאף יאיר חוות בשו״ת כ למש" בזה לציין ויש
בו שאין לאו והוא הואיל קבורה, למצוות ממונו כל להוציא מחוייב לא עדיין לשונו" וזה: מעשה, כשבידו רק תלין לא תורה דציוות' לענינינו ונחזור
שוב דידן בנדון כמו מלקברו אותו ומונע כב מע כשיש מש״כ היום לקברו ואין אחרים. על כ״ש לקברו עליו שמוטל מי על אפי' תלין לא איסור אין זה לאו על יעבור שלא ממונו כל לבזבז חייב עליו שמוטל זה דעכ״פ לומר בפועל הל״ת עבר דלא מאחר ליתא הא שגם לקבור שיניחנו השר ולפייס
כמ״ש ממונו כל לבזבז שמחויב בפועל "ת לל דמי ולא כמ״ע רק הוי לא קנ״ז." ר״ס בי״ד רמ״א הביאו הר״ן
מינה והנפקא קבורה מצוות טעמי
י. כנ״ל– מהפסוקים הלימוד לאחר הנה הגמרא הסוגיה בהמשך
את לקבור שצריך הדין בטעם עוסקת ב מציעה והיא 'המתים,
: אפשרויות א- אפשרות קבור הוא בזיונא משום ה: [ופרש״י" שלא
ונבקע" ונרקב מת שיראוהו כל לעין יתבזה 5], ב– 'ואפשרות
[ כפרה משום קבורה זו בהטמנה כפרה ליה, דתיהוי רש״י: ופירש "
בתחתיות]" אותו ומשפילין שמורידים. באופן הוא הטעמים שני בין מינה שהנפקא אומרת הגמרא
גברא לההוא דליקברוה "נא בעי "לא פטירתו קודם אמר שהנפטר
– הוא הטעם שאם הגמרא ומבארת אותי. תקברו שלא מבקש אני משום הוא הטעם אם אך בקשה, כזו לבקש ביכולתו אין "בזיונא"
[לקמן לקוברו אין פשוט ובאופן לדבריו, משמעות יש ""כפרה שאין הגמרא כוונת בפשטות אך הרדב״ז, של מיוחד הסבר נראה
הצדדים לאחד ראיה להביא מצליחה לא הגמרא למעשה. ]לקוברו
– בספק. ונשארת
יא. שלא שאומר שמי רש״י, כתב הגמרא פשט בביאור והנה לו מתכפר לא ולכן כפרה רוצה לא שהוא אומר בעצם הוא יקברוהו
– בקבורה לקוברו. טעם אין שוב "כפרה" של לטעם וממילא לפ זאת לעומת י, יקברוהו שלא לבקש בכוחו אין בזיונא של הטעם
ו רש״י פירש גם כתבו זה כעין לקרוביו ביזיון בזה יש. שכן
התוספות, הוא הטעם אם יקברוהו שלא לבקש יכול אדם שאין
""ביזונא-שכן על לוותר רשאי אדם אין אחרים כבוד ולגרום
. לבזיונם
יב. אינו אם ביזיון אין עצמו שלמת כותבים שהתוספות לציין יש
מטת על ששוכב כל אלא נקבר – בכבוד ו ממילא מבוזה. לא הוא
יוצא ימחלו משפחתו בני אם ביזיונא משום למ״ד התוספות שלפי
הקבורה מן פטורים יהיו כבודם– על כפרתו– על המת יוותר [ואם
לקוברו יצטרכו לא כפרה למ״ד גם. ]אז
הר״ן והנה יג. בין נפק״מ שיש אמרה לא הגמרא מדוע הקשה,
לעניין״לאפוק לביזיונא כפרה היורשים." מן י הספד שלעניין והיינו
כ גם הגמרא ן [בני החיים כבוד משום הוא אם מסתפקת
נפק״מ מציינת: שתי והגמרא הנפטר. כבוד או המשפחה]
א– נפק״מ שלמ״ד שיספידוהו, רוצה שלא דעתו הנפטר גילה אם משום הספר למ״ד אך לבקשתו, שומעים המתים כבוד משום
מקרוביו כבוד למנוע בכוח. ו אין החיים– כבוד
5 להקשות מקום היה ולכאורה שנרא בכך הוא הביזיון עניין אם ה ברבים אינו בארון שכן בקרקע, לקוברו צורך ואין בארון די אז ונבקע נרקב שהוא
יודעים וכולם לקרקע מחוץ ארון יש שאם בזה, והנראה בכך. מתבזה אין בקרקע הטמנה ידי על ורק ביזיון, גם זה וכו' שנרקב אדם יש שבפנים
המאירי לשון ועי' נמצא. האדם שבו לתהליך אדם בני מצד התייחסות: זו" לשאלה שהתייחס שנראה עומדת כשנבלתו לקרובים בזיון שיש
הרי ". עליו קרוביו ליבזות שומעין ואין בארון היתה אפילו ומסרחת
ע את שהדגיש בארון נקבר כאשר הסירחון ניין ממנו שיוצא בזיונו ושזהו,
רע ריח כה דף בתרא בבא במסכת שמצינו ][וכמו שאין נראה אך. הכרך
ב״סירחון שכוונתו "אפשר אלא, כך לפרש ל כמו הוא וא״כ רקבון, ה עצם
לעיל שהצעתי. הסברא
ונבקע שנרקב מחמת הוא שהביזיונא רש״י דברי פי שעל להעיר, יש עו ד
– בשר ללא עצמות שלד לגבי קבורה מצוות תהיה לא כן. אם ראה ו
רננה כנף בשו״ת ו. צ״ע לז. סימן יו״ד
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד10
ב– 'נפק״מ למ״ד הספד: על ממון להוציא רוצים לא שהיורשים
המתים– כבוד החיים– כבוד ולמ״ד כורחם. בעל מהם מוציאים
כבודם על לוותר שבכוחם. הרי קבורה– בעניין מדוע הר״ן, שואל לפיכך אומרת לא הגמרא
שלמ ביזיונא "ד הקבורה על לוותר יכולים. הקרובים למת והן לקרובים הן טעם הוא שביזיונא הר״ן, אומר ובתירוצו להם אפשר אי ביזונם על יוותרו הקרובים אם אפילו ולכן עצמו.
על הן יוותר המת שאם יוצא, מקום ומכל המת ביזיון על. לוותר
קרוביו– וגם ביזונו יוותר [ואם ביזונא למ״ד לקברו, לא ניתן אז
כפרתו– על גם המת לקברו יצטרכו לא כפרה גם. ]למ״ד אז
יד. פסק הוא ההלכתי, מהפן לסוגיה התייחס כן גם הרמב״ן ביזיונא– מ״ד או כפרה כמ״ד הלכה אם ספק ויש שהואיל יש
הדעות כל לפי להחמיר היא הקבורה מצוות כי, כן ואם התורה מן
דא ספק כאן יש ור לחומרא ייתא ג אם שאפילו הוסיף, שהוא אלא. ם
בני וגם הנפטר הביזיון– על והן הכפרה על הן מחלו המשפחה
הקבורה על לוותר אפשר ואי הנפטר את לקבור עדיין. יצטרכו והוא
טעמים משני זאת. ביאר
הראשון– הטעם בביזיון רק עוסק לא הוא ביזיונא מ״ד
המת– בביזיון או המשפחה החיים כל של. ביזיון אלא. שכזה ביזיון על למחול יכול לא אחד אף ולכן
השני– הטעם של ביזיון רק בזה היה אם שאפילו המשפחה על מדובר מקום מכל בלבד, המשפחה אפשר אי וממילא ביותר, גדול ממרחק אפילו המורחבת,
הרמב״ן ביזיונו על מוחל שלא העולם בסוף אחד. שאין אונס טענת לגבי שמצאנו ממה ראיה זו לסברא מביא
והוא הואיל עצמו, פי על לשלם יכולם שאינו ומפתה, יתרצו ומשפחתה היא אם ואפילו הנערה. על לעז מוציא
בלעז– יתרצה שלא העולם בקצה אחד יהיה תמיד. עדיין
הכא. הדין והוא
שיטת לו– שיתכפר רוצה שלא האומר בעניין "י רש רמ יד שיטות לעומת יונה ורבנו "ה
טו. בזה לציין יש והנה בעניין ורש״י רמ״ה היד מחלוקת את מ״ד
כפרה– – כפרה רוצה שאינו דעתו גילה הנפטר שאם קוברין אין
. אותו רוצה לא שהוא אמר והוא שהואיל הסביר רש״י כאמור
וממילא כפרה– רצה לא בעצם הוא שיקברוהו, אפילו כפרה לו אין רמ״ה היד זאת לעומת לקוברו. צריך שאין משמע ממילא יקברוהו.
שאע״פ אלא לו, תועיל לא שהכפרה לומר סיבה שאין מסביר תועיל שהכפרה מקום– מכל לו שוב כפרה רוצה א הו ואין הואיל
לק. ברו חיוב לנו אין שיש לומר שניתן הרי מחלוקות שתי לרש״י רמ״ה היד: בין
רוצה שלא למי כפרה פועלת הקבורה האם לשאלה ביחס
כן רמ״ה היד ולפי שלא, אומר רש״י. כפרה:
כפרה– רוצה שלא למי פי' א עוזרת שהכפרה הצד על מרש״י שלא, אומר רמ״ה היד לקוברו: חובה יש האם
שכן. משמע
טז. כפרה למ״ד הקבורה חובת רמ״ה היד שלדעת נראה מכאן
האדם ואם לחבירו, אדם בן של עניין רק היא כפרתו– על מוחל
רש״י לפי ואילו כפרה לו ולגרום חסד עמו לעשות מצווה אין. שוב
מצווה שיש נראה עליו ולכפר לזכותו, עלינו לא הכפרה ש ובמקרה
תועיל– מצווה שוב. אין
יז. לא שהוא אפילו מועילה שהכפרה רמ״ה היד של הראיה והנה
בכפרה, מעוניין כפרה– רוצים שאינם אפילו שהמומתין מכך היא שהמיתה לו מניין צ״ע, ולכאורה עליהם. מכפרת מיתה מקום מכל
ש לעיל6 שנינו הלא וידוי, ללא עליהם מכפרת מתוודין המומתין כל
באמת– התוודה לא ואם, הבא לעולם חלק להם יש זה ידי ועל
מנא כפרה7. להם שיש לן
יח. רש״י על שהקשה יונה ברבנו, ומצאתי לקמן, מהגמרא
ש שאומרת ח ךל מ זקיהו יהוד ה יהודה– מלך [אחז אביו עצמות ]גרר
רוצה היה א ול רשע היה שאחז שלמרות הרי כפרה. לו וזהגרם כפרה לו לגרום חזקיה של מעשהו הועיל זאת למרות. בכפרה
קבורה– לגבי שגם לומר יש ממילא עדיין להיקבר רוצה שאינו מי היד כשיטת הסביר יונה רבנו אף זאת בעקבות הכפרה. לו תועיל
כפרה– לו מועילה כפרה רוצה שלא מי שאף, רמ״ה שלא אלא
מעוניין לא והוא הואיל כפרה] ם משו קבורה [למ״ד אותו קוברים
בזה.
רש״י שיטת את ליישב ונראה יט. בעל בו שהסביר מה פי על
הע ור לנר ך ש בסוגייתנו נת במסק המבואר פי על הם רש״י דברי
החטאת– בהקרבת מעוניין שאינו שמי כריתות, מסכת ב הסוגיה
אין עליו8. מכפרת החטאת של סוג היא שהקבורה לומר יש והנה
בא. ממנו לעפר עצמו משיב שהאדם קרבן, שהוא שאומר מי וע״כ
– לקרבן המקבילה הכפרה פעולת את רוצה לא הפעולה אין, קרבן מדין שאינם אחרים כפרה סוגי זאת, לעומת עליו. מכפרת
וכפי שעשה מה אחז– עצמות שגרר זקיהו ח שתהא אפשר בהם הקרבן סגולת מדין ולא "מציאות" מדין היא כפרתם שכן. כפרה,
אחרות: ובמילים נאמר אם גם בקבורה מסויימת כפרה, שיש כמו
ו עצמו מצד שמכפר ביזיון בכל אלא ראיה. נה יו רבנו שהביא כפי
למ״ד לקבור שהציווי כפרה משום, שהוא כפרה שיש באופן הוא
באופן והיינו בלבד], שבדבר הביזיון מצד [ואל גמורה שב שהאדם
ב מג, סנהדרין 6 סימן א חלק מבשר קול שו״ת ב זצ״ל ראטה משולם הג״ר שכ״כ ומצאתי 7: א" אי כפרה בעינא לא דבאמר פירש רש״י דהנה דבריהם, להמתיק ויש
בענין ומפרש ע״ז שחולק הרמ״ה בחדושי י' וע מתכפר, לא לי' קברו נמי יעו״ש כפרה לי' למיעבד מפקדינן לא אנן לי' ניחא לא דאיהו דכיון. אחר לי דליהוי היכי כי אותם ממשכנין ושלמים עולות חייבי דהא תמוה זה 'אך אין ואשמות חטאות דחייבי והא פשע ודילמא עשה חייבי על כפרה
ויביא כפרה מעוכב שהוא כיון פשע א דילמ חיישינן דלא משום ממשכנין ובעל דפשע חזינן הא מיתה בשעת כאן אבל כ״א, בערכין כדאי' בעצמו על הרמ״ה שתמה ומה לקברו. שלא שומעין ואין כפרה לי' נעביד כרחו ניחא מי אטו כפרה להו דהויא לקמן דאמרינן הנהרגין כל דא״כ פירש״י
כפרה להו דתיהוי היכי כי דלקטלינהו ליהו עבדינן קא כרחייהו בעל הא מתודין המומתין כל באמת דהא י״ל עכ״ל, בהריגתן, כפרה ה״ל ואפ״ה מ״ג דף דסנהדרין במתני' כדאי' עוונותי כל על כפרה מיתתי תהא ואומרין כפרת לי' מהני לא כפרה בעינא לא מיתתו בשעת דאמר הכא אבל ע״ב
מכפרין אינן ויה״כ ואשמות דחטאות דשבועות פ״ק דרבי כרבנן הקבורה שגגות". מה' פ״ג הרמב״ם וכ״כ בכפרתן המאמינים לשבים רק
ה ז״ל 8 " לנ: ר ערוך מכפר אינו וא״כ פי' כפרה. בעינא לא האמר בגמרא
תכפר לא דהאומר א) (ז בכריתות דסבר לאביי דהתינח א״ל רש״י כמ״ש והא קאתי ממילא דכפרה שם דסבר לרבא אבל מכפרת אינה חטאתי לי לאו דבלא״ה משום חטאת גבי דוקא היינו בהקרבתה שירצה דבעינן אמרינן הא די״ל בה כשמבעט גם קבורה מכפרת הכא אבל היא חטאת
אזלא." דכ״ע אליבא האבעי וא״כ רבא בי' דהדר 'התם
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד11
בחינת להיות מעוניין שאינו מי ע״כ. כקרבן חוצב ממנו ליסוד
– בקבורתו הקרבן כפר אין לו9. עולה קרבן בגדר הקבורה ת
הרדב״ז– הצעת הרמב״ם, שיטת להצעה וחיזוקים
הרצוג מהגרי״א זו
אבל10 בהלכות הרמב״ם כ. אין יקבר שלא צוה אם פסק״ש
" בטענה זאת ונימק לו" שומעין שהקבורה מצוה קבור כי שנאמר
תקברנו".
ו אתר על משנה הכסף פסיקת את המורה דברי גבי על הציע
ש הרמב״ן כתב שמאחר והגמרא מצוות טעם מהו בספק נשארה דספק אותו 'קוברין אותו יקברו שלא הנפטר ביקש אם הקבורה,
הוא11 'איסורא. גם שם הרמב״ם על בפירושו הרדב״ז הציע
כזו פרשנות לפיה הצעה הרידב״ז כתב דבריו שסוף אלא. הרמב״ם
ביזיונא משום כמ."ד לחלוטין פסק
הספק מצד לחומרא פסק הרמב״ם שאם להקשות, יש והנה כא. – המשנה הכסף ][כשיטת לכאורה ההלכה בטעם ר לומ לו היה
שלא באומר שגם חלוטה הלכה לכתוב ולא, לביזיונא לחוש שיש
קבורה. מצוות כאן יש יקברוהו של כהצעתו יותר נראה ולכן
. הרדב״ז
כב. והנה הגרי״א של בדבריו "ז הרדב לשיטת חיזוק מצאנו
הרצוג12 כפרה כמ״ד וסק פ לא שהתלמוד לכך מקורות ב' שהביא והחיים המת לביזיון לחוש שיש והיינו ביזיונא כמ״ד. אלא, כולם
אפשרות אין ולכן אדם מקבורת. להמנע
ה הראיה בס המשנה מדברי היא ראשונה נהדרין13
ביזיון מחמת שהוא המת, הלנת לאיסור טעמים מביאה ה השכינה– וצער אלוקים צלם המשנה אומרת מכן ולאחר
לכבודו המת את להלין. שמותר שהיתר מבואר ובגמרא
לקרובים המתנה גם. אלא לקבורה הכנות רק לא כולל זה
אם והנה ו המת הלנת איסור הקבורה מצוות משום הוא
9 ומצאתי לדברי קרוב הי״א פ״ה לרמב״ם מלכים הל' על מרים באר בספר
[ לג״ר וז״ל: ] חסידים" כפר ישיבת ראש מן, יצחק דוד מש״כ הקדם וב שמורידים זו בהטמנה כפרה לי' דתהוי היכי כי וז״ל בד״ה שם רש״י
ב ועיי״ש ע״כ בתחתיות אותו ומשפילין ח הכפרה אין ש ונראה הר״ן. י'
שמונ הבזיון מעשה בעצם בארץ שבקבורה אלא הארץ תיות בת ח ח ל ח
קבורתו, מקום של לארץ הוא ושייך ע״ז, מקומו םש כלפי ביטול בו ויש
א הארץ. ותה בראשית( בפ' עה״ת רש״י ועיין פ״ב ז) מן עפר שם במש״כ
- האדמה שימות מקום שבכל רוחות מארבע האדמה מכל עפרו שצבר
בתו״ש. ועיי״ש ע״כ. לקבורה. קולטתו תהא שם נקלט אדם רק וכי
האדמה, אל ושיבה קליטה שם חלות קמ״ל אכן באדמה? שהוא רק ולא
והקלי הקבורה, מהות דזוהי באדמה, מונ ח הוא. רש״י שכ' ממה רק טה
וז״ל העפר וישוב בד״ה קנב שבת רש״י ועיין אל ומששב עפר קרוי ופו ג
והרו מיד כשהיה הארץ תשוב. ח סי יור״ד בש״ך אלו רש״י דברי 'והובאו
עיי״ש. להלכה בנפק״מ י״א ס״ק שע״ג והוא התקשרות של הנ״ל ין עני
בעפר… למקומו וקליטה ומדובר שהואיל שכתב דבריו בהמשך ועיי״ש "
ב" זה במקום זכותו על למחול יכול הוא "מקומו זה אין שוב וממילא,
מצד כפרה לו ואין "מקומו" ממה שונה קצת מהלך וזה "מקומו".
מצד כפרה בארץ ההשפלה שאין אחד, הדברים יסוד ומ״מ שהצעתי.
השיבה בעצם מהותית הכפרה אלא הביזיון, . לארץ
10 א. פי״ב,
11 את לקבור מצווה שאין הרמב״ן בדברי לעיל הבנתנו את תואמת זו לשון
להלינו תעשה לא איסור יש אלא. המת
12 קנ סימן יו״ד ח״ה וכתבים פסקים
13 ו מו,
את ולהשהות המת את להלין ניתן כיצד כן אם כפרה
אלא כפרתו. את לדחות ובזה הנפטר, כבוד בגלל הקבורה שהגמרא רואים זו שמהלכה לומר יותר הדברים נוטים
ביזיונא משום הוא הקבורה שעניין, הכריעה יש ממילא ו
ב קצת להקל מקום דחיית ידי על בכבוד פגיעה הקבורה
אחר מצד כבוד להוסיף מנת על הקרובים. בהגעת
השני הראיה מ היא ה ברכות14 במסכת הגמרא דנה ה
אומרים" אימתי בשאלה ה" כנגד תבונה ואין עצה 'אין
ביזיון– גורם שהדבר למרות המצווה את לקיים וחייבים
המצווה קיום את שדוחה הבריות" כבוד."גדול ומתי "ולאחותו מהפסוק שנלמד מדין ראיה מביאה "הגמרא לקרוביו נטמא שלא גדול כהן של בהקשר נאמר [הפסוק
– לאחותו זה ]ובכלל גדול שכהן הלכה, דורשים שממנו
לקרוביו– נטמא שלא הגם למת נטמא עדיין מקום מכל
. מצווה וגם נזיר גם שהוא גדול, בכהן מדובר אם ואפילו ופסח– מילה למצוות הולך כל את מבטל הוא עדיין
מצווה מת לצורך הללו. המצות כפרה– מחמת א הי הקבורה מצוות אם והנה כיצד המצוות את שדוחים שהטעם אומרת בברכות הגמרא את שדוחים לומר לגמרא היה הבריות", "כבוד בגלל הוא הבריות כבוד לגבי דווקא כן, וכמו כפרה. בגלל המצוות שמפני מצאנו לא אך מצוות, לבטל מקום שיש מצאנו
מצוות על לוותר מותר פלוני של כפרה. צורך למ״ד רק ו הבריות כבוד משום דנה הגמרא למה מובן ביזונא! משום משום כמ״ד הכריעה שהגמרא משמע אלו סוגיות שמב' הרי
. ביזיונא הרמב״ם שיטת שפיר אתי. ובזה
התורה15 על בפירושו הירש הרש״ר שגם ומצאתי כג. הקשה
הסבר שלכאורה מסתדרת אינה כפרה של ה הנ״ל הסוגיות ב'. עם
ששם אלא הקושיות ליישב הוסיף הספק בין לחלק שיש, ][בדוחק
ביז משום קבורה אם עולה שמהן הסוגיות לבין כפרה משום או ונא י הבריות בכבוד. שמדובר עוסקת היא רה קבו טעם מה החקירה שכן אך המצווה. טעם מה שאלה יש זה לגבי ודווקא קרקע, בקבורת עניין יש עלמא לכולי בזה בארון] קבורה [כגון הנפטר כיסוי לגבי
שלא שהראשונים ומסתבר הבריות כבוד. של שהספק בו תכ הסוגיות בין היחס את כך יעמידו ביזיונא כמ״ד. הוכרע
שהלכו אחרונים ועוד הרדב״ז שבשו״ת החידוש אינה הקבורה בטעמי העוסקת הסוגיה לפיה בשיטה
להלכה
כד. הר בתשובות מצאנו והנה דב״ז16 ר ביא ו מחודש הגמרא לספק
ביזיונא. משום או כפרה משום קבורה אם לא הגמרא לדבריו
ביארה אחר וגדר טעם אחר אלא המצווה שאף דהיינו. סגולתה בכפרתו– מאס והלה כפרה, משום הקבורה שמצוות למ״ד ין עדי
מצווה לקברו עלינו, לקבור מהתורה מצווה יש ][שהרי אלא
ש כותב ב״ז ד ר ה בקבורה. שיש הכפרה סגולת את הפסיד הנקבר שאינו אמר אם כפרה "ד שלמ שכתב רש״י מלשון כן דקדק שהוא
14 ב יט,
15 כג פסוק כא פרק דברים
16 תשפ. ח״ב,
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד12
להיקבר רוצה – מתכפר לא ליה קבריה נמי ""אי הקבורה אין
זה הסבר לפי ש והיינו לו. מכפרת רש״י כוונת אין שאין שבגלל
וברו– לק אין מכפרת הקבורה אלא לא שהוא שבגלל להורות ק ר
רוצה עליו. פועלת הכפרה אין להיקבר את להלכה הביא שלא הרי״ף שיטת את הרדב״ז מסביר זאת לאור
והיינו ביזיונא משום או כפרה משום קבורה אם הגמרא. ספק
ועונש שכר בענייני רק הוא בגמרא הדיון שכל שהתבאר אחר ש הלכה17 בזה לפסוק שייך לא שוב מעלה של בי״ד של.
כה. שכן הרמב״ם, דברי מאד ברורים הרדב״ז פירוש פי על והנה
מה יקברוהו שלא לומר יכול אדם שאין הרמב״ם שכתב
מצ "שהקבורה לא– ותו " וה המצווה טעמי שאין מחמת הוא
המצווה קיום על. משפיעים
ולא ודאי מדין הוא הרמב״ם שפסק זה עיקרון כו. נמצא ספק מדין
ר מה חוץ פוסקים, בעוד בדברי מצאנו כן דב״ז. אחרונים. עוד
שם הרמב״ם על משנה, הלחם שההבדל סובר שהרמב״ם שכתב
הגירסא לבין י רשב בש״ם רבייוחנן של הראשונה הגירסא בין
השנ בשאר קבורה ומצות המת הלנת איסור למעמד ביחס היא יה
לפי ואילו תורה, באיסור מדובר הראשונה הנוסחא לפי. מתים שמה לומר יש מילא מ דדרבנן באיסור מדובר השניה. הנוסחא ביזיונא– משום או כפרה משום האיסור בטעם עוסקת שהגמרא
הוא ה לפי רק לפיה השניה נוסחא ב מדובר מ דרב מצו הו נן ל. עומת
– דאורייתא מצווה בזה שיש הראשונה הנוסחא לפי זאת, לא שוב
. רה כמאמ המצווה את לקבל אלא טעמים, בזה להכניס שייך
מהתורה– מצווה שיש פסק והרמב״ם והואיל פסק הוא ממילא מעוניין לא האדם אם אפילו מצווה" ש״הקבורה ודאי בלשון
כפרתו– על ומוותר בקבורה הוא המצווה חיוב את לבטל יכול לא
הוא כן ועל ספק נקבר. ללא
סופר18 הכתב בתשובות וכן כז. הסוגייה שכל לומר הציע ש
לפי נפק״מ ומוצאת קבורה מצוות בטעם החורת בסנהדרין
הטעמים– היא דווקא שמעון ר' התנא ד אליבא לדרוש שרגיל
והיינו. דקרא ''טעמא שהואיל ידי על לעיל נדרשה קבורה ומצוות
רשב״י בשם יוחנן רבי תקברנו– "קבור "מהפסוק ממילא מרא הג
דק טעמא שדורש רשב״י שיטת אליבא דנה הרמב״ם אך ר. א
סובר "ם שהרמב והיינו כרשב״י, שלא פוסק למעשה ורשים ד שלא
התורה מצוות טעם את עם ל נפק״מ הלכה19. שמה ברור ממילא
17 יש מאד, מחודש הסבר הוא הרדב״ז שהסבר ממה חוץ למעשה בו
דוחק גם לכאורה. גדול החקירה צדדי את שהגמראמביאה אחרי שכן
קבורה– מצוות בטעם שואלת כפרה- משם או ביזיונא משום הגמרא
מינה נפקא ''למאי היא זו שאלה. מעשית השלכה על מצביעה כלל בדרך
האדם- בני מצד, למחלוקת מצד ולא הרב עיר ה וכן הבא. עולם ענייני
הש״ס בגליוני ענגיל יוסף עמ״ס: אתר על סנהדרין " לא אמר הא שם
מכפר לא לי' קברי דאפי' כיון ד הפשוט והפי' רש״י. ע' נ״ב כפרה, בעינא לכפרה רק הקבורה דכל כיון קבורה חיוב אין. לכן הרדב״ז בשו״ת ואולם מ״ע דהוא כיון מחייבינן בוודאי דלקבור רש״י בכוונת כ' תש״פ סי' ח״ב אם גופא הכפרה על רק הוא האיבעי' וכל דקרא טעמא דרשי' ולא מה״ת
רק האיבעי' והוי לא או בקבורה מתכפר הוא בעוה״ב נפשו דין, לעניין דשאל הלשון ומשמע מינה נפקא למאי אמר דהש״ס חידוש, והוא עש״ה. הנ״ל הפי' בגוף צ״ע יש זה ומלבד העוה״ב. לדין לא לנו נפקותא על
עש״ה."
18 ע״ב מח כתובו. ת
19 בזה– הרמב״ם שיטת ובפרט דקרא, טעמא דרישת סוגיית עניין היא
ה שעיקר נציין זאת עם ארוך. מובא דקרא טעמא דרשינן אם מחלוקת ב ת
ב: א" עמוד קטו דף מציעא בבא מסכת ענייה שהיא בין אלמנה, רבנן: תנו
לו שומעין אין יקברוהו שלא שאומר מי שגם הרמב״ם שכתב לנו הנראה הטעם פי על לפסוק שאין היינו מצוה", "שהקבורה
כמאמרה הקבורה מצוות לקיים. אלא
ועובר נפל קבורת
כח. הפוסקים לשאר ם הרמב שיטת בין אפשרית מינה "נפקא
עובר או נפל לקבור חי. וב ישנו האם בשאלה היא ההגהות שהרי
מימוניות20 ההיתר גלויות. של שני ביו״ט נפל לקבור שאין פסק
ביו לקבור חז״ל בדברי שמופיע גדול מת עבור רק ניתן שני "ט
בהלנת שאין מכיוון בשהייתו ביזיון 'ויש באיסור.'עובר שהמלינו שני ביו״ט לקברו הותר לא ביזיון. הנפל ראייה הביא ההגה״מ
זרה21 עבודה במסכת מהגמרא לדבריו יהודי על שמספרת חיוב בו שאין מוכח קברוהו שלא ומכך לבור' נפל 'הטילה ששפחתו
. קבורה כדבריו פסק י) (אות תקכ״ו בסימן ערוך. השולחן
ע״פ השו״ע פסק ה על חלק אתר על אברהם המגן כט. הגה״מ,
לדבריו קבורה ללא נפל להשהות איסור שיש. ופסק את לדחות יש
שכן מהשפחה הראייה מצוות נתקיימה לבור הנפל בהשלכת
הקבורה. במילואה
ל. המג״א בנפל קבורה מצווה שיש לדבריו ראייה הביא מהמשנה
נדה22 במסכת אוהל טומאת מטמא הכותיות של שחדר, הכותבת את שם משליכות שהן משום היא שהסיבה יהודה רבי ומבאר לו שאין ש׳כל דורשים היו שהכותים מבואר בגמרא שלהן. הנפלים
גבול לו אין 'נחלה אין אבותיהן בנחלת חלק לנפלים שאין ומכיוון
ה לשון מפשט והנה (גבול קבורה חיוב.)להם סוגייה משמע
שאנחנו יוצא כן ואם ההלכה. לפי שלא היא הכותיים שדרשת
צריכים לכותים בניגוד לפעול ו אם ו הנפלים. את לקבור מצווים אנו
בניגוד ראיה יש כן ש למסקנת. ההגה״מ
משה23 אמרי בשו״ת לא. - והמג״א ההגה״מ שמחלוקת ביאר הסוגיות מחלוקת ם ובעצ הראשונים, ושאר הרמב״ם מחלוקת היא
ב בנידה. לגמרא בסנהדרין הגמרא ין
שלפי והיינו הראשונים בטעמי הדנה בגמרא שהסוגיה הסוברים
לכה– לה היא קבורה מצוות אז באמת לא שכן בנפל, קבורה דין אין הגמרא סתם שיטת וזוהי כפרה, צריך לא הוא וכן 'בזיונא' בו שייך
צריך הללו הראשונים לשיטת סנהדרין. במסכת שהסוגיה לומר
שדווקא עולה שממנה בנדה נפלים– קוברים לא הכותים נדחתה
. מהלכה ש הרמב״ם זאת לעומת מקום ואין 'מצווה היא 'הקבורה ש פסק
. נפל אף לקבור חיוב יש - שבגמרא הטעמים פי על לפסוק כן ועל
עשירה- שהיא בין אומר שמעון רבי יהודה. רבי דברי אותה, ממשכנין: אין
עשירה- ענייה- אותה, ממשכנין חייב שאתה אותה, ממשכנין אין
להחזי בשכנותיה רע שם משיאה ואתה לה ר ו ". רמב״ם שאין כמ״ד פסק
ב =שכן דקרא טעמא דורשין כתב הוא א הלכה ג פרק ולוה מלוה הלכות
בין עניה שהיא ין ב "אלמנה אותה." ממשכנין אין עשירה שהיא והיינו
לעשירה עניה בין מחלק לא. רמב״ם
בכס עי' זאת עם ף שהרמב״ם שכתב א יב, ביאה איסורי הלכות משנה
אות דרבנן ארעא בספר ועי' ע."ש דקרא, טעמא דדריש שמעון כרבי פסק
ואכמ״ל בספרים. , ובינותי ד״ה ב סימן א
20 י א, מילה: . הלכות
21 ע״ב. מא
22 ע״ב. נו
23 מה. סימן
מס4 שיעור שבועי", "סדר תוכנית 'במסגרת עיון שיעורי תשפ״ד חשוון כ״א │ עמוד13
הגמרא של בטעמים להתחשב שאין הכריע שהרמב״ם לומר יש
שיש בפשטות עולה שממנה, נדה במסכת הגמרא מכח בנהסדרין ה מבאר כך נפל. לקבור מצווה גם משה אמרי את הרי״ף, שיטת
נדה24 במסכת כמשנה ופסק בסנהדרין הגמרא את שהשמיט.
המת מן כזית
לב. המת. ב׳כזית׳מן קבורה חיוב יש האם הפוסקים נחלקו
מקור ה זה בעניין מזכירים שהפוסקים המפורסם יום התוספות
המצניע בפרק ב טו לקוברו מצווה יש המת מן שבכזית, כתב ש
ו - מכזית בפחות הסתפק. למלך25 המשנה דברי את דחה המל״מ ורובו'. ב׳ראשו רק הוא קבורה חיוב ולדבריו יו״ט התוספות הפסוק את שדורש הירושלמי מהתלמוד לדבריו ראייה הביא הוא מצווה שמת שמלמד תקברנו' קבר 'כי הקבורה בחיוב העוסק
חיוב אין ש משמע וממילא ורובו'. 'ראשו של גדול בשיעור רק נפטר כל של הקבורה ' לפחות בו שיהיה עד חל ורובו.'ראשו
לג. ב אברהם מגן מפסק ש כתב חינוך מנחת ש מצווה יש ש כתב
– נפל לקבור יש חי בו גם ש יש להסיק המת מן לקבור. כזית ונראה לא בו שאין הגם נפל, לקבור מצווה יש שאם מבין שהוא ביאורו
ביזיונא– ולא כפרה שאין אע״פ המת, מן כזית הדין הוא כן אם ביז ולא כפרה לא כזית באותו י. ונא
מעיר ביהודה הנודע לד. קבורה חובת שאין נפסוק אם שאפילו
, בנפל המת מן כזית לקבור שחובה שי אפשר. עדיין שאם והיינו
ביז של הטעמים עם הולכים כן אנו י ונא וכפרה– לא זה שבנפל הרי מי זאת לעומת אדם. בכלל נחשב לא הוא שכן מעיקרא, שייך
קבורה חובת כלפיו יש שמת ביז ולמ״ד. – י ונא וחלק חלק שכל הרי ואינו כנבילה מושלך הוא שכן ביזיון, בו יש בפרהסיה שנרקב ממנו
לאדם כראוי. נקבר
לה. חידוש יש בדבריו שכן ביהודה, הנודע דברי על להעיר ויש
מה הוא שהביזיון הסביר בגמרא רש״י שכן ביזיונא. בהגדרת גדול לדמות הוא בזה הביזיון ט פש ולכאורה וכו'. ונבקע נרקב שהמת הוא שבפועל מה אלא כנבילה, נקבר לא שהוא מה ולא האדם.
מן בכזית ממילא בפרהסיה לדמותו קורה שכזה שדבר בכך. מבוזה
הבת– אדם– לאותו חתיכה אותה בין ברור קשר למצא שקשה
שוב המת מן כזית לגבי לוקת המח שבאמת נראה ולכן ביזיונא. אין
קבורה מצוות האם בשאלה תלויה ביזיונא של בטעמים תלויה היא
וכפרה– או בטעמים, כלל תלות לה אין שמא לעיל שהעמדנו וכפי
מהפוסקים חלק לפי הרמב."ם שיטת את תלות שיש הצד ועל
בטעמים– אז כז והן נפל הן לפי אילו ו קבורה. צריכים אינם ית
אחר כלל הולכים שלא ההסבר בו שייך שלא נפל ואפילו, הטעמים י
קבורה– טעון הנ״ל הטעמים קבורה טעון המת מן כזית אף אם. כן
לו. לדברינו ש יוצא וההולכים חינוך המנחת, יו״ט התוספות
סוברים בדרכם את דורשים שלא דהיינו 'מצווה' היא שהקבורה
כזית של בשיעור ולכן טעמה קבורה מצוות יש המת מן [ואולי
ו מכזית. פחות ]אפילו ה כדעת פוסק לעומתו למלך המשנה סוגיה
לקבור טעמים שנותנת – ה מצד כפרה. או ביזיון מכיוון לפיכך
- בזיון אין 'כזית' של קטן שבשיעור לקבור מצווה. אין
24 הא שו״ת ועי' או שלמה לך לף הנוגעים דברים ב שכת שמב, סי' "ח
לסוגיין ואכמ״ל הרמב."ם. בשיטת שם ע״ד לעי' ויש,
25 הכ״א. פי״ד,
מהרש״ם26 שו״ת את בזה לציין יש לז. התפארת בשם שכתב, בפני כזית אלא גדול, ממת חלק שאינו המת מן כזית בין לחלק צבי
עצמו– שאז המת מן כזית זאת, ת לעומ קבורה. מצוות כלפיו אין
– ורובו ראשו את שקוברים ממת שנפרד גם קבורה חובת יש
שלפי וכתב כ. זית באותו רביעית לגבי גם אופן באותו לפסוק יש זה את לפנינו ואין לגמרי נפרדת היא הרביעית אם המת. מן שיצא דם
ורובו– ראשו ויש לפנינו המת כאשר זאת לעומת קבורה. חיוב אין
בנפרד רבי גם מתה– אחר שיצא דם ת י ע חייבת רביעית אותה
. בקבורה א בחזון גדול חידוש ומצאנו יש, בו שחייב ורובו ראשו בין שמחלק שחייב הגוף שאר לעומת הקבורה, חיוב עצם מצד קבורה במצוות
ק במצוות בו ה וכבוד המתים כבוד מצד בורה חלק והוא, חיים
חסדים גמילות. ממצות גמילות מדין הוא נפל הדין שהוא וכתב
מצוות מצד ולא והמתים, החיים וכבוד חסדים בעצמה. קבורה
26 קיב ד,
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
