בס״ד
לד״ת כבוד שבת ואירוסין — ברכות
מרצבך הלל
במסכת ברכות דף ח ע״א, הגמרא כותבת:
״בארץ ישראל, כשאדם היה נושא אשה, כך אמרו לו: מצא או מוצא? {שאלו אותו האם האשה היא כדברי הפסוק המתחיל במילה ׳מצא׳ או כפסוק המתחיל במילה ׳מוצא׳} — ׳מצא׳: ׳מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳׳, ׳מוצא׳: ׳ומוצא אני מר ממות את האשה׳. ״
יש לשאול מספר שאלות על דברי הגמרא:
1. מה פשר השאלה ששואלים את החתן, וכי הוא יודע מה יהיה אחרי שיתחתן? 2. מה משמעות השאלה ״מצא או מוצא״? 3. מה האמת — האשה היא דבר טוב או דבר רע?
השאלה ששואלים את החתן היא: באיזה אופן אתה רוצה לגשת לחתונתך?
על בסיס הדיוק הלשוני בפסוקים, יש שני הבדלים בין בחינת ״מצא״ לבחינת ״מוצא״:
1. ההבדל בין ״אשה״ לבין ״אני״ — בפסוק החיובי כתוב המילה ״אשה״, משום שאם הבעל ימיו כל יחפש כיצד לעשות טוב לאשתו, טוב יהיה לו והוא יהיה מאושר. אך אם הוא הזמן כל יחשוב מה טוב לו, ״אני״, הוא יהיה אומלל ורק מר לו יהיה עם האשה.
2. ההבדל בין ״מצא״ ל״מוצא״ — בפסוק החיובי כתוב ״מצא״, ואילו בפסוק השלילי כתוב ״מוצא״. אם אדם הזמן כל רוצה לראות את הסיפוק הישר כאן ועכשיו, ומסתכל הזמן כל על ההווה, יגיע לצער ותסכול רב בחיי הנישואין. אך אם אדם משמר את אותה האהבה הנפלאה שהייתה לו כל הזמן, ושומר עליה כל הזמן — הוא יהיה מאושר כל ימיו, שכן בשעה שנישא זכה לה, ״מצא״.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה