בצידה ותפילה תודה
לה ה' מִלֶּדֶת. וַתַּעֲמֹד יְהוּדָה שְׁמוֹ קָרְאָה כֵּן עַל
שרדמ רהב יִפְלְךָּכ תֹוהָּמִאּויָהֶׁש בְס רּו תֹו ֲעַמֹוּזֶׁש תֶדֶמ הָׁשלְׁש תֶדֶמֲעַמֹוזְו ָׁשלְׁש, ה ןָויֵכְו הָדְלָּיֶׁש הָאֵל ןֵּב ה׳. אֶת אוֹדֶה הַפַּעַם אָמְרָה: רְבִיעִי,
י״ש לע תישארב רה״ל: ט״כ לְהוֹדוֹת: לִי יֵשׁ מֵעַתָּה מֵחֶלְקִי, יוֹתֵר שֶׁנָּטַלְתִּי אודה. הפעם
ב ףסוי רארק שראתה לפי אלא לבנים, שזכתה בראובן הודאה ליתן לה היתה שהרי מראשוני׳ יותר להק׳ הודאה בו שנתנה לאה ראתה מה הראוי בן לאותו אותה שזיכה להק׳ הודאה בו נתנה השבטים מכל יותר ושרים מלכים ממנו לצאת שעתידים הקודש ברוח
הגדולה. לאותה
תע דםינקז ה' את אודה אמרה לכן תמר מעשה על הודה שיהודה ראתה
קמע הרבד
קהושד התאר ורב ןכ היהי דלוה יואר ותואל םשה לכהש והודוי ותרובגב שותמכחבו
***
שורי רוטה פךוראה מלדת: עמדה כן ועל יותר על בקשה ולא חלקה כל לה שנתן למקום הודאה כנותן
ןב ארזע אא – מלדת. עמדה כן: על לי. ויספיק זה כל לי שנתן השם אודה כאומר: עוד. לי להיות אחמוד לא כי
רבאבלאנ רתויהו ןוכנ שרפל האלש התוארב רעצ עה י הצק וב - רוב רעצו לודג םינב ויהו הל רבכ. השלש רשאכ אב ןבה ׳דה כבר היתה כי
ןכלו. הרמא םעפה הדוא תא י״י רמואכ הז קיפסי יל הבוהא, ןיאו הצפח םינבב רתוי מלדת עמדה ולכן הראב״ע שכתב וכמו
טובה. כפוית בזה היתה וכי
חנעפזא ר ות ןוע דעש התע אל התדוה. ה״בקהל ר״המ. ריאמ מאו
- תכאלמ תבשחמ ' השמ ןב םושרג רץפח זכרה ולא לה׳. להודות לה היה לא אחרות בפעמים כאלו ה׳ את אודה הפעם אמרה כי על מלדת. ועמדה לאה נענשה לפיכך אישי יאהבני עתה התועלת לפי לוי שמעון ראובן שמו קראה אלא עקרה ורחל רחמה את ה׳ כשפתח בשמו ולברך לו להודות
מלדת. ועמדה שעבר על בענשה ה׳ אודה הולמרה ישיא. ילא התע דקפנ הנוע םויב אלש האטח אלא יא
ב ףסוי ןבא ריפסכ ממנו. המאוחר מצד ולא לו שקדם מה מצד עלול זה אין
ילתפנ ץְרֶה לֶזייַו (המבורג 1805 -5 172 ), הי ןשלב ררושמו, ירבע תובאמ תעונת הלכשהה התידוהיה ם הדמעש תדלמ רשפא ידכ ןתתש התחפש בקעיל ומכ רמאש ארתו״ האל יכ הדמע תדלמ ׳וגו ןתתו התוא בקעיל, ״השאל וטע זה פסוק בפירוש ז״ל ראב״ע ודברי שנים. אחת כל האמהות ושתי ורחל ששה תוליד שהיא השם חפץ כי בעז״ה. אפרש ושם
לב. משמחי אינם ***
רוא שמשו מאציו יאמו? אקפנ יל הזב אדח? יאמ ןניעומשא הזב הדמעש תדלמ רחא דלונש הדוהי שיו: קדקדל הברה ילדה באמת הלא וגם
ז״חא? דוע ינש םינב וצריך זמן אחר עד ילדה ולא מלדת ותעמוד ע״כ כו' ה' את אודה הפעם שאמרה זה שמחמת משמע גם
הרואכלו. . השקי לע המ םיזמרמ ינשה תובית דומעתו תדלמ יכ הרואכל המה םירתוימ ןיבהל? המ האטח הזב
הארנהות. . הנהד העבראה רשא ןיכירצ ודוהל ו קווד הנה א צריכין אז לגמרי בו היו אשר ההוא הצער מן יצאו שכבר אחר
לודוה ןכו לכב תולצהה ועושיהו ו 'הל. . ולבקש לכ הבוטה ת ת, רח רבכש אצי ןמ רעצה איהש ול. ךירצ תודוהל ה מרומז וכן
י שמיהש ארמגברו" יפב ה הלו" חאפרתנו עמשמ, ירמגל "אפרתנו" מלשון אציש ןמ רעצה רשא היה וב משמע אידך גבי וכן
אלו. ךירצ דוע הבוטל הזב
הנה יתעמש ומדאמ ו ר" ללפתהש. . לע םימשגה המעגל דחוני במעשה זלה״ה הכ״מ מלובלין יצחק יעקב מו' הקדוש הרב
ואיבהו ול בירקהו וקספו ימשגה ונממ. . ללפתיש םהילע אלש ודרי דוע רמא םהל ואיביש ול רפ האדוה ם. רמ אמדא ו ר" זלה״ה
הנווכהש יה הזב, זמיר רבכש ואצי ןמ רעצה ירמגל םניאו םיכירצ דוע הבוטהל ל״נכ, יכ רחא בירקהש רפ האדוה ה וממילא
וקספים. ימשגה י " לאה שאמרה אחר שלפנינו בפסוק מרומז וזה הארקו, ומש הדוהי ןושל האדוה ה'" אֶת אוֹדֶה הַפַּעַם בעצמה הראה ממילא
דֹמֲעַּתַו", "תֶדֶּלִמ כן על זו לטובה עוד צריכה ואינה בבנים הטובה כל קבלה שכבר לאישה שפחתה שנתנה הפעולת ע״י אח״כ עד
ןתנ יקלא זה. הרכש הדליו דוע חא ם ***
ת עש ד הבוש יב םָלֹועְלָךְדֹוא יִּכ "יִׂשָע נאמר הטובה על ההודאה בענין וכן הֶּוַקֲאַוָת" יִכָךְמִׁש בֹוט דֶגֶנ ָךיֶדיִסֲח ) - פירושו. על אודך
" הבוטה תישעש. ידמע רובעבו הז הוקא תדמתהל. ךתבוט רמאנו " םילהת) זטק (גי אאָרְקֶא" ה' וּבְשֵׁם אֶשָּׂא יְשׁוּעוֹת כּוֹס וְיָגוֹן צָרָה
אאָצְמֶא םילהת- זטק (ג אאָרְקֶא" ה' ).
תוכר ט בד … לָבֹא. לֶעָתִיד וְצוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, הוֹדָאָה וְנוֹתֵן,
שוריפ ה ם״במר להנשמ תייש ן בעתיד. כן כמו אותו לגמול מלפניו ויבקש שעבר, במה שגמלו הטובה על למקום שבח
תכרב םהרבא אבב, אעיצמ ה ק - המד נ ברלרג םהרבא הרא ירבד י שו״ת יצ - ב םיטוקיל הכ יהודה יקותיאל רבי
םאטשרבלה- זנאצמ קגרובנזיול
רוא הכלה דכק ביו ב ןייעשנה מב כש בת מה הרור והז" ירבדמ ה תמא" איה ינאו "ללפתמ שיכוון צריך בתפילה א מגן ח". םשב״בית ה םהרב"
ח אלפלו״ב הנישש ןושל ה םשש, בתכ הזד ןיוכי אקוד תויעצמאב " ןווכל רק
ונושלמו. בתכש והזד תכרבב האדוה 'וכו אל עמשמ ןכ תמאש. . , אוה ירבד ךרבמה ילואו" אוהד גילפ הזב לע ה ב ל סובירא ח" ית יה " דהיינו הכונות ב' בו יש ג״כ מתים מחיה דברכת מתים מחיה שהוא אמת
יהיו". ןוצר םייקתיש הרהמב ילואו. . םגד הכרבב הנושאר ךייש הז ונייהד תיינעש ןמא אוה יאק לע לכ הכרבה ךריבש ךרבמה
ןכ ךייש הזב ג ןכ או ב' ונווכה דבל. תכרבב התא שודק דוחל אל ךייש קר הנוכ תחא ת,
ו תרות תובוח רעש/תובבלה תדובע םיהלאה
ה. : שפנה אמר ןכ יתודוהב לאל ונדואשכ ייתולמב לע לדוג ובוט, ילע ו.
ממעוט לאלוהים והודאתי בעבודתי הזה הדרך על וכשאני והתמדתה. הטובה מתוספת הנואש כוונת לא ףיסוהלו, הילע בו חייבת שאני מה שתורני צריכה ואני המיוחדות, טובותיו על עבודתו שאר לשלם אגיע איך טובתו, לחובת הברורה הכוונה
. : לכשה המ תמערתהש טועממ ךתנווכ ךתדובעב ךתאדוהו, ךיהולאל יכו ירבד ךיפ ירבד, הדומ ךתנווכו םהב תנווכ, שקבמ אמר
ךבלו ףיסוהל לע הבוטה לואשלו התדמתה, : אוה ינפמ שולש תודימ
- האחת המידה אלא לזולתה, ולא האל לעבודת פסיעה תפסעי ולא אליה, הנעימות למשוך וחפצך נפשך את אהבתך רוב
ובזה ממך, הזאת המידה להרחיק יכולתך בכל שתשתדלי רפואותי בתחילת לך הקדמתי וכבר ךתנווכש. הב גנעתהל תואנהב
הטוב. לך אקווה
- השנית והמידה י ךניאש הניבמ דסח ארובה, ךילע מפנ וכבר הלעיו. ךתבשחמב ךניאש תעגמ לא הבוטה אלא ךתשקבב הילע ממך מרחקת היית אם בתחילה, זאת כל לך עשה מי בבקשתך תשכילי לא ואם יודעת, שאינך ובמה שתדעי במה לך הטיב
יותר. לך ומחויב ראוי יהיה אז ממנו שתקווי ומה במצפונך, לו והודאתך שלמה, בכוונה עבודתך הייתה הזאת, המחשבה
- ךני תרכמ תא ךמצע אלו ןיינע, ךתגהנה שא פוסקת ואינך תאו, האור ךתוא היואר הלודגל לכבש תובוטה לגדולה ראוי יתברך הבורא רואה ואינך ממנו, שלמעלה למה עולה מחשבתך דבר על מהם תגיע אשר וכל אותם. מלבקש מגלה היית ואילו לך. צריך ושאינו אליו, מחסורך ידיעתך עם עליו, ממך חסר תחשבה עבודה, ממך ושתהיה ממך. שבעבודות
טוב שאינו ובמה לך בטוב ויודע עליך חושב בראך אשר הבורא כי יודעת והיית תולכסהה, הזה, ךילאמ ינייעתו ןיעב חוקפ מהכרת שיטרידך במה תקוותך תולה היית ולא שלם, בלב עליהם לו הודאתך ותגדל מהם שיגיעך במה רוצה היית ממך, יותר
ויל בייחתישכ ךל, ךתדובעב א המי עיגהש ךילא, םהמ עורפו תובוח םיהולאה. םהילע המו התאש יואר ול יא רשפא אלש עיגת
בו. דעתך בתלות אותו שתקווי לא
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה