הבית על מלחמה
המלחמה, עד היה שלי הגדוד המערכת גדר מרחב על אחראי בטאילת ועד מעזה. דרום פיקוד האוייב מי. סיני מול שוטף חון אירוע? שם ב-2011 נטפים מעבר. שלנו הייחוס תרחיש הוא אם היו8 זוכרים, אתם שזוכר מי אברהמי פסקל. הרוגים, שם האוייב שם?
מה, אנצאר בית אל-מקדִס. ״נאמני ירושלים״. את רואים קיר וכל סמל כל על עזה ברצועת מקום, בכל כיפת הסלע של הלוגו על גם. חמאס אל אוניברסיטת הפלסטיני, הבנק אזהר. שם יש אבל ראינו, לא שיבחין מי קטן. צריכים אנחנו וגם נלחמים. הם מה על מאוד טוב יודעים הם.
אנחנו: הפנים לבית. על נלחמים השם. יתברך של ובית אנחנו נוספת ברכה לקבל זועק עשיו מתברך, חרי. שיעקב א ברכה ומקבל יעקב של לזו דומה. ״הִנֵּה מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ״ לעומת ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ מֵעָל. ״
אך יש דרך אחרת. רש״י מתרץ מה ״יתן״ (ויתן ויחזור שמתרץ) להסביר: על פי המדרש כל שיחתן של בריות אינה אלא על הארץ, וכל תפלתן של בריות אינה אלא על הארץ — ״מרי עבדת ארעא, מרי תצליח ארעא״. כל תפלתן של ישראל אינה אלא על בית המקדש — ״מרי יתבני בית מקדשא, מרי יתבני בית מקדשא. ״ (מדרש בראשית רבה, פרשה יג, פסקה ב)
בהסתכלות ראשונה, יש פה הבדל קיצוני: הם מרוכזים בגשמיות, ואנחנו ברוחניות ומקדש. וכשאנחנו מתפלים, שם לא יהיה רעב ולא פרנסה, אלא מבינים שבימות המשיח המעדנים וכל הטובה תהיה מושפעת הרבה. מצויין כעפר. כדברי הרמב״ם (מלכים פרק יב).
יש עיקר ויש תפל. הגיע הזמן שמבינים את זה. האויבים שלנו מבינים. ירושלים היא המרכז, שם היא קוד ייעוד לירושלים — אנחנו נפנים. ביתי — בית תפילה ייקרא לכל העמים של ישראל בעולם.
ונקריא עוד קטע קצר: ״לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו גויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה. ״ — אור לגויים.
אנחנו לא נלחמים בשביל נדל״ן, וגם לא בשביל החטופים, ולא אלו כל הסיפות. המטרה הגשמת הייעוד הרוחני הם כבוד האומה. ממלכת כהנים וגוי קדוש: שלנו השליחות.
ההבדל בין ברכת יעקב ״ויתן לך האלוהים״ לבין ברכתו של עשיו — ביעקב שם השם קודם להכל. ״משמני הארץ יהיה״ ברכת עשיו — מהארץ תחילה. ברכת עשיו מוקדם טל והשמיים לשמני הארץ. ומסיים המדרש: ״אלא שאין לו לעשו אלא הזה העולם. ״ אבל ליעקב ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך״ (מדרש אגדת בראשית, פרק מג).
הרב חנן שוקרון, חרבות ברזל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה