תעשה לך - משלך
סוכות תשפ״א
מסכת סוכה דף כז עמוד א
משנה. רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד. ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל [לילי] יום טוב הראשון - ישלים לילי יום טוב האחרון של חג. וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות.
גמרא. מאי טעמא דרבי אליעזר? תשבו כעין תדורו, מה דירה - אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה - אחת ביום ואחת בלילה. - ורבנן: כדירה, מה דירה - אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי - אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל. - אי הכי, אפילו לילי יום טוב ראשון נמי! - אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נאמר כאן חמשה עשר ונאמר חמשה עשר בחג המצות, מה להלן - לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף כאן - לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות - והתם מנלן? - אמר קרא בערב תאכלו מצת - הכתוב קבעו חובה.
ועוד אמר רבי אליעזר. והא אמר רבי אליעזר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה! - אמר בירא אמר רב אמי: חזר בו רבי אליעזר. משלים במאי? אילימא בריפתא - סעודה דיומיה קא אכיל! אלא, מאי ישלים - ישלים במיני תרגימא. תניא נמי הכי: אם השלים במיני תרגימא - יצא.
שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי אליעזר: כגון אני, שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום, מהו שאוכל סעודה אחת ואפטר? - אמר לו: בכל יום ויום אתה ממשיך כמה פרפראות לכבוד עצמך, ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך?
ועוד שאלו: כגון אני שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי, מהו שאצא מסוכה לסוכה ואפטר? - אמר לו: לא, שאני אומר: כל היוצא מסוכה לסוכה בטל מצותה של ראשונה.
תניא, רבי אליעזר אומר: אין יוצאין מסוכה לסוכה, ואין עושין סוכה בחולו של מועד. וחכמים אומרים: יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד. ושוין, שאם נפלה - שחוזר ובונה בחולו של מועד. מאי טעמא דרבי אליעזר? אמר קרא חג הסכת תעשה לך שבעת ימים - עשה סוכה הראויה לשבעה. - ורבנן: הכי קאמר רחמנא: עשה סוכה בחג. ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד. - פשיטא! - מהו דתימא: האי - אחריתי היא, ואינה לשבעה, קמשמע לן.
תניא, רבי אליעזר אומר: כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו, דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים - משלכם, כך אין אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב חג הסוכת תעשה לך שבעת ימים - משלך. וחכמים אומרים: אף על פי שאמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו, אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכת - מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת. - ורבנן, האי לך מאי דרשי ביה? - מיבעי ליה למעוטי גזולה, אבל שאולה - כתיב כל האזרח. - ורבי אליעזר, האי כל האזרח מאי עביד ליה? - מיבעי ליה לגר שנתגייר בינתים, וקטן שנתגדל בינתים. - ורבנן: כיון שאמרו עושין סוכה בחולו של מועד - לא אצטריך קרא.
תנו רבנן: מעשה ברבי אלעאי שהלך להקביל פני רבי אליעזר רבו בלוד ברגל, אמר לו: אלעאי, אינך משובתי הרגל. שהיה רבי אליעזר אומר: משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך. איני? והאמר רבי יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל - שנאמר מדוע את הלכת אליו היום לא חדש ולא שבת - מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה! - לא קשיא, הא - דאזיל ואתי ביומיה, הא - דאזיל ולא אתי ביומיה.
סיכום דעת רבי אליעזר: א. חייב לאכול ארבע עשרה סעודות (לפני שחזר בו) משום תשבו כעין תדורו. ב. אסור לצאת מסוכה לסוכה אע״פ ששתיהם שלו. ג. הסוכה צריכה להיות ראויה לשבעה, ולכן אין בונים אותה בחול המועד. ד. אין אדם יוצא בסוכתו של חברו. ה. המעלה העליונה היא להישאר בסוכה כל החג, להיות "עצלן".
ירושלמי סוכה פרק ב הלכה ז
מה טעמא דר' ליעזר נאמר כאן תשבו. ונאמר להלן [ויקרא ח לה] ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה. מה ישיבה שנא' להלן עשה בה את הלילות כימים אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים.
רש״י מסכת סוכה דף כז עמוד ב
עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים - שמעת מינה דאין עושין סוכה בחולו של מועד, דאינה לשבעה, ושמעינן מינה דאין יוצאין מסוכה לסוכה, דאם כן - לאו סוכה לשבעה היא.
כל האזרח ישבו בסוכות כתיב - דמשמע: סוכה אחת לכל ישראל, שישבו בה זה אחר זה, ואי אפשר שיהא לכולן, דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה.
משבח אני את העצלנין - אף על פי שלא בשביל הרגל מתעכבים, שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין מחמת עצלות - אף על פי כן משבחן אני.
מסכת סוכה דף ז עמוד ב
אמר אביי: רבי, ורבי יאשיה. ורבי יהודה, ורבי שמעון ורבן גמליאל, ובית שמאי ורבי אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו: סוכה דירת קבע בעינן… רבי אליעזר דתנן: העושה סוכתו כמין צריף, או שסמכה לכותל, רבי אליעזר פוסל לפי שאין לה גג, וחכמים מכשירין.
יש לנסות להבין את טעמו של רבי אליעזר. ונראה תחילה את הפסוקים עליהם הסתמך.
דברים פרק טז, יג-טו
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: (יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ: (טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ:
דברים פרק יד, כו
(כו) וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
ויקרא פרק כג פסוק מ
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
רבי אליעזר לומד מהפסוקים שהחג הוא "לך", "לכם", וכן הוא במעשר שני "ושמחת אתה". השמחה היא אישית. כל אחד ואחד שמח, כיון שיש לו אוכל ושתייה, ואז הוא יכול לשמוח לפני ה'. הסוכה אצל רבי אליעזר היא אישית והיא קבועה לשבעה ימים. אין תזוזה. למה מרמזת הסוכה?
מסכת סוכה דף ב עמוד א
מנא הני מילי? אמר רבה: דאמר קרא למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, עד עשרים אמה - אדם יודע שהוא דר בסוכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יודע שדר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא. רבי זירא אמר: מהכא וסכה תהיה לצל יומם מחרב, עד עשרים אמה - אדם יושב בצל סוכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יושב בצל סוכה, אלא בצל דפנות. אמר ליה אביי: אלא מעתה, העושה סוכתו בעשתרות קרנים, הכי נמי דלא הוי סוכה? - אמר ליה: התם, דל עשתרות קרנים - איכא צל סוכה, הכא דל דפנות - ליכא צל סוכה. ורבא אמר: מהכא בסכת תשבו שבעת ימים. אמרה תורה: כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. עד עשרים אמה - אדם עושה דירתו דירת עראי, למעלה מעשרים אמה - אין אדם עושה דירתו דירת עראי, אלא דירת קבע. אמר ליה אביי: אלא מעתה, עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן - הכי נמי דלא הוי סוכה? - אמר ליה, הכי קאמינא לך: עד עשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת עראי, כי עביד ליה דירת קבע - נמי נפיק. למעלה מעשרים אמה, דאדם עושה דירתו דירת קבע, כי עביד ליה דירת עראי - נמי לא נפיק.
חכמי האמוראים חלוקים למה מרמזת הסוכה. האם היא זכר לענני כבוד, או זכר לסוכה של ימות המשיח, או זכר לעולם אחר, שאליו אנו יוצאים במשך שבעה ימים, עולם שנראה לנו כאן עראי אבל באמת הוא עולם הקבע. מכל מקום שלושתם מכוונים לדבר אחד: דבקות בהקב״ה בתוך העולם הזה, מתוך חיבור לעולם אחר, עולם שאינו טבעי. ר״א לשיטתו, שמדגיש את הנס שהיו בסוכות.
מסכת סוכה דף יא עמוד ב
דתניא: כי בסכות הושבתי את בני ישראל - ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם.
השמחה הזו, לדעת רבי אליעזר, צריכה להיות אישית.
ישעיהו פרק ד, ה-ו
(ה) וּבָרָא יְקֹוָק עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן וְנֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה: (ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר:
מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א
ואמר רבה א״ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר: וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו. עשן בחופה למה? אמר רבי חנינא: שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה, מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא. ואש בחופה למה? אמר רבי חנינא: מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה.
דרך ה' חלק ב פרק ג
ח. ואמנם מלבד כל זה, יש עוד ענין אחר נמשך משני חלקי ההנהגה שזכרנו, האישיית והכללית. והוא, כי הנה השקיפה החכמה העליונה על כל מה שיהיה ראוי שיימצא לתיקון המין שייעשה ממנו קיבוץ השלמים שזכרנו למעלה, וראתה שהיה ענין נאות להם מאד, שיהיה בכח קצתם להועיל לקצתם ולהטיב להם; פירוש, שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלמות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העולם הבא, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו, שבהיתלותו באחר זכאי ממנו יוכל ליהנות בשלמות, הנה ייכנס בכלל ההוא, אלא שיהיה במדרגה תחתונה, שהיא מדרגת הנתלה בחברו; ונמצא, שלא יידחה מן השלמות לגמרי אלא מי שלא יהיה ראוי ליהנות בו לא מצד עצמו ולא מצד היתלותו בזולתו, ונמצאת על ידי זה ההצלה מרובה, וירבו יותר הנהנים. ואולם הנהנים ומהנים לאחרים ודאי שאלו יהיו היותר גדולים בקיבוץ ההוא, והם יהיו הראשים, והצריכים ליתלות בם יהיו משועבדים להם וצריכים להם.
וכדי שיהיה מקום לתיקון הגדול הזה, קשרה מתחילה את האישים זה עם זה, וזה ענין "כל ישראל ערבים זה בזה" שזכרו חכמינו, זכרונם לברכה (שבועות לט א), כי הנה על ידי זה נמצאים מתקשרים קצתם בקצתם ולא נפרדים איש לעצמו, והנה מידה טובה תמיד מרובה, ואם נתפסים זה על זה בחטא, כל שכן שיועילו זה על זה בזכות.
שו״ת ציץ אליעזר חלק יח סימן לח
א) וראיתי בספר הרוקח להר״א מגרמיזא ז״ל סימן ריט, שמציין לדברי הגמ' בערכין, וכותב מדידיה ליישב ולפרש דברי הפסוקים בנחמיה, דבאמת ישבו בנ״י בסוכות כל זמני - המלכים "אלא מאי לא עשו אלא בימי עזרא, שלא נבנו בתים הרבה בירושלים כי אם מעט, ומעט עם, ובימי המלכים היו בתים הרבה וחצרות, חצר לבעל הבית ועשו בהן הסוכות, ובימי עזרא כתיב אין בתים בנוים, ועשו סוכות ארוכות ורחבות ורוב עם יושבים בסכה אחת ושמחים יחד" ע״ש.
ודברי הרוקח מחוסרים הבנה, דיוצא שכל מה שהכתוב בנחמיה מספר לנו הוא רק זה שעשו סוכות רחבות ורוב עם יושב בסכה אחת ושמחים יחד, וקשה דמשום מה היה צריך לספר זה לדורות, ומה הגירעון במה שלא עשו כן בנ״י מימי יהושע עד היום ההוא, ומה חידש בזה עזרא, הרי זה רק פועל יוצא מפני שהעם היה מעט, ולא נבנו בתים הרבה בירושלים כי אם מעט? ואילו בימי המלכים היו בתים הרבה וחצרות וכל בעל הבית היה ביכלתו לעשות סוכה לעצמו?
ב) ונראה לפרש כוונת הרוקח דר״ל דעזרא חידש לנו הלכה מחודשת שהמצב הדחוק של השבים מן השבי הביא אותו לכך, והוא, בהקדם דברי הגמ' בסוכה ד' כ״ז ע״ב דפליגי רבי אליעזר ורבנן אם אדם יכול לצאת יד״ח בסוכתו של חבירו, דר״א סבר שאינו יכול, ורבנן סברי דיכול דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת וכו', ופירש״י דמשמע סוכה אחת לכל ישראל שישיבו בה זה אחר זה ואי אפשר שיהא לכלן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע״י שאלה, ויעו״ש גם בתוס' ד״ה כל האזרח.
ואם כן יש לומר דזהו שבא עזרא וחידש הלכה מחודשת זאת, דעד שבא עזרא בגלל שלא הוצרכו לכך לא עלה בדעתם לחדש לנו ההלכה שכל ישראל יכולים לישב בסוכה אחת אף על פי שלא יגיע שו״פ לכל אחד ולדייק זאת מקרא דכל האזרח, וסברו כר״א וכל אחד עשה סוכה לעצמו בחצירו, עד שבא עזרא, ובגלל הצורך אסתייעא מילתא בידיה, וקרא אשכח ודרוש, הוא מקרא זה דכל האזרח בישראל ישבו בסוכות, שנלמד מזה שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת, וצוה, ועשו סוכות ארוכות ורחבות ורוב עם יושבים בסוכה אחת ושמחים יחד, מבלי להקפיד אם לא יגיע לכל או״א שוה פרוטה.
ובדומה לזה מצינו גם בזבחים ד, ס״ב ע״א שאומרת לגבי מדות המזבח דקרא אשכח ודרוש בימי עזרא, ומפרש רש״י דשלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו וכו', וכיוב״ז גם בפסחים ד' צ״ב ע״א וזבחים ד' ל״ב ע״ב דמפרשי קרא דלפני החצר החדשה דכתיב גבי יהושפט, שחידשו בו דבר וכו' ע״ש.
וא״כ ה״נ גבי דידן, דהמלכים הקודמים לא הבינו לדורשו כנ״ז, וביתר דיוק דמתוך שלא הוצרכו לכך כי היו בתים הרבה וכל אחד היה יכול להקים סוכה לעצמו לא נתנו לבם להבין ולתת לבם לכך לדרוש הלכה זאת שיוצאין בסוכת השותפין ושכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת, עד שבא עזרא שראוי היה שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה כדאיתא בסנהדרין ד' כ״א ע״ב, והופיע רוח הקודש בבית מדרשו ובסוד ה' ליראיו דריש קרא דכל האזרח דראוים כל ישראל לישב סוכה אחת, ועשו כן למעשה והיתה השמחה בכפלים על הקרא דקא דרוש וחידשו הלכה, ועל קיום המצוה ברוב עם, ובאחדות נפלאה.
ההלכה הקדומה היא של רבי אליעזר: כל אחד יושב בסוכה שלו. מה ששינה את ההלכה הוא המצב העגום שהיה בבית שני, העניות והעובדה שלא היו מספיק תושבים בעיר ירושלים. וזה משפיע גם על מצב השמחה. בעוד שבבית ראשון השמחה היתה אישית לכל אחד ואחד היה די והותר, כמו שכתוב על ימי שלמה, בתחילת בית שני, יש פערים עצומים בחברה ויש הרבה שלא נמצאים תחת גפנו ותחת תאנתו. מחדש עזרא, שיש שמחה גם בכלל, מצד זה שכל עם ישראל שמחים. גם אם לך אין כלום, תשמח בגאולת הכלל. תשתתף עם האחרים. זו כמובן שמחה אחרת, אבל יש בה הרבה גם כן.
ההלכה הזו מרמזת גם על השמחה הרוחנית. בימי שלמה היו הרבה נביאים, והיה גילוי שכינה. בתחילת ימי בית שני, יש הרבה מאוד קשיים רוחניים, והמצב עגום ביותר. אין כמעט מי שיעמוד בזכות עצמו. מחדש עזרא, שאפשר לעמוד בזכות האחרים. ראשי העם יקחו על עצמם את עון הרבים, וכך כולם יזכו לעולם הבא.
שיטת רבי אליעזר, שבסוכות יש להישאר עם ההלכה המקורית, לפיה כל אדם יצא בשלו. השמחה היא במה ששלי, הן בגשמי והן ברוחני. אבל חכמים שייכים לעולם הזה, לא בשמים היא, ולכן מקבלים גם את מי שאינו יכול לעמוד בזכות עצמו, וגם הוא יצטרף לסוכה של חברו.
נחמיה פרק ז, ד
(ד) וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדוֹלָה וְהָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם:
מלכים א פרק ה, ה
(ה) וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה:
מלכים א פרק ד, כ
(כ) יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים:
נראה שבשנה זו, בה לפי הוראות הממשלה והרבנים אסור להתארח אחד אצל השני, רמזה לנו ההשגחה העליונה על שיטתו של רבי אליעזר, שהתכלית היא שכל אחד ישמח בשלו, ושלשם צריך לשאוף.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
