תשעה באב תפקיד החורבן

תפקיד החורבן

יש הרבה עמים שחוו חורבן. אבל זה מפרק אותם. עם ישראל חווה הרבה חורבנות ואסונות, ועדיין כאן. מה כל כך מיוחד בעם ישראל? למה הוא מתחזק מהחורבנות?

ננסה לענות על השאלה הזאת דרך מה שקראנו הבוקר – אבסורד מוחלט.

הבעיה המוצגת היא: כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ.

הפתרון: הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן. וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה.

התוצאה: וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.

הבעיה היא עבודה זרה, העונש גלות, התוצאה – עבודה זרה! זה בדיוק מה שרצינו. מצוין. משל: ילד נכנס למכולת וגונב ביסלי בתוך החולצה. בעל הבית תופס אותו, ונותן לו עונש – תאכל את הביסלי.

נתחיל מההתחלה. מה רע בלהתיישן בארץ? נשתקע בארץ, ילדים נכדים ונינים, כמו יין ישן. או כמו הביטוי הנוצרי ״מלח הארץ״ (הבשורה על פי מתי), מלח שלא מסריח. יש כאן חידה גדולה.

מה זה להיות ישן בארץ? להיות רגיל. מובן מאליו. שאלו אנשים: ״סלח לי, מדוע אתה חי פה? ״ תשובה קלאסית היא: ״כי נולדתי פה״. זו תשובה של גויים. למה אתה חי בנורבגיה? כי נולדתי בנורבגיה. אצל עם ישראל התשובה הזו לא נכונה. אנחנו גרים פה כי ה' הביא אותנו לכאן. החליט שזה המקום שלנו. פעולה רצונית.

זה התחיל מאברהם, המפגש שלו עם הארץ הוא מפגש רצוני ולא נתון טבעי. הוא עקר את המקום שהוא גדל בו, זה העומק של הציווי לך לך.

באומות העולם לארץ קוראים מולדת. ארץ האם. מאד׳רלנד. פּטרי. פטריוט. האדם נולד מכח הארץ, כמו שבן נולד לאימו. הארץ היא אמנו. אם כן – ההתקשרות אל הארץ היא, במחילת כבודכם, גילוי עריות. קשר עם אמא צריך להיות של כבוד ולא של דבקות בקירוב בשר. זה מעין תסביך אדיפוס.

הארץ שלנו שונה. ארץ ישראל היא ארץ אוכלת יושביה. בדרך כלל: אדם אוכל פרה, שאוכלת עשב שיונק מהאדמה. האדם בדרך כלל אוכל את הארץ, אצלנו זה הפוך. הארץ היא לא אמא שלנו. התורה אומרת ״כמעשה ארץ כנען לא תעשו״ – למה היא לא אומרת כמעשה הכנענים? כי בארץ הזאת יש משהו אחר, קשר אחר בין האדם לבין ארצו ואדמתו.

בנביאים המשל לארץ הוא משל של אישה. ״כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ״ אומר ישעיה. בלשון הקודש: עם ישראל קרוי אדם, ומה צורת נקבה של אדם? אדמה. האדמה היא היישות הזוגית של אדם, אתם קרויים אדם.

הקשר שלי עם ארצי הוא קשר זוגי, רצוני. וצריך להתאמץ בשבילו. אם לא מסתדרים, אז יש ריבים ויש גירושין, יש מחזיר גרושתו. היא לא אמא שלי, היא אשתי. זוגיות מוסרית.

השלום בית שלנו כולל התנהגות מוסרית בדרכי ה'. ולכן, אם ״ונושנתם״ – אם אתה לא משקיע ורגיל לזה, אז מיד ״והשחתם״. הבעיה היא שהתרגלת ולכן הפכת ללא מוסרי. באים אליי זוגות אחרי עשרים שנה, רוצים להיפרד. מה קרה? שום דבר, וזו הבעיה.

גלות זה מתנה מאת ה', מנגנון ויסות להתרגלות הזו. במרגלים אומר ה': אתן לכם בכיה של דורות זאת, זאת פשוט תשובה לטענת המרגלים. ה' אומר להם: אתם חוששים מהתרגלות והשתקעות? אני אקבע בכייה לדורות, אני אקבע גלות אפשרית אם זה יקרה. שסתום בטיחות שמציל אותנו מכלייה. הבעיה היא השחתה מוסרית ועבודה זרה, העונש הוא גירושין, וגם בגלות תעבדו ע״ז, זאת לא הנקודה. הנקודה היא וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.

מה זה אומר המנגנונים האלה? מלחמות, סבל, נהרות של דם. זה נוראי.

אבל אפשר גם אחרת. לא חייבים גלות. אפשר לבחור כל יום מחדש בארץ שלנו. לא לקום ולומר ״איזה חום פה״, ״המדינה הזאת״. הילדים שלנו מבינים הכל, שומעים וקולטים. השיח שלנו כלפי הארץ הוא חיובי, טוב. כמו אישה. לראות את הטוב ולדון את הארץ לכף זכות.

סיכום: שני לימודים: על זוגיות ועל הארץ. העיקר: התחדשות.

[אפשר ליצור גלות יזומה, מנגנון אחר – שמיטה. מתנתקים מארץ ישראל ומתרכזים בפעילות פנימית של לימוד תורה. שואבים את הכוחות הנדרשים כדי שחיבור עם הארץ יהיה מתוך קדושה. בזמן בית המקדש יש לנו מנגנון נוסף: ביכורים – ״הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ״. לארץ הזאת באים, לא נולדים אליה. כל ילד שגר פה, הוא בא לארץ, בחר בה וכאן מכוח רצון ה'. ]

בדקות האחרונות של הצום אנחנו זוכים להבין את סיבת הגלות, ההתרגלות. ומתוכה גם את התיקון: התחדשות תמידית בעבודת ה', הכרת הטוב על הארץ הטובה אשר נתן לנו, אין מובן מאליו.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שינוי תפילת נחם

בס״ד

הרב שוקרון חנן

שינוי נוסח התפילה בהתאם לזמן

1. ברכות מ, ב: ראה פת נאה ואמר כמה נאה פת זו — ברוך שבראה, יצא. ראה תאנה נאה ואמר כמה נאה תאנה זו — יצא. דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: כל הממטבע שטבעו חכמים בברכות — יצא ידי חובתו.

2. יומא דף סט, א: אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה. משה אתא אמר ״הא-ל הגדול הגבור והנורא״ {דברים י-יז} ירמיה אתא ואמר לא אמר נוראותיו — איה נוראותיו? נכרים מקרקרין בהיכלו. דניאל אתא ואמר לא אמר גבורותיו — איה גבורתו? משתעבדים נכרים בבניו. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורתו של הקב״ה שכובש את יצרו, שנותן אפים ארך לרשעים. ואלו הן נוראותיו — שאלמלא מוראו של הקב״ה, היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות.

ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה? אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקב״ה שהוא אמתי, לפיכך לא כיזבו בו.

3. שו״ת ישכיל עבדי ח, ד: והנה נאמר בשאלת צרכי ציבור, דאפילו שאלת צרכיו בדרך מותר, והדברים קל וחומר, דהיא כעין ההוספה בג׳ אחרונות בדרך הודאה, אלא בתורת שאלת צרכים, אם שיכולים להוסיף בנוסח הברכה, שמודה על קבלת הפרס, כמו שמוסיפים על הנסים בחנוכה ופורים.

4. לך עשה רב, יד, א: אחרי כיבושה של ירושלים בידי צה״ל, כשהמוני בית ישראל ממלאים את החצר עתה, חוגג המון בקול — היתכן שבתפלת הכותל המערבי, בתפלת המנחה בט׳ באב, הנאמרת ״נחם״ על ״העיר האבלה והשוממה והבזויה מבלי בניה״?

תשובה: בזאת צדקת. אני גם הרגשתי אחרי מלחמת ששת הימים הראשון בתשעה באב שאינני יכול יותר לומר בתפלתי דברים אלה, שהם בחינת דובר שקרים לפני ה׳.

שאפילו בתשעה באב, יום האבל הלאומי, כאשר המוני בית ישראל פונים אל הכותל המערבי מעוטפים באבלם על חרבן הבית, אז גם מורגשת בלבי פניה מסויימת שאינו יכול לחדור אליה האבל — שמחה של צמיחת גאולתנו.

ולכן, אין ספק שיש משום דובר שקרים לפני ה׳ לומר על ירושלים זאת ״העיר החרבה והבזויה והשוממה מבלי בניה״, וביחוד לפי נוסחת אשכנז: ״והחרבה ממעונותיה, והבזויה מכבודה, מבלי בניה, והשוממה מאין יושב״ — שהוא בודאי דובר שקרים.

מסבה זאת נהגתי אנכי להוסיף מלה אחת ולשנות מלה אחת בנוסח ״נחם״, כדי להמלט מדברי שקר, וכך אני אומר: ״נחם ה׳ אלקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים (כי כל זמן שלא נבנה בית המקדש — אנו עדיין שרויים באבל) ואת העיר שהיתה חרבה ובזויה ושוממה מבלי בניה, וראשה חפוי וכו׳ וכו׳״. ולפי״ז התפלה היא שינחם ה׳ את אבלי ציון וירושלים, ואת העיר שהיתה חרבה ושוממה מבלי בניה עד כה, אך עדיין היא זקוקה לנחמה, עד שיתקיים בה מקרא שכתוב: ״ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה״.

ב״ח או״ח תרכג: והחכם עיניו בראשו להתחיל ולקצר בסליחות ובפסוקים ובניגונים כדי למעט, ועוד שהפיוט בנעילה מורה תפילת נעילה בעונתה. שאומר ״השמש יבוא טרם יפנה היום: כי פנה יום ויפנה״, כך על השמש כשכבר בלילה, והאומר כן ומחזי כשיקרא באמרו עבר היום, פלסתר הוא לפני הקב״ה שאינן כן.

שו״ע תקסה: יש אומרים שאין היחיד אומר ״עננו״ במנחה, שמא יאחזנו בולמוס ונמצא אם קרן.

5. הרב יעקב אריאל ש׳: למה אומרים תפילות בארמית? ולמה אנו משתמשים בפרקי תהילים להביע את בקשותינו, למרות שהרקע שלהם עוסק בסיטואציות אחרות לגמרי, כגון ״משכיל לדוד במערה בהיותו תפילה״ כשהמילה ״משכיל״ לא מובנת? ויש עוד מילים קשות אחרות. זו דרכה של התרבות הטובה בכל העולם, להשתמש ביצירות עתיקות ולצקת בהן תוכן אקטואלי.

לדוגמא האופרה ״נבוכו״ העוסקת בגלות בבל, ומכאן שמה — ״נבוכו״ ע״ש נבוכדנצר. אולם ורדי השתמש במוטיב זה ובשמות אלו כדי לטעת בלב העם האיטלקי תקוה להשתחרר מעולם האוסטרים. הכושים העבדים ששאפו להשתחרר ממעבידיהם הלבנים באמריקה שרו על פרעה — במאה ה-19.

תרבות טובה לא מחליפה כל יום את מושגיה ויצירותיה למרות השינויים המתחוללים בחיים. כל אדם משכיל מחייבת להתחקות על שורשי תרבותו ולראות עצמו ממשיך מורשת עתיקה וארוכה גם לדורות הבאים.

לך עשה ב, לה, ז: מכתבו מאלול תשמ״ה — הנני מאשר קבלת מכתבו בנדון תפלת ״נחם״ בצירוף נוסח חדש וכו׳, עפ״י הנוסח בתלמוד ירושלמי וכו׳. הנה ירושלמי זה לא נעלם ממני, כאשר הצעתי תקון קל ביותר בנוסח שלנו, היינו להוסיף המלה ״היתה״. וכונתי היתה פשוטה, כי אלה מרבותינו שתקינו את נוסח ״נחם״ המופיע בסדורים שבידינו, לא נעלם מהם נוסח הירושלמי, והמציאות היא שנוסח זה שבידינו אשר נתקבל בכל ישראל, בשינויים קלים בין עדות ספרד לבין עדות אשכנז — ומה לנו לחדש עפ״י נוסח הירושלמי שקדמוננו ראוהו ולא הכניסוהו לסדור מטעמים הידועים להם.

וכלל זה יהא בידיך: שאין לשנות מנוסח המקורות מאומה, אלא מדוחק אותנו מציל רב. ולענ״ד התקון המוצע על ידי שומר גם מלהיות בחינת דובר שקרים לפני ה׳, וגם שומר הנוסח המקורי. והי״ת יזכנו לגאולה שלימה בב״א.

6. יחוה דעת מג, א: באמת יתבאר שגם לפי פשוטו, נוסח תפלת נחם, שהוא על ציון הר ששמם — בו הלכו שועלים, כי מקום המקדש וסביבותיו עדיין ביד זרים שונאי ישראל, וירושלים העתיקה עדיין מלאה גילולים של עכו״ם בכמה כנסיות, ואשר דם ישראל נשפך על ידי כמריהם ומנהיגיהם בכל הדורות, ובסביבות המקדש קבורים ישמעאלים, והערבים רשעים מכניסים פגרי מתיהם אל המקום המקודש לנו ביותר.

ועיקר הבית שהיה בדרום של יישובה של ירושלים בזמן בית המקדש, עדיין מאוכלס ביד הערבים שונאי ישראל… וכמה בתי כנסת שהיו לתפארת עמנו בציון, ירושלים העתיקה, עודם חרבים ושוממים, מעת נפילת העתיקה בידי הלגיון הירדני. וכהנה וכהנה ועוד מאלה גדולים — היש לך בזיון וחורבן ושממה על זה? לבנו דוה חשכו עינינו על אלה. וכבר אמרו חז״ל בירושלמי: כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו — כאילו הוא החריבו.

ירושלמי תענית ג, ב: צריך להזכיר מעין המאורע בתשעה באב. ומהו אומר? ״ה׳ א-להינו רחם ברחמיך הרבים ובחסדים הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלם עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה ההרוסה השוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ויבלעוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים כי לישראל עמך נתתה לנחלה באהבה ולזרע ישורון ירושה הורשת כי באש החרבתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור (זכריה) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה״.

נחם ספרדי:

נַחֵם ה׳ א-ֹלהֵינוּ אֶת אֲבֵלֵי צִיּוֹן וְאֶת אֲבֵלֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְאֶת הָעִיר הַחֲרֵבָה וְהַבְזוּיָה וְהַשּׁוֹמֵמָה מִבְּלִי בָנֶיהָ. הִיא יוֹשֶׁבֶת וְרֹאשָׁהּ חָפוּי כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה. וַיְבַלְעוּהָ לִיגְיוֹנִים, וַיִּירָשׁוּהָ, וַיַּטִילוּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לֶחָרֶב, וַיַּהַרְגוּ בְזָדוֹן חֲסִידֵי

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מסלול העולם ותחיית המתים

ב ס״ד הרב שוקרון חנן

– העולם מסלול רמב״ם מול רמח״ל

רמח״ל

סח: אות תבונות דעת 1. הוא פשוט ובכלל בקיצור המתים תחיית ענין. הנה לעבוד ונשמה גוף האדם את הקב״ה ברא כאשר כי הקודש עבודת כל את כאחד, שניהם, ולמשא, הוא ראוי הנה להם, נתן אשר והמצוה התורה יתכן לא כי יהיו, יחדיו הנצחי השכר בקבלה שגם מקפח הקב״ה אין והרי לו, ולא עמל הגוף שיהיה

כל שכר להתבונן שצריך מה אבל. ע״א לח בריה)(ב״ק ונשמה גוף של הזה החיבור פרטי על, הוא חיבור להתחבר ובשובם בהפרדם, בהתחברם, והוא האדם, כל עם אל יפעל אלה כל הן כי גמור; הם הפרטים אלה כן על ודאי. הוא ריק דבר לא

ש ומספיק. רחב וביאור ביאור, צריכים

2. ג פרק א חלק ה': דרך יתברך דינו מידת גזרה זה, כל מלבד ואולם ט.

מעתה- העולם, ולא האדם לא יוכלו, שלא הגיע דהיינו שנתקלקלה, בצורה עודם השלימות אל אלא הרע; נתרבה שבה עכשיו, להם שיש הצורה דהיינו ההפסד, מעבר עבור בהכרח להם יצטרך ההווים שאר לכל וההפסד לאדם, המיתה

הגוף לזכך הנשמה, תוכל ולא עמו. שנתקלקלו ויפסד הגוף וימות תחילה, ממנו שתצא אחר, אלא הנשמה בו ותכנם חדש בנין ויבנה יחזור ואז עתה של מצורתו יתחרב כלו העולם וכן, ותזככהו. ועל לשלימות. ראויה אחרת בצורה ויבנה וישוב ענין והוא ויחיה, ויחזור שימות האדם על נגזר כן

ויחודש ויחזור שיחרב, ולם הע ועל המתים; תחיית הוי שנה אלפי שיתא ז״ל: שאמרו מה ענין והוא חוזר הקב״ה שנה אלף ולסוף חרוב, וחד עלמא

עולמו את: ומחדש

דהיינו האמיתי, הגמול זמן זה, שורש לפי והנה י.

ומקומו- למעלה, שזכרנו השכר קיבול זמן הוא בו יהנה והאדם שיתחדש, בעולם התחיה אחר

נשמתו ידי על מזוכך גופו בהיות ובנשמתו, בגופו ואולם ההוא. בטוב נהנה להיות ידה על ומוכן ומעלתם מדריגתם ותתחלף האנשים שם יבחנו מה וכפי העבודה, בעולם שטרחו מה השיעור כפי זה שיעור כפי כי השלימות. מן להשיג שהשתדלו ותזככהו בגוף ותאיר בעצמה, הנשמה, תזדהר

יקר שניהם ויקנו להתקרב ראויים ויהיו ומעלה,

וליהנות פניו באור וליאור הוא, ברוך האדון אל

האמיתי: בטובו

האדם על המיתה שנגזרה בהיות, ואמנם. יא ואחר מה, לזמן שיפרד צריך הזה שהמורכב ונמצא ראוי הזה, הפירוד בזמן גם הנה להתחבר. ישוב נאות המתפרדים, החלקים לשני מקום שיהיה

שנרצה למה צריך הגוף והנה ההוא. לפירוד צורתו ותפסד הרכבתו ותפרד ליסודו, שיחזור הנשמה אך ישוב. . אליו העפר, מן והיה והואיל עד לצפות אלא לה אין הנה במעשיה הזוכה ההתכה דהיינו ליעשות, שצריך מה בגוף שיעשה הזמן כל בעפר וההשאר בראשונה, וההפסד

לשתש כך אחר מחדש וההבנות שצריך, ליכנ וב ס

כך בין מקום לה שיהיה צריך ואמנם בו. כך, ובין

תכנסנה שבו הנשמות, עולם הוכן זה לצורך ואולם שם ותשבנה מהגוף, צאתן אחרי הזוכות הנשמות הענינים הגוף על התגלגל זמן כל מנוחה, במקום ההוא הזמן כל והנה עליו. להתגלגל הראוים

תשכ ו מה ין מע ובתענוג, במעלה ההן הנשמות נה שזכרנו האמיתי הגמול בזמן כך אחר להן שינתן ודאי הנשמות בעולם מעלתו גם כי למעלה. גם ימדד שלפיהן שעשו, המעשים לפי שימדד האמיתי השלימות אך בזמנו. כן אחרי הגמול ולא הגוף לא ישיגוהו לא לו, לזוכים המעותד

התחיה אחר שנית בהתחברן אלא: הנשמה,

3. כב, ל שמות: רש״י

אתו ת. שליכון לכלב הוא. אף אלא אינו או כלב ל

כמשמעו? לנכרי' מכור בנבלה׳או וחומר קל

הנאות. בכל שמותרת לטרפה תל מה א״כ וד מ

לומר׳לכלב?' מקפח הקב״ה שאין הכתוב למדך

יחרץ לא ישראל בני לכל ו שנאמר בריה, כל שכר

שכרו לו תנו הקב״ה אמר לשונו כלב

4. היהודים: ג, ח, ה מלחמות יכונו וזרעם וביתם עולם לשם יזכו האנשים אלה והישרות הטהורות ושמותיהם ימים לאורך השמים קודשי בקודש אשר גורלן בחבל תשכונה הימין לקץ טהורים גופות אל תרדנה. ומשם בנפשם יד שלחו אשר האנשים, נשמות, ואולם

צלמות. מקום שאול אל תרדנה

5. נח ישעיה ירושלמי, תרגום נא:

עלמא בחיי ייחי וגופך יחליץ- ''ועצמותיך

ב ס״ד הרב שוקרון חנן

6. אות: צב תבונות דעת זמנים ששלשה למדים אנחנו דברים של מפשוטן וחידוש השביעי; אלף שנין; אלפי שיתא והם, יש, שהוא כמו עומד העולם שנין אלפי שיתא העולם. העולם נתחדש לא עדיין השביעי אלף, עתה;

אלא המתים, ת בתחיי שחיו כמו הם והצדיקים העולם- וחידוש וכו'; כנפים להם עושה שהקב״ה ואמנם גמור. חידוש העולם את יחדש, שהקב״ה רואים אנחנו הנה עתה, שהוא כמות העולם כי בביתו, שורר כאיש השליטה כל לו יש שהגוף הנה השביעי באלף אך אחר; ולא מקומו זה חוץ הגוף ונשאר הארץ, מן מתעלים הצדיקים

ממכון ממקומו נודד כאיש אלא ואינו, שבתו, שליטה לו תשאר לא כן על ללון. נטה וכאורח שכיון ההרה, בעלותו ע״ה רבנו כמשה אלא הארץ יושבי בדרך עוד הלך לא הארץ מן. שנתעלה

"יום, ע״א צז חז״ל)(סנהדרין קראוהו השביעי לאלף וכן בו שובתים כי העולמים", לחי מנוחה שבת שכולו לא הגוף אך החול, שהם הגופניות המלאכות מכל עדיין חידוש ניתן לא כי ממציאותו, עדיין סר

(עירובין שהוא והלאה, העולם מחידוש אבל לבריאה.

)כב עוד צריך אין הנה שכרם", לקבל "למחר

רך לצו אלא צריך אינו כי כלל, הגוף לשליטת לנשמה טפל מציאותו יהיה אבל בזמנה, , העבודה

נצחים לנצח העליון בטוב. להתעדן

רמב״ם

7. חלק לפרק הקדמה: רמב״ם, הצבעים עין הסומא ישיג שלא כמו כי יודע, , הווי הסריס ולא הקולות, שמע משיג החרש ואין

המשגל- תאוות התענוגים הגופות ישיגו לא כן

האש יסוד יודעים, ם אינ שהדגים וכמו הנפשיות. אינו כן הפכי, שהם המים מיסוד שהיותם לפי

הרוחני העולם תענוג הגופני ה. עולם בזה נודע תענוג זולתי תענוג פנים בשום אצלנו אין אבל והמשתה המאכל מן החושים והשגת בלבד הגוף בלתי אצלנו הוא אלה שזולתו מה וכל והמשגל,

אותו שיג נ ולא אותו, מכירים אנו ואין מצוי, גדולה חקירה אחר אלא המחשבה. בתחילת וראוי אין ולפיכך הגופני, בעולם שאנחנו לפי כן! להיות אבל הנפסקים. הגרועים תענוגיו אלא משיגים אנו לעד עומדים תמידיים, הם הנפשיים, התענוגים התענוגים אלו ובין ביניהם ואין נפסקים, אינם

פנים בשום קורבה ולא. יחס

תמצא התענוגים אלה שני בעניין ונן וכשתתב בעולם ואפילו השנית, ומעלת האחת פחיתות

. הזה כולם האדם בני רוב מוצא אתה כי וזה שאין ויגיעה בעמל וגופותיהם נפשותיהם מייגעים וכבוד מעלה לו שיגיע כדי מהם, , למעלה מאכל הנאת אינה זו והנאה אדם. בני ושינשאוהו

להנקם בוחר אדם י מבנ הרבה כן וכמו ומשתה. והרבה הגוף. מתענוגי הרבה מהשיג יותר מאויביו הגוף שבתענוגי הגדול מן מתרחקים אדם, מבני או אדם, מבני ובושת חרפה מזה שישיגהו מיראתו כן עניינו ואם טוב. שם לו שיהא שמבקש לפי והוא הרוחני, בעולם שכן כל הגופני, הזה בעולם

מידיעת שם ת משכילו שנפשותינו הבא, העולם העליונים הגופנים שמשכילות כמו יתברך הבורא

יותר. או

. . בראשיהם "ועטרותיהם באומרו לומר,"רוצה הבורא והוא להם, המושכל בקיום הנפש השארות דבר והוא המושכל לומר רוצה הוא והיות יתברך, לומר רצונו שכינה", מזיו "ונהנים ואמרו אחד. .

במה מתענגות הנשמות שאותן ויודעות שמשיגות חיות שמתענגות כמו יתברך, הבורא מאמיתת שהם במה המלאכים, מדרגות ושאר הקודש

ממציאותו ויודעים. משיגים

אל להגיע הוא האחרון והתכלית הטובה כי הנה הזה בכבוד ולהיות הזאת, העליונה החברה

הנפש- וקיום הנזכרת ובמעלה שביארנו- כמו עד

סיבת שהוא יתברך, רא הבו בקיום סוף, אין שנתבאר כמו אותו שהשיגה לפי קיומה. הגדול הטוב הוא וזה הראשונים, בפילוסופים כי לו, שידמה תענוג ואין לו, להקיש טוב אין אשר בדבר וקץ סוף לו אין אשר התמיד ידמה איך

לט שאמר)(קידושין וזה הנפסק. לך ייטב "למען

ארוך שכולו לעולם ימים."והארכת

שתיכרת הוא הגדולה והנקמה השלמה רעה וה והוא וקיימת, חיה תהיה ושלא ותאבד, הנפש הנפש תכרת "הכרת כמו בתורה, הכתוב הכרת

צ סד, ז״ל). (סנהדרין ואמרו ההיא". הזה בעולם,"הכרת אדוני נפש "והיתה ונאמר הבא". בעולם תכרת

החיים בצרור."צרורה

8. ז תשובה, : הלכות

לָּּה שֶׁאֵין הַָּאחֲרוֹנָּה וְהּטוֹבָּה כֻּּלוֹ שָּכָּר ה כָּל וְסוֹף יְמוֹת אֲבָּל בָּא. ה הָּעוֹלָּם יֵי ח הּוא וְגֵרָּעוֹן הֶׁפְסֵק אֶּׁלָּא הוֹלְֵך כְמִׁנְהָּגוֹ וְעוֹלָּם זֶׁה ה הָּעוֹלָּם הּוא מָּשִׁיח ה

לְיִׁשְרָּאֵל חֲזֹר ת לְכּות מ שֶׁה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

גניזת עלוני שבת

ב ס״ד הרב שוקרון חנן נייר — מיחזור או גניזה

**1. ** יח, ב ר״ה: גמרא שלא שמד יון מלכות שגזרה מלכות וכשגברה פיהם, על שמים שם להזכיר שמים שם מזכירין שיהו התקינו ונצחום, חשמונאי וכך כך ׳בשנת כותבים: היו וכך בשטרות. אפילו לא — גדול כהן ליוחנן חכמים וכששמעו עליון׳. ל שטר ונמצא חובו את פורע זה למחר אמרו: בדבר טוב יום עשאוהו היום. ואותו יום וביטלוהו, ומוטל באשפה.

**2. ** סה לרמב״ם: מצוה המצוות ספר ומאבד האל. עבודת בתי ומאבד מנתוץ שהזהירנו הנכבדים השמות את נמחוק שלא הנבואה, ספרי אמרו הוא הענין בזה אזהרה ולשון לזה, והדומה יב (דברים ד) ׳לא כן תעשון׳ שקדם אחר יכם א-לה בתיה ולהרוס שמה את ולמחות ע״ז לאבד הצווי. האזהרה ובאה כלם ומזבחותיה יב (דברים ד) ׳לא כן תעשון׳ כגון זה דבר על שעבר מי וכל לה׳, או לזה והדומה והמזבח ההיכל מן דבר שהרס (דברים יב) ׳ואבדתם את שמם׳ וגו׳ ואזהרתיה מהכא, ה׳ משמות שם שימחה לוקה. וכבר התבארו משפטי זו מצוה ברביעי (דברים יב) ׳לא כן תעשון׳ לה׳. במ. שבועות.

**3. ** ו, ח התורה. יסודי: כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן — אָסוּר לְשָׂרְפָּם אוֹ לְאַבְדָּם בַּיָּד. וְהַמְאַבְדָּן בַּיָּד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.

**4. ** שו״ע יורה דעה רפב, ה: אֵין זוֹרְקִין כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, וַאֲפִלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. וְאָסוּר לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ עַל פְּנֵיהֶם. וּכְשֶׁמֹּצְאוֹ כָּךְ — צָרִיךְ לְהָפְכוֹ.

שו״ע אוח קנד: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה, מְנִיחִין אוֹתוֹ בִּכְלִי חֶרֶס (ח) וְגוֹנְזִין אוֹתוֹ בְּקֶבֶר תַּלְמִיד חָכָם.

**5. ** קנד מגן אברהם: ספרים הדין והוא שבלה. ס״ת [ב״ש] ואסור לשורפן ונ״ל דה״ה בכל תשמישי קדושה. וכן כתב הרמב״ם במל״ת ס״ה סימן כמ״ש לא כן תעשון דהוי בכלל ׳לא כן תעשון׳ וכו׳ יכם א-לה ססי׳ קנ״ב: שהמאבד כתבי הקודש עובר בלאו.

**6. ** נודע ביהודה תניינא יז: אמנם אני תמה על הטור והש״ע למה השמיטו הך ברייתא דינא כלל הביאו ולא הך ברייתא שהיה כתוב ובפרט לפי מה שפסק בשרו על שם דטבילה סימן שפ״א ובזמן הזה דליכא טבילת מצוה עיין בא״ח סימן תקנ״ד וסימן תרי״ג וא״כ צריך לכרוך עליו גמי לכ״ע, ופשיטא דהוי דצריך לכרוך עליו, ולא מהני אם מניח ידו על השם, ולהטור וש״ע להביא הברייתא דצריך לכרוך עליו גמי. וגם למה לא הביאו הפוסקים הך דינא אם מותר גמי. ונ״ל דס״ל להנך פוסקים כיון דאיתא במגילה דף כ״ו ע״ב ס״ת שבלה אותו גונזין בקבר ת״ח ומסקינן שם דצריך כלי חרס למען יעמוד רבים ימים, א״כ מוכח. וכן פסקינן בש״ע י״ד סי׳ רפ״ב. הואיל דאסור מחיקת השם מסוגיא דמגילה, ולגרום דאסור.

וידעתי וצ״ע דסותר לסוגיא דשבת יא דאסור בדרך אחר, וצריך כלי חרס. אך לפי גודל התמיה לא ידעתי לישב זה דין על עצמם סמכו דהפוסקים, שזה קצת דוחק לומר. לכן לענ״ד נראה דמוכח עכ״פ מזה דאסור לגרום מחיקת השם שלא לצורך מצוה. אשר נכתב על הכתלים בחדר הזה לשרוף יי״ש בשריפת יין שרף המשחיר הכתלים וגורם שאינן שמות נמחקים עשוי שע״י הענש הוא גורם מחיקת השם. ומפני הטרדא אני צריך לקצר.

**7. ** תשב״ץ א, ב (דוראן): שאלת אם מותר לכתוב לתינוקות שלשה או ארבעה פסוקים או פרשה שלימה בלוחות שאין להם ספר כמו שנהגו באלו הארצות שדעתו של בן שבוע בכל שבוע והמלמד כותב להם ובסוף השבוע מוחק יכולה לקבל ושבוע בכל שבוע וחוזר וכותב פרשת אחרת.

ואחר שנתפרש זה יש לי לפרש כי מחיקת השם אסורה מן התורה בכל ענין אפילו בכתב בלא שרטוט ואפילו יכתב לבדו ובכ״מ שנכתב כי מה ענין דברים אלו לענין ׳ואבדתם את שמם׳ וגו׳ ׳לא תעשו׳ אסור בכ״מ שנכתב שם מן השמות, והמוחקו לוקה. מיהו אפילו שם כתוב בס״ת אין אסור למחקו אלא כשמתכוין למחקו, אבל כשמתכוין לתקן הרי זה מותר. וכ״כ בעל הלכו ׳שאם נפלה טיפת דיו על השם הרי זה מוחק ולאבד׳ ועוד יש להביא ראי׳ לגדולו ׳ומתקן׳ שלא נתכוון אלא לתקן.

ולזה מענין נתיצ׳ המזבח שהיא בלא ו מדכתיב ׳ונתצתם את מזבחותם׳ וגו׳ ׳לא כן תעשון׳ הדין והוא וכ״כ לסתיר׳ אבן אחת מן ההיכל או מן העזרה.

ב ס״ד הרב שוקרון חנן

ומצינו שמותר לסתור ואפי׳ לסתור ההיכל כלו כדי לתקן, כדאשכחן לבבא בן בוטא שהשיא עצה להורדוס להורדת אבנים בהן לתקן ולמסתרי׳ להיכלא ולמבנייה. כדאיתא בריש בבא בתרא (ג׳ ע״ב). והדין נמי להמחיקת השם שאם הוא מתכוון לתקן מותר שהמחיקה שהרי ונתיצת המזבח וההיכל בחד לאו לא נפקי מלא ׳לא כן תעשון׳ וגו׳.

ואחר שנתפרש זה יש לי לפרש שלא נאמרו דברים הללו אלא בשם מן השמות שבכ״מ שהוא כתוב המוחקו והמאבדו לוקין. אבל בשאר כתבי הקדש שאין בהם אזכרות כלל אין המוחקן והמאבדן לוקין, דמהיכא תיתי דקרא לא אמר אלא ׳ואבדתם את שמם׳ וגו׳ ׳לא כן תעשון׳ אבל כתבי הקדש שאין בהם שם. מנ״ל דאסירי.

אבל לצורך כתיבת פרשה אחרת ה״ז מותר שכיון שעבר זמן שאינו אסור למוחקן אלא לצורך שלא. ולפ״ז אפילו היכא שיש שם פרשה זו מותר הי׳ כהיכל שצריך תיקון שמותר לסותרו ולבנותו. אלא שהדבר קשה להתיר כן באיסור תורה ומפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה.

**8. ** מהרשד״ם יוד: קפד: בין הקושרים קושרי ספרים פה שאלוניקי לעשות טבלה ומשיירי דפים שהם מאותם עלים הנשארים ממלאכת הדפוס ומאותם גם שהם מתורה נביאים וכתובים ומדרשות פירוש על בעלה ועושים בזה האופן מדבקים עלה על עלה גסה עד שנעשה כדמות טבלה ידי אינגרודו ואח״כ משימים זו טבלה למשמרת הספרים הנקשרים וכפי הנר׳ ולא מאבדים אותם בידים ידי האינגרודו. אלא שאלו הטבלאות חותכים אותם לחתיכות קטנות למשמרת ספרים קטנים ומאותם חתיכות דקות שעושים משליכים ונרמסים ברגלים כדי להשוות הטבלה אל הספר.

כי מבורר שאין זה מה שעושים אלו הקושרים בחתיכות הדקות שמאבדין אותם בידים שכבר עשו בעדם יכפר וה׳ שהוא עון פלילי ספק. גם במה שמדביקים אותם ע״י דבק הנקרא אינגרודו נראה בעיני איסור כי ודאי נמחקים האותיות ואין לך איסור בידים גדול מזה.

**8 המשך. ** אגרות משה אוח לט, ד: אם מותר לתת אותם לכלים שבלו ספרי קודש נדפסים אותם וטוחנים אותם ומוחקים משם אותם שלוקחים לעשות נייר חדש.

ולענין מעשה הוא ברור אצלי כמו שכתבתי ויש לאסור בחומשים וספרי תנ״ך שבהם נמצאים שמות ממש, וכן סידורים מאלו שמדפיסים בשמות ממש. אבל מהספרים שבתורה שבע״פ שהם משניות וגמ׳ משני וכל ספרי רבותינו הראשונים והאחרונים וכל התלמודים הירחונים וכל הספרים הנדפסים מחכמי הזמן — ואף ששייך שילמ

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

קרבן אשם

בס״ד

קרבן האשם

1. רמב״ם הלכות שגגות פרק ט

הלכה א

על חמש עבירות מביא קרבן אשם והוא הנקרא אשם ודאי, שהרי אינו בא משום ספק, ואלו הן:

על שפחה חרופה

ועל הגזל

ועל המעילה

ועל טומאת נזיר

ועל הצרעת כשיטהר ממנה.

על שפחה חרופה כיצד, הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם, …

2. רמב״ם הלכות איסורי ביאה פרק ג הלכה יג

שפחה חרופה האמורה בתורה היא שחציה שפחה וחציה בת חורין ומקודשת לעבד עברי.

3. רמב״ם הלכות שגגות פרק ט

הלכה ז

על הגזל כיצד, כל מי שיש בידו משוה פרוטה ומעלה מממון ישראל, בין שגזלו בין שגנבו בין שהפקידו אצלו או הלוהו או משום שותפות או משאר דרכים, וכפר בו ונשבע לשקר בין בזדון בין בשגגה הרי זה מביא אשם על חטאו, וזהו הנקרא אשם גזילות, …

הלכה ח

על המעילה כיצד, כל הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש בשגגה, מחזיר מה שנהנה ויוסיף חומש ויקריב אשם ויתכפר לו, וכבר ביארנו בהלכות מעילה שהקרבן והקרן מעכבין הכפרה ואין החומש מעכב.

4. רמב״ם הלכות נזירות פרק ו הלכה ג

נזיר שנטמא בין בזדון בין בשגגה ואפילו טמאוהו עכו״ם באונס סתר הכל, ומגלח תגלחת טומאה ומביא קרבנות טומאה ומתחיל למנות ימי נזירות…

5. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין פרק ד הלכה כב

כל האשמות שבתורה באין בני שתים ובאים בכסף שקלים, חוץ מאשם מצורע ואשם נזיר שהם בני שנה ואין לדמיהם קצבה, אשם תלוי בא מן הקטנים או מן הגדולים, ומפי השמועה למדו שאינו בא אלא בכסף שקלים.

6. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות פרק א

ואין הצבור מקריבין אשם לעולם.

ספורנו – בין אדם למקום

7. ספורנו ויקרא פרק א פסוק ב

ובהיות הפועל הרע הראוי להתכפר בקרבן קצתו עם כובד עון כמו חייבי כריתות וקצתו קל מזה אבל עם איזה חלול בקדש, הנה לחלק הראשון יאות החטאת, לחטא את הנפש שנטמאה בחיוב כרת כאמרו ונכרתה הנפש ההיא (שמות יב, טו), ולחלק השני יאות האשם להעביר חלול אשר אשם לו, וזה בהכנעת הקרבן עם התשובה, ותורה אחת להם.

ספורנו ויקרא פרק יד פסוק יב

(יב) והקריב אותו לאשם. כבר התבאר שענין האשם הוא על מעל בקדש כמו החטאת על חיוב כרת וכבר אמרו שהצרעת היא על לשון הרע ועל גסות הרוח ששניהם מעילה בקדש. כי אמנם לשון הרע עקרו בסתר כמעמיק מה' לסתיר עצה, כאמרם העובר עברה בסתר כאלו דוחק רגלי שכינה (חגיגה טז א) ועל המתגאה נאמר גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל (תהלים קא, ה). אמר הקדוש ברוך הוא זה גונב מלבושי אין אני והוא יכולים לעמוד בעולם אחד. וכבר ספר הכתוב על עזיהו באמרו וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו… והצרעת זרחה במצחו (דברי הימים - ב כו, טז - יט).

ספורנו ויקרא פרק יט פסוק כ

(כ) כי לא חופשה. כלומר החטא נקל בזה שלא תפשו קדושי המארס ועיקר החטא אינו אלא שחילל את קודש ה' לבעול חצי שפחה. ובהיות הפעל הזה נגד כבוד האיש הפועל לא נגד כבוד האשה המתפעלת אין ספק שהיא הרגילתו וראויה ללקות. והנה המזיד בזה שעשה זה הסכלות לחלל את עצמו, הוא קרוב לשוגג, ומקריב אשם על חלול הקדש.

8. רש״י ויקרא פרק ה פסוק כא

(כא) נפש כי תחטא - אמר ר' עקיבא מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה', לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש, מכחש בשלישי שביניהם.

הרב קוק – בין אדם לחבירו

9. עולת ראיה עמ' קע״ג

זבחי שלמי צבור ואשמות.

הקשר המאחד את האומה הקדושה, גם במובנה החברתי, הוא קשר הקדש של אור ד' אשר בתוכה, השראת השכינה וקדושת התורה והמצוה. וכדי לרתק את מה שנהרס מהסדור הכללי והתאגדותו, צריכים להשיב את אגד הקדש על מכונו, לחזק את אחדות האומה, ע״י הקשרה במקור השלום, שמו של הקב״ה, מלך שהשלום שלו. ע״ז באים זבחי שלמי צבור.

ונגד כל הירוס, שבא מצד כל כח, אפילו כח יחידי, בחיים המתיחשים באיזה צד לעניני הקבוציות, באים האשמות לכפר ולחבר, לסדר את סדרי הקדושה המתאימה להחיים הכלליים בכל מדרגותיהם. זבחי שלמי צבור ואשמות.

אשם גזלות, אשם מעילות.

הבדל גדול יש בין גזל הדיוט לגזל גבוה. בגזל הדיוט, שצריך אשם גזלות לבא עליו, עקר ההריסה הוא בסדר המעשי של יושר החיים, ומתוך העקר הזה נסתעף הקלקול, שהביא לידי תקלת השבועה, שהאשם בא עליו. אבל בגזל גבוה העקר הוא שנתקלקל היסוד הרוחני, ורגש הכבוד של קדושת יושר החיים, שבשרשו תלוי הוא כל הענין המעשי כולו לכל סעיפיו. כדי לתמם את שני הסדרים, הסדר המעשי שביושר ביסודו, והסדר הרוחני המקודש בשרשו העליון, באים אלו שני האשמות, אשם גזלות, אשם מעילות.

אשם שפחה חרופה.

כל בגידה בקדושת המשפחה, כשהמשפחה היא קבועה כבר במטבעת קדושתה ע״י קדושים גמורים, הרי יש בזה משום קלקול יסוד הקדש, שהוא מקור הרוח לחיי טהר וצדק בעולם. וכשהחיים לא הוכשרו עדיין לכך, ואיזה רשם של סדור משפחתי מקודש כבר הונח בהם הרי יש כאן קלקול צרופי: חלק אחד מרושם יסוד הקדש המוסרי שבחיי המשפחה, מצד רוחניותו המופשטה, וחלק אחד מצד הקלקול המעשי שיש בזה בתור דוגמא של גזל הדיוט. ע״כ יש באשם שפחה חרופה, משום מזוגם של שני האשמות הקודמים אשם גזלות ואשם מעילות, ומעין זה וזה יש באשם שפחה חרופה.

אשם נזיר.

הקדושה הטבעית של הכהונה עומדת היא למעלה מסדרי החיים החברתיים. ״אני ד' מקדשם״. כדי להכניס את יסוד הקדש הטבעי בתוך החיים החברתיים הכלליים, נתנה פרשת נזיר לישראל, שגם אחד משאר אישי האומה, בתולדתו, יכול להמשיך עליו, בבחירתו ורצונו הטוב, את המשך של קדושת הכהונה העליונה. ובכ״ז מאחר שההמשכה הזאת מעשי ידי אדם היא, בבחירתו והסכמתו, ע״כ יש לה יחוסים קרובים יותר לחיי החברה והצבוריות, המונהגה ע״פ סדרי ההסכמה של בני החברה האנושית, המושפעת גם היא מיסודי חיי הקדש העליונים. והתקון של קלקול חברתי אצילי בענין זה בא ע״י אשם נזיר.

אשם מצורע.

בהרוס החיים, הבא ע״י לשון הרע, שזהו התכן המקובל של סבת הוית המצורע, כשהענין בא לידי תקון בהתקרבותו לטהרה בא האשם, להיות גומר ומשכלל את חיי החברה, בהטבעת החותם של חמר האחריות אשר לשמירת הלשון, והוקרת ערך האדם וכבודו, אשר ירד ע״י האשמה, של חטא הלשון, שהביא עליו עי״ז את הצרעת, ובא מהלך הרפואה ע״י אשם מצורע.

רש״ר הירש – בין אדם לעצמו

9. רש״ר הירש ויקרא פרק ה פסוק כו

וזה הצד השוה שבשלוש המצוות האלה: העובר עליהן גילה אדישות לכשרות רכושו ופעילותו. אם אדם מועל בהקדש בשגגה - על ידי שנהנה מן ההקדש או הוציאו לרשות אחר - סימן שלא הבדיל כראוי בין קודש לחול שברשותו; חפצי הקדש וחולין לא היו נבדלים זה מזה בתחום רכושו ופעילותו; והן חובת השמירה על קדושת הקדשים היתה מחייבת אותו בהבדלה קפדנית וזהירה. המועל מתעשר בלא דעת על חשבון המקדש, ואפילו השאיל את החפץ או נתנו במתנה, כבר התעשר על חשבון המקדש; שהרי השתמש ברשות הקדש, כאילו היה זה רכושו.

הספק המביא לידי חיוב אשם תלוי מגלה אותה אדישות בתחום הרכוש והפעילות; כי נהגנו קלות דעת במצוות ח

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

חופת אליהו 07

ddddddddddddd

dddddddddddddddddd

dddddddddddddddddd

ddddddddddddd

קונטרס

חופת אליהו

הנהגת וקידושין חופה

עפ " של הנהגתו י

מרן הרשל "צ הרב אליהו מרדכי רבי הגאון זצוק "ל

) עפ מבוסס זה מקונטרס גדול חלק " הרה של מאמרו י " נוימן זאב רבי ג שליט "א,

מתוך הספר ' מרדכי גדלת '- הספדים ודברי זכרון (

חברתיו וערכתיו

ה בחסד ' עלי

שבישראל הקטן

גדעון בן לאאמו "ר אליעזר לוי ט״ס

שנת " שלום בקש " ) תשע ח" ( לפ ק"

עיה פה " תובב ירושלים ק "א

ח״ו שבת חילול בו שאין נייר על נדפס

Printed in Israel

הזכויות כל שמורות למחבר

ויען החיים כל על פרוסה מצודה השגיאה כי

' סי יו״ד תשובה פתחי (עיין אדם תולדות בשם סה ח״ב)

אוחילה מתוקן, שאינו דבר הנוכחי בקונטרס ימצא, אם פניו אחלה הקורא אל, בעזהשי״ת זאת לתקן ואזכה לי יודיע אזי מי לכל ומכופלת כפולה ותודה

שיגמלני זה חסד

לפנות יש הקונטרס עניני בכל

לוי גדעון

' רח וגן19 בית

עיה" ירושלים ק ת״ו

: ' טל 02-5852258 058-3224014 gidon@efrat. org. il

צדיק יהיה עולם לזכר

נשמת לעילוי החכמים נזר במסתרים ארי והיראה התורה שר

דינא דנחית לעומקא דדינא לתורה ומקרבן אוהבם ישראל של אביהם

ראשינו ועטרת ורבינו מורינו כבוד

האלוקי המקובל קדישא חסידא ופרישא

הגדול הגאון לציון הראשון מרן

רבינו אליהו מרדכי זצוק״ל

בנש" האלוקי המקובל ק

חכם סלמאן ומרת מזל זצוק״ל

תש״ע בסיון כ״ה ביום נלב״ע כנפיו בצל יסתירהו ברחמיו המלכים מלכי מלך

ובסתר אהלו

בהיכלו 'ולבקר ה בנועם לחזות ישקהו עדניו ומנחל יעמידהו הימין ולקץ

מנוחתו כבוד, וישים נשמתו החיים בצרור ויצרור הרחמים בכלל עמו השוכבים ישראל בני וכל הוא

, אמן והסליחות ארץ ירש וזרעו תלין בטוב נפשו

. ה. ב. צ. נ ת

אדם 'נשמת ה נר בו והלימוד זה קונטרס

לע״נ היקר חמי מור

)פאיזקוב אהרון(הלוי רבי ז״ל

ז״ל ושרה רפאל בן לתורה ומקרבן הבריות את אוהב

כפיו מיגיע הנהנה כנסיות בבתי ומעריב משכים

המדוכא ביסורים באהבה ומקבלם

וישב פרשת קודש בשבת נלב״ע ה׳תשע״ז בכסלו כ״ד כנפיו בצל יסתירהו ברחמיו המלכים מלכי מלך

ובסתר אהלו,

' ה בנועם לחזות ולבקר, בהיכלו יעמידהו הימין ולקץ

ישקהו, עדניו ומנחל

, נשמתו החיים בצרור ויצרור וישים מנוחתו. כבוד הרחמים בכלל עמו השוכבים ישראל בני וכל הוא

, אמן. והסליחות

ארץ" יירש וזרעו תלין בטוב "נפשו. ה. . ב. צ. נ ת

לזכרון ה' בהיכל עולם

חכם היקר סבי לע״נ ו ט" חיים–נלב״ע יוסף חכם בן יהונתן בשבט

כסלו י״ז מרים–נלב״ע בת אסתר היקרה סבתי לע״נ

היקר סבי לע״נ ב' 'אדר ד חנה–נלב״ע בן ציון

היקרה סבתי לע״נ כסלו כ״ז אסתר–נלב״ע בת ויקטוריה

. ה. ב. צ. נ ת

ddddddddddddd

dddddddddddddddddd

dddddddddddddddddd

ddddddddddddd

אליהו חופת א

אליהו חופת קונטרס

הקדמה

עריכת הרב הרשל״צ מרן מו״ר של החופות דבר. לשם היתה זצ״ל אליהו מרדכי ובחן, בשמחה בקדושה, הטקס את ניהולו כל ועל הנישא הזוג על ברכות והרעפתו הנוכחים, על השפיעו בשמחה המשתתפים בהשתתפותו לזכות ביקשו מהם ורבים היה אותה בחתונה השתתפות בשמחותיהם. מרוממת חוויה היתה זצ״ל רבינו עורך

ומשמחת.

ראשונים תלמיד הקטן, התשב״ץ )בעל הרוקח( ובעל מרוטנבורג המהר״ם מעמד כנגד הוא מכוון – החופה שמעמד כתבו הורי מחזיקים אותם הנרות למנהג סיני. הר הלפידים את לנו מזכירים הכלה והורי החתן הר עליהם "כפה כנגד החופה אז. שהיו ד', )יומא חז״ל לימדונו עוד ועוד. ועוד כגיגית" ב', )תהילים ברעדה" "וגילו ב(: ל', ברכות ב.

רעדה". -(יא תהא שם גילה "במקום

לחתונה הזמנות

א. צופיך' 'קול בעלון הובא זצ״ל: הרב סיפר 'מס 276 לפני תשס״ד: ראה( )פרשת צדקה לחכם הזמנה הבאתי שלי, החתונה אותי: ושאל ההזמנה על הסתכל והוא הזקן, חמישים. לו: אמרתי עשית? הזמנות כמה ההזמנות את לו הבאתי לראותם. ביקש והוא עלה כמה אותי: ושאל עליהם הסתכל והוא הסכום את הוציא הוא וכך. כך לו: אמרתי לך? ותלך הזה הכסף את קח לי ואמר שנקבתי או רש״י באותיות חדשות הזמנות ותוציא כי מרובעות, באותיות ולא אשכנזי, בכתב

מרובע. בכתב הזמנות לעשות אסור

הלכתי אמר וכך כך לו ואמרתי הדפוס, לבית רוצה אני כן ועל הזקן, צדקה חכם בית בעל לי אמר חדשות. הזמנות לעשות יקח ולא ההזמנות את יחליף שהוא הדפוס כסף לי שיש לו אמרתי כסף. הרבה עליהם דפוס הבית בעל לי אמר לי. נתן צדקה שחכם

את לך אעשה ואני הכסף, את לו תחזיר בגליון וע״ע לחתונתך. כמתנה בחינם ההזמנות )מס צופיך' ''קול 175 בניהו דברי ובשו״ת (.

ע״ש. סה(. )סימן כד חלק

ב. פעלים רב שו״ת בספרו הגרי״ח מו״ר נעשה נשאל: לב( סימן חיו״ד )ח״ד בכתיבה ניירות להדפיס בארץ חדשות חתן לשמחת אנשים בהם להזמין אשורית פסוקים כן גם בהם שכותבים ויש וכלה, אריך אי וכיוצא, טוב". מצא אשה "מצא אלו ניירות אשורית בכתב לכתוב כן למעבד יקרא איש כל כי לאיבוד, לילך סופם אשר אותם שומר אינו וכלה חתן לשמחת בהם אותם מקרעין והילדים בביתו, זורקן אלא הבית. זבל עם באשפה נשלכים וסופם לגעור וצריך אסור "ודאי כתב: ובתשובתו אגרות מן טפי גריעי זה כי כן, העושים ביד ולא נשמרים הם דהתם וכיוצא, שלומים

ב אליהו חופת

דרך אין אלו ניירות אבל לאשפה, נזרקים ומיד תיכף אותם משליכין אלא לשומרם עם לאשפה ונזרקים אותם מקרעין והילדים היוצא כל וכן זה שדבר ובודאי החצר. זבל זה בענין עוד וראה ע״ש. עכת״ד. אסור. בו

כ״ח(. )סימן א' חלק עיני גל שו״ת בספרי

זצ״ל: אליהו הגר״מ מרן לדעת

א. ולא עגול בכתב ההזמנה את לכתוב יש

אשורי. בכתב

ב. מכיון לחתונה בהזמנה פסוקים לכתוב אין

לאשפה. מכן לאחר נזרקות שההזמנות

לימדונו בה רמו דלא כתובה "ליכא חז״ל: פעמים א(. ק״ל, )שבת תיגרא" עם והכלה החתן הורי מתיישבים כאשר רבות בכתובה, החסרים הפרטים את להשלים החתן מתעוררים הכסף", ל״פרשת מגיעים כאשר בדרך כאשר דעות, -חילוקי הכלה צד כלל הרב הנרשם. הסכום את להעלות מעוניין לפתור כיצד ידע עליו, אשר אלוקים בחכמת אל שבא בחתן מעשה אלו. מביכים מצבים דורש הכלה שאבי וסיפר חתונתו לפני הרב שקלים, אלפי מאות כמה של סכום לרשום הרגיעו תוקף. בכל לכך מתנגדים שהוריו בעוד

כת בעת הרב. לענין הגיעו כאשר הכתובה יבת

נהוג אצלנו באמרו: הכלה אבי אל הרב פנה זה, או 36, 000לרשום או חי( )פעמיים אלף 52, 000 במה "בן"(, או "אליהו" של )כגימטריה שבין הגבוה הסכום את ענה האב תבחר?

הבעיה. נפתרה כך השניים.

החופה: את מתחיל היה שהרב לפני

א. לערכה, כדי לחופה עולה הרב היה כאשר בשמו שיבקש הנוכחים מאחד מבקש היה או הרב )של ימין מצד יעמדו הגברים שכל אמר לא אך אחר, בצד הנשים וכל החתן( של

וכו'. הכלה" "מימין אלא "שמאל",

ב. את החופה עריכת לפני נוטל היה הרב שמחמת כדי החתן של טבעתו הרב )לפעמים הטבעת. תאבד לא ההתרגשות לשעת עד אצבעו על הטבעת את שם היה לכלה הרב מודיע החופה ותחת הקידושין, בטבעת שיש פרוטה בשווה מתקדשת שהיא זה בענין ועיין שבה(. הטובות באבנים ולא

י״ח. סימן א' חלק עיני גל שו״ת בספרי

ג. הם צריכים היכן והכלה החתן את מסדר אברהם ויען בשו״ת בזה וראה לעמוד. נאמן בית ובשו״ת לד(. )סימן ג' חלק ]סאלם[

ע״ש. ט'(. אות ג' סימן )חאה״ע ח״א

החופה סדר

ברכת ברכה מסיימים אשכנז עדות בני הגפן: עדות בני ואילו הגפן" פרי "…בורא ָזו: היה הרב כאשר הגפן". פרי …"בורא ֶספרד: מסיים היה אשכנז עדת מבני לחתן חופה עורך כמנהג הגפן", פרי "…בורא ברכתו את ָהרב ישיבת ראש מו״ר לי אמר )כך החתן. עדות שליט״א( זעפרני שמואל רבי הרה״ג "המאירי"

לאחר היין, מכוס מעט טועם היה שהרב

האירוסין, ברכות לאחר מעביר היה

הגביע שולי על אצבעו את נגעו בו במקום, הגביע את העביר בטרם זאת שפתותיו, מן אדם ישתה "ולא חז״ל: אמרו כך לחתן.

לחבירו ויתן הכוס נפשות. סכנת מפני, אצל אכסניא לו שהיה עקיבא בר' ומעשה

אליהו חופת ג

אמר וטעמו, הכוס את לו נתן אחד, אדם כוס לו נתן שוב שותיהו. לך עקיבא, ר' לו אמר שותיהו. לך עקיבא, ר' לו אמר וטעמו, עקיבא לר' משקה אתה מתי עד עזאי, בן לו פרקי ארץ, דרך )מסכת המוטעמים". כוסות ק״ע )סי' בשו״ע נפסק וכך ז'(. פרק עזאי בן לחברו, ויתן מהכוס ישתה "לא טז(: סע'

נפשות". סכנת מפני

] וראה חלק רב לך עשה בשו״ת זה בענין לעשות שאין רכג(שכתב )עמ' ח'

ע״ש. כן. מש״כ ממנו נעלם במחכ״ת אולם בספרו הבא״ח בעל זצ״ל חיים יוסף רבינו העולם שנוהגים ומה יג(: אות א' )שנה שמקדש הקדוש של מכוס הבית בני לטעום אין שהבעה״ב שיודעים מפני היינו בעה״ב בהלכות שאמרו ואע״פ להם, שיזיק חולי בו על ריקן ויניחנו כוס ישתה שלא ארץ דרך השמש שיבא עד בידו יאחזנו אלא השלחן דלא המדינה מנהג אם מ״מ לו, ויתנהו בזה וע״ע יקפיד. לא הוא גם בהכי קפדי )סי' ובח״ג כז( )סי' ח״ב צדק זבחי בשו״ת זצ״ל אוירבך הגרש״ז ובמש״כ ע״ש. ח'(. מח )פרק כהלכתה שבת שמירת בספר ס״ק רעא שבת)סי' ובתורת סט(. הערה

ואכמ״ל[. כה(.

כאשר נוהג בטלית, להתעטף עומד היה החתן הטלית אם לשאלו זצ״ל הרב מו״ר היה

כלים יש בביתו ואם חדשים, בגדיו אם חדשה, על חיוביות תשובות קבלת לאחר חדשים. אם זצ״ל הרב מו״ר היה שואל הנ״ל, השאלות היתה והשמחה צוחק היה הקהל חדשה, הכלה הרב מו״ר התכוון זו שבשאלתו אלא רבה. ברכת את החתן יברך שכאשר זצ״ל תיפתר ובכך הכלה, על גם יתכוון "שהחיינו" ברכת תיקנו שלא ההלכתית הסוגיה הנישואין. עצם על "שהחיינו"

לאחר לחתן אומר היה זצ״ל הרב מו״ר מכן )ואם "שהחיינו" ברכת את שיברך לברך גם יש יום, מבעוד נערכת החופה היתה אומר והיה – בציצית"( "להתעטף ברכת

לחתן ובטוב "בשמחה יברך הברכה שאת

לבב תורה, מלא בית לכם שיהיה רצון ויהי, שמים, יראת מלא ושמחה, קדושה מלא

וכבו עושר ובנות, בנים שלום אחוה אהבה ד,

לעד". ורעות

ואם שהכלה הוא מנהג עסקינן, בטלית וטעמים הטלית, את לחתן שולחת הפסוקים סמיכות הוא מהם אחד לכך. שונים אשה". איש יקח "כי – לך" תעשה "גדילים -על מוצאי שבכל הוא מנהג הרב, אמר זה פי שהרי הטלית, את האשה מקפלת שבת העניקה אותה המתנה על בכך היא שומרת

לבעלה.

הכתובה קריאת

א. לקרוא המנהג פשט מקום בכל כמעט כיום אולם החופה. במעמד הכתובה כל את ולפעמים מעכב. שאינו היתה זצ״ל הרב דעת הכתובה את לקורא מורה היה זצ״ל הרב הקבוע הטופס חלק קריאת על ולדלג להפסיק

והכלה החתן בהסכמת עיקר עד שקרא )אחר. על והעלם לה, דחזו ממאתן "בר ותוספת, בא״י, הדירה קורא, וברזל" צאן כנכסי עצמו וכו' הנז' החתן מיד מ״וקנינא וקורא ומדלג,

בחופתי(. שעשה ראיתי )וכך הסוף. "עד

ד אליהו חופת

]בענין שמחות שובע בספר שכתב ראיתי זה מן לכאורה וז״ל: ג'( אות קלז )עמ' מה לפי הכתובה, כל את לקרוא ראוי היה הדין הכתובה את קוראים לא שהעדים שמצוי על לחתום לעדים אסור והרי שחותמים, קודם שהעדים ומה תחלה, לקוראו בלי הכתובה היינו הכתובה, יקראו עצמם שהם בלי חותמים הכתובה את הקורא החזן על שסומכים משום הנוהגים רבים סמכו מה על זה ולפי רם. בקול

הכתובה? בקריאת לדלג

ותירץ: מדלגים שאין משום היינו ובפשטות, הקבוע בנוסח הכתובה, טופס אלא מודפסת היא בימינו הכתובה שהרי לכל, סומכים והעדים שנישא. אחד כל ביד ומצויה סדר ובספר המקובל. הנוסח על שחותמים בעל לשון הביא ה'( )סי' ונישואין אירוסין לראות העדים שצריכים שכתב, האסופות שכיום ומשמע התנאי, לידע כדי בכתובה את לקרוא צריך אין שוות, הנוסחאות שכל מצרים הנר בספר הכי ובלאו הכתובה. כל היה שמנהגם כתב, יא( אות כתובות )הל' כלל. הכתובה את לקרוא שלא במצרים

וע״ש[.

ב. בענין הכתובה: כתובה מביאים היו כאשר ציירה הכלה של שחברתה כגון אומנותית, על להיתלות היתה אמורה אשר הכתובה, את של השני צידה על כותב הרב היה, הקיר לה ואין לנוי רק נועדה זו כתובה כי הכתובה, כך. על העדים שני את ומחתים תוקף, שום המנהג ]ובענין שמח(. עמ' מרדכי, גדולת )ס' והכלה החתן בבית לנוי הכתובה את לתלות ח״א עיני גל שו״ת בספרי מש״כ בזה ראה ה' חלק ארגמן מרכבות ובשו״ת לט( )סימן

כט([. )סימן

ג. הקורא כשהגיע הכתובה: קריאת בעת היה זצ״ל "הרב וכו' החתן מיד ל״קנינא ידו את ומגביה שלו המטפחת את לחתן נותן

הקנין. לשם החתן של ידו עם ביחד

ד. החתן את להשביע נוהג היה זצ״ל הרב

כף ובתקיעת חמורה בשבועה בענין וראה. הכתובה על החתן )שבועת הרב שכתב במה זה "המאיר התורנית בחוברת כף( בתקיעת עמ אלול תשנ״ט, 'לארץ", 9 הרב ובשו״ת. )תשמ״ח עמ-הראשי 'מ״ט 582 גם זו )ותשובה (. ובשו״ת ה'(. גליון דוד" "מדרש בקובץ נדפסה

א'(. סימן סוף )חאה״ע ח״א מרדכי מאמר

וראה לכמה״ר החולקת לדעה זה בענין עוד מאזוז מאיר ר' ]הרה״ג הנאמ״ן הרב תש״ן( )שבט תורה אור בחוברת שליט״א[ דבריו את לחזק בשנית ידו את שהניף ובמה ובספרו תשנ״א( )תשרי תורה אור בחוברת הא' א'(. סימן אבה״ע )חלק ח״א נאמן בית שו״ת השבועה מנהג את לבטל שיש כתב ושם וטענתו ותעצומות. עוז בכל הכתובה משטר על גם החתן את ולהשביע לכלול צורך שאין יכבדנה ולא יפרנסנה לא ואם הכתובה חיובי כל ועוד דאורייתא, איסור על יעבור לה כראוי שבועות מחומר יראים העם שאין שבזמנינו המפורשות השבועות כל את הדין בתי וביטלו השבועה, עיקר את גם לבטל יש חו״מ, בשו״ע וא״כ נשים שתי לישא אוסר החוק שכיום ועוד ]וע״ע בדבריו. וע״ש כלל. בשבועה צורך אין מאמר בקונטרס התשס״א, שמואל ויען בקובץ קכה )עמודים -אסתר ובשו״ת ע״ש. קמד(.

ע״ש. כ״ו([. )סימן ח״א ישרים מראות

אולם בטוב והשיבו בזה האריכו כבר מ״מ ההערות כל על ודעת טעם בשו״ת בזה ועיין המנהג. שעל וההערעורים

אליהו חופת ה

אות ב' )סימן אה״ע חלק ז' חלק אומר יביע כ'( )סימן ה' חלק שלמה שמע ובשו״ת ב'( ח'( )שער ב' כרך הכתובה משפט ובספר אליהו ר' ]להרה״ג אתכם" "השבעתי ובקונטרס טופיקשליט״א[ובשו״תעטרתשלמה)סימןל'(.

ו ובספר שפז(. )עמ' כתובות, חמד, חשוקי בספר עין ובספר לג(. אות פג )עמ' ]פנירי[ חתנים בית ע״ש. רלא(. )עמ' מרן הוראות קבלת יצחק–

ואכמ״ל.

] גם עמ' מ קובץ ח' )כרך תורה מבקשי בקובץ להשבע הספרדים מנהג לבטל כתב יח( כל הכותב מעיני ונעלם ע״ש. בכתובה. לארץ", "המאיר בחוברת שהובאו המקורות עמ אלול ')תשנ״ט, 9 זה ושמנהג ענינא בהאי ( הובא ושם הרמב״ם. של בדורו כבר הונהג

משם אלישיב הגרי״ש עם הסכים שלא זצ״ל משביעים שאינם האשכנזים מהרבנים כמה שא״א עליהם ונזדעק הספרדיים, החתנים את הדורות מחכמי חכמים עצמנו על לחשוב

וגם הקדומים. אויערבך הגרש״ז אמר זצ״ל, נותן רק שישבע, ספרדי לחתן מתנגד שאינו יעשה והוא ספרדי לרב הכתובה קריאת את שלא זצ״ל הגרש״ז אמר ועוד כמנהגו. בכל מהחתן ימנע ישיבה שראש להיות יכול

הדורות, בכל כן שנהגו מנהג זה שהרי לישבע, זה. במנהג ימשיכו לישבע שנהגו אלו וכל

ע״כ[.

] סיפר היה פעם זצ״ל: אליהו מרדכי הרב מרן את שמשביעים המנהג על שלגלג אדם כששמע כף. בתקיעת חמורה שבועה החתן

זאת זצ״ל שאול אבא ציון בן הרה״ג כעס, כבודו מדוע זצ״ל: ציון בן לחכם אמרתי מאד. בחג מתפלל לא בודאי אדם אותו הרי כועס, הוא והרי ציון: בן חכם לי אמר השבועות. בשבועות? מתפלל אינו הכיצד נכבד, אדם שם אינו אדם שאותו לכך, שכוונתי לו אמרתי הרי בשבועות. אומרים שאנו למה ליבו כתובה" "נוסח אומרים אנו ההיכל בפתיחת נשבע שהקב״ה כתוב ושם הקב״ה, לבין בינינו "ונשבע – אחרת באומה יחליפנו שלא לנו ה' נשבע וכו' להמונו דבר כל לקיים החתן חופה, עריכת בעת נוהגים אנו וכך בימינו"–

החתן[. את להשביע

ד. לחתום לעדים נותן היה זצ״ל הרב שיחתום לחתן אומר היה מכן ולאחר

ולאחר התמונה… בשביל רק "כאילו" מכן הכלה עם ביחד שיחזיק לחתן אומר היה

והצילום… התמונה בשביל הכתובה את

בחתונה העדים

תפקיד עד הוא חשוב בחתונה העדים קרובי להיות לעדים אסור מאוד. ולא הכלה של ולא החתן של לא משפחה, על רשעים. ולא עצמם, לבין בינם -העדים כן אינו הוא אם בתורו, עד כל שואל הרב היה של או הכלה של החתן, של משפחה קרוב

השני. העד אל רוכן היה זאת שבירר לאחר "להרהר באזנם: ולוחש העדים עבר

בתשובה כדי דיו תשובה הרהור שכן ", על לי[ ]התקדשי רשע. מחזקת להוציאו גמור רשע אפילו צדיק, שאני -מנת בדעתו תשובה הרהר שמא מקודשת, שני בה בחתונה )נכחתי ב. (. מ״ט, )קידושין אל ושמתי חשובים עיר רבני היו העדים ולחש הרב רכן אליהם גם כי לבי באזניהם…(

ו אליהו חופת

]ראה קט( )סי' מינץ מהר״ם בשו״ת זה בענין בתשובה. להרהר העדים שעל שכתב, וכן תיב( )עמ' המנהגים טעמי בספר הובא וכן

יח(. סי' )אבהע״ז יעקב שארית בשו״ת הוא

אולם כח( )סי' ה' חלק עבדי ישכיל בשו״ת שסומכים מפני כן, נוהגין שאין כתב

צורך ואין אחד, לכל שיש כשרות חזקת על עוד בזה ועיין בגט. כמו בקידושין להחמיר ובשו״ת כ״ב( )סי' ח״א מישרים דובב בשו״ת ישפה אבני ובשו״ת א'(. סי' )חו״מ יהודה מנחת שמחות שובע ובספר ב'(. ענף קג )סימן ד' חלק

ואכמ״ל[. יג(. אות קכב )עמ'

ברכות שבע

לדעת מתוך הראשונות הברכות שש את הרב למספר לחלק אין הברכות שבע שש כל את יברך אחד אדם אלא מברכים

הברכות.

בעת שקהל הרב הקפיד השביעית הברכה המלה לאחר לשיר יתחילו לא הנוכחים על "אשר". לאחר אלא -"העולם" היה כן ידו ירים הוא כאשר שרק ואומר מקדים

לשיר. להתחיל אפשר אז או ויסמן,

לאחר הכלה, לידי הכתובה את נתן שהחתן

במצ הונצח שהדבר ולאחר למות שלנו המנהג לכלה: הרב היה אומר הצלמים, ומוסרת הכתובה את לוקחת שהכלה הוא לאחר לאמא. למסור בבקשה לאמא. אותה לאימה הכתובה את מעבירה היתה שהכלה אותה, תגנזי האמא, את לאם: אומר הרב היה אבותינו, ואלוקי אלוקינו ד' מלפניך רצון ויהי ועד מעתה שימוש שום בכתובה ייעשה שלא זה בענין ]וראה! טוב ומזל טוב סימן עולם. )סימן א' חלק עיני גל שו״ת בספרי במש״כ

ע״ש. ל״ט([.

לאחר היין מכוס שותים היו והכלה שהחתן הכוס את להעביר מבקש הרב היה ברכת רם בקול לברך לו אומר החתן, לאבי היו אז הכלה. לאבי ואחריו הגפן" פרי "בורא הרב אומר היה לה אך הכלה, לאם מעבירים

החתן. אם גם אחריה וכך בלחש, לברך

כאשר כדי הכוס, את לשבור החתן עומד ראש על ירושלים את להעלות לחתן: זצ״ל הרב מו״ר היה אומר שמחתנו, יזכרו חופתם ביום וכלה שחתן תיקנו "חז״ל תאמר החתן אתה ירושלים. של חורבנה את

הפסוקים שני את לב בשברון לפעמים ואף, לצעוק "ולא הקהל: לעבר מוסיף היה בראבו…"

הרב את יאמר החתן שקודם מקפיד היה זצ״ל וגו'"עד ירושלים אשכחך "אם הפסוקים על הכוס. את ישבור בטרם -תומם היה כן לחתן ואומר הכוס על הוא רגלו את מניח את סיים שזה לאחר רק הפסוקים. את לומר

רגלו. את הרב מסיר היה הפסוקים אמירת

אליהו חופת ז

אשכנזית או ספרדית חופה

לפעמים תראה איך הצדדים בין ויכוח יש כמו חופה לעשות האם החופה. יש כלל בדרך אשכנזים. כמו או ספרדים לחתונה ספרדים חתונה בין הבדלים ארבעה

אשכנזית. א. הכתובה. נוסח ב. תחת חופה

השמי ם. ג. את והאמהות הכלה של הקפות

החתן. ד. יחוד. חדר

בענין צריך שהחתן הוא ודאי הכתובה נוסח כי שלו. העדה של הנוסח לפי להתחייב של הקהילות במנהגי ספרדי חתן תחייב איך איך ולהפך אשכנזיות קהילות שהם שו״ם, עליו. חלה שלא בשבועה אשכנזי חתן תחייב העיקר כי לזכור צריך הדברים בשאר אמנם וחובה והכלה. החתן את לשמח הוא בחתונה ביחס עצמם והכלה החתן על גם מוטלת זו להבין להשתדל צריכים הם שלהם. הזוג לבני שחשובים בדברים ולשמח השני את אחד חופה או יחוד חדר לכלה חשוב אם להם. החתן יאמר לא – הוא הקפות או השמים תחת כלום אין כמוני, את ועכשיו ספרדי "אני להתחשב ישתדל אלא האשכנזים. ממנהגי

ובהבנה. בנועם וינהג בדעתה

והעיקר היא כולם של המצווה כי לזכור צריך אין זה על הכלה, את לשמח שלה החתן את להבין צריכה היא גם מחלוקת. את זה בנושא למצוא צריך לכן אותו. ולשמח לא זאת בכל ואם ביניהם. הזהב שביל שיפשר מישהו או פשרה למצוא מצליחים מופיע כך מטבע. בהטלת גורל יעשו ביניהם. היו ולא משהו לחלק רוצים שהיו במשנה דרך -מוצאים בזה אין מטבע. מטילים היו במאור יקבלו בגורל שיצא שמה ובלבד איסור

ובשמחה. פנים

א. מקפיד היה זצ״ל הרב יחתמו לא שהעדים

החופה לפני הכתובה על "מחזי בזה יש כי איך ראו שהם כך על חותמים שהם כשיקרא". לי. מקודשת את הרי לכלה: אמר החתן עדות שטר על שחותמים כמו היא וחתימתם הרב לכן שקר? עדות על יחתמו ואיך שבכתב, היו שבאמת אחרי רק יחתמו שהעדים מקפיד

הקידושין.

] אמנם כתובות הדף על דף בספר בזה יעויין יש "והנה שכתב: ב( עמוד כא )דף על העדים שחותמים מה על מערערים כשיקרא דמחזי ומשום החופה קודם הכתובה אין אמנם לאינתו', לי 'ליהוי בכתובה שכתוב בש״ך מבואר דהרי וכלל כלל לזה לחשוש אפילו כשיקרא למחזי חיישינן לא דלהלכה סתם בעדים וק״ו ב״ד ובמעשה ב״ד בחתימות

הגרי )הערות כשיקרא". למחזי חיישינן לא "ש במש״כ בזה עוד ועיין וע״ש. [. זצ״ל( אלישיב אות ג' סימן )חאה״ע ח״א נאמן בית בשו״ת

ואכמ״ל[. כח(.

ב. וברוך הוא "ברוך יענו לא והכלה שהחתן

-"שמו החתן את מזהיר תמיד זצ״ל הרב בחופה. שמו וברוך הוא ברוך לענות לא והכלה אותם להוציא הללו הברכות את מברך הוא כי ובברכה ולענות. לכוון צריכים והם חובה, ידי "ברוך עונים לא הם חובה ידי יוצאים שאנשים השם שם ששומעים אחרי שמו" וברוך הוא

להפסק. להם להיחשב שיכול כיון מפיו,

הרב אחת שפעם לספר רגיל היה זצ״ל הבבא

זיע״א זצ״ל סאלי לערוך אותו הזמין יהודיוף דוד רבי הרה״ג לחתנו וקידושין חופה אותו והזהיר לחתן פנה הרב החופה לפני זצ״ל.

ח אליהו חופת

כדרכו שמו" וברוך הוא "ברוך יענה. שלא הכה הוא זיע״א סאלי הבבא כך כששמע לא שאם ואמר הרצפה על בחוזקה במקלו מו״ר הולך. הוא שמו', וברוך הוא 'ברוך עונים פנה הוא כך שמע שכשהוא סיפר זצ״ל הרב וברוך הוא "ברוך שיענה לו ואמר לחתן הרב החופה לאחר סאלי. הבבא כדברי שמו" מדוע אותו ושאל זיע״א סאלי לבבא הרב פנה ולדעת יוסף הבית לדעת והרי כך, נוהג הוא על שמו' וברוך הוא 'ברוך לומר אין זלמן רבנו שהבבא סיפר הרב יד״ח? בה שיוצאים ברכה 'ברוך לומר משפחתם שמנהג לו אמר סאלי ידי בהם שיוצאים בברכות גם שמו' וברוך הוא זה איפה אותו שאל שהוא הרב מספר חובה. המשפחה. רבני בכתבי שכתוב לי ואמר כתוב, אדמור״י בכתבי הרב חיפש פעמים כמה הנה את כשפגש הרב סיפר מצא. ולא אבוחצירא סאלי והבבא מצא, שלא לו אמר סאלי הבבא זצ״ל: הרב סיפר תמצא". עוד "אתה לי אמר תמימי "אשרי בספר למדתי אחד יום "הנה זיע״א, אבוחצירא יעקב רבי סידנא של דרך" שצריך תשובה, בעניין תי״ו באות בו ומצאתי וברוך הוא "ברוך ענה שלא מי תשובה לעשות כשפגשתי שוב בה. חייב שהוא ברכה על שמו" והוא הדברים, את לו הראיתי סאלי בבא את

מ שמח ברוך רואה? ! "אתה לי ואמר אוד

לבעליה". אבדה המחזיר

אף שלא מורים אנחנו הרב, אומר כן, פי על ברכה על שמו" וברוך הוא "ברוך לומר חובתו. ידי בה יוצא אם אחר, מאדם ֵששומע יש – אחרת שנוהגים אנשים יראה מישהו ואם אפשר שעליהם ועצומים גדולים חכמים להם

עמ לעמו, טוב דורש )ס' 'לסמוך. (. 104

ג. הקידושין אחרי לכלה ראש כיסוי - זצ״ל הרב שלפי אותו ששאל למי תמיד אומר היה

אחרי ראשה את לכסות צריכה הכלה דעתו דבר. לכל נשואה אשה היא שהרי הקידושין. מצווה לבעילת יחוד לחדר קשור לא זה דבר ראש כיסוי שהרי לביתה. נכנסת שהיא לכך או למי זאת אומר לא הרב אמנם בקידושין. תלוי היום. מקובל כך כל לא שזה כיון שואל, שלא

לו. מורה הרב כך – ששואל מי אבל

ד. כוס ושבירת מקלה אפר - שחתן תקנו חז״ל בראש מקלה אפר שמים חופתו ביום מנח היכא לאביי פפא רב ליה אמר החתנים. לאבלי "לשום שנאמר תפילין, במקום? ליה המתאבל וכל אפר". תחת פאר להם לתת ציון,

בנחמתה. ורואה זוכה ירושלים על

ומבאר אפר לתת נוהגים "שהיו הרשב״ם: מזכירים שבזה כיון שבכירה, שרוף המקדש עבודת שבטלה אדומה, פרה אפר את לוקח אשה נושא "וכשהחתן החורבן. מאז הנחת במקום בראשו ונותן מקלה אפר )אות המקנה וכתב ב'(. סעי' התפילין")שו״ע ירושלים בחורבן נזכרין דבלא״ה דאע״ג ג'( מ״מ ברש״י, וכדמפורש תשיש' 'שוש בברכת ראש על ירושלים דלהעלות הא לקיים צריך והן בדיבור והן במחשבה הן שמחתינו

ע״ש. מקראי. כן ודייק במעשה,

ובא שנהגו מקומות "יש לנו: והוסיף הרמ״א מפה לשים או חופה בשעת כוס לשבר החתן". בראש אבלות דברי שאר או שחורה את לזכור הדברים אלה "וכל השו״ע: וכתב תשכח ירושלים אשכחך אם שנאמר ירושלים ראש על ירושלים את אעלה לא אם ימיני אין אפר אפר. לו לשים צריך שחתן שמחתי". אפר. אין היום אפר. היה אחד לכל פעם היום. במיוחד ומכינים בזה מקפידים עוד יש ואעפ״כ עדות בכמה התימנים(. של )אשריהם אפר

אליהו חופת ט

בסידו היעב״ץ )כתב כן. נהגו כמה יודע "מי רו את העלו שלא מפני יפה עלו לא זיווגים סי' )אה״ע השלחן ערוך וע״ע וכו'. ירושלים"

ה'(. סעי' ס״ה

והמדקדקים לקחת העתיקה לעיר הולכים רוב אבל השרוף, מהבית אפר לשבור נוהגים אלא כן, לעשות נהגו לא העדות לא דף ברכות מסכת )ועיין החופה בשעת כוס ויש י״א(. ס״ק שופטים הבא״ח וכ״כ ע״א. מוילנא הגאון כדעת שנוהגים כאלה במקום לשים ממש אפר לקחת שמקפידים שלא מעט כך כל שמים היום אבל התפילין. רואים ולא זה על מגבעת שמים זה. את רואים כוס לשבור הרמ״א כמו נוהגים אז האפר. את ובפת״ש ג' סעי' ס״ה סי' אה״ע רמ״א )עי' עמ החדש, טהרה דרכי ]ספר ד'(. 'ס״ק 311 תורה, תצא מציון בשו״ת בזה וע״ע ו'[. אות ובשו״ת תשד(. שאלה תקלד עמ' העזר )אבן

ב'(. אות רעו )עמ' ג' חלק לציון אור

עכשיו מקלה. אפר במקום כוס לשבור תקנו ואחר ברגלים אותו לשבור נוהגים ויש מזל מה על טוב. מזל לו צועקים כולם כך

לשבור המקדש? בית חורבן על טוב? צריך

לב בשברון לכן י'(. שופטים ש״ש בא״ח )עיין. לומר ירושלים. חורבן את להזכיר הרב אומר ימיני: ירוּשׁלםתּשׁכּח אשׁכּח7 "אם הפסוק ְְְְִִִִֵֶַָָָאת לא אם אזכּרכי לא אם לחכּי לשׁוֹני ְְְְְִִִִִִִֵֶַֹֹתּדבּק

ראשׁשׂמחתי". על ירוּשׁלם את ְְֲִִִֶֶַַַָָֹאעלה

הרב הפסוקים שני את לומר מקפיד וסיפר. אומר הוא למה עליו מקשים שהיו מספיק פסוקים, שני להגיד החתן על ומקשה הביא שהרמב״ם להם עונה והיה אחד? פסוק פסוקים. שני מביא השו״ע גם פסוקים. שני

בדרכם… נלך אנו לכן

ה. בחופה ברכות שבע - הם הללו הברכות כל דהיינו לשנייה. אחת שסמוכות ברכות אתה "ברוך במילים מתחילה כל בדרך ברכה ברכה כשיש אבל העולם". מלך אלוקינו ה' עשרה שמונה ברכות כמו לחברתה סמוכה בנוסח לפתוח צורך אין לזו, זו סמוכות שהן ואילך מהשנייה ברכה כל ברכות בשבע זה. מהברכה חוץ הראשונה, לברכה סמוכות ה' אתה "ברוך בברכה שמתחילה האחרונה הברכות שכל ומכיון העולם". מלך אלוקינו הראשונה לברכה -סמוכות כל שאת טוב וגם בחופה גם אחד אדם יברך הברכות שבע ובמיוחד הסעודה. שאחרי בברהמ״ז בכבוד! בכבוד! ומכבדים: שואלים שהמחלקים הקהל שאר גם בדיבור. גמור הפסק זה והרי שהם הברכות שבע סוף עד לדבר רשאי לא

בהם. חייבים

אמנם אחד לאדם הברכות נתינת לפעמים מבעלי לאחד שמחה להשבית עלולה אם יפגע והוא פלוני לכבד שירצה השמחה, לאחד לתת אפשר כזה במקרה יכבדוהו, לא יברך והשני הראשונות, ברכות שש את לברך שפותחת ברכה שהיא האחרונה הברכה את הברכות את נותנים דחק בשעת בברוך. ברכה יברך אחד שכל שונים אנשים לששה או״ח טור על צבי הר )עיין נפגע ירגיש ולא

ס'(. סימן

על אנשים ולכבד להחמיר שרוצה מי כן בפיהם לחלק שלא להקפיד יש שונים מראש אחד לכל ויודיעו רשימה שיעשו אלא כתוב ועליהם פתקאות או טסים שיכינו או בלי אחד לכל ויתנו וכו' שניה ראשונה, ברכה

באמצע. לדבר המברכים שכל להיזהר וצריכים

לחופה סמוך יעמדו הפסק יהיה שלא כדי, על שבירך שאותו וצריך הברכות. בין גדול

י אליהו חופת

ולכן שביעית, ברכה בסוף היין מן יטעם הגפן הגפן, על שברך אותו הרי הברכות, חילקו אם שיטעם עד בשיחה יפסיק שלא להיזהר צריך כזאת בחופה מברך אם עצמו והרב היין. מן מהיין מעט לטעום הראשון למברך מציע ברא "שהכל ברכת אחרי ידו על שנשפך

לכבודו".

ו. משתדל היה זצ״ל הרב הקהל כל את לברך

החופה בשעת אומר- הפסוק שתיכף יוֹם את אלהים "ויבר7 ברכה. יש ְֱִֶֶַָֹלקדושה "תּכף אומרת: והגמרא אתוֹ". ויקדּשׁ ְְִִֵֵֶַַַֹהשּׁביעי )בראשית –בּרכה. שׁנּאמר: חכמים ְְְֱֲִִֵֶֶַַָָָלתלמידי אימא ואיבּעית ה'בּגלל>". "ויברכני ְְְֲִִִִֵֵֶַָָָָל'(

מהכא, המּצרי אתבּית ה' "ויבר7 לט( ְְִִֵֵֶֶַַָָָ)שם הקהל את לברך ראוי כן אם יוֹסף". ְִֵַבּגלל ח'( נג בראשית )רבה ובמדרש זו. בשעה לאחד שמים שערי שנפתחים שבשעה מובא מובא כך לאחרים. גם להפתח יכולים הם לי עשׂה צחק "ותּאמרשׂרה הפסוק על ְִֶַָָָָֹֹשם ברכיה ר' הסביר לי" יצחק השּׁמע ֱֲִִִֵַַַָֹֹאלהיםכּל שמואל רבי בשם סימון ברבי יהודה בר' בעת וצחקו שמחו כולם למה יצחק: ברבי "אלא ילדו? נשותיהם וכי ילדה, ששרה שרה אמנו שנפקדה -בשעה עקרות הרבה הרבה נתפקחו, חרשים הרבה עמה, נפקדו כן על נשתפו". שוטים הרבה נפתחו, סומים ברכה בשעת הקהל כל את תמיד מברך הרב זו שבשעה ורווקות הרווקים את ובמיוחד זו.

זו. לברכה במיוחד השמים שערי פתוחים

בסעודה ברכות שבע את לשכוח לא באולם

אחר כשעושין החופה, של הברכות שבע ברכת אחר ברכות שבע יברכו סעודה זו וברכה הכוס. על אותה שעושים המזון החופה על לאלוקים הציבור של הודאה היא

שנמצא מי וכל הזאת. והשמחה הזאת בלי גם אותה ומברכים בה. חייב בחופה אנשים עוד שנוספו בלי דהיינו חדשות. פנים חי איש )בן החופה. בשעת היו שלא

טו(. שופטים

בימינו הברכות את עושים החופות ברוב זו ובשעה החתונה. בסוף הללו בחופה. שהיו אלו מכל עשירית רק נמצאים שמחו וכלה חתן בסעודת שהיו האנשים שאר אבל בהידור. והכלה החתן את ושימחו ורקדו שברכו או המזון. ברכת לברך שכחו כך אחר או עשרה. בלי בזימון ברכו או זימון, בלי את הזיזו שכבר במקומם, שלא שברכו שאכלו. מאז רב זמן שעבר או השולחנות. שבע לברך בלי לביתו הולך הגדול רובם חתונה בסעודת שאכל מי כל והלא ברכות.

ברכות. שבע לברך חייב

לכן פעמים וכמה כמה הרב הזהיר היה שראוי האוכל הגשת אחרי מיד ברכות שבע לברך כשרוב החופה שאחרי השעה או השעה בחצי

באולם נמצא עוד הקהל הקהל יכולים כך אחר.

ב גם יזכו כולם כך הבוקר. אור עד לרקוד זימון, ברכות בשבע שיזכו והעיקר המזון בברכת גם מסעודת שאכל מי כל בהם שחייב אלו מברכים שבה בחתונה שנמצא ומי החתונה. לא החתונה. בסוף סעודה של ברכות שבע ובשבע בסעודה יתחייב שלא בכדי לחם יאכל אכלו לא והכלה שהחתן לו ברור ואם ברכות. -לחם ויכול ברכות, שבע של חיוב עוד אין

לחם. לאכול

לחם כשאכלו רק בסעודה, ברכות שבע

בברכות ביום הסעודה אחרי שעושים יש אם הימים, בשאר או הראשון אכלו והשאר לחם אכלו שבעה ורק עשרה

אליהו חופת יא

אבל ברכות, שבע לעשות אפשר וכד', עוגות

לברך. יוכלו לחם שאכלו אלה רק

וחשוב חלק יהיו והכלה החתן שגם מאוד ברכת ומברכים לחם שאכלו מאלה ביותר הללו. הברכות נתקנו כך כי המזון. שבשעת ראשונה בסעודה להזהר צריכים בשמחה טרודים והכלה החתן שאז החופה, בס' בזה )וראה פת. כזית אוכלים לא ולפעמים

עמ החדש טהרה 'דרכי יד(. 315 אות

חתנים בבית רק ברכות שבע

במסכת רבנן: תנו ב'( עמ' ז' )דף כתובות חתנים: בבית חתנים ברכת מברכין כל בעשרה חתנים ברכת מברכין רבנן "תנו י( סב סימן העזר )אבן בשו״ע וכתוב שבעה". אפילו מחופתו יוצא החתן שאם אומרים יש אין אחר, בבית לאכול והולכים עמו כלתו כשדעתו מילי והני חתנים ברכת שם אומרים לגמרי הולך אם אבל לחופתו, כך אחר לחזור בית אותו ונעשה עמו החבורה וכל אחר לבית ברכת ומברכין חופה נקרא שם גם עיקר והכלה החתן שהולכין לפעמים וכן חתנים. אחרת -לעיר אם חתנים ברכת שם לברך צריך

)ב״י(. לחזור( דעתו )ואין ז' תוך הוא

לכן זצ״ל: הרב לדעת ברכות שבע מברכים אין שנקבע מקום באותו כשסועדים רק וכשאין הימים. שבעת לכל והכלה החתן למגורי והכלה החתן בבית נערכת -הסעודה לברך אין

לנהוג ראוי וכן ברכות, שבע הט״ז ולדעת. אפילו ברכות שבע שיש מקום בכל מברכים האשכנזים נוהגים וכך החתנים, בית שאינו שהרמ״א ולמרות עליו. חולק שהש״ך למרות הגמרא. לשון שהוא בזה, השו״ע על חלק לא אותם יברכו ברכות השבע שאת מקילים יש

האשכנזי מאחינו הפוסקים על הסומכים ם

ז'(. ס״ק )שם הט״ז וכדעת לברך, שיש לאכול והכלה החתן הלכו בשבת אם אמנם האחרון ביום אם וכן ההורים בבית ולישון אחר לבית והכלה החתן הוזמנו הימים לשבעת משפחתם אתם -והלכו "בית נקרא זה )עיין ברכות שבע שם גם לברך ויכולים חתנים"

י'(. ס״ב אהע״ז שו״ע

] בענין החתן בבית שלא ברכות שבע ראה – דיין בניהו רבי הרה״ג בזה מש״כ א' חלק בניהו דברי שו״ת בספרו שליט״א או שעדה העלה ושם ד'( סימן אה״ע )חלק ז' לברך שנהגו הספרדים מאחינו קהילה לכבודם, הסעודה שנעשית מקום בכל ברכות בשו״ת העלה וכן במנהגם. להמשיך יכולים וישב ובשו״ת יד(. )סימן ד' חלק יהודה ברכת בזה עיין עוד ע״ש. כא(. )סימן ב' חלק הים ג' סימן )חאה״ע ח״א נאמן בית בשו״ת במש״כ

ע״ש. לו(. אות

אמנם )סי' א' חלק יושר שערי בשו״ת מצאתי נראה דבר סוף וז״ל: שכתב כא( אות לו בכ״מ ב״ח לברך שאפשר הט״ז שדעת דאף בדברי מקום לה יש לכבודם סעודה שעושים חתנים בברכת בשער בעה״ע שכ״כ הראשונים, הראב״ד, בשם האו״ח וכ״כ ע״ב(, ס״ה )דף המאירי דעת נוטה וכן ע״ג, בסי' ובשבה״ל אשכנז מגדולי להרבה מצינו וכן בכתובות, הדין, השתנה שבימינו הט״ז של בדרכו שהלכו סי' )פ״א כתובות על ביש״ש הרש״ל ומהם הב״ש, דעת נוטה וכן מפראג, ומהר״ל כ'(, השולחן, ומסגרת )סקל״ו(, ס״ב סי' וערוה״ש ועוד, ע״ב( ע״ח )דף ס״ב שער הבית וברכת דמרן דאתכא בדידן ואנן בדידהו אינהו עכ״פ מנין רוב דעת הוא שכן ובפרט כנודע, סמכינן עיי״ש( ד' בס״ק )כנ״ל הראשונים רבותינו ובנין וכן וכמנש״ל, השו״ע ומרן הרמב״ם צבאם ועל

יב אליהו חופת

הרמ״א ומהם האחרונים מן הרבה דעת, הוא סי' הח״מ רמ״ט, סי' ח״ד בתשובה הרדב״ז הנ״ל, והגר״א היטב, עיי״ש )סקט״ז( ס״ב )לבעל החיים דרך וסידור נתנאל, הקרבן ו', סעיף קמ״ט סי' וקישו״ע הנתיבות(, והחינא, כ״ז( )אות ה' ענף שלמה ואמרות הנ״ל אליהו והזכרונות )ז: ( כתובות וחיסדא פלאג׳י להגר״ח חיים רוח מדברי נר' וכן ועוד,

)בסקי״ג(. וכמנש״ל

ונראה דבבל גלותא ויש ריש דעת הוא שכן )שנה בא״ח דבספרו הטוב, הרי״ח מרן אם וכן וז״ל: שם כתב חקת( פ' סוף ראשונה שמיני הליל עד הסעודה נמשכה חתן" "בבית דדוקא משמע עכ״ל, וכו' ברכות ז' מברך אינו נמשכה שאם אלא ז״ב, מברכים החתן" "בבית לא החתן בבית אף שביעי למוצאי סעודתם ר' הגאון שלם החכם ידידי א״ל וכן יברכו. )בנו שלום אהבת אב״ד שליט״א עבודי ראובן בגדד אב״ד זצ״ל עבודי חוגי סלמאן הגאון של גדולי שכל איך זר ולא ראו שעיניו ירושלים( אלא ב״ח מברכים היו לא אביו שבחיי בבל היה שכן ת״ח מכמה שמעתי וכן חתנים, בבית

מוהר״ר מנהג עטיה עזרא ישיבת ראש זצ״ל וכן שבדורו, הישיבה חכמי ושאר יוסף פורת

אחריו נהג צדקה הגר״י כראש ששימש זצ״ל שיבדל מבנו ששמעתי )וכפי תחתיו ישיבה הוא וכן שליט״א(, צדקה משה הרה״ג לחיים הפוסקים גדולי שני ע״פ כיום ירושלים מנהג

לציון הראשון שבימינו, הספרדים הגרע״י

זצ״ל, שאול אבא והגרב״צ גדולי ושאר זצ״ל אלא ברכות ז' לברך שלא וחכמיה ירושלים

החתן. בבית

וכן דעת הוא אלישיב הגרי״ש דלהולכים זצ״ל, בבית אלא לברך אין השו״ע פסקי אחרי ח' פסוק ח' בפרק חתנים בית בס' וע״ע החתן,

המשתתף אשכנזי שאפי' בשמו שכתב ו' סעיף החתן, בבית שאינה ספרדי חתן של בסעודה אין הספרדי שלחתן מאחר ז״ב, לברך לו אין בהערה שם וע״ע ז״ב, שם לברך 9לו במש״כ דעת הוא וכן עיי״ש, בשמו דמלתא בטעמא ז' לברך שלא וחכמיה ירושלים גדולי שאר עמא מאי חזי ופוק החתן, בבית אלא ברכות שמנהג בבירור לו שמוחזק מי ואעפ״כ דבר, סעודה שעושים מקום בכל ז״ב לברך עירו להמשיך יכול ודעימיה, כהט״ז החוה״כ לכבוד

הכי בלאו אבל עירו, במנהג כדעת לנהוג ראוי

שקיבלנ מרן רבוותא הנך כל וכדברי הוראותיו ו

כיום ירושלים וכמנהג ודבר תו' תצא מציון וכי,

וע״ש. עכ״ל מירושלים. ה'

עוד שכתב מה את להזכיר אמרתי זה בענין יוסף ויצבור בספרו צוברי יוסף ר' הרה״ג בראותי ואולם וז״ל: צד( )עמ' ד', חלק בר בתים שבעלי בא״י הזה החדש המנהג ולשבע לסעודה בבתיהם וכלה חתן מארחים בעבור חדשות, ופנים אורחים עם ברכות נהגתי לבטלה, ברכות ספק מידי לצאת

פירות, באכילת שיתחילו שקודם בפני לעשות מקנה הבית שבעל כך תחלה, סודר קנין עדים כדי ולכלה לחתן הסעודה עם בתו רשות עליה לומר חתן של בביתו הסעודה שתיחשב

ברכות שבע כשהוא הבית לבעל אומר אני וכך, הזה הכשר בכלי קנה הסודר, קצה בידו מחזיק שהיכנת והסעודה ביתך רשות מקנה שאתה קניתי. עונה כשהוא ולכלה, לחתן גמור קנין שם וע״ע הדעות. כל ידי לצאת אפשר ובזה

ז'(. )סי' כו פרק

ושאלתי זה ענין על זצ״ל אליהו הגר״מ למרן

בתשובה לי וענה לא זה שתנאי

כלל מועיל זצ״ל יוסף הגר״ע מרן גם! אלו, קניינים על לסמוך שאין הורה בשיעוריו

אליהו חופת יג

ברכה ספק מידי לצאת מועילים לא והם

ואכמ״ל[. לבטלה.

ימים שבעה רק ברכות שבע

שבעת היתה אם כך: אותם מונים החופה ימי הנה השקיעה, לפני רביעי ביום החופה אחד, ליום נחשב השקיעה עד עצמו רביעי יום השקיעה לפני שלישי ביום הבא ובשבוע החופה היתה אם אמנם הימים. שבעת נגמרים חמישי ליום אור שהוא בלילה רביעי ביום לפני רביעי יום עד ברכות שבע מברכים התחילה אם השביעי ביום והנה השקיעה. השקיעה, לאחר ונגמרה יום מבעוד הסעודה בלילה, ברכות שבע לברך שיכול הסוברים יש ברכות שבע לברך שלא הנכון המנהג אמנם

כ״ב(. חוקת )בא״ח והגפן המזון ברכת אלא

הרב סיפר זצ״ל בשמחת הייתי אחת פעם: השביעי היום והיה אדמו״רים, של חתן ישב ולידי עולם, גדולי שם וישבו החתונה, של אמרתי )זצוק״ל(. אויערבאך זלמן שלמה רבנו וישירו לאכול, כבר התחילו אלו הנה לו, אחרונים הרבה דעת והרי הלילה, לתוך וישמחו כמו זה אין שכן ברכות שבע לומר יכולים שלא )כך וכדומה הארה שום שם שאין חודש, ראש והסכים ועוד(. ורדים והגינת חי, איש הבן דעת שאל הוא דברינו. את שמע האדמו״ר אתי. אמרנו מדברים? הרבנים כבוד מה על אותנו, כך להם ואמר שלו, הדין בית לחברי קרא לו. הבית חברי לו אמרו הגאונים. הרבנים אומרים אקח וכי להם: אמר מחלוקת. בזה יש שלו: דין לספק גדול כך כל ציבור כזה להכניס עצמי על המנה את להוציא קרא מיד בני? בחתונת דוקא ולברך השקיעה עד לאכול שיספיקו במהירות שבאו והעשירים המכובדים כל ברכות. שבע וכבר להתיישב הספיקו טרם לארץ, מחוץ

עד לאכול שיוכלו בפניהם מנותיהם הובהלו לי אמר האלה, הדברים אחרי השקיעה. שלא שזכה גדולה שמחה ששמח האדמו״ר אף על לספקות, גדול כך כל ציבור להכניס החתן לכבוד ולרקוד לשמוח עוד שרצו

והאדמו״ר.

חתנים עטרות

מובא גזרו "וכן ד'(: סעי' תק״ס )סימן בשו״ע כלל להניח שלא חתנים עטרות על וכן העטרה". והרם המצנפת "והסר שנאמר אבל כסף, של היא אם הכלה, עטרות על גזרו וכלה, לחתן רק זה וכל לכלה. מותר גדיל של חתן ראש על פרחים זר. מותר לאחרים אבל )שו״ע זהב או כסף חוטי בלי מותר – וכלה שלא ההינומות עושי את להזהיר ויש שם(. על יעברו שלא כדי וזהב כסף חוטי יוסיפו )קול עליו(. והחונים ד' שם )שו״ע האיסור.

תשס״ג(. עקב צופיך,

עניים סעודת

כתוב שעושה שמי אחרות, שמחות על בזוהר אומר לעניים בלי לעשירים רק חתונה בר העושה ולכן מידכם". זאת ביקש "מי הזהר פעם לעניים. סעודה גם יתן חתונה או מצוה היום שולחנם. מעל אוכל לעניים שולחים היו עניים ויש "הכשרים" על מקפידים העניים שבישלו ממה רק לאכול עצמם על המקפידים מה שיקנו כסף להם לתת עדיף ולכן לעצמם

תשס״ט(. אב צופיך", "קול )עלון שרוצים.

נפרדת חתונה

לדעת להיות עליה עצמה החתונה זצ״ל: הרב

נפרדת הן לחוד, ונשים לחוד גברים, הערוכים השולחנות ליד בישיבה הן בריקודים, עריכת בעת החופה ליד העמידה בעת ואף יום במוצאי חז״ל למדו כך וקידושין. החופה

יד אליהו חופת

נשים לעזרת ירדו חג של הראשון טוב גדול תיקון מאי גדול… תיקון שם? ומתקנין - היתה חלקה ששנינו, כאותה אלעזר: רבי אמר שיהו והתקינו גזוזטרא, והקיפוה בראשונה

מלמטה. ואנשים מלמעלה יושבות נשים

תנו ואנשים מבפנים נשים היו בראשונה רבנן: ראש, קלות לידי באים והיו מבחוץ, ואנשים מבחוץ יושבות נשים שיהו התקינו ראש. קלות לידי באין היו ועדיין מבפנים. ואנשים מלמעלה יושבות נשים שיהו התקינו הימים )דברי והכתיב הכי? עביד היכי מלמטה. השכיל עלי ה' מיד בכתב 'הכל יט( כח!'א - יב( יב )זכריה ודרוש, אשכחו קרא רב: אמר לבד משפחות משפחות הארץ 'וספדה אמרו: לבד'. ונשיהם לבד דויד בית משפחת לבא לעתיד ומה וחומר. קל דברים -והלא בהם שולט הרע יצר ואין בהספד -שעוסקין

לבד, ונשים לבד אנשים תורה אמרה עכשיו בהם שולט הרע ויצר בשמחה שעסוקין - על

וכמה כמה אחת א נ״ב, )סוכה ב(. -.

אחת זצ״ל רבינו שנתן האחרונות השיחות פרשת צופיך, )קול זה בנושא עסקה "אני דבריו: את פתח הוא כך תשס״ט(. פנחס אבל זה, נושא על לדבר צריך שאני מצטער להתיר שאסור הלכות שמתירים רבנים כשיש שלא דברינו, את לומר חייבים אנחנו אותן, ששתקנו מחמת כהודאה', 'שתיקה יגידו צריכים אנחנו איתם. מסכימים שאנחנו משמע מהר לנו שמקובלת התורה של בדרך ללכת על הלכות להורות רב לשום רשות ואין סיני.

" בליבו… חושב שהוא מה סמך

באותה בשאלה זצ״ל הרב נשאל תקופה האולם את לחלק אפשרות בעניין הגברים, ישבו אחד בחלק חלקים: לשלושה

ישבו השלישי ובחלקו הנשים אחר בחלק שלושה "על ואמר: זצ״ל רבינו צחק מעורב. בטוב במש״כ זה בענין ישראל…"]ועיין פשעי סימן ח״ב ארגמן מרכבות בשו״ת ודעת טעם

ואכמ״ל[. לד.

: שאלה כלתי הורי הרב, אצל היינו ראשון ביום בעניין ההורים עם מחלוקת בענין ואני שהחתונה להורי הורה הרב כב' נפרדת. חתונה למשבר גרמה הפסיקה לצערי נפרדת. תהיה אבי בית. שלום ולחוסר הורי לבין ביני ביחסים החופה לאחר מיד החתונה את יעזוב כי הודיע חולה הינו )אבי בעתיד. הקשר את איתנו וינתק

לעשות? מה היא הרב לכב' שאלתנו לב(.

תשובה: על וידבר לאב, המקורב לרב שילכו מאוד חשוב כי כאב. ובלי בנחת ליבו טרח הרבה כך שכל לאביך להכאיב שלא חופתך. ביום להתעצב לו מגיע ולא בגידולך וחשוב יפגע. שלא מנת על הכל תעשו כן על את מחשיב ואביך לאביך שמקורב שרב מאוד גם פתרון ולמצוא להרגיע בענין יכנס דעתו )ס' ההלכה. על לשמור וגם הורים כיבוד של

עמ החדש, טהרה 'דרכי ב'(310 אות

: שאלה מעגל ריקוד לגבי ההלכה דעת מהי יושבים שבו האולם של בצידו נשים את לראות היכולים ונשים מגברים מעורב קהל

הרוקדות? מעגל

תשובה: נשים ריקודי -לענין הן אם ובלבד מותר, מגברים מרוחקות להתקרב לגברים ואסור לגברים, ייראו שלא

הרוקדות. הנשים למעגל

אליהו חופת טו

: שאלה שבה בשמחה להשתתף מותר האם

? מחיצה ללא אך בנפרד יושבים

תשובה: זה בנפרד היושבים ונשים גברים ואין מחיצה ואין בשמחה זה בצד להכנס שלא טוב מעורבים ריקודים שום בספר ]ועי' איסור. בכך אין אבל זו, לשמחה שכשהנשים שכתב שצ״ג( )סי' חסידים אין וכלה חתן בסעודת האנשים בין יושבות שמחה שאין לפי במעונו", "שהשמחה לברך

כשיש הקב״ה של במעונו וכ״כ עבירה, הרהורי

ס״ב([. )סו״ס הב״ח

: שאלה ישיבה הייתה לא שלנו בחתונה מודעים היינו לא לצערי נפרדת. לבקש צריכים היינו מחיצה אפילו לדבר.

המעוות? את לתקן אפשר איך שיסכימו.

: תשובה תהא שהחתונה אחרים על להשפיע

נפרדת.

הכלה צניעות

כתב י'(:"אסור סעי' קמ״ט )סי' בקצוש״ע להסתכל מותר אבל בכלה. להסתכל והעיר ראשה". ובפריעת שעליה בתכשיטין ראש בפריעת להסתכל נוהגים אין הרב: תכשיטיה, על להתבונן אין ומ״מ הכלה. להרהור. כך ע״י לבוא עלול הוא אם ובוודאי קל איסור על לא אפילו לעבור שלא ויזהר של תערובת ריקודי על שכן וכל מדרבנן, אנשים ליד נשים של לא ואפילו ונשים, גברים בתוך גם הוא זה ודין י״ח( שופטים בא״ח )עיין

ברכות. השבע ימי

בחתונות מלאה תזמורת

בירושלים לנגן שלא נזהרים היו העתיקה תוף רק ולקחו נגינה, כלי בהרבה

מקילים כיום אבל בלבד. לשמחת ובפרט בזה ס״ה( סי' )אה״ע לכנה״ג ועיין וכלה. חתן "שלא חודש י״ב תוך הוא האבל אם שנהגו זה על הקפיד והוא לחופה", מנגנים מביאים ה״י בני בחופת סמכתי זה ועל והוסיף: שנתה תוך אשה ונשא תמ״ה אמו שמתה בדרשות מצאתי רב זמן אחר מנגנים. והבאתי שם הובא חצרות עירובי הלכות ז״ל מהרי״ל מושלת מתה אחת שפעם גררא אגב בכל לנגן שלא המושל ציוה ולכבודה המדינה, ואירע שיר, כלי בשום השנה אותה המדינה ממשלתו תחת אחד בישוב נישואין להיות יעשו אם מהרי״ל את ושאל שנה אותה תוך יעשו שלא להם והורה זמר, כלי בלי נישואין שם ועשו פרסאות שלוש מרחק "והלכו וכו'. סי' כה״ח )ראה ע״ש. זמר". בכלי הנישואין עקב פרשת צופיך, )קול ל״ד(. ס״ק תק״ס

תשס״ב(.

לכלה יד נתינת

יש החופה לאחר שהחתן שנוהגים עדות אך הולכים. וכך הכלה, יד את מחזיק סי' )אהע״ז הרמ״א וכדברי כן, לעשות אסור בס' בזה עוד ])וראה ה'. ( סעיף סוף כא )עמ ]זכאי[ המשפחה 'טהרת צו([. 264 אות יהודה ברכת בשו״ת במש״כ בזה ראה אמנם אסור וכן ואכמ״ל. ז'(. סימן )חאהע״ז ]ברכה[ )שו״ת אחרים בפני אשתו עם לרקוד לאדם

עב(. סי' ח״ד הלכות משנה

ייחוד חדר

כתב "עיקר א'(: סע' קמ״ח )סי' בקצוש״ע הקידושין שאחר מה היא החופה

טז אליהו חופת

מיוחד לחדר והכלה החתן את, מוליכין לימנע ויש צנוע. במקום יחד שם ואוכלים ייחוד שיהיה כדי אדם, שום לשם ייכנס שלא

נישואין". ועושה הקונה החופה וזהו גמור,

והעיר הרב "ייחוד" לעשות נוהגים אנו אין: ואנו צניעות, מטעמי החתונה בשעת כך אחר מתייחדים הזוג שבני כך על סומכים שהחופה הדעה על גם וסומכים בביתם, מי אך החופה. היא ראשם על הטלית ופריסת מטעמי בחתונה "ייחוד" לעשות שרוצה בית שלום או -משפחה שהעדים טוב מותר. שם ויידעו ויכירו ויראו הכלה, פני כיסוי יראו אה״ע רמ״א )עיין הכתובה. וסך והכלה החתן קול בסידור ]וע״ע ואחרונים(. סע' נ״ה סי'

תתקטו[. עמ' אליהו

חתונה בדיני עוד

שאלה: להמתין ענין יש 40האם בין יום שאפשר או אחי לחתונת חתונתי

חודש? של בהפרש החתונות את לערוך

תשובה: חודש. מספיק

: שאלה כלה שמלת ללבוש איסור יש האם

לבן? בצבע ולא פנינה בצבע

תשובה: לבן. ללבוש נהגו

q זצ״ל הרב של בחופתו דרשה

בספר )עמ פניך 'באור 45 זצ״ל שהרב כתב: ( בה אשר חתונתו, בליל דרשה נשא

ישראל. מגדולי רבים השתתפו

] ומקור גאולת בספר מובא זה למנהג קודם דורש שהחתן ישראל משה במטה ועיין תורה. למתן רמז החופה חתן דיני ובתשב״ץ כלה הכנסת דיני ח״ג תורה. ממתן למדין וכלה חתן ענייני דכל משום הטעם כתב החדש מטעמים ובספר לזה זה דשוין כנשיא הוא חופתו שביום )ירושלמי וחתן מלך נשיא עוונות במחילת דורש שהנשיא וידוע ג'(, פרק ביכורים, דאיתא טעם ועוד לנשיאותו. שנתמנה ביום וע״כ וכו' הארץ לעם בתו הנותן כל בגמרא וע״ש חכם. תלמיד שהוא להראות דורש שיח בשו״ת בזה וע״ע טעם. עוד שהביא

ואכמ״ל[. ע״ש. תצז(. )סימן יצחק

אליהו חופת יז

יח אליהו חופת

ערוך שלחן קיצור בספר שהובאו נוספות הלכות

זצ״ל הרב של פסקיו עם השלם

')עמ הלכה: 492 דרכי (

קמו סימן

א. א. לצום: טעמים שלשה וכלה: חתן תענית וצריך עוונותיו, כל לו מוחלים אשה הנושא תשובה. ב. מתוך לחופה שיכנס כדי תענית כדי העוון. ג. למחילת תצטרף התענית שזכות מתוך ולא לחתונתם ראש כובד מתוך שיכנסו נהגו שלא מקומות יש ראש. קלות או שיכרות מקומות ויש יג(. שופטים )בא״ח לצום הנשים ח', כהונה )ברית לצום החתנים גם נהגו שלא תמיד יקפידו אך כמנהגו, ינהג אחד וכל ג'(. והרהורי ראש כובד מתוך לחופה להכנס

חמד שדי סא, אה״ע רמ״א )עיין תשובה

ד'(. וכלה חתן מערכת

ב. תחנון. אומרים שאין ביום מתענים לא אנו

ג. בתפילה זה, -וידוי בוידוי נוהגים אנו אין תפילה ויש ברכה. עליו תבוא האומרו אך לילך נוהגים זה. ליום החיד״א שחיבר מיוחדת במקום או בכותל או רחל בקבר להתפלל יתומה או ויתום לפניו. או החופה ביום צדיקים

)אחרונים(. הוריהם לקבר לילך נוהגים

קמז סימן

א. השמים. כיפת תחת לשאת נוהגים אנו אין

ב. אם הלבנה במילוי להנשא משתדלים בגלל הנישואין את לעכב אין אך אפשר, באולמות החופה את שעורכים כיום בפרט זה.

לחודש. בט״ו תמיד פנויים ואינם

ג. כיצד חכם שאלת ישאלו – נידה חופת

(. ב' פרק טהרה דרכי )עיין להתנהג

ד. הכלה פני את מכסה שהחתן כיום נהוג

א'(. סעיף נה אה״ע רמ״א )עיין

ה. במהלך "יחוד" לעשות נהגו לא הספרדים חדשה טלית לובש שהחתן ונהוג החתונה. על ומתכוין "שהחיינו" עליה ומברך כשרה לובשה ואם וכליו. והבית והשמחה האשה

בציצית". "להתעטף גם מברך השקיעה לפני רגעים מספר בטלית מעוטף שהוא ואחרי אותה ופורסים הטלית את ממנו מורידים לך "ויתן להם ואומרים הכלה ומעל מעליו מקומות ויש ", וכו' השמים מטל האלוקים החופה גמר עד בטלית מעוטף נשאר שהחתן ערך כהונה וברית יב שופטים בא״ח )עיין

חתן(.

ו. קיטל. בלבישת נוהגים אנו אין

ז. מקפידים ולא בהקפות נוהגים אנו אין הם החתן של והשושבינים מזרח. על ויש האמהות. שתי הכלה ושל האבות שני הוריו הם החתן של שהשושבינים נוהגים

אליהו חופת יט

הורים אין ואם הוריה. הם הכלה -ושל והכלה לחתן המקדש יודיע מהקרובים. אחד ידי בהם שיצאו כדי לברכותיו, שיכוונו ב'(. שופטים בא״ח עיין הכוונה )בענין חובה

קמח סימן

א. בשעת "יחוד" לעשות נוהגים אנו אין על סומכים ואנו צניעות, מטעמי החתונה בביתם, כך אחר מתיחדים הזוג שבני כך ופריסת שהחופה הדעה על גם וסומכים מי אך החופה. היא ראשם על הטלית מטעמי בחתונה "יחוד" לעשות שרוצה טוב מותר. – בית שלום או משפחה וידעו ויראו הכלה, פני כיסוי יראו שהעדים רמ״א )עיין הכתובה וסך והכלה החתן שם

ואחרונים(. א' סעיף נה אה״ע

ב. כלתו עם להתיחד לחתן ראוי לכתחילה

שבת לפני הבתולה מותר ובדיעבד, היה לא אם אף בשבת לכתחילה לבעול ודוקא ה'(. זעיף סד אה״ע שו״ע )עיין יחוד שהיתה כלה גרושה. או אלמנה ולא בתולה תשאל – שבת בליל וטבלה בחופתה נדה

סו(. סד ס״ק שלט )כה״ח חכם שאלת

קמט סימן

א. וכו'" הסר "דוי לומר נוהגים אנו אין

ב. לפני הברכות כוס את למלא מקפידים הכוסות משתי יין ומערבים המזון, ברכת

השתיה. לפני הברכות אחר

ג. להיות הכלה צריכה הברכות שבע בשעת

החתן. ליד

ד. יום, באותו רק נחשבת ראשונה" "סעודה פנים יש כן אם אלא אחריו, ביום לא אבל

חדשות.

ה. אם שאכלו. גדולים בעשרה רק מברכים או ירקות אכלו ושלושה לחם אכלו שבעה -פירות לא – קטן מהם אחד אם מברכים. השביעי ביום סעודה התחילו מברכים. הלילה עד ברכות. -ונמשכה שבע מברכים לא

ו. אכלו שלא אדם בני שני היינו חדשות פנים אדם בני אחרי לחזר טוב קודם. איתם

בשבילם. אוכל שמרבים חשובים

ח. – ז מקום עיקר שהוא בביתו סועד אם מבני אפילו שלושה ויש עשרה ואין החופה, כוס ומספיקה ברא" "אשר לברך נוהגים הבית, "הגפן" תחילה עליה ומברכם יין, של אחת

החיים(. )ארץ ברא" "אשר כך ואחר

ט. ביום רק אלא ברכות" "שבע מברכים אין קידש ואם ראשונה. ובסעודה הראשון סב סי' אה״ע )עיין בלילה יברכו לא ביום

ו'(. סע' על ופ״ת בא״ה

י. הוי בשבת שלישית שסעודה אומרים יש בא״ח )עיין נוהגים. וכן חדשות, כפנים

טו(. שופטים

יא. הברכות שבע את לברך מקפידים אנו עיקר שבו במקום או החתן בבית בבית או שם, ישן לפחות שהחתן השמחה, ברכה שום מברכים אין אחר במקום הוריו.

י'( סע' סב סי' שו״ע )עיין

כ אליהו חופת

. יב המגישים ולמלצרים לשמשים גם מותר הציבור. עם אכלו אם ברכות ז' לברך האוכל

ישראל" של "אביהם בספרים שהובאו סיפורים

? : עדיי ואתם

פעם והנה ראה חופה, זצ״ל הרב מו״ר כשערך אך אורין, בר נראה מהם אחד העדים, מה לעדות. כשר שלא חשוב שופט הוא השני ושלא אחד מצד בגו יפע שלא כדי יעשה הראשון, לעד פנה? שני מצד הלכה על יעבור ואינך למשפחה, אתה קרוב "הרי לו: ואמר ממבוכתו העד יצא בטרם להעיד"! יכול הרב הוסיף משפחה, קרוב לא שהוא להסביר מקצתה שבטלה עדות ההלכה, "ולפי -ואמר: אחרים…" עדים שני להביא ויש כולה, בטלה

בהזדמנות החופה, לפני העד נשאל אחרת, קרוב היה העד הוא. קרוב אם הרב זו. קרבה להגדיר שהתקשה עד רחוק, שלא בלשונו, נזהר אך לקבלו, שלא ביקש כשר "עד לו: אמר וכך כפוסלו, חלילה ישמע יעידו שלא אנו מחמירים אך, חתונה לכל אתה רב סוראני, גבריאל )הרב כלל. קרובים

הכרמל(. חוף האזורית המועצה

למלך: נחשב חתן

מי יודע זצ״ל הרב כבוד של ביתו את שהכיר דרך עוברת שלו הלימוד לחדר שהכניסה לביתו בא שכשהייתי כמובן ארוך. מסדרון צופייך" "קול השיעור את להדפיס שבוע מדי הלכתי תמיד השיעור, על הגהות לעשות או

הרב. אחרי

בשבוע לביתו באתי שלי, ברכות השבע של בשאלות פעמים מס' הרב של לחדר המוביל למסדרון כשהגענו הלכתיות.

נעצר הרב שלו הלימוד ללכת בידו לי וסימן אך אחריו". אני הרב, כבוד לו: אמרתי לפניו. "אבל כמלך"! "חתן ואמר: ויתר, לא הרב ממקומו זז לא הוא אך לשכנעו, ניסתי הרב…" רגעים באותם אחרי. והוא לפניו שהלכתי עד מרוב באדמה עצמי את לקבור רציתי של הציווי את לקיים שעלי ידעתי בושה, אך מדפיס הלוי, )נעם יורוך" אשר ככל "ועשית

צופיך"(. "קול שיעורי

נכה: כלה קול שומע

פעם חופתה, לפני נכה כלה זצ״ל לרב הגיעה התבטא הוא עזים, כאבים עם היה והרב שליט״א, מוצפי יהודה הרב משמשו בפני אז רק הרגליים, את להוריד מוכן "הייתי לו: ואמר כבוד מפני אבל האלה, הכאבים את לסבול לא אז כך, אותח לראות להם נוח שלא הבריות,

הרגליים". ויישארו הכאבים שישארו

הכניסו "הרב, לו: ואמרו לרב הנכה הכלה את ברכה". ומבקשת מחר מתחתנת היא או בברכה להסתפק היה יכול במצבו הרב לה למחוא התחיל הרב לא. הוא אך בהנהון, וסימן ישמע", "עוד בשמחה: לה ולשיר כפיים ולשמחה לשירה להצטרף עימו שהיינו לנו,

שליט״א( שושן בן חיים )הרב

אמך: תורת תיטוש אל

מן זצ״ל הרב של דרכו הוא, כי המפורסמות תורת בין לשלב שיש להלכה היתה כפי הם, חד כי הנגלה, תורת לבין הקבלה יתכן לא שלדידם סברו, והבא״ח שהגר״א

אליהו חופת כא

לנגלה הנסתר תורת בין סתירה ישנה כי. לומר מביטולי נוחה היתה לא דעתו זאת, כל עם יסודם אשר ישראל, בארץ ישראל עדות מנהגי

סבא. ישראל במסורת

ביום לנו ערך הרב שתחי', לרעייתי נישואיי בברכת והקפיד וקידושין חופה בנוסח התימנים כמנהג לברך האירוסין ובחתימת העריות", מן "והבדילנו הרמב״ם:

התוספת ללא בלבד, ישראל" "מקדש הברכה: חופה ידי ואשכנז:"על ספרד בני מנהג של נהג כי מיד עצמו את הסביר הרב וקידושין". כנוסח שפסק השו״ע ועפ״י הרמב״ם עפ״י כן המקובל כמנהג זה שאין אף על הרמב״ם, שלנו העדה של המסורת את לשמר כדי אצלו, הלכות ברמב״ם )ועיין ערוסי(. צפניה )הרב כג הלכה עי'-אישות בג׳רבה: גם נהגו וכ״כ כד.

ג'(. אות קו״ף מערכת אה״ע כהונה ברית

נוספים סיפורים

א. לבוא הרב את הזמין גדול חכם תלמיד אותו שאל לנכדו. וקידושין חופה לערוך החופה! את להם יערוך כבודו? אני למה הרב: ולא רועדות שידיו לרב, חכם תלמיד אותו ענה הרב: לו אמר בחופה. הכוס את להחזיק יצליח הזה, לדבר מיוחדת תרופה לי יש כך, אם שמח לחתונה. הזאת התרופה את לך ואביא לנכדו החופה את לערוך שיוכל חכם אותו החכם פנה החתונה ערב בהגיע הרב. על וסמך והשיב התרופה עם מה הרב את ושאל והזכיר את כשמזגו לך. אתן ובחופה הבאתי הרב: לו ידו כף את בידו הרב אחז החופה, תחת הכוס וכך הכוס, על בברכה תרעד לבל החכם של עמ פניך באור )ס' אהובים. רעים 'שימח (. 193

ב. ר' הרה״ג סיפר שאול אבא י. אליהו זצ״ל כשרות מחלקת וראש קידר, הישוב )רב

בשמחה היינו עציון"(: "גוש של שיבלחט״א את ערך הרב משה. קרית קהילת מאנשי אחד שנינו. חוץ ראש, גלויי היו כולם כאשר החופה לכל הלך הרב הרב, היה זה מוסגר: במאמר מזה, לו יצא מה שקל לא הוא מקומות, מיני על "ימים לו: שישירו הכבוד את חיפש לא הוא

דרכו היום. לזה קורים "שורות", בלי מלך", ימי הרב החופה. לזמן לעודד, הגענו צריך בא, שהיה שבע ואת הכתובה את תקרא אתה לי: אומר ומה האירוסין. ברכת את אעשה ואני הברכות, כסויי עם )היחידים ואתה אני העדים? עם תהרהר לי: ואמר אלי, מסתובב הרב ראש(. משהו האם נפגעתי, באמת נפגעתי. בתשובה. את קלט הרב רגע באותו בסדר. לא אצלי לי: אמר ואז שלו, המדהימה הראייה הרגשתי, עדים להיות בתשובה להרהר חייבים אנחנו עושים אנו וכדין, שהרי כדת שיהיה כדי כשרים מבני ואחד לדבר, מפסיק רק הרב החתונה. את יין פתוח, יין בקבוק עם בא המשפחה נחשב לא שפיסטור הרב דעת מפוסטר. כיסוי ללא היה היין את שהביא האדם בישול. או שבת שומר הוא אם יודעים לא ואנו ראש

האם לא, הרב לא. או בפרהסיה שבת מחלל אין עניתי: נעשה? מה ושואל: אלי, מסתובב חדש. בקבוק ואביא למטבח אלך אני בעיה, תביא! אל ואמר: הבזק, במהירות חשב הרב זה. לאור על נקדש אנחנו זה, עם נסתדר ברבים" חברו פני "המלבין הרב: אמר פליאתי דרבנן זה הזה היין על ולקדש דאורייתא, זה

כב אליהו חופת

מחלל האם ניסוך. דין לזה יש אם )ובפרט דין זה ליין יש האם לא. או בפרהסיא שבת נזהר היה שהרב יודעים כולם לא(. או בישול הוא וכאן מפיו, יוצא ומה לפיו נכנס מה מאוד אדם, אותו את לבייש שלא כדי לקולא נטה אף להתנהג עצום כח זה היין. על קידש והרב במקום, החלטה של כח זה האישית. דעתך נגד )ס' פסיקה. לעשות כח זה הנהגה, של כח זה

מרדכי כא(. -גדולת עמ' הספדים,

ג. וביקש שלו הבן את חיתן אחד גדול רב אבל החופה, את יערוך זצ״ל שהרב

אחר רב כי ביקש הכלה ממשפחת מישהו לגרום רצה לא הרב החופה. את יערוך למשפחה ואמר המשפחות בין לוויכוח ולא ערב באותו עסוק הוא כי אותו שהזמינה ושאלתי הרב, אצל בבית הייתי להגיע. יוכל הרב לקח הברכה. על מוותר הוא למה אותו חושב אתה לי, "תגיד לי: ואמר מים כוס הגפן בברכת רק בעולם יש ברכה ששפע שלי בחדר פה אני גם? ! בחופה שמברכים כוס על הרב בירך לעולם". שפע להוריד יכול ב' חלק ישראל של )אביהם ושתה! המים

'עמ (. 254

אליהו חופת כג

הנעשים המצות סדר בנישואין

) מועתק ק דף הלבנה אור מספר " ע ו (א"

יאמר: הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות עשה א. : לפרות ולרבות, שנאמר פרו ורבו ב. . ומצוות

עשה ליקח אשה בכסף, שהוא אחד מדרכי הקנייה, שנאמר כי יקח איש אשה ג. . ולשמור

מצות לא תעשה שלא לבוא על אשה בלא כתובה וקדושין, שנאמר לא תהיה קדשה ד. .

ולקיים מצוות עשה לשמח חתן את הכלה, שנאמר ושמח את אשתו אשר לקח ה. . ולשמור

מצות לא תעשה שלא למנוע מאשתו שאר כסות ועונה, שנאמר שארה כסותה ועונתה לא

יגרע.

אירוסין ברכות ונישואין

ברכות הקידושין

הקידושין מסדר של בברכות חובה ידי לצאת והכלה החתן יכוונו:

סברי מרנן: ועונים: לחיים.

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן:

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות,

ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חפה בקדושין. ברוך

אתה יהוה, מקדש עמו ישראל על ידי חפה בקדושין:

המברך ושותה, אחר החתן שותה כך, אחר לשתות לכלה תתן מהשושבינות אחת או הכלה אם כך.

קידושין

החתן יאמר הכלה אצבע על הטבעת שיתן קודם:

הרי את מקדשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל

המברך ושותה, החתן שותה כך אחר, לשתות לכלה תתן מהשושבינות אחת או הכלה אם כך אחר.

טלית

עליה ומברך חדשה טלית לובש החתן " שהחיינו ". שקנה החדשים הדברים כל על מכוין הוא הברכה לפני

החדש לביתו, על ועוד הנישואין שמחת. הברכה קודם לחתן זה דבר לומר וטוב.

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה:

בטלית העטיפה על גם תחילה יברך השקיעה לפני הטלית על מברך הוא אם:

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף

בציצית:

אחרי רגעים מספר בטלית לבוש היה שהחתן, פורסים והכלה החתן של ראשם מעל הטלית את.

יש הברכה את אומרים:

"ְוְיִֽתֶּן־ל הִיםֱהָא מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן ְו תִירֹֽשׁ.

יַֽעַבְדוּ עַמִּים וְיִֽשְׁתַּחֲווּְל לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִירלְאַחֶי

וְיִשְׁתַּחֲווּְל בְּנֵיֶאִמּאֹרְרֶי אָרוּרוּֽמְבָרֲכֶיבָּרֽוּ "

כתובה

קוראין הכתובה, וקודם לומר נהגו הכתובה:

קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.

יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל

ועשה חיל באפרתה, וקרא שם בבית לחם. ויהי ביתך כבית פרץ, אשר ילדה תמר

ליהודה, מן הזרע אשר יתן 'ה לך מן הנערה הזאת. יברכך יהוה וישמרך, יאר יהוה

פניו אליך ויחנך, ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום. מצא אשה-מצא טוב, ויפק

רצון מה.'

וקורא הכתובה בסימנא טבא …

שבע ברכות

אחרת מלאה יין כוס מביאים או הכוס את ממלאים.

סברי מרנן: ועונים: לחיים.

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן:

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, שהכל ברא לכבודו:

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, יוצר האדם:

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות

תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד. ברוך אתה יהוה יוצר האדם:

שוש תשיש ותגל עקרה בקבוץ בניה לתוכה במהרה בשמחה. ברוך אתה יהוה

משמח ציון בבניה:

שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה אתה משמח

חתן וכלה:

ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה,

רנה, דיצה וחדוה, אהבה ואחוה, שלום ורעות. מהרה יהוה אלהינו ישמע בערי

יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות

חתנים מחפתם, ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה יהוה משמח החתן עם

הכלה:

ואחרי המברך מוסיף אמן שענו: ומצליח

לשתות לחתן ונותן מהיין טועם המברך, ואח " כ זו ברכה מכוס לשתות לכלה החתן יתן.

שבירת הכוס

החתן אומר: " אִם ־ֵאֶשְׁכָּח יְֽרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִֽי. תִּדְבַּק־לְ שׁוֹנִי לְחִכִּי אאִם־

אֶזְכְּרֵכִי, אאִם־ אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִֽי "

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מאמר זה סיני וקרח

ד יוסף הרב. שיחות הלוי

סולובייצ׳יק

סיני– זה 'עמ2

קרח– לפרשת שיחה 'עמ6

מוגה לא פנימי–

הדפסה פ חד תשע״ח קרח ערש״ק עמית

סיני זה

כשה״אורתודוקסיה דרכים מחפשת המודרנית״ מסולפת פרשנות לתת גיטין, ולבטל קידושין תוקף להפקיע את לעקוף כדי מודרניות תפיסות עפ״י שבחז״ל לחזקות הכניעה של לעיקרון אנטיתזה הוא זה כל הממזרות, בעיית

העליון-על- לפני וההתבטלות שמו יתברך. כל

הבעתי לא מעולם אותי, מכירים אתם לב. בכאב זאת עושה אני לי, האמינו חובה. למלא עלי שופט או כבורר עצמי את העמדתי לא מעולם מישהו. תקפתי לא מעולם מישהו; על ביקורת למסור שחובתי מרגיש אני הקיצין. כל כלו היום אבל הביעו, אדם שבני דעות מגנה או המסכים

הבאה ההצהרה: את

להיות יוכל לא לעולם גאוה בעל שאדם הענוה, מדת חשיבות את רבות פעמים הדגישו חז״ל כשבריה שמו. ית׳ העליון־על־כל עם להפגש פירושו תורה שתלמוד מכיון גדול, חכם תלמיד רוח להוליד חייבת זו שפגישה מאליו מובן העולם, בורא את מוגבל, הבלתי את פוגשת מוגבלת

להתבטלות מביאה. להכנעה, ענוה ענוה.

, שמו יתברך העליון־על־כל בפני מבטלים אנו מה ההגיון את האינסוף בפני מבטלים אנו ראשית

האוטיליטרי׳1 האיש של ׳ההגיון או הביזנסמן', של ׳ההגיון מכנה שאני מה היומיומי, ואנו,

אוטיליטרי אוד המ היומיומי הרצון את מבטלים אנו שנית, סיני. של ההגיון את סייג ללא מקבלים מבאר הרמב״ם כאשר סיני. של הרצון אחר, רצון סייג ללא מקבלים ואנו שיטחי, המאד (תועלתני), לפרשת שמע פרשת קדמה מה ׳מפני המשנה: את מסביר כשהוא שמים, מלכות עול קבלת מהי השם יחוד יסודותיה: את מונה הוא תחילה', שמים מלכות עול עליו שיקבל שמוע, אם, והיה

בו״2 תלוי שהכל הגדול העיקר ״שהוא תורה ותלמוד ה', ואהבת פירושו תורה שתלמוד מכאן. לקדיש הסיבה זו התורה. ברכת לברך בלי תורה ללמוד שאסור הסיבה וזו שמים. מלכות עול קבלת עול וקבלת שמים מלכות עול קבלת של התבטלות, של אקט מהווה תורה שתלמוד מכיון דרבנן.

. מצוות

אם שמים׳? מלכות ׳קבלת לא למה שמים״. מלכות ״עול בלשון משתמשים תמיד שחז״ל, מענין זו לרצונותיך. מתאים שזה בגלל נוחיות, בגלל אותה מקבל הנך אז שמים מלכות קבלת אומרים שמים מלכות שקבלת בעובדה להתחשב בלי כלומר עול, בלשון השתמשו תמיד שחז״ל הסיבה

כבד עול א. לא נוחה לא מאד לעיתים היא

תורה בתלמוד הגלומה שמים מלכות עול קבלת של המהות? מהי

לומדה ואת התורה לימוד את שמים מלכות עול קבלת מגדירה? כיצד

חשיבה בדרך רק להשגה האמת ניתנת תורה בתלמוד אכן לאמת. ורק לאמת לחתור עלינו ראשית,

מדור הלאה והנמסרת למשה תונה הנ המתודה פי על מבפנים, ייחודית, הלכתית תורנית והבנה המסורה- חכמי שורות אל בהצטרפות רק להגלות ניתנת האמת לדור. גדולי ראשונים, חז״ל, היה לא מוילנא ושהגאון ידע, לא שה׳קצות׳ ידע, לא שהרשב״א דבר ״המצאתי לומר: האחרונים.

מ. גוחך זה חדשה- לחלוטין שהיא התורה לפרשנות גישה המצאתי ממנו; מושג "לו

הסברים ע״י התורה חוקי את להסביר מלנסות להמנע עליך המסורה, חכמי לשורות להצטרף כדי

את המודדת המוסר בתורת פילוסופית שיטה 1 לבני גורמים שהם והאושר התועלת מדת פי על האדם מעשי של מוסריותם

. אדם

הל' 2 ה״ב פ״א. ק״ש

שיטת של מידה אמות עפ״י תורה של ומשפטים חוקים להעריך לשפוט, אין מבחוץ. שאולים

כזה- נסיון חילונית. ערכים אם בין פסיכולוגית, או היסטורית פרשנות על מבוסס יהא אם בין

אוטיליטריסטי- יוון מכ יבוא לתוצאות לבסוף ומוביל והמסורה, התורה אושיות עצם תחת חותר

וניהיליזם3 התבוללות אידאולוגיות של טרגיות היותר האדם כוונת היא טובה כמה משנה זה ואין,

אלו הצעות. המציע

מתסביך ל הסוב נחיתות. תסביך לפתח נחותים, להרגיש לנו אסור רגשית- להיכנע לנו אסור שנית, רק שלא אומר אני אידיאולוגית. או פוליטית מודרנית סיסמה של החולף הקסם בפני נכנע נחיתות

להתפשר-- שלא להתפשר- שלא ודאי אסור נחות. להרגיש לא רגשית, להיכנע שלא אפילו אלא

שאי- אפילו פעולה לשתף שחשוב שמים, מלכות עול עליו שקיבל מי של דעתו על יעלה פעם

בפני לא להתנצל זקוקה היהדות אין לדעתי, חילונית. מודרנית פילוסופיה של כיוון עם ו במשה הסובייקטיביזם4 של מודרניים נציגים בפני ולא המודרנית האשה גאים להיות עלינו הדתי.

שלנו. במסורת

של חולפים לערכים הנצחית ההלכתית הנורמה את להתאים לנסות שאין לומר צורך אין שלישית,

ח נֵירוטית5 ברה שלנו החברה היא כזו ואכן. ,

שמים- מלכות עול קבלת רביעית, תורה- לתלמוד זהה אקט שהינה כבוד לרחוש מאתנו דורשת

ראשונים- או אמוראים תנאים, אלה שיהיו בין המסורה. חכמי של דבריהם את ולהעריץ ואהבה

הסופית הסמכות. הם

ת- גובל חז״ל, כלפי אחראית בלתי התבטאות אליבא הוא כך אבל במילה, להשתמש אוהב איני

דהרמב׳׳ם- והיא בפירושה הכופר ״וכן ה׳׳ח): פ״ג תשובה (הלכות הרמב״ם כותב וכך בכפירה. התורה של והאמינות האמת את ששולל מי כל ובייתוס׳׳. צדוק כגון מגידיה והמכחיש תושבע״פ

מגידיה׳- ׳והמכחיש הוסיף מדוע צדוקי. הוא שבע׳׳פ חכמי של סמכותם את ששולל מי כלומר תושבע״פ השוללים אלה רק לא מסווגים בתורה׳ ׳כופרים של הקטגוריה שתחת משום, המסורה?

תושבע׳׳פ- של באמתתה המודים אלה אפילו אלא ספק, אין בזה של האישיות את מבקרים אבל

הפילוסופיה התנהגותם, ם, אופיי בתכונות מומים בחז׳׳ל, חסרונות מוצאים הם ז׳׳ל. מחכמינו מי השפעה להם אין באמת ליצלן. רחמנא קדומות דעות להם מיחסים או העולם, על השקפתם שלהם, את מכחיש שהוא כיון כופר הוא כזה אדם ככופרים. אותם לראות צריך ובכ׳׳ז ההלכה, על

אמת דוברי בתור אמינותם ואת דופי, ללא שהיא. שלמותם

מאד: חשוב דבר להוסיף לי הרשו

לערעור ניתנות לא התורה, בדיני פיהם על לדון הנהיגו שחז״׳ל החזקות גם אלא ההלכות, רק. לא על נשענות אינן חז״׳ל דיברו עליהן החזקות כי בחזקות, גם אלא בהלכות רק לא יד, תשלחו אל

אונטולוגיים6 עקרונות על אלא משתנות, חולפות, פסיכולוגיות התנהגות תבניות, קבועים

מעל כשמים להשתנות ניתנת שאינה המטפיזית, האנושית האישיות מעמקי בעצם מ. ושרשים

החזקה- את לדוגמא ניקח לדיון- להעמיד בקשו שאותה לי שנאמר דו טן למיתב ״טב של

- ארמלו׳7 מלמיתב לבד מאשר בשניים לחיות מעדיפה. אשה

האשה של והפוליטי החברתי הסטטוס עם קשר כל אין זו לחזקה בנויה החזקה אין העתיק. בזמן מטפיזית קללה היא זו תשוקתך״. אישך ״אל בבראשית: פסוק זהו סוציולוגיים. גורמים על

האשה- הנשית. האישיות בשורש מוטבעת בודדה- כשהיא מהאיש יותר השוואה ללא. סובלת

3 הכל של ומוחלטת גמורה. שלילה

4 למה שמחוץ משום אדם, כל של האישית דעתו של תוצאה רק היא האמת כי האומרת השקפה היא הסובייקטיביזם

אובייקטיבית אמת קיימת לא לו, . שנראה

נ 5 ירוטית- חמורים נפשיים בתסביכים שמקורן באישיות מהפרעות סובלת חולנית. עצבנות. בעלת

6 האבסטרקטי ההוויות. במובן של במהות הדן המטפיסיקה של חלק אותו אונטולוגיה־

7 ז. קידושין

לעולם ישתנה א ל וזה לאשה- הבדידות כמו מחרידה, כך כל חויה עבורו אינה האיש של הבדידות

אקזיסטנציאלית8 עובדה אלא פסיכולוגית עובדה זו אין הארץ״. על השמים ״כימי - תוצאה זו אין. אישיות ובין האשה אישיות בין היסודית מההבחנה מתחייב זה אלא האשה, של נחות סטטוס של

. האיש

העתיק בזמן, אמת היתה זאת זקן. רווק מחיי וטרגיים אומללים יותר הרבה הם זקנה רווקה חיי דו טן למיתב ש״טב לומר מעכשיו. שנה אלף בעוד גם אמת תהיה וזו בהווה, עדיין אמת וזו פרשנות פשוט זוהי זמן, באותו האשה של נחות חברתי או פוליטי מסטטוס נובע ארמלו״ מלמיתב

כל תו לא חקיקה שום בודדה, אשה של סבלה את להקל תוכל לא חקיקה שום החזקה. של מסולפת

הכל- ע״י עליה הוטל זה משא זה. גורל לשנות הראשון החטא את שחטאה אחרי שמו ית׳. יכול

את תחריבו עליהן מתבססות רבות שהלכות חזקות מחדש להעריך או לשנות תתחילו אם יהיו לא אז (חלילה), ישראל בית את ונשרוף גפרור ניקח פשוט אולי להתפלסף במקום היהדות.

! בעיות

זו הצעה אילו מיניה״. לקידושין רבנן ״אפקעינהו של הכלל את להפעיל שהומלץ ד, עו לי נאמר מתקבלת- היתה תתקבל- שלא מקוה ואני המשנה את למחוק נוכל בגט. צורך יותר אין אז

בגט״9 עצמה את ״וקונה האומרת את להרוס רוצים, אתם מה קידושין. להפקיע בכחו יהיה רב כל,

אתם מצפים האם אתכם: וגלוי תוח פ להיות רוצה אני הכל? האם אורתודוקסים, כרבנים שרוד ל התורה במקום יבואו(ח״ו) ובהו תהו כאלה? בתנאים המסורה את להמשיך אתם. חושבים

ולויכוחים לדיונים ויתנגדו אלי יצטרפו כאן שהנאספים מקוה אני איני רבנית. בוועידה שכאלה מתקיים בהן הדמוקרטית, המפלגה ועידת או הרפובליקנית המפלגה ועידת לדמיין יכול של מיקדמית מערכת ישנה בארה״ב'. הדמוקרטיה את יחליף שהקומוניזם ראוי ׳האם סימפוזיון:

כזה ן דיו אבל בהגדרה. האמריקאי, לעם ומותר שאפשרי דיון יש מהות. של הגדרות העמדת חז״ל של הלכות שינוי על לדבר הגדרתה. לעצם סתירה יהווה האמריקאית הרפובליקנית בועידה של שיטות על לדון זה הרפובליקנית. המפלגה בועידת קומוניזם על כלדון אוילי כך כל לפחות זה

והתאבדות עצמי. הרס

שלכם רבות בעיות ם, בעיותיכ את אני יודע מורכבים. מאד הם המודרניים שהחיים לכך ער אני

מחרידות- בעיות מול עומדים אנו אלי. מועברות כלכליות פוליטיות, תרבותיות, ; חברתיות, אנו שוחים כאילו לפעמים אנו מרגישים בכלל. החברה של ובעיות בקהילה; במשפחה, בעיות

מרגיש י אנ בו. מתקדמים שאנו לזה מנוגד לכוון אחר כח באמצעות במהירות נע שהוא הזרם, נגד אנו אותנו. נטש הגדול ברובו ההמון זה. את לי לספר צריכים לא אתם זה, את יודע אני זה, את או רפורמיסטית בפילוסופיה מונח שהפתרון חושבים אתם אם אך אדיר, אתגר מול עומדים

מרה טעות טועים אתם ההלכה של חיצונית. בפרשנות

לאל זאת לשים יכול לא איש ־ הממזר מעמד. של למ לפותרן. ניתן לא רבות שבעיות מאליו ברור אמר המדרש כבר טרגי. מאד זה ״. ד׳ בקהל ממזר יבא ״לא בחומש: פסוק זה לביטול, ניתן לא זה

העשוקים״10 דמעת את ״ראיתי כך: על ליהודים נאמר אנחנו אם דתית. מציאות מציאות, זו אבל.

דיסידנטים11 עמדתנו״- ״זו: אכזריים שאנו גמישים; לא שאנחנו יגידו; הם בעיניהם חן נמצא; לא פעולה- איתם לשתף תנסו אם אך אותנו. יעריכו הם אבל יועלו הלכתיים סרק רעיונות אם גם

הערכתם את תפסידו ספק ללא אך אהבתם, את תקבלו לא ־ שלנו המחנה. מתוך

8. קיומית

9 א משנה א' פרק קידושין.'מסכת

10 "זהנה אי: פסקה ד' פרשה קהלת, רבה, מדרש בממזרין קרייא פתר חייטא מנחם״. . דניאל להם ואין העשוקים: דמעת

ליה איכפת מה וזה חטא, מה זה והולידו. הערוה על הבא זה זה? ואיזה עצמן. ממזרין. אלו

11 להלכ. ה מתנגדים

נכנעים אנחנו שמים. מלכות עול קבלת זאת משה. תורת זאת לעשות? נוכל. מה

הקרבה- חיי הרואית, גבורה חיי לחיות ליהודי קוראת התורה לאשת להתיר נוכל לא נפש. מסירות

איש- המקרה- יהיה טרגי כמה משנה ולא לשאת לכהן להתיר נוכל לא גט. בלי מחדש להנשא

האישי מנסיוני זאת יודע אני טרגיים. מאד הם המקרים ולעתים. גיורת.

גויה נערה של מקרה לפני בא עיניה שנתנה בגלל לעמנו הצטרפה לא היא צדק. גיורת שנעשתה היא ביהדות. ידע כל לו היה ולא חילוני מרקע שבא יהודי בחור פגשה היא (אח״כ) במישהו. עלמין בבית ביקר לכן אבותיו עקבות על להתחקות ביקש הוא השתדכו. והם ליהדות, אותו קירבה

הקדמיות והאצבעות כשהבהונות אצבעות, עשר מצבה: ה אבן על מוזר סמל וראה סבו, קבור בו להתעניין- התחיל הוא משולש. כמעט יוצרים מיסטי- סמל שזה חשב הוא כהן שהוא. וגילה

שמו ית׳ העליון־על־כל לרצון נכנעים אנחנו בגיורת. אסור כהן ההלכה: זאת לעשות? נוכל מה

. לעד

ההלכה מוחלט. שקר זהו אנשים, של לצרכים ית נענ אינה לבעיות, רגישה איננה שההלכה לומר אך במהירות נעה היא שלה. המסלול את יש להלכה אך היחיד, של וגם הקהילה של גם לצרכים נענית

לאתגרים- היענות של תבניות לה יש מסויימת, קבועה ועקרונות קריטריונים לה יש משלה,

. משלה

ישנם אבל מיקל. להיות כחו בכל לנסות גיל ר היה חיים12 שר׳ לי האמינו רבני. בית של נצר אני לרצון נכנע ״אני הוא: לומר שתוכל כל הגבול לקו מגיע כשאתה חיים. ר׳ של לקולות גם גבולות

נצחים״ לנצח שמו ית׳. העליון־על־כל

ואז היהדות, לחיק לחזרתו הכלי שהיתה האומללה האשה של בסבלה השתתפתי בלבי, כשעצב

לדרכה קמה. והלכה אותו. איבדה, היא

שמים מלכות עול לקבלת שוה תורה שתלמוד הרמב״ם אמר זו. מסיבה

מהוה היא הלכה הלומדים לאלה מגוחך. זה ליצלן, רחמנא מאובן, כעל ההלכה על לדבר

דיסציפלינה13 בודאי הם חידושים אבל לשינויים, מתנגדים אנחנו לאדם. שניתנה דינמית, חיה, פסיכולוגיזציה לעשות יכול אינך החוץ. מן ולא המערכת בתוך הם החידושים ההלכה. מהות, עצם

החוץ מן מיובאות זרות, הן אלה ההלכה. של רציונליזציה או ההלכה, של. היסטוריזציה

הגיאומטריה את לדוגמא ניקח המתמטיקה? של פסיכולוגיזציה לעשות תוכל האם הלכה. רק ולא

לא מקבילים ששני אמר אוקלידס למה פסיכולוגיים הסברים הרבה לתת אני כול י אוקלידס. של שהיא לתורה מגיע כשזה עולם! של רבונו המתמטי? החוק את ישנה זה האם כן, יהי ולו נפגשים. לקעקע כדי מגוייסים האוטיליטרי והמוסר ההיסטוריה, הפסיכולוגיה, של הכלים כל הקב״ה, מאת

ההל! כה של סמכותה עצם את

מלבב- במחקר חלק ולקחת מקורי, יצירתי, להיות מוזמן האנושי היצור מבחוץ ולא. מבפנים על נתענג האינסופיים, מרחביה את ונחקור הבה ההלכה, של הגמישות אי על להתלונן במקום

ומלבבת מטהרת גואלת ממשות התורה בתלמוד ונמצא תורה, . תלמוד

בכינוס תשל״ה תמוז בי' שניתנה שיחה ה- של בוגרים YU.

עת בכתב לראשונה פורסם Light הושלם וכעת תשל״ו, כסליו י״ז. ירושלים,

12 זצ״ל מבריסק סולובייצ׳יק חיים הרב. סבו,

13 דיסציפלינה- מדעי מקצוע. שיטה,

קרח לפרשת שיחה

אידאולוגי מניע בעל במשה הראשון המרד קרח-

מהדמויות הרבה על דרשתי אמנם עליו. דרשתי לא מעולם קרח, בענין התמקדתי לא מעולם

יוסף- אהרן, משה, התנ״כיות: יוסף- מכיתת בנושא דרשות של סדרה העברתי נמשכתי לא אבל

הרמב״ן14 לימוד מתוך פשוט לאחרונה, קרח. של לדמותו של הזה שהסיפור הכרה לידי באתי,

ובעצם- מכך, יותר היה זה פשוטה. תקרית היה לא קרח יש משה עם קרח של המחלוקת לסיפור

למסורת לאורתודוקסיה, ביחס עכשיו, ם שומעי שאנו התלונות, מן הרבה לזמננו. גדולה רלונטיות

שבעל- לתורה השתקפות- הן ולרבנים, פה רוצה אני כעת קרח. תלונות של הד אלא אינן ובעצם מאמין אני כי מודרנית, ופילוסופיה מודרניים אירועים לאור לנתחו ואנסה הזה, בנושא להתמקד

לגבינו מאד חשוב. שזה

להלכה קרח של המונית פרשנות

הטיעון ויאמרו ואהרן משה על ״ויקהלו הוא הסיפור בראשית ציינה התורה אשר הראשון השני טיעונו ה״׳. קהל על תתנשאו ומדוע ה׳ ובתוכם קדושים כולם העדה כל כי לכם, רב אליהם שלהלן ההומוריסטי הסיפור את לנו ומספר מ׳תנחומא׳ מצטט רש״י בחומש. נזכר לא קרח: של

לו אמרו משה, לפני ועמדו באו תכלת. שכולן טליתות והלבישם: ות, סנהדרא ראשי וכינס ״עמד אפשר עליו: לשחק התחילו חייבת. להם: אמר פטורה? או בציצית חייבת תכלת שכולה טלית

עצמה? ! ״ את תפטור לא תכלת שכולה זו פוטרה, תכלת של אחד חוט אחר- מין של טלית

האם שניה: שאלה משה את שאלו הם ת: התכל של לזה הדומה נוסף סיפור לנו מספר המדרש שוב צחקו הם כמובן. בחיוב, ענה משה תורה? ספרי מלא בית בפתח מזוזה לקבוע חייב, אדם מחובת בית לפטור כדי בהן די שמוע', אם ׳שמע׳־׳והיה קצרות, פרשיות ששתי היתכן ואמרו:

דומים הסיפורים, ה? ! מזוז מחובת הבית את פוטר אינו תורה ספרי של רב מספר ואילו מזוזה, אלו- סיפורים שני אלו? סיפורים בשני לנו לומר המדרש מתכוון מה זהה. המוטיב בהם שיש

הומור- וגם עוקצני לעג קורטוב כפי שביקש. מה וכל קרח של הפילוסופיה מלוא את משקפים

משהו שיג לה רצה שהוא מפני משה, לתורת תחליף לו היה אידיאולוגיה, פיתח קרח לכם, שאמרתי

להשתלט רצה הוא. ־

האלה- הסיפורים בשני לנו להבהיר רוצה שהמדרש מה טוב- ובהומור סרקאסטי באופן הוא סמכות נגד התקומם קרח לימינו. הנוגע מאד, חשוב לענין כאן לב לשים מבקש ואני מאליו. מובן

פרשנות היה הנושא ההלכה. את לפרש זכות אחד לכל הלכך שווים! היהודים כל ההנהגה: רק רצה לא שקרח משום המזוזה, ועל התכלת על הסיפור את הציג שהמדרש הסיבה זו ההלכה! במקום לבוא רצה הוא לא! כמלך. משה של במקומו ולבוא ממשרתו משה את להסיר פוליטי, כח היתה זאת רבנו', ׳קרח לומר יוכלו מכן, לאחר ספור אין דורות שדורות, ישראל! של כרבן משה

כמלך- משה של סמכותו על תגר וקרא ערער שהוא בלבד זו לא לכן שלו. מביציה הא סמכות האם ההלכה? את לפרש יכול משה האם ההלכתית: סמכותו על תגר קרא גם הוא אלא פוליטית,

׳למדן הוא?'משה

חכמים- וחמשים למאתיים לעם, להראות וכדי עליונים׳- ׳שופטים לפרש כשיר אינו שמשה

כה- ההל את וחמשים המאתיים ואילו בחיוב, ענה משה השאלות. שתי אותן את הציע הוא

׳חכמים׳- ׳סמיכה׳- להם נותן הייתי לא יודע, …אינני גם הם זאת, רק ולא טועה, שמשה החליטו

אבסורד שטות! זו היתה עבורם עליו. צחקו הם לו, ! לעגו

14 א ט״ז 'במדבר

אקזוט פעולות הן קרח, טען ופרשנותה, ההלכה לימוד ריות15 דמוקרטיות פעולות, , כל שבהן

בר- אדם והפרשן הבלעדית ההלכתית הסמכות להיותו משה של טענתו להשתתף. מורשה דעת זו דמוקרטית פילוסופיה של ההשלכה שתסמוך. מה על לה אין קרח, טען ההלכה, של הבלעדי

אני מתנגדים, ת קבוצו על רק מדבר ואינני עכשיו- אפילו רוצים ורבים רצה, שקרח מה ברורה. בלשון שמשתמשים ובין בגלוי כך על מצהירים שהם בין האורתודוקסית, הקהילה על מדבר

כך- על לחפות בכדי ערמומית בלשון או פנים, לשתי המשתמעת התורה של הפרשנות׳ ש׳כלי הוא

יהיה16 ן נית אשר הממשיג18, האזוטרי17 ההגיון לא היום-יומית, האמפירית הדעת sense, Common ובמאמץ ובאימון בשקדנות לימוד ע״י רק. לקנותו

חכמה יודעים: כולנו האנושי, השכל תנועת את המסמנים מונחים שלשה לנו יש בעברית ׳דעת׳ בלבד. אחד חילוק לכם להראות ברצוני אך אלו מונחים שלשת לנתח הולך אינני ודעת. בינה

מציינת- התלמוד- בלשון במיוחד Common sense הגיוני מעשי שכל רגיל, שכל אלא חכמה לא. ,

״בר- פירוש מה ״בר-דעת״. ביטוי: פוגשים אנו אדם אידיוט. לא ממוצע, שכל בעל אדם ־דעת״? מומחה השכלת למדנות, מציינות ו׳בינה׳ ׳חכמה׳ ל׳דעת׳, בניגוד שוטה. אידיוט, הוא דעת. חסר

אינטלקט ארוכה, תקופה במשך וביקורת אימון שעבר שכל צידדה קרח קבוצת מדויק. קפדני

׳בר- יהודי שלכל טענו הם ה׳דעת׳. הרגיל, השכל בזכות התורה חוקי את לפרש זכות יש דעת׳

sense שלCommon קטגוריות באמצעות הלכתיים, בענינים ולהכריע ה- סברת. Common sense

ש…״ הדעת על יעלה ״לא שככה״, ״מסתבר נראה. . ״, ״לי. אומרת:

בבתי- אפילו אולי או לא-אורתודוקסיים, בבתי-כנסת ועדות-הדת גם קרח, שכמו היא האמת sense בCommon משתמשים אורתודוקסיים, כנסת תנועות כל בעצם הלכתיות. להחלטות בהגיעם

הרפורמה- היום- של הליברלית ליהדות ועד השני הבית בזמן הצדוקים למן ה־ בזכות צידדו

Common sense ה. פרשנות כלי להיות

רק אחריו והשאיר מת בנו אם אביה, נכסי את יורשת שהבת היא, ההלכה דוגמה: לכם אתן

ב׳ידיים׳19 התוספתא בת. בת בין התדיינות יש אם בעיה, יש שאם טענו שהצדוקים לנו, מספרת מה יודעים אתם אביה. נכסי את לרשת ראויה הבת אז שמת), הבן (בת האבא של הנכדה ובין האב

הנכדה- ובין שנפטר, האב בת בין התדיינות יש שאם אמרו הפרושים אמרו? ם הפרושי היורשת בת של הלגיטימית זכותה את לקפח צודק בלתי זה שיהיה לטעון התעקשו הצדוקים הנכדה! היא

שכנגדה- הדין בעל היורש כאשר הנפטר, תוותר מדוע הבן. בת אלא האב בת לא אך בת, הוא גם

שנפטר לאב כמוה גדולה קרבה בדרגת מיוחסת שאינה נכדה לטובת הנ! ? כסים, על האמיתית הבת

ה- ראות מנקודת Common sense דבריהם צדקו! הצדוקים אקזוטרית, אמפירית ׳דעת׳,

sense בחינתCommon לפי באמת, מאד. הגיוניים קרח של טענתו ההדיוטית, המעשית הגישה של

פתיל- אם צודקת. כן גם היתה משה של פסיקתו נגד תכלת שכולה טלית למה מספיק, אחד תכלת נוכחותם מדוע בדלת, פרשיות שתי קביעת ידי על מזוזה מצות לקיים אפשר אם בציצית? תחויב אופנתית מגמה זוהי בסיסי, באופן במזוזה? הצורך מן הבית את תפטור לא רבים ספרים של

בקהילות יהודיות, בקהילות עכשיו שקיימת sense להכניסCommon אורתודוקסיות, ככלי

אותי מבינים לא חושבני, הנוכחים מן כמה מדבר, אני מה על יודע אני. פרשנות.

תורה-שבעל- מכל-מקום, sense עםCommon מזוהה להיות ניתנת לא פה ׳דעת׳ עם. ,

של דלת נב צורה לה יש יחודית; גישה לה יש עצמה; של מתודולוגיה לה יש ׳חכמה׳! זוהי - ׳סכמטה׳20 משלה, קטגוריות לה יש ניתוח; משתמשת תורה־שבעל־פה ביסודה, לעצמה. נבדלת

15 אקזוטרי- לכל ומובן גלוי לכל, מיועד נפש, לכל. שווה

16 בריא הגיון ישר, שכל רגיל, . שכל

17 לזר מובן לא כמוס, . פנימי,

18 החומרית למציאות קודמת אפריורית מופשטת בהגדרה כשמדובר. מגדיר,

19 קטו ב״ב ועיין בי, פרק: שלהי

20 לקטגוריות תופעות חלוק. ת המאפשר המאבחן, הגורם שפירושו- קאנטיאני מונח

תורה-שבעל- מהי שמכיר מי כל זאת יודע ׳המשגה׳. של במתודה הוראת של המתודה ואת פה,

החת״ם- ע׳׳י שעוצבה המיוחדת השיטה תורה-שבעל-פה. ה״קצות״ איגר, עקיבא ורבי, סופר

שביסודה ה׳למדנות׳ היא מסחררים לגבהים זו שיטה פיתח שבעצם מבריסק יים ח ורבי ה״נתיבות״ ׳בשר ממשיגים אנו ׳סוכה׳, מגדירים אנחנו ההלכה. את מופשטת הגדרה להגדיר היכולת נעוצה

׳תערובות׳- מגדירים אנו בחלב׳, בתורה מושג כל מגדירים אנו עצמה התורה של דרכה. עפ״י

תורה- אידיאליות. הן הקונסטרוקציות אפריורי. בעולם המתמטיקאי כמו פועלת ההלכה

שבעל- לעולם אותה ומיישמת אבסטרקטית ׳סכמטה׳ מכינה היא המציאות. את חוקרת אינה פה בעולם שלטו המזל (שלרוע־ היווני המדע עולם וכל אריסטו, למעשה דוגמה: לכם אתן המוחש.

האריסטוטלית- הפיזיקה עלובה. רה בצו ־ נכשלו הביניים) ובימי העתיק הזמן בכל המערבי אינני

אריסטוטלית׳- ׳פיזיקה אלא אריסטוטלי׳, ׳הגיון אריסטוטלית׳, ׳פילוסופיה אומר: בצורה נכשלה כלל בדרך שפועל האמפירי, האנושי השכל שכל, סתם היה יסודה כי למה? יודעים אתם מחפירה.

הגישה החלפת על מבוסס וניוטון, ו גלילא של הגדול ההישג ונדושים. שטחיים רעיונות מתוך

המעשית שלCommon sense ׳ההגיון היום מכנים כולנו שאנו במה יצירתי, מגדיר׳ ב׳הגיון, הגיון כמובן, הפשוט? האדם של הגיון ובין מדעי הגיון בין ההבדל מהו מדעי? הגיון מהו המדעי'.

מדעי הגיון מאומן, אינו הפשוט האדם והגיון מאומן הוא מדעי הפשוט האדם והגיון מדויק הוא המציאות את ממשיג המדעי ההגיון הוא: העיקרי ההבדל העיקרי? ההבדל מהו אך מדויק. , אינו

sense הפשוטCommon האדם הגיון, בעוד הכריזו הם החיצוני. פרצופה כפי המציאות את מקבל,

קול צבע, אור, חום, מו כ מוחשות- איכויות המרת של המציאות, וכימות המתמטיזציה עקרון על

- מתמטיות משוואות כמותיים, . ליחסים

אחרות במלים כבדים. שהם מפני מטה כלפי נופלים הדברים שכל אמר אריסטו: לדוגמה: הנכון הוא ההפך שטות! זו המשקל. או הכובד מן כתוצאה הגרויטציה משיכת את חישב: הוא

לענין וניגש הרגיל, השכל את הלאה שליך ה ניוטון המשיכה. כח משיכת של תוצאה הוא ׳משקל׳ משוואתו את והמציא היצירתי, האזוטרי, האבסטרקטי, הממשיג, הלוגוס של מבט מנקודת כח אחרות: במלים בריבוע. המרחק חלקי המסות שתי למכפלת שווה המשיכה׳ ש׳כח הידועה,

הגילוי אולי היתה ת כימו של זו שיטה לא. ותו גופים שני בין המתמטי היחס אלא אינו המשיכה השבע- במאה מסתפקים היו לו כמובן, האנושות. ימי בדברי ביותר הגדול בפיזיקה עשרה

לירח עד להגיע היום יכולנו לא אז כי. אריסטוטלית,

הגיונית גישה לה יש ההלכה־ משלה? מיוחדת לזהות זכאית ההלכה שגם חושבים האינכם

רק אינה פה שבעל תורה בסיסי, באופן למעלה. שאמרתי כפי משלה, מיוחדת ואפיסטמולוגית של קורפוס רק אינה מתמטיקה מזה! יותר הרבה אך חוקים, אוסף אמנם זהו בלבד. חוקים אוסף

משוואות- טיפש- לא חכם, שהוא מתמטיקאי כל, תשאלו יאמר לא הוא מתמטיקה״? זאת ״מה

שפיזיקה לכם יאמר לא יזיקה, פ זאת מה שמבין פיזיקאי שום משוואות. של קורפוס שהיא לכם היא מתמטיקה מתודה, הינו המדע בסיסי באופן משוואות. או טבעיים חוקים של אוסף היא

מתודה- היא פיזיקה מתודה, פה שבעל תורה גם היא ככה מיוחד! לוגוס חשיבה, של מתודה: זו

שבעל ורה שת התפיסה את הלאה תשליכו ואם עליונה- חשיבות בעלי הם והמשפטים החוקים האנושי למוח נגישים הופכים אשר מיוחדים, הגיוניות חשיבה ומבני קטגוריות מערכת היא, פה

ומפרכים- מדוייקים לאימונים עצמו את למסור מוכן האחרון זה אם רק שער פותחים הנכם אז

עשה שקרח באופן לסמכות לטעון יוכל הארץ ועם בור וכל! ביבים,

אתם למשל: דוגמה לכם אתן שבעל- תורה־ נגד ולתלונות האשה׳? לשחרור ל׳תנועה מודעים

פה- שאני מה זה בהלכה? לאיש שווה אינה שהאשה האשה, את מקפחת שהיא שלנו, ההלכה נגד בסיסי באופן האשה׳. ׳שחרור של גבירות כמה לפייס בכדי להיכנע המוכנים רבנים יש ואז שומע.

מ כל היטב, חומש ויודע חומש, שלמד מי כל הוצאת- הינה זו שהאשמה יודע גמרא, שלמד י דיבה

ב׳בראשית׳21 שהחומש כיון מוחלטת. זכר אותו ברא אלוקים ״בצלם אדם יצר שאלוקים אומר אלוקים בצלם נבראו דמויות שתי אם מאליו. מובן זה נתון, הוא השוויון אז אותם״, ברא ונקבה

21 כ״ז פס' א' פרק

השני על עולה שאחד לומר יכולים. אינכם

של קרח, של במונחים מדובר אם לעדות? פסולה אשה ׳ולמה ואומרים: אים ב תמיד אנשים

Common sense sense שלCommon אריסטוטליים במונחים או, - אני בחתונות טובה. טענה זו אז ואינני מצוות, שומר שהינו עד עוד למצוא אוכל לא קרובות לעתים לעדות, שכשר ׳עד׳ עוד מחפש

דושין- הקי על להעיד אשה מזמין. מלך אם אבל לה. קראתי שלא על עלי מתרגזת שהיא וכנראה

בחתונה- נוכח היה המשיח תאמרו האם עדות! מלהעיד נפסל הוא גם כי מזמין הייתי לא אותו גם כשר ובור מדאורייתא אשה כמו לעדות פסול מלך המשיח? ! מלך על הם עולים היהודים שכל

משה או המלך שלמה או המלך דוד או המשיח, מלך. מצוות שומר הוא אם מדאורייתא, לעדות

עדות- להעיד פסולים הם בעצמו, רבנו לעשות- אפשר! ? מה מסקנה מכך גוזרים הייתם, האם מתורגם להיות יכול עדות׳ ש׳פסול תאמרו האם הארץ? ! ועם עצים מחוטב פחותים ומשה שדוד

אקסיולוגיים22 למונחים איזה לעומת הוא נחות המשיח ך שמל ובצדק- באמת תהיה והמסקנה

עם- יהודי sense שלCommon בקטגוריות פועל אתה אם הארץ? - שכן! ! ודאי

sense שלCommon בקטגוריות פעל קרח תכלת שכולה שטלית במסקנתו צדק לשיטתו והוא,

בודאי הברורות המדויקות, הקטגוריות של ראות מנקודת אך ציצית. מחובת פטורה להיות צריכה על כלל מצביע אינו להעיד הכושר הלכתית, תצורה של כזו מבט מנקודת ההלכה, של והמיוחדות סופרים איננו ל׳מנין': בקשר גם נכון הזה הדבר ההלכתית. בקהילה בחברה, האשה של מעמדה

אומ זה האם אשה, הרי- נחותה? שהאשה ר שלי יאהרצייט בדרשת זה את (והזכרתי מאד מוזר )זה

אומרת23 הגמרא אשה. היא לתפילה- הנוגע בכל ביותר הגדולה המורה שכן לא חנה שאלמלא

אם- להתפלל. יכולנו יכולה לא עצמה חנה אך התפילה, בנושא מכל הגדולה המורה היא חנה כן,

עם- איזשהו לעומת נחותה שחנה אומר זה האם למנין. להצטרף בכלל העשרה? בין שנמנה הארץ

sense שלCommon בקטגוריות לא! - מדויקות- מקוריות הלכתיות בקטגוריות אך כן. העובדה קשר שום לה אין בהחלט העדה, מן כחלק כתשיעי, או כעשירי להמנות יכולה אינה שהאשה

ואשה איש בין שוויון של האקסיולוגית. לשאלה

זה- בשביל קשה לעבוד ומוכרחים מאד, קשה זה למדן ולהיות הואיל היא- הצרה

sense שלCommon חשיבה בסוג ׳למדנות׳ להחליף מוכנים אנשים הרבה אז. לי תנו עכשיו,

על- ׳ההלכה חסידי של שיטתם את להסביר פיCommon sense בין זה: את יכנו איך משנה ולא ׳,

משמעות בעלת ״הלכה לזה;"שיקראו חדשה״- ״הלכה יצירתית״; ״הלכה למדי רחב מגוון יש

וקלישאות- ממונחים מתרשם אינני לעולם מונחים, של הלכה זוהי באמת רוצים שהם מה אבל

ע״פCommon sense. חצאי שכוללת פשטנית, פילוסופית דוקטרינה ע״י בטעות מובלים והם

ימי מאז מבארים- הם שטחיות. נדושות ואמירות אמיתות יותר- או פחות קרח של תיאוריה של טיעונו את לסתור קשה זה שהיה כפי זו, תיאוריה לסתור קשה לכאורה סובייקטיבית׳. ׳דתיות

אמת של גרעין בחובם טומנים הטיעונים שני כי קדושים״, כלם העדה כל ״כי. קרח

הדתית והחוויה המדויקת ההלכה

בות- קרו לעתים זאת שמעתם הסתם ומן אומרים- הם מעוניין אלוקים בעי״, ליבא ״רחמנא

האדם- פנימית. חוויה היא יסודי, באופן אמונה העצום. הפנימי בעולם בלב, אומרים- הם פוגש ססגונית אמיצה, דינמית, חוויה הינה האלוקים חוויית המסתוריים. אישיותו בנבכי האלוקים, את

לפעולה אובייקטיביים, למעשים. ונהפכת האנושית האישיות של החיצונית המעטפת את שפורצת ומוכרת בארה״ב היום פופולרית מאד שהיא סובייקטיבית, דתיות של הפילוסופיה התיאוריה, זו מממשות שהמצוות אומרים הם בקצרה, דתי. אקזיסטנציאליזם אקזיסטנציאליזם, המסחרי: בשם

חוויה לשקף אמורות וות המצ עצב. או שמחה של מוצפן רגש רוחני, חיפוש פנימי, רוח מצב מקבילה לה יש חוויה כל החוויתי, לסדר חיצוניות מקבילות הנן דבריהם, לפי המצוות פנימית.

טוענים- הם ־ נכונה זו תיאוריה אם פעולה. בצורת חיצונית להתאים מוכרחות המצוות אז או

22 לדברים ערך. נתינת

23 לא-. ברכות: לא

להזדקק רחות מוכ המצוות על-כן ביותר. היעילה בצורה לבטא אמורות הן שאותו הרוח למצב החיים אלו, ׳למדנים׳ טוענים: והם הפנימית. החוויה את לשקף ביותר המתאימים הבטוי לאופני

הכח- ׳אל לכוון יכולים אינם מופשטות, של בעולם sense גישתCommon רק המצוות. של הגואל

ביותר היעיל באופן ולנצלו מצוה, כל של המרפא הכח את להעריך. מסוגלת

מסויים בדבר להרהר להביאנו תזכורת, להיות מיועד התכלת פתיל: : למשה אמר קרח זאת סמליות להגביל נחוץ למה כחולים… ושמים כחול ים שבין הרזי בקשר באינסופיות, במרחק,

sense' על־פיCommon ׳הלכה של הראות מנקודת ־הבגד? ! לכל להרחיבה לא למה לפתיל? - קרח

אחד פתיל מאשר יותר האדם, על אדיר רושם להשאיר מסוגל. ת יפהפיה תכולה גלימה צדק!

ביהדות מקבילים קווים שני ישנם המבוא. עם ורק זו, לתיאוריה המבוא עם מסכים: אני לזה קרא אלוקית, משמעת ענינים: משני כלולה דעתי, לפי יהדות, והסובייקטיבי. האובייקטיבי

שבין האדיר האהבה וקשר אחר; שם כל או ׳שלחן-ערוך׳ ואינסופיות- סופיות יש וד׳. אדם בין מעשה גם השירים. לשיר כוונתי זה: אדיר אהבה בקשר בלעדי באופן שעוסקת בתנ״ך מגילה לנו

בלתי- מעשה הינו החוויה בלי המעשה לחלוקה. ניתנת בלתי בצורה המאוחדים חוויה, גם, מוגמר

מדוקדקת הלכתית מבחינת. חשיבה גם נכון הוא זה בהקשר אומר שאני מה בכך. ספק אין

לפקודות משמעת או פעולות של מעשה, של חיצוני סדר כפול: בסדר בנויה שהיהדות לומר השאלה מאד. קל זה ־ ד׳ אהבת הקב״ה, אהבת של פנימית הרגשה חווייתי, פנימי וסדר אלוקיות;

כוונתי-? חוויתיים לרגעים מודעת ההלכה האם היא- שההלכה להוכיח אפשר בדיוק איך

חוויה- כוללות אכן מסוימות שמצוות היא התשובה החוויה? בהרגשת מתעניינת מתייחס ואינני

׳קריאת- מצות כגון מעשיות, למצוות מתייחס אני הרע. אהבת ולמצות ד׳ אהבת למצות רק. שמע׳

כאמירת בדייקנות מזוהה שהיא אף על ׳קריאת-שמע׳, מצות מקום מכל וסטנדרטי, קבוע טקסט

מן- וכן שבלב, עבודה לתפילה, בנוגע הוא וכן חוויה. הוא בלב, קיום הוא המצוה קיום הסתם או אחיד טקסט לאמירת ההלכה דרישות אף על טוב. יום לשמחת בנוגע וכן לאבלות, בנוגע

קריאת- תפילה, כגון המצוות- חיצוניים, מעשים לשמירת במימוש שמות מתג אבלות- שמע, חשוב כחלק בחוויה מכירה המופשטת הפורמלית ההלכה אפילו אחרות: במלים פנימית. חוויה

הדתי. במעשה

לגבול- מגיעים אנו וכאן אבל, אסור לעולם משנית. היא העיקרי, הענין אינה הדתית החוויה

לא זו, וויה ח היא גואלת כמה משנה ולא הפנימית-סובייקטיבית, החוויה תהיה המוצא שנקודת על עושה שהחוויה הרושם הוא עצום כמה בה, יש ריפוי כח כמה היא, צבעונית כמה משנה תמיד חייבת המוצא נקודת המוצא. נקודת להיות לה אסור לעולם אדם. של הקשוחה אישיותו מפרש או מייצג אינו האובייקטיבי, המעשה האחרון, זה האובייקטיבי. החיצוני המעשה להיות

המעשה את מפרשת החוויה האמת! הוא ההפך טועים, הם כאן החוויה. את באופן! ! סימבולי

עליונות הרגש, על המעשה לעליונות ביחס שלנו התיזה את המצדיקות סיבות מגוון ישנן

בר- הינו הדתי הרגש היא: הראשונה הסיבה הרגש. על המוצקה הדתית המציאות הפכפך תמורה,

אדם- האלוקים- עם מפגשו את חווה יחיד כל שנית: אחר. רגש כל כמו וחולף, דתית בצורה עולם

לו מיוחד. באופן היינו האדם, של הפנימיים לרגשותיו עצמו את להתאים צריך היה הדתי המעשה למיושן מחר עד יהפוך ־ הולם ביטוי היום שמהוה מה כי תמיד. המשתנה טקס להמציא. צריכים

לי- שמתאים מה הדתי והמעשה המוצא, נקודת היתה הדתית החוויה לו לשכני. מתאים אינו

לחוויה- להתאים היה מחויב על לדבר יכולנו לא סימבוליים. מעשים של מגוון מתקיים היה אזי

עבודת- רש״י שכותב מה מעניין ביסודה. אלילית היא תמיד, המשתנה כזו עבודה אחידה. ד׳

קרח24 בפרשת ועבודות הרבה כהנים הרבה, אלוהות להם יש כוכבים עובדי לקרח: משה ׳אמר:

חשופה ואינה קבועה, הינה מוניסטית עבודה אחת'. ה ועבוד אחד כהן אחד, א-ל לנו יש אנו הרבה.

שינוי. לרוחות

24 עשו זאת ד״ה ו', ט״ז במדבר

מהו- לקבוע אפשרי בלתי פשוט זה החוויה: על למעשה עדיפות להענקת סיבה עוד ישנה מה

ומיהו- לכך- גמור ובניגוד דתית, חוויה מהי לקבוע מסוגלים איננו לעולם מי. חילונית חוויה מהי

ר הרבה מכירים אנחנו תאוותנית. לא- גשות הם עצום. כח להם אשר נהנתניים רגשות דתיים, האהבה דחף ובין דתי דחף בין לבלבל בקלות יכול אדם ׳גואלים'. הם ראשוני ובמבט. היפנוטיים,

האמן- של האסתטית בערגה אקסטטית דתית כמיהה המרת תכונות ישנן נפוץ. דבר בהחלט היא

הדתית ולחוויה היופי לחווית טיפוסי. סופיות והאינ הרוממות אחר החיפוש לשתיהן: משותפות העתיק בעולם האלילים עובדי אלילית. שיטה שוב הינה חילוניים ברגשות דתיים רגשות החלפת הכנסת אסרה התורה דתית. חוויה בהם זיהו ובטעות הוללים היפנוטיים לטקסים מתמכרים היו

אני- גם כן ואעשה אלוהיהם את אלה ה הגויים יעבדו ״איכה ד'. עבודת למעשה אליליים מנהגים

אלוקיך״25 לד׳ כן תעשה לא משתוללות נהנתניות, אליליות חוויות לאותן בדיוק התכוונה התורה.

חסרות- הדתית החוויה ובין בינן וערבבו האלילים עובדי בהן השתתפו אשר. עכבה

של העוצמה בת ר ההיפנוזה עם הפגשתה ידי על הדתית, התודעה את לעורר ניתן לפיו הרעיון

אדריכלות- פלסטיות, אמנויות מוסיקה, כגון האסתטית, החוויה ההלכתית ליהדות זר ענין. הוא

העוגב- כלי את קחו לדוגמה: רוח מצב להכין מטרה: משרת העוגב העוגב? של תפקידו. מה

חוויה ה של אלא הדתית, החוויה של כלי אינו עצמו העוגב שהרי דתי, רוח מצב מכין אינו העוגב מצב דתי. רוח למצב איכשהו הדרך את לרצף כדי אמנותית, בחוויה שמשתמשים אלא האמנותית.

תרקוד- אם הדבר אותו אסתטית. בחוויה מרופדת שהדרך מפני יבוא! לא לעולם הדתי הרוח

משכר- בעצמו הקצב ממריץ, זה כי כמובן, אישי באופן אותך יעורר אולי הריקוד הקצב כל אך

שבריקוד שהחוויה מצפה הנך אסתטית. חוויה זו דתית! חוויה לא זו חול. של חוויה הוא

בעקבותיה- שתבוא דתית לחוויה הדרך את תכין? האסתטית באופן זוהי יקרה! ! לא לעולם זה

אליליות. בסיסי

הדתית שהחוויה רצתה היהדות לתפילה. העוגב של הכנסתו לאי האמיתית הסיבה זו לדעתי,

ועוד שגרתית. חילונית נהנתנית חוויה ידי על תתעורר או תומרץ שהיא ולא משלה, ם בעול תיוולד

- ממריץ- בתור האהבה בחווית נשתמש שאם ״פאר אליליות זו כמובן, תועבה נעשה זה ביהדות פיזיולוגיות נטיות של לחץ תחת לא הדתית, ההכרה בתוך נולדת הדתית החוויה אקסלאנס״.

לאותה ליופי. הצורך כגון האנושית, האישיות של רוחניים צרכים ידי ל ע לא ואפילו חושניות, את שמכיר מי כל הגותי. הסגנון ביחוד הביניים, בימי הקתדרלות של האדריכלות שימשה מטרה

העולם- מיטב של השקיעה על שפנגלר של ספרו הגותית שהחוויה מפרש שהוא יודע, המערב,

אין- של האינסוף, חווית את באדם לעורר רצתה הגותית, הקתדרלה אל חיפוש חיפוש, של גבול,

השמים- תוך כזה- חיפוש ייצור כזאת, חוויה יגרום באמת שזה יתכן כמובן, בזה. צודק והוא אך

דתי- בחיפוש אמנותי חיפוש להמיר דתי. חיפוש אינו זה אמנותי, חיפוש זהו אליליות. זו

כנסת- תי ב של אדריכלות היתה לא היטב, יודעים אתם מדברים שאנשים למה לב תשימו ואל בית היה היהודי הכנסת בית מזה. לנו איכפת היה לא מעולם כנסת׳, בתי של ׳אדריכלות על היום סדר על המרמזת סביבה תוך אל הבאתו ע״י היהודי על להשפיע השתדלנו לא מעולם פשוט.

כל כן. הקתולים זה, את שות לע השתדלנו לא מעולם הבאיות'. ׳עולם על או טרנסצנדנטלי, אקסטטית חוויה באדם לעורר מטרה: לאותה מותאם הכל האדריכלות, המוסיקה, , ה׳מיסה׳,

זה- גירוי ע״י שנפתחת דתית- לחוויה גם יתעורר והמתפלל הדתית החוויה מוחלטת! טעות וזו

מש. לה מיוחד מסלול ובתוך שלה הקצב לפי נעה ומקורית, חופשית אוטונומית, הינה

להתפלל- לה. קודם ולא העשייה, בעקבות באה כזו עצמאית חוויה להשתלב התפילה ואחרי

בשיר- או בריקוד לא לעולם האדם כך תועלת, חסר מעשה זה להתפלל כדי לרקוד אבל בסדר. זה באה האדירה הרומנטיקה הדתי. המעשה בעקבות תבוא הדתית שהחוויה ציפתה היהדות יתפלל.

שמבט יתכן אז ציצית, מצות מקיים שכשאדם אמר משה להפך. ולא האלוקית, ת המשמע בעקבות אז החוויה, אל המעשה מן מתקדמים אתם אם האינסוף. חווית את בו יצזר התכלת פתיל אל אחד

25 ל-ל״א י״ב 'דברים

נוהג ואינו נכשל אדם אם אבל אלוקים. עם התקשרותנו ואת ההויה רז את לכם יזכיר התכלת צבע

sense שלCommon בגישה משתמש הוא ההלכה לכללי בניגוד ו ההלכתית, לנורמה בהתאם - אז

תגובה- תבוא אכן ואם תגובה. שום יחוללו לא התכלת פתיל אל הצצה או הסתכלות זו תהיה ־ התכלת חווית תכלת, דתית. חוויה יעצים לא זה דתית, תגובה ולא נהנתנית חילונית־ תגובה

יכולה המצוה קיום בלי התכלת חווית אך אדירה, וויה ח היא אז המצוה, קיום ע״פ הולכת אם, היא בלתי־גאולות חוויות גסים, זכרונות גסה, אסוציאציה באדם. לעורר

׳הלכה ההלכה', קפאון ׳הפשרת משמעות'. בעלת ׳הלכה על מדברים אנשים שומע אני כאשר

בדיוק במוחם להם יש שלהם. הז׳רגון בכל מתכוונים הם למה יודע אני אמפירית', שהיה מה גישת רצו הם תכלת. שכולה הטלית בעיית עם משה אל נגשו הם כאשר וחסידיו קרח של בדעתם

פרשנות שלCommon sense נכונה הכשרה לקבל ללמוד, סבלנות להם היתה לא פשוט להלכה. רצו הם הלמדנות. מוסד נגד מרדו הם ההלכה. של המיוחדים ובהגיון במתודולוגיה ולהתמחות

לפיזיקה- עשה שאריסטו מה לכה, לה לעולל ודעות נדושות אמירות גדוש שטחי, ללימוד הפיכתה

כמובן- יומיומיות. פשוטות אמת״ ותורתו אמת ״משה לבסוף: הודתה קרח ועדת ניצח, . משה ומבני מתודות של המסורה משה. של האזוטרי הממשיג הגיונו לאור הלכה לומדים עודנו אנו

אפריורית- רוקציה וקונסט הלכתיים, חשיבה לעולם. תימשך

אהרן ובהעלות יקטירנה. הנרות את בהטיבו בבוקר, בבוקר סמים קטורת אהרן עליו ״והקטיר

יקטירנה״26 הערביים בין הנרות את להיות התורה ע״י אוחדו הנרות והדלקת הקטורת הקטרת.

שיש היטב יודע ׳קדשים', ויודע ׳קדשים׳ שלומד מי כל למעשה, אחת. מצוה בפני (=דין) ׳קיום׳ הנרות הדלקת של עצמו בפני ׳קיום׳ יש הקטורת. הקטרת עם הנרות הדלקת איחוד של עצמו

אור- הנרות? הדלקת מסמנת מה הקטורת. הקטרת של עת באותה כמעט של החכמה הבנה,

ההלכתי- הניתוח ועומק המושג בהירות התורה, ומה האינטליגנטי. הביצוע הברור, המעשה

והאינטימי- הרזי מייצגת? ת הקטור האלוקית השכינה של הנורא והסוד ההויה של הגדול הסוד

הכפורת״ את הקטורת ענן ״וכיסה לה, ומעבר. בבריאה

למקור וכיסוף חיפוש לאלוקים, האנושית העריגה של עצום סיפור לנו מספרת, הקטורת

אקסטטית להתאחדות נושית א צפייה של מופלא סיפור לנו מספרת כרמז, הקטורת הכל. לראשית

העליון-על- עם הדתית המחשבה הקטורת. ידי על מיוצגת הססגונית הדתית התוויה כל. התורה המנורה. ידי על הנרות, ידי על מיוצגים האינטליגנטי והמעשה הברורה, האינטליגנטית

ההדלקה- עם מתואמת להיות צריכה שהקטורת אותנו הזהירה אמנם בהירות עם הרגש רז

של והשלום השלוה עם מאוחדות תהיינה הכמיהה של והתשוקה ההתרגשות והמעשה, מחשבה ה של ומעשה, חוויה של מקביל סדר יש אכן, הכרחיים. שניהם הלכתי. וישום הלכתית הבנה להיות יכולה לא הקטורת אך נחוצים, שניהם כן, והרגשה. מחשבה של ומשמעת, רומנטיקה

וה״ראיתם האובייקטיבי, מן מנותק להיות לעולם לו אסור טיבי הסובייק הנרות, מהדלקת נפרדת הכרחיים ההלכתי והדיוק ההלכתי הפירוט התכלת. מפתיל נקטע להיות יכול אינו וזכרתם״, אותו

אדירה27 ססגונית דתית חוויה להשיג רוצה אדם. אם

26 ז ל' 'שמות

27 תשל״ה אמריקה, של הרבנים בועידת שנאמרה קרח לפרשת דרשה מתוך ועובד לוקט תורגם,

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות